דיני עיקולים - דין והלכה
הפרקים שבספר:
- הסעד הזמני
- העיקול הזמני - תנאים להטלתו
- הנכסים המעוקלים
- סדרי דין
- שיקולי בית-המשפט בהטלת עיקול או בביטולו
- בקשה לביטול עיקול זמני
- בקשה לאישור עיקול
- עיקול מיטלטלין (סעיף 21 לחוק)
- עיקול רכב (סעיף 21א לחוק)
- מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול (סעיף 22 לחוק)
- הוצאת מעוקלים (סעיף 23 לחוק)
- העמדת נאמן ואחריותו של נאמן (סעיפים 24 ו- 25 לחוק)
- זכות שימוש במיטלטלין (סעיף 26 לחוק)
- מכירת מעוקלים (סעיף 27 לחוק)
- ספק בעלות (סעיף 28 לחוק)
- ביטול עסקאות (סעיף 30 לחוק)
- ביטול עיקול לאחר תשלום חוב (סעיף 32 לחוק)
- עיקול מקרקעין (סעיף 33 לחוק)
- הטלת עיקול ותוצאותיו (סעיף 34 לחוק)
- עיקול זמני (סעיף 35 לחוק)
- מכירת מקרקעין שעוקלו (סעיף 36 לחוק)
- רישום זכות במקרקעין שעוקלו (סעיף 37 לחוק)
- הגנת דירת המגורים, הגנת חייב חקלאי (סעיפים 38 ו- 39 לחוק)
- תחולה (סעיף 39א לחוק)
- זכותו של צד שלישי (סעיף 40 לחוק)
- ביטול העיקול בשל היעדר פעולה (סעיף 41 לחוק)
- ביטול העיקול לאחר תשלום החוב (סעיף 42 לחוק)
- הטלת עיקול בידי צד שלישי (סעיף 43 לחוק)
- עיקול כלל נכסי החייב (סעיף 44 לחוק)
- עיקול נכס מסויים (סעיף 45 לחוק)
- הודעת עיקול לצד שלישי שהוא תאגיד בנקאי (סעיף 45א לחוק)
- הודעת עיקול לצד שלישי שהוא חברה מנהלת (סעיף 45ב לחוק)
- עיקול מתחדש בתיק מזונות (סעיף 45ג לחוק)
- דינו של צד שלישי שלא הגיש הודעה (סעיף 46 לחוק)
- מסירת נכסים מעוקלים (סעיף 47 לחוק)
- חיוב של צד שלישי (סעיף 48 לחוק)
- תחולת הוראות (סעיף 49 לחוק)
- תשלום לצד שלישי (סעיף 49א לחוק)
- נכסים שאינם ניתנים לעיקול בידי צד שלישי (סעיף 50 לחוק)
- דין פירעון חוב (סעיף 51 לחוק)
- ביטול צו עיקול בידי צד שלישי (סעיף 52 לחוק)
- עיקול וכונס נכסים
- עיקול ורשויות מקומיות
- הכשלת עיקול והדין הפלילי
- עורכי-דין
- תפיסת רכב
- עיקול ומשיכת שיק
- עיקול וקרן פנסיה
- עיקול והסדר נושים
- עיקול והלכת שיתוף בין בני זוג
- עיקול ובית-דין רבני
- עיקול ומס ערך מוסף
- עיקול וחוק הנכים
- צו עיקול בתביעת מזונות
- עיקול וביטוח
- עיקול ובוררות
- עיקול והרמת מסך
- עיקול והערת אזהרה
- עיקול והמחאת חובות
- עיקול, משכון ומשכנתה
- עיקול ושיעבוד צף
- עיקול ושותפות
- עיקול ותושב חוץ
- בקשה לאישור עיקול - דוגמא
- בקשה להטלת עיקולים במעמד צד אחד
- בקשה להטלת עיקולים לאחר מתן פסק-דין
- בקשה להטלת עיקולים המוגשת בלשכת ההוצאה לפועל
שיקולי בית-המשפט בהטלת עיקול או בביטולו
1. כלליבבקשה למתן צו עיקול זמני, יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו, כפי שייקבעו בפסק-הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע, כשאין הצדקה לכך.
במסגרת עריכת איזון זה, יש לזכור, ראשית, שהתובע מבקש להקדים את הפגיעה בזכויות הנתבע, עוד קודם שזכה בפסק-דין לטובתו. שנית, שזכות הקניין הינה זכות חוקתית אשר כל רשות מרשויות השלטון - ובכלל זה בית-המשפט - חייבת לכבד אותה.
