הערבות הבנקאית בעין המשפט
הפרקים שבספר:
- מהותה של הערבות הבנקאית - מבוא
- מה בין ערבות רגילה לערבות בנקאית
- ערבות בנקאית אוטונומית
- הערבות הבנקאית - "נכס"
- מבחנים להגדרת ערבות כערבות אוטונומית אם לאו
- השפעת המחלוקת החוזית על תוקפה של הערבות הבנקאית
- מסירת המקור של הערבות הבנקאית - חובה היא?
- החריגים לעקרון העצמאות
- על אשראי דוקומנטרי - שטר מטען - ועל ערבות בנקאית אוטונומית
- החובות הכלליות, שלא מכוח הדין, החלות ביחסי בנק-לקוח וצד ג' והערבות הבנקאית
- סדרי דין וראיות בהליכים לעיכוב או מימוש ערבות בנקאית - מבוא
- חובת פירוט טענות בדבר תרמית או מרמה
- בקשה בכתב והדיון בה
- מהותו של הסעד הזמני
- הבקשה לסעד זמני - טרם ואחרי הגשת התובענה - ועקרונות היסוד שבבסיסן - תקנות 363-360 לתקנות סדר הדין האזרחי
- סעד זמני מסוג צו מניעה זמני
- הגשת הבקשה והדיון בה - תקנות 367-365 לתקנות סדר הדין האזרחי
- הערובה וחילוטה - תקנות 364, 371 לתקנות סדר הדין האזרחי
- עיון מחדש - תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי
- שמיעת התובענה במקום דיון בסעד הזמני - תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי
- ערעור בענייני סעד זמני
- ביטול חוזה ערבות בנקאית עקב הטעיית הבנק
- הערבות הבנקאית והליכי פירוק
- הליכי הקפאת הליכים והערבות הבנקאית
- מימוש הערבות הבנקאית בהליכי מכרז
- מסמכי התחייבות והנפקת הערבות הבנקאית
- חילוט ערבות בנקאית שהופקדה בבית-משפט לאבטחת נזקים
- רשלנות או התרשלות בנק
- ביטולה או השבתה של ערבות בנקאית שניתנה לאבטחת ביצוע
- סוגי ערבויות בנקאיות
- הסדר נושים וערבות בנקאית
- ערבות בנקאית במסגרת הסכם שכירות ומימושה
- דוגמאות ותקדימים
חילוט ערבות בנקאית שהופקדה בבית-משפט לאבטחת נזקים
ב- בש"א 8707/05 {לילי שם טוב נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.05.06)} הוגש ערעור על החלטת כב' הרשם ע' שחם, במסגרתה התקבלה בקשת המשיב לעיכוב ערבות בנקאית במסגרת ע"א 8759/03.המערערת הגישה לבית-המשפט המחוזי בקשה לקבלת סעד הצהרתי בדבר בטלותה של משכנתא שנרשמה לטובת המשיב {להלן:"הבנק"} על שני קוטג'ים שבבעלותה, וכן בדבר בטלותם של הסכם הסדרת חוב שנחתם בינה לבין הבנק, שתי הלוואות שנטלה ופעולה של העברת כספים מחשבונה לחשבונו של בעלה שנעשתה, לטענתה, ללא אישורה.
ביום 29.07.03 דחה בית-המשפט המחוזי את התובענה, אולם נענה ביום 10.09.03 לבקשתה של המערערת לעכב את ביצוע פסק-הדין עד למתן החלטה בערעור, תוך שהוא מתנה זאת בהפקדת סכום של 850,000 שקלים או ערבות בנקאית אוטונומית. בקשתה של המערערת מבית-משפט זה ליתן לה רשות ערעור על החלטתו זו של בית-המשפט המחוזי, נדחתה ביום 12.02.04 {רע"א 8760/03}.
בינתיים, הגישה המערערת {ביום 29.09.03} ערעור על פסק-דינו של בית-משפט קמא, הוא ע"א 8759/03, לבית-משפט זה. במסגרת ההליך הגישה המערערת בקשה לעיכוב הליכי המימוש של קוטג' בו היא מתגוררת עם ילדיה. בהחלטתו מיום 17.03.04 קיבל בית-המשפט את בקשתה של המערערת באופן חלקי, כך שהליכי מימוש המשכנתא יעוכבו, וזאת בכפוף להפקדת סכום של 500,00 שקלים או ערבות בנקאית אוטונומית לטובת הבנק לשם פיצוי במקרה של דחיית הערעור.
