הנכסים המעוקלים

1. כללי

תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מגדירה "נכסים" כדלקמן:

" "נכסים" - לרבות כל חוב, בין אם הגיע מועד פרעונו ובין אם לאו, וכל זכות, בין אם הגיע מועד מימושה ובין אם לאו..."

כלומר, התקנה מכסה בכנפיה את כל סוגי הנכסים על כל גוניהם, אשר ימצאו אצל שלושה:

האחד, הנתבע.

השני, אצל התובע.

השלישי, אצל מחזיק.

2. על נכסים שבידי נתבע

2.1 כללי

קשת הנכסים ברי-עיקול הינה רחבה ומקיפה את כל סוגי הנכסים על-פי הגדרתם הרחבה בתקנות כאמור לעיל.

כך למשל, חשבונות בנק {ע"א 704/76 משה חביב נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ ואח', פ"ד לא(3), 243 (1977); עיקול על חלקו של נתבע במיטלטלין משותפים {ע"א 75/79 מאירה אברהמי נ' שלמה ישראלי ואח', פ"ד לד(2), 216 (1980)}; נכסי נתבע שהועברו לנאמן {רע"א 177/88 יוסף קשור נ' יוסף כהן ואח', תק-על 94(3), 1505 (1994)}; עיקול נכסי מקרקעין {רע"א 5355/91 מינהל מקרקעי ישראל נ' מאיר שטאל, פ"ד מו(3), 181 (1992)}; עיקול מניות; עיקול רכב; עיקול קופת גמל; עיקול עצמי {כאמור בתקנה 374(ב) לתקסד"א} - הינם נכסים עליהם ניתן להטיל עיקול.

ואולם, הלכה למעשה התעוררו קושיות משפטיות שונות הנוגעות הן לזהות הנתבע {תושב חוץ} והן לאופי הנכס המעוקל. קושיות אלה מצאו את פתרונן אגב הלכות בתי-המשפט שאף קבעו סופית את מהות הנכס המעוקל אשר לנתבע והשפעתו על דרך התנהגות הנתבע עם הנכס המעוקל ודרכים אלטרנטיביות לשימוש בנכס המעוקל.

להלן נביא מקצת מן הדוגמאות בנדון.

2.2 חשבונות בנק

אין למצוא פגם בכך, שלאחר שסולקו כל הספקות לגבי השאלה מי הוא החייב שעל כספו הוטל העיקול, פעל הבנק על-פי הצו, על-אף השיבוש בשם החייב {ע"א 704/76 משה חביב נ' בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ ואח', פ"ד לא(3), 243}.

לגבי עיקול כספי נתבע בסניף הבנק בשטחים נקבע כי המצאת צו עיקול כמוה כדרישת תשלום, ואילו לאחר שבנק נדרש כדין, על-פי צו, לשלם ולא עשה כן, ניתן להיפרע ממנו בכל מקום שבו הוא מחזיק סניפים, ולא רק בסניף בו מתנהל החשבון שעוקל. סמכות בית-משפט ישראלי להטיל עיקול זמני על כספי הנתבע שבידי סניף הבנק בשטחים, שלא באמצעות משרד ההוצאה לפועל באזור {ע"א 179/77 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' שמואל הירשברג, פ"ד לב(1), 617}.

2.3 עיקול חלקו של נתבע במיטלטלין משותפים

חוק המיטלטלין אינו משריין חלקו של אחד השותפים ומחסנו בפני עיקול או מכירה בהליכי הוצאה לפועל, כשם שאינו מגביל השותף לעשות דיספוזיציה ולהעביר חלקו במיטלטלין משותפים לאחר {ע"א 75/79 מאירה אברהמי נ' שלמה ישראלי ואח', פ"ד לד(2), 216}.

2.4 נכסי נתבע שהועברו לנאמן

נכסי נתבע שהועברו לנאמן ניתנים לעיקול. זכותו בנכסים של בעל דין, אשר העביר את הנכסים לבניו כנאמנים כלפיו, ניתנת, לכאורה, לעיקול {רע"א 177/88 יוסף קשור נ' יוסף כהן ואח', תק-על 94(3), 1505 (1994)}.

2.5 עיקול נכסי מקרקעין

מהותו של עיקול נכס של הנתבע אותו רכש מעמידר משמעו כי העיקול חל על כל זכויותיו של החייב בדירה, וזכותו של החייב בנכס, הינה זכות בנכס במלוא ערכו כפנוי ולא בנכס תפוס {רע"א 5355/91 מינהל מקרקעי ישראל ואח' נ' מאיר שטאל, פ"ד מו(3), 181}.

הדיבור "נכסים" בצו העיקול עשוי לכלול גם חלקים בדירה שקיומה לא היה ידוע למבקשת העיקול, כל עוד לא נגרם בכך עיוות דין למי מהצדדים {ע"א 521/83 רחל קרפינובסקי נ' המחלבות המאוחדות בע"מ, פ"ד מב(1), 525}.

2.6 עיקול מניות

עיקול מניות של מעביד והתחייבות אישית של המעביד שאיננה התחייבות החברה כלפי העובד נדון ב- דב"ע נג/3-256 {אלברט אזולאי נ' סילון 82 חברה לניקוי ואח', תק-אר 94(3), 64 (1994)}.

במקרה הנדון, בית-הדין האיזורי, דחה את ערעור המערער {להלן: "אזולאי"} על החלטת רשמת בית-הדין האיזורי. אזולאי הועסק כעובד שכיר על-ידי המשיבה 1 {להלן: "החברה"}, מחודש מאי 1985 עד שהתפטר בחודש פברואר 1993.

המשיב 2 {להלן: "מלכה"} הינו מנהלה ובעל מניותיה העיקרי של החברה.

