הסעד הזמני

מטרתו של הסעד הזמני הוא לשמור על המצב הקיים או להפסיק מצב בלתי-נסבל אליו נקלע המבקש. הסעד הזמני מיועד לגשר בין האינטרסים של הצדדים בפרק זמן הביניים, עד למתן פסק-הדין.

מי שפונה לבית-המשפט בבקשה לסעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלבנטיות להחלטת בית-המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית-המשפט.

בקשה לסעד זמני מוגשת כבקשה בכתב וחלות עליה הוראות תקנות סדר הדין האזרחי העוסקות בבקשה בכתב.

על הבקשה למתן סעד זמני לענות על שתי דרישות מהותיות:

האחת, עליה להיות נתמכת בתצהיר לאימות העובדות העומדות ביסוד הבקשה.

השניה, פירוט וצירוף אסמכתאות משפטיות לביסוס טענות המבקש בבקשה.

מטרתו של סעד זמני שניתן לאחר מתן פסק-הדין להבטיח את ביצועו של פסק-הדין ובשים-לב כי אין צורך במקרה זה בהמצאת התחייבות או במתן ערובה.

כפי שנראה החיבור זה, העקרונות העומדים בבסיס הבקשה לסעד זמני הם:

הראשון, שמירה על המצב הקיים. אם לא יוכח לבית-המשפט כי באי-מתן הסעד הזמני אכן תיווצרנה נסיבות בעטיין, אם הצד המבקש יזכה בתביעתו העיקרית או בערעורו, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, בדרך-כלל לא יינתן הסעד הזמני {ראה למשל בש"א (ת"א) 4432/04 מוסאי חנה נ' מדינת ישראל - משרד העבודה והרווחה, תק-עב 2004(4), 877 (2004)}.

השני, נקיון כפיים של מבקש הסעד. סעדים זמניים הינם סעדים שביושר ולכן על המבקש סעד מן היושר התלוי בשיקול-דעת בית-המשפט לבוא בידיים נקיות. התנהגות המבקש בעניין המשמש נשוא הדיון צריכה להיות ללא דופי, מעשיו ללא רבב, ועמדתו כלפי בית-המשפט הוגנת וישרה.

העלמת עובדות חשובות בבקשה או הסתרת האמת במתן עדות בבית-המשפט, עלולים להיות בעוכרי המבקש {בש"א (חי') 10986/04 אלי זר ואח' נ' טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ ואח', תק-מח 2004(3), 1310 (2004)}.

התנהגות כזו עלולה להביא אף לדחיית בקשתו על-הסף {ע"א 121/65 נחמד נ' ביג'יו, פ"ד יט(2), 578 (1965); רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים נ' שפע מסעדות ייצור, פ"ד מז(5), 166 (1993)}.

בית-המשפט לא יעניק סעד זמני כאשר מטרתו הוא אך ורק להפעיל לחץ על הצד האחר. אין לאפשר מתן סעד זמני אשר מטרתו להפעיל לחץ על הצד האחר ובכך להשיג רווחים משניים {בש"א (כ"ס) 12120 פלוני ואח' נ' פלונית, תק-מש 2002(1), 1 (2002)}.

השלישי, שיהוי. לא בכל מקרה שיהוי יהיה גורם לדחיית בקשה לסעד זמני. הדבר נעוץ באופיו של העניין בגינו מבוקש הסעד הזמני.

נעיר כי חלוף הזמן בלבד אינו יוצר שיהוי, אלא צריך שתתלווה אליו התנהגות - בין המעשה ובין במחדל - המראה כי המשהה זונח או מוותר על תביעתו או מניח למשיב להרע את מצבו.

הרביעי, מאזן הנוחות.

בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים ואולם בית-המשפט רשאי ליתן צו על-פי צד אחד, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שההשהיה שבקיום הדיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו או תגרום למבקש נזק חמור {ראה תקנה 366(א) לתקסד"א}.

זאת ועוד. כפי שנראה בחיבור זה, קיימים שלושה סוגי ערבויות: התחייבות עצמית; ערבות אחרת לשביעות רצון בית-המשפט; עירבון.

מטרתה של הערובה היא להבטיח את זכותו של מי שכפו עליו את הקפאתו של המצב, שהיא תולדה של מתן סעד זמני כדי שניתן יהיה לפצותו בבוא העת ואם תונח תשתית אשר תצדיק בגין הנזק שבינתיים סבל. הערובה צריכה להלום את הנזק העלול להיגרם למשיב.

הערובה תמומש במקרים הבאים: תביעת התובע {מבקש העיקול למשל} נדחתה; הצו יפקע מכל סיבה שהיא כגון: מחיקת התביעה; אי-המצאת ערבות בנוסח שנדרש; אי-הגשת תביעה במקרה שצו העיקול ניתן טרם הגשתה; הפסקת התביעה {ראה גם תקנה 370 לתקסד"א באשר לפקיעת הסעד הזמני}.

יחד-עם-זאת, בסמכותו של בית-המשפט להעניק פטור מהפקדת ערובה ומנימוקים מיוחדים שיירשמו.

ככלל, החלטות ביניים או צווים זמניים, שמעצם טיבם ניתנים לשינוי על-ידי בית-המשפט, לפי שיקול-דעתו, אינם יכולים להוות, כשלעצם, מעשה-בית-דין. לפיכך, יכול בעל דין לחזור ולבקש את בקשותיו בפני אותה ערכאה, גם אם אלה הובררו והוכרעו בידי אותה ערכאה.

ואולם, על בעל דין זה להצביע על טעם ראוי העשוי להצדיק את העיון מחדש בבקשתו, טעם שבעיקרו נעוץ בשינוי שחל בנסיבות, מאז ניתנה ההחלטה לראשונה. אם לא יעשה כך, כי אז ייראה כמי שעושה שימוש לרעה בהליך המשפטי {ראה למשל ע"א 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות נ' אלי זנגי, תק-על 2001(1), 1630 (2001)}.

כפי שנראה, בבואו של בית-המשפט לדון בבקשה להטלת עיקול במסגרת תובענה, רשאי הוא ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום ראיות מהימנות לכאורה המקימות את עילת התביעה {תקנה 362(א) לתקסד"א}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הסעד הזמני