בקשה לאישור עיקול

1. כללי
תקנות 380-376 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות כדלקמן:

"376. הודעה למחזיק (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) ניתן צו עיקול על נכסי המשיב שבידי מחזיק, יודיע בית-המשפט או הרשם למחזיק, עם הטלת העיקול, כי עליו להשיב בכתב, תוך המועד שנקבע בהודעה, אם נכסי המשיב מצויים בידו וכן אם בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול כאמור בתקנה 367; בהודעה למחזיק יצויינו פרטי המבקש ובא-כחו; תשובתו של המחזיק תוגש לבית-המשפט והעתק ממנה ימציא המחזיק, במישרין, למבקש.

(ב) הודיע המחזיק כי בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול, ימציא לו המבקש, תוך שבעה ימים מיום שהומצאה לו התשובה כאמור בתקנת-משנה (א), העתק מבקשת העיקול והתצהיר.

(ג) המחזיק רשאי, תוך שלושים ימים מיום שהומצא לו העתק מבקשת העיקול והתצהיר, להגיש בקשה לביטול צו העיקול.

377. מחזיק שהודה (תיקונים: התשס"א (מס' 7), התשס"ב (מס' 2))
הודה מחזיק בתשובתו כי מצויים בידו נכסי המשיב, לא יחזור בו מהודאתו אלא-אם-כן נתן לו בית-המשפט או הרשם רשות לכך, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

378. מחזיק שלא הודה (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל תוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות העניין, להגיש לבית-המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול.

(ב) דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות תקנה 19; דינו של מחזיק לעניין אישור העיקול כדינו של נתבע, בשינויים המחוייבים לפי העניין.

379. הדיון בבקשה (תיקונים: התשס"א (מס' 7), התשס"ב (מס' 2))
הדיון בבקשה לפי תקנה 378 יכול שיהיה בכל שלב של הדיון בתובענה, ואף לאחר שניתן פסק-דין בה, כפי שבית-המשפט או הרשם יורה, והוא הדין בדיון בסדר דין מקוצר בין אם ניתנה רשות להתגונן ובין אם לאו.

380. מבקש שלא דרש אישור העיקול (תיקון התשס"א (מס' 7))
לא ביקש המבקש אישור העיקול כאמור בתקנה 378 יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו."
ייחודה של בקשה לאישור עיקול אצל מחזיק, ביחס לסעדים זמניים אחרים, הוא בכך שהיא מביאה לפתיחת חזית חדשה כנגד צד אשר אינו קשור למחלוקת שבין הצדדים המתדיינים.

יחד-עם-זאת, אין המדובר בהליך עצמאי כנגד אותו צד שלישי, ואין המדובר בהליך לאכיפת זכות מהותית עצמאית, אלא בהליך דיוני הבא לסייע באכיפתה של אותה זכות, הנתבעת במסגרת התובענה העיקרית.

מכאן, שיש להבחין בין החלתה של הוראת תקנה 19 לתק'סד"א על בקשה מסוג זה, הנחוצה לשם שמירה על זכויותיו הדיוניות של הצד המצורף לבין החלת יתר ההוראות הנוגעות לכתב תביעה על בקשה כזו, כגון הדרישות לפירוט עובדות, לפירוט סכום התביעה ולתשלום אגרה בהתאם, אשר אינן מתחייבות לאור אופיו הדיוני והטפל של ההליך, ואינן עולות בקנה אחד עם מטרתו.

חובתו של מחזיק לעניין צו עיקול שהומצא לידיו מוסדרת בתקנה 376(א) לתקסד"א.

תקנה 378 לתקסד"א, מתווה מנגנון פעולה למבקש העיקול, כאשר מחזיק אינו מודה כי נכסיו של פלוני מצויים בידו, או כאשר מחזיק מתנגד לאישור העיקול או מחזיק שלא השיב כלל להודעת העיקול.