ביום 26.05.88 נחתם הסכם בין מלכה לבין אזולאי, ובו סוכם בין השניים כי אזולאי מתחייב לעבוד כשכיר בסילון, להפעיל את החברה ולנהלה בפועל, וזאת למשך תקופה של חמש שנים לפחות, המתחילה ביום 01.01.88 וכי מלכה נכון להעניק לאזולאי, אם יתמיד בעבודתו בסילון בהתאם לתנאי חוזה זה, מניות בסילון - על דרך של הקצאת מניות רגילות מהונה הרשום והבלתי-מוצא של סילון, לזכותו של אזולאי.

ביום 19.02.93 הפסיק אזולאי להופיע לעבודה, ובחקירתו אמר, כי התפטר בגלל הרעה בתנאי העבודה, גם משום שלא הועברו לו מניות.

ביום 22.04.93, הגיש אזולאי בקשה במעמד צד אחד לעיקול זמני על נכסי המשיבים המוחזקים בידי 10 מחזיקים, זאת על-מנת להבטיח את סכום התביעה העיקרית שאותה הגיש.

הרשמת קמא, קיבלה בחלקה את בקשת המבקש וקבעה כי יוטל עיקול זמני על-סך 67,000 ש"ח, אך הוא לא יוטל על נכסי משיב 2, באשר הינו המנהל של משיבה 1 ואף, אם כטענת המבקש, נטל על עצמו משיב 2 את חבויות משיבה 1 כלפי המבקש, אין עובדה זו הופכת את משיב 2 למעבידו של התובע.

עוד נקבע, כי אין כל עיקול בגין נושא הקצאת מניות של המשיבה 1 למבקש, מכיוון שעל-פי ההסכם שצורף לבקשה, ההסכם הינו בין המשיב 2 למבקש, אשר ביניהם אין יחסי עובד ומעביד.

הערעור לבית-הדין האיזורי נדחה. מכאן הערעור. אזולאי הודיע, כי הוא מצמצם את הערעור לנושא עיקול המניות של מלכה.

לטענתו, הקצבת המניות היא חלק מתנאי עבודתו, וההתחייבות להקצותן לו, נעשתה במסגרת תנאי עבודתו.

כמו-כן, המניות נמצאות בשליטתו של מלכה, ויש חשש שהן יועברו לאדם שלישי לפני סיום הדיון. בא-כוח של מלכה טען, כי החוזה בין אזולאי לבין מלכה אינו חוזה עבודה, אלא התחייבות של מלכה כבעל מניות.

בית-הדין קבע בדחותו את הערעור כי מטרתו של העיקול היא, לייחס רכוש לביצועו של פסק-הדין העתיד להינתן.

בדיון בבקשת עיקול, על השופט או הרשם לשקול את הצורך להבטיח ביצוע פסק-הדין כנגד הנזק שעיקול עלול לגרום למעביד.

משהכריעו הרשמת והשופטת בנושא העיקול על מניות מלכה, הן פעלו במסגרת בקשת ביניים וטרם שמיעת הראיות בתביעה העיקרית.

על-כן, היה עליהן לשקול בשלב זה את הראיות שהיו לפניהן ולהכריע לצורך העיקול. הן הגיעו למסקנה, כי "מוטל ספק" בסמכותו של בית-הדין לדון בתביעת אזולאי נגד מלכה, משום שלכאורה מלכה לא היה מעבידו של אזולאי.

זאת ועוד. על-פי חומר הראיות שעמד לרשותן של הרשמת והשופטת אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בהחלטותיהן מן הטעמים הבאים:

(א) לכאורה ההתחייבות להקצות לאזולאי מניות היתה התחייבות חוזית אישית של מלכה, ולא של החברה. קיים ספק אם מלכה היה מעבידו של אזולאי.

(ב) ערב או בעל מניות, המתחייב לדאוג לכך שהמעביד ימלא את התחייבויותיו כלפי עובדו, איננו בגדר "חליף" לחברה המעסיקה את העובד.

2.7 עיקול רכב

ב- בר"ע (ת"א) 12454/92 {ארזי ירדנה ואח' נ' אהרון גלעדי, תק-מח 93(1), 1150 (1993)} קבע בית-המשפט כי הרישום במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי.

עוד נקבע, כי אין לסבור כי הרישום במשרד הרישוי יוצר חזקה עובדתית לגבי הבעלות, ועדיין אפשרי הדבר שהבעלות הקניינית ברכב תהיה בידי פלוני בעוד שהרישום במסמכים הציבוריים יצביע על אלמוני כבעליו.

ההקשר העובדתי במקרה דנן מצביע לכאורה על כך שהמשיב הוא לפחות בעלים משותף ברכב יחד עם אשתו למרות שהרכב רשום רק על שמה במשרד הרישוי. לפיכך, ניתנת בזאת רשות לערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל. הערעור התקבל.

2.8 עיקול קופת גמל "עוצמה"

ככלל, אין מניעה למימוש עיקול על קופת "עוצמה".

ב- בר"ע (יר') 3311/97 {יוסי בנימיני נ' געש - מוצרי תאורה בע"מ, תק-מח 98(3), 1 (1998)} קבע בית-המשפט כי הפטור חל על שכר שעובד מקבל מידי חודש בחודשו, ולא על סכום כולל של חיסכון, אף אילו ניתן היה לראות בו שכר מהוון בעתיד.

יתירה מזו, אלה אינם כספים המגיעים לחייב שאינו עובד בשכר, אלא כספים השייכים לו, שכן הוא חסך אותם לעצמו, וגם מטעם זה אין סעיף 50(א)(3) האמור חל עליהם.
לאור האמור לעיל, קבע בית-המשפט כי כספים שהמבקש חוסך בעוצמה - אינם פטורים מעיקול על-פי דין כלשהו.

