בקשה לביטול עיקול זמני

1. כללי
תקנה 367 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"367. צו במעמד צד אחד (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) ניתן צו, למעט צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, יקיים בית-המשפט דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מארבעה עשר ימים מיום מתן הצו; לבקשת בעל דין, ובמידת האפשר, יקבע בית-המשפט את הדיון במועד מוקדם יותר; בית-המשפט רשאי לקבוע מועד מאוחר יותר לדיון, מטעמים מיוחדים שיירשמו; הודעה על מועד הדיון תומצא למשיב ולמחזיק, אם ישנו, עם המצאת הצו.

(ב) העתק הצו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות יומצאו במסירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים, אלא-אם-כן קבע בית-המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו; לבקשת המחזיק, יורה בית-המשפט למבקש להמציא למחזיק בהקדם האפשרי העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה.

(ג) ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, רשאי המשיב לבקש ביטול הצו בתוך שלושים ימים ממועד המצאתו; מחזיק, אם ישנו, רשאי לבקש ביטול הצו בהתאם לתקנה 376; הוגשה בקשה לביטול הצו יקיים בית-המשפט דיון במעמד הצדדים, בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים ממועד הגשתה; בית-המשפט רשאי לקבוע מועד מאוחר יותר לדיון מטעמים מיוחדים שיירשמו; הודעה על מועד הדיון תומצא לצדדים במסירה אישית בהקדם האפשרי, ולא יאוחר משלושה ימים ממועד הגשת בקשת הביטול, אלא-אם-כן קבע בית-המשפט מועד אחר, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ד) נקבע דיון על-פי תקנה זו, רשאי המשיב לבקשה למתן הסעד הזמני להגיש תמצית מתגובתו לבקשה עד יומיים לפני מועד הדיון.

(ה) דיון על-פי תקנה זו יסתיים בתוך יום שיפוט אחד; ראה בית-המשפט כי יש צורך בכך, רשאי הוא לקבוע ימי דיון נוספים, ככל הניתן ברציפות; סיכום טענות בעלי הדין יהיה בעל-פה לאחר סיום הבאת הראיות, אלא-אם-כן הורה בית-המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ו) ההוראות הנוגעות לדיון בבקשה לסעד זמני יחולו על דיון שנקבע לפי תקנה זו, ככל שאינן סותרות את האמור בתקנה זו."

בקשה לביטול צו עיקול תוגש תוך 30 יום מיום שהומצא לצד צו העיקול. בקשה זו מוגשת כבקשה בכתב על כל המשתמע מכך. כך למשל, יש לפרט בבקשה כזו אף את האסמכתאות המשפטיות העומדות ביסוד הבקשה.

יוער, כי נטל השכנוע רובץ על המבקש המקורי, כלומר, מבקש העיקול. בקשה לביטול עיקול מהווה המשך לדיון בבקשה להטלת עיקול {רע"א 8420/96 דן מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3), 789}.

הוראות פרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מעמידות את המבחנים הבאים לצורך מתן סעד זמני, כגון צו עיקול:

הראשון, קיומן של ראיות מהימנות לכאוה לקיומה של עילת התביעה. כאמור לעיל, נטל השכנוע להטלת הצו הוא על המבקש המקורי {התובע}, וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן מבקש הביטול מלכתחילה לדיון בבקשה.

שומה על בית-המשפט, בבואו להטיל עיקול זמני, לנהוג זהירות רבה, לבחון ולבקר את הראיות המובאות בפניו ולייחס משקל רב מבעבר לטיבן של הראיות האמורות ולאיכותן {המ' (חי') 26205/97 ברוך נחום ואח' נ' רחמים נוראני ואח', תק-מח 98(2), 916 (1998)}.

השני, קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר כי אי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין.

השלישי, על בית-המשפט לבחון, בין השאר, את הנזק למבקש אם לא יינתן הסעד לעומת הנזק שייגרם למשיב במתן הסעד.

כמו-כן, על בית-המשפט לבחון האם הבקשה הוגשה בתום-לב והאם הסעד המבוקש הינו צודק וראוי בנסיבות העניין.

משנודעו, אגב הדיון, בבקשת הביטול, עובדות מהותיות שלא היו בידיעת בית-המשפט בעת מתן צו העיקול במעמד צד אחד, יבוטל העיקול {בש"א (חי') 5388/98, ת"א (חי') 1170/98 אליהו צרפתי נ' חברת מלח לישראל, תק-מח 98(3), 831 (1998)}.

בנסיבות מסויימות יורה בית-המשפט על ביטול עיקולים במעמד פסק-הדין בתביעה העיקרית לאור קיומה של ערבות בנקאית מספקת {ראה למשל ת"א (יר') 95/94 לוגן השקעות בע"מ נ' טירת בת שבע, תק-מח 2000(2), 28558 (2000)}.

הבקשה לביטול העיקול הינה, הלכה למעשה, תגובתו של הנתבע על בקשת העיקול. הואיל וכך, אין הנתבע זכאי להגיש תגובה לתגובה.

יש לזכור כי בבקשה לביטול העיקול הזמני עותר הנתבע לביטול החלטת עיקול שניתנה על-סמך הבקשה לעיקול זמני, והתצהיר והראיות שצורפו אליה.

ממילא, על-כן, על הנתבע להתמודד עם הבקשה לעיקול זמני והראיות שצורפו אליה כפי שהוגשו. אילו היתה מותרת הגשת "תגובה לתגובה" כך שהתובע {מבקש העיקול} היה חופשי לגיש תצהיר בלווית ראיות נוספות כי אז היה בכך כדי לשנות את התשתית הראייתית שהיתה מונחת בפני בית-המשפט בעת שהוציא מתחת ידו את החלטת העיקול.

והרי הרעיון הוא שמשהוגשה הבקשה לביטול עיקול מקיים בית-המשפט דיון שהוא המשכו של הדיון בבקשה המקורית להטלת עיקול. המסקנה היא כי מבקש העיקול אינו זכאי להגיש תגובה על הבקשה לביטול העיקול {בש"א (חי') 12185/01 ר.צ. חברה לבניין בע"מ נ' אנט (חנה) קניזו, תק-מח 2001(3), 3367 (2001)}.

כאשר לא הוכחו קשיים כלכליים או הברחת נכסים מצד הנתבע - יורה בית-המשפט על ביטול צו העיקול {בש"א (חי') 13617/01 יצ-אר בע"מ נ' י' ו' ביצועים, תק-מח 2001(3), 23960 (2001)}.

עובדת אי-צירוף תצהיר לבקשה לביטול עיקול אין בה כדי לפגוע בזכותו של הצד המבקש לבטל צו עיקול לטעון נגד הצו ולהוכיח ולו מתוך ראיות המבקש כי לא היה מקום ליתן הצו מלכתחילה או כי יש טעם בכך להטלת ספק הן בצדקת התביעה והן ביסוד השני אל "אי-הכבדה" {רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למכנתאות בע"מ, פ"ד נט(3), 789}.

2. לאחר מתן פסק-הדין - לאיזו ערכאה הסמכות להורות על ביטול העיקול הזמני שהוטל בבית-משפט?

לאחר מתן פסק-הדין הופך העיקול הזמני שהוטל בבית-משפט לעיקול על-פי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 והסמכות לבטל עיקול זה נתונה לרשם ההוצאה לפועל {לעניין זה ראה רע"א 9779/06 חלאילה נ' עירית אלשאגור, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.01.09); תא"ק (חי') 9633/06 בנק הפועלים נ' אשרף חסניין, תק-של 2016(2), 43189 (2016)}.

3. בקשה לביטול עיקול זמני - דחיית הבקשה

3.1 אי-מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין

ב- בש"א (יר') 4630/07 {ויקטור יונה נ' ס.א.ד.ר חברה לעבודות בניין בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.03.07)} נדונה בקשה לביטול צווי עיקול זמניים אשר ניתנו ביום 24.01.07, ביום 12.02.07 וביום 19.02.07, במעמד המשיבים בלבד.

המבקש טען, כי דינו של צו העיקול שהוטל ביום 24.01.07 להתבטל מאחר שזה לא הומצא לו תוך 3 ימים כנדרש בתקנות 370(ג) ו- 367 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
אשר-על-כן פקע הצו והוא בטל מעיקרו. צו העיקול אף לא הותנה בהפקדת עירבון לפיצוי המבקש בגין נזק העלול להיגרם לו בשל הצו שניתן.

עוד טען המבקש, כי אין הבקשות לצווי העיקול מפרטות כדרוש את העובדות העומדות בבסיסן, את קורותיו של הסכסוך שבין הצדדים מראשיתו, את הכרעת הבורר הראשון, כב' השופט בדימוס י' בצלאל, ואת פסק-הדין של כב' השופט ב' אוקון שניתן בבקשת המבקש לאישור פסק הבורר, כב' השופט בדימוס י' בצלאל.

לסיום טען המבקש, כי המשיבים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח שקיים חשש סביר שאי-מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק-הדין.

בית-המשפט קבע, כי יש לדחות את טענת המבקש לבטלותו של צו העיקול בשל אי-המצאתו למבקש. הוכח היטב, בחותמתו של משרד בא-כוח המבקש, כי הבקשה, על נספחיה, הומצאה לבא-כוח המבקש כבר ביום 25.01.07, והומצאה בשנית למבקש עצמו ביום 27.01.07.

טענת המבקש כי לא הומצאו למשרד בא כוחו כל נספחי הבקשה לא נתמכה כהלכה על-ידי מקבל הבקשה. אין חולק כי שני הצווים הנוספים הומצאו במועד.

בית-המשפט קבע כי בעניין הנדון לא מדובר בעיקול שהוטל עם הגשת תביעה ובטרם הוכח הנטען בה.

בין הצדדים דנן קיים, לכאורה, פסק בוררות שכבר פסק בזכויות הצדדים.

פסק הבוררות ניתן לאחר שנשמעו כל ראיות הצדדים וטענותיהם, והוא מהווה מעשה בית-דין בין הצדדים, ללא תלות באישורו על-ידי בית-המשפט.

אשר לסוגיית ההכבדה, בית-המשפט קבע כי משהוכרה זכות הקניין כזכות חוקתית, הועבר הדגש במתן צו העיקול מן הצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק-הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של הנתבע לרעה עד למועד פסק-הדין.

צו עיקול יינתן מקום בו הוכח כי הנתבע עומד להבריח את נכסיו, או לסכל את אפשרותו של התובע לממש את הסעד הסופי שינתן לו {רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3), 789 (1997)}.

המבקש העביר לחשבונו הפרטי מאות אלפי ש"ח מחשבון קבוצת הכדורגל, וכי כספים שיועדו לקבוצת הכדורגל הופקדו בחשבונו הפרטי של המבקש, בחשבון חברת י. פאלו בע"מ השייכת למשפחת המבקש ומנוהלת על ידו, בחשבון הבנק של בנו, ועוד.

עוד עלה לכאורה, כי כנגד המבקש תלויים ועומדים תיקי הוצאה לפועל רבים, שסך החובות בהם מגיע כדי 678,373 ש"ח וכי נכסיו מעוקלים.

יתרה-מכן, אף שהמבקש מצהיר כי הוא עובד כשכיר בחברת ברזאני הסעות בע"מ, המנוהלת על-ידי גיסו, הודיעה החברה, בתשובתה לצו העיקול, כי אין בידה כספים, נכסים, או זכויות ברי עיקול של המבקש.

אין עוררין כי זכויותיו של המבקש בקבוצת הכדורגל הוצעו לאחרונה למכירה.

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט כי הוכח, איפוא, היטב, כי אי-מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע כי דינה של הבקשה לביטול צווי העיקול להידחות.

יחד-עם-זאת, סבר בית-המשפט כי יש להתנות את הצווים שניתנו בהפקדת עירבון על-סך 20,000 ש"ח להבטחת נזקים העלולים להיגרם למבקש בשל העיקול.

3.2 האם היה על בית-המשפט לקבל את הבקשה לביטול העיקול הזמני מאחר והמשיבים הבריחו רכוש והסתירו מידע?

ב- בש"א (ת"א) 18708/06 {תכשיטי השרון (צחי) בע"מ נ' חברת עדי חן תעשיות עדינות 1991 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.03.07)} נדונה בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן לבקשת המשיבה אשר דנה אף בתיק העיקרי בין המשיבה למבקשים הנמצא בשלב הוכחות בו נתבעו המבקש 2 בגין גניבות תכשיטים מהמשיבה והמבקשים האחרים בגין שיתוף פעולה והסתרת הגניבות.

נשוא צו העיקול הינה תכולת חנות תכשיטים בשם "זהב".

העילה לבקשה לצו עיקול הזמני הינה, כי המשיבה טענה כי המבקשים 2 ו- 3 הבריחו רכוש - זכות בדירת מגוריהם שעוקלה עיקול זמני וזאת משום שנפלה תקלה ברישום העיקול.

כתוצאה מכך העיקול לא נרשם והמשיבים 3-2 הצליחו למכור את דירתם זו ומחצית דירה נוספת ונטען כי הבריחו את תמורתן.

צו העיקול הזמני של תכולת החנות "זהב" בוצע באמצעות תפיסה שנעשתה ביום 31.08.06 ובה נתפסו כ- 21.5 ק"ג תכשיטי זהב ובנוסף לכך תכשיטי זהב משובצי יהלומים, ושעונים כאשר לטענת המשיבה ערך הסחורה שנתפסה הגיע ל - 2,500,000 ש"ח.

המשיבה טענה שהבקשה לעיקול בעיקרה נבעה מהברחת הנכסים שנעשתה על-ידי המבקשים 3-2 וכי העסק המתנהל בחנות הרשומה פורמלית על-שם דבורה קוזניץ שהיא חותנתו של צחי זמיר - המבקש 2, ואמה של אישתו טלי זמיר - המבקשת 2, הרי בפועל תכולתה שייכת לצחי זמיר ותכולה זו נרכשה מכספי גנבות שגנב המשיב 2 מהמשיבה או מכספי נכסים שהבריח לרבות תמורת מכירת הדירה.

