הליכי הקפאת הליכים והערבות הבנקאית

ב- פש"ר (ת"א) 1739/02 {רו"ח חן ברדיצ'ב בתפקידו כמנהל מיוחד לחברת פויכטונגר תעשיות בע"מ נ' בסטבית חברה לבניין בע"מ (בכינוס נכסים), תק-מח 2003(3), 2896 (2003)} הגיש המנהל המיוחד של חברת פויכטונגר תעשיות בע"מ, הנתונה בהקפאת הליכים {להלן: "המבקש" ו"החברה", בהתאמה} בקשה, לפיה יורה בית-משפט על ביטול ערבות בנקאית אוטונומית שטרם נדרש תשלומה, ואשר הוצאה על-ידי החברה לטובת חברת ס.נ תעשיות קרטון ואריזה {להלן: "המשיבה"}, כדי להבטיח הסכם שנחתם לכאורה בין המשיבה לבין חברת בסטבית בע"מ {להלן: "בסטבית"}, אשר המנהל המיוחד טוען כי הוא עלום וספק אם היה לו קיום אמיתי.

כונסת הנכסים שמונתה לחברת בסטבית {להלן: "הכונסת"} וכונס הנכסים הרשמי תומכים בבקשה, ואילו המשיבה מתנגדת לה.

הבקשה שהונחה בפני בית-משפט היא, בקשה לתקיפת תוקפה של ערבות בנקאית אוטונומית, אשר הוציאה חברת פויכטונגר תעשיות בע"מ {בשמה דאז}, לטובת חברת תעשיות קרטון ואריזה ס.נ בע"מ {להלן: "ס.נ"}, וזאת לכאורה להבטחת מקדמה שנתנה ס.נ לחברת בסטבית, על-פי הסכם שנכרת ביניהן, לפי הנטען, ביום 02.07.02: תקופה קצרה לפני התמוטטות החברות המוכרות בשם "קבוצת פלד גבעוני".

אין מחלוקת רצינית, כי חברת בסטביט, חברה פרטית אשר נשלטה למעשה בידי חלק מבעלי השליטה בקבוצת "פלד-גבעוני", הינה חברה הקשורה בטבורה בקבוצה. לעומת-זאת, נטושה מחלוקת חריפה האם שייכת ס.נ עצמה לאותה קבוצה.

עיקר טענתו של המבקש, הנאמן לנכסי מוציאת הערבות, הינה כי עסקינן במקרה הנופל אל "הגרעין הקשה" של אותן נסיבות חריגות, אשר הוכרו בהלכה הפסוקה כיוצאים מכלל עקרון העצמאות של ערבות בנקאית אוטונומית - מרמה ו"נסיבות מיוחדות". לפיו, עסקת היסוד נשוא הערבות היא פיקטיבית, וכלל אינה קיימת במציאות. ההסכם אשר הוצג בבית-המשפט כמבסס את עסקת היסוד הינו תמוה, וככל הנראה מזוייף.

עוד טען, כי ס.נ ומנהלה אינם כלל ועיקר בגדר "צד ג' תם-לב", עליהם באים דיני הערבות להגן. עסקינן בחברה הקשורה בטבורה לקבוצת פלד-גבעוני ולאנשים אשר ניהלו אותה.

המשיבה, לעומת-זאת, מכחישה את טענות הנאמן וטוענת כי אין בטיעוניו אלא מסכת תמוהה של ניחושים והשערות בעלמא, וכי הינה צד ג' מסחרי תם-לב, אשר התקשר עם בסבטית בחוזה לגיטימי, והעביר לידיה מקדמה בתמורה לבטוחה ה"אולטימטיבית" - ערבות בנקאית אוטונומית. עוד נטען, כי ס.נ סומכת ידה על ההלכה הפסוקה בדבר עוצמת 'עקרון העצמאות' של ערבות כזו, וכן על הלכות הנובעות ממנה, כולל החלטות של בית-משפט זה, כי צד לחוזה המקבל לטובתו ערבות בנקאית אוטונומית אינו חב בכל חובת בירור באשר לתקינות ההליכים אשר נפלו בין חברות הקבוצה אשר עם אחת מהן התקשר בחוזה. אף אם נעשה החוזה {במסגרת הקבוצה} מתוך מטרות זרות ופסולות, ואף תוך עבירה על דיני החברות וחריגה מסמכות, הרי שאין בכך בכדי להפקיע את תוקף הערבות האוטונומית, באשר אין היא אלא הסכם בין הבנק הערב לבין מוטב הערבות.

