החריגים לעקרון העצמאות

1. כללי
כוחה של הערבות האוטונומית ביעילותה כמכשיר פיננסי להבטחת זכויות צדדים לעסקאות כלכליות, בלא קשר תלות הכרחי בקיום הכרעה במחלוקות הקשורות בעסקה, העשויות לעלות במערכת היחסים המשפטית שביניהם. על המשפט לצמצם ככל הניתן את תחומי ההתערבות החיצונית בעצמאותה של הערבות האוטונומית כפי שהוגדרה בידי הצדדים, על דרך הכפפתה במידה זו או אחרת לעניינים הקשורים בעסקת יסוד {ע"א 3130/99, עניין שובל הנדסה}.

ערבות בנקאית אוטונומית הינה ערבות בעלת מעמד עצמאי המנותקת מעסקת היסוד שבמסגרתה נמסרה. מימושה של ערבות זו על-ידי הנערב מותנית בהתקיימות תנאי הערבות עצמה, אולם המימוש אינו תלוי בהכרעה במחלוקות שמקורן בעסקת היסוד. כך מוגשמת תכליתה של הערבות הבנקאית האוטונומית שהיא להבטיח את פרעונם של חובות במהירות ובפשטות ועל-ידי כך להגביר את היציבות והוודאות בחיי המסחר {רע"א 73/0 AMS Technical Systems Inc. נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(2), 394 (2000)}.

עם-זאת, הוכרו בפסיקות בתי-משפט שני חריגים לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית האוטונומית, ואלה הם חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות. חריגים אלה נועדו להגן על החייב ולמנוע את מימוש הערבות הבנקאית כאשר דרישת הנערב למימוש הערבות נגועה ב: מרמה או חוסר תום-לב והגינות חמורים {ע"א 5717/91, עניין מליבו; ע"א 3130/99, עניין שובל הנדסה; ע"א 11123/03 ט.ש.ת. חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, תק-על 2005(4), 1 (2005)}.

יש לציין עוד, כי בתחום דיני המכרזים נועדה הערבות הבנקאית, שמצורפת על-ידי המציע להצעתו, להגשים שתי מטרות עיקריות. המטרה האחת היא לעמוד על רצינותו של המציע במכרז ועל חוסונו הכלכלי, והמטרה האחרת היא לתת בידי בעל המכרז אמצעי יעיל לגביית פיצויים מהמציע אם יחזור בו מהצעתו שזכתה במכרז {עע"מ 1966/02 המועצה המקומית מג'אר נ' ג'מאל אבראהים, פ"ד נז(3), 505 (2003)}.

הדרישה לכך שהערבות הבנקאית המצורפת להצעה במכרז תהיה ערבות בנקאית אוטונומית נועדה להגשים בעיקר את המטרה השניה מבין שתי המטרות שהוזכרו לעיל {בר"ם 11411/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה "דרום יהודה" נ' חברת חופרי ר. אבוקוש בע"מ, פדאור 06(12), 393 (2006)}.

ואולם, ההלכה גם הגדירה את רשימת החריגים, באורח כוללני יותר - כשלאו-דווקא מקבעים זאת בקימום של דיני החריגים כאמור לעיל {ע"א 3130/99, עניין שובל הנדסה}.

מדובר במצבים קיצוניים בהם התרחשויות הקשורות בעסקת יסוד עשויות להשפיע על הערבות חרף עצמאותה, ולהביא למניעת מימושה, אפילו נתקיימו כל תנאיה. למשל, חריג הנסיבות המיוחדות עשוי להצדיק התערבות באצמעותה של הערבות {ראו: ע"א 3130/99, עניין שובל הנדסה}. חריג הנ"ל הוא בעל נפקות רחבה יותר אשר לתוכה ניתן ליצוק מגוון של התנהגויות שיש בהן כדי להביא לבטלות או לעיכוב מימושה של ערבות.

כך גם במקום שהתנהגות המוטב המבקש את את מימוש הערבות נגועה במעשי מרמה חמורים כלפי הצד האחר לעסקת היסוד, ניתן לחסום את מימוש הערבות כדי שלא יצא חוטא נשכר {ע"א 508/89 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' יהודית דובובי - אלמוג, פ"ד מה(3), 68 (1991)}.

נוכח האמור לעיל, ניתן לומר כי כלל העצמאות אינו מוחלט. הפסיקה האמריקאית הכירה ב"חריג התרמית" חריג שהוכר גם בפסיקה האנגלית וכאמור לעיל גם בפסיקה הישראלית. ב- ר"ע 646/84} שוראב אינדסטרי אנד טריידינג קומפני נ' רמונד סבה - "אונקס", פ"ד לח(4), 693 (1985)} קבע כב' הנשיא מ' שמגר, כי ניתן להכיר בקיומו של חריג רחב יותר ממרמה חמורה, אך "דרגת המרמה הנדרשת מהמוכר בכל הקשור לחוזה המכר צריכה להיות כזאת אשר תגרום לכך שהעיקרון החשוב של ניתוק מכתב האשראי מחוזה המכר לא ישרת עוד שום מטרה לגיטימית, ושהמרמה לא תאפשר למבצעה לנצל יתרון לא הוגן ולהימלט עם כספו של הקונה".

נקבע, כי "רק מרמה המשמיטה כליל את הבסיס המסחרי של חוזה המכר - על-ידי כך שהמוכר שלח במקום סחורה חומר חסר כל ערך, כגון פסולת או אבנים, או לא שלח סחורה כלל - מצדיקה היענות לתביעת עצירת התשלום...".
לפי חריג התרמית עשוי הערב "להיות משוחרר מחיוב התשלום שלו כלפי המוכר {הזכאי לתשלום לפי כתב הערבות} כל אימת שדרך הקיום של חיוב המוכר על-פי עסקת היסוד עולה כדי תרמית" {מ' מאוטנר "עסקת היסוד ומכתב האשראי: תרמית וביטול החוזה בדרך של התנהגות", עיוני משפט י"א(3), 518 (1986)}.