על-פי אותו מתווה רשאי מבקש העיקול, תוך 15 ימים, מיום תשובת המחזיק להגיש לבית-המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול {ראה גם רע"א (ב"ש) 6852-01-13 סנפיר-ים יבוא ושיווק דגים ומעדני ים (2004) בע"מ נ' מגה קמעונאות בע"מ, תק-מח 2013(1), 12031 (2013)}.

על-פי תקנה 378(ב) לתקסד"א, דינה של בקשה לאישור עיקול כדין כתב בתיעה והנתבע, שהוא המחזיק, רשאי להגיש כתב הגנה. בקשה לאישור עיקול פותחת חזית מריבה ישירה בין מבקש העיקול לבין המחזיק {רע"א 2158/92 אורה קליאוט נ' בנק הפועלים ואח', פ"ד מו(3), 804; ע"א (נצ') 3866-09-12 אור הגנוז מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' דגת הארץ אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, תק-מח 213(1), 16324 (2013); בע"ק (כ"ס) 10386-05-16 מעוז נסיעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-של 2016(2), 28736 (2016)}.

על התובע, במסגרת בקשה לאישור עיקול, להוכיח על-פי הנטל הדרוש בתביעה רגילה.

כלומר, על התובע להוכיח קיומם של נכסים, זכויות או כספים השייכים או מגיעים לחייב העיקרית והמצויים ברשותו של הנתבע {המחזיק}, כמחזיק בכספי ונכסי החייב העיקרי.

לאחר שהתובע הרים את הנטל שהוטל עליו, מועבר הנטל להביא ראיות להפרכתן של ראיות התביעה אל שכמי הנתבע על-מנת שיסתור את שהוכיח התובע.

נטל ההוכחה עלול להיות קשה להרמה, שהרי בידי המעקל מצויים, מטבע הדברים, נתונים מעטים על יחסי החייב והמחזיק, ועל-כן בתי-המשפט מסתפקים בשלב הגשת הבקשה לאישור עיקול בטענות כלליות המצביעות על החשד.

יחד-עם-זאת, לאחר מכן רשאי התובע לקבל מסמכים ופרטים מידי הנתבע והחייב, ועקבותיהם לפרט את עילתו נגד המחזיק, על-מנת להשלים עמידה בנטל המוטל עליו {ראה גם ע"א 287/04 דלק בלסקי שותפות לשיווק דלקים ושמנים נ' נאדר ריאן ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); בע"ק (חד') 7681-11-12 א.ד.ר. אורון בע"מ נ' מס-טקס בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)}.

חשוב להעיר, כי במסגרת הליכי עיקול זמני, "תופס" צו העיקול את נכסי החייב במועד הטלת צו העיקול זאת בהבדל מהליכי הוצאה לפועל, בהם צו העיקול מתייחס לנכסים אשר יגיעו למחזיק שלושה חודשים לאחר מתן הצו.

כלומר, המועד הקובע לבחינה אם נתגבשה זכותו של פלוני וניתנת היא לעיקול - או אם לא נתגבשה ואין היא ניתנת לעיקול - הוא, למותר לומר, מועד העיקול {רע"א 1821/98 ניקו בדים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נד(1), 773}.

ב- בע"ק (ת"א) 3383-02-12 {אליהו גרונדשטיין נ' מדינת ישראל - רשם החברות, תק-מח 2013(1), 8028 (2013)} נדונה בקשה לאישור עיקול זמני במסגרתה מבוקש להורות לרשם החברות לרשום במאגריו עיקול זמני שניתן על-ידי צו בית-המשפט.

העיקול הוטל על מניותיו של הנתבע בהליך העיקרי בחברה שבבעלותו.

בית-המשפט קבע כי אין חולק כי הרשם אינו "מחזיק" כהגדרתו בתקסד"א. ואולם, המבקש טען כי הדבר אינו מעלה ואינו מוריד מחובתו של הרשם לרשום את העיקול הזמני. בית-המשפט היה כדעת המבקש.

בית-המשפט קבע כי אומנם זהו אינו ההליך הדיוני המתאים ביותר, אך בנסיבות העניין מצא לנכון בית-המשפט להיעתר לבקשה על-אף זאת, מפאת שהיא במהותה מוצדקת ובית-המשפט לא ראה הצדקה לדחותה על פגם טכני.