לבקשה להטלת העיקול צירפה המשיבה בין השאר הקלטות שנעשו על-ידי חוקרים של המבקש 2 בהן הוא מציין כי הוא הבעלים העסק המתנהל בחנות "זהב".

בית-המשפט מצא כי מתצהיר מר חוזז המשיבים 2 ו- 3 ידעו כל העת אודות העיקול הזמני שהוטל על דירתם ולמרות זאת בשל היעדר רישום בטאבו מכרו את הדירה ותמורתה הוברחה ואין מידע לאן נעלמו הכספים.

תצהיר זה לא נסתר באשר המבקשים 3-2 לא הגישו תצהירים ובכך למעשה עולה החשד מדוע המבקשים 2 ו- 3 לא הגישו תצהירים וזאת מחשש להחקר אודות תצהיריהם.
אשר-על-כן, ובהיעדר תצהירי המבקשים 3-2 ומר חיים קוזניץ ובהיעדר הסברים הכיצד מהשקעה של 450,000-250,000 ש"ח ברכישת תכשיטים תוך שלוש שנים עלה שווי המלאי לשווי שבין 1,250,000 ש"ח ל- 2,500,000 ש"ח, ובהיעדר הוכחה כיצד מומנה רכישת כמות תכשיטים של 21.5 ק"ג דחה בית-המשפט את הבקשה לביטול העיקול.

3.3 האם יש לבטל עיקול זמני מאחר ועוקלו כספים מעבר לסכום הנקוב בצו העיקול?

ב- בש"א (ב"ש) 5027/06 {גבריאלי יעקב נ' דמרי שמחה, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.03.07)} נדונה החלטה בבקשת המבקש לביטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד.

בית-המשפט קבע כי באשר לטענת המבקש בבקשתו לפיה הוטל עיקול מעל הסכום שנקבע בצו העיקול, הרי שהמבקש לא חזר על טענתו זו בסיכומיו, מה גם שהמבקש לא צירף כל אסמכתא לטענתו זו.

בית-המשפט קבע, כי ככל שיגיש המבקש אסמכתאות לכך כי עוקלו כספים מעבר לסכום הנקוב בצו העיקול, עומדת למבקש הזכות לעתור לצמצום העיקול אם ימצא לנכון לעשות כן.

אשר-על-כן, בית-המשפט דחה את הבקשה לביטול צו עיקול זמני וקבע כי צו העיקול הזמני מיום 09.02.06, עומד בעינו, תוך עדכון הסכום.

3.4 האם המשיב עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי אי-מתן צו העיקול עלול לגרום לקושי רב אם לא בלתי-אפשרי לגבות את החוב שייפסק?

בשא (יר') 1093/07 {מ.א.ע ריבק ליין בגדי עור בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו {14.03.07)} המבקשים טענו כי הבקשה אינה עומדת בתנאים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי ואינה עומדת בפסיקה ככל שהיא מתייחסת לעניין הטלת צו עיקול זמני וכי יש לבטלה.

השארת הצו על כנו מסבה למבקשים נזקים קשים ועלולה להביא להפסקת פעילותם העיסקית בפרק זמן קצר.

בית המשםט קבע כי יש לדחות את הבקשה לביטול צו העיקול הזמני מאחר ובקשר למבקשים 3 ו- 4 הרי שעל-פי הצהרתם שהופנתה למשיב נאמר:

"לבקשתך, אנו האחים אמנון ועודד ריבק מציינים כי לצערנו איננו מחזיקים ו/או אין בבעלותינו רכוש כלשהו. הן נדל"ן והן לעניין נכסים נזילים. כל רכושנו מתמצה בהחזקת מניות בקבוצת ריבק."

די בהצהרה זו על-מנת להגיע למסקנה כי ככל שינתן פסק-דין כנגד המבקשים 3 ו- 4, יעמוד המשיב בפני קשיים לא מבוטלים לגבות את החוב ככל שייפסק כנגדם.

אשר-על-כן, אין עילה לבטל את צו העיקול אשר מופנה למבקשים 3 ו- 4.

בית-המשפט הגיע לכלל מסקנה כי המשיב עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי אי-מתן צו העיקול עלול לגרום לקושי רב אם לא בלתי-אפשרי לגבות את החוב שייפסק.

לעניין זה המחלוקת בין הצדדים באשר לחוב הנטען והיקפו אין בו כדי לכרסם במסקנתו של בית-המשפט כי חששו של המשיב לאור מעשיהם של המבקשים כפי שעלו מן החומר שבתיק הינו חשש כן ואמיתי ואשר על-מנת להבטיח את החוב הפסוק אין מנוס מהותרת צו העיקול על כנו.

דווקא מן המסמכים שהוצגו במהלך הדיון כי המבקשים אינם נקיי כפיים בהעלימם עובדות מן המשיב, כמו העובדה כי פנו מאחורי גבו של המשיב לקבלת כספים שהיו אמורים להגיע אליו תוך נטילת דרור להתעלם מהתחייבות כלפיו.

אשר-על-כן דחה בית-המשפט את הבקשה לביטול צו העיקול הזמני.

3.5 האם טענת המשיבים כי אין המבקשת יכולה לבצע פעולות כספיות ואחרות אלא באמצעות שתי חתימות של שני מנהליה, יש בה כדי לבטל את צו העיקול הזמני?

ב- ת"א (ת"א) 2507/06 {אופרה על הים בע"מ נ' דוד לוינשטיין, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.03.07)} נדונה בקשה אשר הוגשה על-ידי המשיבים, הם הנתבעים בתיק העיקרי לביטול עיקולים זמניים שהוטלו על נכסיהם.

המבקשת טענה כי הבקשה לביטול העיקול אינה מערערת כלל את הראיות הלכאוריות שבכתב התביעה, אלא מעוררת טענת הגנה אחרת שאף לגופה אינה סבירה ואינה נתמכת בכל ראיה שהיא ואין בכוחה בשלב זה להביא לביטולו של העיקול הזמני.

המבקשת טענה לעניין "ההכבדה" כי נפסק כבר בעבר כי די בכך שמבקש עיקול ישכנע את בית-המשפט כי אי-היענות לבקשה תכביד על ביצוע פסק-הדין.

במקרה הנוכחי טענה המבקשת כי התנהגותם של המשיבים בהליך זה עצמו על-ידי הפרת צו בית-המשפט שניתן בהסכמתם ואי הפקדת תוכן תיבת הדואר האלקטרוני של משיבה מס' 2 בידי כב' הבוררת וכן אי-תשלום הוצאות משפט בהן חוייבו הוכיחו כי המשיבים עשו צדק לעצמם, לא נרתעו מלהפר צווים שיפוטיים ומשכך נוצר חשש כבד ל"הכבדה" על ביצוע פסק-הדין לכשיינתן.

עוד לעניין ההכבדה טענה המבקשת כי צו העיקול נחוץ גם למניעת ההכבדה לעצם קיומו של ההליך וזאת בשל טענתו של משיב מס' 1 כי אין לו מקור כספי אחר לתשלום שכר הבוררת זולת הכספים המעוקלים ולכן לטענת המבקשת ביטולו של צו העיקול הזמני יאפשר למשיבים להתחמק מתשלום זה ולסכל את קיומו של הליך הבוררות.

המשיבים טענו, כי אין המבקשת יכולה לבצע פעולות כספיות ואחרות אלא באמצעות שתי חתימות של שני מנהליה, מר טביביאן ומר עזרא ומשכך בהיעדר חתימתו של מר עזרא על כתב ההתחייבות שצורף לבקשה להטלת צו העיקול הזמני מטעם המבקשת הרי ששווה הדבר לאי-קיומו של כתב התחייבות.

המבקשת בתשובתה לא דחתה את טענת המשיבים כי היה עליה לכלול גם את מר עזרא כנתבע בכתב התביעה וטענה כי ייתכן ועומדת לה עילה גם כנגד מר עזרא, אך מדובר בעילת תביעה נפרדת, מכוח מערכת יחסים נפרדת אשר אינה קשורה לתביעה הנוכחית וממילא אין בהעלאת טענה זו על-ידי המשיבים כדי להצדיק ביטולו של העיקול הזמני.

בית-המשפט סבר, כי באיזון זה מוענק לאינטרס הנתבע מעמד עדיף אך עדיין מוטלת על הנתבע החובה לטעת בלב בית-המשפט ספק בצדקתה של התביעה על-מנת שבקשתו לביטול צו העיקול הזמני תתקבל.

בשלב בו מצוי התיק, בו הגישה המבקשת בקשה להטלתו של צו עיקול זמני והמשיבים הגישו בקשה לביטול אותו העיקול עלו שתי שאלות עיקריות:

השאלה הראשונה היתה האם קיימת למבקשת עילת תביעה שבלעדיה לא יוטל עיקול זמני?

השאלה השניה היא, האם הצליחה המבקשת לענות על השאלה האם קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין?

בית-המשפט קבע כי לעניין ההכבדה, הצליחה המבקשת להראות בבקשתה כי ביטולו של צו העיקול יכביד על ביצועו של פסק-הדין.

בבקשה לביטול צו העיקול שבו והעלו המשיבים את נושא החתימות, אך גם הפעם כמו גם ביום הדיון לפני כב' סגן הנשיא השופט זפט, מלבד העלאתה של הטענה, לא צורפו הוכחות וראיות היכולות לתמוך בה.

בית-המשפט לא הסכים עם טענתם של המשיבים כי הנם קורבנות תמימים לסכסוך בין מנהליה של החברה. ייתכן וקיים סכסוך בין מר טביביאן ומר עזרא, יתכן גם שהיה מקום לצרף את מר עזרא כנתבע נוסף, אך אין בטענות אלה כדי להצדיק ביטולו של צו העיקול.

בסופו-של-יום, בית-המשפט קבע כי המבקשת הניחה לפניו ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה וכן הצליחה להבהיר בבקשתה כי קיים חשש שללא צו העיקול הזמני יהיה קושי רב בביצוע פסק-הדין, אם אכן תתקבלנה טענותיה.

כמו-כן, לא הונחה לפני בית-המשפט כל תשתית עובדתית לטענה כי אין לקבל את התחייבות החברה לצו העיקול הזמני כשזו חתומה על-ידי מנהל אחד בלבד. משכך יישאר צו העיקול הזמני על כנו ודין הבקשה לביטולו להדחות.

3.6 האם איזון הזכויות מחייב במקרה זה להעדיף את זכותה של המשיבה להטלת עיקולים להבטחת ביצוע פסק-הדין שיינתן?

בש"א (חי') 2913/07 {מועצה מקומית בסמת טבעון נ' החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.03.07)} המבקשת עתרה לביטול העיקולים, הוגשה תגובת המשיבה, והתקיים בפניי דיון במעמד הצדדים.

המבקשת העלה טענה מקדמית של פקיעת צו העיקול, עקב אי-מסירתו כדין תוך המועד שנקבע בצו.

הפסיקה בעניין נפקות אי-מסירה במועד ותחילת מניין הימים הינה לכאן ולכאן.

מספר ערכאות קבעו כי מדובר במחדל המפקיע את הצו אוטומטית {ה"פ 425/02 Tas Trading Company Incואח' נ' ניאגו ואח', דינים מחוזי, כרך לג(5), 203; ת"א 1282/04 עיריית קרית שמונה נ' טבריה ש.ח., תק-מח 2005(1), 1180 (2005)}.

ערכאות אחרות סברו כי מועד ספירת הימים מתחיל, כנטען על-ידי המשיבה כאן, מיום קבלת הצו לידה {ת"א (עכ') 2384/00 מועדי ואח' נ' תאבת חברה לאבן וגרניט בע"מ, דינים-שלום, כרך י"ז 214}.

פסיקה זו מציגה את הרציונל מאחורי התקנה באיזון בין אינטרס התובע להטיל את צו העיקול ללא ידיעת הנתבע, על-מנת שלא יסכל את העיקול, מול זכותו של הנתבע לדעת על הצו בהקדם ולפעול לביטולו.

לגופה של הבקשה לביטול צו עיקול זמני, על בית-המשפט לשקול מספר שיקולים מצטברים והם: ראיות מהימנות לכאורה לזכות התביעה, ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר להכבדה, איזון אינטרסים, מידתיות ותום-לב.

בית-המשפט קבע, כי התובעת הרימה את הנטל לעניין ראיות מהימנות לכאורה לזכות התביעה מעל הצורך בשלב זה.

לעניין חשש להכבדה על ביצוע פסק-הדין התובעת הציגה מכלול של ראיות, שרובן אומתו על-ידי הנתבעת, לפיהן מצבה הכלכלי של הנתבעת בכי רע, ויש חשש סביר כי לא ניתן יהיה לפרוע את סכום פסק-הדין ללא הליכי הוצאה לפועל.

הראיות התבססו במסמכים ובהודאת הנתבעת.

בית-המשפט סבר כי קיום איחוד תיקים שפוזר והתבקש בשנית, אינו ראיה לסתור הכבדה אלא להיפך - ראיה נחרצת להכבדה.

לעניין איזון אינטרסים, מידתיות ותום-לב, בית-המשפט לא מצא כי נזקו של הצו רב למבקשת, והוא הפנה לכך שמלכתחילה לא נתן את כל העיקולים שהתבקשו, ולא עיקל חשבונות בבנקים מסחריים. יש גם לזכור כי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 מסייג את הזכות לעיקול כספים מסויימים.

מן הצד האחר זכויות המשיבה אינן מובטחות, והמבקשת משלמת חובות לנושים אחרים, המטילים גם הם עיקולים, והמדובר בשינוי מצב המשיבה לרעה ובאופן בלתי-הפיך.

בבקשה לעיקול, הכנסותיה העתידיות של המבקשת משועבדות, קיום תיק האיחוד אינו עובדה קבועה, ועובדה היא שבעבר כבר פורק תיק איחוד שנפתח למבקשת.

גובה החוב והתנהגות המבקשת עד כה ביחס לחוב זה ולחובות אחרים, הצדיקו הגנה על המשיבה על-ידי השארת הצו.