יוער, שהפסיקה גם קבעה בעניין זה כי רק במקרים נדירים וקיצוניים, יעוכב מימושה של ערבות אוטונומית, כאשר אין ספק כי למבקש עומד להיגרם עוול חמור.

ב- רע"א 270/87 {דב רובין נ' פמר חברה לבניה ועבודות ציבוריות בע"מ, פ"ד מא(3), 753 (1987)} קבעה כב' המשנה לנשיא מ' בן פורת כדלקמן:

"יתכנו מקרים נדירים, שבהם התנהגות התובע (המבקש לממש את הערבות) במסגרת העסקה בין הצדדים היתה כה חמורה במהותה, עד שבית-המשפט יורה לבנק לא לכבד את הדרישה."

כך גם ב- רע"א 5387/98 {חברת המזח הצפוני בע"מ נ' אריה רונה, תק-על 98(3), 1465 (1998)} שם קבע בית-משפט עליון כדלקמן:

"אין די בכך שהמבקש למנוע את מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית ישתמש במילה 'תרמית' או במילים אחרות הדומות לה במסגרת בקשתו, אלא עליו לבסס את התרמית הנטענת בעובדות המקרה ולתמוך את טענתו בראיות ברורות."

מדוגמאות אלו רואים אנו כי הפסיקה בנדון נוקשה. נקבע, כי בשל אופיה האוטונומי של ערבות בנקאית מסוג זה, אין מקום למנוע מימוש של ערבות כזאת, אלא במקרים בהם מדובר בזיוף, במרמה מצד הנהנה או בנסיבות מיוחדות שמצדיקות זאת, כגון: מקרים בהם היתה התנהגות הנערב חמורה במיוחד, כאשר מימוש הערבות נעשה כפעולת נקמנות והפעלת לחץ בלתי-הוגן מצד תובע המימוש, במקרים בהם האינטרס הכולל בעיכוב המימוש גובר אף על המטרה הכללית למצות את השימוש בערבות האוטונומית כמכשיר יעיל להבטחת זכויות בחיי המסחר, וכאשר יש במימוש ערבות כדי לגרום להעדפת נושה במסגרת פשיטת רגל {ע"א 340/78 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית ישראלית בע"מ, פ"ד לב(3), 318 (1978); רע"א 4256/93, עניין שיכון עובדים; ש"א (יר') 3431/99 AMS Technical Systems Inc. נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"מ התשנ"ט(ב), 145 (1999)}.

2. חריג "הנסיבות המיוחדות"
חריג "הנסיבות המיוחדות" אינו מדבר בהכרח במקרי זיוף או מרמה, אולם מנגד, כדי להיכנס לגדרו אין די בקיום מחלוקת חוזית בין הצדדים לעסקת היסוד {בר"ע 239/80 יוטבין מהנדסים וקבלנים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(2), 335 (1980)}.

בגדר "נסיבות מיוחדות" עשויה לבוא התנהגות חמורה או שרירותית של המוטב בבואו לדרוש את חילוט הערבות {ע"א 340/78 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית ישראלית בע"מ, פ"ד לב(3), 318 (1978); רע"א 2078/02, עניין מוניטין} או "התנהגות המונעת משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות {רע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבניין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובניין בע"מ, פ"ד נה(2), 447 (2001)}.

כך למשל, מקום שהמוטב דורש מימוש ערבויות ביצוע שניתנו בהקשר לעסקת היסוד מקום שאישר בכתב לצד האחר את דבר סיום ביצוע העבודות, או כאשר דורש הוא את מימוש הערבויות כאשר חוסר תקפותה של עסקת היסוד אינו מוטל בספק.

3. מרמה
3.1 חריג המרמה - העיקרון
הכוונה בחריג המרמה, היא למרמה חמורה. כלומר, רק מרמה המשמיטה כליל את הבסיס המסחרי של חוזה המכר - על-ידי כך שהמוכר שלח במקום סחורה חומר חסר כל ערך, כגון פסולת, או אבנים, או לא שלח סחורה כלל - מצדיקה היענות לתביעת עצירת התשלום {ר"ע 646/84 שוראב אינדסטרי אנד טריידינג קומפני נ' רמונד סבה - "אונקס", פ"ד לח(4), 693 (1985)}. באותו עניין דובר במכתב אשראי דוקומנטרי, אולם חריג המרמה הוחל גם על ערבות בנקאית אוטונומית {ע"א 222/87 פיתוח כוכב יאיר אגודה שיתופית בע"מ נ' דביר ג.פ.ש. חברה לבניין ופתוח בע"מ, פ"ד מא(4), 430 (1987)}.

ב- ע"א 5717/91 {עניין מליבו} קבע השופט י' טריקל כי לפי חריג התרמית עשוי הערב להיות משוחרר מחיוב התשלום שלו כלפי המוכר הזכאי לתשלום לפי כתב הערבות כל אימת שדרך הקיום של חיוב המוכר על-פי עסקת היסוד עולה כדי תרמית. אך הוא מוסיף ומדגיש כי הפרשנות הראויה היא כי רק מרמה חמורה מצד מוכר אשר לא מילא כלל את חיובו וחובותיו במסגרת חוזה המכר, מצדיקה הוצאת צו האוסר על הבנק לשלם לו בהתאם להתחייבותיו.

ב- רע"א 73/00 AMS Technical Systems Inc.} נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(2), 394 (2000)} מתייחס כב' השופט א' ריבלין לחריגים וקובע כי לעיקרון האוטונומיה של הערבות הבנקאית קיימים חריגים "וזאת במקרים נדירים, שבהם התנהגות הנערב היתה חמורה במיוחד" {רע"א 4256/93, עניין שיכון עובדים}. כלל זה אינו מוגבל אמנם למעשי מרמה וזיוף, אך תחולתו - במשורה.

