על אשראי דוקומנטרי - שטר מטען - ועל ערבות בנקאית אוטונומית

ב- רע"א 1821/98 {עניין ניקו בדים} עלו מספר שאלות הנוגעות לקשר שבין הערבות הבנקאית האוטנומית לבין האשראי הדוקומנטרי. בין אלו עלתה השאלה העיקרית האם לעניינו של עיקול בידי צד שלישי ניתן להקיש מן הערבות הבנקאית האוטונומית לאשראי הדוקומנטרי?

המבקשת בהליך דנן {להלן: "ניקו"} הגישה לבית-משפט השלום תובענה כספית נגד החברה הסינית Shan Dong Textiles {להלן: "שנדונג"}, שהיתה עמה ביחסי מסחר, בעילה של הפרת חוזה. בית-המשפט הטיל לבקשתה של ניקו עיקול זמני על כספים ששנדונג היתה זכאית להם מכוחו של כתב אשראי דוקומנטרי שהוצא לטובתה על-ידי המשיב בעסקה אחרת עם צד שלישי, שניקו כלל לא היתה צד לה. בתגובה הודיע המשיב, בין היתר, כי אין בידו כספים השייכים לשנדונג, וכי תשלום המגיע על-פי כתב האשראי שהוציא לטובת שנדונג אינו ניתן כלל לעיקול.

בקשתה של ניקו לאישור העיקול נתקבלה, ובית-משפט השלום קבע כי כספי אשראי דוקומנטרי ניתנים לעיקול ככל זכות אחרת. ערעורו של המשיב לבית-המשפט המחוזי נתקבל, ונפסק, כי אי-אפשר להטיל עיקול על כספי אשראי דוקומנטרי במקום שמבקש העיקול הוא צד זר לעסקה. מכאן הערעור לבית-המשפט העליון.

אחת מהטענות שהעלתה ניקו בערעור עניינה בהיקש ממוסד הערבות הבנקאית האוטונומית למוסד האשראי הדוקומנטרי. לטענת ניקו, שני מכשירים אלה למימון ולסחר - הערבות הבנקאית האוטונומית והאשראי הדוקומנטרי - מתוך שדומים הם בעיקריהם, חייב שיחול עליהם דין דומה. וכך, כשם שאין כל מניעה מצד ההלכה כי צד שלישי - מי שאינו צד לעסקת הערבות הבנקאית האוטונומית - יעקל את תמורת הערבות, כן ראוי שיהא אף בענייננו-שלנו, שצד שלישי - בענייננו: ניקו עצמה - יהא זכאי לעקל את כספי האשראי הדוקומנטרי.

בית-משפט בחן האם היקש זה ראוי הוא? נקבע, כי תשובה ראויה לשאלה זו מחייבת לבדוק מקרוב את מאפייניה של הערבות הבנקאית האוטונומית; לבדוק את מאפייניו של האשראי הדוקומנטרי ולברר מה הם הצדדים השווים ומה הם הצדדים השונים בין שני מכשירים פיננסיים אלה.

עניינה של הערבות הבנקאית האוטונומית היא התחייבותו של בנק {הבנק הערב} כלפי פלוני, לשלם לפלוני סכום הנקוב באותה התחייבות אם יימסר לבנק מסמך - כאמור בהתחייבות - שיש בו כדי להעיד כי מבקש ההתחייבות {הערבות} לא קיים חיוב מסויים {ראו: ר' בן-אוליאל דיני בנקאות (המכון למחקרי חקיקה ומשפט השוואתי ע"ש סאקר (התשנ"ו-1996), 479}.

שניים הם מאפייניה של הערבות הבנקאית, כמוה כאשראי הדוקומנטרי: "עיקר העצמאות" ו"עיקר ההתאמה". מאפיינה העיקרי של הערבות הבנקאית הוא באוטונומיוּת - בעצמאות - שבה, ביחסה לעסקת היסוד שהערבות באה לתמוך בה ולחזקה. לשון אחר: עיקרה של הערבות הבנקאית האוטונומית הוא בניתוק {היחסי} בינה לבין עסקת היסוד. די לו לנערב כי ימלא אחר התנאים הפורמאליים-הדווקניים הקבועים בכתב הערבות - בלא קשר פרטני לעסקת היסוד - כדי שיזכה לקבל תשלום מן הבנק {ראו, למשל: ע"א 340/78, עניין איליט}.