עוד נקבע כי ההליך דנן אכן "קרוב" לעניין הנדון ובית-המשפט התרשם כי הרשם, שממילא לא הצביע על השלכות של הנקיטה בהליך זה על פני נקיטה בהליך רגיל של עתירה מינהלית, הביא את עמדתו הברורה בפני בית-המשפט.

בסיכומו-של-דבר בית-המשפט קיבל את הבקשה והורה לרשם להוסיף לרישומיו את צו העיקול כמצוות בית-המשפט.

ב- ת"א (אש') 1298-09 {בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' בודאקי אלי, תק-של 2013(1), 13499 (2013)} קבע בית-המשפט לאחר שמיעת עדות הנתבע עולה כי במכלול טענותיו ניכרים אותו מרמה אשר מעבירים את הנטל אל הנתבעים להוכיח כי במועד קבלת צו העיקול לא היה בידיהם נכס מנכסי החייב.

לנתבע לא היתה גרסה סדורה מדוע באמצע עסקה בה יוצגו הנתבעים על-ידי עורך-הדין אשר ערך הסכם אשר נועד להגן על כספם, נטשו הם את הוראות ההסכום, הוציאו את עורך-הדין מסוד העניינים והשלימו את ההתקשרות מול החייב תוך הקדמת תשלומים ללא קבלת בטוחות להיעדר משכונים וחובות מס.

עוד נקבע כי הנתבעים לא הוכיחו כי במועד קבלת העיקול לא היו ברשותם כספי החייב בהפרש בין סכום המכר לסכומים ששולמו בפועל. בית-המשפט אישור את העיקול הזמני שניתן בתיק העיקרי וחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 256,707 ש"ח.

ב- ת"א (ת"א) 1350-09 {מרווין אלפנט נ' יהלומי דלתא בע"מ, תק-מח 2012(4), 20949 (2012)} נדונה תובענה לאישור עיקול זמני.

בית-המשפט קבע כי ההודעה למחזיק הומצאה לנתבעת כדין. משהכחישה הנתבעת בכתב ההגנה את הנטען בכתב התביעה הן באופן כללי והן באופן ספציפי, ההרי הטענות הללו חייבו את התובע להוכיח טענותיו כדי לזכות בתובענה.

במקרה הנדון, התובע לא פירט בכתב התביעה את הנכסים שטען כי הם מצויים בידי הנתבעת אלא רק טען באופן כללי {"ככל הידוע לי..."}.

ברור כי אין די בטענות כלליות וסתמיות אלה, ועל הנטען להיות מפורט, מזוהה ומגובה באסמכתאות, שכן עיקול מוטל על נכסים ספציפיים ועל התובע מוטל הנטל לקבל פרטים אודותם במועד שלאחר הגשת הבקשה לאישור העיקול.

בית-המשפט דחה את הבקשה לאישור העיקול בקובעו כי התובע לא הניח כל תשתית עובדתית להוכחת טענותיו ולא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.

ב- בע"ק (ת"א) 53847-06-12 {קבוצת אדנים אבש בע"מ נ' סיבוס ארוחות עסקיות בע"מ, תק-מח 2013(1), 19668 (2013)} נדונה השאלה האם ניתן לתת פסק-דין המאשר את העיקול רק על-סמך האמור בבקשה לאישור העיקול בלבד {כטענת התובעת} או שניתן להתחשב בתשובה שהוגשה באיחור ובנימוקים שהובאו לכך {כטענת הנתבעת}.

בית-המשפט דחה את טענות שני הצדדים בקובעו כי הימנעותו של מחזיק מלהשיב להודעת מחזיק בהתאם לתקנה 376 לתקסד"א, כשלעצמה, איננה יוצרת חזית מריבה עם התובע. חזית המריבה שבין התובע ובין המחזיק נוצרת רק עם הגשת הבקשה לאישור העיקול, בהתאם לתקנה 378 לתקסד"א.