2.9 עיקול כספי ערבות בנקאית

אין בחילוט הערבויות כדי לגרוע מזכויותיה של המבקשת לתרופות חוזיות על-פי עסקת היסוד, אלא שתרופות אלה, שלעתיד, אין בכוחן לזכות את המבקשת לקבל סעד זמני המעכב את חילוט הערבויות היום, או כל סעד המקצץ בכנפיו של עיקרון העצמאות ומתנה בפועל את פרעון הערבות הבנקאית בברור המחלוקת העולה מעסקת היסוד.

לפיכך, אין צד לעסקת היסוד זכאי, דרך משל, להטיל עיקול על כספי הערבות הבנקאית {דברי בית-המשפט ב- רע"א 1821/98 ניקו בדים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נד(1), 773, 810; ראה גם בש"א (חי') 13582/02 טופולסקי ושות' בע"מ נ' אייס רשתות שיווק, תק-מח 2002(3), 11835 (2002)}.

ב- ת"א (ת"א) 1019/01 {עיריית חולון נ' לוי מוסך, תק-מח 2003(1), 2190 (2003)} קבע בית-המשפט כי לא ניתן לעקל ערבות בנקאית.

עוד נקבע, כי עיריית חולון מבקשת לשים את ידה על כספי הערבות, אולם מאחר והערבות הבנקאית ניתנה בתמורה לבטחונות שנתן המשיב {או מי מטעמו}, הרי שגם לו ניתן להטיל עיקול - אין הדבר אפשרי לגבי כספי הערבות אלא אך ורק לגבי הבטחונות.

3. נכסים שבידי תובע "עיקול עצמי"
תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 למעשה קבעה מפורשות את זכותו של מבקש לקבלת הסעד של עיקול זמני "עצמי" בקבעה:

"(ב) בית-המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש, או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א'..."
(ההדגשה אינה במקור)

ניתן לפנות בבקשה להטלת עיקול עצמי על חוב של תובע או נכס של התובע המוחזק עבור נתבע.

לאור נוסחה של התקנה הנ"ל ברור וגלוי כי מדובר על שלושה גורמים השונים זה מזה, והם התובע, הנתבע או ברשות מחזיק. לו סבר מתקין התקנות כי התובע יכול גם לבקש עיקול על מה שבידיו, לא היה יוצר אותו משולש ניסוחי בו מוצבים מול התובע, הנתבע מחד גיסא, והמחזיק מאידך גיסא.

ב- רע"א 5169/93{דוד בלוך נ' דוד גילאור ואח', פ"ד מח(2), 608} קבע בית-המשפט:

"4. איני רואה כל טעם והגיון למנוע מתן צו לעיקול עצמי על זכויותיו של המבקש כלפי המשיבים. הנח שפלוני שאל מאלמוני מכונית המוחזקת על ידו, שעליו להשיבה לו, ובעת ובעונה אחת הגיע פרעונו של שטר עשוי על-ידי אלמוני לפקודת פלוני. מה טעם למנוע מפלוני לעקל את המכונית והאם יש הגיון לדרוש ממנו, ללא סייג, להחזיר את המכונית לאלמוני מבלי שיוכל להיפרע ממנה את חובו? והוא הדין בחוב שאלמוני חב לפלוני (להלן: "החוב הראשון") ופלוני חב לאלמוני (להלן: "החוב השני"). איני רואה כל טעם למנוע בעד פלוני לעקל את החוב השני להבטחת פרעונו של החוב הראשון. אכן, ייתכן כי בסיטואציות המתוארות עומדת לפלוני זכות העכבון (בדוגמה הראשונה) וזכות הקיזוז (בדוגמה השניה) אך אין בכך כדי לשלול ממנו את הזכות לעיקול עצמי."

אנו סבורים, כי התובעת אינו יוצא מכלל "מחזיק" אשר אינו הנתבע. תכליתה של התקנה הנ"ל בדבר הטלת עיקול זמני היא להבטיח פרעון המגיע לתובע אם יזכה בתביעתו, ומבחינה זו אין כל טעם והגיון לאבחן בין התובע לבין צד שלישי המחזיק בנכסי הנתבע.

ב- בר"ע (יר') 3272/97 {מפעלי יצור והוצאה לאור (יר') נ' נורדלנד פפיר א.ג., תק-מח 98(1), 2115 (1998)} קבע בית-המשפט כי אין טעם או הגיון למנוע עיקול עצמי על זכויותיו של המבקש כלפי המשיב. תוצאה זו אינה משתנה גם כאשר חובו של המבקש למשיב הוא חוב פסוק, כשההנחה היא שבית-המשפט המורה על העיקול ידע למנוע ניצול לרעה של ההליכים במטרה לעכב את ביצוע פסק-הדין שניתן כנגד מבקש העיקול.

עוד נקבע כי מעמד העיקול הזמני העצמי אינו שונה מהעיקול הזמני ה"רגיל". תכלית העיקול הזמני היא ייחוד רכוש הנתבע לצורך אפשרות מימוש זכות, אם כזו תוקנה לו בפסק-דין עתידי. אם מצוי אמצעי, שיכול למלא את תכלית העיקול הזמני תוך צמצום הפגיעה בזכות הקניין של הנתבע ומבלי להוסיף פגיעה באינטרס לגיטימי של התובע, הוא העיקול הזמני העצמי, עשוי בית-המשפט, במסגרת איזון האינטרסים להורות על עיקול זמני עצמי.

תובע המבקש עיקול זמני זכאי להתגונן מפני בקשת הנתבע להמרת הבטוחה בבטוחה פחותת ערך.