בצד "עיקר העצמאות" של הערבות הבנקאית, ניצב עומד לו "עיקר ההתאמה", קרא: עיקר ההקפדה על קיום התאמה בין המסמכים {הראיות} המוצגים לבנק לקבלת תשלום הערבות לבין המסמכים {הראיות} הנדרשים בכתב הערבות. וכשם שעיקר העצמאות נועד להגן - ואכן מגן הוא - על הנערב, כן עקרון ההתאמה נועד להגן - ואכן מגן הוא - על מבקש הערבות {ראו ע"א 241/64 זיברט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד יח(3), 609 (1964)}.

הנה-כי-כן, האשראי הדוקומנטרי והערבות הבנקאית היו, לכאורה, כתאומים שפניהם דומים זה-לזה - שבאחד, כן ברעהו, שולט "עיקר העצמאות" ובצידו "עיקר ההתאמה". המסקנה הנדרשת היא - לכאורה - כי דין השניים יהא דין אחד, שהדין החל על האחד חייב, כמו-מאליו, שיחול על האחר אף-הוא.

ההלכה עשתה רבות להשוואת הדין החל על השניים, וגם כללי ה- UCP {בסעיף 2 בהם} מחילים אותם כללים על אשראי דוקומנטרי ועל ערבות בנקאית אם במהותה זהה היא לאשראי דוקומנטרי {ראו Van Houtte, supra [57], at pp. 303-305}. כך, למשל, חריג המירמה הוחל בהלכה על הערבות הבנקאית כדרך שהוחל על האשראי הדוקומנטרי; ראו גם לעניין זה: רע"א 222/87 פיתוח כוכב יאיר אגודה שיתופית בע"מ נ' דביר ג.פ.ש חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פ"ד מא(4), 430 (1987)}.
זאת ועוד, במקום שבו מבקש צד לעסקת יסוד להטיל עיקול על ערבות בנקאית הכרוכה בעסקה, השוותה ההלכה את הלכת הערבות הבנקאית האוטונומית להלכת האשראי הדוקומנטרי. כך נקבעה הלכה - על יסוד עיקר העצמאות - כי צד לעסקת היסוד אינו זכאי להטיל עיקול זמני על תמורת הערבות הבנקאית אלא בנסיבות שבהן תוכח מירמה חמורה {ה"מ (חי') 5626/86 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' א' לוי קבלני בניין בע"מ, תשמ"ו(ב), 485 (1986), (להלן: "פרשת חברת חשמל")}.

כל כך - לצידי השוויון {או הדמיון} בין הערבות הבנקאית האוטונומית לבין האשראי הדוקומנטרי. ואולם, בכך לא סגי. השאלה שלענייננו עתה היא, אם צידי שוויון {או דמיון} אלה - החלים על הצדדים לעסקת היסוד - יחולו גם לעניין הטלת עיקול בידי צד שלישי, זר לעסקת היסוד.

מסתבר כי בשדה של הערבות הבנקאית - כהלכת בתי-המשפט המחוזיים - אין חלות מגבלות על זכותו של צד שלישי להטיל עיקול על כספי הערבות. ההלכה שנתקבלה בבית-המשפט המחוזי היא זו "שכל צד שלישי, שיש לו דין ודברים נפרד עם המוטב, רשאי לבקש, ובהתמלא התנאים הקבועים לכך בתקנות - גם לקבל, צו לעיקולם הזמני של כספים שנובעים מפרעונה של ערבות בנקאית אוטונומית" {ראו פרשת חברת חשמל המצויינת לעיל}.