מושכלות אלו, הקשורות לעקרון העצמאות של הערבות האוטונומית, אכן שבו ונשנו בפסיקה, כולל בפסיקתו של בית-משפט זה.

ככלל, אין כל עילה לפגוע במוטב הערבות בפגמים אשר נפלו בתוך תחום היחסים "הפנימי" שבין מוציא הערבות לחברה אחרת הקשורה עמו, אף אם היא ולא מוציא הערבות משמש כמתקשר אל מול המוטב בעסקת היסוד. עקרון בסיסי וברור הוא, כי חלק בלתי-נפרד מעקרון האוטונומיות של הערבות הבנקאית בא לשחרר את המוטב מכל בדיקה של ההליכים הפנימיים אשר התנהלו בחברה מוציאת הערבות, קל וחומר בין החברה דנן לחברות קשורות. יתר-על-כן, אף אם יתברר, כי בשל עילה מדיני החברות, הרי שהחלטת החברה להוציא את הערבות הינה בטלה מעיקרה, הרי בדרך-כלל לא יהיה כוחה של עילה זו יפה אלא ביחסים שבין החברה לבין הבנק הערב, ולא יהיה בכך כדי לפטור את הבנק מתשלום הערבות האוטונומית למוטבה.

מוטב ערבות בנקאית אוטונומית שביקש וקיבל את "הבטוחה האולטימטיבית" אינו צריך להיות מוטרד בעניינים הנוגעים ליציבות החברה מוציאת הערבות, אופן קבלת ההחלטות בתוכה וכיוצא באלו. אלא מאי? שעיקרון זה, רב חשיבות כאשר יהיה, אינו תופס, כאשר מוטב הערבות עצמו ידע פוזיטיבית על הפסול במהלכי החברה ערב הוצאת הערבות, ובעיקר אם מתברר, כי אין עסקינן כלל ועיקר ב"צד ג'", אמיתי ותם-לב, אלא בגוף הקשור בקשר "פנימי" והדוק עם מוציא הערבות.

חריג לכלל זה יתקיים אך ורק כאשר מוטב הערבות ידע בפועל על הפסול המהותי בערבות טרם הוצאתה, או כאשר מוטב הערבות הינו למעשה צד הקשור בקשר פנימי בל-ינתק לאותם יחסים פנימיים פסולים. כך למשל, יתכן מאוד ולא יהיה מקום לפסוק לטובת מוטב אשר איננו אלא חברה קשורה אחרת לאותה קבוצה במסגרתה התגלו הליקויים והפסול, ואין היא נשלטת אלא בידי אותם בעלי עניין. זאת, באשר במקרים כאלו עשוי בית-המשפט להגיע למסקנה כי אין עסקינן אלא בסוג של "עסקה סיבובית", אשר נועדה להעביר נכסים שלא כדין בתוך הקבוצה, תוך הפרת דיני החברות, דיני ניירות ערך או כל דין אחר. כאן נכנסים אנו למעשה לתחומו של המוכר בחריגים לאוטונומיות של הערבות, והוא חריג המרמה.

במקרה דנן, עלה מן הנסיבות, כי מאזן ההסתברות תומך בגרסה, לפיה הסכם הביצוע לא היה אלא הסכם הלוואה, אשר הוסווה מסיבות עלומות כהסכם ביצוע, אשר לא היה ולא נברא. אשר לכך נקבע, כי דבר זה פוגע אנושות בכל גרסתה של ס.נ, ובעיקר בתמורה העסקית היחידה אשר "צמחה" לה מן ההתקשרות, והיא אותה הנחה בשיעור 10%. זאת, באשר הערבות הבנקאית איננה אמורה לכשעצמה להקנות בידי המשיבה כל רווח, ואין היא אלא בטוחה למקרה שתדרש החזרת הכספים אשר שולמו לכאורה.

המסקנה הפשוטה היא, כי ההסכם נערך שלא במהלך עסקים רגיל, והינו ככל הנראה הסכם למראית עין, שהרי אם-לא-כן נמצא, כי ס.נ בזבזה את זמנה וכספה ונטלה על עצמה סיכונים {לו גם הובטחו בערבות בנקאית אוטונומית}, וזאת בלא שקיבלה כל תמורה בשל כך. כל זאת, עשתה מבלי להתחשב בעובדה כי, לאור מצבה של בסטבית אם האחרונה תקרוס, תשמש הערבות הבנקאית האוטונומית "צינור" להעברת כספים. זאת, כאשר ס.נ, בידיעה ומתוך שיתוף פעולה ביצירת הסוואה וחוזה למראית עין, נטלה על עצמה את תפקיד ה"מתווך".