יחד-עם-זאת, יש לזכור שמבקש העיקול הזמני זוכה בסעד, שאינו מקנה לו זכות מהותית, כדוגמת משכנתה. אין בכוחו של צו העיקול ליצור יש מאין. הוא מגונן על האינטרס של מטיל העיקול בכך שהוא מונע את הוצאתו הרצונית של המעוקל מרשות החייב. אולם אם כוחו של החייב למנוע את הוצאת המעוקל מתחת ידיו היה מוגבל, ברי כי לאותן התחייבויות כפוף גם מטיל העיקול.

הפקדת סכום התביעה במזומן בקופת בית-המשפט מבטיחה הן את הסכום עצמו והן את נוחות הגביה ובכך מצמצמת את הפגיעה בנתבע מבלי לפגוע בצורה משמעותית, אם בכלל, בזכות בת-הגנה של התובע.

זאת ועוד. למבקש עיקול זמני אין זכות קנויה בנכס ספציפי, ואם הובאה לו בטוחה חלופית שאינה נופלת ממנו, אינו יכול להתנגד להמרת העיקול. באותה מידה לא מתקיימת למעקל זכות קנויה בצורת העיקול הזמני, כל עוד נשמרים תכלית העיקול והעקרונות הכלליים של המשפט, ובהם מיזעור הפגיעה בקניינו של בעל הנכס המעוקל.

ב- בר"ע (ת"א-יפו) 1550/03 {שמעון חסון בע"מ נ' בוסי יהודה ואח', תק-מח 2003(4) 1157, 1160} קבע בית-המשפט:

"השאלה העומדת להכרעה בבקשה זו הינה האם פעלה המבקשת בחוסר תום-לב דיוני עת עתרה וקיבלה עיקול זמני על כספי ההוצאות שנפסקו לחובתה, והועברו כמצוות כב' השופט שנלר לידי בא-כוח המשיב. סבורני שלא.
המבקשת אינה חולקת, בשלב זה לכל הפחות, על זכאות המשיב לפיצוי על הוצאותיו בגין התביעה הראשונה, וזאת לנוכח המחדלים הדיוניים בעניין התצהירים. לעניין זה, יש להבחין בין הסעד שהתבקש על-ידי המבקשת בבקשת העיכוב, ובין הסעד שהתבקש על-ידיה בבקשת העיקול ובבקשה לאישורו.

בהעברת כספי ההוצאות לידי בא-כוח המשיב, מילאה המבקשת אחר תנאי פסק-הדין, ועל-כן רשאית היתה להגיש התביעה החדשה. עתירת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק-הדין, באופן שכספי ההוצאות יופקדו בנאמנות בידי בא-כוח המשיב, נועדה למקרה בו היתה המבקשת מגישה ערעור על פסק-הדין שמחק את התביעה הראשונה. לו היה מוגש ומתקבל ערעור שכזה, ייתכן שפסיקת ההוצאות לחובת המבקשת היתה מבוטלת יחד עם פסק-הדין. במצב דברים זה, חפצה המבקשת להבטיח עצמה שניתן יהיה להשיב המצב לקדמות, דהיינו לזכות חזרה בכספי ההוצאות.

משלא הוגש ערעור, תם פרק זה, וכספי ההוצאות הפכו לרכושו הבלעדי של המשיב אפילו הוחזקו הם בידי עורך-דינו. משמעות הדברים הינה, שאפילו יינתן פסק-דין בתביעה החדשה, אין בכך כדי ליצור זכות בידי המבקשת לקבלת כספי ההוצאות. נשאל אם-כן, מכוח מה הוגשה בקשת העיקול. בקשה זו, הוגשה כחלק מניסיונה הלגיטימי של המבקשת, לשים ידה על נכסיו של נתבע, שהצהיר באמצעות בא-כוחו שהינו חדל פרעון, כדי שיהיה למבקשת מקור להיפרע ממנו אם וכאשר ינתן פסק-דין לטובתה. בהגשת בקשה זו, כמאמר בא-כוח המבקשת, אין משום התכחשות להחלטת העיכוב ולתנאיה, כי אם הוכחה לכך, שהמבקשת רואה בכספי ההוצאות את רכושו של המשיב, בהם זכה כדין, לאחר שהמבקשת לא הגישה ערעור על פסק-הדין או על החלטת העיכוב. מכאן, שבדין עתרה המבקשת להטלת העיקול ובהמשך, לאישורו. זאת ועוד. אפילו ייעד המשיב את כספי ההוצאות לתשלום שכר טרחת באי-כוחו, אין בכך, בהיעדר עיקול מטעם בא-כוח המשיב, כדי למנוע מהמבקשת מלשים ידה, באורח זמני, על כספים אלה עד למתן פסק-דין בתביעה החדשה. אפילו יפסקו למבקשת במסגרת פסק-דין בתביעה החדשה, סכומים מאת המשיב, ברור הוא, שסכום ההוצאות שעוקל, ינוכה מכל סכום שיושת על המשיב.

לפיכך, טעה בית-משפט קמא, משהתנה את אי-דחיית התביעה החדשה, בהודעה מטעם המבקשת לפיה מוותרת היא על העיקול שהוטל.

ד. בשולי הדברים יצויין, שאין פסול בהודעת המבקשת לבית-משפט קמא, מיום 17.03.03, שכן מצויין בה במפורש, שרק אם בית-משפט קמא ימנע מלהאריך למבקשת את המועד להגשת הודעת חזרה, תסכים המבקשת לביטול העיקול, שהרי אם לא כן, היתה נדחית תביעתה על-הסף. מכאן, שאף באי-צירוף הודעה זו לבית-משפט זה, ונזכיר שהודעה זו לא עמדה בפני בית-משפט קמא בעת שנתן ההחלטה נשוא הבר"ע, משום חוסר תום-לב.