ב- רע"א 8654/00 {בולוס גרניט ושיש בע"מ נ' רשות שדות התעופה, תק-על 2003(3), 2603 (2003)} קבעה השופטת ד' דורנר כדלקמן:

"הבטחת יעילותה של הערבות האוטונומית, ואף השיקול של קיום חיי מסחר שוטפים, מחייבים לצמצם את המקרים שבהם יתערב בית-המשפט בכדי למנוע את מימושה, תוך הגבלתם לנסיבות חריגות, כגון שהערבות האוטונומית זוייפה או הושגה במירמה. ועל-כל-פנים, אין לאפשר לחייב לקשור בין עסקת היסוד לבין חיובו של הערב לשפות את הנושה."

ב- רע"א 5387/98 {חברת המזח הצפוני בע"מ נ' אריה רונה, תק-על 98(3), 1465 (1998)} קבעה כב' השופטת ד' דורנר כדלקמן:

"עקרון היסוד המונח בבסיסה של הערבות הבנקאית האוטונומית הוא עקרון העצמאות, המנתק את העסקה הדוקומנטרית מעסקת היסוד שבין הצדדים. לפיכך, רק במצבים קיצוניים ביותר, כגון במצבים של תרמית, ניתן לקשור בין שתי העסקאות ולמנוע את מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית."

3.2 תוכן המינוח "מרמה" ונטל ההוכחה בדיני הערבות הבנקאית
אין הגדרה חד-משמעית למונח מרמה ככל שהינו מתקשר לדיני הערבות הבנקאית. ואולם, מדובר בחריג העולה בחומרתו על "חריג הנסיבות המיוחדות" - שאינו צריך להגיע לדרגת מרמה.

בסיסם של דיני ערבות בנקאית מושתת על העקרונות על פיהם קיים ניתוק מוחלט מעסקת היסוד. לאמור, העיקרון הראשון, על פיו, יש לנערב את היכולת לממש את הערבות אף אם לא התקיימו תנאיה של עסקת היסוד, ובלבד שימלא את התנאים בכתב הערבות. האחר, העיקרון המחייב תיאום מלא בין הפרטים המוצגים לבנק לשם קבלת תשלום הערבות לבין הפרטים הנדרשים בכתב הערבות {רע"א 2078/02, עניין מוניטין}.

הערבות האוטונומית מאפשרת לנערב לקבל את הסכום המגיע לו, לטענתו, בלא שיהא צורך להכריע תחילה האם זכאי הוא לסכום על-פי תנאיה של עסקת היסוד. במילים אחרות, המטרה היא לנתק בין התנאים שבעסקת היסוד לבין אפשרות מימושה של הערבות. אם על הנערב להוכיח את זכותו לפי עסקת היסוד כתנאי למימוש, כאילו אמרנו שהתנאים הכלולים בעסקת היסוד הפכו לחלק מן הערבות הבנקאית, קרי, אין היא עצמאית עוד. ואולם, העיקרון בדבר עצמאותה של הערבות אינו מוחלט רק בהתקיים שני התנאים: מרמה או בהתקיים נסיבות מיוחדות, כאשר הכוונה היא בעיקר להתנהגות חמורה במיוחד של הנערב, אף שאינה מגיעה כדי מרמה - ניתן למנוע מימושה של ערבות אוטונומית.

פועל יוצא של העקרונות הנ"ל הינו שהתוכן של המונח "מרמה" נע בין אותם מושגים המשמשים בסיס להגדרת "הנסיבות המיוחדות" לבין הגדרות המרמה כפי שהובאו בהתייחס לדינים אחרים מתחום החוזים. לא אחת התנהגות שלא נכנסה לגדר הגדרת "מרמה" מצאה את מקומה במסגרת החריג של "נסיבות מיוחדות".

אם נסכם את גישתנו ל"תוכן" המושג "מרמה" ניתן לומר בוודאות כי:

א. תוכנו של המושג "מרמה" יינתן על-פי הנסיבות של האירוע והינו בשיקול-דעתו של בית-משפט על-פי נסיבות אלה, לראות או לא, באירוע נסיבות כאלה משום מעשה מרמה שדיו כדי להביא לביטול מימושה של ערבות בנקאית.

ב. תוכנו של המושג יבחן על-פי ההגדרות והתוכן שניתנו למושג זה בהוראות דין אחרות או בהלכה הפסוקה של בתי-המשפט.

ב- ע"א 3130/99 {עניין שובל הנדסה} נפסק כדלקמן:

"מקום שהתנהגות המוטב המבקש את מימוש הערבות נגועה במעשי מרמה חמורים כלפי הצד האחר לעסקת היסוד, ניתן לחסום את מימוש הערבות כדי שלא יצא חוטא נשכר (ע"א 508/89 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' יהודית דובובי - אלמוג, פ"ד מה(3) 68); רע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז, תעשיות בניה בע"מ, פ"ד מח(1), 450, 455 (1993); מ' מאוטנר "עסקת היסוד ומכתב האשראי: תרמית וביטול החוזה בדרך של התנהגות", עיוני משפט יא(3), 501 (1986); פרשת רובין נ' פמר, רע"א 270/87, פ"ד מא(3), 753 (1987)). חריג "הנסיבות המיוחדות" אינו מדבר בהכרח במקרי זיוף או מרמה, אולם מנגד, כדי להיכנס לגידרו, אין די בקיום מחלוקת חוזית בין הצדדים לעסקת היסוד."

ב- עא"ח (ארצי) 72/05} מרקו בלילתי נ' חברת מלונות דן בע"מ, תק-אר 2005(4) 275 (2005)} נפסק כדלקמן:

"טענה בדבר תרמית או הטעיה או טעות הינה מתחום דיני החוזים והיא מכוונת כלפי עצם תוקפו של ההסכם. כשם שצד להסכם יכול לתבוע את ביטולו של ההסכם בעילה של תרמית או הטעיה או טעות, כך יכול לעשות זאת מי שלא היה צד להסכם, אך תוצאותיו חלות עליו, בין מכוח חוק הסכמים קיבוציים ובין מכוח היותו צד ג' לחוזה שבין צד א' לצד ב' (השווה ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), 787)."

