ביטול חוזה ערבות בנקאית עקב הטעיית הבנק

ב- ע"א 508/89 {טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' יהודית דובובי - אלמוג, פ"ד מה(3), 68 (1991)} נדון מקרה בו המשיבה ערכה הסכם לרכישת דירה מקלרין דירות בע"מ. להסכם זה נערכו ונחתמו שני נספחים אשר קבעו את מועד התשלום. ביחסים בין המשיבה לקלרין נקבעו בנספח א' מועדי תשלום שאינם קשורים להתקדמות הבניה ואילו לפניה לקבלת ערבות בנקאית מאת הבנק המערער, כנגד התמורה ששולמה, צורף נספח ב' בו הותנו התשלומים בהתקדמות הבניה.

בית-משפט קמא קבע כי המשיבה ידעה לשם מה נחתמו שני הנספחים והיא היתה שותפה של קלרין בהטעיית הבנק המערער. לאחר שניתן נגד קלרין צו פירוק, פנתה המשיבה לבנק למימוש הערבות. בשלב זה הוברר לבנק כי הנספח שהוצג בפניו שונה מן הנספח שצורף להסכם הרכישה והוא הודיע למשיבה כי הערבות בטלה.

בית-משפט המחוזי קבע כי הבנק הוטעה ועל-כן עומדת לו הזכות לבטל את ההסכם, על-סמך סעיף 15 לחוק החוזים. עם-זאת נקבע כי ההטעיה מתייחסת רק לחלק מהסכם הערבות, אותו חלק שלא היה משולם אילו היו התשלומים מתבצעים לפי הנספח שהוגש לבנק וכי ההסכם ניתן להפרדה. לאור זאת הוחלט כי קמה למערער זכות לביטול חלקי בלבד {ראו סעיף 19 לחוק החוזים}. כנגד פסק-דין זה הוגש ערעור דנן וערעור שכנגד.

בית-משפט בערעור קבע כי על-סמך הממצאים העובדתיים שנקבעו, אין מנוס מהקביעה כי הבנק התקשר בהסכם הערבות הנ"ל כתוצאה מהטעיה. הטעיה זו נעשתה מטעמה של המשיבה - שהבנק פעל עבורה - ועל-כן עומדת לבנק הרשות לבטל את חוזה הערבות, כאמור בסעיף 15 לחוק החוזים.

לגבי טענת הבנק כי לא היה מקום לעשות במקרה זה שימוש בהוראת סעיף 19 לחוק החוזים נאמר כי קביעת בית-משפט קמא, שחוזה הערבות "ניתן להפרדה" אינה נקיה מספקות, אך נשארת בצריך עיון שכן הבנק היה רשאי לבטל את החוזה כולו בהתאם לקבוע בסיפא של סעיף 19 לחוק החוזים.

על-פי הוראה זו, אפילו ניתן החוזה להפרדה, רשאי הצד המוטעה לבטל את החוזה כולו אם יש להניח שלא היה מתקשר בחוזה לולא העילה.

הערכאה הראשונה קבעה כי מועדי התשלום היו עניין מהותי מבחינתו הסובייקטיבית של הבנק וכל בנק סביר היה רואה בהם עניין מהותי. לאור האמור נקבע כי בנסיבות העניין רשאי היה הבנק לבטל את החוזה כולו. הערעור התקבל.

פרק ב':
ערבות בנקאית וטענת קיזוז
הההה7577
ב- בר"ע (חי') 66/94 {בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמותת בוני אלון הגליל, פ"מ התשנ"ה(ב), 144 (1994)} בנק לאומי הגיש לביצוע המחאה שחוללה כנגד המשיבה הראשונה, שעל ידה משוכה ההמחאה. במקביל, וללא קשר לאמור, הוציא הבנק לבקשת המשיב השני ערבות בנקאית לטובת המשיבה הראשונה. המשיבה הראשונה {להלן: "העמותה"} ביקשה מהבנק לשלם לה את סכום הערבות הבנקאית. הבנק טען כי זכותו לקזז את סכום הערבות הבנקאית. הבנק טען כי זכותו לקזז את סכום ההמחאה הנ"ל, לגביה מתנהל דיון בבית-המשפט, מסכום הערבות הבנקאית שהוא נדרש לשלם. בית-משפט הוציא צו, לפיו נאסר על הבנק לבצע את הקיזוז, והבנק עתר לקבלת רשות ערעור על ההחלטה.

לטענת הבנק, הערבות הבנקאית, כאמצעי תשלום המנותק מעסקת היסוד שעל פיה הוצאה הערבות, איננה עומדת בסתירה לזכות הקיזוז של הבנק.