ה. ואעיר עוד, לפני סיום, שספק בעיני אם ניתן היה, במסגרת פסק-הדין, לקבוע את שנקבע: דהיינו, בית-משפט מוסמך למחוק תובענה, לדחות תובענה, או לאפשר הפסקתה. רק באפשרות האחרונה רשאי הוא להתנות תנאים לחידושה, למשל, בדרך של הוצאות.
בית-המשפט אינו יכול להורות על הפיכת תובענה לתובענה נדחית, במקום לתובענה מחוקה, בשל אי-תשלום הוצאות.

בהמשך, ספק בעיני מה היה מקור סמכותו של בית-המשפט, לדון בבקשת המשיב לדחיית התובענה, לאחר שנתן קודם לכן, פסק-דין, המוחק (על-תנאי) את התובענה, שהרי בית-המשפט סיים את מלאכתו, עם מתן פסק-הדין.

3. לנוכח האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור ומבטלת את ההחלטה ב- בש"א 2975/02. העיקול על כספי ההוצאות ישוב על כנו."

ניתן לעקל את נכסי הנתבע, הנמצאים בידי התובע גם כשנכסים אלה הם חוב שהתובע חייב לנתבע מכוח פסק-דין וגם כשמדובר בחוב פסוק. מתי אין לאפשר עיקול עצמי?

לעניין זה קבע בית-המשפט ב- המ' (ב"ש) 8256/96 {אמיל אסרף נ' איתן ארזי ושות' ואח', תק-מח 97(1), 318 (1997)} כי במקרה דנן, כל מטרתה של בקשה זו היא לסכל את ניסיון המשיבה לגבות מהמבקש את המגיע לה על-פי פסק הבורר.

4. נכסים שבידי "מחזיק"

תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לעניין "מחזיק" קובעת כדלקמן:

" "מחזיק" - אדם, זולת המשיב בבקשה לסעד זמני, אשר ברשותו מצויים נכסים שלגביהם נתבקש או ניתן סעד זמני..."

ה"מחזיק" במובן תקנות סדר הדין האזרחי, אינו חייב להיות לא בעל הנכס ולא בעל זכות החזקה בו, אף לא המחזיק בו בפועל במובן של POSSESSION. די שבידיו מצויים נכסיו של החייב {ר"ע 383/86 אדוארד בטארסה ואח' נ' מוסא מוחמד עיאש, פ"ד מא(2), 100}.

ניתן צו עיקול על נכסי המשיב שבידי מחזיק, יודיע בית-המשפט או הרשם למחזיק, עם הטלת העיקול, כי עליו להשיב בכתב, בתוך המועד שנקבע בהודעה, אם נכסי המשיב מצויים בידו וכן אם בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול כאמור בתקנה 367 לתקסד"א; בהודעה למחזיק יצויינו פרטי המבקש ובא-כוחו; תשובתו של המחזיק תוגש לבית-המשפט והעתק ממנה ימציא המחזיק, במישרין, למבקש {ראה תקנה 376(א) לתקסד"א}.

הודיע המחזיק כי בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול, ימציא לו המבקש, בתוך שבעה ימים מיום שהומצאה לו התשובה כאמור בתקנת-משנה (א), העתק מבקשת העיקול והתצהיר {תקנה 376(ב) לתקסד"א}.

המחזיק רשאי, בתוך שלושים ימים מיום שהומצא לו העתק מבקשת העיקול והתצהיר, להגיש בקשה לביטול צו העיקול {תקנה 376(ג) לתקסד"א}.

הודה מחזיק בתשובתו כי מצויים בידו נכסי המשיב, לא יחזור בו מהודאתו אלא-אם-כן נתן לו בית-המשפט או הרשם רשות לכך, מטעמים מיוחדים שיירשמו {תקנה 377 לתקסד"א}.

לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל בתוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך חמישה-עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה-עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות העניין, להגיש לבית-המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול {תקנה 378(א) לתקסד"א}.

דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות תקנה 19; דינו של מחזיק לעניין אישור העיקול כדינו של נתבע, בשינויים המחוייבים לפי העניין {תקנה 378(ב) לתקסד"א}.

ניתן לעקל נכסי נתבע אצל מחזיק אך ורק אם קיים מידע שנכסי הנתבע אכן מוחזקים אצל אותו מחזיק {בש"א (חי') 3519/03 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' א.ש.ל הגליל בע"מ, תק-עב 2003(4), 635 (2003)}.

יש לראות כפסול את השיטה על-פיה, לעיתים, בקשות לעיקול נכסים מפרטות באורח כללי את רשימת כל הבנקים, גם כאשר ברור כי אין למשיב נכסים או כספים {ה"פ (ת"א) 1500/00 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו}.

על התנהלות המחזיק אל מול המעקל בהליכי אישור העיקול נדון בראש פרק נפרד.

5. נכסים שאינם ניתנים לעיקול

5.1 כללי

תקנה 374(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי "אין לעקל נכס הפטור מעיקול אותה שעה".

יש להבחין בין נכסים הפטורים מכוח דין ונכסים שהופטרו מעיקול לאור הלכות בתי-המשפט.

5.2 הלכות בתי-המשפט

א. ציפיה שיופקדו כספים בחשבון החייבת בעתיד, אינה ניתנת לעיקול {ע"א (חי') 4050/97 בנק לאומי לישראל נ' ס.מ.ק עאבד בע"מ, תק-מח 97(3), 535 (1997)}.

ב. זכותו של יורש בנכס מסויים מנכסי העזבון אינה ניתנת לעיקול, כל עוד לא חולק העזבון; משמע, המדובר בעיקול על זכות שטרם באה לעולם {ע"א 110/89 הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקאי נ' ישראל גלבוע, פ"ד מו(3), 638}.