ב- ת"א (יר') 1602/98} בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-מח 2004(1), 1164 (2004)} נקבע כדלקמן:

"בתי-המשפט הדגישו את ייחודה של הערבות הבנקאית האוטונומית על-ידי הגבלת הטענות בגינן ניתן לפטור את הבנק הערב מלקיים את חיוביו על-פי כתב הערבות. חריג זה הוא טענת התרמית אשר יש לייחס למוטב. רק כאשר מוכח שהמוטב ביצע מעשה מרמה או זיוף, או היה שותף למעשים כאלה, בין בעצמו או על-ידי אחר, או ידע על קיומם או מתנהג בצורה חמורה העולה כדי תרמית, רק אז בית-המשפט מתערב במישור יחסים זה (ראו, ספרם של מ' ששון, מ' יפרח, א' שנקר אשראים דוקומנטאריים - היבטים מעשיים ומשפטיים, (הוצאת שוקן, תשנ"ו), 189 (אסמכתא 8 של בנק המזרחי), וההחלטה ב- רע"א 5387/98 חברת המזח הצפוני בע"מ נ' אריה רונה ואח', תק-על 98(3), 1465 (1998), בעמ' 2 להחלטה; ע"א 5717/91, עניין מליבו - 704-703; רע"א 1765/00 י' מושקוביץ חברה קבלנית לבניין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובניין בע"מ, פ"ד נה(2) 447, 453-452 (2001)).

ההנמקה למדיניות משפטית זו היא פשוטה בתכלית. כאשר המוטב מקבל את הערבות הבנקאית מהבנק הערב, הוא סומך עליה ונותן בה אמון מלא שהיא מהווה ערובה בטוחה במאת האחוזים לכספים אשר יעביר לחשבון החייב. לכן, ברגע שנכנסת הערבות לתוקף, עם העברת התשלום (כפי שהותנה במקרנו, ראה גם עדות שמשון יצחק, פרוט' 21.03.01, עמ' 58, ש' 3-1), הקשר המשפטי בין הבנק המוטב לבין החייב נהפך לקשר רחוק, כי הבנק הערב נכנס לנעליו ולקח על עצמו את האחריות המלאה לקיום הערבות ופירעונה במועדה הקבוע, אם החייב לא עומד בזאת.

במילים אחרות, הערבות הבנקאית האוטונומית הבלתי-תלויה, מקימה חיוב עצמאי, והאחריות הכספית של הבנק הערב הנובעת ממנה היא אחריות ישירה ובלתי-תלויה (ראו ספרם של ששון ואח', עמ' 66, אסמכתא מס' 26).

ערעור האמון של המוטב בערבות הבנקאית, שהיא, כאמור, מכשיר פיננסי יעיל ומבוקש בחיי המסחר, יש בו כדי לערער עד מאוד את חיי המסחר ועולם העסקים. איש לא יהיה מוכן לסמוך על ערבות בנקאית, ביודעו, כמוטב, שכספו איננו מובטח יותר באופן מלא. במקרה כזה, המוסדות הבנקאיים, שהם עמוד התווך של חיי הכלכלה, יפסיקו להיות גורם אמין הפועל ליציבות חיי הכלכלה והעסקים.

מכאן, על-מנת שלבנק דיסקונט תעמוד עילה שלא לפרוע את הערבויות הבנקאיות שהוציא, היה עליו לבסס טענה בדבר תרמית של בנק המזרחי, או ידע על קיומה, או להוכיח שהוא התנהג בצורה חמורה העולה כדי תרמית. לא מצאתי בין טענותיו של בנק דיסקונט טענות שכאלה."

לעניין זה ראו גם רע"א 9622/05 {פוליבה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2006(1), 680 (2006)}. שם המבקשת ביקשה לייבא ארצה שמן סויה מוחמץ טהור להזנת בעלי חיים. לשם כך התקשרה עם המשיבה הפורמאלית 1, שהיא חברה ברזילאית {להלן: "החברה"}. לאחר שהוצגו בפני המבקשת תוצאות בדיקת מעבדה הוציא המשיב 1 {להלן: "הבנק"}, כתב אשראי דוקומנטרי לזכות החברה. המבקשת נדרשה להמציא אישורים נוספים בדבר תוצאות בדיקות נוספות שיש לערוך לשמן. ממצאי הבדיקות העלו כי בשמן יש חומר רעיל ואחוז גבוה מידי של חומצות שומן. לטענת המבקשת החברה ניסתה למכור לה במתכוון שמן סויה מהול בשמן כותנה במקום שמן סויה מוחמץ טהור.

נוכח האמור, המבקשת פנתה לבית-המשפט המחוזי בבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד אשר ימנע מהבנק להעביר הכספים לחברה. צו כאמור ניתן ליום אחד אך לא הוארך. החלטת בית-המשפט נסמכה, בין היתר, על ההערכה כי טענות המבקשת באשר לאיכותו הירודה של השמן, אינן באות בגדר חריג המרמה או הזיוף, המהווה בסיס למתן צו האוסר תשלום על-פי כתב אשראי דוקומנטרי. מכאן הוגשה בקשת רשות ערעור.

בית-המשפט העליון דחה את הבקשה.

השאלה העיקרית שעלתה בפני בית-המשפט היא האם בנסיבות המקרה קמה תחולה לחריג המרמה כך שעל פיו ניתן יהיה למנוע מן הבנק להעביר את התשלום לחברה.

לעניין זה נקבע, כי על-פי ההלכה המקובלת חריג המירמה הינו חריג צר ביותר.

לטענת המבקשת, הסחורה שסופקה לה הינה חסרת כל ערך כלכלי וכי יתכן שכלל לא ניתן יהיה להכניס את השמן לשטח המדינה. באשר לטענה זו נקבע, כי שליחת טובין חסרי כל ערך לקונה, עשויה להוות סימן מעיד לכך שהמוכר הינו רמאי, ולכך שסיכויי הקונה לגבות ממנו בחזרה את כספו באמצעות הליך של תביעה הינו נמוך. אלא, שבמקרה דנא לא השכילה המבקשת להראות, ולוּ לכאורה, כי החומר שסופק לה הינו חסר ערך לחלוטין וכי לא ניתן יהיה לעשות בו שימוש לצרכים אחרים או במקומות אחרים בעולם.