לו היה עסקינן במהלך עסקים רגיל, בין שני צדדים מסחריים תמי-לב שאינם קשורים זה בזה - נשאלת השאלה מדוע היה צורך בכל אותה הסוואה ויצירת מסגרת פיקטיבית להסתרת הסכם ההלוואה? דומה, כי די בכך כדי להסיק, כי ס.נ לא היתה כלל ועיקר "צד זר", וכי המרחק בין מהלך עסקים רגיל והגון לבין העסקה דנן הינו כמרחק בין מזרח למערב.

לאור-זאת, הוחלט לקבל את בקשת הנאמן ולבטל את הערבות הבנקאית נשוא הבקשה, אשר התקיימו לגביה הן חריג המרמה והן חריג הנסיבות המיוחדות.

ב- פש"ר (ת"א) 1896/02 {צוריאל לביא בתפקידו כנאמן של החברות נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.05.03)} הוגשה בקשתו של הנאמן של קבוצת נגה אלקטרומכניקה בע"מ {להלן: "הנאמן" ו"הקבוצה", בהתאמה} לפיה, התבקש בית-משפט להורות לבנק המזרחי המאוחד בע"מ, בנק איגוד לישראל בע"מ ובנק הפועלים בע"מ {להלן: "הבנקים"} להמנע מלפרוע שורת ערבויות בנקאיות שניתנו על-ידי חברות הקבוצה לטובת חברת שלמה חבר בע"מ {להלן: "חבר בע"מ"} ושתי חברות אחרות {להלן: "המשיבות"}. המשיבות התנגדו לבקשה, ואילו כונס הנכסים הרשמי והבנקים תמכו בה.

ענייננו בעימות בין נאמן בהקפאת הליכים, של קבוצת חברות חדלות פרעון אשר הוציאו ערבויות בנקאיות אוטונומיות, לבין צד ג' מוטב הערבות. הנאמן הצביע על ראיות חזקות לכאורה למעשי מרמה חמורים מצד החברה מבקשת הערבות. אלו התבטאו, בין היתר, בתמיהות לגבי מהותה ולעיתים אף לגבי עצם קיומה של עסקת היסוד נשוא הערבות, וכן למעשים בל-יעשו של מנהלי החברה, אשר לקחו לכאורה את הכספים נשוא הערבות לכיסם תחת להשקיעם בפרוייקטים הרלוונטיים, אם אכן התקיימו בחיי המציאות.

יצויין, כי כל ההסכמים נעשו אישית עם מר חבר, איש עסקים בעל אזרחות מכסיקנית, ולא עם חברה בשם "שלמה חבר בע"מ".

כאמור, לשם הקמת החריגים לעקרון עצמאות הערבות האוטונומית, הלכה פסוקה היא כי אין די בהוכחת תרמית מצד החברה החייבת, אלא יש צורך בהתנהגות פסולה חמורה ויורדת לשורשו של עניין מצד מוטב הערבות עצמו.

נקבע, כי אף במקרים בהם היתה התנהגות בעלי השליטה בחברה החייבת, והמהלכים בה, ערב הוצאות הערבות חמורים ביותר וגובלים בפלילים, אין די בכך, לכשעצמו, כדי למנוע חילוטה של ערבות בנקאית אוטונומית. עקרון הבסיס, ממנו כמעט ואין סוטים, הינו הדרישה להוכחת מרמה או התנהגות חמורה ביותר מצד מוטב הערבות. בהעדר הוכחת עניין זה, אין לנאמן בהקפאת הליכים תרופה, אלא לתבוע את בעלי השליטה עצמם בגין מעשיהם הפסולים.

בפרשה שלפנינו מוטב הערבות הנו חברה זרה. נסיבות המקרה העלו כי לו ידע הבנק כי מוטב הערבות הינו חברה זרה, הרי יתכן מאוד והיה מבין כי אין עסקינן בערבות ביצוע, ועסקינן בעסקה מסוכנת הרבה יותר. במקרה זה, היה נמנע מהעמדת הערבות, או מתנה אותה בתנאים ובטחונות נוספים.