רק אי-הגשת כתב הגנה לתביעה - הבקשה לאישור העיקול - יכול להצדיק מתן פסק-דין בהיעדר כתב הגנה לפי תקנה 97 לתקסד"א.

עוד נקבע כי כתב ההגנה {התשובה} לתביעה {בקשה} הוגשה במועד. לעומת-זאת, אם התובע נמנע מלהגיש בקשה לאישור העיקול, אזי העיקול בטל כלפי המחזיק.

אין לגורס, שתקנה 380 לתקסד"א מכוונת למחזיק שהשיב ולא הודה כי נכסי החייב מצויים בידיו, ולא למחזיק שלא השיב כלל, משום שהקטגוריה של "מחזיק שלא הודה" בתקנה 378(א) לתקסד"א כולל את שני סוגי המחזיקים הללו.

נמצא, שגם אילו הנתבעת לא היתה משיבה כלל להודעה שנשלחה לה, לא היה בכך כדי להצדיק מתן פסק-דין נגדה על מסך האמור בבקשה לאישור העיקול בלבד, ובקשה זו צריכה לידון לגופה.

זאת ועוד. לא למותר יהיה לציין שבית-המשפט חייב לנקוט בזהירות יתירה כאשר מבוקש לתת פסק-דין בנימוק פרוצידוראלי של אי-הגשת כתב הגנה נגד צד שלישי לתביעה העיקרית המתנהלת בין התובע ובין החייב {ראה גם בש"א 5332/08, ת"א (ת"א) 1112/08 קמפל נ' נאמדר, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.05.08)}. בית-המשפט דחה את הבקשה.

2. בקשה לאישור עיקול פטורה מתשלום אגרה
ב- בש"א (ת"א) 24434/07 {ישראל סורין (איזי) שוחט נ' משפחת קושניר (החזקות) בע"מ, תק-מח 2008(1), 6430 (2008)} נדונה בקשה להורות למזכירות בית-המשפט המחוזי לאפשר למבקש להגיש בקשה לאישור עיקול זמני כנגד מחזיקות, בלא לחייב את המבקש בתשלום אגרה בעבור פתיחת תיק הבקשה.

בית-המשפט קיבל את הבקשה בקובעו כי בקשת אישור העיקול אצל המחזיק, הרי שאף לבקשה זו אין משמעות מחוץ לתובענה העיקרית עצמה, שכן אין היא מקנה למבקש כל זכויות מעבר לאלו המוקנות בהחלטה המאשרת את הטלת העיקול עצמו ופוקעת אף היא עם הפסקת התובענה.

מכאן, שעל-פי הוראות תקנות האגרות לבדן, בקשה לאישור עיקול פטורה מתשלום אגרה {ראה גם בש"א (ת"א) 177973/07 יניב פרטוש - תמיר ואח' נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות, תק-של 2008(1), 23039 (2008)}.

ב- בע"ק (עכו) 26804-05-16 {אסניר חומרי בניין בע"מ נ' מוסך סגול בע"מ, תק-של 2016(2), 37126 (2016)} קבע בית-המשפט כי על-פי נוהל פנימי שהוצג בפני בית-המשפט על-ידי המזכירות מתברר כי אמנם יש לפתוח תיק נפרד לבקשה לאישור עיקול זמני אך הבקשה עצמה פטורה מתשלום אגרה.

לפיכך, יש להורות על החזר האגרה ששולמה בתיק זה לידי בא-כוח התובע.

3. אישור עיקול זמני לאחר מתן פסק-דין
ב- ת"א (יר') 57428-01-14 {אזדהר נגאר נ' עאדל אבו מיזר, תק-של 2016(2), 49128 (2016) נדונה בקשת התובעים "לאישור ולמימוש העיקול הזמני ולמתן צו לגזברות".

בית-המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי משניתן פסק-הדין סיים בית-המשפט את מלאכתו. פעולות לביצוע פסק-הדין, ובכלל זה פעולות למימוש עיקול זמני שהוטל, מקומן בלשכת ההוצאה לפועל.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בקשה לאישור עיקול