ככלל, על הטוען למירמה רובץ הנטל להוכיח כי הטובין שסופקו במסגרת עסקת היסוד הם חסרי ערך. בחוות-דעת מומחה מטעם המבקשת לא נטען במפורש כי הסחורה חסרת כל ערך כלכלי וכי לא ניתן למצוא לה שימושים כלכליים חלופיים. ספקות אלו באשר לערכם המסחרי של הטובין עשויים לפעול לרעת הקונה.
זאת ועוד, נקבע, כי חברה זרה הביעה עניין ברכישת השמן והדבר אינו מתיישב עם טענת המבקשת בדבר היות הסחורה נטולת ערך כספי. מן האמור לעיל עולה כי לסחורה שסופקה למבקשת יש ערך כלשהו, גם אם מדובר בטובין שהינם מאיכות ירודה ושאינם תואמים את חוזה המכר.

המבקשת סמכה את עמדתה על טענה נוספת לפיה החברה ביצעה הפרה בוטה של חוזה המכר, עת שהתברר כי השמן שסופק על ידה אינו שמן סויה טהור ואולם לא כל אי-התאמה חוזית, ולוֹּ גם כזו המובילה להפרה חמורה של החוזה מצד המוכר, עשויה בהכרח להעיד על כוונת מרמה והיא יכולה להיות גם תוצר של טעות או רשלנות.

יחד-עם-זאת, קבע בית-משפט, כי לא מן הנמנע שהחברה כלל לא היתה מודעת להמצאות החומרים הרעילים בשמן, שכן לא היו בידה האמצעים הטכניים הנדרשים-לביצוע הבדיקות הללו. כמו-כן, נמצא כי אחוז החריגה של חומצות השומן היה מזערי דבר שיכול לנבוע מטעות אנוש, ואינו מעיד בהכרח על מעשה מירמה.

ב- תמ"ש (יר') 27140/01 {ר. י נ' פ. ב, תק-מש 2004(1), 363 (2004)} נקבע כי "מרמה נותנת זכות למי שרימו אותו לבטל את החוזה ולדרוש את השבת הנכסים שהוצאו במרמה וזה הן לפי דיני חוזים והן לפי דיני נזיקין בדבר תרמית (ע"א 173/72 חוסין חדראן גנאים נ' חדרה סאלח מחמד, פ"ד כז(1), 414 (1973)".

3.3 נטל ההוכחה
על הטוען לתרמית להרים נטל כבד, ולכך התייחס בית-משפט עליון ב- רע"א 5436/02 {מדינת ישראל נ' חפזי חאפז חאמד עבוד, נז(2), 721 (2003)} מפי כב' השופטת ט' שטרסברג כהן:

"עילת תביעתם של המשיבים לביטול פסק-דין ההסדר - כפי שהובאה על ידיהם בכתב התביעה - היא קיומה של תרמית. על הטוען לתרמית, ובייחוד בהקשר של ביטול הליכי הסדר ופסק-דין הסדר בעקבותיהם, להעמיד תשתית עובדתית מפורטת וברורה במישור הטיעוני ולשאת בנטל הוכחה כבד במישור הראייתי. בהקשר זה נפסק 'שטענת תרמית מהסוג הנדון לא מספיק שתיטען בעלמא. עליה להיות מפורטת ומבוססת, והנטל להוכחת טענה מעין זו עשוי להיות כבד יותר ממאזן ההסתברויות הרגיל הנהוג במשפטים אזרחיים' (ע"א 681/88 עזבון המנוח מוחמד סלים עבד אלג'ליל אבו אל היג'א נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2), 653, 659 (1990), והאסמכתאות המופיעות שם). נפסק כי "עול ההוכחה לעניין טענת המירמה רובץ על הטוען זאת, ועול זה הינו כבד למדיי" (ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ' אבו חמדה, פ"ד מו(1), 491, 501 (1992))."

לעניין זה קובעת תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי טענת התרמית היא טענה המצריכה פרטים ומקום שבעל דין טוען טענת תרמית, יפורטו הפרטים ותאריכיהם בכתבי הטענות {ה"פ (ת"א) 10790/99 בן שלום מיכל נ' זמיר אורה, תק-מח 2004(3), 2986 (2004)}.

ב- ת"א (יר') 3513/01 {אסתר ישראל נ' בצלאל בנימין, תק-מח 2004(2), 2950 (2004)} בית-משפט התייחס לפסיקתו של כב' השופט ברנזון, העוסקת במידת ההוכחה הדרוש בעניינה של טענת המרמה:

"טענת תרמית או מעילה היא טענה רצינית בעלת גוון הפוגעת בשמו הטוב של האדם שכנגדו היא מכוונת. לפיכך טבעי הדבר, שבית-משפט הנתקל בטענה כזו ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור (ע"א 292/64 משה כהן נ' ירמיהו אשד, פ"ד יט(1), 414, 416 (1965))."

4. החלת החריגים
בהחלת החריגים למימושה של הערבות הבנקאית האוטונומית, שוקל בית-משפט מן הצד האחד, את הצורך להגן על אופיה העצמאי של הערבות האוטונומית נוכח חשיבותה המרכזית בעולם הכלכלה כמכשיר הגנה יעיל על צדדים לעסקאות מסחר מורכבות בעולם המודרני. מנגד, נשקל הצורך להגן במקרים קיצוניים מפני מימושן של ערבויות בידי מוטב הנגוע במניעי מרמה או חוסר תום-לב ואי-הגינות בולטים, מקום שמימוש כאמור עלול להביא לתוצאות בלתי-צודקות ביחסים שבין הצדדים לעסקת היסוד.

