מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול (סעיף 22 לחוק)

1. כללי
סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"22. מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול (תיקונים: התשל"ה, התשנ"ד, התשנ"ט, התשס"ט, התשע"ד (מס' 2), התשע"ו (מס' 2))

(א) ואלה מיטלטלין שאין מעקלים אותם:

(1) צרכי אוכל כדי מחיית החייב ובני משפחתו הגרים עמו, לתקופה של שלושים יום;

(2) מערכות בגדים, מיטות, כלי מיטה, ציוד רפואי, תרופות, כלי אוכל, כלי מטבח וכלי בית אחרים, והכל אם הם צרכים חיוניים לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו;

(3) דברים הדרושים כתשמישי קדושה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו; לעניין זה, "תשמישי קדושה" - לרבות מיטלטלין בבית תפילה שנועדו לאפשר את קיום התפילה באופן סביר;

(4) כלים, מכשירים, מכונות ומיטלטלין אחרים לרבות רכב, וכן בעלי חיים, שבלעדיהם אין החייב יכול לקיים מקצועו, מלאכתו, משלח ידו או עבודתו שהם מקור פרנסתו ופרנסת בני משפחתו, ובלבד ששוויים המוערך אינו עולה על סכום שנקבע בתקנות;

(5) כלים, מכשירים, מכונות ומיטלטלין אחרים, לרבות רכב, וכן בעלי חיים, השייכים לנכה והנחוצים לו לשימושו האישי בגלל נכותו;

(6) חיות מחמד; לעניין זה, "חיית מחמד" - בעל חיים המוחזק בביתו או בחצריו של החייב ואינו משמש לעיסוק בעל אופי מסחרי;

(7) פריט אחד מכל אחד מסוגי המיטלטלין המפורטים בתוספת החמישית, הדרוש לחייב ולבני משפחתו החיים עמו, ובלבד ששוויו המוערך אינו עולה על סכום שנקבע בתקנות; שר המשפטים, רשאי, בצו, להוסיף לתוספת החמישית סוגי מיטלטלין, שהתמורה הצפויה ממכירתם אינה מצדיקה את הפגיעה החמורה שתיגרם עקב עיקולם לחייב או לבני משפחתו הגרים עמו, ובלבד ששוויים המוערך אינו עולה על סכום שנקבע בתקנות;

(8) מיטלטלין ששוויים המוערך אינו עולה על סכום שנקבע בתקנות; פסקה זו לא תחול על מיטלטלין שהם מלאי עסקי.

(ב) הפטור מעיקול לפי סעיף-קטן (א)(3), (4), (5) ו- (7) לא יחול לגבי חוב שנתחייב בו החייב ברכישת המיטלטלין שעיקולם נדרש.

(ג) האמור בסעיף-קטן (א)(1), (2), (3), (5) ו- (7) יחול גם כאשר החייב הוא קיבוץ לעניין מיטלטלין כאמור בפסקאות אלה, הנמצאים ברשות חבר הקיבוץ או בני משפחתו התלויים בו; רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות לבקשת חייב שהוא קיבוץ, כי מיטלטלין כאמור בפסקה (4) לא יעוקלו, כולם או מקצתם, הכל כפי שיורה, אם שוכנע כי הם משמשים מקור פרנסה מהותי לחברי הקיבוץ ולבני משפחתם התלויים בהם, ובלבד ששוויים אינו עולה על מכפלת הסכום הקבוע בתקנות במספר החברים והתלויים בהם כאמור, והכל בכפוף לאמור בסעיף-קטן (ב).

(ד) תקנות וצווים לפי סעיף זה טעונים אישור של ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.

(ה) רשם ההוצאה לפועל רשאי, מיוזמתו או על-פי בקשה, לקבוע כי אין לעקל מיטלטלין מסויימים, אף אם אינם מנויים בסעיף-קטן (א), אם מצא כי התמורה הצפויה ממכירתם אינה מצדיקה את הפגיעה החמורה שתיגרם עקב עיקולם לחייב או לבני משפחתו הגרים עמו."

סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל ותקנה 50 לתקנות ההוצאה לפועל מפרטים את המיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול.

תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל הוסיף נכסים שאינם ניתנים לעיקול כגון ציוד רפואי ותרופות {סעיף 22(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל}.

כמו-כן, סעיף 22(א)(7) לחוק ההוצאה לפועל, שנוסף בתיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל, קובע כי המיטלטלין הבאים, והמתוארים בתוספת חמישית לחוק ההוצאה לפועל אינם ניתנים לעיקול: מחשב אישי ומדפסת למעט מערכת מחשבים, מכשיר טלויזיה או מכשיר רדיו {לפי בחירת החייב}, מכשיר טלפון נייח או טלפון נייד, מכונת כביסה.

סעיף 22(ה) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי רשם ההוצאה לפועל רשאי, מיוזמתו או על-פי בקשה, לקבוע כי אין לעקל מיטלטלין מסויימים, אף אם אינם מנויים בסעיף 22(א) לחוק, וכל זאת אם מצא רשם ההוצאה לפועל כי התמורה הצפויה ממכירתם איננה מצדיקה את הפגיעה החמורה שתיגרם עקב עיקולם לחייב או לבני משפחתו הגרים עמו.

נכס הניתן לעיקול הוא "נכס", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל.
ב- ע"א 3553/00 יששכר אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ, תק-על 03(1), 609 (2003) נשאלה השאלה האם מכסת חלב ניתנת לעיקול והאם ניתן למנות עליה כונס נכסים? בנוסף נשאל האם אפשר או ראוי להסמיך את כונס הנכסים ל"נייד" במקום המערערים את מכסת החלב?

בית-המשפט במקרה דנן קבע כי בכדי להשיב על שאלות אלו יש להגדיר מהו טיבה המשפטי של מכסת החלב. במקרה דנן התברר שמדובר בזכות מעורבת הכוללת יסודות קנייניים ואישיים גם יחד.

מה לגבי חוב או זכות שבידי צד ג' ואשר זמן פרעונם טרם הגיע {הזכות לשכר עבודה למשל}, כלומר אף אם זמן פרעונו של השכר הוא רק לאחר עשיית העבודה לעתיד לבוא.

חוב או זכות מסוג אלו ניתנתים לעיקול, אך רק אם כבר קיים חוזה עבודה אשר ממנו צומחת ועל-פיו כבר קיימת הזכות.

דוגמה נוספת למהו "נכס" על-פי סעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל היא הזכות לדמי-מזונות המשתלמים רק כעבור זמן, אשר גם היא ניתנת לעיקול {מה שלא ניתן לומר לגבי זכויות או חובות שעילתם תלויה בחוזה או התקשרות אחרת אשר טרם נעשו}.

