botox
הספריה המשפטית
הערבות הבנקאית בעין המשפט

הפרקים שבספר:

מסירת המקור של הערבות הבנקאית - חובה היא?

האם קיימת חובה למסור את המקור כתנאי לפירעון הערבות?

ב- ת"א (יר') 1602/98} בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-מח 2004(1), 1164 (2004)} ניתנה לכך תשובה שלילית.

השאלה השלישית שעלתה בפסק-הדין הנ"ל נגעה לאחת מטענותיו העיקריות של בנק דיסקונט. על-פי טענה זו יש לדחות את תביעת בנק המזרחי כי היה עליו להגיש את המקור של כתבי הערבות, ואין די בהגשת ההעתקים. לפי טענתם עצם העובדה שהמוטב משחרר את הערבות המקורית שבידיו ומחזיר אותה, מביאה לפקיעת ההתחייבות על-פי הערבות.

יצויין, כי הסיבה להעלאת הטענה היא, ששלושת כתבי הערבויות מושא פסק-דין זה, הן העתקה זהה ומדוייקת ואינן המקור.

בפסיקתו הסתמך בית-משפט על הספרות המשפטית והתקדימים אשר חרצו את גורל הטענה לשלילה ולדחיה.

מהפסיקה ומהספרות המשפטית עולות תכונות משותפות לצד התכונות הנבדלות, וכן קיים דין זהה לתכונות המשותפות במקביל לדין השונה לתכונות הנבדלות. במילים אחרות, אפשר להחיל את אותם כללים משפטיים על התכונות המשותפות בלבד.

לדוגמה, "עקרון ההתאמה" {שלא זכה לתשומת-לב מבנק דיסקונט בענייננו} חל רק על אשראי דוקונמטרי ואיננו חל על ערבות בנקאית אוטונומית.

לעניין זה בית-משפט קבע, כי אין לגזור גזירה שווה בין ערבות בנקאית אוטונומית לבין אשראי דוקומנטארי. ההיגיון מחייב, שאם ישנו שוני מהותי בין שני מסמכים משפטיים, שבאים לשרת מטרות כלכליות {כבמקרה זה} שונות, אין להכפיפם לאותם כללים בצורה עיוורת. בעסקאות, שבהן מותנה כי התשלום למוטב יתבצע על-פי דרישתו הראשונה בלבד, עקרון ההתאמה המוחלטת הופך לבלתי-רלוונטי, ובהחליטם על עסקה מסוג זה מוותרים הצדדים על היתרונות שהוא מעניק.

הטענות בעניין מקור המסמך או העתקו הן טענות חסרות ערך אשר הבנק חייב להבין שאין להן משמעות כלפיו כל עוד ידע הבנק כי אכן בפועל התחייב לשפות וחתם חתימות אמת על כתב הערבות המקורי. מכאן שבפרעון ערבות "על-פי דרישה", כבמקרה דנן, נקבע כי אין חובה למסור את המקור.

כך גם נקבע ב- רע"א 1821/98 {עניין ניקו בדים} שם דן בית-המשפט העליון בטענות שמטרתן להחיל את אותם כללים על הערבות הבנקאית ועל האשראי הדוקומנטארי.

נקבע כי בעניין זה מדובר בערבות שפירעונה הוא "על-פי דרישה", כלשון כתב הערבות, ואין כל צורך להגיש את המקור, או כל מסמך שהוא, בין העתק מדוייק או מסמך מזוייף.

עוד נקבע כי "בעסקאות, שבהן מותנה כי התשלום למוטב יתבצע על-פי דרישתו הראשונה בלבד... עקרון ההתאמה המוחלטת... הופך כמובן, בלתי-רלוונטי... ובהחליטם על עסקה מסוג זה מוותרים הצדדים על היתרונות שהוא מעניק".