הפעלת חריגים נעשית במשורה ובצמצום. נדרשת אי-הגינות בולטת בקיום החוזה, כדוגמת: המקרה בו המוטב דורש מימוש ערבויות ביצוע שניתנו בהקשר לעסקת היסוד, מקום שאישר בכתב לצד האחר את דבר סיום ביצוע העבודות או כאשר דורש הוא את מימוש הערבויות כאשר חוסר תקופתה של עסקת היסוד אינו מוטל בספק {ע"א 11123/03 ט.ש.ת. חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, תק-על 2005(4), 10484 (2005)}.

הפעלתם של חריגים אלה, נקבע בפסיקה, צריך שתיעשה במשורה, כשעל בית-משפט לשקול את הצורך להגן על מוסד הערבות, ומנגד לו - את הצורך למנוע מימוש ערבויות בידי מוטב הנגוע במרמה או בחוסר תום-לב ואי-הגינות בולטים {רע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ, תק-על 2005(4), 1 (2005)}.

ב- ע"א 11123/03 {ט.ש.ת. חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, תק-על 2005(4), 10484 (2005)} נפסק כי:

"הפסיקה הכירה, כידוע, בשני חריגים לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית: חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות, שבהתקיימם עשויה להיפגע עצמאותה של הערבות. חריג המרמה מתקיים רק במקום שבו בוצע מעשה תרמית חמור מצד המוטב (ע"א 3130/99 שובל הנדסה נ' י.ש.מ.פ. חברה קבלנית בע"מ, פ"ד נח(3), 118, 133 (2004); ע"א 5717/91 מליבו בע"מ נ' אז-דז טרום בע"מ, פ"ד נ(2), 685, 701-698 (1996)). במקרה שבפנינו, המערערת כלל אינה טוענת להתקיימותו של חריג זה והיא אינה מייחסת למשיבה מרמה כלשהי.

החריג האחר לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית הוא החריג של ה'נסיבות המיוחדות'. חריג זה מתקיים כאשר קיימות נסיבות מיוחדות שעניינן 'התנהגות חמורה במיוחד של הנערב, אף שאינה מגיעה כדי מרמה' (רע"א 2078/02 מוניטין עיתונות נ' עו"ד מטרי, פ"ד נו(6), 97, 102 (2002)), או התנהגות שרירותית מצד הנערב בבואו לדרוש את חילוט הערבות, או התנהגות המונעת בעליל משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות (רע"א 1765/00, 3581/00 י' מושקוביץ בע"מ נ' תשורה ייזום בע"מ, פ"ד נה(2), 447, 452 (2001); ע"א 340/78 איליט בע"מ נ' אלקו בע"מ, פ"ד לב(3), 318, 323 (1978); רע"א 222/87 פיתוח כוכב יאיר אגודה שיתופית בע"מ נ' דביר ג.פ.ש. חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פ"ד מא(4), 430, 433 (1987); רע"א 4256/93, עניין שיכון עובדים)."

ב- בש"א (הרצ') 2415/05 {חיימוביץ הנדסת חשמל בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, תק-של 2005(4), 9192 (2005)} הוגשה בקשה למניעת מימושן של שתי ערבויות בנקאיות. בית-משפט דחה את הבקשה. נקבע, כי במקרה הנ"ל אין המקרה נכנס בגידרו של חריג המרמה וגם לא בגידרו של חריג הנסיבות המיוחדות. מדובר במחלוקת חוזית האם מגיעים או אין מגיעים לסולל בונה כספים מאת המבקשת, כאשר המבקשת לא הצביעה בשלב זה על כל טענה מבוססת מדוע אין היא חבה לסולל בונה את הסכום הנדרש על ידה.

כאמור, רק בהתקיימם של אחד משני החריגים: חריג המרמה או חריג הנסיבות המיוחדות תימנע מימושה של הערבות אפילו אם נתקיימו כל תנאיה {בר"ע (יר') 192/04 ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ נ' שלמי עד בע"מ, תק-מח 2004(3), 6609 (2004)}.

ב- רע"א 1765/00 {י. מושקוביץ חברה קבלנית לבניין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובניין בע"מ, פ"ד נה(2), 447 (2001)} נקבע כי לעניין מהות החריג של נסיבות מיוחדות "על-מנת לבוא בגדרי החריג, יידרש מבקש הערבות להצביע על התנהגות חמורה או שרירותית מצד הנערב בבואו לדרוש את חילוט הערבות... או התנהגות המונעת בעליל משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות".

השימוש בחריגים האמורים נדון גם ב- רע"א 1084/04 {פרירון חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ, פ"ד נח(5), 535 (2004)}. שם נאמר כי "אף שבעיקרון קיימים החריגים האמורים לעצמאותה של הערבות, הרי ייעשה בהם שימוש במשורה מקום שבו התנהגותו של המבקש את מימוש הערבות היתה חמורה... על בית-המשפט לשקול את הצורך להגן על מוסד הערבות, ומנגד לו - את הצורך למנוע מימוש ערבויות בידי מוטב הנגוע במרמה או בחוסר תום-לב ואי-הגינות בולטים".

עוד נקבע, כי "גם האמירה כי המוטב פעל לכאורה בחוסר תום-לב, אינה חייבת להביא לקביעה כי עסקינן בנסיבות מיוחדות...".

גם ב- בש"א (כ"ס) 4295/03 {אדמוב פרוייקטים נ' אלקו התקנות, תק-של 2003(3), 1673 (2003)} התייחס בית-המשפט לשני החריגים של הערבות הבנקאית האוטונומית, אולם עמד על כך כי יש לבחון את התקיימותם בזהירות ובקפדנות, כדי שלא לפגוע בתפקידה הכלכלי-העסקי החשוב של הערבות הבנקאית בחיי המסחר.