כלומר, המסקנה היא כי ההנחה או הציפיה שיווצר חוב בעתיד עקב חוזה שאולי ייחתם בין הצדדים אך טרם נעשה, איננה ניתנת לעיקול {ראה: זוסמן, על סדרי הדין האזרחי (מהדורה ג'), סעיף 465, עמ' 428}.

גם באשר לדמי מפתח בדירה, נקבע כי כל עוד לא נחתם חוזה להעברת הדירה, הרי הזכות לדמי מפתח אינה אלא "תקווה" או "ציפיה". כלומר, זכות שטרם "באה לעולם" ולכן בהיותה כזו - איננה ניתנת לעיקול {ראה בר"ע 232/75 יוסף ועמרם אטבה נ' דן רצבי, פ"ד ל(1), 477 (1975)}.

2. מהן מטרות סעיפי הפטור?
המטרה התחיקתית של כל סעיפי הפטור המפורטים בסעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל, הינה לפטור מעיקול רק מיטלטלין החיוניים לחייב והנחוצים לשימושו האישי.

סעיף 22(א) לחוק ההוצאה לפועל, בנוסחו המקורי פטר מעיקול ארבע קטיגוריות של מיטלטלין: צרכי אוכל כדי מחיית החייב ובני משפחתו הגרים עימו, לתקופה של שלושים יום, מערכות בגדים, מיטות ומיטלטלין אחרים שהם צרכים חיוניים לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו, דברים הדרושים כתשמישי קדושה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו וכלים, מכשירים, מיטלטלין אחרים ובעלי-חיים שבלעדיהם אין החייב יכול להתקיים ובלבד ששוויים אינו עולה על סכום שנקבע בתקנות.

בשנת התשל"ה נוספה לסעיף האמור פסקה (5) בה נאמר: "(5) כלים, מכשירים, מכונות, מיטלטלין אחרים ובעלי-חיים, השייכים לנכה והנחוצים לו לשימושו האישי בגלל נכותו".

חוק ההוצאה לפועל, אשר בא במקומו של חוק ההוצאה לפועל הזמני העותומני, והוראות חוק נוספת שהתייחסו להוצאתם לפועל של פסקי-דין, נועד בעיקרו ומעצם טיבו להעמיד לרשותו של הציבור מנגנון, שבאמצעותו יוכל בעל דין שזכה בערכאות לממש את פסקי-הדין שניתנו לטובתו על-ידי בתי-המשפט כנגד מי שחוייב בדין.

מנגנון זה ראוי שיהיה יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפה, כשנגד עיניו של המוציא לפועל, בראש ובראשונה עומד הזוכה, שחשוב הוא שיבוא עד מהרה, למימוש זכויותיו כנגד החייב.

אכן, כך בנוי החוק וזו תכליתו ולמימוש תכלית זו נקבעו רוב רובן של ההוראות וההסדרים המפורטים בחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו.

עם-זאת ראה המחוקק נגד עיניו גם את החייב הנדרש למלא אחר פסק-דין, אך בשל מצבו הסוציאלי מתקשה הוא לעשות כן.

כמו-כן ביקש המחוקק שלא לגרום לכך שבהפעלת מנגנון הגביה לטובת הזוכה, יהפוך החייב לחסר כל ונטל על החברה {ראה ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברהם פישמן, פ"ד מא(1), 369 (1987)}.

3. נכסים הפטורים מעיקול מכוח הוראות-הדין
בהוראות החוק השונות קיימות הגבלות ספציפיות על עיקול נכסים, להלן יובאו מספר דוגמאות:

סעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע כדלקמן:

"(א) משכר העבודה החדשי לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשיעבוד סכום השווה לגימלה בשיעור הנקוב בטור ג' בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981, שהיתה משתלמת בחודש שקדם לתשלום השכר לאותו עובד לפי הרכב משפחתו אילו היה זכאי לגימלה כאמור; היה הסכום האמור יותר מ- 80% משכר העבודה החדשי, יקטן הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשיעבוד כדי 80% משכר העבודה החדשי; לעניין זה, "שכר העבודה החודשי" - שכר העבודה החדשי הנותר אחרי ניכוי תשלום אשר המעסיק חייב לנכותו משכר עבודה על-פי חיקוק."

סעיף 19 לחוק עיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר, התשל"ב-1972
הקובע כי:

"עיטור שהוענק לפי חוק זה, אינו ניתן לעיקול ולא ייכלל בנכסיו של פושט רגל כמשמעותם בסעיף 48 לפקודת פשיטת רגל."

סעיף 18 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 קובע כי:

ייחוד תשלומים

"תשלומים שהמוסד משלמם לזוכה לפי חוק זה, דינם כדין מזונות, לעניין עיקול, העברה, שיעבוד וקיזוז."

סעיף 11 לחוק נכי רדיפות הנאצים, התש"ז-1957 קובע:

"זכות לתגמול אינה ניתנת להעברה או לשיעבוד, אינה יכולה לשמש לערבות, ואין להטיל עליה עיקול, אלא לשם הבטחת פירעונם של מזונות אישה או ילדים או של מילוות שניתנו לנכה מאוצר המדינה או בערבות המדינה או מקרן שהמדינה ערבה להפסדיה, ובשיעור שאינו עולה על מחצית התגמול המשתלם לנכה."

סעיף 11 לחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996 קובע:

"11. הגבלות על העברת רישיון שיעבוד עיקול או שינוי מבנה
(א) רישיון או כל חלק ממנו אינם ניתנים להעברה, לשיעבוד או לעיקול, במישרין או בעקיפין, אלא באישור השר."

סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע:

"סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה - (1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשיעבוד או לעיקול."

4. מה דינו של סעיף 50(א)(1) לחוק ההוצאה לפועל לעניין נכסים הפטורים מעיקול מכוח הדין?
ב- ע"א 711/84 {בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברהם פישמן ואח', פ"ד מא(1), 369 (1987)} קבע בית-המשפט, בקבלו את הערעור, כי חוק ההוצאה לפועל נועד בעיקרו ומעצם טיבו להעמיד לרשותו של הציבור מנגנון, שבאמצעותו יוכל בעל דין שזכה בערכאות, לממש את פסקי-הדין שניתנו לטובתו על-ידי בתי-המשפט כנגד מי שחוייב בדין.

נקבע כי, על-אף מנגנון זה, שנועד ליצור יעילות בגביה על-פי פסק-דין חלוט, עומד מנגד החייב ומצבו הסוציאלי. לכן כוונת המחוקק היא אמנם ליצור מנגנון יעיל בגביה לטובת הזוכה אך גם לא לגרום להפיכת החייב לחסר כל ובכך נטל על החברה. מכאן שבחוק ההוצאה לפועל קיימות הוראות שעניינן התחשבות במצבו של החייב.