בית-משפט מחוזי קבע כי הערבות הבנקאית הינה התחייבות לשיפוי, בה הערב אינו מתחייב לקיים את חיובו המקורי של החייב, אלא מתחייב באופן עצמאי ובלתי-תלוי בחייב לשלם לנושה פיצוי כספי, וזאת כתחליף לאי-קיום החיוב על-ידי החייב. יוצא, שהערבות הבנקאית הינה בלתי-תלויה במערכת היחסים בין הנושה לבין החייב.

אין הבנק, הנדרש לשלם את הערבות, רשאי להעלות כל טענה הקשורה בעסקת היסוד כשהוא נדרש לשלם את סכום הערבות. עם-זאת, יתכנו חריגים במקרים נדירים, בהם התנהגות הנערב היתה חמורה במיוחד.

בית-משפט הוסיף, כי צד ג' כלשהו, אשר לו תביעה כנגד המוטב, המנותקת מעסקת היסוד, רשאי להטיל עיקול על כספי הערבות הבנקאית והם אינם מובטחים מפניו.

השאלה היא אם רשאי הבנק הערב, במנותק מהעסקה בגינה הוצאה הערבות הבנקאית, לקזז חוב של המוטב כלפיו, חוב אשר שייך למערכת יחסים אחרת בינו לבין המוטב. על כך השיב בית-משפט בחיוב.

הבנק תובע את העמותה בעסקה שהיא מנותקת מהעסקה שבגינה ניתנת הערבות הבנקאית, ועילת התביעה הינה עילה שטרית. זוהי מערכת יחסים נפרדת, שמקורה בזכות העצמאית שיש לבנק. הבנק רשאי, בהתקיים התנאים לכך, לבקש להטיל עיקול על כספי הערבות, ולפיכך הוא גם רשאי לקזז חיובים של המוטב כנגדם.

הבנק מבחינתו נוטל על עצמו את הסיכון שהקיזוז הינו שלא כדין. באם יתברר, בתביעת הבנק את העמותה לפירעון ההמחאה, כי העמותה אינה חייבת בפרעונה, ולפיכך הוא גם רשאי לקזז חיובים של המוטב כנגדם.

הבנק מבחינתו נוטל על עצמו את הסיכון שהקיזוז הינו שלא כדין. באם יתברר, בתביעת הבנק את העמותה לפירעון ההמחאה, כי העמותה אינה חייבת בפירעונה, ולפיכך לבנק לא היתה זכות קיזוז, אזי ישא הבנק בכל התוצאות הכרוכות בכך.
ב- ע"א (חי') 191/02 {אולשביצקי פישר חב' לבניה בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, תק-של 2002(3), 469 (2002)} נדון ערעור שהוגש על החלטת כב' הרשם א' ורבנר לפיה ניתנה למשיבה רשות להתגונן מפני תביעת המערערת למימוש שתי ערבויות בנקאיות בסך כולל של 520,350 שקלים שהונפקו כלפיה על-ידי המשיבה, פרעונן נדרש, והן לא נפרעו למרות שלפי תנאי הערבות אין חובה לנמק או לבסס את הדרישה. טענת המשיבה בבקשתה לרשות להתגונן היתה כי למשיבה זכות קיזוז כלפי המערערת בגין חובות המערערת לחברת אור אתרי בניה בע"מ, שהומחו למשיבה. לטענת המשיבה, רשאי בנק להעלות טענת קיזוז כנגד מימוש ערבות בנקאית. אמנם, על-פי דין מוגבלת זכות הקיזוז לזכות המנותקת מעסקת היסוד, אך כאן מדובר בשני חוזים נפרדים, שתי ערבויות נפרדות ושתי דרישות נפרדות למימוש. על-כן אחת משמשת לקיזוז האחרת, על-פי חשבונות מאושרים על-ידי המערערת.

המערערת טענה כי על-פי עקרונות היסוד של הערבות האוטונומית, צד לעסקת היסוד אינו יכול להפעיל זכות קיזוז. במקרה זה נובעת זכות הקיזוז הנטענת של המשיבה מזכויות החברה הנערבת ועל-כן הכרה בזכות הקיזוז תפגע בעקרונות הערבות האוטונומית. לטענת המערערת מדובר בשתי עסקאות במקשה אחת ואין לראותן כעסקאות זרות זו לזו. כמו-כן נטען כי המועד לפירעון החשבונות לא הגיע ולכן אין זכות קיזוז, וטענות נוספות בדבר העדרה של זכות קיזוז, ובדבר פירושה של המחאת הזכות.

רשם בית-משפט קיבל את עמדת המערערת לעניין האפשרות לטעון קיזוז כנגד הערבות הבנקאית במקרה זה, אך למרות זאת נתן למשיבה רשות להתגונן מאחר שיש למשיבה הגנה דחוקה ועוד לא ניתנה הכרעה משפטית בנסיבות כגון אלה.