ביום 24.11.04 נדחה הערעור על-ידי בית-משפט זה {כב' השופטים א' פרוקצ'יה, א' גרוניס וע' ארבל} וסמוך לאחר מכן, ביום 26.12.04 הגיש הבנק בקשה לחילוט הערבות שהפקידה המערערת. בית-המשפט {כב' הרשם ע' שחם} דחה את הבקשה והפנה את הבנק לשטוח טענותיו בפני בית-המשפט המוסמך, בין היתר, משום שנתגלעו מחלוקות עובדתיות בין הצדדים בנוגע לשאלת נזקו {אם בכלל} של הבנק. עוד קבע הרשם כי במידה ולא יגיש המשיב בתוך 3 חודשים תובענה, כאמור, יוחזרו למערערת כספי הערבות.
ביום 07.06.05 הגיש המשיב לבית-המשפט השלום בירושלים תובענה בסדר דין מקוצר על סך 434,836 שקלם בגין נזקים שנגרמו לו ובד-בבד, ביום 09.06.05, הגיש לבית-משפט זה "הודעה ובקשה" במסגרתה הודיע על הגשת התובענה האמורה וביקש את עיכוב הערבות עד לתום ההליכים בבית-משפט השלום.
ביום 11.08.05 קיבל כב' הרשם ע' שחם את בקשת המשיב. בהחלטתו קבע:
"בפניי בקשה להורות על עיכוב הערבות הבנקאית שהופקדה בתיק זה, בהמשך להגשת תביעה לבית-משפט השלום, על יסוד הערבות האמורה. המערערת מתנגדת לבקשה, בטעמים הנוגעים לגופה של התובענה שהוגשה בידי המשיב. בתגובת המערערת מועלות, לעניין זה, טענות שונות, לרבות ביחס לסכום התביעה שהוגשה בידי המשיב, וביחס לקשר הסיבתי בין הצו שניתן בהליך שבכותרת ובין הנזק הנטען על-ידי המשיב. טענות אלה, מקומן בעת בירור התובענה לעיצומה, ואין זה ראוי או סביר כי אדרש אליהן במסגרת ההליך שבכותרת. במצב דברים זה, אני נעתר למבוקש, ומורה על עיכוב הערבות הבנקאית שהופקדה בתיק זה, עד לסיום ההליכים בתובענה שהוגשה לבית-משפט השלום. יובהר, כי אין בהחלטה זו כדי לחוות דעה ביחס להליכים בבית-משפט השלום."
על החלטתו זו הערעור דנן.
טענתה העיקרית של המערערת היא כי ראוי שבית-המשפט הדן בנזקים לגופם, יהא זה שיקבע את גובה הערבות, קרי בית-משפט השלום בפניו מתנהל כיום ההליך. עוד טוענת היא כי ניסיון החיים מלמדינו שתובענות יכולות להימשך זמן רב וכי אין להתיר את עיכוב הערבות העומדת על 500,000 שקלים עד לסיום ההליך שעה שחלוף הזמן מעצים את נזקיה.
בתגובתו לנטען, חוזר הבנק ופורש את השתלשלות העניינים וטוען, בדומה למערערת, טענות עובדתית שהליך זה אינו המסגרת הראויה לדון בהן. מרבית תגובתו של הבנק מכוונת כנגד ריבוי ההליכים, לכאורה, אותם ניהלה המערערת כנגד הבנק. בנוסף, טוען הבנק כי משמעות קבלת הערעור היא הפיכת בית-משפט השלום לערכאת ערעור על בית-משפט זה וביטול החלטתו של בית-משפט.
בית-משפט זה לא ראה מקום להתערב בהחלטת הרשם. תכלית הערבות שהפקידה המערערת היא הבטחת נזקי המשיב {ראו בהרחבה ע"א 732/80 מיכאל ארנס נ' בית אל זכרון יעקב, פ"ד לח(2), 645 (1984)}. אם מפנה בית-המשפט את העניין להתדיינות נוספת תקפה הערבות עד להכרעה בהתדיינות.
מכל האמור, נדחה ערעורה של המערערת.
ב- בש"א (חי') 14320/04 {בנק אינווסטק ישראל בע"מ נ' בן שאול השקעות בע"מ, תק-מח 2004(4), 5994 (2004)} הוגשה בקשה לחילוט ערבון שהופקד בתיק בית-משפט במסגרת מתן צו זמני במעמד צד אחד.