כך למשל על-פי סעיף 21 לחוק ההוצאה לפועל וסעיפים נוספים בפרק ב' לחוק, רשם ההוצאה רשאי לפועל לצווי על עיקול מיטלטלי החייב, להיכנס לחצריו ולהוציא את מיטלטליו ובהמשך למכרם לצורך מימוש החוב. אולם, מנגד לצד סעיף זה בא גם סעיף 22 הקובע אילו מיטלטלין אין מעקלים אותם.

בנוסף, בעיקול נכסי החייב אצל צד שלישי, על-פי סעיף 43, רשאי רשם ההוצאה לפועל לצוות על עיקול כלל נכסי החייב או על עיקול נכס מסויים מנכסיו, הנמצאים בידי צד ג'.

אך שוב, מנגד, כבעיקול מיטלטלין אצל החייב, כך גם כאן ראה המחוקק לקבוע את ההוראה שבסעיף 50(א) לחוק ההוצאה לפועל המפרטת אילו הם הנכסים שבידי צד ג' שאין לעקלם או שעיקול כללי על נכסי החייב אינו תופס לגביהם.

בית-המשפט מתייחס גם לסעיף 50(א) לחוק ההוצאה לפועל אשר מתכוון, בין היתר, לסכומי מינימום מסויימים שבידי הצד השלישי המהווים חלק מתוך שכרו של החייב {שכר המגיע לו ממעבידו} ובסכום שהוא הכרחי וחיוני למחייתו, לבל יסבול ממחסור וחרפת רעב.

זאת ועוד, הגנה נוספת שחלה על החייב על-פי סעיף 8(א) לחוק הגנת השכר, לפיה סכום מסויים משכר העבודה של העובד אינו ניתן לעיקול, להעברה או לשיעבוד בכל דרך אחרת.

לפיכך, נקבע כי אילו היה החייב עובדו של המערער במקרה דנן ואילו היו הכספים שעיקולם נדרש מאת המערער בגדר שכר שהמערער חייב בתשלומו לחייב, בהיותו מעבידו, כי אז סכום זה, בגבולות שנקבעו בחוק, לא היה ניתן לעיקול. המערער היה צודק אז באי-העברת סכום זה למשרד ההוצאה לפועל, כפי שנדרש.

נקבע כי המחוקק ביקש להעמיד במישור אחד את החייב, העובד בשכר, שכספיו לא יעוקלו משום שהם שכר המגיע לו ממעבידו {זאת מכוח הוראות חוק הגנת השכר} ואת אותו אדם המתפרנס בכוחות עצמו, שחוק הגנת השכר אינו פורש הגנתו עליו.

לכן במטרה זו נקבעה ההוראה שבסעיף 50(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל.

נקבע כי, יש לומר כי דין אחד לעובד בשכר שנכס משלו (שכרו) אין לעקלו מכוח סעיף 50(א)(1) לחוק ועובד עצמאי שכספים מסויימים המגיעים לו מצד שלישי, לא יעוקלו מכוח סעיף 50(א)(3) לחוק.

5. אילו קשיים נובעים מפירוש סעיף 50(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל?
סעיף 50(א)(3) לחוק מעניק הגנה לחייב לא רק לגבי סכום בגובה של "מינימום השכר" על-פי חוק הגנת השכר המצוי בשליטתו של "צד שלישי" אחד, אלא שכל "צד שלישי" חייב לשמור על אותו סכום מתוך כספי החייב הנמצאים ברשותו.

סעיף 8(א) לחוק הגנת השכר וסעיף 50(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל המפנה אליו, קובע את מינימום השכר או הכספים המוגנים בפני עיקול, על-פי הרכב משפחתו של החייב.

מצבו המשפחתי של חייב שהוא "עובד" ידוע בדרך-כלל למעבידו, ובהתאם לכך יכול המעביד לחשב את שכר העבודה המוגן של עובדו.

לעומת-זאת, המידע בדבר מצבו המשפחתי של חייב אינו נמצא תמיד בידי הצד השלישי, ובענייננו, בידי הבנק שבו מתנהל חשבונו של החייב.

לפיכך נראה, כי על המחוקק לתת את דעתו על הקשיים והמצבים המגוונים העשויים להתעורר בחיי הכלכלה היום-יומיים, ולקבוע הסדרים נאותים, אשר מגמתם מחד לשמור על המטרה הסוציאלית שסעיף 50(א) לחוק ההוצאה לפועל בא להבטיחה, ומאידך גיסא לוודא שרצונו הלגיטימי של בעל החוב לגבות את הכסף המגיע לו מהחייב בדרך נוחה ואפקטיבית לא יסוכל.

6. פטור מעיקול רכב נכה (סעיף 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל)
6.1 כללי
ב- עש"א (ת"א) 20149-02-13 {מרים אלקיים נ' פליקס בע"מ, תק-של 2013(1), 75751 (2013)} נקבע כי סעיף 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל קובע שאין לעקל מכונית השייכת לנכה ונחוצה לו לשימושו האישי בשל נכותו. אך חרף כך, הפטור איננו חל לגבי חוב שהתחייב בו החייב ברכישת המכונית לגביה הוטל העיקול.

על-פי ספרו של בר אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה שביעית), 560, נקבע מפורשות כי אם רכש הנכה את המיטלטלין הפטורים מעיקול ולא שילם עבורם, כי אז ניתן לעקלם כדי להיפרע מהם.

ב- ת"א (יר') 28220-08-14 {יעקב אסקיו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-של 2015(1), 110763 (2015)}נדונה פרשנות סעיף 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל.

נקבע כי משמעות סעיף 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל היא לא כי ניתן להטיל עיקול ברישום על רכב אדם נכה. אלא כי, משהוטל עיקול ברישום, הנטל רובץ לפתחו של הנכה להראות כי הרכב נחוץ לו לשימושו האישי בגלל נכותו, על- מנת שהעיקול יבוטל.

לאחר שמוטל עיקול על הרכב, אין לפטור מעיקול מכונית נכים יקרת ערך השייכת לנכה אם אפשר להתאים לצרכיו החיוניים כנכה מכונית זולה יותר, ולפיכך הפרשנות הראויה והנכונה של הוראות סעיף 22(א)(5) לחוק היא כי ניתן להטיל עיקול ברישום בלבד על רכב נכה, ולאחר הטלת העיקול ברישום הנטל עובר לכתפיו של הנכה להראות כי המכונית נחוצה לו לשימושו האישי בשל נכותו, וכי אם המדובר במכונית יקרת ערך, עליו להראות שלא ניתן להתאים לצרכיו החיוניים כנכה מכונית זולה יותר.

נקבע כי היה והיה בידו של הנכה להוכיח כי לא ניתן להתאים לצרכיו החיוניים והספציפיים כנכה מכונית זולה יותר, הרי שאז ירים את הנטל ויוכיח את תביעתו.