בית-משפט {מפי כב' השופט מ' רניאל} קבע כי צדק בא-כוח המערערת בטענתו כי היה על הרשם להכריע בשאלה המשפטית שעמדה בפניו ולא לתת רשות להתגונן כדי לברר שאלה משפטית בלבד {י' זוסמן סדר הדין האזרחי, 680}. על-כן, טעה הרשם המלומד כאשר נתן רשות להתגונן מאחר שמדובר בטענה משפטית חדשנית ודחה את טענת בא-כוח המשיבה לפיה אין מדובר בשאלה משפטית בלבד אלא כרוכות בשאלה אף שאלות עובדתיות בדבר מהות הקשר בין כל אחת מהערבויות הבנקאיות לבין עסקת היסוד. על-פי הדין, הקשר בין הערבויות הבנקאיות לבין כל דבר אחר לא יקבע אלא מתוך בחינת הערבויות הבנקאיות עצמן {ע"א 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום (1973) בע"מ (בפירוק), פ"ד נ(2), 685 (1996)}, ועל-כן נקבע כי השאלה כאן הינה משפטית ועל הרשם היה להכריע בה.

על-פי הדין הערבות הבנקאית היא אוטונומית במובן של ניתוקה מעסקת היסוד ומהיחסים בין החברה הנערבת לבין החברה הדורשת את הערבות. בשאלת זכות הקיזוז של הבנק הנובעת מהמחאת זכות שניתנה לו על-ידי החברה הנערבת, חלקו הצדדים לאור האמור ב- בר"ע 66/94 (חי') {בנק לאומי נ' עמותת בוני אלון הגליל, פ"מ תשנ"ה(ב), 144 (1994)}.

בפסק-דין בוני אלון הגליל קיבל השופט פינקלמן את הערעור וקבע כי הבנק רשאי לקזז את סכום השיק כנגד הערבות הבנקאית. בית-משפט זה הסכים לדברי השופט פינקלמן, ואף הוסיף, כי אין זה אלא משום שאף הצדדים טוענים שהם אוחזים בדברי השופט פינקלמן, אבל כל אחד מפרש אותם אחרת. העיקרון של אוטונומיית הערבות הבנקאית, וחשיבות הניתוק בינה לבין עסקת היסוד מוסכם ומקובל ואין צורך לתמוך אותו באסמכתאות. בא-כוח המערערת טוען שכאן מדובר בזכותה של החברה הנערבת אשר לפי המחאת הזכות שלה תובע הבנק את הקיזוז, ואין מדובר בצד רחוק לעסקה, ואילו המשיבה טוענת כי מדובר בעסקאות שונות ובמערכות עובדות שונות וניתן לקזז מזה על זה מבלי שתפגע אוטונומיית הערבות הבנקאית.

אם יתיר בית-המשפט את העלאת טענות הקיזוז הנובעות מעסקת היסוד כלפי מימוש הערבות הבנקאית, הלכה לה לבלי שוב האוטונומיה של הערבות הבנקאית, משום שהמצב הטיפוסי הוא שהבנק מוציא ערבות בנקאית לבקשת החברה ובצידה משעבד את החוזה בהמחאת חוב על דרך שיעבוד. השאלה היא איפוא יש להציב את הגבול. לו צויין, שהבנק היה במקרה גם בנק של החברה הדורשת את הערבות, ועקב יתרת חובה בחשבונה של החברה היה זוכה לפסק-דין המחייב את החברה לשלם לו כספים, הרי ברור שהוא היה רשאי לקזז כנגד הערבות הבנקאית את סכום החוב הקצוב שחייבת לו החברה הדורשת ללא קשר לערבות, וזאת בין היתר משום שקיזוז הוא דרך לפירעון החוב ואין זה משנה אם הבנק משלם בדרך של העברה כספית או בדרך של הפחתת חוב החברה אליו.

עוד הוסף, כי לו צויין שהחברה הדורשת משכה שיק לפקודת אחד מקבלני המשנה האחרים שלה, המנהל חשבון באותו בנק, אשר הסב את השיק לבנק, והשיק לא נפרע. גם כאן, יוכל הבנק לקזז את החוב לפי השיק כחוב קצוב אל מול הערבות הבנקאית.

ואם השיק שלא נפרע הוא שיק שמשכה החברה הדורשת לפקודת החברה הנערבת, והוא לא נפרע והבנק טוען טענת קיזוז, זהו המקרה של פסק-דין בוני אלון הגליל, וכפי שנפסק, זכאי הבנק לקזז את החוב הנפרד, למרות שריחה של עסקת היסוד כבר נודף קשות מן השיק.

