קיזוז - סעיף 36 לחוק

ב- (ת"א) 1012/01 {ד"ר מתתיה יעקב נ' נוריאלי דוד ואח', תק-מח 2003(1), 40259 (26.02.2003)} נקבע:

"ראשית, אכריע בשאלה, האם במקרה הנדון בפניי ובמסגרת הנסיבות האמורות לעיל - ניתן להעלות טענת קיזוז בסכום שאינו קצוב.

סעיפי החוק הרלוונטים לענייננו הם:

סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע (להלן: "חוק החוזים"):

"(א) חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים."
(הדגשה שלי, צ.ב.)

סעיף 36 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע (להלן: "חוק המקרקעין"):

"חובות שהשותפים חבים זה לזה עקב השיתוף ניתנים לקיזוז."

הדברים הבאים יפים לענייננו:

"יש למצוא את התשובה לשאלות בדבר דרך הקיזוז, פועלו ותוצאותיו, רק בחוק החוזים (חלק כללי) ולא בחוקים המיוחדים. החוקים האחרים קובעים את זכות הקיזוז עצמה, אולם הפעלת הזכות תבוצע בהתאם לסעיף 53 הנ"ל. מכאן שהקיזוז, במקרה שבו מדובר בחובות בלתי-קצובים שלא מעיסקה אחת, לא יתאפשר. פירוש המונח "עיסקה אחת" - עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה והניתנת לניתוק מסחרי מעיסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עיסקית רחבה יותר ביניהם."
(הדגשות שלי, צ.ב.) (ראה בספרו של כב' השופט, הנשיא א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית תשס"ג-2003), 322)

בסעיף 36 לחוק המקרקעין אין הגבלות ביחס למקור החובות ולהיותם קצובים. הבעיה מתעוררת נוכח סעיף 53(א) לחוק החוזים, לפיו כשמקור החיובים הוא בעיסקות שונות - על החיובים להיות קצובים על-מנת שתצמח זכות הקיזוז.

מאחר ששני החוקים הם כלליים, אין לדעתי מנוס מלקראם יחד, תוך מתן פרשנות שתתיישב, במידת האפשר, עם שניהם (ראה ב- ע"א 377/82 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ, פ"ד מב(2), 725 (1988), וגם ת"א (ת"א) 625/75 פיוניר קונקריט בע"מ נ' רמט בע"מ, פ"מ תשל"ז(א), 251 (1976)).

סעיף 36 לחוק המקרקעין קובע את הנורמה הכללית, לפיה ניתנים חובות מגובשים שהצדדים חייבים זה לזה לקיזוז, ואילו סעיף 53(א) לחוק החוזים קובע סייגים מסויימים ביחס לקיזוזם של חיובים כספיים שהצדדים חבים זה לזה.

אני סבורה כי מלשון "ההן" של חוק המקרקעין אין ללמוד "לאו" על עניינים שאינם כלולים בו. המחוקק הסדיר בחקיקה הספציפית גזרה צרה, והשאיר את הפתרון המלא להוראות חוק החוזים (חלק כללי).

נשאלת השאלה אם-כן, האם במקרה הנדון בפני היתה עיסקה אחת, או שמא נבעו החיובים מעסקות שונות?

סעיף 6 לחוק המקרקעין קובע:
"עסקה במקרקעין" - עסקה במקרקעין היא הקניה של בעלות או של זכות אחרת במקרקעין לפי רצון המקנה, למעט הורשה על-פי צוואה."

אני סבורה כי במקרה הנדון בפני, טענת הקיזוז של המשיבים היא טענה בסכום בלתי קצוב שאיננה נובעת מאותה עיסקה.

כתב התביעה בתיק שבפני הוגש בגין אי-תשלום דמי שכירות במישור המשפטי שבין בעלים של מקרקעין (המבקש) לבין שוכר (המשיבים) ואילו טענת הקיזוז היא במישור אחר לגמרי, מישור היחסים שבין שותפים במקרקעין, כפי שמודים המשיבים בסעיף 7 לתגובתם.

מהדברים האמורים לעיל, אני מסיקה כי מדובר בשתי עסקאות שונות ועל-כן אני מקבלת את טענת המבקש, כי אין לטעון טענת קיזוז בדרך שנטענה על-ידי המשיבים.

השאלה אותה יש לשאול בשלב זה של הדיון, היא האם טענת המבקש למחיקת טענת הקיזוז הועלתה במועד הקבוע על-פי התקנות ואז דינה להתקבל, או שמא נטענה באיחור.

התקנה הרלוונטית היא תקנה 91(ב) לתקנות:

"(א) בית-המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להורות כי יימחק או יתוקן כל עניין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו;...
(ב) בעל דין לא יהא רשאי לבקש מבית-המשפט או מהרשם לתת הוראה כאמור בתקנת-משנה (א) אלא אם-כן פנה לבעל דינו, תוך חמישה-עשר ימים מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או התשובה, לפי המאוחר, בבקשה למחוק או לתקן את העניין או את כתב הטענות." (הדגשה שלי, צ.ב.).

