הערבות הבנקאית - "נכס"

עמדת ההלכה הפסוקה הינה כי הערבות הבנקאית היא "נכס" על כל המשמעויות של מונח זה.

ואולם, הבעייתיות בסוגיה זו עלתה בהקשר השאלה באם ניתן להקל את הערבות הבנקאית או תמורתה. בעניין זה נקבעה ההלכה - על יסוד עיקר העצמאות - כי צד לעסקת היסוד אינו זכאי להטיל עיקול זמני על תמורת הערבות הבנקאית אלא בנסיבות בהן תוכח מרמה חמורה {המ' (חי') 5626/86 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' א' לוי קבלני בניין בע"מ, פ"מ תשמ"ו (ב), 485 (1986)}.

מסתבר כי בשדה של הערבות הבנקאית - כהלכת בתי-המשפט המחוזיים - אין חלות מגבלות על זכותו של צד שלישי להטיל עיקול על כספי הערבות. ההלכה שנתקבלה בבית-משפט מחוזי היא זו "שכל צד שלישי, שיש לו דין ודברים נפרד עם המוטב, רשאי לבקש, ובהתמלא התנאים הקבועים לכך בתקנות - גם לקבל, צו לעיקולם הזמני של כספים שנובעים מפרעונה של ערבות בנקאית אוטונומית". ברוח זו פסק כב' השופט ש' פינקלמן ב- בר"ע (חי') 66/94 {בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמותת בוני אלון הגליל, התשנ"ד(ב), 144 (1994)} כדלקמן:

"כספי ערבות בנקאית הם נכס ככול נכס אחר (נכס - לרבות זכות אובליגטורית). אשר-על-כן, כל צד שלישי לעסקת היסוד שבין החייב לבין המוטב, אשר לו תביעה כנגד המוטב, המנותקת מעסקת היסוד, יכול, בהתמלא התנאים הקבועים לכך בתקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי, להטיל עיקול על כספי ערבות בנקאית, בין שנתקבלו בפועל ובין שבשלה הזכות לקבלתם."

סוגיות זכותו של צד שלישי להטיל עיקול על כספי ערבות בנקאית טרם הוכרעה בבית-משפט העליון.

ואולם, כהוראת תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קנה בית-משפט שיקול-דעת אם ייעתר לבקשה להטיל עיקול זמני או אם יסרב לה. בגדרי שיקול-דעתו זה, ובמקום בו יתבקש להטיל עיקול זמני על ערבות בנקאית, סביר להניח כי בית-משפט יביא במניין שיקוליו את טיבה של הערבות הבנקאית "בסביבתה"; דהיינו: אם צדדים שלישיים הסתמכו עליה; אם הטלת עיקול תפגע בבנקים המעורבים בלא הצדק ראוי; אם העיקול יפגע בסחר ועוד שיקולים כיו"ב.

כב' השופט מ' חשין, מניח, לצורך הכרעה בעניין עיקול אשראי דוקומנטרי, כי אכן צד ג', בנסיבות מסויימות כאמור, יכול לעקל ערבות בנקאית תמורתה. מרשימת ההבדלים, לעניין זה, בין ערבות בנקאית לבין האשראי הדוקומנטרי, לגביו קובע כב' השופט מ' חשין, כי זה אינו ניתן לעיקול, למדים אנו מקל וחומר, כי אכן ערבות בנקאית ברת-עיקול היא. אלה דבריו של כב' השופט מ' חשין לעניין זה {רע"א 1821/98, עניין ניקו בדים }:

"והשאלה שאלה: האם לעניינו של עיקול בידי צד שלישי ניתן להקיש מן הערבות הבנקאית האוטונומית לאשראי הדוקומנטרי? התשובה, לדעתנו, היא בשלילה, ומשני טעמים עיקריים אלה המבדילים בין המקרה האחד לבין המקרה האחר, והם שני טעמים המולידים בנים ובני-בנים: טעם אחד נועץ עצמו באופייה הבין-מדינתי של עסקת האשראי הדוקומנטרי, להבדילה מעסקת הערבות הבנקאית, וטעם שני - הקשור לטעם הראשון - הוא, סביכותה היתרה של עסקת האשראי הדוקומנטרי. הבה נעמוד על הדברים מקרוב, ונמנה את ההבדלים בין שני המכשירים הפיננסיים שלפנינו.

ראשית לכול, עסקת ערבות בנקאית הינה, על הרוב, עסקה שפועלה בתחומי המדינה בלבד. העסקה היא עסקה פנים-מדינתית. שלא כמותה הוא האשראי הדוקומנטרי, שעל-פי עצם טיבו חוצה הוא גבולות ויבשות. האשראי הדוקומנטרי משמש מכשיר פיננסי מרכזי, חיוני ומכריע בסחר הבין-לאומי, וכדבר הלמד מעניינו נדע, כי פגיעה בו - ולו פגיעה קלה - עלולה לזעזע את הסחר חוצה-הגבולות בעולם. פגיעה ביחסי הסחר הבין-מדינתיים ושתילת גורם של אי-ודאות וסיכון בעסקות בין-לאומיות, עלולים להיות גורמים מקשים במאוד - בנסיבות מסויימות אף גורמים הרסניים - וכל אלה שיקולים מן המעלה הראשונה הם לייחד את האשראי הדוקומנטרי לעצמו ולהבדילו מן הערבות הבנקאית.