ב- רע"צ (ת"א) 56582-10-13 {אורי וקנין נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, תק-של 2013(4), 44504 (2013)} נדונה והתקבלה בקשת חייב בתיק הוצאה לפועל, באמצעות אפוטרופסו, אשתו, ליתן לו רשות ערעור על החלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל שדחתה בקשתו לביטול עיקול רכבו מהטעם שהרכב משמש את אשתו בלבד, למטלות היומיום, ולפיכך לא מתקיים בעניינו הוראת סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל הפוטר רכב של נכה מעיקול.

בקשת רשות הערעור התקבלה ובית-המשפט דן בבקשת הערעור כבערעור עצמו וקבע כי המסגרת הנורמטיבית לדיון במקרה דנן הינו סעיף 22(א) לחוק ההוצאה לפועל בכלל הקובע את המיטלטלין שאין מעקלים אותם, ובפרט בסעיף-קטן (5).

בית-המשפט קבע כי תכלית החקיקה של סעיף 22 נועדה לאזן בין האינטרס של הזוכה לרדת לנכסי החייב, אם איננו פורע את חובו, לבין עניינו של החייב שיישארו בידיו מיטלטלין מינימאליים שבאמצעותם יוכל לנהל את חייו בצמצום המתבקש ממצבו הכלכלי.

באשר לנכה סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל קובע כי, עקרונית ניתן לעקל רכב נכה אלא-אם-כן הראה הנכה כי עוקלו מיטלטלין השייכים לו שנחוצים לו לשימושו האישי בגלל נכותו.

בית-המשפט קבע כי יש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו אל מול העקרונות שקבע המחוקק בסעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל.

משהוטל עיקול על רכבו של אדם נכה, עובר נטל ההוכחה לכתפיו להראות כי המכונית נחוצה לו לשימושו האישי, בגלל נכותו. בהליכי ההוצאה לפועל נוהג עקרון המידתיות ורשם ההוצאה לפועל כפוף לו בהחלטותיו, לכן בקבלו כל החלטה עליו לבחון, בנסיבות כל עניין ועניין, האם ההליך שמבקש הזוכה לנקוט בו הינו ההליך המתאים ביותר והאם לא ניתן להשיג את אותה תוצאה באמצעות נקיטת הליך אחר אשר פגיעתו בחייב פחותה.

במקרה דנן, דובר על חייב {המבקש} שהינו במצב צמח, אשר אושפז במרכז גריאטרי בעקבות תאונת דרכים שעבר. כפי שעלה מהמסמך הרפואי שהציג המבקש, מצבו הבריאותי קשה מאוד והינו זקוק לעזרה סיעודית מלאה בכל פעולותיו היומיומיות, לרבות האכלה בדרך מלאכותית, שליטה על סוגרים, והתקשרות עם הסובבים אותו.

בית-המשפט סבר כי לא קיים ספק בדבר מצבו הבריאותי של המבקש, וכי הוא מחוייב בעזרה תמידית ורצופה, לרבות של אשתו שמונתה לאפוטרופוסית שלו.

רכב הינו כלי המסייע בידי כל אדם ומקל וחומר מסייע לנכה ואין להניח כי המחוקק התכוון דווקא את כלי הרכב להחריג מכלים של נכה הפטורים מעיקול.

הרכב במקרה דנן שייך למבקש ורשום על שמו ואין שום דבר יוצא דופן בעובדה כי אשתו נוהגת ברכב ולא המבקש עצמו שממילא לא יכול לנהוג בשל מצבו.

בית-המשפט סבר כי הרכב נחוץ למבקש לשימושו האישי בגלל נכותו על-אף העובדה כי הוא אישית אינו נוסע ברכב.

כלומר, חרף העובדה כי האישה היא זו שעושה שימוש ברכב, בין היתר גם לשימושי היומיום, לא שולל את העובדה שהרכב לא רק נחוץ אלא גם משמש למבקש אישית בגלל נכותו.

זאת ועוד, העובדה כי במקרה דנן נעשה ברכב שימוש משפחתי אינה מעלה ואינה מורידה, שכן עדיין שימוש משפחתי יכול ויפול בגדר "שימוש אישי".

הנסיעות הרבות אל מקום אישפוזו של המבקש כדי לטפל בו ולהקל על חייו בוודאי נכללים בהגדרת שימוש אישי לצורך ההגדרה בסעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל, ובוודאי נובעים מנכותו.

נקבע כי, גם השימושים האחרים שעושה האישה ברכב, במקומו של המבקש הנכה, כגון טיפול בענייני הבית, הסעות ילדים וכיוצא בזאת יש לראותם כנחוצים ובמסגרת שימושו האישי של המבקש, במובן הרחב של דרישת סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל.

נקבע בנוסף כי כל עוד עומדת למשיב דרך גביית החוב בדרך אשר פגיעתה במבקש פחותה מעיקול הרכב, הרי שיש לבטל את העיקול.

ב- בר"ע (ב"ש) 510/08 {גור יהודה נ' בנק מזרחי המאוחד בע"מ ואח', תק-מח 2008(4), 1019 (2008)} נדונה הסוגיה, בטרם תוקן סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל, לפיה העובדה ש"רכב" לא הוזכר בעבר מפורשות בסעיף, אין הכוונה בהסדר שלילי, וכי אין הכוונה שלא לכלול כלי רכב במסגרת הפטורים, כפי שטען המשיב במקרה דנן.

במסגרת הליכי הוצאה לפועל בין הצדדים הוטל עיקול ברישום על רכבו של המבקש שהינו אדם נכה. המבקש הגיש בקשה לביטול העיקול כדי לאפשר לו למכור את רכבו ולקנות רכב חדש. בקשה זו נדחתה על-ידי רשם ההוצאה לפועל ומכאן עתר המבקש לבית-המשפט דנן לאפשר לו לערער.

המבקש הפנה לסעיף 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל שקבע כי אין לעקל - "כלים, מכשירים, מכונות, מיטלטלין אחרים... השייכים לנכה והנחוצים לו לשימושו האישי בגלל נכותו".

נקבע כי, הכותרת של סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל היא: "מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול". ברם, הפטור מכלים, מכונות ומיטלטלין השייכים לנכה מותנה על-פי הסעיף בתנאי נוסף והוא שאלה "נחוצים לו לשימושו האישי בגלל נכותו".

בית-המשפט סבר כי המדובר בהוראה מידתית. הנכה שהוא חייב בהוצאה לפועל אינו בר חורין להחזיק בכל מיטלטלין אשר יחפוץ אלא רק אלה אשר נחוצים לשימושו האישי בשל מצבו.