בית-משפט הסתמך בפסיקתו על הדברים הבאים:

"מן המפורסמות הוא, שערבות בנקאית אוטונומית קנתה לה חלק נכבד ומרכזי בחיי המסחר בארץ, כפי שקנתה לה מעמד כזה בחיי המסחר במדינות נאורות אחרות. בעסקאות רבות נדרשת הגשתה של בטוחה אמינה, בין להבטחת התשלום של התמורה, בין להבטחת הביצוע של העבודות ובין להבטחת יצירת הקשר החוזי המחייב בין בעלי העסקה. נהוג בארץ, שהערבות הבנקאית האוטונומית היא הבטוחה האמינה והיציבה ביותר. אמינותה ויציבותה נובעות משני יסודות:

יציבותם הפיננסית של הבנקים ואמינות הפרעון של כתב הערבות. היסוד הראשון מבוסס על נכסיהם של הבנקים ועל אמון. הציבור ביכולתם הפיננסית. בכך אין אנו עוסקים בהחלטה זאת. היסוד השני מבוסס על הקפדה יתירה על ביצוע החיובים הנפרדים והעצמאיים של הבנקים, לפי הוראותיו של כתב הערבות האוטונומי. בכך אנו עוסקים בהחלטה זאת, ועניין זה חייב להיות שיקול מכריע בנקיטת המדיניות השיפוטית. אל לו לבית-המשפט לתת את ידו לערעור האמינות בפרעונה המלא והמדוייק של ערבות בנקאית אוטונומית. אל לו לבית-המשפט ליצור תחושה של העדר בטחון בפרעונה של הערבות הבנקאית ואל לו לגרום לשיבוש חמור בתקינותם של יחסי המסחר, כתוצאה מיצירת התחושה הזאת.

בעשותו כך, ישמיט בית-המשפט את המסד היציב מתחת רגליה של הערבות הבנקאית ויטול ממנה את עוצמתה העסקית והמסחרית (ת"א (חי') 818/86, המ' (חי') 5626/86 חברת החשמל בע"מ נ' לוי קבלני בניין בע"מ, פ"מ תשמ"ז(ב), 485 ,493 (1986), מפי כב' השופט בן יאיר)."

במקרה דנן, קבע בית-משפט, כי כתב הערבות במקרה זה אינו מוגבל, כפי שטענה המבקשת, אך ורק לליקויי בניה, לא לסילוק כל סכום אשר מגיע או עשוי להגיע למשיבה מהמבקשת. טענה כאילו מוגבל כתב הערבות, טעונה הוכחה מצד המבקשת, והנטל מוטל עליה. נטל זה לא הורם.

מדובר בסכסוך חוזי שבו עומדות לכל צד טענותיו וראיותיו באשר לקיומו או העדרו של חוב מצד המבקשת כלפי המשיבה. גם אם יש ממש בחלק מטענות המבקשת במישור החוזי שביחסי הצדדים נקבע, כי מן הדין שהטענות והראיות של שני הצדדים תתבררנה לעומקן בהליכים אזרחיים רגילים, ובמנותק משאלת מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית.

נוכח האמור, נקבע כי המבקשת לא עמדה בנטל הראייתי המוגבר המוטל על מי שמבקש להפוך את היוצרות ולמנוע חילוט ערבות בנקאית בסעד זמני.

כן, אין בטענת המבקשת כאילו ייגרם לה נזק בכך שתאלץ להגיש תביעה להשבה, בכדי להצדיק פגיעה במעמדה של הערבות הבנקאית האוטונומית.

ב- עת"מ (ב"ש) 249/02 {דשא איכות הסביבה בע"מ נ' מועצה מקומית חורה, תק-מח 2002(3), 7404 (2003)} קבע בית-משפט כי במקרה הנ"ל ראוי להורות על הימנעות ממימוש הערבות הבנקאית. מדובר בהסכם שבו "נפלה טעות ולכן אין מפגש רצונות", וכי מדובר במכרז פגום.

קביעה בדבר העדר מפגש רצונות פגמה למעשה בתוקפו של ההסכם שנכרת כביכול בעקבות פרסום המכרז, הגשת ההצעה על-ידי העותרת וזכיית העותרת במכרז. העדר מפגש רצונות משמיט את הבסיס להסכם ואת התכלית שלשמה ניתנה הערבות הבנקאית.

אומנם ערבות בנקאית אוטונומית אינה מותנית בהוכחת זכאות לסכום הערבות בעסקת היסוד, אך כאשר נשמט בפסק-דין, שניתן בין אותם צדדים, הבסיס של עסקת היסוד המהווה את התשתית למתן הערבות - קשה להצביע על תכלית עניינית כלשהי למימוש הערבות.

בית-משפט קבע בעניין זה, כי גם העובדה שמשיבה 1 הביעה נכונות לאפשר לעותרת לסגת מזכייתה במכרז, הצביעה על כך שהמשיבה 1 עצמה לא סברה כי יש הצדקה עניינית לכפות על העותרת לרכוש את המכולות החסרות לביצוע העבודה שבה זכתה במכרז, וברור כי בנסיבות העניין לא היתה כל כוונה למשיבה 1 לממש את הערבות, לו היתה מביעה העותרת את רצונה לסגת מהמכרז.

ב- בר"ם 11411/05 {איגוד ערים לאיכות הסביבה "דרום יהודה" נ' חברת חופרי ר. אבוקוש בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.06.06)} הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מינהליים לפיה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש לחלט ערבות בנקאית שניתנה לו על-ידי המשיבה 1 במסגרת מכרז שהוציא המבקש לביצוע עבודות שונות במטמנת פסולת.

המכרז כלל 3 רכיבי עבודה נפרדים: עבודות עפר, העתקת אשפה ועבודות איטום וניקוז. מאחר וההצעה הזולה ביותר לגבי רכיב העתקת אשפה היתה גבוהה ב- 80% ממחיר האומדן, ביטל המבקש את רכיב עבודה זה. ביחס לצירוף שני רכיבי העבודה האחרים היתה הצעת המשיבה 1 הזולה ביותר. יחד-עם-זאת, החליט המבקש לפצל את הזכיה במכרז כך שהזוכה יהיה המציע הזול ביותר ביחס לכל רכיב. לאור זאת, זכתה המשיבה 1 ברכיב העבודה של עבודות עפר, ואילו המשיבה 2 זכתה ברכיב העבודה של עבודות איטום וניקוז.
על רקע פיצול הזכיה הגישה המשיבה 1 עתירה מינהלית בה ביקשה כי היא תוכרז כזוכה במכרז בכללותו {על 3 מרכיבי העבודה} וכי יינתן צו מניעה קבוע וזמני למניעת חילוט הערבות הבנקאית וצווי ביניים נוספים. בקשת המשיבה 1 לצווי הביניים התקבלה באופן חלקי, כך שניתן צו מניעה זמני האוסר על חילוט הערבות המשפטית.