יצויין כי לא הועלתה כל טענת הגנה כלפי סכום החוב, אשר-על-כן לא מדובר בסעד טרם שהתאפשר למבקשת להעלות את גרסתה, שכן היה עליה לכלול את נימוקי ההגנה ולטעת ספק בתביעה כבר בבקשה דנן ובתצהיר, ולא עשתה כן.

בית-המשפט מצא כי התובעת הוכיחה ברמה עולה על הנדרש את זכותה בתביעה ואת יסוד ההכבדה, וגם איזון הזכויות מחייב במקרה זה להעדיף את זכותה של המשיבה להטלת עיקולים להבטחת ביצוע פסק-הדין שיינתן.

בית-המשפט קבע כי הצו מידתי והולם ואין פגם בתום-הלב של המשיבה, אלא דווקא בהתנהלות המבקשת.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט דחה את הבקשה לביטול העיקולים.

3.7 האם התקיימו התנאים הדרושים למתן צו העיקול הזמני?

ב- בש"א (פ"ת) 3972/06 {סוכנות השרון להספקת דלק נ' יצחק סימנוק, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.02.07)} נדונה בקשה לביטול עיקול שהוטל במעמד צד אחד, לבקשת המבקשת המקורית בבקשה להטלת העיקול {להלן: "המבקשת"}, וזאת להבטחת תביעה כספית שהגישה כנגד המבקש הוא המשיב המקורי בבקשה להטלת העיקול {להלן: "יצחק סימנוק" או "המשיב"} וכנגד המשיב 2, סיני סימנוק {להלן: "סיני"}, על-סך 202,061 ש"ח.

המשיבה הגישה בקשה לביטול העיקול אשר לא נתמכה בתצהירו של המשיב.

בבקשה טענה המבקשת בתמצית, כי לא התקיימו התנאים הדרושים למתן צו העיקול וכי התצהירים שצורפו לבקשה הינם מגמתיים, נעדרי תוכן של ממש ומהווים מקצה שיפורים נואש לבקשה קודמת שנדחתה.

המשיבה טענה כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב, ואין בה התייחסות רצינית למאזן הנזקים והכל תוך שימוש לרעה כאשר במקביל להגשת הבקשה התנהל הליך ערעור על החלטה לביטול צו עיקול קודם.

לגופו של עניין טענה המשיבה כי אין בתעודות המשלוח שצורפו כדי ללמד על כך שהמשיב הינו שותף לעסק. מה גם שבתצהירי המצהיר מטעם המבקשת יש הודאה כי גם עובדים נוספים בעסק של המשיב 2 חתמו על תעודות משלוח, ועל-כן אין בחתימתו של המשיב כדי לחייב אותו בחיובים הנובעים מאספקת המזוט ואין בחתימה זו כדי להפוך אותו כשותף בעסק.

עוד נטען כי תעודות המשלוח מסונפות לחשבוניות שהוצאו על-שם סיני סימנוק בלבד, ועל-כן אין כל חשיבות לשאלה מי חתם על תעודת המשלוח.

תקנה 360(א) לתקנות סדר הדין, התשמ"ד-984, קובעת:

"בתובענה לסכום כסף הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה, רשאי בית-המשפט לתת צו עיקול זמני... אם ראה, כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין..."

יוצא איפוא, כי בהתאם ללשון התקנה על בית-המשפט לבחון אם הראיות מקימות זכות לכאורה, ובנוסף לכך כדרישה מצטברת יש לבחון את יסוד ההכבדה.
ההלכה לעניין הטלת עיקול וביטולו כפי שמצאה ביטויה בין היתר ב- רע"א 8420/96 {דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.07.97)} הדגישה את הצורך לנהוג במשנה זהירות לעומת העבר במתן צווים זמניים.

בתי-המשפט נדרשים לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק-הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע כי המשיב לא הוכיח ואף לא צירף תצהיר להוכחת טענתו כי צו העיקול גורם לו נזקים כלשהם, אלא נטען על-ידי בא-כוחו באופן כללי בבקשה כי הצו ניתן בניגוד למאזן הנוחות.

מאחר ומדובר בעיקול שהוטל על נכס מקרקעין, והמבקשת מסרה בתצהירה כי ייגרם לה נזק אם לא יינתן עיקול כזה, והמשיב כאמור לא מסר תצהיר בהקשר זה, סבר בית-המשפט כי מאזן הנוחות מחייב הותרת הצו על כנו, מה גם שאין בעיקול ברישום כדי לפגוע בהתנהלות שוטפת של עסק {בש"א (הרצ') 1897/05 ארמנדו פביאן בקר, עו"ד נ' טופ אודיו בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.10.05)}.

אשר-על-כן, דחה בית-המשפט את הבקשה לביטול צו העיקול הזמני.

3.8 האם המבקשים הוכיחו איזה נזק עלול להיגרם להם כתוצאה מהותרת צו העיקול על כנו עד למתן פסק-דין בתובענה?

ב- בש"א (צפת) 1816/06 {בנק הפועלים בע"מ נ' כוכבי אריה, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.02.07)} נדונה בקשה לביטול עיקול זמני ברישום שהוטל על נכסי המשיבים להבטחת תביעה על-סך של 445,250 ש"ח שהוגשה נגדם על-ידי המבקש.

בבקשה לביטול העיקולים המשיבים טענו כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת חשש ההכבדה על ביצוע פסק-הדין. הבקשה לביטול העיקולים לא נתמכה בתצהיר.

המשיבה טענה כי אין בבקשת המבקש כל נימוק על מצבה הכלכלי ו/או מצב נכסיה והמבקש לא הראה מדוע יהיה קושי לאכוף את פסק-הדין ככל שיינתן כנגדה.

לעניין הטענה בדבר מימוש הנכס של המשיב על-ידי בנק משכן, המשיב טען כי הטענה אינה מפורטת ולא נתמכה במסמכים ומכל מקום אין בטענה כשלעצמה כדי להוכיח שאין למשיב נכסים להיפרע מהם.

בית-המשפט קבע כי נוכח טענת בא-כוח המשיבים בדבר קבלת התצהיר המצורף לבקשה רק ביום 14.01.07, שוכנע כי הבקשה לביטול העיקולים הוגשה במועד ולפיכך לא היה מקום לבקש הארכת מועד להגשתה.

לאחר שעיין בית-המשפט בבקשת העיקול, בבקשת הביטול ושמע את סיכומי שני הצדדים, נחה דעתו כי דין הבקשה לביטול העיקולים להידחות.

בית-המשפט הבהיר כי נטל השכנוע מוטל על המבקש וכי ייתכן שמבקש הביטול יוכל "לטעת ספק" בצדקת התביעה או בטענתו כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין.

לאחר ששקל את טענותיהם המשפטיות של המשיבים, לא סבר בית-המשפט כי עלה בידיהם לטעת ספק כאמור בעניין החשש הסביר להכבדה, במיוחד כאשר נמנעו משיקוליהם הם, להגיש תצהירים מטעמם או לחקור את המצהיר מטעם המבקש על תצהירו.

עוד ציין בית-המשפט, כי גם בחינת מאזן האינטרסים במקרה דנן, הובילה למסקנה כי דין צו העיקול להישאר על כנו.

העיקולים שהוטלו הינם עיקולים ברישום בלבד. המבקשים לא טענו, ולא הוכיחו, איזה נזק עלול להיגרם להם כתוצאה מהותרת צו העיקול על כנו עד למתן פסק-דין בתובענה.

לעומת-זאת, סבר בית-המשפט כי בהתאם לטענת המבקש ונוכח קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש ההכבדה כמפורט לעיל, הנזק שעלול להיגרם למבקש כתוצאה מביטול העיקול הינו נזק ממשי.

בהקשר זה יש לתת משקל לגובה סכום התביעה ולהיעדר כל טענה מטעם המשיבים בעניין קיומו של החוב.

אשר-על-כן, שוכנע בית-המשפט כי המבקש עמד בנטל להוכחת התנאים הדרושים להטלת צו עיקול זמני, ומאידך המשיב לא הצליח לטעת ספק בצדקת התביעה או בחשש ההכבדה ולפיכך הבקשה לביטול העיקול נדחתה.

מכאן, בית-המשפט קבע כי העיקולים שהוטלו ביום 05.12.06 יישארו על כנם.

3.9 האם הבקשה להטלת עיקול עמדה בדרישות הדין באשר לתנאים הנדרשים להטלת עיקול זמני?

ב- בש"א (רח') 2696/06 {שמואל טרסוב נ' עזבון המנוח ידידה אליוף ז"ל, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.02.07)} נדונה בקשה לביטול עיקול, שהוטל במעמד צד אחד על נכסו של המבקש, אלטר טרסוב במסגרת תביעה אזרחית בגין עסקת היסוד שהוגשה על-ידי המשיבים, כנגד המבקשים.

המבקשים טענו כי יש מקום להורות על ביטולו של העיקול הזמני שהוטל על הנכס, וזאת נוכח העובדה כי הבקשה להטלת עיקול אינה עומדת בדרישות הדין באשר לתנאים הנדרשים להטלת עיקול זמני:

1. קיומה של עילת תביעה.

2. קיומן של ראיות לכאורה לחשש סביר שאי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין.

המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה לביטול העיקול הזמני, שכן היענות לה משמעה השמטת הקרקע מתחת לתביעה, וסיכול פסק-הדין במידה ויינתן לטובתם.

בית-המשפט עיין גם בבקשה לביטול פסק-הדין, בדבריו של בא-כוח המבקשים בדיון שהתקיים ביום 21.10.06 וכן בסיכומיו, ולא ראה פירוט כלשהוא ו/או הפניה לנכסים כלשהם אשר מהם ניתן יהיה לגבות ו/או לממש פסק-דין.

בית-המשפט לא מצא מקום לדון בנסיבות בהן נוצר החוב והמחלוקת שבין הצדדים בעניין זה, שכן כל שבפניו היא הבקשה לביטול העיקול הזמני בלבד. בעניין זה בית-המשפט לדברי בית-המשפט:

"... אם יוכל הנתבע לנצל את תקופת הביניים שעד פסק-הדין לשם מכירת נכס המריבה לאחרים, תושמט הקרקע מתחת לתביעה, והתובע, אפילו אם יצליח לשכנע את בית-המשפט בצדקת תביעתו לא יזכה בפסק-דין לטובתו..."
{ע"א 385/73 אברהם פרידמן ושני אח' נ' אפריים זהבי (זיבלין), פ"ד כח(1), 769, 768}

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט כי יסוד ההכבדה הנדרש כתנאי למתן הסעד של צו עיקול זמני, הוכח לשביעות רצונו.

משנתקיימו כל התנאים הנדרשים למתן צו העיקול הזמני, דחה בית-המשפט את הבקשה לביטול צו העיקול הזמני שניתן בתיק זה ביום 30.04.06. בית-המשפט חייב את המבקשים בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

3.10 האם הובאה בבקשת ביטול העיקול הזמני גרסה עובדתית אחרת שיש בה כדי לטעת ספק ניכר בגרסת המבקש?

ב- בש"א (ק"ש) 296/06 {הלל רפאל נ' סגרון שמריהו, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.01.07)} נדונה בקשה לביטול עיקול זמני ברישום שהוטל על כספי המשיב ונכסיו להבטחת תביעה על-סך של 126,058 ש"ח שהוגשה נגדו על-ידי המבקש.

בבקשה לביטול העיקול הזמני טען המשיב כי התביעה אינה מראה עילת תביעה נגדו, כאשר המסמכים אשר צורפו לתביעה הצביעו על קשרים עסקיים בין המבקש לבין החברה.

כספי ההלוואה הועברו לחשבון החברה, ההמחאות הנטענות אף הן משוכות על חשבון החברה ואין אף ראיה להוכחת הטענה כי המשיב נטל מהמבקש הלוואה.

עוד הוסיף המשיב, כי הטענות בדבר חשש ההכבדה נטענו בעלמא, המבקש לא ציין את המקור שמולו ערך את הבירורים הנטענים ואין בטענה בדבר סירוב לתשלום חוב כדי להביא למסקנה בדבר התחמקות מתשלום החוב.

בתגובה לבקשה לביטול העיקול העלה המבקש שתי טענות מקדמיות, אשר הצדיקו לטענתו את דחיית בקשת הביטול על-הסף.

הראשונה, לפיה הבקשה הוגשה באיחור רב בלא בקשה להארכת מועד והשניה, לפיה הבקשה לא נתמכה בתצהיר על-אף שנכללו בה טענות עובדתיות.

הבקשה לביטול העיקול הוגשה באיחור. המשיב לא חלק על כך, אלא טען כי בא-כוחו פנה לבא-כוח המבקש וקיבל ארכה על-מנת שהראשון יוכל ללמוד את התיק, ארכה זו טמנה בחובה אף ארכה להגשת בקשה לביטול עיקול.

בית-המשפט לא קיבל את הטענה המקדמית בדבר אי-הגשת תצהיר, שכן בקשת הביטול אכן נסמכה על נימוקים משפטיים בלבד.

לאחר שעיין בבקשת העיקול, בבקשת הביטול, בתגובה ובסיכומי שני הצדדים, נחה דעתו של בית-המשפט כי דין הבקשה לביטול העיקולים הזמניים להידחות אף לגופה.

בית-המשפט מצא כי המשיב, בבקשת הביטול, הסתפק בהעלאת הטענה כי הוא מתכחש לקבלת ההלוואה באופן אישי. המשיב לא התייחס כלל לקשר בינו לבין אותה חברה והוא אף לא סיפק הסבר כלשהוא לשיקים המשוכים על חשבון החברה ואשר צורפו לבקשה.

המשיב ביסס את בקשת הביטול על נימוקים משפטיים בלבד. לפיכך, גרסתו העובדתית של המבקש, אשר לא הופרכה בחקירה נגדית כלשהיא, נותרה בחזקת אמת לכאורה.

הטענה לפיה ההלוואה ניתנה למשיב בעקבות קשיים כלכליים להם נקלע וכי השיקים שצורפו הם שיקים שנועדו לפרוע את ההלוואה לא הופרכה בפני בית-המשפט וממילא לא הובאה בבקשת ביטול העיקול הזמני גרסה עובדתית אחרת שיש בה כדי לטעת ספק ניכר בגרסת המבקש.