מקרה נוסף הוא, מקום בו לא ניתן שיק, אך היה כבר חשבון של החברה הנערבת שאושר על-ידי החברה הדורשת והגיע זמן פרעונו {זה המקרה הנדון לפי טענת המשיבה בהליך שלפנינו}.

זאת-ועוד, קיים גם מקרה שבו אין חשבון מאושר אלא טענה של החברה הנערבת שהחברה הדורשת חייבת לה כסף בגין אותה עסקה {ועל-כן אין צורך בחובות קצובים} ומכאן טענת קיזוז. במקרה זה, כך נפסק ב- רע"א 1765/00 {י. מושקוביץ חברה קבלנית נ' תשורה ייזום, פ"ד נה(2), 447 (2001)} כי אין להתיר קיזוז.

במקרה שלפנינו עולה מדברי בא-כוח המשיבה כי אף הוא מסכים שבמקרה שיש חשבון מאושר שהגיע זמן פרעונו, אין הבנק זכאי לקזז בגין חוב שהומחה לו באותה עסקה, אלא שהוא טוען שכאן מדובר בשתי עסקאות שונות - עסקת נהריה, שבגין החוב שנוצר בה מקזז הבנק כנגד הערבות בעסקת שלומי, ועסקת שלומי שכנגד החוב שנוצר בה מקזז הבנק כנגד הערבות בעסקת נהריה.

על-כן, המחלוקת בין הצדדים עומדת על השאלה האם יש להפריד בין עסקת היסוד לערבויות לפי העסקה, כטענת המשיבה, או לפי העוסקים כטענת המערערת. נקבע, כי אם לפי העסקה, אכן מדובר בשתי עסקאות שונות, לפי חוזים נפרדים, שבגינן יצאו ערבויות נפרדות ודרישות נפרדות, ניתן היה להגיש שתי תביעות נפרדות אך המערערת בחרה לאחדן דיונית בתביעה אחת. אם לפי העוסקים, מדובר באותם צדדים, והעובדה שעשו ביניהם מספר עסקאות אינה מעלה ואינה מורידה.

במחלוקת זו שבין הצדדים, דעת בית-משפט כדעת המערערת, וכך גם דעתו של השופט פינקלמן, שכתב במפורש:
"ודוק. כתבנו צד שלישי, שכן החייב, הוא עצמו, לא יוכל לנהוג כך. אחרת, נמצאנו פוגעים במטרה וביסוד הרציונלה העומדת בבסיס הרעיון של הערבות הבנקאית. מסיבה זו ואחרות, כגון שקיזוז יכול להתבצע בין צדדים ישירים לאותה עסקה, אין חייב עיקרי, שלבקשתו הוצאה הערבות, יכול לקזז חיוב של המוטב כלפיו מכספי הערבות, ומכללא, אין הוא יכול להטיל עיקול על כספים אלה. כך גם טענת קיזוז שיש לחייב העיקרי כנגד המוטב אינה יכולה לעמוד לערב כהגנה כנגד תשלום הערבות."

נקבע, כי הטעם מאחורי הדרישה שיהיה זה צד שלישי דווקא ולא צד שני בתביעה נפרדת הוא כדי לקבוע את הגבול בין עסקת היסוד לבין הטענות באופן שתהיה הרחקה ראויה ביניהם השומרת על אוטונומיית הערבות הבנקאית. לגבי מקרה השיק, הבנק הוא צד שלישי, בעל זכות עצמאית שאינה נובעת מהצד השני. זאת, אם הוא טוען לאחיזה כשורה. אם למשל הוא יהיה אוחז לגוביינה בלבד, כגון במקרה שהשיק היה למוטב בלבד, אין לו זכות עצמאית והוא לא יוכל לקזז, למרות שהוא היה יכול להגיש תביעה נפרדת.

זהו למעשה הרציונל מאחורי פסק-דינו של השופט פינקלמן, המתיישב היטב עם הרציונל מאחורי עקרון האוטונומיה של הערבות הבנקאית. לפיכך, במקרה זה קבע בית-משפט, כי כאשר הצדדים זהים, אין המשיבה רשאית לקזז כנגד הערבות הבנקאית סכומי חוב שהומחו לה על-ידי החברה הנערבת לפי חשבונות מאושרים כטענתה. לפיכך, ציין בית-משפט כי הודעת הקיזוז ששלחה המשיבה ביום 09.09.01 היתה משותפת לשתי העסקאות.

הערעור התקבל ונדחתה בקשת הרשות להתגונן.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ביטול חוזה ערבות בנקאית עקב הטעיית הבנק