מינוי כונס לאכיפת שיעבוד

על הבקשה למינוי כונס, להישען על מימוש אגרת החוב והשיעבוד, כך למשל ב- רע"א 258/90 {משה כובשי נ' בנק הפועלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.02.90)} בוטל מינוי כונס זמני על-פי אגרת חוב כשהתביעה היתה לסעד כספי בלבד.

במקרה הנדון הבנק, הוא המשיב, תבע את המבקשת בסדר דין מקוצר לתשלום סכום של -.1,247,682 ש"ח.

בגדרה של התובענה הגיש הבנק בקשה בה עתר - כסעד ביניים - "לקבל לרשותו 8 אוטובוסים אשר (המבקש) שעבדה לטובת (הבנק) לפי אגרת חוב... על-ידי מינוי כונס נכסים". בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה אך נמנע מלהעניק לכונס סמכות למכור את האוטובוסים, כל עוד לא ניתן פסק-דין בתיק העיקרי על כך נסב הערעור.

כב' השופט ש' לוין קבע כי בקשה למימוש אגרת חוב על-ידי מינוי כונס נכסים היא "הליך עיקרי" המצדיק מתן סעד העומד בפני עצמו, ואילו, המבקשת הגישה בקשה לסעד זמני.

אין בכתב התביעה כל עתירה להסמיך את הכונס לממש את אגרת החוב על-ידי מכירת האוטובוסים והסעד הכספי עצמו, אינו מצדיק, לכאורה, בנסיבות מקרה זה, מינוי כונס נכסים זמני, לדבריו:

"אכן אם תתקבל התביעה, מה יהיה גורלו של הכונס? התוצאה היא שבמצב הנוכחי ישאר הסעד הזמני תלוי על בלימה ללא סעד עיקרי שהוא יכול להיתלות בו...

הערעור מתקבל במובן זה שהחלטת בית-המשפט המחוזי תתבטל אם לא יגיש המשיב תוך 15 ימים בקשה לתיקון כתב התביעה על-ידי הוספת סעד בגדרו של סעיף 194 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983; לכשיתוקן כתב התביעה יראו את החלטת בית-המשפט המחוזי כסעד זמני בגדרו. אין צורך לומר שבמקום לתקן את כתב התביעה יוכל המשיב לעתור לאכיפת אגרת חוב על דרך של המרצה הפותחת הדיון."

יודגש כי רק מתן הצו הוא המביא לגיבוש השיעבוד ולא הגשת הבקשה למתן רשות לגיבוש השיעבוד, זאת משום שבעת הגשת הבקשה, עדין יכולה החברה לנהל את עסקיה כרגיל, ולאחר צו הכינוס משתנה מערך הזכויות של החברה וכך גם יכולתה לפעול באופן הרגיל, כפי שכבר נקבע ב- ע"א 4752/92 {מקט בע"מ (בכינוס נכסים) נ' החברה לביטוח, פ"ד נא(2), 214, 224-225(1997)} על-ידי כב' השופט י' טירקל:

"כינוס הנכסים על-פי אגרת חוב מגבש את זכותו של בעל השיעבוד הצף ועושה אותה לשיעבוד ספציפי העלול לשנות את מערך הזכויות והחובות של החברה כלפי נושיה המובטחים והבלתי-מובטחים ובין הנושים לבין עצמם."

משום כך למשל, גורס א' וולובסקי בספרו {וולובסקי א' כונס נכסים בדיני החברות (מהדורה שניה, התשס"ד-2004, ירושלים), 28} כי מינוי כונס נכסים זמני או מפרק זמני, ראוי שלא יהווה אחת מהעילות לגיבוש שיעבוד צף, אולם טרם ניתנה החלטה תקדימית בנדון.

אכיפת שיעבוד צף באיגרת חוב אפשרית רק לאחר מתן רשות מראש על-ידי בית-המשפט, גם אם השיעבוד הצף מתגבש מאליו, עקב פירוק החברה למשל הוראה זו אינה ניתנת להתנאה בחתימת אגרת החוב.

בית-המשפט יאשר מינויו של כונס נכסים רק כאשר אין ספק בתוקפו של השיעבוד.
כך נקבע ב- רע"א 289/00 {ע.נ.ת סלולארי בע"מ נ' מ.א.ש. פון תקשורת, תק-על 2000(2), 386 (2000)} בו המשיבה מס' 1 (להלן: "מ.א.ש. פון") הוציאה אגרת חוב לטובת המשיב מס' 2 (להלן: "הבנק"), לפיה שיעבדה את כל נכסיה להבטחת חיוביה כלפיו (באגרת החוב התחייבה מ.א.ש. פון לא לשעבד את נכסיה לאחר בלי הסכמתו של הבנק) ובמועד מאוחר יותר הוציאה אגרת חוב לטובת המבקשת שגם לפיה שיעבדה את נכסיה להבטחת חיוביה כלפיה.

לפי בקשתה של המבקשת מינה בית-המשפט המחוזי את בא-כוחה להיות כונס נכסים זמני לנכסי מ.א.ש. פון ששועבדו לטובתה. מ.א.ש. פון והבנק ביקשו לבטל את מינוי כונס הנכסים. בית-המשפט המחוזי ביטל את מינויו של הכונס הזמני.

המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על ההחלטה. כמו-כן ביקשה לתת לה סעד זמני של "השארת מינוי כונס הנכסים הזמני בתוקף".

בית-המשפט המחוזי לא ראה מקום להשאיר את הכינוס הזמני על כנו, ועל כך הוגש ערעור.