ביום 22.02.04, הגישו המשיבות תביעה למתן פסק-דין הצהרתי כנגד המבקש. במקביל הגישו המשיבות בקשה למתן צו מניעה זמני. ביום 23.02.04, הורה בית-משפט על מתן צו זמני במעמד צד אחד, כנגד המצאת ערובה עצמית של המשיבות וערבות צד ג' עד לסך של 100,000 שקלים, להבטחת פיצוי המבקש בגין כל נזק שיגרם לו במידה וצו המניעה יפקע או תדחה התביעה.
לאור בקשת המשיבות, הורה בית-המשפט ביום 08.03.04, כי במקום ערבות צד ג' על סך 100,000 שקלים תופקד ערבות בנקאית על סך 30,000 שקלים. בהתאם, הפקידו המשיבות ביום 10.03.04 ערבות בנקאית על סך 30,000 שקלים. כאשר ערבות זו הינה נושא דיון זה.
ביום 14.03.04, התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה למתן צו מניעה זמני ובית-משפט דחה את הבקשה תוך שציין כי "הוצאות הבקשה תקבענה בתום הדיון בתיק העקרי".
ביום 25.07.04 עתרו המשיבות ב- בש"א 12002/04 להחזר הערבות הבנקאית. כב' השופט סעב דחה את הבקשה בהחלטה מיום 10.08.04, ללא נימוקים. בעקבות דחיית הבקשה, הגיש המבקש בקשתו זו לחילוט הערבות הבנקאית.
לטענת המבקש, הערבות הבנקאית מהווה "ערבון" כאמור בתקנה 364(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי ולפיכך, בהתאם לתקנה 371(ד), יש להורות על חילוט הערבון לכיסוי ההוצאות עקב ניהול המשפט והנזקים שנגרמו למבקש בשל עיכוב במימוש הבטוחה במשך מספר חודשים בהם עמד הצו הזמני על כנו.
לטענת המשיבות, הערבות הבנקאית מהווה "ערבות" כמשמעותה בתקנה 364(א) ובתקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי ולצורך מימוש ערבות זו, על המבקש להגיש תביעה נפרדת להוכחת הנזק.
על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, בית-משפט לא יתן סעד זמני, אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית וכן "ערבות" מספקת להנחת-דעתו של בית-המשפט, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו, כתוצאה ממתן הצו, אם יפקע הצו מסיבה זו או אחרת {תקנה 364(א)}.
בית-משפט רשאי לצוות על הפקדת "ערבון" בנוסף לערבות, ומקום שניתן סעד זמני במעמד צד אחד, לא ייתן בית-משפט סעד זה, אלא בכפוף להפקדת ערבון, זולת אם שוכנע כי בנסיבות העניין צודק וראוי לפטור מהפקדת ערבון {תקנה 364(ב)}. לפי תקנה 364(ג), לא יעלה סכום הערבון על סך של 50,000 שקלים, אלא במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שירשמו.
חשיבות ההבחנה בין "ערבות" ל"ערבון", נוגעת לחילוט/מימוש הערבון/הערבות.
על-פי תקנה 371(א), משפקע הצו הזמני, רשאי בית-המשפט להורות על חילוט הערבון, אם ראה כי נגרמו למבקש נזק או הוצאות עקב מתן הצו וזאת אף בלא שהוכח בפניו, אלא ברמה מינימלית, שיעור הנזק שנגרם {להבדיל מקיומו} ובלבד שהשתכנע כי הבקשה במסגרתה הוטל הערבון, לא היתה סבירה בנסיבות העניין. בקשה לחילוט הערבון תוגש תוך 60 יום ממועד פקיעת הצו הזמני.
לעומת-זאת, לשם מימוש ערבות, יש צורך בהגשת תובענה נפרדת לפיצויים בגין נזק שנגרם עקב מתן הצו הזמני, בתוך 6 חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני. יודגש כי בשונה מחילוט ערבון, לבית-משפט אין סמכות להורות על מימוש הערבות ללא הגשת תביעה והוכחת הנזק.
במקרה דנן, לצורך הכרעה בבקשת המבקש לחילוט הערבון נקבע, כי יש לעמוד תחילה על טיבה של הערבות הבנקאית שהופקדה על-ידי המשיבות. האם נועדה היא לשמש כ"ערבון" - שאז רשאי בית-המשפט להורות על חילוטה ללא הגשת תביעה, או שמא נועדה היא לשמש כ"ערבות" - שאז בית-משפט אינו מוסמך להורות על מימושה, ללא הגשת תביעה נפרדת והוכחת הנזק.
ראוי להדגיש כי ערבות בנקאית יכולה לשמש הן כערבון והן כערבות {ראה תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה "ערבון" - לרבות ערבות בנקאית וכן ראה '"ערבות" - כמשמעותה בחוק הערבות, לרבות הערבות הבנקאית}.
