עיקול והסדר נושים

1. הסכם הפשרה מאיין את בקשת העיקול הזמני

ב- רע"א 9442/00 {שמשון קידוחים ובניין בע"מ נ' אלגד חברה להנדסה ולבניין בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.05.01)} המבקשת, שמשון קידוחים ובניין בע"מ, הגישה תביעה כספית כנגד המשיבה 1, אלגד חברה להנדסה ולבניין בע"מ.

לאחר שנעתר בית-משפט קמא לבקשתה של המבקשת לעיקול זמני במעמד צד אחד, נערך דיון במעמד הצדדים, ובמסגרתו נחתם הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק-דין ולפיו בית-המשפט ימנה מומחה אשר ישום את שווייה של מכונת קידוח.

עוד נקבע בהסכם כי שווי המכונה על-פי חוות-הדעת ישולם על-ידי המשיבה 2 לידי המבקשת בתוך 30 יום מיום קבלת חוות-הדעת.

לאחר הגשת חוות-דעת המומחה הגישה המבקשת לבית-המשפט בקשה למשלוח שאלות הבהרה למומחה ולחקירתו בבית-המשפט וכן בקשה למתן פסק-דין חלקי ולפסיקתא חלקית. הבקשות נדחו.

בית-המשפט העליון פסק כי הכלל הוא שעם אישורו של הסכם פשרה גמר בית-המשפט את מלאכתו, ואין לבוא אליו עוד לשם ביצועה, אלא אם נקבע הדבר בפשרה עצמה.

במקרה הנדון עיון בהוראות הסכם הפשרה אשר הוגש לבית-משפט קמא על-מנת שיינתן לו תוקף של פסק-דין לימד באופן שאינו משתמע לשתי פנים על הסכמת הצדדים, כי השמאי יקבע את שווי המכונה, וכי הסכום שייקבע ישולם על-ידי המשיבה 2 למבקשת תוך 30 יום ללא התערבות נוספת של בית-המשפט וללא צורך במתן פסק-דין על הסכום שנקבע.

2. האם מוצדק להטיל עיקול על כספיה של המשיבה אצל המחזיקים השונים?

ב- בש"א (נצ') 2917/05 {רו"ח יעקב גינזבורג. הנאמן של המרכז להשכלה נ' עירית קרית שמונה, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.06.05)} נדונה בקשה למתן צוי עיקול זמניים לעיקול כספי המשיבה המוחזקים בידי מחזיקים שונים כמפורט בבקשה, וזאת עד לסכום של 2,000,000 ש"ח.

בתצהיר התומך בבקשתו למתן צווי העיקול מסר המבקש כי הנושים אינם מוכנים להמתין עוד לביצוע הסדר הנושים ומאיימים לנקוט בהליכים שיביאו לפירוק המכללה.

המבקש ציין כי די בנושה אחד שסבלנותו תפקע על-מנת להביא לפירוק המכללה, וטען כי מתן צווי העיקול יסייע בידיו להפחית את המוטיבציה של הנושים לפתוח בהליכים מיידיים לפירוקה של המכללה האזורית, באשר צווי העיקול המבוקשים יוכלו להבטיח לנושים כי בסמוך לאחר מתן החלטת בית-המשפט הנכבד בתביעת הנאמן, יבוצע הסדר הנושים, ללא כל עיכוב נוסף.

לגופה של הבקשה טען הנאמן כי נחיצות צווי העיקול נובעת ממצבה הכלכלי הקשה של העירייה שאינו מאפשר לה, לטענתה היא, לעמוד בהתחייבויותיה, ואשר יהיה בו כדי להכביד בבוא העת על ביצוע של פסק-דין, אם ינתן, לטובתו, כפי שהוא מונע בשלב זה ביצוע התחייבותה כלפיו.

בא-כוח המשיבה טען כי אין מקום להענקת הסעד המבוקש, שכן לא התקיימו למעשה התנאים להטלתם של עיקולים זמניים בהתאם לתקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 {להלן: "התקנות"}, וכי מטרתה האמיתית של הבקשה הינה להפעיל לחץ על המשיבה להעביר לאלתר את הכספים, עוד לפני שלובנה המחלוקת המשפטית בדבר חבותה של המשיבה, מטרה שאין עימה ועם הטלת עיקולים זמניים ולא כלום.

בית-המשפט הבהיר כי התנאי להטלתו של עיקול זמני הוא איפוא, שכנועו של בית-המשפט - על בסיס ראיות מהימנות, בדבר החשש מהכבדה על ביצוע פסק-הדין אם לא ינתן הצו.

כמובן שגם לאחר ששוכנע בכך, עדיין מסור בידי בית-המשפט שיקול-הדעת אם לתת את צו העיקול אם לאו, ושיקולים אלו יהיו קשורים בדרך-כלל מחד לסיכויי התביעה ומאידך לשיקולים חוקתיים ומאזן הנוחות בקשר עם הטלת העיקול או אי-הטלתו.

בית-המשפט קבע כי קיים חשש כי בלא הטלת העיקולים כבר בשלב זה, יועברו אל המשיבה כספים מאת המחזיקים השונים, לרבות כספי הסכם ההבראה, ואלו ינוצלו לאלתר למטרות אחרות העומדות בסדר עדיפות גבוה יותר אצל המשיבה, כך שעם מתן פסק-הדין, ספק אם יוותרו סכומי כסף לעיקול, לפחות במהלך שנת הכספים הנוכחית.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט החליט כי בנסיבות הקיימות, ההכבדה והלחץ על המשיבה כתוצאה מהטלת העיקולים הינה תוצאה נלווית ולא מטרה בפני עצמה.