בכך נשמר האיזון בין זכותו של הזוכה לגבות את חובו מחד גיסא לבין זכותו של הנכה לדאוג לצרכיו המיוחדים מאידך גיסא.

גישה זו ראויה בשיטה חוקתית המחייבת שמירה על זכויות הקניין של הזוכה בד-בבד עם שמירה על כבודו של הנכה. מצב המשפטי זה תואם את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

נקבע כי "רכב" עונה על הגדרה של כלים, מכשירים, מכונות ומיטלטלין אחרים. באשר לטענה שיש לפרש את הסעיף כהסדר שלילי ומשלא נכתבה בעבר {לפני תיקון הסעיף} המילה "רכב", ולפיכך מתבקשת המסקנה שניתן לעקל רכב של נכה באותה מידה שניתן לעקל רכב של אדם שאינו נכה קבע בית-המשפט כי רשימת המונחים בעלי האופי כללי - כלים, מכשירים, מכונות ומיטלטלין - מלמדת שאין כוונה לפרש את הסעיף כהסדר שלילי, אלא בצורה רחבה.

ב- רע"צ (ת"א) 40273-03-13 {עמי בן ששון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2013(2), 47973 (2013)} נדחתה בקשת המבקש, החייב בתיק הוצאה לפעול, לרשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל שדחתה בקשתו לביטול עיקול שנרשם על רכבו המשמש לו כרכב רפואי בהיותו נכה צה"ל.

נקבע כי, סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל, מכיל רשימת מיטלטלין שאין לעקל וסעיף-קטן 5 קובע כי כלים, מכשירים, מכונות ומיטלטלין אחרים השייכים לנכה והנחוצים לו לשימושו האישי בשל נכותו לא יעוקלו.

בנוסף נקבע כי, אין בחוק ההוצאה לפועל הגדרה למונח "עיקול" וניתן להגדיר את המונח כפעולה משפטית המופנית נגד בעליו של נכס ובאה להגביל את הסחירות בנכס כדי שהזוכה יוכל להיפרע ממנו.

מטרת העיקול הינה להוות מחסום משפטי שימנע מבעל הנכס מלסכל את פירעון החוב על-ידי הברחת הנכס או העברת הזכויות בו לאחר.

לכן, עצם העיקול לא מקנה זכות מהותית בנכס המעוקל לטובת הזוכה אלא נועד למנוע הברחתו.

זאת ועוד, העיקול הוא סעד דיוני שבא להקל על הליכי ההוצאה לפועל ורק בשלב המימוש מופקעות הזכויות בנכס מהחייב ועוברות לצד שלישי.

לעניין סעיף 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל נקבע כי הוא נועד במהותו למנוע לקיחת או הוצאת מיטלטלין, לרבות רכב, השייכים לחייב הנכה והנחוצים לו לשימושו. רישום העיקול לא מונע מהמבקש את השימוש ברכב, כל עוד לא נתבקשה הוצאת הרכב מידיו או מכירתו של הרכב.

במקרה דנן נקבע, כי אין למבקש טיעון של ממש כי השארת הרישום בדבר העיקול גורמת לו לנזק אלא אם כוונתו להבריח את הרכב או להחליפו באחר.

נקבע כי, באשר לתועלת במכירת הרכב, יש לבררה באשר תתבקש מכירת הרכב אך לא בשלב של הרישום בלבד.

6.2 האם יינתן פטור מעיקול רכב נכה יקר ערך?
נשאלת השאלה, האם כשמדובר בנכה, אין לפטור מעיקול מכונית נכים יקרת ערך השייכת לו והאם אפשר להתאים לצרכיו החיוניים כנכה מכונית זולה יותר?

ב- ע"א 2886/92 {כתבי שלמה נ' אלגוב יפתח, תק-על 93(2), 1971 (1993)} אדם נכה צה"ל, אשר בבעלותו מכונית נכים מסוג מרצדס. במסגרת הליכי הוצאה לפועל שהתנהלו כנגדו עוקלה מכוניתו ונתמנה כונס נכסים לצורך מכירתה. בקשתו לביטול העיקול נדחתה בלשכת ההוצאה לפועל.

החוב שולם ותיק ההוצאה לפועל נסגר, אך במקרה דנן נדונה מחלוקת בין בעלי הדין לגבי הוצאות האחסנה שהוצאו על-ידי הכונס.

לעניין זה נתבקש בית-המשפט המחוזי על-ידי המערער, בגדר בקשת רשות לערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל, להחליט בעניין חוקיות העיקול.

בית-המשפט המחוזי נמנע מלהחליט בשאלת הוצאות האחסנה וגם סירב להתייחס לשאלה האם יכול המערער כנכה להסתפק בהחזקת מכונית זולה יותר בבעלותו. שאלה זו נתעוררה לאחר שהמשיב ביקש לברר את האפשרות שמא יוכל המערער להסתפק במכונית זולה יותר מהמכונית בה הוא מחזיק.

משום-כך נדחתה הבקשה לרשות לערער. בערעור דנן עלתה השאלה, האם רשאי רשם ההוצאה לפועל לבחון בגדר בקשה למתן צו עיקול או למינוי כונס נכסים את מידת נחיצותה של המכונית נשוא העיקול לנכה, ואם קיימת אפשרות שהנכה יסתפק במכונית זולה יותר.

נקבע כי יש בהליכי ההוצאה לפועל כדי לאזן בין אינטרס הנושה לממש פסק-דין שניתן לטובתו לבין אינטרס הציבור שלא יהפוך החייב לחסר כל ולנטל על החברה, ומכאן הפטורים שנקבעו בדין על עיקול מיטלטלין {סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל}.

המטרה התחיקתית של כלל סעיפי הפטור היא לפטור מעיקול רק מיטלטלין החיוניים לחייב.

נקבע כי, בסעיף 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל, דייק המחוקק וכלל בגדר הפטור רק מיטלטלין הנחוצים לחייב לשימושו האישי, ברי כי החלת הפטורים הכלולים בסעיף 22, הינם רק לצרכיו החיוניים של החייב.

מכאן שגם כשמדובר בנכה, אין לפטור מעיקול מכונית נכים יקרת ערך השייכת לו אם אפשר להתאים לצרכיו החיוניים כנכה מכונית זולה יותר.

בשולי הדברים יאמר כי בית-המשפט קיבל את עמדת בית-המשפט המחוזי שלא חיווה דעתו האם אפשר היה להמיר את העיקול על המכונית נשוא הערעור בעיקול על מכונית אחרת, אלא קבע שהעניין טעון בירור. וקבע שבמסקנתו זו אין כל פגם. לכן הערעור דנן נדחה.