הדגש במתן צו העיקול, עבר איפוא, מהצורך לייעוד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק-הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה, עד למועד פסק-הדין.
לעניין זה, רלבנטית השאלה, אם אומנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין, ושומה על בית-המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב {ע"א (ב"ש) 1259/99 נוף ים כחול השקעות נ' אלום דן תורגמן, תק-מח 2000(1), 1068 (2000)}.
2. תום-הלב
אין ולא יכול להיות ספק, כי על בעל דין העותר למתן סעד זמני, מוטלת חובה לגלות את מלוא העובדות העשויות להשפיע על בית-המשפט, כדי שיוכל לשקול במידת הזהירות הראויה אם יש מקום להיעתר לבקשת העיקול וכדי לאפשר לו לאזן כדבעי את האינטרסים שבין התובע והנתבע.
במיוחד קיימת חוסה זו בהליך שנדון במעמד צד אחד. חובה זו מקבלת משנה תוקף, בבקשה למתן צו עיקול הפועל בזכות קניינו של הנתבע {ראה למשל בש"א (ת"א) 8147/02 ישראל 10 נ' ראבל, תק-מח 2002(2), 5955 (2002)}.
ב- רע"א 2225/02 {בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' יוסף בניית, תק-על 2002(2), 904 (2002)} קבע בית-המשפט כי ככלל, הטלת עיקול היא דרך ראויה לגביית חוב, ואולם בית-המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות המיוחדות של המקרה נהג הבנק בחוסר תום-לב כלפי המשיב, ביודעו כי כספי הפקדון הגיעו ממקור שלישי, ולפיכך הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מן הסכסוך הספציפי שבין הצדדים ומצדיקה דיון בגלגול שלישי. בקשת רשות ערעור נדחתה.
המבקש סעד זמני צריך לבוא לבית-המשפט בידיים נקיות, ובפרט לגלות לבית-המשפט את כל העובדות, ולהשאירן לשיקול-דעת בית-המשפט. היעלה על הדעת כי העובדה שהתובעת הוכרזה מוגבל חמור אינה ראויה להיכלל בבקשת עיקול? הרי להתחייבות העצמית, וכנראה גם לערבות המנהל שהוגשו כתנאי למתן הצו, אין כל משמעות כלכלית, ואם יוכח כי נגרמו לנתבעת נזקים עקב מתן הצו והתביעה תידחה, לא יהיה ניתן להירפע מהבטחונות {בש"א (חי') 10774/06 אלורה בינוי והשקעות בע"מ נ' כנרי בניין בע"מ, תק-של 2006(3), 8148 (2006)}.
אי-הגשת בקשה לעיקול עם הגשת התביעה, אלא רק משונדע למבקש העיקול שינויים במערך העסקי של הנתבעף אין בה להעיד על חוסר תום-לב {בש"א (יר') 1914/98, ת"א (יר') 1174/97 ש' שמיע בע"מ ואח' נ' ברוך טנצר ואח', תק-מח 98(3), 1576 (1998)}.
הפונה לבית-המשפט בבקשה לסעדים זמניים חייב לבוא בנקיון כפיים ולגלות לבית-המשפט את כל העובדות הרלבנטיות. אין הפונה יכול לבחור לציין רק את העובדות הנוחות לו לצורך קבלת הבקשה במעמד צד אחד.
כך למשל, אי-גילוי העובדה כי צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד המשיב בוטל זמן רב לפני הגשת התביעה, מהווה הפרה של חובה זו.
יפים לעניין האחרון דבריו של בית-המשפט ב- ע"א 3906/04 {אחים שמא שירותים בע"מ נ' עיריית תמרה ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (07.06.04)} לפיהם:
"מי שפונה לבית-המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלבנטיות להחלטת בית-המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האיטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית-המשפט... אי-עמידה בחובת הגילוי עלולה להוות הפרה של חובת תום-הלב המוטלת על כל מתדיין, ובמיוחד על מתדיין המבקש סעד במעמד צד אחת, והפרה מעין זו מהווה שיקול מרכזי בבחינת הבקשה למתן הסעד."
ב- ת"א (רמ') 37800-11-10 {שראל חסון נכסים בע"מ ואח' נ' יוסי י' ג' שיווק אביזרי חשמל בע"מ, תק-של 2011(2), 17563 (2011)} קבע בית-המשפט כי היה על המשיבה לגלות לבית-המשפט, עם בקשתה להטלת עיקולים, על קיומה של המצאת הזכות, ולהותיר לבית-המשפט את שאלת הרלבנטיות לבית-המשפט ולא לקבוע מתוך שקילת האינטרס הצר שלה, מה יש לגלות לבית-המשפט.