יש לציין כי ברוח זו פסק כב' השופט ש' פינקלמן ב- בר"ע (חי') 66/94 {בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמותת בוני אלון הגליל, תשנ"ד(ב), 144 (1994) בהסתמכו על דבריו של השופט בן-יאיר בפרשת חברת חשמל, כדלקמן:

"כספי ערבות בנקאית הם נכס ככול נכס אחר (נכס - לרבות זכות אובליגטורית). אשר-על-כן, כל צד שלישי לעסקת היסוד שבין החייב לבין המוטב, אשר לו תביעה כנגד המוטב, המנותקת מעסקת היסוד, יכול, בהתמלא התנאים הקבועים לכך בתקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי, להטיל עיקול על כספי ערבות בנקאית, בין שנתקבלו בפועל ובין שבשלה הזכות לקבלתם."

עד כאן - ההלכה לעניינה של ערבות בנקאית. סוגיית זכותו של צד שלישי להטיל עיקול על כספי ערבות בנקאית טרם הוכרעה בבית-המשפט העליון, ומתוך שהשאלה לא הועמדה לפני בית-משפט זה להכרעה אף אין הוא מכריע בה. להמשך הדיון הניח בית-המשפט כי זו ההלכה.

השאלה העיקרית שעלתה בהליך זה היא האם לעניינו של עיקול בידי צד שלישי ניתן להקיש מן הערבות הבנקאית האוטונומית לאשראי הדוקומנטרי? התשובה, לדעת בית-משפט היא בשלילה. תשובתו זו נעוצה בשני טעמים עיקריים המבדילים בין המקרה האחד לבין המקרה האחר, והם שני טעמים המולידים בנים ובני-בנים: טעם אחד נועץ עצמו באופיה הבין-מדינתי של עסקת האשראי הדוקומנטרי, להבדילה מעסקת הערבות הבנקאית, וטעם שני - הקשור לטעם הראשון - הוא, סביכותה היתרה של עסקת האשראי הדוקומנטרי.

ראשית, עסקת ערבות בנקאית הינה, על הרוב, עסקה שפועלה בתחומי המדינה בלבד. העסקה היא עסקה פנים-מדינתית. שלא כמותה הוא האשראי הדוקומנטרי, שעל-פי עצם טיבו חוצה הוא גבולות ויבשות. האשראי הדוקומנטרי משמש מכשיר פיננסי מרכזי, חיוני ומכריע בסחר הבין-לאומי, וכדבר הלמד מעניינו נדע, כי פגיעה בו - ולו פגיעה קלה - עלולה לזעזע את הסחר חוצה-הגבולות בעולם. פגיעה ביחסי הסחר הבין-מדינתיים ושתילת גורם של אי-ודאות וסיכון בעסקאות בין-לאומיות, עלולים להיות גורמים מקשים במאוד - בנסיבות מסויימות אף גורמים הרסניים - וכל אלה שיקולים מן המעלה הראשונה הם לייחד את האשראי הדוקומנטרי לעצמו ולהבדילו מן הערבות הבנקאית.

שנית, עיקול כי יוטל על כספי אשראי דוקומנטרי, יאלץ העיקול את המוטב לנהל התדיינות במדינת הקונה {או לוותר על התמורה}, ועל דרך זה תיפגע ודאות התשלום ויופר איזון האינטרסים בין הצדדים. שיקול זה אינו רלוונטי בעניינה של ערבות בנקאית פנים-מדינתית רגילה.

שלישית, בעסקת אשראי דוקומנטרי רגילה מובנֶה בה בָּעסקה יסוד של הסתמכות על כתב האשראי למימון שירותים נלווים לעסקת היסוד {הובלה, ביטוח וכיו"ב}. חשש לעיקול התמורה יכול שיביא לסירובם של אותם נותני שירותים ליתן אשראי בהסתמך על האשראי הדוקומנטרי, והקונה יכול שיימצא נפגע, בין השאר, במחיר הסחורה. כן ייפגע הקונה אם אותם נותני שירותים ייתנו אשראי למוכר, ומשלא יבואו על שכרם יעכבו את הטובין בהחזקתם. בעניינה של ערבות בנקאית תרחישים אלה אינם מוּבְנִים במערכת.