ב- רע"צ (ת"א) 36573-06-13 {יאיר ביטון נ' בנק יהב תל אביב סניף הקריה 04131 , תק-של 2013(3), 70395 (2013) נדחתה בקשת רשות ערעור המבקש להורות על הסרת העיקול מרכבו על-מנת שיוכל לקנות רכב חדש, בהתאם לסעיף 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל.

נקבע כי ניתן לעקל רכב של אדם נכה כאשר יש אפשרות לסדר לו רכב חלופי שעלותו נמוכה יותר שייסע לו, מאחר כי גם אם מדובר בנכה אין לפטור אותו מעיקול מכונית נכים יקרת ערך השייכת לו, אם אפשר להתאים לצרכיו החיוניים כנכה מכונית זולה יותר.

המבקש טען כי במקרה דנן, מדובר באדם נכה אשר לו הותאם רכב מסוג ספציפי על-פי צרכיו הרפואיים, וכי אין להותירו עם הרכב הישן שאינו נותן מענה הולם לצרכיו הרפואיים.

בית-המשפט קבע כי במקרה דנן, ההבדל היחידי בין הרכב הנוכחי של המבקש לבין הרכב החדש הינו בגודל נפח המנוע של הרכב {הרכב הישן, רכב מסוג פולסווגן גרמני t5 נפח מנוע 1968 סמ"ק, בעוד הרכב החדש הינו מאותו סוג, פולסוואגן גרמני t5 רק בנפח מנוע גדול יותר 2,460 סמ"ק}.

זאת עוד נקבע כי, המבקש לא הראה כל אסמכתא או מסמך המעידים על הצורך בהחלפת הרכב הנוכחי לרכב חדש בנפח גדול יותר, ועל בלאי האביזרים הקיימים באופן שנחוצה החלפתם.

בנוסף, בית-המשפט קבע כי המבקש לא הציג בפניו כל מסמך של מכון מוסמך לפיו לא ניתן להמשיך ולהשתמש ברכבו הנוכחי כפי שהוא עם האביזרים שקיימים בו. המבקש טען מנגד כי ברכבו מותקנים אביזרים שהינם בעלי תוחלת חיים מוגבלת וכי החלפת הרכב היתה בלתי-נמנעת בנסיבות צרכיו הרפואיים.

בית-המשפט קבע כי המבקש לא היה רשאי ליצור כפי שהוא מכנה "נזק ראייתי" ולדרוש מהזוכה בתיק ההוצאה לפועל לסמוך עליו.

כלומר, רכבו הנוכחי של המבקש הינו רכב שיוצר לפני 5 שנים, ככל שקיים בלאי המצריך החלפת הרכב והאביזרים באופן מיידי היה על המבקש להוכיח את נחיצות ההחלפה על-ידי הצגתם של מסמכים המעידים על-כך.

בית-המשפט לא שוכנע כי לא הי באפשרותו של המבקש לרכוש רכב זול יותר ובנפח מנוע קטן יותר שיתאים לצרכיו בהתאם לאביזרים הדרושים לו, לכן גם אם טען המבקש כי זהו המצב הוא טעה בכך שלא הציג כל תימוכין לכך.

בנוסף לעניין זה, נקבע כי נכון הדבר כי למבקש קיימת זכות להחליף את רכבו כל 5 שנים, אולם בית-המשפט עמד על-כך שהמדובר בזכות בלבד ולא בחובה.

נוסף על-כן, למבקש חובות רבים, רכישת הרכב החדש כרוכה בתשלום סכום אדיר לעומת צו התשלומים אותו הוא משלם.

בית-המשפט במקרה דנן ציין את הכלל לפיו מול זכותו של אדם לחופש תנועה קיימת זכותו של נושה לגבות את חובו בזמן סביר.

אינטרס הנושה, בעל החוב הזכאי לגבותו על-פי פסק-דין חלוט, היא זכות מוגנת לא פחות מזו של אדם נכה לרכבו לצרכי ניידות.

לכן, בשוקלו את האינטרסים לעיל, קבע בית-המשפט דנן כי כאשר מדובר בנכה, אין לפטור אותו מעיקול רכבו יקר הערך ויהיה המימון בעזרתו נרכש הרכב אשר יהיה {כל זאת כאמור בתנאי שניתן להתאים לנכה מכונית זולה יותר לצרכיו החיוניים}.

ב- עש"א (ת"א) 17416-02-13 {יהודה עמרם נ' פלאפון תקשורת בע"מ ואח', תק-של 2013(1), 74175 (2013)}נדחתה בקשתו של החייב ליתן לו רשות ערעור על החלטתה כב' רשמת ההוצאה לפועל, שדחתה את בקשתו לביטול העיקול הרשום על רכבו הפרטי.

המבקש הינו נכה צה"ל שהחזיק ברכב רפואי מסוג דייהטסו שנת ייצור 2008, אותו רכש בשעתו כרכב חדש ומעוניין להחליפו ולרכוש רכב מסוג סובארו ולשם כך אף זכאי למענק של משרד הביטחון, אך עליו להוסיף לצורך רכישת הרכב החדש סך של 35,000 ש"ח מכספו שלו.

הרכב שימש את המבקש, בהיותו נכה פיזית לשימושו האישי והיום-יומי, וטען כי בשל ההחמרה במצבו הבריאותו הוא היה זקוק להחלפת הרכב.

המבקש הפנה את בית-המשפט לרישיון הנהיגה שלו בו נרשם כי הינו מוגבל לרכב בעל מושב נהג אורתופדי, וכי הרכב שיש לו כיום הינו רכב קטן ללא מושב נהג אורתופדי המקשה עליו להיכנס ולצאת מהרכב.

בית-המשפט קיבל את הטענה כי המבקש זכאי להחליף את רכבו, על-פי הוראות אגף השיקום הואיל והיות וחלפו יותר מ- 3.5 שנים מאז רכש את רכבו הנוכחי.

זאת ועוד, בהתאם להוראות סעיף 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל, מיטלטלין, לרבות רכב, הנחוצים לשימושו האישי של נכה בשל נכותו אינם ניתנים לעיקול.

נקבע כי הפטור המתואר לעיל אינו חל על מכונית נכים יקרת ערך, בעוד שאפשר להתאימה לצרכיו החיוניים של הנכה מכונית זולה יותר, על אחת כמה וכמה כאשר החלפת הרכב כרוכה בתשלום כספים מכספיו של החייב בעוד שקיים לו תיק איחוד שסך כל החובות בו כ- 500,000 ש"ח, והתשלום החודשי המשולם על ידו עומד על-סך של 250 ש"ח.

נקבע כי ככל שיש למבקש יכולת לממן 35,000 ש"ח ראוי היה כי ישמשו כספים אלו לפירעון חובותיו, או להגדלת סכומי התשלומים החודשיים ולא לרכישת הרכב החדש כאמור.