הצדדים הסכימו כי המדובר בערבות בנקאית אוטונומית, והדיון נסב סביב השאלה האם התקיים אחד החריגים למניעת חילוט ערבות שכזו.

נוכח האמור השאלה העיקרית שהיתה שנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם היה רשאי האיגוד לפצל את הזכיה במכרז בין המציעים השונים. זוהי מחלוקת פרשנית באשר לתנאי המכרז, אותו ניתן לראות כחוזה בין בעל המכרז למשתתפים בו. אלא שבית-המשפט כבר קבע בעבר, כי אין די בקיום מחלוקת חוזית בין הצדדים לעסקת היסוד כדי להיכנס לגדרו של חריג הנסיבות המיוחדות.

על-כן, קבע בית-משפט, כי גם אם המשיבה 1 צדקה בטענתה כי האיגוד לא היה רשאי בהתאם לתנאי המכרז לפצל את הזכיה בו בינה לבין המשיבה 2 - שבית-המשפט אינו הכריע בשאלה זו - אין די בכך על-מנת שיתקיים חריג הנסיבות המיוחדות, באופן שיש בו כדי למנוע את חילוט הערבות הבנקאית שהפקידה המשיבה 1.

יתר-על-כן, לא מצא בית-משפט כל יסוד לטענת המשיבה 1 כי חילוט הערבות על-ידי האיגוד נעשה מתוך נקמנות או רצון להפעיל לחץ עליה. על פני הדברים נראה כי האיגוד ביקש לחלט את הערבות רק לאחר שהמשיבה 1 סירבה להתחיל בביצוע עבודות העפר במטמנת חרובית, שהוא כזכור רכיב העבודה בו זכתה בעקבות פיצול המכרז.

לאור זאת, קיבל בית-המשפט את הערעור ודחה את בקשת המשיבה 1 לצו מניעה זמני נגד חילוט הערבות הבנקאית.

ב- בש"א (חי') 2123/06 {עו"ד גיל הירשמן נ' פנורמה הצפון חברה לבניה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.04.06)} הוגשה בקשתו של כונס הנכסים של חברת א.א.א.ל חברה לבניין בע"מ {להלן: "החברה"} בה עתר הוא כי יינתן צו מניעה זמני לפיו תימנע מימושה של ערבות בנקאית שניתנה על-ידי בנק הפועלים בע"מ {להלן: "הבנק"} לטובת פנורמה הצפון חברה לבניה בע"מ {להלן: "פנורמה"} וכי פנורמה תחוייב במתן פירוט ההוצאות בגינה מבקשת היא לממש את הערבות.

בית-משפט קבע, כי צו המניעה הזמני לפיו אין לממש את הערבות הבנקאית שהוצאה על-ידי בנק הפועלים - מתבטל בזאת, ופנורמה רשאית לממש את הערבות הבנקאית.

בענייננו נקבע כי לא נסתרה החזקה העובדתית לפיה כוונתם של החברה ופנורמה היתה כי ערבות הבנק תהיה ערבות אוטונומית, שכן נוסחה של הערבות הבנקאית הינו כזה המאפשר לפנורמה לממשה מבלי צורך לנמק או להוכיח את דרישתה בפני הבנק. משכך, יש לומר כי הערבות הבנקאית שבידי פנורמה היא ערבות בנקאית אוטונומית.

עם-זאת, אף אחד מהחריגים היכולים להצדיק מניעת מימוש ערבות בנקאית אוטונומית אינו התקיים. המחלוקת ששררה בין הצדדים היתה מחלוקת חוזית, המתמקדת בשאלות עובדתיות: האם החברה עמדה בהתחייבויותיה לפי ההסכם המקורי ו/או ההסכם הזמני וטיפלה בכל הליקויים הנטענים על-ידי הדיירים.

לטענת כונס הנכסים נותרו בין 4 ל- 9 דירות מתוך 117 דירות שסכומי התיקונים בהם זעומים, ודרישת חילוט הערבות על בסיס כזה הינה קנטרנית הנועדה להעשיר את פנורמה בלבד, ועולה כדי חוסר תום-לב קיצוני ומירמה.

לעומתו, מתארת פנורמה, כי לא רק שמזמן חלפו 30 הימים שתוארו בהסכם הזמני, אלא שתלויות נגד פנורמה 2 תביעות כספיות בעשרות אלפי שקלים, וכן דרישות לליקויי בניה נוספים בסכומים גבוהים. כמו-כן נטען שלא תוקנו ליקויים ברכוש המשותף, ודומה כי בדעת דיירים נוספים להגיש תביעות נוספות.

בית-משפט לא קיבל את טענתו של כונס הנכסים לפיה בחירתה של פנורמה לממש את הערבות לאחר שכונס הנכסים השלים את כל התיקונים - מהווה התנהגות שרירותית המצדיקה את מניעת מימוש הערבות הבנקאית. בעניין זה יש מחלוקת אמיתית בין הצדדים וכונס הנכסים עצמו אישר כי לא הושלמו כל התיקונים, וממילא הופנו לפנורמות דרישות רבות נוספות, כפי שתואר.

מעבר לדרוש צויין, כי היותה של החברה בהליכי כינוס אין בה גם היא כדי להוות טעם המצדיק את מניעת מימוש הערבות הבנקאית, זאת גם אם הדבר יוביל - כטענת כונס הנכסים - להעדפתה של פנורמה על פני נושים אחרים של החברה. בית-משפט שב והדגיש, כי אחת מתכליותיה של הערבות האוטונומית היא להבטיח למוטב תשלום ללא קשר ליכולת הפירעון של החייב.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

החריגים לעקרון העצמאות