בית-המשפט הזכיר כי אין בהטלת העיקול הזמני כדי להזרים כסף לקופת המבקש, וממילא אין בו משום האצת הפתרון לבעייתו בשלב זה.

אשר-על-כן, אין לומר שיש תועלת כלשהי בהפעלת אותו לחץ, אשר לא יניב בפועל כל פרי. מאידך, יש בהטלת העיקול כדי להבטיח מימוש מיידי ללא כל עיכוב של ביצוע פסק-הדין, אם ינתן נגד המשיבה, וממילא ביצועו של הסדר הנושים, והצלתה של המכללה.

3. האם יחול הליך עיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל לגבי הליכי הוצאה לפועל בהם נקטו המבקשים לרבות עיקולים על כספים שהגיעו כדמי שכירות טרם הוחל הליך הפירוק של החברה שהיתה מועדת לפירוק?

ב- בש"א (חי') 2654/01 {חב' פ.ד.ד חב' למגורים ובניה בע"מ על-ידי המפרק רו"ח אילן שושן נ' סבינה מילניום בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.06.05)} נדונה בקשה להורות לכב' רשם ההוצאה לפועל לקבוע כי לא יחול עיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל הרצליה 1-02-04168-26 לגבי הליכי הוצאה לפועל בהם נקטו המבקשים, נושי חברת פ.ד.ד. חברה למגורים בע"מ (בפירוק) {להלן: "פ.ד.ד."}, לרבות עיקולים על כספים אשר הגיעו לפ.ד.ד. כדמי שכירות מחברת סבינה מילניום בע"מ {להלן: "סבינה"} טרם הוחל הליך פירוקה של פ.ד.ד.

ביום 20.12.00 ניתן בבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו צו עיקול על כספים המגיעים לפ.ד.ד. ממחזיקים שונים וביניהם כספים אשר הגיעו לפ.ד.ד. מסבינה בגין חוזה שכירות.

בטרם מומש העיקול הגישה פ.ד.ד. בקשה ליתן פסק-דין הצהרתי ולפיו שיעבוד דמי השכירות על ידה לטובת הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ {להלן: "הבנק"} גובר על צו העיקול, וליתן צו עשה להעברת כספי דמי השכירות, לרבות הכספים המעוכבים מכוח צו העיקול, לידי הבנק.

בית-המשפט הוסיף כי פ.ד.ד. נהגה בחוסר תום-לב בין היתר בכך שלא חשפה בראשית ההליך כי עניינה בתובענה נעוץ גם בערבותו האישית של מנהלה כלפי הבנק. שאלת היחס בין העיקול לבין השיעבוד הצף שטרם גובש לא הוכרעה.

בנוסף ביקש הכונס כי בית-המשפט יורה כי זכותו לקבל את דמי השכירות קודמת לכל זכות אחרת הנובעת מעיקול שהוטל על כספים אלה.

בדיון שנערך ביום 03.11.04 הגיעו בעלי הדין להסכמה כי הכספים המופקדים בקופת בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו יחולקו ביניהם באופן שפורט בהסכם, אשר ניתן לו תוקף של החלטה.

בית-המשפט קבע כי אין מקום להיעתר לבקשה.

בית-המשפט מצא כי אכן יש טעם בטענת המבקשים כי אילו פעלה סבינה בהתאם להסכמה הדיונית אשר הושגה בבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו היו הכספים נשוא המחלוקת מועברים על ידה לקופת בית-המשפט המחוזי שם.

עוד סבר בית-המשפט כי אילו כך נעשה הסכם הפשרה אשר נכרת בין בעלי הדין ביום 03.11.04 ואשר ניתן לו תוקף של החלטה היה חל גם על כספים אלו.

דא עקא, הכספים לא הועברו על-ידי סבינה והמבקשים לא נקטו בהליכים על-מנת לחייבה לעשות כן.

הטענות הקשורות להיעדר זכותה של פ.ד.ד בכספים האמורים, וכי אין מקום להנות אותה ממחדלה של סבינה, אינן יכולות לגבור על ההוראה הקבועה כי בעיקול כספים לא יכול נושה להנות מהוצאה לפועל לעומת המפרק אלא-אם-כן הושלם העיקול בקבלת החוב.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט קבע כי לא יכולה להיות מחלוקת כי הליכי העיקול בהם נקטו המבקשים בטרם הוחל בהליכי הפירוק טרם הסתיימו.

בית-המשפט קבע כי המבקשים הינם נושים בלתי מובטחים של פ.ד.ד., וככאלה אין מעמדם עדיף על מעמדם של נושים אחרים.

פ.ד.ד. טענה בעבר כי אין לה זכות בדמי השכירות וכי יש להעבירם לידי הבנק, אך טענה זו נדחתה בין היתר מן הטעם לפיו אין פ.ד.ד. זכאית להעדיף את הבנק על פני נושיה האחרים.

עקרון השוויון בין הנושים מחייב שהכספים יכנסו לקופת הפירוק ויהיו חלק מנכסי הנושים כולם שייועדו בעתיד לחלוקה ביניהם לפי סוג נשייתם.

אשר-על-כן, בית-המשפט דחה את הבקשה ופסק כי הליכי הגבייה מסבינה הם עניין המסור למפרק ולא למבקשים במסגרת נפרדת בהוצאה לפועל. זכותם של המבקשים כנושים של פ.ד.ד. עתידה להתברר במסגרת הליכי הפירוק.

עם-זאת, נוכח הנסיבות המיוחדות אשר הובילו להגשת הבקשה לא קבע בית-המשפט צו להוצאות.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עיקול והסדר נושים