ג. משנעשה צו עיקול סופי לאחר שצד זכה בתביעתו העיקרית ולא הוגש על פסק-הדין ערעור אין תקומה עוד על חלקו של יורש בפני עיקול כל עוד לא חולקה הירושה {המ' (נצ') 1735/98 איאד אבו זהיה נ' ראיף אניס חנות, תק-מח 99(1), 3422 (1999)}.

יש נסיבות בהן אין מקום להטיל עיקולים מטעם האישה על מחצית מחלקו של הבעל בבתי המגורים, כאשר אלה רשומים ממילא בלשכת רישום המקרקעין על-שם שני בני הזוג {רע"א 4135/90, 4078 נחום פלג נ' פנינה פלג, פ"ד מה(2), 111}.

ה.ככלל, התקווה או הציפיה שיווצר חוב בעתיד עקב חוזה שאולי יעשה אך טרם נעשה, איננה ניתנת לעיקול. על בסיס עיקרון זה, דמי מפתח עתידיים של דירות מגורים איננה ניתנת לעיקול. כחריג לעיקרון הנ"ל, דמי מפתח עתידיים של בתי עסק ניתנים לעיקול משום האפשרות הגדולה יותר למימושם {רע"א 134/88 חסיד לוי נ' יוסף כקשור, פ"ד מב(4) 198; ה"פ 147/98 נועה רם נ' מכללת רמת גן, תק-מח 98(3), 2171 (1998)}.

ו. כל עוד לא נעשה חוזה להעברת זכויות הדיירות המוגנת בדירה, הרי הזכות לדמי מפתח אינה אלא תקווה או ציפיה בעלמא, ואין זו זכות הניתנת לעיקול {בר"ע 232/75 יוסף ועמרם אטבה נ' דן רצבי, פ"ד ל(1), 477}.

ז. לגבי שיעבוד דיירות מוגנת - עסק. ניתן לשעבד זכות לדיירות מוגנת, ועיקול כזה פירושו הוא שדמי המפתח אשר ישולמו אם וכאשר יפונה המושכר, ישמשו מקור לפרעון החוב המובטח על-ידי השיעבוד; זכות הניתנת לשיעבוד היא גם בת-עיקול {ר"ע 416/86 אבנר דנוך נ' נעמי עמר ואח', פ"ד מ(3), 775}.

ח. אין לעקל כספי סיוע לצורך שכר דירה, הניתנים לאוכלוסיה נזקקת {בר"ע (יר') 3264/97 מלי (מזל) סיטון נ' אירנה גוליצקי ואח', תק-מח 97(3), 2149 (1997)}.

5.3 נכסים פטורים מכוח דין

חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, נועד בעיקרו ומעצם טיבו להעמיד לרשותו של הציבור מנגנון, שבאמצעותו יוכל בעל דין שזכה בערכאות לממש את פסקי-הדין שניתנו לטובתו על-ידי בתי-המשפט כנגד מי שחוייב בדין.

מנגנון זה ראוי לו שיהיה יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית, כשנגד עיניו של רשם ההוצאה לפועל, בראש ובראשונה - הזוכה, שחשוב הוא שיבוא עד מהרה, למימוש זכויותיו כנגד החייב.

יחד-עם-זאת ראה המחוקק נגד עיניו גם את החייב הנדרש למלא אחר פסק-דין, אך בשל מצבו הסוציאלי מתקשה הוא לעשות כן.

המחוקק ביקש שלא לגרום לכך שבהפעלת מנגנון הגביה לטובת הזוכה, יהפוך החייב לחסר כל ונטל על החברה. מכאן, מספר הוראות, שבסיסן הרעיוני הוא סוציאלי במהותו וכמפורט להלן {ראה גם ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברהם פישמן ואח', פ"ד מא(1), 369}.

א. סעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958
סעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"8. עיקול העברה ושיעבוד (תיקונים: התשכ"ד, התשכ"ט, התשל"ז (מס' 2), התשמ"ה, התשמ"ז, התשס"ג, התשס"ד, התשע"ד)
(א) משכר העבודה החדשי לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשיעבוד סכום השווה לגימלה בשיעור הנקוב בטור ג' בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981, שהיתה משתלמת בחודש שקדם לתשלום השכר לאותו עובד לפי הרכב משפחתו אילו היה זכאי לגימלה כאמור; היה הסכום האמור יותר מ- 80% משכר העבודה החדשי, יקטן הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשיעבוד כדי 80% משכר העבודה החדשי; לעניין זה, "שכר העבודה החדשי" - שכר העבודה החדשי הנותר אחרי ניכוי תשלום אשר המעסיק חייב לנכותו משכר עבודה על-פי חיקוק .
(א1) היה שכר העבודה משתלם על בסיס של יום, יהיה הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשיעבוד משכר העבודה היומי - החלק העשרים וחמישה מהסכום כאמור בסעיף-קטן (א).
(ב) סעיף-קטן (א) אינו חל על עיקול, העברה או שיעבוד לשם תשלום מזונות.
(ג) מקום שהשכר משתלם שלא על בסיס של חודש או של יום, רשאי שר העבודה לקבוע בתקנות הוראות בדבר חלק השכר שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשיעבוד.
(ד) (בוטל).
(ה) קיצבה המשתלמת מאת מעסיק או קופת גמל תיחשב כשכר עבודה לעניין סעיף זה; הוראה זו אינה באה לגרוע מהגנה בפני עיקול, העברה או שיעבוד, הניתנת לקיצבה כאמור על-פי חיקוק.
(ו) ההגבלות שבסעיף זה חלות גם על שכר עבודה שבידי לשכת העבודה, שירות בתי הסוהר או תאגיד כאמור בסעיף 6, שבאמצעותו מבוצע תשלום לעובד, אבל רשאים הם לנכות כל סכום שנתנו לעובד כמקדמה על חשבון שכר העבודה; שולם שכר העבודה באמצעות מוסד בנקאי או חברת הדואר, יחולו ההגבלות שבסעיף זה על שכר העבודה שבידיהם במשך חודש ימים מיום ששולם להם.
(ז) הוראה שבחיקוק הנוגדת הוראת סעיף זה לא ינהגו לפיה."

