סמכויות הכונס על-פי תקנות סדר הדין האזרחי

סמכויות הכונס מוגדרות על-פי צו המינוי ובמסגרת מתן ההוראות, בפיקוחו המהותי של בית-המשפט. בדרך-כלל צווי מינוי לכונסי נכסים יינתנו למטרות הבאות:

א. כסעד זמני - איתור תפיסה ושמירה על הנכס (אך לא מכירה);

ב. סמכות ניהול, תשלום ביטוח הוצאות העסקת עובדים;

ג. אישור מכירה כולל את הסמכויות הנלוות לו כגון רישום הערה;

ד. אישור להגיש תביעה ולחתום על מסמכים אך לא לשלול סמכותו או כושרו של אדם לבצע פעולה מסויימת, אלה יוגבלו על-ידי חוק או פסק-דין על-פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

דוגמה מובהקת לכך שסמכותו של הכונס תלויה בהגדרת צו המינוי המפורשת היא הפרשה הנדונה ב-ע"א 1694/92 {חברת אול שרותים נ' גבריאל מושיץ ו-9 אח', פ"ד מט(2), 397 (1995)}.

במקרה הנדון, המערערים, בני הזוג מושיץ, מחזיקים ב- 51 אחוז ממניותיה של חברת אול שירותים, שעסקה במכירה, הפעלה ושיפוץ של מכונות אוטומטיות למכירת משקאות קלים. חברת אול מכרה, באמצעות גבריאל מושיץ, נכסים לחברת המרווה.

בעת מכירת הנכסים החזיקו גם בני הזוג ורדי במניות חברת אול. אולם לאחר זמן הודח ורדי מתפקידו וזכויות החתימה שלו בוטלו, ומאז לא היתה לו גישה לחברה.

בחודש אפריל 1990 מונה עורך-דין הרצל אברהם כבורר בסכסוך בין מושיץ וורדי.

בשל הסכסוך, בית-משפט המחוזי נעתר לבקשת הזוג ורדי למנות את בא-כוחם של הזוג ורדי ככונס נכסים זמני לחברת אול.

תוקף המינוי היה עד לסיום עבודתו של הבורר, וסמכויות הכונס הוגדרו כסמכות להקפיא את חשבונות החברה בכל הבנקים ולהוצאות שוטפות.

לאחר מינוי הכונס, הגיע למושיץ מכתב, על-פיו התבקש להמציא לכונס, בין השאר, את רשימת מיקום של כל המכונות האוטומטיות, דו"ח ספירת המלאי האחרונה שנעשתה, מפתחות המפעל, מערכות האזעקה והמכונות האוטומטיות, כלי העבודה ורשיונם וכן ספרי החשבונות.

בשל נוסח סמכות הכונס על-פי צו המינוי (הקפאת חשבונות הבנק של החברה והוצאות שוטפות), סרב מושיץ לבקשת הכונס.

ובאותו השבוע, מכר מושיץ לחברת המרווה את כל הנכסים שלא עוקלו לטובת ורדי, ביניהם 47 מכונות אוטומטיות למכירת משקאות, שני כלי רכב, מערכת מילוי גז קרור, שלוש יחידות קרור, וכן מחוברים שהיו במבנה תעשיה ששימש את חברת אול.

נוכח חוסר שיתוף הפעולה מצד מושיץ, פנה כונס הנכסים הזמני לבית-המשפט בבקשה להגדיל את היקף סמכויותיו. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה, ובו-ביום נתן צו נוסף למינוי כונס נכסים זמני, בו הוענקו לכונס הסמכויות הבאות:

"1. לתפוס את כל רכוש החברה בלבד ובכלל זה ספרי החשבונות והתיקים למשמורתך ולנהלם כבעל הרכוש.
2. לסלק כל אדם ובכלל זה עובדים ונותני שירותים מהחזקת הרכוש, טיפול בו או משמרתו, ולמנות אחרים במקומם.
3. להגיש תובענות וכתבי הגנה לשם מימוש רכוש החברה בלבד.
4. לגבות דמי שכירות ורווחים מן הרכוש ולחתום על כל המסמכים הדרושים.
5. לבטל זכויות חתימה, והוראות קבע לבנקים, כרטיסי משוב וכרטיסי אשראי להקפיא את חשבונות החברה בבנקים, או למשוך כספים לצורך ניהול שוטף של עסקי החברה.
6. לחקור את עסקי החברה על-ידי עיון במסמכים ודרישת הסברים מספקים עובדים ונותני שירותים."