בית-המשפט הוסיף כי ישנו גם החשש להכבדה על ביצוע פסק-הדין, אם יבוטל צו העיקול, כאשר המבקש הצביע על ראיות מהימנות לכאורה אף בעניין זה.

אשר-על-כן שוכנע בית-המשפט כי המבקש עמד בנטל להוכחת התנאים הדרושים להטלת צו עיקול זמני, ומאידך המשיב לא הצליח לטעת ספק בצדקת התביעה או בחשש ההכבדה ולפיכך דחה בית-המשפט את הבקשה לביטול העיקול הזמני.

3.11 האם במקרה הנדון התקיימו התנאים המצטברים הנדרשים על-פי דין למתן צו העיקול הזמני כנגד המבקש?

ב- בש"א (ק"ג) 1863/06 {הרב אמסלם שלמה נ' אביטן שלמה, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.01.07)} נדונה בקשה לביטול צו עיקול זמני.

בית-המשפט קבע כי אין מקום לביטול הצו הזמני מאחר ודיון בבקשה לביטול צו העיקול הזמני, איננו אלא המשך הדיון בבקשה המקורית להטלת העיקול.

על-מנת להותיר את צו העיקול על כנו, על מבקש העיקול להוכיח קיומם של שני תנאים עיקריים:

1. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה, על-פי תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין על-פי תקנה 374(ב) לתקסד"א.

בית-המשפט קבע כי במקרה הנדון מתקיימים כאמור התנאים המצטברים הנדרשים על-פי דין למתן צו העיקול הזמני כנגד המבקש בגין הכספים המגיעים לו מבנק הפועלים.

בית-המשפט מצא כי מאזן הנוחות נוטה במפורש לטובת המשיבים. אותות המרמה מקימים בסיס איתן בשאלת קיומה של המחאת הזכות וקדימותה למתן צו העיקול.

נטל ההוכחה אשר הוטל על כתפי המבקש והנמחה, לא הורם.

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט כי צו העיקול מיום 10.12.06, יוותר על כנו ובכך דחה את בקשת ביטול העיקול הזמני.

3.12 האם במצב בו יוסר העיקול הזמני מעל הנכס יוכל המבקש להבריחו?

ב- בש"א (נצ') 3530/06 {מישל סרוג'י נ' אמינה חאג' מוחמד, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.01.07)} נדונה בקשה לעניין הסרת עיקול זמני.

בית-המשפט קבע כי אם יוסר העיקול הזמני מעל הנכס, יוכל המבקש להבריחו, ובכך יסוכלו הסעדים הנוגעים לביצועו בעין.

גם אם המבקש הינו בעל נכסים, סבר בית-המשפט כי עדיין קיים מקום, משהוכחה לכאורה זכות התביעה של המשיבה וסיכוייה הלכאוריים, נוטה כף מאזן הזכות לצידה של המשיבה.

בית-המשפט מצא כי יש טעם לשמר דווקא את הנכס הספציפי ולמנוע את הברחתו עד תום ההליכים.

אשר-על-כן, סבר בית-המשפט כי מן הראוי להותיר את צו העיקול הזמני בעינו.

בית-המשפט הוסיף, כי עצם העובדה שצו זה רובץ כבר למעלה משנתיים, עד אשר הגיעו הצדדים לכלל התדיינות, יש בה כדי ללמד על כך כי אכן למבקש לא אצה הדרך, וכי גם לו ברור היה כי כל עוד נמשכים ההליכים, מן הראוי לשמר את הזכויות בנכס.

כב' השופטת סלע, הורתה על הגדלת סכום הערבון הכספי לסך של 100,000 ש"ח.

בית-המשפט סבר כי די, בנסיבות שהובאו לפניו, בערבון בסדר גודל זה שכן, המשיבה שילמה כבר למבקש, או למי מטעמו, סך העולה כמה מונים על סכום זה.

משבוטלה החלטתה של כב' השופטת סלע, בית-המשפט חזר וקבע כי סכום הערבון יוגדל לסך של 100,000 ש"ח.

3.13 עניינים נוספים

ב- בש"א (ת"א) 168926/07 {כרם אל יזמות בניה בע"מ נ' יהונתן לוי ואח', תק-של 2007(4), 24826 (2007)} נדונה בקשה לביטול עיקול זמני.

בין הצדדים נחתם הסכם קומבינציה. על-פי ההסכם, היה על המבקשת לבנות על מגרש שבבעלות המשיבים, בניין בן 4 דירות בתמורה לקבלת 50% מהזכויות במקרקעין ובכלל זה, הדירות נשוא הבקשה. לצורך מימון הבניה לקחה המבקשת הלוואה מבנק הפועלים בע"מ. להבטחת החזר ההלוואה נרשמה ביום משכנתא לטובת הבנק.

הבנק הסכים להעמיד לחייבים הלוואות לפירעון החוב, להבטחת הסילוק המלא של ההלוואות נתנו החייבים 8 בטוחות שונות {שיעבודים על נכסים שונים והמחאת זכות}. אחת מהבטוחות היא הדירות נשוא הבקשה.

ביום 30.11.05 הגישו המשיבים בקשה להטלת עיקולים זמניים, כנגד המבקשת ומנהלה. עוד באותו היום, ניתן צו עיקול על נכסי המבקשת. במסגרת צו עיקול זה, עוקלו זכויותיה, של המבקשת בדירות נשוא הבקשה {להלן: "צו העיקול"}.

לטענת המבקשת יש לבטל את העיקול הזמני שכן, העיקול אינו מבטיח את ביצוע פסק-הדין, אם וכאשר יינתן לטובת המשיבים. כנגד חוסר התועלת של העיקול למשיבים תגרום השארת העיקול נזקים רבים.

עוד נטען, כי הודאת המבקשת שלא יהיה למשיבים מהיכן להיפרע אינה מהווה עילה להשארת העיקול.

עוד נטען, כי המשיבים משתמשים בעיקול כאמצעי לחץ על המבקשת להציע בטוחות מצדדים שלישיים.

מנגד, המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה לביטול העיקול הזמני על-הסף עקב הגשתה באיחור ניכר. עוד נטען, כי המבקשת לא הגישה בקשה לעיון מחדש אלא בקשה לביטול העיקול.

בית-המשפט דחה את הבקשה לביטול העיקול מהטעם העיקרי כי נזקיהם של המשיבים, שיוותרו מול שוקת שבורה אם יבוטל העיקול גדולים מנזקיה של המבקשת ומאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים.

ב- בש"א (רמ') 3568/07 {בית-חולים גריאטרי סיעודי "פולק בע"מ" נ' א.א.סוכניות גז בע"מ, תק-של 2007(4), 22487 (2007)} נדונה בקשה לביטול עיקול זמני וחילופין לקבוע כי צו זה פקע.

המשיבה הגישה תביעה כספית על-סך 65,056.32 ש"ח בגין חוב עבור אספקת גז. במקביל הגישה המשיבה בקשה למתן צו עיקול על נכסי המבקשת.

בבקשה נטען, כי קיימת למשיבה עילת תביעה הנתמכת בראיות מהימנות לכאורה וכי קיים חשש להברחת נכסים על-ידי הנתבעים או מי מהם. בית-המשפט נעתר לבקשה.

לטענת המבקשת, צו העיקול פקע עקב כך שלא בוצעה המצאה כדין של צו העיקול למבקשים, באשר צו העיקול וכן עותק כתב ההתחייבות וכן כתב ערבות צד ג' לא צורפו לעיון המבקשת.

כמו-כן, דין צו העיקול להתבטל שכן לא הומצאו ראיות קבילות לגבי חובה של המבקשת למשיבה.

כך, נטען כי הבקשה אינה נתמכת בהסכם התקשרות ראשי בין הצדדים, שהוא מסמך מהותי.

עוד נטען, כי עקב טענת היעדר סמכות מקומית, כפועל יוצא, דין ההחלטה בדבר מתן צו העיקול בטלות או ביטול.

בית-המשפט בדחותו את הבקשה קבע כי צו העיקול יעמוד בעינו וזאת מן הטעם העיקרי כי יש לשקול בין היתר את כלל נסיבות העניין ובכלל זה את מהות המחדל וחומרתו כמו גם את תוצאותיו הלכה למעשה.

עוד נקבע, כי אין כל טענה לנזק כזה או אחר שנגרם למבקשת כתוצאה מהמצאה חלקית של המסמכים. לפיכך, בנסיבות האמורות, הצהרה על בטלותו של העיקול הזמני תהא בלתי-מידתית.

ב- בש"א (נצ') 5315/07 {הדר מקובר נ' טל מקובר, תק-של 2007(4), 18092 (2007)} נדונה בקשה לביטול עיקול ברישום.

עסקינן בתביעת לשון הרע של המשיבה כנגד המבקשת. בסמוך לאחר הגשת התביעה, הגישה המשיבה בקשה למתן צו עיקול על זכויות המבקשת בדירה בטענה, כי הדירה הינה הנכס היחיד שבבעלות המבקשת וממנו בלבד תוכל המשיבה להיפרע בבוא העת לכשתקבל פסק-דין לטובתה.

לפיכך, ומאחר והמבקשת הבהירה עובר להגשת הבקשה, כי בכוונתה למכור את הדירה ולעבור למקום מגורים אחר הוטל עיקול ברישום על זכויות המבקשת בדירה כאמור לעיל.

לטענת המבקשת, הצו הגיע לידיה לאחר המועד שנקבע על-ידי בית-המשפט ולפיכך יש לקבוע כי צו העיקול פקע.

בנוסף טענה המבקשת, כי תביעת המשיבה הינה תביעה קנטרנית נטולת ראיות מוצקות.

יתרה-מכך טענה המבקשת, כי ערך הדירה גבוה בהרבה מהסעד המבוקש וגם אם תמכור את הדירה יישאר לה די כסף ממנו תוכל להיפרע המשיבה לו תזכה בפסק-דין לטובתה.

המשיבה התנגדה לביטול העיקול וטענה, כי המסמכים נמסרו למבקשת במועד שקבע בית-המשפט.

המשיבה הוסיפה וטענה, כי תביעתה נתמכה בראיות איכותיות ולאחר דיון ההוכחות שהתקיים בתיק התבררו העובדות שביסוד עילת תביעתה, כנכונות.

עוד הוסיפה המבקשת, כי ומאחר והמבקשת נמצאת במצב כלכלי קשה עד כי מונה כונס נכסים לדירה, ברי שבמידה ויוסר העיקול כמבוקש לא יהא למשיבה מהיכן להיפרע באם תזכה בתביעתה.

בית-המשפט דחה את הבקשה לביטול הרישום וזאת מן הטעם העיקרי, כי לא הוכח בפני בית-המשפט כי הסרת העיקול כמבוקש לא תכביד על ביצוע פסק-הדין אם וכאשר יינתן לטובת המשיבה וכי גם במקרה כאמור יהא למשיבה מהיכן להיפרע באם תזכה בתביעתה.

ב- בש"א (תל-אביב-יפו) 8670/07 {עמיחי רוזנברג נ' יניב בקשי, תק-עב 2007(4), 4491 (2007)} נדונה בקשה לביטול צו עיקול זמני.

המשיב-התובע הגיש במעמד צד אחד בקשה להטלת עיקול זמני בד-בבד להגשת כתב תביעה כנגד המבקש-הנתבע.

הנתבע הינו בעל עסק להתקנות אזעקות וציוד לרכב, אשר העסיקו עד שהוציאו לחופשה כפויה בלתי-מוגבלת בזמן. בתביעתו עתר המשיב לתשלום שכר עבודה מולן וזכויות סוציאליות לרבות פיצויי פיטורים בגין עבודתו וסיומה.

המבקש-הנתבע, טען בבקשתו לביטול צו העיקול כי מצבו הכלכלי רעוע ביותר. לטענתו, נקלע לקשיים כלכליים של ממש עקב ירידה בנפח העבודה ונאלץ להגיע להסדרי חובות עם נושים אחדים, ביניהם רשויות המס.

אשר לתובע טען המבקש כי הוא אשר התפטר מעבודתו ואינו זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

בית-הדין בדחותו את הבקשה לביטול העיקול קבע, כי שומה על בית-הדין לבחון ולשקול את מאזן הנזקים והאינטרסים תוך איזון ראוי בין הפגיעות האפשריות על כל אחד מהצדדים.

לפיכך, במאזן בין אינטרס התובע להגשים את זכויותיו באופן מידתי בהתאם לפסק-הדין לכשיינתן לבין הנזקים הצפויים לנתבע כתוצאה מהטלת העיקול, ומשלא הציע הנתבע חלופה כלשהיא לעיקול שהוטל, יש להעדיף את אינטרס התובע נוכח ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, מחד גיסא, וחשש סביר שאין מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין, מאידך גיסא.

ב- בש"א (נהריה) 2219/07 {דיאב סאהרה נ' בנק מזרחי-טפחות סניף עכו ואח', תק-של 2007(4), 17746 (2007)} נדונה בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל ברישום על מחצית הזכויות הרשומות על-שם המבקשת אצל המחזיקה להבטחת תביעת המשיב 1 כנגד המשיב 2 בתיק זה.

המשיב 1 טען כי על-אף שקופת הגמל רשומה על שמה של המבקשת שהיא אשתו של המשיב 2, הרי שמכוח הלכת השיתוף בין בני זוג זכאי המשיב 2 למחצית הזכויות הנצברות בקופה ומכיוון שהמשיב 2 חייב למשיב 1 את הסכום הנתבע, זכאי המשיב 1 בנסיבות העניין לבקש ולקבל צו זמני לעיקול מחצית הזכויות בקופת הגמל הרשומה על-שם המבקשת.

מנגד, טענה המבקשת כי קופת הגמל התנהלה ומתנהלת על שמה, ולה בלבד הזכויות בכספים הנצברים בקופה, והמשיב 1 איננו רשאי לנסות ולגבות חוב של המשיב 2 מכספי קופת הגמל.

