botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לדיני חילוט, תפיסה וכינוס נכסים במשפט הישראלי

הפרקים שבספר:

מינוי כונס כסעד יחיד

ע"א846/75 {עוניסון ואח' נ' אלכסנדר דויטש, פ"ד ל(2), 398 (1976)} דן בשאלה האם ניתן לבקש מינוי כונס נכסים כסעד יחידי.

במקרה הנדון המדובר בערעור על מינוי כונס נכסים קבוע על נכסי המערערים באתר בניה שבו עסקו בבניית בית דירות, על-מנת להשלים את בניית הבית במקומם ולמסור את הדירות לרוכשיהן.

לאחר שלא הושלמה בניית הדירות, והתבקשו סכומים נוספים על המוסכם בחוזה להשלמת הבניה, פנו המשיבים בבקשה לבית-המשפט המחוזי בה ביקשו למנות כונס נכסים לכל רכושם של המערערים ולהעניק לו את כל הסמכויות שבידי בעלי הרכוש, לרבות הסמכות לנהל המשך והשלמת בניית הבית הנדון. יחד-עם-זאת ביקשו המשיבים למנות כונס נכסים זמני, והוא נתמנה על רכוש המערערים שבאתר הבניה של הבית.

בית-המשפט אישר את המינוי הזמני של כונס הנכסים כמינוי של קבע. על כונס הנכסים הוטל "לדאוג להשלמת הבניה של הבית המשותף האמור כדי לאפשר מסירת הדירות שבו לרוכשיהן בהתאם לתנאי התקשרויותיהם, ולמסור דירות אלה לרוכשיהן כנגד תשלום כל חובותיהם בגין דירות אלה".

כלפי מינוי זה הופנה הערעור ובין טענותיהם של המערערים נדונה טענתם כי אין להשתית תובענה על מינוי כונס נכסים כסעד יחידי ועיקרי ולא כסעד-ביניים.

כב' השופט צ' ברנזון דחה את הערעור בציינו כי החלטת המחוזי הינה פריצת דרך חשובה ומועילה לאכיפת חוזי בניה, כשהם מופרים על-ידי קבלני בניין באי-השלמת הבניה ואי-מסירת הדירות לקונים במועדן.

לגבי השאלה האם כונס נכסים יכול להתבקש כסעד יחידי קבע כב' השופט צ' ברנזון כי אמנם מקובל שבתובענה למימוש זכויות מתבקש בית-המשפט למנות כונס נכסים כאמצעי-עזר.

על-אף הלשון הברורה של החוק "צודק ונוח", שאינה מגבילה את שיקול-דעתו של בית-המשפט שררה הדעה, כי בית-המשפט ישתמש בסמכותו למנות מקבל נכסים רק בשלושה מקרים - לשמור על רכוש בזמן שתלוי הסכסוך, לשמור על רכוש בסכנה ולשם ביצוע פסקי-דין. אולם:

"בא פסק-הדין האחרון ב- ע"א 689/74 בשמת ואח' נ' עיריית אילת, פ"ד כט(2), 281 (1975), וקבע מפי השופט עציוני כי לגבי סוגי המקרים שבהם יהיה "צודק ונוח" למנות כונס נכסים, 'יש להשאיר מרחב סביר לשיקול- דעתו של השופט, בהתחשב בהתפתחות הצורות המשפטיות של עסקי המסחר והכלכלה, והיקפן העצום'. אף כי דברים אלה נאמרו בקשר למינוי כונס נכסים על-פי תקנות סדר הדין האזרחי כאמצעי-עזר למימוש זכויות, חושבני כי הרעיון הטמון בהם יכול להועיל גם למקרה כמו זה שלפנינו בדבר תובענה למינוי כונס נכסים כאמצעי ראשי למימוש זכויות בנכס.

במסקנתו הנ"ל, הסתמך השופט עציוני, בין השאר, על מה שנאמר בפסק-הדין מתקופת המנדט ב- ע"א 88/39, ושהוא ראה בו 'הביטוי הטוב ביותר למצב המשפטי בקשר למינוי כונס נכסים' C.A. 88/39 Ali el Mustakim; Mohammad el Mustakim v. Palestine Bank, Ltd.; Rose v. Wolfe (1939) 6 P.L.R. 470; (1939) Ashrai (S.C.J. 408; (1939) 6 Ct.L.R. 129:

'מטרת מינוי מקבל נכסים היא הבטחת רכוש לזכותם של הזכאים לו. מקבל נכסים ימונה בדרך-כלל: כדי לאפשר לאנשים המחזיקים זכויות ברכוש ליהנות מזכויות אלה;'

ובהמשך באה אמירה מאוד חשובה:

'צו יכול להינתן גם כאשר המינוי הכרחי כדי לאפשר למבקש להשיג את זכויותיו.'

ולבסוף באות מילות הזהירות והאזהרה הרגילות:

'מינוי מקבל נכסים הינו תרופה שביושר. כתרופה שביושר לבית-המשפט או לשופט שיקול-דעת מלא באשר לנתינתה או לאי-נתינתה. שיקול-דעת זה אין להשתמש בו אלא בזהירות ותוך ראיית כל הנסיבות החשובות לעניין... '

גם דברים אלה נאמרו בקשר למינוי כונס נכסים זמני, אבל אינני רואה מדוע לא יחולו גם על מקרה כמו זה שלפנינו, שהעיקר בו - שהמשיבים מבקשים לממש את זכויותיהם בדירות שרכשו, ובלי מינוי אדם מטעם בית-המשפט, אשר ישלים את בנייתן, אינם יכולים ליהנות מהן."