כונס הנכסים הזמני הגיש תובענה בשם חברת אול נגד מושיץ והמרווה, בבקשה להצהיר כי ההסכם ביניהם מבוטל, וכי יש להשיב לכונס את השליטה בכל הציוד והמכונות, או את שווים וכן להשיב את הסכומים שהוצאו מהמכונות.

בית-המשפט קמא דחה את טענתם של מושיץ לפיה צו הכינוס הראשון רק הפקיע מהם את זכות הניהול בחשבונות הבנק ולא בכל נכסי החברה. זאת מן הטעם כי, "המטרה שלשמה ממנים כונס נכסים עד לתום ההליכים המשפטיים היא לשמור על הרכוש נושא המחלוקת עד שיתבררו זכויות הצדדים, לדברי בית-משפט קמא, חובת תשלום ההוצאות השוטפות אינה מנותקת מתפקידו לכנס נכסי החברה אלא היא נגזרת מסמכויות הכינוס של חברה פעילה, וחיוב זה לעצמו מורה כי לא מדובר בתפיסת כסף אלא בסמכות ניהול.

על יסוד פרשנות זו קבע בית-המשפט קמא כי בני הזוג מושיץ לא היו רשאים למכור את נכסי החברה, ועל-כן, עליהם להשיב לחברת אול את שווי הנכסים ולהשיב את המצב לקדמותו.
את חבותה של חברת המרווה לשלם לחברת אול את שווי הנכסים שקנתה, ביסס בית-המשפט קמא על שני טעמים, הראשון כי חברת מרווה רכשה את נכסי החברה ללא ידיעת הכונס ואישורו ועל-כן רכישתה ניתנת לביטול, והשני המחיר הבלתי-סביר ששולם לאול שירותים מעיד על חוסר תום-לב בביצוע העסקה.

ערעור על החלטה זו הוגש הן על-ידי חברת מרוה והן על-ידי מושיץ, לטענתם טעות בית-משפט קמא טמונה בפרשנותו של צו הכינוס הראשון.

גדר הספק הוא האם צו זה הפקיע ממושיץ את כל סמכויות הניהול שהיו נתונות בידיו - לרבות הכוח לבצע פעולות משפטיות בשם החברה, או שמא הופקע ממנו רק הכוח לחייב את חשבונה של החברה?

בעניין זה קבע כב' השופט א' גולדברג:

"נקודת המוצא בקביעת היקף הנכסים עליהם משתרע צו כינוס נכסים זמני, הניתן במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי, היא ש"בכל אופן אין מקום למתן צו גורף של מינוי כונס נכסים על כל רכושו של החייב ועל כל פעולותיו, צו הגובל, כאמור, בפשיטת רגל" (מתוך ע"א 689/74 בשמת ואח' נ' עיריית אילת, פ"ד כט(2), 281, 293 (1975)). מכאן שאם מושא הסיכסוך הוא הזכויות בנכס מסויים או חוב כספי (למינוי כונס נכסים בתביעה לחוב כספי ראה ע"א 7/81 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' חברת נשר לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מב(4), 683 (1989)), פרישת צו הכינוס על כלל נכסי הנתבע מהווה פגיעה העולה על הנדרש בזכות הקניין שלו.