בית-המשפט בדחותו את הבקשה לביטול העיקול קבע, כי בנסיבות דנן, ולאור הליכי פשיטת הרגל הננקטים כנגד המשיב 2 שהינם איפוא בגדר של "אירוע קריטי" המגבש את השיתוף שבין בני הזוג לכל דבר ועניין לכלל זכויות קנייניות, אשר יש להן נפקות גם במערכת היחסים שבין המשיב 1 לבין המבקשת והמשיב 2.

לפיכך, זכאי המשיב 1 בנסיבות העניין לבקש ולקבל צו זמני לעיקול מחצית הזכויות בקופת הגמל הרשומה על-שם המבקשת.

ב- בש"א (יר') 6601/07 {אופק (י.א.א.א.) מערכות שיווק בעמ נ' הגן הבוטני האוניברסיטאי ירושלים, תק-של 2007(4), 709 (2007)} נדונה בקשה לביטול צו עיקול זמני.

המבקשת, הפעילה מסעדה המצויה בתחומי הגן הבוטני, ואשר התקשרה בהסכם, עם המשיבה שהינה מוסד ציבורי אקדמי המאוגד במסגרת עמותה רשומה העוסק, בין היתר, בניהול ובאחזקת הגן הבוטני האונברסיטאי בגבעת רם בירושלים, אשר מכוחו ניתנה רשות למבקשת להפעיל את המסעדה המצויה במתחם הגן הבוטני בהתאם לתנאי ההסכם.

המשיבה הגישה בקשה דחופה למתן צו עיקול מיטלטלין וכן תביעה לפינוי המבקשת מהגן הבוטני ולתשלום כספי שנטען, כי המבקשת חייבת למשיבה לפי תנאי ההסכם וכי המבקשת מפרה את תנאי ההסכם.

המבקשת טענה כי המשיבה לא הפקידה ערבון או לחילופין ערבות צד ג' וכי כתב ההתתחייבות שהציגה המשיבה, אינו מספק; סכום העיקול גבוה מסכום התביעה; המשיבה החלה בצעדים משפטיים וזאת, אך ורק לאחר שקיבלה מהמשיבה מכתב ובו דרישה לתשלום כספים שהיא חייבת למבקשת.

מנגד, טענה המשיבה, כי בית-המשפט פטר אותם מהפקדת עירבון. כמו-כן, המבקשת אינה עומדת בתנאי הסכם ההתקשרות, והיות והמבקשת היא חברה מרוקנת, המשיבה חוששת שללא העיקול, בסופו-של-יום לא יהיה לה מהיכן להיפרע.

בית-המשפט בדחותו את הבקשה לביטול העיקול קבע, כי המבקשת לא הטילה ספק בראיות המשיבה, וטענותיה לגבי סכומים שחייבת המשיבה למבקשת אינם מבוססים ולא רלוונטים.

מאידך, המשיבים ביססו טענתם על-ידי ראיות מהימנות לכאורה שאכן חששם מוצדק, ולפיכך אי-מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק-הדין, אם וכאשר יינתן.

ב- בש"א (רח') 1819/07 {ויקטור ויעקב בע"מ ואח' נ' מעדני מניה תעשיות בקר ונקניקים בעמ ואח', תק-של 2007(3), 25904 (2007)}נדונה בקשה לביטול עיקולים אשר הוטלו על נכסי המבקשים וכן, בקשה להורות, כי העיקול אשר הוטל על תמורת העסקה, בטל.

עיקרו של הסכסוך בגינו הוגשה התביעה, הינו סכסוך עסקי, על-פיו, טוענות המשיבות, כי המבקשים קיבלו מהן, סחורה בסכום הנקוב בכתב התביעה, תמורתה ניתנו לתובעת שיקים אשר חזרו מהבנק ללא כיסוי ו/או עקב הוראה שניתנה לביטולם, וכתוצאה מכך לא שולם החוב, ולפיכך הוטלו צווי עיקול על נכסי המבקשים.

המבקשים טענו, כי החוב נולד כתוצאה מהתנהגות המשיבים אשר נישלו את המבקשים מחלקם בהפצת מוצריהם, ובכך, גרמו להם נזקים חמורים, ובשל כך ניתנה על ידם הוראה לבנק לבטל את השיקים.

מעבר לכך, טענו המבקשים כי מדובר בעסק, אשר הטלת העיקול, מכביד על פעילותו השוטפת וכי קיומו של העיקול, גורם לעצירת הפעילות הכלכלית של המבקשים, עובדה אשר בסופו-של-יום, תיפגע באינטרס של המשיבות, שכן ככל שהמבקשים לא ייצרו הכנסה, לא יהיה בידי המשיבות מקור גביה.

מנגד, טענו המשיבים כי המבקשים נמצאים במצב כלכלי קשה ולפיכך, במידה ויבוטלו העיקולים תיגרם פגיעה ממשית במשיבות לעומת הנזק אשר יגרם למבקשים במידה ותידחה בקשתם.

בית-המשפט בדחותו את הבקשה לביטול העיקול קבע, כי על בית-המשפט לערוך איזון אינטרסים בין זכויות הצדדים, ולאור המצב הכלכלי הקשה בו שרויים המבקשים, ברי כי במידה ויבוטלו העיקולים תיגרם פגיעה ממשית במשיבות,ואף הכבדה ממשית על ביצוע פסק-הדין.

ב- בש"א (ת"א) 10108/07 {מנגו צעצועים בע"מ נ' פרדיסו טויס אן וי, תק-מח 2007(3), 11913 (2007)} נדונה בקשה לביטול עיקוליים זמניים.

בבסיס ההליך עומדת תובענה כספית אותה הגישה המשיבה כנגד המבקשת, לאחר שהתברר כי הצעצועים אותם מכרה המבקשת למשיבה, היה בהם כדי להפר את זכויות היוצרים של צד שלישי.

אותו צד שלישי תבע בבית-משפט צרפתי את נזקיו מהמבקשת כמו גם מהמשיבה והללו חוייבו בתשלום סכום לא מבוטל, שהוא בסיס התובענה דנא.

לטענת המבקשת אין לבקשת העיקול כל עילה, אין בה ראיות לכאורה לנזק הנטען בתביעה ולא נמצא בה כל תנאי להענקת צו עיקול מכוחה כלפי המבקשת. זאת ועוד, הבקשה אינה עומדת בדרישות התקנות והוגשה מבלי שצורפו לה ההתחייבויות הנדרשות וכן הוגשה בחוסר תום לה ותוך הסתרת מלוא העובדות המהותיות.

עוד טענה המבקשת כי המשיבה לא הצליחה להוכיח בבקשת העיקול כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, וכי המבקשת המשיבה לא עשתה דבר להקטנת נזקיה ומשכך היא האחראית ב- 100% לנזקיה ככל שיהיו, וכי תביעת המשיבה וכן בקשת העיקול נגועות בשיהוי ניכר. ומשכך עותרת היא לדחותה.

מנגד, טענה המשיבה כי החשש שהועלה על ידה בבקשת העיקול כי בכוונת המבקשת למכור את החברה ואת נכסיה אכן היה מבוסס והמצביע וכי קיים חשש גדול שהמבקשת לא תוכל לעמוד בקיומו של פסק-דין אם יינתן כנגדה.

עוד טענה המשיבה, כי לעניין נזקיה של המבקשת ולמאזן הנוחות, המבקשת שהינה כאמור חברה שנמכרת ומפסיקה את פעילותה, אינה צפויה לנזקים עקב עיקול כספים כשם שצפוי להם עסק חי, אשר צריך להמשיך לגלגל ולנהל את עסקיו.

כן טענה המשיבה כי המבקשת נמנעה מלפרט את נזקיה הנובעים מהטלת העיקולים והסתפקה בטענות כלליות ועמומות בדבר "נזקים הולכים ומתעצמים".
בית-המשפט בדחותו את הבקשה לביטול צו העיקול קבע, כיהמשיבה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי אי-מתן צו העיקול עלול להציבה בפני קושי רב, אם לא בלתי-אפשרי, לגבות את החוב שייפסק ומכאן שיש מקום להותרת צו העיקול על כנו.

ב- בר"ע (יר') 3193/07 {מיראל תעשיות טקסטיל בע"מ נ' ציון טכנולוגיות צביעה ואשפרה שותפות מוגבלת, תק-מח 2007(3), 8725 (2007)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום שלא לבטל עיקול זמני שהוטל על זכותה של המבקשת לקבל דמי ביטוח.

המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום כספי בטענה, כי המבקשת חייבת לה את הסכום האמור בגין שירותי צביעת טקסטיל שסיפקה המשיבה למבקשת.

כמו-כן, המבקשת מסרה למשיבה, על חשבון החוב, שיקים שהופקדו בבנק אך לא כובדו, לכתחילה מחמת היעדר כיסוי, ולאחר מכן בשל הגבלת חשבון המבקשת.

לפיכך, עם הגשת כתב התביעה, ביקשה המשיבה מבית-משפט קמא להטיל עיקול זמני על זכותה של המבקשת לקבלת תגמולי ביטוח בגין שריפה שאירעה במפעלה של המבקשת.

בפי המבקשת היו שתי טענות:

האחת, כי צו העיקול הזמני פקע מחמת אי המצאתו למבקשת תוך שלושה ימים, כנדרש על-פי התקנות.

השניה, כי המשיבה לא הוכיחה כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין.

מנגד טענה המשיבה, כי עיקול הזכות לקבלת תגמולי ביטוח הוא מתון ביותר, בשים-לב לכך שהמבקשת הפסיקה את פעילותה, חשבונה בבנק הוגבל ושיקים שמסרה לא כובדו.

בית-המשפט בדחותו את בקשת רשות הערעור, סמך את ידו על קביעתו של בית-משפט קמאכי התביעה נשענת על תשתית ראייתית איתנה לכאורה, היינו, שיקים שלא כובדו, לכתחילה באין כיסוי מספיק ולאחר מכן בשל היות חשבונה של המבקשת בבנק מוגבל.

במצב דברים זה, כאשר המבקשת היא חברה שחשבונה מוגבל, מן הראוי להותיר את העיקול הזמני על כנו.

עוד קבע בית-המשפט, כי השיהוי בהגשת הבקשה לביטול העיקול שהוגשה על-ידי המבקשת לאחר שנודע לה על קיומו של צו העיקול הזמני, המתייחס לנכס מסויים המצוי בידי המחזיקה - קרי זכותה של המבקשת לקבל תגמולי ביטוח. יכולים לבסס החלטה לקיים את צו העיקול הזמני על-אף האיחור בהמצאתו.

ב- בש"א (נת') 944/08 {זכריה ידייב נ' חב' פרחי אחזקות בע"מ ואח', תק-של 2008(4), 2132 (2008)} נדונה בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל לבקשת המשיבות על זכויות המבקש בנכס מקרקעין מסחרי הרשום ברשות מקרקעי ישראל. הצו הוטל במסגרת תביעת המשיבות לחיוב המבקש בתשלום כספי זאת עקב הפרתו, לטענתן, את הסכמי המכר שנחתמו עימן.

המבקש טען, כי הבקשה להטלת העיקול הזמני הוגשה בחוסר תום-לב, תוך פגיעה בזכות קניינו באופן בלתי מידתי וכי כלל לא הוכח ניסיון להבריח את נכסיו וכי כל מטרת הצו הינה הפעלת לחץ עליו.

בנוסף נטען, כי התביעה הינה מופרזת, מנופחת וחסרת כל בסיס, וכי המשיבות הן שמפרות את הסכמי המכר במטרה לספח לעצמן שטחים שאינם שייכים להן.

לטענת המשיבות, המבקש הפר התחייבויותיו על-פי חוזי המכר וגרם למשיבות נזקים רבים וחרף פניותיהם הרבות למבקש לתיקון ההפרות המתוארות, התעלם המבקש מכל פניותיהן.

עוד טענו המשיבות, כי לאור התנהגות המבקש, אשר עושה דין לעצמו, לאור סכום התביעה ומאחר ומבוקש עיקול על זכויות המבקש באותו נכס בו נרכשו זכויותיו על-ידי המשיבות, הרי העיקול הינו מידתי וסביר.

בית-המשפט בדחותו את בקשת ביטול צו העיקול זמני, קבע כי דווקא בשים-לב לכך שהמשיבות ביקשו להטיל את צו העיקול על נכס המקרקעין המסחרי, עליו ממילא רשומה משכנתא, בהבדל מכספים נזילים אחרים, קיימת מידתיות בהטלת הצו, וכי המבקש לא הראה שייגרם לו נזק העולה על הנזק שייגרם למשיבות, באם יבוטל הצו.

ב- בש"א (יר') 906/08 {בית רחל אמנו בעמ נ' מעונות הורים בע"מ, תק-מח 2008(4), 1174 (2008)} נדונה בקשה לביטול עיקול זמני {ברישום} על נכסי המבקשת.

בין הצדדים נחתם הסכם לפיו, המשיבה מכרה למבקשת נכס וכי לסכום התמורה שנקבעה בחוזה המכר, יוסף מע"מ שישולם על-ידי הקונה, היא המשיבה.

אין חולק כי המבקשת שילמה את מלוא התמורה, למעט המע"מ, וכי החזקה בנכס נמסרה למבקשת והזכויות אף נרשמו על שמה בלשכת רשום המקרקעין. לפיכך, הוגשה מטעם המשיבה תובענה לתשלום המע"מ.

לטענת המבקשת, המשיבה הפרה הפרות רבות את ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, הפרות המקימות למבקשת פיצוי. כך לטענת המבקשת, "ניצבות שתי עילות התביעה זו מול זו, כאשר עילת התביעה של המבקשת מרוקנת מתוכן את עילת התביעה של המשיבה".

עוד טענה המבקשת, כי מאחר שבכוונתה למכור את הנכס, הטלת עיקול תפגע בה פגיעה בלתי מדתית ומאזן הנוחות נוטה, בנסיבות אלה, לטובתה. כמו-כן, המשיבה לא הוכיחה את יסוד ההכבדה.