רביעית, בדרכו הרגילה - ולהבדילו מן הערבות הבנקאית - שולח האשראי הדוקומנטרי זרועותיו לעברים - אל צדדים שלישיים - ופקעת ההסתמכויות על קיומו של האשראי סבוכה ומורכבת: אשראי ספקים, הקצאת אשראי נוסף, הקדמת תשלום וכו'. משידענו כי כל אלה - ועוד - תולים עצמם בוודאות התשלום בעסקת האשראי, נוסיף ונדע כי בהיסדק הוודאות עלולה המערכת כולה לקרוס. שיקולים אלה אינם קיימים - ודאי שלא באותה עוצמה - בעניינה של ערבות בנקאית אוטונומית.

עוד יוער, כי במקביל לעסקת היסוד שבין מוכר לקונה, נוצרת באשראי דוקומנטרי מערכת יחסים - לעיתים מערכת מורכבת למדיי - בין בנקים שונים. פגיעה בוודאות התשלום של האשראי הדוקומנטרי תביא בהכרח לפגיעת-שרשרת בבנקים, ובין הבנקים ביניהם לבין עצמם. ואף שגם בערבות בנקאית יכולה שתיווצר מערכת מעין זו.

נוכח האמור נראה, כי בצרפנו אחד לאחד ובהטילנו על כפות המאזניים, מזה ומזה, את השיקולים שלעניין, דומה עלינו כי למרות הדמיון לכאורה בין עסקת הערבות הבנקאית לבין עסקת האשראי הדוקומנטרי, השוני בין השתיים רב על הדמיון, והוא, כמובן, לעניינה של הטלת עיקול בידי צד שלישי לעסקה. אין זאת אלא שעיקר העצמאות {האוטונומיה} פרישתו רחבה ועוצמתו רבה באשראי הדוקומנטרי מפרישתו ומעוצמתו של אותו עיקר בערבות הבנקאית.

נזכיר ונזכור, כי בשדה האשראי הדוקומנטרי עיקר העצמאות הוא בבחינת עקרון-על - מעין זכות-יסוד של הסחר הבין-מדינתי - בעיקר משום שנכרך הוא בסחר בין-מדינתי על כל המורכבות הנלווית לסחר זה. אל-נא נלך שׁוֹלָל אחרי זהות המושג - "עיקר העצמאות" - המשמש גם באשראי הדוקומנטרי גם בערבות הבנקאית.

אכן, גם באשראי הדוקומנטרי גם בערבות הבנקאית אמור עיקר זה להשיג - בתחומיו - אותה תכלית של ודאות וביטחון, ואולם מתוך ששתי מערכות שונות ילדו, כל אחת לעצמה, את עיקר העצמאות שלה, ממילא לא נוכל ללמוד על כל אחד מאותם שני עיקרים נפרדים אלא על רקע המערכת שילדה אותן.

אמנם, "עיקר העצמאות" של עסקת הערבות הבנקאית נגזר מתוך עסקה זו, וייעודו לקיים את תכליתה של העסקה. "עיקר העצמאות" של עסקת האשראי הדוקומנטרי נגזר מתוך עסקה זו, וייעודו אף-הוא לקיים את תכליתה של העסקה. ומתוך שלא הרי עסקה אחת כהרי עסקה אחרת, ממילא אין כוחו של עיקר עצמאי אחד ככוחו של עיקר עצמאי אחר - אף ששם אחד קוֹרָא על השניים. כל אחד מן השניים קשור בטבורו להורתו-מולידתו, וכוחו כייעודו וכתכליתו.

הבחנה זו שבין עסקה לעסקה, הדים לה בחריגים שקבעה ההלכה לעיקר העצמאות, כל עסקה וחריגיה-שלה. הנה-כי-כן, בעסקת אשראי דוקומנטרי -ובין הצדדים לעסקת היסוד - נמצא חריג בודד לעיקר העצמאות והוא במערכת של מירמה חמורה. הטעם לצמצום החריגה לעיקר: אינטרסים של צדדים שלישיים ואינטרס הבנקים. שלא כמותה של עסקה זו, בעסקת ערבות בנקאית נקבעו חריגים נוספים לעיקר העצמאות. בערבות בנקאית אפשר שעיקר העצמאות יידחה מחמת "נסיבות מיוחדות" בנות-בלי-שם, נסיבות שאינן בהכרח מירמה או זיוף.

