הערבות הבנקאית בעין המשפט
הפרקים שבספר:
- מהותה של הערבות הבנקאית - מבוא
- מה בין ערבות רגילה לערבות בנקאית
- ערבות בנקאית אוטונומית
- הערבות הבנקאית - "נכס"
- מבחנים להגדרת ערבות כערבות אוטונומית אם לאו
- השפעת המחלוקת החוזית על תוקפה של הערבות הבנקאית
- מסירת המקור של הערבות הבנקאית - חובה היא?
- החריגים לעקרון העצמאות
- על אשראי דוקומנטרי - שטר מטען - ועל ערבות בנקאית אוטונומית
- החובות הכלליות, שלא מכוח הדין, החלות ביחסי בנק-לקוח וצד ג' והערבות הבנקאית
- סדרי דין וראיות בהליכים לעיכוב או מימוש ערבות בנקאית - מבוא
- חובת פירוט טענות בדבר תרמית או מרמה
- בקשה בכתב והדיון בה
- מהותו של הסעד הזמני
- הבקשה לסעד זמני - טרם ואחרי הגשת התובענה - ועקרונות היסוד שבבסיסן - תקנות 363-360 לתקנות סדר הדין האזרחי
- סעד זמני מסוג צו מניעה זמני
- הגשת הבקשה והדיון בה - תקנות 367-365 לתקנות סדר הדין האזרחי
- הערובה וחילוטה - תקנות 364, 371 לתקנות סדר הדין האזרחי
- עיון מחדש - תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי
- שמיעת התובענה במקום דיון בסעד הזמני - תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי
- ערעור בענייני סעד זמני
- ביטול חוזה ערבות בנקאית עקב הטעיית הבנק
- הערבות הבנקאית והליכי פירוק
- הליכי הקפאת הליכים והערבות הבנקאית
- מימוש הערבות הבנקאית בהליכי מכרז
- מסמכי התחייבות והנפקת הערבות הבנקאית
- חילוט ערבות בנקאית שהופקדה בבית-משפט לאבטחת נזקים
- רשלנות או התרשלות בנק
- ביטולה או השבתה של ערבות בנקאית שניתנה לאבטחת ביצוע
- סוגי ערבויות בנקאיות
- הסדר נושים וערבות בנקאית
- ערבות בנקאית במסגרת הסכם שכירות ומימושה
- דוגמאות ותקדימים
עיון מחדש - תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי
1. הדיןתקנה 368 לתקנות קובעת כדלקמן:
"368. עיון מחדש (תיקון התשס"א (מס' 7))
(א) לבקשת בעל דין רשאי בית-המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו.
(ב) בעיון מחדש רשאי בית-המשפט לקיים, לשנות או לבטל, את ההחלטה נושא העיון, או לתת החלטה אחרת במקומה; בין השאר, רשאי בית-המשפט להורות כי אם יפקיד המשיב סכום מסויים כערבון או ימציא ערובה מספקת אחרת להבטחת ביצוע פסק-הדין, יפקע הצו הזמני.
(ג) בקשה לעיון מחדש תוגש ותתנהל כאמור בסימן א' של פרק כ'."
2. כללי
התקנה קובעת את ההלכה הפסוקה שחלשה על סדרי הדין לגבי כל הסעדים הזמניים מקדמת דנא. הלכה זו קבעה {וכך גם קובעת התקנה}, כי החלטת ביניים איננה מהווה מעשה בית-דין, שהרי תנאי מן התנאים לתחולתו של מעשה בית-דין - קיומו של פסק-דין סופי בתובענה - ותנאי זה איננו מתקיים בה. ככלל, החלטות ביניים או צווים זמניים, שמעצם טיבם ניתנים לשינוי על-ידי בית-משפט, לפי שיקול-דעתו, אינם יכולים להוות, כשלעצמם, מעשה בית-הדין.
ברוח זו נפסק, דרך משל: "הלכה פסוקה היא, כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית-דין, ועל-כן גם ניתן להביאה מחדש בפני אותה ערכאה שהחליטה בה לראשונה, וזו רשאית לשנותה אם השתנו הנסיבות מאלו שהיו קיימות עת ניתנה ההחלטה הראשונה" {ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב - יפו נ' בצלאל אהובה ו-155 תובעים נוספים, תק-על 2000(3), 2459 (2000)}.