בנוסף נאמר כי אין זה מן הראוי שהמבקש יממן את הסכום בגין רכישת הרכב החדש באמצעות הלוואה חדשה, אם והיתה לו כוונה לעשות כן, מכיוון שאז יצור המבקש חובות נוספים בעוד שטרם נפרעו חובותיו הישנים.

בית-המשפט קבע כי לא הוכח על-ידי המבקש כי לא ניתן לרכוש רכב זול יותר שיענה למגבלותיו, בין אם המדובר ברכב מדגם אחר או רכב יד שניה. בנוסף לא הוכח כי לא ניתן להוסיף לרכב הקיים ברשותו של המבקש מושב נהג אורתופדי כאמור לעיל.

נוסף על-כן בית-המשפט סבר כי נראה היה שדרישת המושב האורתופדי איננה דרישה חדשה ולמרות זאת הצליח המבקש להסתדר עד כה גם ללא המושב האמור.
בית-המשפט דנן הביע צער על מצבו הרפואי של המבקש, אך קבע שעליו להבין כי אין כוונה להתעמר בו אלא עליו לאזן בין הזכויות שלו מצד אחד ושל הזוכים מצד שני.

לכן בית-המשפט סבר כי המבקש במקרה דנן, שם לנגד עיניו רק את האינטרס האישי שלו ואולם תפקידו של בית-המשפט הינו לבחון גם את האינטרס של הצד האחר, לקבל כספים בהקדם, ולאזן את האינטרסים באופן מידתי.

ב- ת"ת (חי') 38902-11-12 {פרג' נג'אר נ' עיריית חיפה תברואה, תק-של 2013(2), 29007 (2013)} נשאלה השאלה האם ניתן היה להטיל את העיקול אם התברר בדיעבד כי העיקול הוטל על רכבו של אדם נכה, אותו רכש בעזרת הלוואה עומדת מהמוסד לביטוח לאומי .

בהתאם לסעיף 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל קבע בית-המשפט כי אין לעקל מיטלטלין השייכים לנכה ונחוצים לו לשימוש אישי בגלל נכותו .

לעניין מתן פטור מעיקול מכונית נכים יקרה נקבע כי, כאשר ניתן להתאים מכונית זולה לצרכיו היחודיים של הנכה לא יינתן הפטור. ובמקרה דנן, לא היתה כל התייחסות לשאלה האם ניתן להתאים מכונית זולה יותר לצרכיו של המבקש.

7. עיקול פיצויי פיטורין
נשאלת השאלה האם קיימת אפשרות לעקל פיצויי פיטורים שקיבל עובד?

לאור לשונו החד-משמעית של סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), ניתן לומר כי אין כספי פיצויים ניתנים לעיקול אלא בנסיבות שתוארו בסעיף 26(א)(1) סיפא לחוק פיצויי פיטורים {ראה ב"ש (חי') 1090/96 ירון אורון נ' אסתר אורון,תק-מח 96(3), 1128 (1996)}.

ב- בר"ע (חי') 1378/97 {עויסאת עסאם נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 98(2), 548 (1998)} קבע כב' השופט ס' ג'ובראן כי מטרת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים היא למנוע מצב שכספים מופקדים יעוקלו על-ידי נושים של המעביד ובכך לא יוותרו כספים לשלם לעובדים כשיסיימו את עבודתם אצלו.

לו רצה המחוקק להגן על הכספים מפני עיקול מצד נושי העובד {עיקול שאינו אפשרי כאשר הכספים מופקדים, שאז הכסף עדיין אינו מגיע לעובד, שזכאי לכספים רק עם פיטוריו} היה קובע שפיצויי פיטורים באשר הם מוגנים מעיקול.

לפיכך, כב' השופט ס' ג'ובראן קבע כי החלטתו של רשם ההוצאה לפועל מנומקת ומבוססת היטב, וכי אין מקום להתערב בה במקרה דנן.

זאת ועוד, סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים נועד להגן על כספים שהפקיד המעביד למטרת תשלום פיצויי פיטורים לעובדים, מפני נושיו של המעביד, ולחסום את הדרך בפניהם מלשים ידיהם על כספים אלה, והוא לא נועד להגן על העובדים מנושיהם הם.

8. צו עיקול על קרן תגמולין לאחר פטירת החבר בקרן
האם צו עיקול שהוטל על קרן תגמולין אינו תופס לגבי המוטב לקרן לאחר פטירת החבר גם אם המוטב אינו יורש הנפטר?

ב- ת"ח 2/3/28 {כהן ציון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-גל 98(4), 6 (1998)} נפסק מפי המשקם עורך-דין י' יולוס כי משפקעה זכותו של החייב, עם מותו, לקבל הכספים שהופקדו בקופת התגמולים ומשמורה סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") כי כספים אלו אינם נכנסים בגדר העזבון {ובכך נמנעת תחולה של חובות העזבון על אותם כספים} הרי שהבנק שוב אינו יכול לגבות את חובו מתוך כספים אלו והעיקול שהוטל אינו יכול לשנות תוצאה זו.

במילים אחרות נקבע כי העיקול אינו יכול להוביל לתוצאה לפיה, למרות שאין תחולה של חובות העזבון על הכספים האמורים והכספים אינם בגדר העזבון, יוכל הבנק להיפרע מכספים אלו.

אם אכן היה מתאפשר העיקול הרי שהלכה למעשה למעקל זכות מהותית בנכס, מה שלא נכון במקרה דנן. ולכן בנסיבות אלו בית-המשפט סבר כי יש מקום לבטל את צו העיקול.

9. עיקול מיטלטלין לצורך עבודתו של תאגיד
ב- בר"ע (נצ') 1243/04 {רחובות הצפון בניין ופיתוח בע"מ נ' מוטל מירון בע"מ, תק-מח 05(1), 4015 (2005)} קבע בית-המשפט כי הפטורים הקובעים בסעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל אינם נוגעים כלל בתאגיד ואינם חלים עליו על כל המשתמע מכך.

10. האם זכות עתידית ניתנת לעיקול?
ב- ע"א (חי') 4050/97 {בנק לאומי לישראל נ' ס.מ.ק עאבד בע"מ, תק-מח 97(3), 535 (1997)} נקבע כי "ציפיה" לכך שיופקדו בעתיד כספים לחשבונה של החייבת במקרה דנן, אינה זכות אשר ניתנת לעיקול.

11. האם זכות של יורש בנכס ניתנת לעיקול?
ב- ע"א 110/89 {הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקאי נ' ישראל גלבוע, פ"ד מו(3), 638 (1992)} נקבע כי זכותו של יורש בנכס מסויים מנכסי העזבון איננה ניתנת לעיקול, כל עוד לא חולק העזבון, משמע, המדובר בעיקול על זכות שטרם באה לעולם.