מכל אלה נדע זאת: כשם שעיקר העצמאות השורר בעסקה של ערבות בנקאית מוגבל בתחומי-תחולתו בין בעלי-העסקה, כן יהא מוגבל בתחולתו כלפי צדדים שלישיים. ונהפוך הוא באשראי דוקומנטרי: כשם שעיקר העצמאות שליט נוקשה הוא ביחסים בין בעלי-העסקה, כן סביר להניח כי יהא נוקשה גם כלפי צדדים שלישיים.

מכל האמור לעיל, דחה בית-המשפט את ההיקש שביקשה ניקו ללמוד - לעניין הטלת עיקול לטובת צד שלישי - מעניינה של הערבות הבנקאית לעניינו של האשראי הדוקומנטרי {רע"א 1821/98, עניין ניקו בדים}.

בית-משפט הוסיף, כי באותם מקרים שבהם יימנו בערבות בנקאית אותם סימנים שמנינו באשראי הדוקומנטרי - כולם או חלק ניכר בהם - יהא זה ראוי, להחיל על הערבות הבנקאית אותם כללים שהחלנו על האשראי הדוקומנטרי. כך, למשל, בערבות בנקאית הניתנת להבטחתה של עסקת סחר בין-לאומית המערבת מספר בנקים. במקרים מעין-אלה ישקול בית-המשפט בזהירות יתרה הטלתו של עיקול זמני ומאותם טעמי זהירות התופשים בעניינו של אשראי דוקומנטרי.

במקרה דנן, קבע בית-משפט, כי לא היה מקום להטיל עיקול זמני על כספי האשראי הדוקומנטרי נושא הדיון. לא עלה בידי ניקו להצביע על טעם מיוחד המצדיק הטלתו של עיקול זמני על כספי אשראי דוקומנטרי.

ב- ע"א 6260/97 {פולסקה מורסקה נ' בנקו נשיונל דה פריס - ניו יורק, תק-על 2003(2), 2869 (2003)} הוגש ערעור על פסק-דינו של בית-משפט המחוזי בו הוחלט לחייב את המערערות בתשלום שווי המטענים נשוא ההליך, וזאת בהסתמך על התחייבותם בשטרי המטען.

בקביעתו בית-משפט התייחס לטיבו של שטר המטען. מהבחינה המשפטית שטר מטען ממלא שלושה תפקידים: ראשית, הוא מהווה קבלה מאת המוביל לשולח המטען המעידה על מסירת המטען לרשות המוביל. שנית, הוא מהווה ראיה לחוזה ההובלה בין המוביל לבין שולח המטען. שלישית, שטר המטען הוא מסמך קנייני {{Document of title המקנה למחזיק בו את הזכות לדרוש ולקבל את החזקה במטען הרשום בו {לעניין זה ראו: ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר מסחר וספנות בע"מ ואח', פ"ד נו(2), 344 (2001); ש' לרנר דיני שטרות (תשנ"ט), 27}.
בהליך זה קבע בית-משפט כי רלוונטי לנו התפקיד השלישי.

בנק המחזיק בשטר מטען מבטיח כך את חובותיו של הלווה כלפיו. שטרי המטען מהווים, איפוא, משכון בידי הבנק {ראו: ע"א 601/82, 107/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' C.I.S G.M.B.H ואח', פ"ד מ(2), 673 (1986); לרנר}.

בעבר לא הוכרו שטרי מטען ימיים כמסמכים סחירים, וזאת בעיקר בהסתמך על גישתו השמרנית של המשפט האנגלי {ראו: ד"נ 16/82 פקיד השומה תל-אביב נ' לידור, פ"ד לט(2), 757 (1985)}. כיום, אין מחלוקת על כך שנוהג הסוחרים ביסס את מעמדו של שטר המטען כמסמך סחיר {ראו: לרנר, 127}.