הלכות מעשה בית-דין אינן חלות, איפוא, על החלטות ביניים, ויכול בעל דין לחזור ולבקש את בקשותיו בפני אותה ערכאה, גם אם אלה הובררו והוכרעו בידי אותה ערכאה. המחסום להבאתה של אותה בקשה בשנית בפני הערכאה שהכריעה בה יבוא ממקור אחר: על בעל דין להצביע על טעם ראוי, העשוי להצדיק את העיון מחדש בבקשתו, טעם שבעיקרו נועץ בשינוי שחל בנסיבות, מאז ניתנה ההחלטה לראשונה. אם לא יעשה כך, כי אז ייראה כמי שעושה שימוש לרעה בהליך המשפטי. כך נפסק, דרך משל, ב- ע"א 9396/00 {קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אלי זנגי, פ"ד נה(3), 537 (2001)} לאמור:
"בעיקרון אין מניעה שבית-המשפט יעיין מחדש בהחלטת ביניים שנתן, שעניינה צו זמני בהתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. יודגש כי המקרים שבהם ישנה בית-המשפט מהחלטת ביניים שנתן ללא שינוי בנסיבות הם נדירים ביותר, ובית-המשפט לא ייתן ידו לשימוש לרעה בהליך החריג של עיון חוזר, אך אין לומר כי אין בידי בית-המשפט סמכות לשוב ולעיין בהחלטתו - הדבר נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט. כך, למשל, רשאי בית-המשפט לחזור בו מהחלטת ביניים, ובכלל זה החלטת ביניים שעניינה מתן סעד זמני, אם נוכח לדעת שטעה..."
כך למשל, בית-משפט שהוציא צו מניעה זמני רשאי לבטלו לבקשת צד שיזם הבקשה או מיוזמת בית-משפט. המקרה הרגיל לשינוי צו הינו כאשר יש "שינוי נסיבות" אך ניתן גם במקרים אחרים {בש"א (חי') 5852/00 הנדלמן בוריס נ' גורוחובה ליובוב, תק-מח 2000(2), 1172 (2000)}.
קביעותיו המשפטיות והעובדתיות של בית-משפט הנותן את הצו, אינן מחייבות בהליך העיקרי ואינן אלא לצורך ההכרעה בצו הזמני {רע"א 10072/01 חיפה כימיקלים בע"מ נ' עמותת דייגי המכמורת-קישון, תק-על 2002(1), 224 (2002)}.
הסמכות לשנות החלטה על-ידי אותה ערכאה אשר נתנה את ההחלטה, היא פועל יוצא של השאלה האם מדובר בהחלטת ביניים או בהחלטה סופית המסיימת את הדיון. כפי שקובע י' זוסמן בספרו {זוסמן י' סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין), 767} "בקשה להאריך את מועד הערעור היא בקשת ביניים".
באשר לעיון מחדש בהחלטת ביניים, "הלכה פסוקה היא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית-דין, ועל-כן גם ניתן להביאה מחדש בפני אותה ערכאה שהחליטה בה לראשונה, וזו רשאית לשנותה אם השתנו הנסיבות מאלו שהיו קיימות עת ניתנה ההחלטה הראשונה" {ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב - יפו נ' בצלאל אהובה 155 ותובעים נוספים, תק-על 2000(3), 2459 (2000)}.
עוד נקבע, כי "בעיקרון אין מניעה שבית-משפט יעיין מחדש בהחלטת ביניים שנתן שעניינה צו זמני בהתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. יודגש כי המקרים בהם ישנה בית-משפט מהחלטה ביניים שנתן ללא שינוי בנסיבות הם נדירים ביותר ובית-משפט לא יתן ידו לשימוש לרעה בהליך החריג של עיון חוזר, אך אין לומר כי אין בידי בית-משפט סמכות לשוב ולעיין בהחלטתו - הדבר נתון לשיקול-דעתו של בית-משפט. כך, למשל, רשאי בית-משפט לחזור בו מהחלטת ביניים, ובכלל זה החלטת ביניים שעניינה מתן סעד זמני, אם נוכח לדעת שטעה" {ערר (יר') 2/00 הממונה על ההגבלים נ' בזק, תק-מח 2000(1), 12085 (2002)}.
צו ביניים אשר יצא במהלך הדיון ניתן לביטול לא על דרך של ערעור בלבד. אילו אותו בית-משפט שנתן את הצו, רשאי בעצמו לבטלו על-פי בקשת בעל הדין או מיוזמתו הוא, שכן לעולם אין אדם רוכש לו זכות קנוי בצו כזה. בייחוד תהיה הפניה אל אותו בית-משפט הדרך הנאותה, כאשר בעל דין מבקש ביטול צו ביניים, עקב אירוע חדש שאירע אחרי הינתן הצו, כגון שיבקש ביטול של צו מניעה זמני על שום שנשתנו הנסיבות ושוב אין צידוק לכך, כי יהא מניעה מלעשות את המעשה שנאסר עליו בצו שניתן {המר' 1171/67, ת"א 392/67 פרידמן נ' "חן", פ"מ סא 350 (1968)}.