לטענת המשיבה, המבקשת הנה חברה בע"מ לצורך העסקה בלבד. כאשר לטובת מימון הרכישה נלקחה על-ידי המבקשת הלוואה ובהתאם נרשמה משכנתא ללא הגבלה בסכום, על זכויות המבקשת בנכס.

משכך, ומשהבניין הנו הנכס היחיד של המבקשת, ומאחר שנכס זה משועבד ומאחר שהמבקשת מתעדת למכור נכס זה, כפי שהוצהר על ידה, נטען לקיומו של יסוד ההכבדה הצפויה לבצוע פסק-הדין, במידה שיינתן לטובת המשיבה.

בית-המשפט בדחותו את הבקשה לביטול צו העיקול הזמני קבע, כי ייתכן מצב שבו הנכס יימכר ולא תיוותר יתרה כלשהי ביד המבקשת.

לפיכך, יש בסיס לטענת המשיבה לפיה בסיטואציה כזו עובר הנטל למבקשת להוכחת יכולתה הכספית.

המבקשת לא עמדה בכך, ולכאורה לפחות, ניתן לומר כי לא נסתרה טענת המשיבה לפיה יתכן שמכירת הנכס תותיר אותה בפני שוקת שבורה במידה שיינתן פסק-דין לטובתה.

עוד קבע בית-המשפט כי יסוד ההכבדה, איננה אך הוכחת הכוונה להבריח נכסים, ולעיתים נלמד על הכבדה מקום שיעלה ביד המבקש העיקול להראות כי "אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען.

ב- בש"א (נצ') 1082/08 {שאהין אניס ואח' נ' מפעלי פרג מאוחדים בע"מ, תק-מח 2008(3), 12599 (2008)} נדונה בקשה לביטול צו עיקול זמני {ברישום} שהוטל במסגרת התובענה העיקרית על הזכויות במקרקעין הרשומות על-שם המבקש 2.

עסקינן בתובענה אשר הגישה המשיבה בד-בבד עם הבקשה לצו עיקול זמני, בו ביקשה המשיבה, מבית-המשפט להצהיר כי המבקש 1 הינו הבעלים של 50% מן הזכויות בנכס, הרשומות על-שם בנו, המבקש 2, וכן כי המשכנתא אשר נרשמה על הנכס לטובת המשיב 3, בטלה.

זאת על-מנת למנוע הברחת נכסים על-ידי המבקש 1, ולהבטיח ביצועם של שטרות, וכן להבטיח ביצועו של פסק-דין, זאת במידה והמשיבה תזכה בתביעה הכספית שהגישה לבית-המשפט השלום, ונוגעת לחוב שנוצר בחלקו מאי פירעונם של השטרות הנ"ל.

המבקשים העלו טענות סף מקדמיות לפיהן יש לדחות על-הסף את התובענה ומכוחה את צו העיקול בשל אי עמידת המשיבה בתנאי חוק הוצאה לפועל.

בנוסף, טענו המבקשים כי בהיות התובענה העיקרית תביעה לסעד הצהרתי, הרי שגם אין מקום למתן צו עיקול.

באשר לגופו של עניין, ולקיומן של ראיות לכאורה, הצביעו המבקשים על כך כי הנכס ניתן במתנה למבקש 2, עוד בטרם נקלע עסקו של לבעיות כלכליות.

באשר למאזן הנוחות הצביעו המבקשים על הפגיעה החמורה והבלתי מידתית בקנייננו של המבקש 2 כשזה לטענתם אף אינו קשור לסכסוך העיקרי בין המשיבה למבקש 1.

כמו-כן הצביעו המבקשים על כך כי המבקש 2 הצהיר שאין בכוונתו כלל למכור את הנכס, כך שאף אם תתקבל התובענה, הרי שאין חשש להכבדה על ביצוע פסק-הדין.

המשיבה טענה כי התבססה בתובענה ובבקשתה לצו עיקול זמני על סעיפים 34 ו- 35 לחוק ההוצאה לפועל הקובעים כי בית-המשפט רשאי להטיל עיקול זמני על נכס מקרקעין השייך לחייב, אם כי אינו רשום על שמו, כאשר מוגשת תובענה להצהיר כי הנכס שייך לחייב, טרם ההכרעה בה.

לטענת המשיבה העברת הנכס ורישום המשכנתא הינן העברות מרמה ודינן להתבטל. המשיבה הציגה שורה של אותות מרמה שלטענתה נותרו ללא מענה משכנע על-ידי המבקשים.

בנוגע למאזן הנוחות טוענת המשיבה כי למבקשים לא ייגרם כל נזק בהשארת צו העיקול על כנו ולו מן הסיבה כי מדובר בנכס שהוא בית מגוריהם.

מנגד וכאמור, לאור ההתנהלות המבקשים, כפי שהוצגה על ידם, קיים חשש כבד וממשי כי אם לא יושאר העיקול על כנו, ולכשיינתן פסק-דין בתביעה או בבואם לבצע את השטרות שבידם, תמצא עצמה המשיבה בפני שוקת שבורה וללא יכולת להיפרע.

בית-המשפט בדחותו את הבקשה לביטול צו העיקול הזמני קבע, כי המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה והציגה ראיות מהימנות לכאורה הן להוכחת בעלותו של המבקש 1 בנכס והן ביחס לתביעת החוב עצמה.

כמו-כן, הוכח יסוד ההכבדה על ביצוע פסק-הדין במידה והמשיבה תזכה בתביעתה, ואף הוכחו קיומן של אותות מרמה אשר לא הוסברו באופן מספק על-ידי המבקשים.

ב- בש"א (די') 288/08 {אחים ראני בעמ נ' אוסקר אנרגיה בע"מ, תק-של 2009(1), 9048 (2009) } נדונה בקשה לביטול עיקולים זמניים.

עסקינן בפסק-דין בערעור שהוגש על החלטת רשמת במסגרתה דחתה את בקשת המערערת, לבטל עיקולים זמניים שהוטלו לבקשת המשיבה אצל משיבים שונים.

ברקע הדברים עומד הסכם בין הצדדים במסגרתו התחייבה המשיבה לספק למערערת סולר במחיר מוזל, באמצעות תחנת הדלק של המשיבה.

המשיבה הגישה לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל שיק של המבקשת, שהינה חברה בע"מ, ערוך לפקודת המשיבה, כשבסמוך למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל הגישה המשיבה בקשה להטלת עיקולים, טרם מתן אזהרה, על נכסי המערערת שהגישה התנגדות לביצוע השטר וכן הגישה בקשה לביטול העיקולים שהוטלו על זכויותיה.

לטענת המבקשת, לא הוכיחה המשיבה כי סיפקה את הסולר כעולה מהנספחים לבקשה להטלת עיקולים, כן טענה כי עומדת לה זכות קיזוז בגין הנחה שהובטחה לה בהסכם בין הצדדים, ולא ניתנה בפועל, וכן טענה כי יש פגם בסיחור השיק, וכי אין די במסמכים שצורפו לבקשה להטלת עיקולים, להוכיח קיום הכבדה.

בית-המשפט בדחותו את הערעור בבקשה לביטול העיקולים הזמניים סמך ידו על החלטת הרשמת לדחות את בקשת ביטול העיקול, וקבע בשנית כי המשיבה אכן הרימה את הנטל הראשוני להוכחת הכבדה על ביצוע השטר, מקום שיבוטל צו העיקול, ואילו המערערת מצידה לא הרימה את הנטל הדרוש לסתור את הטענה.

אשר לטענת מאזן הנזקים, קבע בית-המשפט כי נזקיה האפשריים של המבקשת, כתוצאה מהטלת צו העיקול, הינם כבדים מהנזק הצפוי למשיבה, מקום שבו יפרע השטר בשל היעדר יכולת לגבות אותו.

ב- ת"א (נצ') 57617-12-13 {אברהם אסולין נ' פוגה שיווק חקלאי בע"מ, תק-מח 2014(1), 16610 (2014)} נדונה בקשה לביטול עיקולים זמניים.

לטענת הנתבעים הבקשה לעיקולים נגועה בחוסר ניקיון כפיים והתובעים העלימו עובדות מעיני בית-המשפט.

בית-המשפט - בדחותו את הבקשה לביטול העיקול - הגיע לכלל מסקנה כי הונחה בפניו תשתית ראייתית מספקת המצדיקה השארת צו העיקול הזמני.

ב- תא"ק (נצ') 10562-05-16 {אלוקל בע"מ נ' ע.ע. אבו ראס חברה לעבודות בניין ופיתוח בע"מ, תק-של 2016(2), 52383 (2016)} נדונה בקשה לביטול צו עיקול שהוטל במעמד צד אחד לבקשת התובעת, כנגד הנתבעת, על כספים המגיעים לנתבעת מאת מחזיקים שונים.

בית-המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי התובעת עמדה בתנאי הסף הראשון של הוראות תקנה 362(א) לתקסד"א וביססה קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, זאת הן מהזמנות העבודה והן מהעדויות שנשמעו.

טענתה הכללית של הנתבעת כי קיימת לה זכות קיזוז, אינה מאיינת את זכותה של התובעת לקבל כספים בעבור עבודות שביצעה, בוודאי בחלוף זמן כה רב מאז הסתיימו.

טענות בדבר התחשבנות או קיזוז בשל איחורים או ליקויים יתבררו במועד בירור התביעה העיקרית.

לטעמו של בית-המשפט הוכחה זכות לכאורה במידה הנדרשת במועד ההחלטה בעניין הסעד הזמני המבוקש.

עוד נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לכיוון התובעת וקיים חשש סביר כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין.

הנתבעת לא סתרה את טענות התובעת בדבר חשש מהידרדרות כלכלית, ירידה במוסר התשלומים, תביעות בסכומים ניכרים לפי דו"ח BDI שהומצא על-ידי התובעת שכן לא נשמעה כל עדות מטעם הנתבעת בעניין זה.

הנתבעת, לא סתרה את טענת התובעת בעניין מצבה הלכלכי ובכך קמה כנגדה החזקה בדבר אי הבאת ראיות רלוונטיות ולפיהן לו היו מובאות ראיות אלו הן היו פועלות לרעתה {ע"א 620/74 יוסף מור נ' פלונית, פ"ד ל(1), 218; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4), 651}.

קיים חשש סביר, כי ביטול העיקול עשוי להכביד על פסק-הדין.

בנסיבות אלו, מאזן הנוחות נוטה לכיוונה של התובעת שכן אי-מתן הצו עשוי לגרום לה נזק משמעותי ולעומת-זאת, הגם שברורה טענתה של הנתבעת בדבר נזק שיכולים להסב לה העיקולים אצל המחזיקים, הרי שהועמדה בפניה חלופה סבירה לעיקול זה. הבקשה לביטול העיקול - נדחתה.

4. בקשה לביטול עיקול זמני - קבלתה
4.1 האם בדו"ח החוקר כשלעצמו היה מספיק כדי לעמוד במבחנים הדרושים להטלת עיקול זמני או לסירוגין כדי להביא לביטול העיקול?

ב- בש"א (ת"א) 6408/07 {לוי זהבה נ' רביבי אורי, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.03.07)} נדונה בקשה לביטול העיקול הזמני שהוטל לבקשת המבקשת על זכויות המשיבים.

בית-המשפט העיר כי בשלב הדיון בבקשת ביטול העיקול יש לטעת ספק בלב בית-המשפט בדבר צדקת התביעה, הנתמכת לכאורה במסמכים {א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, 531}.

בית-המשפט מצא כי היה מדובר בחוסר ניקיון של המבקשת שכן די בטעם זה כדי לדחות, בנסיבות המקרה, את הבקשה ולהורות על ביטול העיקולים {ע"א 8113/00 שפר ואח' נ' תרבות לעם (1995), פ"ד מה(4), 433}.

בית-המשפט הפנה גם לתקנה 362(ב)(2) לתקסד"א המורה כי בית-המשפט ישקול אם הבקשה הוגשה בתום-לב, כאשר על בעל דין העותר לסעד זמני, חובה לגלות את כל העובדות שיש בהן כדי להשפיע על בית-המשפט עת שוקל האם להיעתר לבקשה {ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי ואח', פ"ד מב(3), 545; רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ומסעדות נ' שפע מסעדות ייצור, פ"ד מז(5), 166, 167}.

בית-המשפט קבע, כי המבקשת חטאה בכך שלא חשפה בפני בית-המשפט עובדות שעליה היה להביאן לפניו, במסגרת הבקשה

בית-המשפט מצא כי קיימים מסמכים אחרים אשר נחתמו על-ידי המבקשת בקשר עם העברת הכספים ממיס אל לשם השקעה בחברה הצרפתית. כל אחד מאלה היווה טעם כשלעצמו כדי לשלול את תום-הלב של המבקשת בבקשתה, לא כל שכן מטיל ספק בטענתה כי חתימתה על אחד הנספחים זוייפה.

בית-המשפט מצא כי הבקשה גם נעדרה ראיות לכאורה כנדרש באשר לטענתה של המבקשת בדבר הכספים שניתנו למבקש {להלן: "אורי"} בעסקת ביטון.

בית-המשפט הפנה לנספח י' לבקשת ביטול העיקול, הסכם בין אורי לבין ביטון באשר לרכישת נכס מקרקעין הכרוך בנושא הסכום שנטען כי אורי העלים מהחברה.

גם כתב התביעה שהגיש אורי כנגד ביטון בקשר עם גביית הסכום המגיע לו, עסק בחוב אישי ולא בכסף המגיע למי מהחברות ובאופן התומך בעמדת המשיבים.

בית-המשפט בחן גם את טענות המבקשת בתצהיר התגובה לבקשת העיקול בהקשר זה אך לא השתכנע שיש בהן כדי לשנות את מסקנתו.

בית-המשפט נתן דעתו לטענת המבקשת שכל כולה נסמכה על דו"ח החוקר ולטעמו של בית-המשפט אין בדו"ח כשלעצמו כדי לעמוד במבחנים הדרושים להטלת עיקול זמני, וכל זאת לצורך היחסים שבין המבקשת לבין אורי.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי די בכך שבדו"ח ייחס החוקר למבקשת כמו גם לאורי לקיחת כספים שלא כדין מהחברה, כמו גם העברת רכוש מחברה אחת לאחרת כדי להטיל ספק בראיות התביעה.