הדברים הבאים יפים לענייננו:

"תקנה 91 לתקנות דנה בסמכותו של בית-המשפט להורות על מחיקה או על תיקון של כל עניין בכתב טענות, אם אין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה או עלול לסבכו או להשהותו. יישומה של תקנה זו קשור, בעיקר, לכתבי הגנה, שכן בכתב טענות מסוג כתב תביעה עומדת לנתבע האפשרות להגיש בקשות למחיקה על-הסף ולדחיה על-הסף, לפי תקנות 100 ו-101."
(ראה בספרו של כב' השופט, הנשיא א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, התשס"ג-2003, 131)

בסעיף 19.3 בכתב התשובה (מיום 21.03.01) לכתב ההגנה של המשיבים טען המבקש לראשונה, כי יש למחוק את טענת הקיזוז:

"התובע יטען כי דין טענת הקיזוז המצוינת בסעיפים 61-57 להימחק בהיותה טענה סתמית ובלתי-מפורטת. מן המפורסמות היא, כי טענת קיזוז יש לפרט כדרך שמפרטים כתב תביעה. האמור בסעיפים אילו חסר פירוט לחלוטין ונכתב באופן סתמי ביותר."

ביום 22.04.02 הוגשה הבקשה הנדונה בפני למחיקת טענת הקיזוז (ראה בש"א 8309/02).

אני מקבלת את טענת המשיבים, כי בית-המשפט לא רשאי למחוק את הטענה שבסעיף 57-61 שבכתב ההגנה, מאחר ולא נתמלאו תנאי תקנה 91(ב), הקובעים פניה מוקדמת חמישה-עשר ימים מראש "בבקשה למחוק או לתקן את העניין, או את כתב הטענות" (ראה ב- רע"א 2904/95 מדינת ישראל נ' עלי ג'אבר אל הוזייל, פ"ד מט(2), 40 (1995)).

אין בהעלאת הטענה למחיקת טענת הקיזוז על-ידי המבקש בכתב התשובה, כדי לקיים את תנאי תקנה 91(ב), שכן זו קובעת במפורש, כי בעל דין חייב לפנות תחילה לבעל דינו בבקשה למחוק או לתקן את העניין וזאת בתוך חמישה עשר ימים מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או התשובה, לפי המאוחר.

במידה ולא עשה כן, לא יהא רשאי בעל דין לבקש מחיקת הטענה מבית-המשפט.

מאחר והמבקש במקרה שבפני לא קיים את החובה המוטלת עליו, הרי שאין למחוק את טענת הקיזוז ולהיענות לבקשתו.

אולם, יחד-עם-זאת, אני נענית לבקשתו החלופית של המבקש.

מאחר ולא ברור אלו מסמכים שבידי המבקש רלבנטיים, וטענת הקיזוז אשר נטענה, אכן אינה מפורטת דיה - על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית והמבקש יוכל להשיב בתצהירים לטענות שיעלו המשיבים בתצהיריהם.

התיק נמצא בשלב ההליכים המקדמיים, טרם החלה שמיעת ההוכחות בתיק ועל-כן אני סבורה כי יש בהגשת תצהירים על-ידי הצדדים כדי לייעל את הדיון, לפשטו ולעשותו ברור יותר (ראה תקנה 143(5) לתקנות) והדברים הללו נכונים במיוחד במסגרת הנסיבות המתוארות לעיל.

מקיבוצם של דברים:
אני מורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית, המבקש לגבי תביעתו - והמשיבים לעניין טענת הקיזוז שלהם וזאת תוך ארבעים וחמישה ימים מיום קבלת החלטה זו.

באם המבקש יראה צורך בכך, יוכל להגיש תצהירי תשובה לעניין טענת הקיזוז תוך חמישה-עשר ימים מיום קבלת תצהיריהם של המשיבים לידיו.

בשלב זה, לאחר שבידי המבקש יהיו הפרטים הנדרשים כדי לעמוד על טענת הקיזוז של המשיבים, יגיש המבקש תצהיר גילוי מסמכים משלים, אשר יפרט מהם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון.

על המבקש להגיש את תצהיר גילוי המסמכים יחד עם הגשת תצהירי התשובה לעניין טענת הקיזוז. (כפי שכבר ציינתי - תוך חמישה-עשר ימים מיום קבלת תצהיריהם של המשיבים לידיו).

מעל לנדרש אציין, כי אין בהגשת התצהירים כדי להביא להרחבת חזית של מי מהצדדים.

סיכומו-של-דבר: אני דוחה את בקשתו של המבקש למחוק את טענת הקיזוז, ומקבלת את בקשתו החלופית של המבקש - כאמור בהחלטתי."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

קיזוז - סעיף 36 לחוק