אולם כאשר ניתן צו כינוס נכסים זמני לחברה קטנה יחסית (בה אין הפרדה ממשית בין הבעלות לשליטה) יש להוסיף על נקודת המוצא האמורה את שני השיקולים הבאים: מחד גיסא - כאשר הסיכסוך שבגדרו ניתן צו הכינוס אינו מוגבל לנכס מסויים אלא הוא מקרין על הניהול הכללי של החברה, יש שמתחייב סעד של הפקעת זכות הניהול ממנהלי החברה מכל נכסיה, וסעד זה אינו בהכרח סעד העולה על הנדרש. ואכן, לא נשמעה בענייננו טענה כי קיימת מניעה עיונית שצו כינוס נכסים הניתן במסגרת סכסוך בין שני בעלי מניות יתפרש על כלל נכסי החברה. נהפוך הוא: צו הכינוס השני, שאין עוררין שהוא חל על כלל נכסי החברה, ניתן בהסכמת כל הנוגעים בדבר, מאידך גיסא - במינוי כונס נכסים על כלל נכסי החברה מובנית פגיעה בחברה. שכן מינוי כונס נכסים - אף שמסגרתו הנורמטיבית היא תקנה 388 של תקנות סדר הדין האזרחי ולא פקודת החברות - נתפש בעיני הציבור כאות למצוקה בה נתונה החברה, אשר עלול להקשות על המשך פעילותה. על-פי הלך מחשבה זה מינוי כונס נכסים על כלל נכסי החברה צריך להיות צעד אחרון, שיש לתתו רק לאחר שהובאה ראיה לכך שפרישת צו הכינוס רק על חלק מנכסיה יהא בלתי-יעיל בנסיבות העניין.

לפיכך, משלא הובאה כל ראיה - אף לא בתצהיר שתמך בבקשה למינוי כונס נכסים זמני לחברה - לכך שהתקיימו נסיבות שחייבו מינוי כונס נכסים זמני לכלל נכסי החברה כצעד ראשון, נותרת ההנחה שהצו הראשון לא השתרע על כלל נכסיה.

הנחה זו עולה בקנה אחד עם נוסחו של הצו, שיש לקוראו כפשוטו... מכאן, שאיני רואה לקבל את פרשנותה של השופטת המלומדת...

בין היקף הסמכויות שהוקנו לכונס הנכסים הזמני לבין היקף הסמכויות שהופקעו ממנהל החברה צריכה להתקיים זיקת גומלין. דהיינו, שרק מה שמופקע ממנהל החברה מוקנה לכונס הנכסים הזמני. שאם לא נאמר כן כי אז עלול להיווצר חלל בסמכות הניהול של החברה שיפגע בתיפקודה. כיוון שבצו הראשון הוקנה לכונס הנכסים רק הכוח למנוע את הגדלת היקף התחייבויותיה של החברה כלפי הבנק (למעט הוצאות שוטפות), נשללת מניה וביה האפשרות לטעון שהופקעו ממושיץ כל סמכויות הניהול...
אכן, פועל יוצא מפרשנותנו הוא, שבידי מושיץ נותר הכוח להתחייב בשם החברה כלפי צדדים שלישיים, למעט התחייבויות שבעקבותיהן תשלום כספים. אולם מבנה זה, בו משמש כונס הנכסים הזמני ככוח בולם - ולא ככוח מניע - לפעילות החברה, אף שהוא חריג, אינו משולל הגיון פנימי. וכבר עמדנו על כך כי כצעד ראשון עדיפה הקניית סמכות פיקוח עקיפה לכונס על פני הקניית סמכות ניהול רחבה."

נוכח מסקנה זו, כי למושיץ היו הכוחות לבצע פעולות משפטיות בנכסי החברה לרבות מכירתם, נקבע כי אין מקום לסברה שביצוע העסקה היה טעון אישור הכונס, וכי היעדרו פוגע בזכות הקניין שרכשה המרווה. ועל-כן התקבל ערעורה של המרווה.

לגבי בני הזוג מושיץ נקבע כי על-אף שהיה בכוחו למכור את נכסי החברה, עדיין הוא חב כלפי החברה חובת זהירות, אמנם לטענת מושיץ לא הפר את חובת הזהירות כמנהל החברה ופעל מתוך חובת האימון לחברה, כאשר ראה שהחברה נמצאת במצב של שיתוק. לדבריו, קרוב לוודאי שאם לא היה מכסה בכספי המכירה להמרווה מקצת מיתרת החובה בבנק, החברה היתה מפסידה יותר כסף בתשלומי ריבית חובה מאשר ממכירה בערך נמוך במקצת של המכונות.