סעיף 8 לחוק הגנת השכר קובע את מינימום השכר או הכספים המוגנים בפני עיקול, על-פי הרכב משפחתו של החייב. מצבו המשפחתי של חייב שהוא "עובד" ידוע בדרך-כלל למעבידו, ובהתאם לכך יכול המעביד לחשב את שכר העבודה המוגן של עובדו.

ב. חוק הבזק, התשמ"ב-1982
סעיף 4(ד1) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 קובע כדלקמן:

"(ד1) רישיון, לרבות זכות מהזכויות המוקנות בו, אינו ניתן להעברה, לשיעבוד או לעיקול; העברה, שיעבוד או עיקול של נכס מנכסי הרישיון, שלא הותרו במפורש ברישיון, טעונים אישור השר; ואולם השר רשאי, במקרים מיוחדים, לאחר ששקל את השיקולים המפורטים בסעיף-קטן (ב), להתיר העברת רישיון אגב שינויים מבניים, בתנאים שיורה עליהם, אם שוכנע שמתקיימים בבעל הרישיון הנעבר כל התנאים שהתקיימו במעביר."

סעיף 4ד(ג)(6) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 קובע כדלקמן:

"(6) קביעה לעניין תוקפם של העברה, שיעבוד או עיקול של נכס מנכסי הרישיון, הדרוש, לדעת ראש הממשלה והשר, לשם הבטחת השירות החיוני, שנעשו בניגוד להוראות סעיף 4(ד1), כלפי מי שידע או שהיה עליו לדעת על כך..."

סעיף 6י לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 קובע כדלקמן:

"6י. איסור העברה, שיעבוד או עיקול (תיקונים: התשמ"ו (מס' 3), התשמ"ח, התשס"א (מס' 2))

(א) (1) רישיון לשידורי כבלים, לרבות זכות מהזכויות המוקנות בו, אינו ניתן להעברה, לשיעבוד או לעיקול; על-אף האמור, רשאי השר, לאחר התייעצות עם המועצה, ולאחר ששקל את השיקולים המפורטים בסעיף 6ח1, להתיר העברת רישיון לשידורי כבלים אגב שינויים מבניים בתנאים שיורה עליהם, אם שוכנע שמתקיימים בבעל הרישיון הנעבר כל התנאים שהתקיימו במעביר;
(2) העברה, שיעבוד או עיקול של נכס מנכסי רישיון לשידורי כבלים שלא הותרו במפורש ברישיון, טעונים אישור השר; על-אף האמור, שיעבוד של נכס כאמור לטובת תאגיד בנקאי כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981, אינו טעון אישור כאמור;
(3) שיעבוד שהוטל על נכס מנכסי הרישיון, לא ימומש אלא בדרך שאישר השר, ובלבד שלא יהיה במימוש כדי לפגוע בביצוע תקין וסדיר של השידורים.

(ב) ציוד קצה שהותקן בחצריו של מנוי אינו ניתן:
(1) לשיעבוד או לעיקול;
(2) להעברה לאחר אלא בהתאם להוראות שקבע השר בתקנות או בהתאם לרישיון לשידורי כבלים.

(ג) ערבויות שהמציא בעל רישיון לשידורי כבלים לפי סעיף 6ט(א)(3) או 6ט(ב) לשם הבטחת מילוי תנאי הרישיון והכספים שנתקבלו ממימושן אינן ניתנות לעיקול."

ג. חוק העיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר, התשל"ב-1972
סעיף 19 לחוק העיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר, התשל"ב-1972 קובע כדלקמן:

"19. איסור עיקול
עיטור שהוענק לפי חוק זה, אינו ניתן לעיקול ולא ייכלל בנכסיו של פושט רגל כמשמעותם בסעיף 37 לפקודת פשיטת רגל, 1936."

ד. חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972
סעיף 18 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 קובע כדלקמן:

"18. ייחוד תשלומים
(א) מקום שנתקבלו כספים בלשכת הוצאה לפועל, לפי הליכים שנקט המוסד על-פי סעיף 14(א) ושהזוכה נקט לפי סעיף 10, ישמשו כספים אלה תחילה לזכותו של הזוכה.

(ב) תשלומים שהמוסד משלמם לזוכה לפי חוק זה, דינם כדין מזונות, לעניין עיקול, העברה, שיעבוד וקיזוז."

ה. חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996
סעיף 11 לחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996 קובע כדלקמן:

"11. הגבלות על העברת רישיון שיעבוד עיקול או שינוי (תיקון התשע"ו)
(א) רישיון או כל חלק ממנו אינם ניתנים להעברה, לשיעבוד או לעיקול, במישרין או בעקיפין, אלא באישור הרשות.
(ב) הרשות רשאית לקבוע ברישיון, כי נכסים מסויימים של בעל הרישיון, הדרושים לדעת הרשות לביצוע הפעילות לפי הוראות הרישיון, אינם ניתנים להעברה, לשיעבוד או לעיקול, במישרין או בעקיפין, אלא באישור הרשות.
(ג) ערבויות שהמציא בעל הרישיון, וכספים שנתקבלו ממימושן, אינם ניתנים לעיקול או לשיעבוד.
(ד) הרשות רשאית לקבוע ברישיון כי שינוי או ארגון מחדש בבעל רישיון לרבות מיזוג, פיצול, פשרה, הסדר או פירוק מרצון, טעונים אישור הרשות."

