הערבות הבנקאית בעין המשפט
הפרקים שבספר:
- מהותה של הערבות הבנקאית - מבוא
- מה בין ערבות רגילה לערבות בנקאית
- ערבות בנקאית אוטונומית
- הערבות הבנקאית - "נכס"
- מבחנים להגדרת ערבות כערבות אוטונומית אם לאו
- השפעת המחלוקת החוזית על תוקפה של הערבות הבנקאית
- מסירת המקור של הערבות הבנקאית - חובה היא?
- החריגים לעקרון העצמאות
- על אשראי דוקומנטרי - שטר מטען - ועל ערבות בנקאית אוטונומית
- החובות הכלליות, שלא מכוח הדין, החלות ביחסי בנק-לקוח וצד ג' והערבות הבנקאית
- סדרי דין וראיות בהליכים לעיכוב או מימוש ערבות בנקאית - מבוא
- חובת פירוט טענות בדבר תרמית או מרמה
- בקשה בכתב והדיון בה
- מהותו של הסעד הזמני
- הבקשה לסעד זמני - טרם ואחרי הגשת התובענה - ועקרונות היסוד שבבסיסן - תקנות 363-360 לתקנות סדר הדין האזרחי
- סעד זמני מסוג צו מניעה זמני
- הגשת הבקשה והדיון בה - תקנות 367-365 לתקנות סדר הדין האזרחי
- הערובה וחילוטה - תקנות 364, 371 לתקנות סדר הדין האזרחי
- עיון מחדש - תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי
- שמיעת התובענה במקום דיון בסעד הזמני - תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי
- ערעור בענייני סעד זמני
- ביטול חוזה ערבות בנקאית עקב הטעיית הבנק
- הערבות הבנקאית והליכי פירוק
- הליכי הקפאת הליכים והערבות הבנקאית
- מימוש הערבות הבנקאית בהליכי מכרז
- מסמכי התחייבות והנפקת הערבות הבנקאית
- חילוט ערבות בנקאית שהופקדה בבית-משפט לאבטחת נזקים
- רשלנות או התרשלות בנק
- ביטולה או השבתה של ערבות בנקאית שניתנה לאבטחת ביצוע
- סוגי ערבויות בנקאיות
- הסדר נושים וערבות בנקאית
- ערבות בנקאית במסגרת הסכם שכירות ומימושה
- דוגמאות ותקדימים
שמיעת התובענה במקום דיון בסעד הזמני - תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי
1. הדיןתקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:
"369. שמיעת התובענה במקום דיון בסעד הזמני (תיקון התשס"א (מס' 7))
נשיא בית-המשפט או שופט שנשיא בית-המשפט מינה לכך, רשאי להורות על הקדמת מועד הדיון בתובענה, במקום קיום הדיון במעמד הצדדים בבקשה לסעד הזמני, אם ראה כי יהיה בכך כדי לייעל את הדיון ולחסוך מזמנו של בית-המשפט ומזמנם של הצדדים; ניתן בתובענה צו במעמד צד אחד, ייתן בית-המשפט הוראות בעניין הצו, ככל שימצא לנכון בנסיבות העניין."
2. כללי
הפרקטיקה שהיתה נהוגה גם בעבר יצרה מצבים בהם לנהל דיונים מיגעים סביב מתן הצו הזמני, ובפרט שמדובר בהליך המושתת על תצהירים עובדתיים נרחבים, בהם בית-משפט קבע במקום לדון בצו עצמו את הדיון בתביעה עצמה. לעיתים, הצדדים עצמם, נתנו הסכמתם לביצוע הליך מזורז שכזה. אין ספק שקיום צעד כזה תוך מתן צו ביניים לתקופת הדיון, עשוי לשרת את האינטרסים של שני הצדדים ולמזער את הנזקים של הצד נגדו מבוקש הצו. ואולם, יש לציין כי לעיתים פרקטיקה זו נוצלה דווקא על-מנת "לסחוב" את הדיון שכן גם משכו של הזמן עד למתן פסקי-דין הינו ארוך ביותר.
המיוחד בתקנה הינו שהסמכות לקבוע את המשכו של ההליך אינה בידיו של בית-משפט שדן בבקשה לצו הזמני אלא סמכות זו קיימת במנותק מן הדיון בבקשה ובסמכות נשיא בית-משפט או שופט שמינה לכך.
3. פקיעת הסעד הזמני - תקנה 370 לתקנות
תקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:
"370. פקיעת הסעד הזמני (תיקון התשס"א (מס' 7))
סעד זמני יפקע:
(1) עם הפסקת התובענה, עם ביצוע פסק-הדין או בתום המועד שנקבע בו, לפי המוקדם;
(2) אם הצו הזמני ניתן לפני הגשת התובענה והמבקש לא הגיש לבית-המשפט את התובענה במועד, כאמור בתקנה 363(א);
(3) אם הצו הזמני ניתן במעמד צד אחד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם בית-המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו;
(4) עם ביטולו על-ידי בית-המשפט."
4. החלטה בבקשה לסעד זמני וכן סמכות רשם - תקנות 372, 373 לתקנות
תקנות 372, ו- 373 לתקנות קובעות כדלקמן:
"372. סמכות רשם (תיקון התשס"א (מס' 7))
הוראות סימן זה יחולו גם על רשם במסגרת סמכויותיו ליתן סעד זמני על-פי דין.
373. החלטה בבקשה (תיקון התשס"א (מס' 7))
בית-המשפט הדן בבקשה לסעד זמני ייתן את החלטתו עם תום הדיון בבקשה, ולכל המאוחר חמישה-עשר ימים לאחר תום הדיון; לא נתן את החלטתו במועד האמור, ייתן על כך הודעה מנומקת בכתב לנשיא בית-המשפט או לסגנו."