יפים לעניין זה דברים שנאמרו מפי השופטת נתניהו ב- ע"א 63/82Farell} Lines Inc. נ' מיכלי טריכפלקס ברנקו בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.12.82)}:

"...לעיתים תכופות המוביל כלל אינו יודע ואף אינו יכול לדעת מיהו בעל המטען. הבעלות במטענים עשויה להחליף ידיים רבות מעת ההטענה ועד הגיע המשלוח לידי הזכאי לקבלו. שטר המטען, המקנה למחזיק בו את הזכות לקבל את המטען, הוא מסמך סחיר."

עם-זאת, העמדה המקובלת במדינות השונות היא כי שטרי מטען ימיים נהנים מתכונת הסחרות הפורמלית - עבירות, אך אינם נהנים מתכונת הסחרות המהותית - טהירות {ראו: לרנר, 127; ע"א 230/73 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' בנק הלוואה וחסכון, פ"ד כח(1), 113 (1973)}. להבחנה בין הסחרות הפורמאלית והסחרות המהותית ראו: ע"א 1560/90 {ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פ"ד מח(4), 498 (1994)}. משמעות הדבר היא שניתן להסב את שטר המטען לאחר, אך ההסבה אינה מקנה לנעבר זכות שלא היתה למעביר.

בהליך דנן שטרי המטען הוצאו "To order", ומשמעות הדבר היא שמדובר בשטרי מטען למוכ"ז, שהעברתם מתבצעת במסירה בלבד {ראו: לרנר, בעמ' 127}.

עוד נקבע בהליך זה, כי שטרי מטען ימיים, כדוגמת השטרות הנדונים כאן, הם מסוג המסמכים המוצאים בעקבות עסקת יסוד כלשהי, אך ההתחייבות הגלומה בהם מנותקת בעקרה מעסקת היסוד. במובן זה, שטרי המטען, הגם שאינם נושאים את תכונת הטהירות, מקנים לאוחז בהם זכות כלפי מוביל המטענים, שאינה תלויה בדרך-כלל בעסקת היסוד, בדומה למסמכים אחרים הנהנים מ"עקרון העצמאות" מעסקת היסוד.

דוגמה למסמכים כאלה הם מסמכים המוחלפים במסגרת עסקת אשראי דוקומנטרי {ראו: רע"א 1821/98, עניין ניקו בדים} וכתבי ערבות בנקאית אוטונומית {ראו: ע"א 5717/91, עניין מליבו; רע"א 73/00 AMS Technical Systems Inc. נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(2), 394 (2000); רע"א 1765,3581/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבניין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובניין בע"מ ואח', פ"ד נה(2), 447 (2001) (להלן: "עניין מושקוביץ")}.

כך, נאמר בעניין מושקוביץ ביחס לערבות בנקאית אוטונומית:

"מותר הערבות הבנקאית האוטונומית מערובה אחרת - בהסתמכות המוטב על ההנחה כי בהתקיים התנאים הנקובים בכתב הערבות יקבל לידיו את כספי הערבות בלא שיהיה תלוי בהכרעה במחלוקות שמקורן בעסקת היסוד. הערבות האוטונומית נועדה לשחרר את הנהנה על פיה מן התלות ברצונו של החייב לפרוע את חובתו ומן התלות בעצם היותו בר-פרעון... כלל הוא כי ערבות בנקאית אוטונומית תהא עצמאית ומנותקת מעסקת היסוד וכי האפשרות לחלטה תהא פועל יוצא של התנאים הנקובים בכתב הערבות עצמו. ייפוי-כוחן של טענות שיסודן בעסקת היסוד, ויהיו אלה אף טענות שניתן לבססן בראיות לכאורה, למנוע מהנערב לחלט את הערבות, עשוי לגרוע מתכליתה של הערבות הבנקאית לשמש כאמצעי חשוב להקניית ביטחון ויציבות בעסקאות מסחריות."

בית-משפט קבע כי דברים אלה יפים גם לענייננו, בשינויים המחוייבים. שטרי מטען ימיים כוללים בדרך-כלל, וכך גם בעניין הליך זה, התחייבות אחת עיקרית, שהיא התחייבותו של המוביל להוביל את המטענים לנמל היעד ולמסור אותם רק למי שיציג לו את שטרי המטען. מרגע שהמוביל ממלא את חובתו על-פי שטרי המטען, שוב לא ניתן לראות בו אחראי למטענים {השוו: ע"א 545/96 SHERIDON EXIM LTD נ' רשות הנמלים והרכבות ואח', פ"ד נג(2), 289 (1999)} אולם כל עוד הוא לא ממלא את חובתו, ממשיכים שטרי המטען לעמוד בתוקף כלפיו.