ו. חוק נכי רדיפות הנאצים, התש"ז-1957
סעיף 11 לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 קובע כדלקמן:

"11. חסיון תגמול השוואה לסעיף המעודכן התפתחות היסטורית (תיקונים: התשס"ג, התשס"ד, התשע"ה, התשע"ו (מס' 2))

(א) זכות לתגמול אינה ניתנת להעברה או לשיעבוד, אינה יכולה לשמש לערבות, ואין להטיל עליה עיקול, אלא לשם הבטחת פירעונם של מזונות אישה או ילדים או של מילוות שניתנו לנכה מאוצר המדינה או בערבות המדינה או מקרן שהמדינה ערבה להפסדיה, ובשיעור שאינו עולה על מחצית התגמול המשתלם לנכה.

(ב) הוראות סעיף-קטן (א) יחולו גם על תגמול ששולם באמצעות תאגיד בנקאי כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981, או באמצעות החברה כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ"ו-1986, בנותנה שירותים לפי סעיף 88א לאותו חוק (בסעיף זה: "החברה") במשך שלושים ימים מיום ששולם; ואולם רשאי התאגיד הבנקאי או החברה, לפי העניין, לנכות מהתגמול כל סכום שנתנו לזכאי לתגמול על חשבון התגמול.

(ג) בסעיף זה, "תגמול" , לעניין עיקול - לרבות אחד מאלה:
(1) תגמול, קצבה או פיצוי אחר, הניתנים לאדם מכל מדינה או ארגון מחוץ לישראל, עקב רדיפות הנאצים;
(2) תשלום שניתן לפי ההסכם שנחתם ביום י"ב בתשרי התשנ"ג (9 באוקטובר 1992) בידי שר האוצר הפדראלי של גרמניה ובידי ועדת התביעות החומריות של היהודים נגד גרמניה;
(3) מענק או כל תשלום אחר המשולם לפי החלטה מינהלית או לפי החלטה בדבר מענק שנתי."

ב- בר"ע (ב"ש) 5014/96 {בנק המזרחי בע"מ נ' בלום ברנרד, תק-מח 96(1), 1621 (1996)} קבע בית-המשפט כי סייגים אותם הציב בית-המשפט, החורגים מעבר להוראות הדין בדבר נכסים הפטורים מעיקול, דינם להתבטל.

ב- ע"א 2886/92 {כתבי שלמה נ' אלגוב יפתח, תק-על 93(2), 1971 (1993)} קבע בית-המשפט כי גם כשמדובר בנכה, אין לפטור מעיקול מכונית נכים יקרת ערך השייכת לו, אם אפשר להתאים לצרכיו החיוניים כנכה מכונית זולה יותר.

ב- בר"ע (יר') 2062/96 {פרסום בינלאומי סטריקון (1993) נ' בנק דיסקונט, תק-מח 96(3), 1828 (1996)} קבע בית-המשפט כי אותו חלק מהמשכורת המוגן בפני צו עיקול על-פי חוק הגנת השכר, איננו נתפס על-ידי צו העיקול כנגד צד ג'.

ב- ב"ש (חי') 1090/96{ירון אורון נ' אסתר אורון, תק-מח 96(3), 1128 (1996)} קבע בית-המשפט כי פיצויי פיטורים אינם ברי עיקול.

ב- בר"ע 75/71 {הרי פלדמן נ' שרגא רוזין, פ"ד כה(2), 29} קבע בית-המשפט כי פיצויים המשולמים על-ידי מבטח בגין נזקי גוף אינם פטורים מעיקול.

ב- ת"ח 2/3/28 {כהן ציון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (1998)} קבע בית-המשפט כי צו עיקול שהוטל על קרן תגמולין אינו תופס לגבי המוטב לקרן לאחר פטירת החבר גם אם המוטב אינו יורש הנפטר.

ב- רע"א 4209/98 {יפת לוי נ' בנק לאומי בע"מ, סניף טבריה, תק-על 99(2), 435 (1999)} קבע בית-המשפט כי ניתן לעקל כספי גימלה ובלבד שאלה הגיעו כבר לחשבונו של מקבל הגמלה.

כספי גמלה, עת הם מצטרפים לכספים אחרים בחשבון הבנק ומתערבבים בהם, מאבדים מצביונם כגמלה.

על-כן, נדרשת הוראה מפורשת של המחוקק {כגון זו הקיימת בחוק ביטוח לאומי ובחוק הגנת השכר} שתחיל את איסור על הטלת העיקול גם לאחר העברת כספי הגמלה לחשבון בנקאי. הוראה כזו אינה קיימת בחוק הנכים.

בית-משפט השלום הוסיף וקבע כי סעיף 15 לחוק הנכים האוסר להטיל עיקול על תגמול, מופנה לערכות השיפוטיות. האיסור אינו מופנה אל צד שלישי, שערכאה שיפוטית הורתה לו לעקל את הכספים המצויים בידו.

ב- בש"א (ת"א) 18702/02 {גדעון פולסקי ואח' נ' גלקסי, תק-מח 2002(3), 4801 (2002)} קבע בית-המשפט כי תשמישי קדושה אינם ברי-עיקול. ואולם כלים נאים אחרים הגם שמשמשים לענייני קדושה ברי עיקול הם.

ב- ת"א (ת"א-יפו) 17530/04 {הדר חברה לביטוח בע"מ נ' צ'אן מוו'טי ואח', תק-של 2004(3), 580 (2004)} קבע בית-המשפט כי כספי מענק מן המוסד לביטוח לאומי אינם נכס בר-עיקול, היכול לשמש כבטוחה לתשלום הוצאות.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הנכסים המעוקלים