אך בית-המשפט קבע כי מושיץ כשל בכך שמכר את נכסי החברה בכשליש מערכם. "סטיה כה משמעותית בין התמורה שנתקבלה לתמורה הראויה (בה גולמה השלכת הצורך המיידי במזומנים) מצביעה לכאורה על הפרת חובת הזהירות" משכך חוייב בהשבת חלק מסכום התביעה לאחר שקוזז הסכום שהפקיד בבנק כתוצאה מהמכירה, ועמד במילא לרשות הכונס.

ע"א 593/76 {שרה ויצחק איילון נ' ועד הבית מרחוב מורדי, פ"ד לא(1), 808 (1977)} עניינו הסמכויות הניתנות לכונסי נכסים המתמנים על-פי תקנות סדר הדין האזרחי.

במקרה הנדון, המשיבים נתמנו כונסי נכסים לפי תקנה 264 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1965 (כיום תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), על נכסיה של חברת מעונות מייטליס בע"מ, שהיא חברה של קבלני בניין.

תפקיד הכונסים על-פי צו המינוי היה, "להכין תכניות כספיות ואחרות להשלמת הבניה בכל אתר ואתר שבו ניתן הדבר", הכונסים הכינו תכניות כספיות אלו ואף השלימו את הבניה באתרים שונים וביניהם הבית נשוא הדיון.

המערערים טוענים שהם בעלי חוזה לבניה ולקניה של דירת פנטהאוז באותו הבית שהושלם, כנגד טענתו של ועד הבית, משיב מס' 1, שטוען כי החוזים לקניית הדירות בבניין נתונים לו.

המשיב פנה לבית-המשפט המחוזי בבקשה לתת לכונסים הוראות "להתעלם" מן החוזה אשר לו טוענים המערערים. ובית-המשפט החליט כי על המערערים להוסיף סכומי כסף על-מנת לזכות בדירה אחרת שבאותו בית עד למועד מסויים, ואם המועד יעבור, "הרי ההוראה היא שהחוזה לגבי דירת הפנטהאוז הכונסים יתעלמו ממנו".

הערעור נסוב על השאלה, האם ניתן במסגרת כינוס נכסים על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, להצהיר על חוזה שהוא בטל.

המשיב טוען כי ההוראה אינה לבטל חוזה קיים כי אם להתעלם ממנו, במסגרת הוראות לכונסים.

טענה זו נדחתה, באשר אין הבדל בין התעלמות מחוזה לבין ביטולו.

כב' השופט ח' כהן קיבל את הערעור וקבע כי לא ניתן לתת לכונסים הוראה להתעלם מחוזה, אף אם אינו סביר הרי בעל נכס יכול למכור את נכסו בחצי המחיר ואף לתיתו במתנה, ורק דיני הפירוק או פשיטת הרגל יקבעו האם לבטל חוזה מעין זה על-מנת להגן על הנושים.

"אמת נכון הדבר שיש ובית-משפט מורה לכונס נכסים "להתעלם" מחוזה; במה דברים אמורים, אך ורק בכונס נכסים שנתמנה על חברה מטעם בעלי אגרות-חוב והופקד גם על ניהול עסקיה. כשהחוזה "מכביד" על החברה וביצועו גורם נזק לבעלי אגרות-החוב הנושים - ואז המרת החוזה מצד החברה, על-ידי ההתעלמות ממנו מצד הכונס, עלולה לגרור חיוב החברה בפיצויים..."

לדבריו, אם לכונסים נראה כי החוזה אינו סביר ויש לבטלו, יכולים הם להגיש תובענה כנגד בעלי החוזה ולעתור להצהרת בטלותו.

כב' השופט ח' כהן הרחיב בעניין סמכויות מינוי הכונס על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, לדבריו, כונס נכסים המתמנה לפי תקנות סדר הדין האזרחי מתמנה לצורך שמירת הרכוש והעשיה ברכוש שהוא נשוא משפט פלוני, והוא כונס את הנכס כמות שהוא בשעת מינויו, בכפוף להתחייבויות הקיימות לגביו מצד בעליהם.

על סמכויות אלא יכול בית-המשפט להוסיף לכונס את הסמכות להגיש תובענות וכן לקבוע באופן מוסמך את היקפם של הנכסים אשר עליהם חל הצו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סמכויות הכונס על-פי תקנות סדר הדין האזרחי