סיכומו-של-דבר בית-המשפט קבע כי דין בקשת ביטול העיקולים ב- בש"א 6408/07 להתקבל. לפיכך הורה בית-המשפט על ביטול כל העיקולים.

בית-המשפט קבע כי הביטול יכנס לתוקפו בתום ארבעה ימים מיום מתן ההחלטה. המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

4.2 האם תיוותר התובעת ללא כל בטוחה אם יבוטל העיקול הזמני?

ב- בש"א (חי') 3677/07 {מועצה מקומית ראמה נ' החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.03.07)} המבקשת עתרה לביטול העיקולים, הוגשה תגובת המשיבה, והתקיים בפני בית-המשפט דיון במעמד הצדדים.

בית-המשפט הבהיר כי בבקשה לביטול צו עיקול זמני, עליו לשקול מספר שיקולים מצטברים והם: ראיות מהימנות לכאורה לזכות התביעה, ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר להכבדה, איזון אינטרסים, מידתיות ותום-לב.
בית-המשפט קבע, כי אין ממש בטענות המבקשת כי הינה גוף ציבורי המתוקצב על-ידי המדינה ולכן אין חשש שהמשיבה לא תוכל לגבות את סכום פסק-הדין.

העובדות הוכיחו, כי החוב נצבר במשך זמן רב, המבקשת לא פרעה את חובותיה בסכומים אדירים במשך זמן רב, ונושים רבים נאלצו לגבות את החוב בהליכי הוצאה לפועל ממושכים.

קיום איחוד תיקים וצירוף תיקים נוספים אליו, על בסיס תשלום מזערי אינו סותר את טענת ההכבדה, אלא מחזק אותה.

בית-המשפט סבר, כי אם יבוטל העיקול הזמני, תיוותר התובעת ללא כל בטוחה, כאשר הנתבעת משלמת רק לנושים שקיבלו נגדה פסקי-דין, בהסכמתה.

בית-המשפט מצא, כי נזקו של הצו רב למבקשת, כאשר הפנה לכך שלבקשת משרד הפנים סייג את העיקול כך שיהיה כפוף למגבלות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985.

בית-המשפט אף הזכיר כי זמן רב הושקע לפני תחילת הדיון בנסיון להביא את הצדדים להגיע להסדר שיאפשר שמירה על זכויות שני הצדדים, אך הדבר לא עלה יפה.

בית-המשפט לא הבין מדוע הסכימה הנתבעת כי יינתנו נגדה פסקי-דין לטובת נושים רבים אחרים, ודווקא את התובעת, שבעבר הגיעה עימה להסכמות זהות, ביקשה להשאיר מחוץ לתיק האיחוד.

ברור כי התובעת לא תקבל כל כספים מחוץ לתיק האיחוד, גם אם יוותר צו העיקול הזמני על כנו, ויינתן פסק-דין, אך אם לא יבוטל הצו לא תוכל הנתבעת לעמוד בצו התשלומים שנקבע לה ויש חשש שתיק האיחוד יפורק.

אז בוודאי לא תקבל התובעת דבר, אלא מצבה של הנתבעת יחמיר ויחד איתו מצבם של עובדיה, תושביה והנושים האחרים.

כאשר משווים את נזקי הצדדים נמצא שהתובעת לא נהנית אך הנתבעת חסרה.

במקרה כזה יש להעדיף את זכות הנתבעת שקניינה לא ייפגע טרם מתן פסק-דין, על בסיס תשתית ראייתית לא מלאה, ונזקה רב ובלתי-הפיך בהרבה מזה של התובעת.

לכל היותר, אם יינתן פסק-דין נגד הנתבעת, תוכל התובעת להטיל מייד עיקול ולהצטרף לנושים בתיק האיחוד.

אשר-על-כן, קיבל בית-המשפט את הבקשה והורה על ביטול העיקולים הזמניים.

בנסיבות אלה, ולאור המצב הגבולי העובדתי והעמדה הלא אחידה בפסיקה, ומאחר וכנראה קיים חוב, ואף גבוה מאוד, אין צו להוצאות בגין קבלת הבקשה לביטול עיקולים.

4.3 האם יש לבטל עיקול זמני שהוטל על חשבון הבנק של המבקשת עקב קשיים רפואיים משמעותיים?

ב- בש"א (חי') 1916/07 {ויגל שרה נ' א.ב. מוקד מדיקל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.03.07)} נדונה בקשה להורות על ביטול עיקול שהוטל על חשבון הבנק של המבקשת, הגב' שרה ויגל, שהינה הנתבעת בתיק העיקרי {להלן: "הנתבעת"}.

בבקשה לביטול העיקול טענה הנתבעת כי היא סובלת מקשיים רפואיים משמעותיים, כי העיקול גרם לכך שהבנק בו מתנהל חשבונה איננו מאפשר לה להנפיק כרטיס אשראי או פנקס שיקים, והדבר מהווה נטל כבד על יכולת התפקוד השוטפת שלה.

בתגובה לבקשה נטען מטעם המשיבה כי חלף המועד להגיש בקשה לביטול העיקול וכי העיקול הוטל בשעתו לאחר שהוכח בפני בית-המשפט כי התקיימו התנאים על-פי החוק והפסיקה למתן צו עיקול.

בתגובה לתגובה שהוגשה מטעם הנתבעת, ציינה הנתבעת כי צו העיקול לא ניתן על-ידי שופט או רשם לאחר שנשקלו התקיימותם של התנאים כאמור, אלא שהוא ניתן במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

בית-המשפט לא שוכנע שצו העיקול ניתן לאחר שערכאה זו או אחרת נתנה עליו את הדעת כאשר הדגיש בית-המשפט כי צו העיקול הינו מחודש אוקטובר 2005 ואילו התיק בבית-המשפט נפתח בחודש נובמבר 2005 בבקשתה של הנתבעת לעכב את הליכי ההוצאה לפועל.

אשר-על-כן, לא מצא בית-המשפט בכל החומר הקיים בתיק התייחסות כלשהיא להליך שבמסגרתו ניתן צו העיקול, באשר לטענות שעמדו בבסיס ההחלטה ובאשר להחלטה שיפוטית זו או אחרת אשר יש בה כדי להצדיק את הטלת העיקול.

בית-המשפט קיבל את הבקשה לביטול העיקול וקבע כי יש לבטל את העיקול שהוטל על חשבון הבנק של הנתבעת.

4.4 האם הובאו ראיות מהימנות לכאורה המעידות כי אי-מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק-הדין?

ב- בש"א (נצ') 1024/07 {חברת שומרי הגליל ע.ע.ט 2000 בע"מ נ' דוידוב אמיל משה, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.03.07)} נדונה בקשה לביטול צו עיקול זמני מיום 28.12.06 אשר ניתן נגד המבקשת {להלן: "הנתבעת"}, במעמד המשיב {להלן: "התובע"} בלבד {להלן: "הבקשה"}.

בית-הדין קבע כי לא הובאו ראיות מהימנות לכאורה המעידות על כי אי-מתן הצו ו/או כי ביטול הצו אשר ניתן במעמד צד אחד, יכביד על ביצוע פסק-הדין.

אשר-על-כן, קבע בית-הדין כי הבקשה לביטול צו העיקול הזמני מתקבלת, ומכאן כי צו העיקול מיום 28.12.06 אשר ניתן בתיק בש"א 2762/06 מבוטל.

4.5 האם המשיב עמד בנטל המוטל עליו להוכיח באמצעותו ראיות מהימנות ומוצקות כי אי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין?

ב- בש"א (יר') 1131/07 {נידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' אלבויראת עבד אלכרים בן פארס, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.02.07)} נדונה עתירת המבקשת לביטול צו העיקול.

המבקשת טענה כי צו העיקול פקע. הצו לא הומצא לה במסירה אישית ועל-כן, הצו הזמני פוקע.

המבקשת טענה כי בהטלת העיקול הזמני יש כדי לגרום לה נזקים עצומים, תוך פגיעה מהותית בזאת הקנין ופגיעה בפעילותה העסקית השוטפת.

בית-המשפט הגיע למסקנה כי המשיב לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח באמצעותו ראיות מהימנות ומוצקות כי אי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין ואל מול זכותה החוקתית של המבקשת שקניינה לא יפגע בטרם יכריע בית-המשפט במחלוקת שבין הצדדים הרי שיש להורות על ביטול צו העיקול.

בית-המשפט קבע כי לנוכח המסקנה האמורה מתייתר הצורך להכריע במחלוקת שבין הצדדים באשר לטענתה המקדמית של המבקשת כי צו העיקול פקע לאור אי-מילוי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בדבר מסירת הצו אישית למבקשת תוך 3 ימים מיום נתינתו.

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט כי המשיב לא עמד בנטל להביא בפני בית-המשפט ראיות מהימנות להוכחת נטל ההכבדה והורה על ביטול צו העיקול שניתן ביום 13.11.06 וביום 21.12.06.

כמו-כן אני הורה בית-המשפט כי המשיב יישא בהוצאות הבקשה ובשכר-טרחת עורכי-דין בסך של 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ.

4.6 האם בעקבות ממצאי חוות-דעת המומחה יש לבטל את העיקול הזמני?

ב- בש"א (חי') 10451/06 {בן שטרית משה ואח' נ' לוי שלומי ואח', תקדין שלום 2007(1) 15990} נדונה בקשה לביטול עיקול זמני. הוסכם כי הנכס ייבדק בידי מומחה לבדיקת הטענות בדבר ליקויים, אשר הינם הבסיס לתביעה.

בא-כוח המבקשים סבר כי ממצאי חוות-הדעת הצדיקו את ביטול העיקול הזמני ואילו בא-כוח המשיבים סבר כי יש להותירו על כנו עד סיום ההליך.

בית-המשפט מצא לנכון לקבל את הבקשה בחלקה.

בית-המשפט מצא כי מחוות-הדעת עלה כי עיקר הליקוי הינו באיזור תקרת החניה, כאשר בשלב זה לא ניתן לברר את התביעה לגופה.

בשלב זה, דומה כי יש ביסוס לתביעה, גם אם המצב אינו כפי העולה מהתביעה.

התביעה הינה לתשלום הפיצוי המוסכם, ובשלב זה של הדיון כאשר העובדות לא התבררו עד תומן וכאשר נדרש בית-המשפט לאזן בין זכויות בעלי הדין מצא בית-המשפט לנכון לצמצם את העיקול ולהעמידו על מחצית מהסכום המקורי, כלומר, 70 אלף ש"ח בלבד.

4.7 האם לאור העובדה כי צו העיקול הזמני לא הומצא למשיבים תוך פרק זמן של שלושה ימים אין לצו העיקול הזמני כל נפקות ויש לבטלו ?

ב- ת"א (נת') 8557/06 {אביק תוצרים וטרינריים בע"מ נ' דגם עוף (94) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.02.07)} נדונה בקשה לביטול עיקול זמני, כאשר בגוף הבקשה לביטול העיקול הזמני נטענה טענה מקדמית לפיה הצו פקע.

הנתבעים טענו, כי בהתאם להוראות תקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היה על המבקש להמציא לנתבעים את הצו לא יאוחר מיום 23.12.06, כלומר, שלושה ימים לאחר קבלת הצו על-ידי התובעת.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי לאור תקנה 370(3) לתקסד"א, ולאור העובדה כי צו העיקול לא הומצא למשיבים תוך פרק הזמן של שלושה ימים, הרי, לטענת הנתבעים אין לצו העיקול כל נפקות ויש לבטלו לאור הפרתן של התקנות על-ידי התובעת.

בית-המשפט העיר כי לעניין זה רלבנטים דבריו של כב' השופט ד"ר עדי אזר ז"ל ב- ת"א (ת"א) 1721/03 {פניגזון עובד יחיאל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-מח 2003(4), 3167 (2003)} לפיהם:

"הפרת החובה למסור את צו העיקול במסירה אישית תוך 3 ימים, היא רבת חשיבות בתקופתנו בעידן החוקתי, שבו צו עיקול פוגע בזכות הקניין ויש לבצעו ולהפעילו באופן מידתי, במהירות ובמדיה התואמת והולמת במדויק את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי."

בית-המשפט הוסיף כי בצו העיקול הזמני נקבע מפורשות בזה הלשון:

"לתשומת-לב המבקש יש להמציא את הבטוחות הנ"ל תוך 3 ימים מהיום. מניין המועד לביצוע המצאה למשיב יחול מיום אישור הבטוחות הנ"ל על-ידי בית-המשפט."

בית-המשפט סבר כי גם אם נכונה היא טענתו של התובעת כי נבצר ממנו לבצע המצאה לנתבעים בשל הנסיבות המתוארות לעיל, אין בכך מניעה לבקש הארכת מועד כפי שהגיש בא-כוח התובעת בעניין המצאת הבטוחות.

באשר לטענת בא-כוח התובעת כי לבית-המשפט הסמכות לפעול על-פי תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולתקן את הפגמים שנפלו בהליך, הרי שבהחלטת בית-המשפט בקובעו על הטלת צו עיקול זמני, לא מצא בית-המשפט במקרה הנדון כי נפל פגם כלשהו. הצו כאמור ברור ומשלא מצא בו כל פגם, הרי אין כל ממש בטענה זו.

מה גם כי בעניין זה ציין כב' השופט א' רובינשטיין בעניין הסעדים הזמניים בזה הלשון:

"נקודה שראוי לדעתי להטמיעה גם מעבר לתיק זה, היא כי עסקינן בהליך זמני המתנהל במעמד צד אחד, שעה שלצד שכנגד אין כל אפשרות לעקוב מיוזמתו אחרי החלטות בית-המשפט, והוא תלוי לחלוטין במגיש הבקשה לסעד הזמני.