משנעשה צו עיקול סופי לאחר שצד זכה בתביעתו העיקרית ולא הוגש על פסק-הדין ערעור, אין תקומה עוד על חלקו של יורש בפני עיקול כל עוד לא חולקה הירושה.

12. הטלת עיקול על מחצית בעלות הבעל בבית מגורים אשר נמצא בבעלות משותפת של בני זוג
ב- רע"א 4135/90, 4078 {נחום פלג נ' פנינה פלג, פ"ד מה(2), 111 (1991)} נקבע כי אין מקום להטיל עיקולים על מחצית מחלקו של הבעל בבית המגורים, כאשר אלה רשומים ממילא בלשכת רישום המקרקעין על-שם שני בני הזוג .

כלל נוסף שנקבע בהקשר זה בפסיקה הוא כי נכסי האישה וזכויות הבעל בהם "נשרו" מענייני הנישואין, ואין להכניסם אל תחת כנפי ענייני הנישואין בדלת האחורית של הטלת עיקול {ראה בג"צ 185/72 ליסה גור נ' בית-הדין הרבני האיזורי ואח', פ"ד כו(2), 765 (1972); בג"צ 202/57 אסתר סידיס נ' הנשיא וחברי בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד יב 1528 (1958)}.

13. עיקול דמי מפתח וכספי סיוע לשכר דירה
הכלל הוא כי דמי מפתח עתידיים של דירות מגורים אינם ניתנת לעיקול.

כחריג לעיקרון זה, נקבע כי דמי מפתח עתידיים של בתי עסק ניתנים לעיקול משום האפשרות הגדולה יותר למימושם {ראה רע"א 134/88 חסיד לוי נ' יוסף כקשור, פ"ד מב(4), 198 (1988); ע"א 200/69 ברר נ' כונס הכנסים, פ"ד כג(1), 763 (1969)}.

ב- בר"ע 232/75 {יוסף ועמרם אטבה נ' דן רצבי, פ"ד ל(1), 477 (1975)} נקבע כי כל עוד לא נעשה חוזה להעברת דירה, הרי שהזכות לדמי מפתח אינה אלא "תקווה" או "ציפיה" בעלמא שיתקבלו דמי המפתח, ולכן אין זו זכות הניתנת לעיקול.

בפסיקה גם נקבע כי כן ניתן לשעבד זכות לדיירות מוגנת, משמעות העיקול הוא שדמי המפתח אשר ישולמו אם וכאשר יפונה המושכר, ישמשו מקור לפירעון החוב המובטח על-ידי השיעבוד, ומכאן זכות הניתנת לשיעבוד היא גם בת-עיקול {ראה ר"ע 416/86ב אבנר דנוך נ' נעמי עמר ואח', פ"ד מ(3), 775 (1986)}.

לדייר מוגן לא ניתנת זכות בת-עיקול לדמי מפתח, כל עוד לא עשה חוזה להעברת המושכר לאחר {ראה ע"א 342/79 יפה בלסקי נ' אמריקן ישראל הולדינגס בע"מ, פ"ד לה(2), 729 (1981)}.

ב- בר"ע (יר') 3264/97 {מלי (מזל) סיטון נ' אירנה גוליצקי ואח', תק-מח 97(3), 2149 (1997)} קבע בית-המשפט כי אין לעקל כספי סיוע לצורך שכר דירה, הניתנים לאוכלוסיה נזקקת, שכן המדינה מבקשת לסייע לדלי אמצעים, למען לא יישארו ללא קורת גג, אולם אין היא מכוונת לסייע להם לסילוק חובותיהם.

אם כספי הסיוע יחולטו לטובת חובות הנזקק, הרי שתכלית הסיוע תסוכל, והחייב ישוב להישאר ללא מקום מגורים, ואף אם יזכה שוב לסיוע, למען לא ידור ברחובות, יחולט גם הסכום הנוסף לטובת הנושים וחוזר חלילה, עד שהציבור יכסה את כל חובותיו או אם יופסק הסיוע, יוותר החייב חסר דיור, לו ולבני משפחתו.
בית-המשפט קבע כי תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת, עת אין לשלול מאדם חסר אמצעים את הזכות המינימאלית לקורת גג, בזמן שהציבור {באמצעות רשויות הסעד והרווחה} סבור שראוי ונכון לסייע לו בדבר, אולם לא לשם סילוק חובותיו ושיפור מצבו הכלכלי.

יש להבחין, בין סיוע כללי לאדם, לבין סיוע נקודתי לנושא מסויים, שאין נעוצה בו כוונה של קיפוח הנושים.

14. מתי נדרשת תביעה לסעד הצהרתי?
ב- עת"מ (ב"ש) 16128-12-12 {אריזות קמה בע"מ ואח' נ' תאגיד המים נווה במדבר, תק-מח 2013(1), 6913 (2013)} נדונה עתירה כנגד עיקול מיטלטלין שביצע המשיב, תאגיד המים נווה מדבר, כנגד העותרת, חברת אריזות קמה בע"מ.

העותרת טענה כי העיקול שבוצע אינו חוקי לאור הוראת סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל. וכי העיקול הוצא כנגד חברת "שיווק וסחר מזון כללי" ואולם, המיטלטלין שעוקלו הינם בבעלותה.

המשיב בעתירה דנן הגיש בקשה לדחיית העתירה על-הסף עקב חוסר סמכות עניינית לבית-המשפט דנן, לטענתו תאגיד המים נווה מדבר הוקם מכוח חוק תאגיד המים והביוב, התשס"א-2001, והוא אינו אחד מאותן רשויות/ גופים המפורטים בתוספת הראשונה לחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס- 2000 (להלן: "חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים"), לפי סעיף 5 בחוק, המסמיך את בית-המשפט לעניינים מינהליים לדון בעניינם.

העותרת, טענה כי ביקשה את החזרת המעוקלים וביטול העיקולים אשר ביצע המשיב כנגדה בעוד היא אינה חייבת לתאגיד דבר.

בית-המשפט קבע כי הגשת תובענה לסעד הצהרתי, הינו המסלול הנכון במקרה דנן. בית-משפט לעניינים מינהליים אינו נמנה על אחד המסלולים האפשריים ומכאן שהוא חסר סמכות.

בית-המשפט נימק כי במקרה דנן דובר על עיקול שהוצא עקב חוב למשיב ועל- כן הדרך הנכונה לפעול לביטולו היא בהגשת תובענה לסעד הצהרתי בו יתבקש בית-המשפט המוסמך, על-פי סכומו של החוב, לקבוע כי אין תוקף לדרישת החוב מהעותרת ועל-כן יש לבטל את העיקול שהוטל על רכוש העותרת.

עוד נקבע כי לבית-המשפט בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים, אין סמכות לדון בעתירה ועל-כן היא נדחתה על-הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול (סעיף 22 לחוק)