ערעור בענייני סעד זמני

לבית-משפט בפניו עותרים למתן סעד הביניים שיקול-דעת אם להעתר לבקשה או לסרב לה. הערעור הינו אחת הדרכים להשיג על קביעה זו של בית-משפט בערכאה ראשונה. ידוע כי מתן סעד זמני מסור לשיקול-דעתו של בית-משפט היושב לדין ובדרך-כלל לא יתערב בית-משפט לערעורים בהחלטה כזאת המעניקה את הסעד ולא יסתור את שיקול-הדעת שהשתמש בו בית-משפט קמא {ע"א 238/73 ישראל שרעבי נ' נסים חמצני, פ"ד כח(1), 85 (1985)}.

בית-משפט לערעורים לא יתערב בשיקול-דעת של בית-משפט דלמטא אם בית-משפט דלמטא לפניו החליט בדבר מתן הצו אכן הדריך עצמו על-פי העקרונות הנהוגים בענייני סעד ביניים {ע"א 217/63 ראובן רב-און, ואח' נ' צבי הולצמן, פ"ד יז(4), 2717 (1963)}. כאשר בית-משפט לערעורים בודק נכונותה או אי-נכונותה של החלטה שניתנה על-ידי הערכאה הראשונה הוא עושה זאת רק לאור ועל-סמך הנתונים שהיו בפני אותה ערכאה {ה"מ 27/54 אומניבוס נ' "הגליל", פ"ד ח(1), 309 (1954)}.

מתן או סירוב מתן סעד זמני מאותו הסוג נתון לשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה ובוודאי של בית-משפט לערעורים, מותר להתערב, כאשר נראה לו שהשופט מהערכאה הראשונה סירב להושיט את הסעד הזמני באומרו, שהמצב אינו די ברור בשלב הנדון עד כדי להשתמש בשיקול-דעתו לטובת צד אחר, ובית-משפט לערעורים אחרי שמיעת טענות מגיע לידי מסקנה, שהמצב הוא די ברור לפחות למטרת מתן הסעד הזמני המבוקש {ע"א 343/62 רבנו פוליטי נ' החברה לשיכון עממי בע"מ, פ"ד יז 395 (1963)}. בית-משפט לערעורים בודק בעיקר אם קיים פסול בשיקול-הדעת של בית-משפט שנתן את הצו {ה"מ 10/56 החקלאי תלמי-מנשה אגודה שיתופית להתישבות חקלאית בע״מ נ' משרד החקלאות ואח'׳, פ"ד י 152 (1956)}.

בית-משפט לערעורים לא יתערב בדרך-כלל בשיקול-דעתו של השופט שהעניק סעד זמני או נמנע מלהעניקו, אם ההחלטה שלו נובעת משיקולים כשרים הנוגעים לעניין. אולם בית-משפט לערעורים יתערב אם השופט שקל שיקולים לגופה של התובענה שטרם נתבררה במקום לשקול שיקוליו לעניין הסעד הזמני {ע"א 418/79 משה תאני נ' רמי כהן, פ"ד לד(4), 161 (1980)}.

אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור, במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה ליתן סעד זמני, לבחון את התשתית העובדתית שעמדה ביסוד ההחלטה של הערכאה הדיונית.

באשר לערעור על החלטה בדבר מתן צו מניעה זמני, התערבות בית-משפט של ערעור והגשת ראיות נוספות בערעור ראו רע"א 2661/03 {יניב טכנולוגיות מדיה נ' דאטה פול בע"מ, תק-על 2003(2), 2478 (2003); רע"א 3377/03 שמואל מור נ' דנציגר - משק פרחים "דן", תק-על 2003(2), 2031 (2003)}.

שם המבקשים לא הצליחו להצביע על עילה שתצדיק התערבות בממצאיו העובדתיים של בית-משפט קמא בדבר התקיימות ראיות לכאורה לקיומו של סוד מסחרי ולהפרתו של אותו הסוד על-ידי המבקשים. אל ממצאי אלה הגיע בית-משפט קמא לאחר שבחן את חומר הראיות שהוצג בפניו, ולכן נקבע כי אין לומר כי הצו שניתן גורף מידי או לא מוצדק.
ההחלטה להימנע מלתת צו מניעה זמני היא הפררוגטיבה של הערכאה הדיונית. אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטת בית-משפט קמא בהחלטתו או במתן או אי-מתן צו מניעה זמני. הלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים. הכלל הוא כי פרט למקרים חריגים אין התערבות של בית-משפט של ערעור בשיקול-דעת של בית-משפט קמא {רע"א 1194/00 יעד שירותי חניה וגרירה בע"מ נ' עירית ירושלים, תק-על 2000(1), 1139 (2000)}.

בית-משפט של ערעור יתערב במקרה בו נתגלה חוסר נקיון-כפיים של המבקש {רע"א 3779/00 עמרם בירס נ' נאום ולסון, תק-על 2000(3), 1229 (2000)}. אין ערכאת ערעור מתערבת בממצאים עובדתיים של בית-משפט קמא בעניין הענקת או אי-הענקת צו מניעה זמני {רע"א 7553/02 א.כ. בוני אילת 1997 בע"מ נ' ג.ע. חכים בניין השקעות ויזמות בע"מ, תק-על 2002(3), 1194 (2002)}.

סעד של מניעה זמני נתון לשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה וככלל, בית-משפט זה לא יתערב בשיקול-דעת זה אלא בנסיבות מיוחדות כמו במקרים של טעות עובדתית-מהותית או טעות שבחוק {רע"א (יר') 2269/02 עו"ד דורון רז נ' פקיד שומה - חיפה, תק-על 2002(2), 705 (2002)}.

הלכה היא כי בית-משפט שלערעור יטה שלא להתערב בשיקול-דעתה של הערכאה דלמטה בעניין סעדים זמניים. הלכה זו יפה כמה וכמה כאשר עיקר טענותיהם של המבקשים מופנות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא {רע"א 8733/03 יא"ה סלע בע"מ ואח' נ' הגרה אופנה (1988) בע"מ ואח', תק-על 2004(3), 1871 (2004)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ערעור בענייני סעד זמני