לפיכך, אם נפלו בהליך כזה פגמים, יש לדקדק בהם אף מעבר לרגיל, ואף אם אינם יורדים לשורשו של ההליך. דבר זה מייחד את ההליך שבמעמד צד אחד מהליכים אחרים, וכאן נודעת חשיבות רבה במיוחד להקפדה הפורמלית."
{בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(3), 132, 141}

בית-המשפט ציין כי גם אם היתה התובעת מבקשת הארכת מועד הרי שהנסיבות אותן תיארה התובעת הינן לעניין העיקולים במשרד הרישוי ולא היה כל קשר לעיקולים אצל המחזיקים דוד אביטל ודגם אביטל (2003) בע"מ בפועל שלגביהם לא היה כל מניעה לבצע המצאה כנקבע בתקנות ובצו העיקול שכן בצו העיקול כלפי המחזיקים לא נפל כל פגם בצווים שהונפקו ב- 20.12.06.

אשר-על-כן, קבע בית-המשפט כי הוא מקבל את דין הטענה המקדמית באשר לפקיעת צו העיקול הזמני להתקבל ועל-כן מכריז על פקיעתו של צו העיקול הזמני.

בית-המשפט חייב את התובעת בהוצאות הבקשה ושכר-טרחת עורכי-דין בסך 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.

4.8 יש לראות בדיון בבקשה לביטולו של צו עיקול זמני כהמשך ישיר של הדיון בבקשה המקורית לצו העיקול

ב- בש"א (רמ') 3713/06 {פרחים ישיר בע"מ נ' נפתלי אוביץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.01.07)} עסקינן בבקשה לביטולו של צו עיקול זמני.

המבקשת הגישה בקשה לביטול צו העיקול. זאת, חרף נזקים כבדים שנגרמו למבקשת עקב איכות התוצרת שסיפק לה המשיב.

כמו-כן ציינה המבקשת כי המשיב העלים מבית-המשפט את העובדה כי המבקשת הודיעה למשיב כי היא מעכבת ברשותה את תמורת 3 המכולות נשוא הליך זה וזאת עד לבירור היקף הנזקים שנגרמו לה עקב פגמים בתוצרת החקלאית שסיפק המשיב.

המבקשת הוסיפה כי טענתו של המשיב בדבר קשייה הכלכליים מופרכת מיסודה ולראיה היא ציינה כי ביום 06.12.06 שילמה היא לספקים ומגדלים סכום ניכר ביותר המלמד על חוסנה הכלכלי.

בית-המשפט הבהיר כי הלכה היא כי יש לראות בדיון בבקשה לביטולו של צו עיקול זמני כהמשך ישיר של הדיון בבקשה המקורית לצו העיקול {רע"א 8420/96 מרגלית נ' בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3), 789}.

המשמעות הינה כי הנטל להוכחת היסודות החיוניים להטלת צו העיקול רובץ כולו על המשיב.

על-פי הוראות תקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 נדרש בית-המשפט, בבוחנו את ההצדקה להטלת צו עיקול זמני, לתת דעתו ליסודות הבאים:

(א) ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה {תקנה 362 לתקסד"א}.

(ב) ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר כי אי-מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק-הדין {תקנה 374 לתקסד"א}.

(ג) איזון אינטרסים: שקילת הבקשה במאזני מאזן הנוחות, תום-הלב והמידתיות הראויה במתן הסעד {תקנה 362 לתקסד"א}.

בעניין הנדון בית-המשפט הניח מבלי לפסוק, כי מתקיים היסוד הראשון למתן צו עיקול והוא קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

גדר המחלוקת בין הצדדים כעולה מן הבקשה לביטול צו העיקול היה בשאלה אם התקיים בעניין זה יסוד ההכבדה ואם הגיש המשיב את בקשתו תוך הפעלה תום-לב של כוחותיו הדיוניים.

אשר-על-כן, ומשלא שוכנע בית-המשפט בהתקיימותו של יסוד "ההכבדה" ובכך כי הבקשה הוגשה תוך גילוי מלא וראוי של כל העובדות הצריכות לעניין, הגיע לכלל מסקנה כי יש להורות על ביטולו של צו העיקול.

בית-המשפט קבע כי המשיב ישלם למבקשת הוצאות ההליך בסך 1,800 ש"ח.

4.9 עניינים נוספים

ב- בש"א (חי') 19857/07 {פרסיקו שמואל נ' דביר גל ואח', תק-של 2008(2), 3867 (2008)} קבע בית-המשפט כי נזק ממשי לתובע לא נגרם, למעט היותו חשוף לתביעה שהוגשה נגדו. מבחינת המבקש עיקול חשבון הבנק שלו הינו בוודאי צעד שיש בו כדי לפגוע בהתנהלותו.

בכל מקרה, זכותו של נתבע שלא ייפגעו זכויותיו הקנייניות טרם שהוכחה התביעה נגדו, גוברת על זכות התובע ללייחד נכסים להבטחת גביית פסק-הדין, כשיינתן לזכותו.

בית-המשפט הורה על ביטול צו העיקול.

ב- בש"א (ת"א) 6043/08 {קלי טופז בע"מ נ' בני וצביקה בע"מ תק-מח 2008(2), 1155 (2008)} קבע בית-המשפט כי עצם קיומו של פסק הבוררות מהווה ראיה לכאורית לביסוס עמדת המשיבה בדבר ההצדקה לקיומו של צו העיקול וראיה לכאורית זו לא הופרכה על-ידי המבקש בבקשה הנוכחית שכן, לא הוצגו נתונים נגדיים ממשיים המגבשים אינדיקציה להתגבשותה של אחת מעילות הביטול.

בנוסף, נראה שהמבקש ומנהלה נתונים במצב כלכלי יציב.

יחד-עם-זאת, הותרת צו העיקול על כנו עלול להכביד על המבקשת יתר על המידה ולגרום לנזקים העולים על נזקיה הפוטנציאליים של המשיבה, ככל שיבוטל צו העיקול, וזאת בהתחשב בכך שצו העיקול עלול, מטבע הדברים, לפגום בפעילותה השוטפת של המבקשת ולהקשות על מצבה הפיננסי.

לאור האמור לעיל, הורה בית-המשפט על ביטול צו העיקול תוך חיוב המשיבה בהוצאות המבקשת בסך של 10,000 ש"ח.

ב- ת"ט (ת"א) 36914-02-14 {בול אנד בול בע"מ נ' מתתינו גולן יעקב, תק-של 2014(1), 91835 (2014)} נדונה בקשה לביטול צו העיקול אשר ניתן במעמד צד אחד.

בית-המשפט קיבל את הבקשה לביטול העיקול בקובעו כי התובע כשל מלהוכיח את שני התנאים {קיומה של עילת תובענה; על בסיס ראיות מהימנות לכאורה}.

לפיכך, אין צורך להידרש לתנאים הנוספים הקבועים בתקסד"א לצורך מתן צו עיקול זמני.

בית-המשפט ביטל את צווי העיקול.

ב- ת"א (הרצליה) 30124-09-13 {רון אבני נ' דורינה שהרבני, תק-של 2014(1), 27379 (2014)} נדונה בקשה לביטול עיקול.

בית-המשפט קיבל את הבקשה בקובעו כי המבקש לא יכול היה לומר באלו תאריכים ניתנו ההלוואת הנטענות, אילו סכומים ניתנו, מה היו תנאי ההחזר של ההלוואות ואילו סכומים הוחזרו מתוך כלל ההלוואות שניתנו.

משכך, גם לא ברור כיצד חישב המבקש את סכומי ההלוואות הנטענות וכן את סכום החוב הנתבע.

בנסיבות המקרה, בית-המשפט הגיע לכלל מסקנה כי המבקש לא הראה עילת תביעה טובה הנתמכת בראיות מהימנות לכאורה.

נוכח זאת, בית-המשפט לא נדרש כלל לשאלה האם התקיימו התנאים האחרים לצו העיקול הזמני.

ב- ת"א (נת') 5238/08 קסטן תריסים בע"מ נ' ידע אז הנדסה חברה לבניין ופיתוח בע"מ ואח', תק-של 2008(3), 18727 (2008)} נדונה בקשה לביטול עיקול.

בית-המשפט קיבל את הבקשה לביטול העיקול בקובעו כי לא הוכחה תשתית עובדתית המקימה עילת תביעה נגד הנתבע.

נהפוך הוא. הוכח לכאורה כי התובעת לא עמדה במלוא התחייבויותיה בעניין מועדי והיקפי הביצוע.

ב- ת"ט (חד') 358-01-09 {נאג'ח חאפז עוויסאת נ' שגיא רייזנר, תק-של 2009(1), 9569 (2009)} נדונה בקשה לביטול עיקול שהוטל על חשבונו של הנתבע במסגרת ההליכים שננקטו בלשכת ההוצאה לפועל. ההליך ננקט טרם מסירת האזהרה וטרם הגשת ההתנגדות על-ידי הנתבע, בגינה נפתח התיק.

בית-המשפט קבע כי ממכלול העובדות עולה כי תשלום סכום השטר, אם יידרש, אינו תשלום שמצוי בכיסו של הנתבע, וכי ייאלץ "לשבור" חסכונות או לצמצם הוצאות באופן משמעותי לצורך ביצוע התשלום.

מנגד, אין מדובר ב"חמקן" סדרתי, או במי שהפרוטה אינה נמצאת בכיסו, באופן שיהווה הכבדה ממשית על ביצוע פסק-הדין.

עוד נקבע כי על פניו נראה כי יש ממש בטענות הנתבע.

בית-המשפט ביטל את העיקול בקובעו כי אין זה המקרה להטיל על הנתבע עיקול זמני וכי לא קיים חשש ממשי להכבדה.

ב- ת"א (קריות) 10030-04-16 {זיו כספי נ' ט.א. תמא יזמות השקעות ובניה בע"מ, תק-של 2016(2), 26409 (2016)} קבע בית-המשפט כי גם טענותיו של המבקש בנוגע להטעיה או מירמה ומצג כוזב אינן מגובות בראיות לכאורה, וממילא לא ניתן לבחון אותן בשעה שהפרוייקט בוטל. מדובר בספקולציות בגדר "מה היה קורה אילו הפרוייקט היה יוצא לפועל" מה שלא קרה.

המבקש לא הביא ראיות לכאורה גם לטענותיו כי אותן דירות נמכרו למספר אנשים וממילא אין טענה זו נוגעת לעובדות הרלוונטיות לגבי דירתו הוא, המבקש לא הביא ראיות לכאורה לעניין אחריות המשיבה לאובדן רווח, לא הביא ראיות לכאורה לעניין הצגת מצג כוזב וכן לעניין התחייבותו האישית של המשיב מס' 2.

מעבר לכך גם לא הובאו ראיות לעניין מצבם הכלכלי של המשיבים או כי קיים קושי לגבות את סכום פסק-הדין, אם זה יינתן לטובת המבקשים. המשיבים כלל לא נחקרו על-ידי המבקש לעניין זה וטענותיהם בבקשתם לא נסתרו.

על-כן, הורה בית-המשפט על ביטול כלל העיקולים הזמניים שהוטלו בתיק על שני המשיבים, לאלתר.

5. בקשה לביטול עיקול זמני - קבלתה באופן חלקי
ב- בש"א (ת"א) 8214/07 {שלטון ביתר עמותה רשומה נ' הליכוד תנועה לאומית ליברלית ואח', תק-מח 2007(4), 8478 (2007)}נדונה בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל להבטחת תביעה.

נשוא התביעה בגינה הוטל העיקול הוא נכס מקרקעין שזכויות הבעלות בו רשומות בפנקס רישום המקרקעין על-שם קרן תל חי העולמית.

לטענת המבקשת הנכס שייך לה ולליכוד, מחצית לכל אחד מהם, וכי הרישום על-שם קרן תל חי, הוא בנאמנות עבורן. מכאן, שעם מכירת הנכס לצד ג', היא זכאית למחצית מכספי התמורה.

לפיכך, מייד עם הגשת התביעה, הוטל לבקשת המבקשת, עיקול זמני על כספי התמורה ממכירת הנכס.

המבקשת טענה בבקשה כי מכירת הנכס לרוכשת הוסתרה ממנה וכי חלק ניכר מכספי התמורה הועברו למשיבים מבלי המבקשת קיבלה כל תשלום מהתמורה.

עוד טענה המבקשת כי קיים חשש שאם צו העיקול לא יוותר על כנו, היא לא תוכל לממש את פסק-הדין נוכח המצב הקשה בו נתונה המשיבה, תוך שמפנה את בית-המשפט לפרסומים בדבר גירעונות כספיים ניכרים בהם מצויה המשיבה.

המשיבות הגישו בקשה לביטול העיקול בטענה כי למבקשת אין ולא היו לה כל זכויות בנכס, וכי ההסכם נעדר תוקף מחייב מפני שבעלת הנכס אינה צד להסכם ואינה חתומה עליו.

עוד טענו המשיבות, כי אין חשש להכבדה במימוש פסק-הדין כלפי בעלת הנכס האמיתית,שהינה בעלת נכסים רבים ותוכל לעמוד בתשלום כל פסק-דין כספי שיושת עליה.

כמו-כן, מכירת הנכס לא נעשתה בחשאי אלא באופן ידוע ופורסם בהרחבה.

בית-המשפט בקבלו את הבקשה לביטול העיקול באופן חלקי קבע כי הצדדים שנכחו בפגישה היו מודעים להסכם, לתוקפו ולנפקותו המחייבת ואם היו סבורים שההסכם אינו מחייב, היו פועלים לבטלו או לשנותו.

עוד קבע בית-המשפט, כי בנסיבות אלה לא עומדת המבקשת במבחן ההכבדה כתנאי להטלת עיקול זמני. שכן בחינה קפדנית של הבקשה, מעלה שאין בה כל ביטוי לחשש להכבדה כלפי בעלי הנכס.

לפיכך, קבע בית-המשפט כי דין הבקשה לביטול העיקול הזמני בכל הנוגע למשיבה 1 להידחות. העיקול על זכויות נכסיו וזכויותיו של משיב זה יוותר על כנו. מאידך, הבקשה לביטול העיקול הזמני כנגד המשיבים 3-2 התקבלה ובית-המשפט הורה על ביטול העיקול.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בקשה לביטול עיקול זמני