כב' השופט י' טירקל דחה את הערעור, "בעיקר, מן הטעם שקיים ספק גדול בדבר תוקפו של השיעבוד שיצרה מ.א.ש. פון לטובת המבקשת, ספק שדי בו כדי לערער את הבסיס למתן צו מינוי כונס נכסים זמני על-פי אותו שיעבוד".

רע"א 10622/02 {אילן בן עמי נ' בנק הפועלים בע"מ ו-2 אח', תק-על 2003(2), 3427, (2003)} דנה בערעור על דחיית בקשת המבקש לקבוע כי המשיב 1 ויתר על זכויותיו מכוח שיעבוד צף.

המבקש הינו בעל מניות של חברה, אשר עד לפירוקה כיהן גם כמנהלה. בשנת 1995 שיעבדה החברה, בשיעבוד שוטף כללי, את כל נכסיה, לטובת המשיב 1. בשנת 1997 החלו הליכי פירוק נגד החברה. המשיב 1 לא מינה כונס נכסים לצורך מימוש איגרות החוב של השיעבוד השוטף. המבקש ביקש מבית-המשפט קמא לקבוע כי המשיב 1 ויתר על זכויותיו לפי השיעבוד, כיוון שגילה במחדליו את אי-רצונו להנות מזכויותיו. בית-המשפט קמא דחה את הבקשה וקבע כי אין די בעובדה שלא מוגשת בקשה למינוי כונס נכסים על-ידי בעל אגרת חוב, על-מנת להעיד על זניחת הזכויות על-פי אותה אגרת חוב. במיוחד, כאשר החברה נמצאת בפירוק, כבענייננו, וכל נכסיה וזכויותיה מכונסים ומרוכזים ממילא על-ידי המפרק.

בית-המשפט הוסיף, כי עיקר הזכויות המשועבדות לטובת המשיב 1 הן זכויות תביעה נגד לקוחות של החברה, הדורשות שיתוף פעולה מלא מצד המבקש - שלו המידע הרלבנטי למחלוקות אלה. הואיל והסיכוי לשיתוף פעולה כזה מצידו של המבקש הוא קלוש, אין לראות בעיכוב הגשת התביעות על-ידי הבנק ויתור על השיעבוד. כנגד החלטה זו הוגש ערעור זה.

טענות הערעור בעיקרן הן כי משחלפו 5 שנים מגיבוש השיעבוד, ולא נעשה כל צעד, כולל בקשה למינוי כונס, על-מנת לממשו, הרי שהובעה דעתו של המשיב שלא לאכוף את השיעבוד כלל.

המשיבים טוענים, בין השאר, כי לאור הדמיון בין תפקידיו של כונס הנכסים לתפקידיו של המפרק, הרי משמונה לחברה מפרק קבוע, לא היה עוד טעם של ממש במינוי כונס נכסים מטעם המשיב 1.

כב' השופט א' ריבלין דחה את הבקשה וקבע כי:

"אין די באי-מינויו של כונס נכסים על-מנת להוכיח ויתור על שיעבוד, במיוחד כאשר לחברה החייבת מונה מפרק אשר ממלא את התפקידים שיכול היה למלא כונס הנכסים, לו מונה. משכך, היה על המבקש להוכיח התקיימותן של ראיות אחרות לויתור כביכול על השיעבוד."
סעיף 194 שלעיל עוסק כאמור במינוי כונס נכסים על-ידי בית-המשפט רק בשיעבוד צף ובנכסים הניתנים לשיעבוד צף, על-פי מהותם ולא רק על-פי הגדרתם כפי שנוסחה על-ידי הצדדים.

מינוי הכונס לפי דיני החברות מטרתו להוציא לפועל את השיעבוד, זאת משום שראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך לטפל באכיפת שיעבוד צף {וולובסקי א' כונס נכסים בדיני החברות (מהדורה שניה, התשס"ד-2004, ירושלים), 39}.

יצויין, כי בית-המשפט, בדונו בבקשה לאכיפת שיעבוד צף, ושיעבודים אחרים, ייטה למנות רק כונס נכסים אחד ולרכז בידיו את האחריות הכוללת על-מנת לייעל את המימוש ולהפיק ממנו את המירב, באותו האופן, יש להגיש את הבקשה למינוי כונס לאכיפת שיעבוד צף, לבית-המשפט שכבר מטפל בפירוק החברה {וולובסקי א', שם, 49}.

בתגובה לבקשה מוסמך בית-המשפט לתת אחד או יותר מהבאים:

א. רשות לאכיפת השיעבוד;
ב. מינוי כונס נכסים או גם מנהל מיוחד;
ג. לתת אחד או יותר מהצווים הבאים: צו למכירת הנכס המשועבד וחלוקת התמורה, צו לסדר הקדימויות של נושי החברה, צו המונע הברחת רכוש ועקיבה;
ד. סעד זמני על-פי הצורך;
ה. הוראות לכונס או לצדדים לתיאום ההליכים ויישום הסעדים שניתנו.

יצויין, כי מבין הסעדים האפשריים, בית-המשפט מעדיף את הסעד הפוגע פחות במהלך חיי החברה, לפחות כל עוד לא התבררה עד סופה בקשת מינוי הכונס.

לשם כך משתמש בית-המשפט גם בסעד הביניים לרישום הנכסים, שברובו משמש כפתרון ביניים לפני מינויו של מפרק קבוע, המעניק סמכות מוגדרת ומוגבלת לרישום נכסי החברה, הנמסרים לממונה על-ידי החברה, בלבד.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מינוי כונס לאכיפת שיעבוד