שנית, עיקול כי יוטל על כספי אשראי דוקומנטרי, יאלץ העיקול את המוטב לנהל התדיינות במדינת הקונה (או לוותר על התמורה), ועל דרך זה תיפגע ודאות התשלום ויופר איזון האינטרסים בין הצדדים. שיקול זה אינו רלוונטי בעניינה של ערבות בנקאית פנים-מדינתית רגילה.

שלישית, בעסקת אשראי דוקומנטרי רגילה מובנֶה בה בָּעסקה יסוד של הסתמכות על כתב האשראי למימון שירותים נלווים לעסקת היסוד (הובלה, ביטוח וכיו"ב). חשש לעיקול התמורה יכול שיביא לסירובם של אותם נותני שירותים ליתן אשראי בהסתמך על האשראי הדוקומנטרי, והקונה יכול שיימצא נפגע, בין השאר, במחיר הסחורה. כן ייפגע הקונה אם אותם נותני שירותים ייתנו אשראי למוכר, ומשלא יבואו אל שכרם יעכבו את הטובין בהחזקתם. בעניינה של ערבות בנקאית תרחישים אלה אינם מוּבְנִים במערכת.

רביעית, כפי שראינו, בדרכו הרגילה - ולהבדילו מן הערבות הבנקאית - שולח האשראי הדוקומנטרי זרועותיו לעברים - אל צדדים שלישיים - ופקעת ההסתמכויות על קיומו של האשראי סבוכה ומורכבת: אשראי ספקים, הקצאת אשראי נוסף, הקדמת תשלום וכו'. משידענו כי כל אלה - ועוד - תולים עצמם בוודאות התשלום בעסקת האשראי, נוסיף ונדע כי בהיסדק הוודאות עלולה המערכת כולה לקרוס. שיקולים אלה אינם קיימים - ודאי שלא באותה עוצמה - בעניינה של ערבות בנקאית אוטונומית.

ועוד: כפי שראינו, במקביל לעסקת היסוד שבין מוכר לקונה, נוצרת באשראי דוקומנטרי מערכת יחסים - לעיתים מערכת מורכבת למדיי - בין בנקים שונים.

פגיעה בוודאות התשלום של האשראי הדוקומנטרי תביא בהכרח לפגיעת-שרשרת בבנקים, ובין הבנקים ביניהם לבין עצמם. ואף שגם בערבות בנקאית יכולה שתיווצר מערכת מעין-זו (ראו, למשל, (Van Houtte, supra (57), at p. 307, הנה בערבות בנקאית ענייננו בחריג בעוד אשר בעניינו של אשראי דוקומנטרי זה הכלל.

בצרפנו אחד לאחד ובהטילנו על כפות המאזניים, מזה ומזה, את השיקולים שלעניין, דומה עלינו כי למרות הדמיון לכאורה בין עסקת הערבות הבנקאית לבין עסקת האשראי הדוקומנטרי, השוני בין השתיים רב על הדמיון, והוא, כמובן, לעניינה של הטלת עיקול בידי צד שלישי לעסקה. אין זאת אלא שעיקר העצמאות (האוטונומיה) פרישתו רחבה ועוצמתו רבה באשראי הדוקומנטרי מפרישתו ומעוצמתו של אותו עיקר בערבות הבנקאית.

נזכיר ונזכור, כי בשדה האשראי הדוקומנטרי עיקר העצמאות הוא בבחינת עקרון-על - מעין זכות-יסוד של הסחר הבין-מדינתי - בעיקר משום שנכרך הוא בסחר בין-מדינתי על כל המורכבות הנלווית לסחר זה. אל-נא נלך שׁוֹלָל אחרי זהות המושג - 'עיקר העצמאות' - המשמש גם באשראי הדוקומנטרי גם בערבות הבנקאית. אכן, גם באשראי הדוקומנטרי גם בערבות הבנקאית אמור עיקר זה להשיג - בתחומיו -אותה תכלית של ודאות וביטחון, ואולם מתוך ששתי מערכות שונות ילדו, כל אחת לעצמה, את עיקר העצמאות שלה, ממילא לא נוכל ללמוד על כל אחד מאותם שני עיקרים נפרדים אלא על רקע המערכת שילדה אותן.

ואמנם: 'עיקר העצמאות' של עסקת הערבות הבנקאית נגזר מתוך עסקה זו, וייעודו לקיים את תכליתה של העסקה; 'עיקר העצמאות' של עסקת האשראי הדוקומנטרי נגזר מתוך עסקה זו, וייעודו אף-הוא לקיים את תכליתה של העסקה. ומתוך שלא הרי עסקה אחת כהרי עסקה אחרת - בגזרות הנוגעות לענייננו עתה - ממילא אין כוחו של עיקר עצמאי אחד ככוחו של עיקר עצמאי אחר - אף ששם אחד קוֹרָא על השניים." {יצויין כי ההדגשות אינן במקור}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הערבות הבנקאית - "נכס"