לטעם בית-משפט, העובדה שמלכתחילה נדרשו המשיבות להמציא ערבות צד ג' על סך 100,000 שקלים, אין בה כדי ללמד על כך שהיא נועדה לשמש כערובה, כטענת המשיבות, שכן בסופו-של-יום, הועמדה הערבות הבנקאית על סך 30,000 שקלים, סכום הנופל מהסך של 50,000 שקלים, שהינו הסכום המקסימלי לערבון. נדמה כי יש לקבוע שהערבות הבנקאית נועדה לשמש הן כערבון והן כערבות.
עוד הוסף, כי חיזוק לכך ניתן ללמוד מהעובדה שתקנה 364(ב) לתקנות מורה כי הערבון יופקד "בנוסף לאמור בתקנת-משנה (א)", כלומר - ערבון יבוא תמיד בנוסף לערבות ולפיכך לא ניתן לקבוע כי הערבות הבנקאית נועדה לשמש כערבון בלבד.
מאידך נקבע, כי גם לא ניתן לקבוע כי הערבות הבנקאית נועדה לשמש ערבות בלבד, שכן על-פי תקנה 364(ב), מתן מתן צו מניעה במעמד צד אחד, כפי שניתן במקרה דנן, כפוף להפקדת ערבון בנוסף לאמור בתקנת-משנה (א), היינו- בנוסף לערבות {אלא אם שוכנע בית-המשפט כי בנסיבות העניין צודק וראוי לפטור מהפקדת הערבון ובענייננו, בית-משפט לא קבע כי שוכנע כך}.
לפיכך, התבקשה המסקנה כי הערבות הבנקאית משמשת כאמור, הן כערבות והן כערבון, שהרי גם זה וגם זה נדרשים על-פי תקנות 364(א) ו- (ב) לצורך מתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד.
זאת ועוד, נפסק כי מימוש הערבות אינו מענייננו, שכן המבקש עומד בבקשתו דנן על חילוט הערבון {יודגש כי מימוש הערבות יכול ויעשה רק לאחר הגשת תביעה לפיצויים תוך 6 חודשים ממועד פקיעת הצו הזמני}.
אשר לחילוט הערבון, הלכה פסוקה היא כי על המבקש לחלט את הערבון להביא כמות מינימלית של ראיות, לא רק לעצם קיומו של הנזק, אלא גם להוכחת שיעור הנזק. וכי חילוט ערבון הוא מהלך קיצוני ואין לתיתו כסעד שבשיגרה ובאופן אוטומטי, אלא על-פי שיקול-דעת בית-המשפט ועל-פי הראיות שהובאו בפניו.
בענייננו, המבקש לא צירף לתצהירו כל ראיות {אף לא כמות מינימלית של ראיות} להוכחת קיומו של הנזק ואף לא ראשית-ראיה לשיעורו, ולפיכך נקבע כי אין מקום להורות על חילוט הערבון בשל הנזקים שנגרמו למבקש.
המבקש טען עוד כי יש להורות על חילוט הערבון בשל ההוצאות המשפטיות שנגרמו לו עקב ניהול ההליך. בעניין זה קבע בית-משפט כי הוצאות ההליך תקבענה בתום הדיון בתיק העיקרי. לפיכך, קבע בית-משפט זה, כי חילוט הערבון לצורך כיסוי ההוצאות בשלב זה, מהווה עקיפה של החלטת בית-המשפט אשר דחה את הדיון בשאלת ההוצאות לסוף הדיון בתיק העקרי.
אשר-על-כן, סבר בית-משפט זה כי מאחר והערבון נועד, בין היתר, להבטחת הוצאות הבקשה, ראוי שהערבון ישאר מופקד בבית-המשפט עד גמר הדיון בסוגיית הוצאות אלה ובמקרה הנוכחי, עד גמר הדיון בתיק העיקרי.
התוצאה מכל האמור הינה כי יש לדחות את הבקשה לחילוט הערבות. בית-משפט הורה כי הערבות הבנקאית תשאר בתוקפה להבטחת סכום ההוצאות שיפסקו, אם יפסקו, בסופו של ההליך בהתייחס לבקשה למתן צו מניעה זמני.
כמו-כן, נקבע כי הערבות הבנקאית תשמש גם כערובה להבטחת פיצוי שיפסק למבקש בגין הנזקים שנגרמו לו, אם נגרמו, כתוצאה מצו המניעה הזמני, במידה ותוגש תביעה תוך המועד הקבוע לכך בחוק.