זאת-ואף-זאת, בנסיבות המקרה דנן עלה, כי עקרון ההתאמה, הקובע כי הדרישה לפרעון הערבות מחייבת תאום מלא בין הפרטים המוצגים לבנק לשם קבלת תשלום הערבות לבין הפרטים הנדרשים בכתב הערבות, יכול ויפורש גם ככזה המגן על החברה, זאת להבדיל מבעלי השליטה בה. כאשר עסקינן בבעלי שליטה אשר עשו בחברה פעולות פסולות שלא לטובתה, ודרדרו אותה לכדי קריסה, הרי עקרון ההתאמה יכול ויגן על החברה מהגדלת האובליגו שלה כלפי הבנקים {דבר המקטין את סיכוייה להשתקם ואת שיעור הדיבידנד לשאר נושיה}, אך לא בא אלא מפני שבעלי השליטה הוציאו ערבויות בנקאיות שלא כדין ושלא לטובת החברה, תוך הטעיית הבנקים וצדדים נוספים.

מן העובדות שעלו בנסיבות מקרה דנן, עלה במפורש כי נפלה אצל הבנקים טעות כמשמעה בדיני החוזים. הבנקים הסתמכו, באופן שאינו חורג באופן מהותי מן הסביר, על ערבויות אשר נחזו לפי נוסחן כערבויות ביצוע, אשר הוצאו באופן ההולם ערבות ביצוע, לטובת מוטבים אשר נחזו להיות שתי חברות ישראליות. אי-לכך נקבע, כי הבנק טיפל בהן ונהג בהן כפי שנוהגים בערבויות ביצוע. בפועל, מצאו עצמם הבנקים מעורבים במתן ערבות פיננסית לחברה אשר חרגה ממסגרת הערבויות הפיננסיות אשר הוקצתה לה, זאת לטובת מוטבים שהינם אזרח חוץ וחברה זרה שלא נרשמה בארץ.

יוצא, כי הבנקים התקשרו בעסקה מסוכנת ושונה באופן מהותי מן העסקה אליה חשבו כי הם נכנסים. העובדה כי יתכן ויכלו לפעול ביתר זהירות אינה משנה מהותית מושכלה זאת.

זאת-ועוד נקבע, כי לא הוכחה הטעיה שביצעו המשיבים {להבדיל מבעלי השליטה של נגה} כלפי הבנקים. יוצא מכך, כי אין הבנקים יכולים להסתמך על סעיף 15 לחוק החוזים בכדי לבטל את החוזה {קרי, את כתב הערבות}. זאת, היות וסעיף ההטעיה דורש כי המתקשר החוזי שכנגד יהיה המטעה, ואין הוא חל כאשר המטעה הינו צד ג', אשר איננו צד ישיר לחוזה, אף אם הוא קשור קשר הדוק לנסיבות הוצאתו.

אלא שבמקה זה, מר חבר ידע היטב על טעותם של הבנקים, ולמצער צריך היה לדעת על כך. זאת, באשר הטעות היתה בחלקה כו ניכרת ו"זועקת" מכתב הערבות, אשר כל בעל דין {קל וחומר איש עסקים} אשר עיניו בראשו היה מבחין בה עם קריאת כתב הערבות, אלא אם נקט ב"עצימת עיניים". אי-לכך, מאחר ומר חבר בחר שלא להתערב נקבע, כי זכאים הבנקים לבטל את החוזה לפי סעיף 14א לחוק החוזים, אשר עניינו טעות אשר הצד השני ידע או צריך היה לדעת עליה. זאת, כאשר ניתוח החוזה לפי דיני הערבות הבנקאית האוטונומית מביא למסקנה כי עסקינן באי-התאמה מהותית ובולטת על פניה, שנפלה באופן "סדרתי" בכל אחת מהערבויות נשוא הבקשה. לאור דיני הפרשנות המיוחדים של כתב ערבות, די בכך כדי למנוע את חילוטן.

בכך, למעשה, נוצר מפגש בין עקרון אי-ההתאמה לבין דיני החוזים הכלליים; המבט לפי דיני החוזים מבהיר את עקרון אי-ההתאמה, ומעיד כי אין עסקינן בפורמליזם דווקני גרידא, אלא בשמירה על אינטרס לגיטימי של הבנקים, להתוות ולדעת מראש את מסגרת הסיכונים אליהם הם נכנסים כאשר הם מוציאים ערבות אוטונומית. המשיבים, אשר היו מודעים היטב לטעות ולאי-ההתאמה, בחרו להתעלם ממנה. אי-לכך, קבע בית-משפט, כי אין להם להלין אלא על עצמם בלבד.

מכל האמור לעיל הוכרע, כי דין בקשת הבנקים והנאמן להתקבל, ודין הערבויות שהוצאו הינו בטלות.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הליכי הקפאת הליכים והערבות הבנקאית