גם בפרשה שלפנינו, כדוגמת הערבות הבנקאית האוטונומית, ממלאים שטרי המטען תפקיד בהקניית ביטחון ויציבות בעסקאות מסחריות. בנק המממן עסקה מסחרית של הובלת מטענים בדרך הים, יכול לסמוך על ההתחייבות המופיעה בשטרי המטען שהוא קיבל לחזקתו, מבלי שהוא מחוייב לחקור בפרטי הפרטים של העסקה הנדונה.

"עקרון העצמאות" הוא בעל פריסה רחבה ועוצמה רבה דווקא כאשר מדובר בסחר בין-מדינתי. בהתאם לכך נפסק כי "עקרון העצמאות" של מסמכי אשראי דוקומנטרי חל גם כלפי צדדים שלישיים {ראו רע"א 1821/98, עניין ניקו בדים המצויין לעיל}.

הפסיקה הכירה בשני חריגים לעקרון העצמאות של מסמכים כגון אלה: חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות, אולם תחולתם מוגבלת לאותם מקרים נדירים שבהם התנהגות הנערב היתה חמורה במיוחד. ב- רע"א 3581/00, עניין מושקוביץ נאמר, בהתייחס לערבות הבנקאית האוטונומית כי "על-מנת לבוא בגדרי החריג, ידרש מבקש הערבות להצביע על התנהגות חמורה או שרירותית מצד הנערב בבואו לדרוש את חילוט הערבות... או התנהגות המונעת בעליל משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות".

השופט חשין, בדונו בעצמאות מסמכי האשראי הדוקומנטרי, קבע כי בשל טיב העסקאות באשראי דוקומנטרי, שהן עסקאות בינלאומיות, ההגנה היתרה על עקרון העצמאות מחייבת הכרה בחריג אחד בלבד - הוא חריג המרמה {ראו רע"א 1821/98, עניין ניקו בדים}.

בהמשך לקביעתו נקבע כי זהו הדין בשטרי המטען ומכל מקום, כך הוא, כאשר עוסקים אנו בשטרי מטען המופנים אל המוכ"ז ושדרכם, תכופות, להתגלגל לפתחו של הבנק המממן.

כל אלה אין משמעותם בהכרח כי המסמך הנדון נהנה מ"טהירות". דברים אלה באו ללמדנו, כי טיבם של מסמכים מסויימים המשמשים בעסקאות מסחריות, ובמיוחד בעסקאות סחר בינלאומי, הוא שהם מנותקים מעסקת היסוד, באופן שיש בו כדי להבטיח בטחון ויציבות בעסקאות אלה. דבר רגיל הוא שבנק מממן עסקת הובלה ימית ומקבל לידיו שטרי מטען כבטוחה. בקבלו לידיו את שטר המטען, סומך הבנק על ההתחייבות הגלומה בו, מבלי שהוא נדרש לחקור בפרטי העסקה ובגורל המטענים.

מבלי להכריע בכך, ניתן להניח, שקיימות נסיבות שבהן יוכל המוביל לטעון שהוא פטור מאחריות לפי שטרי המטען בהסתמך על טענות הקשורות לעסקת היסוד, אולם מקרים אלה הם נדירים.

בעניין דנן קבע בית-המשפט המחוזי כי המערערות לא פעלו כפי שהיה על מוביל סביר לפעול, וכי הן אחראיות לאי-מסירת המטענים. נוכח קביעה עובדתית זו, שעל עיקריה אין המערערות חולקות, הנטל המוטל על המערערות להראות כי אין הן חייבות בתשלום שווי המטענים - הוא נטל כבד.

בסופו-של-דבר ערעור המערערות נדחה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

על אשראי דוקומנטרי - שטר מטען - ועל ערבות בנקאית אוטונומית