botox
הספריה המשפטית
שאלות ותשובות בסדר דין אזרחי

הפרקים שבספר:

הסכם שיפוט (תקנה 5 לתקנות)

שאלה: מהי תניית שיפוט ייחודית?
תשובה: תניית שיפוט ייחודית היא תניה שבעל הדין מסכימים כי במקרה של מחלוקת ביניהם ניתן יהיה להגיש התובענה בעניין שבמחלוקת לבית-המשפט המוסכם. כלומר, אם הוסכם בין בעלי הדין על מקום שיפוט שיהיה מקום שיפוט ייחודי, אין לתובע ברירה זולת הגשת תביעתו לאותו בית-משפט אשר הוסכם עליו אלא אם מדובר במקום שיפוט בלתי-סביר.

שאלה: האם תניית שיפוט ייחודית גוברת על תניה של שיקולי נוחות?
תשובה: כן. כאשר קיימת בין הצדדים תניית שיפוט ייחודית גוברת תניה זו על שיקולי הנוחות, אלא אם קיימים שיקולים כבדי משקל במיוחד ובעלי משקל מכריע, המצדיקים חריגה מהמוסכם בתניית השיפוט {בש"א 14/99 מרדכי ועקנין נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, תק-על 99(1), 1560 (1999); רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח', פ"ד נז(4), 473 (2003); בש"א (יר') 1525/05 בנק לאומי לישראל בע"מ – סניף נצרת ואח' נ' ערטול ויקטור ואח', תק-מח 2005(3), 5039 (2005)}.

שאלה: כיצד על תניית שיפוט ייחודית להיות מנוסחת?
תשובה: על התניה להיות ברורה וחד-משמעית קרי "במקרה של מחלוקת בין הצדדים, הצדדים מסכימים כי לבית-המשפט השלום בתל אביב בלבד הסמכות לדון בעניינים שבמחלוקת".
נדגיש כי לא אחת נקבע כי בהיעדר מילים "בלבד" או "אך ורק" יש לראות בסעיף האמור קביעת מקום שיפוט מקביל ולא ייחודי {ראה למשל, ר"ע 162/83 צים נ' הפניקס, פ"ד לז(2), 332 (1983); ב"ש 422/81 רובין ובניו נ' שיכון עובדים, פ"ד לו(4), 639 (1982); ר"ע 440/86 טפחות, בנק למשכנתאות לישראל בעמ נ' יונה לוי, פ"ד מ(4), 553 01986}.
ב- ת"א (נצ') 10814-08-11 {אלקטיסיס בע"מ נ' אמיר שחאדה לבנין ופיתוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} ההתניה נוסחה כדלקמן: "מוסכם בזאת במפורש כי לבתי-המשפט המוסמכים בתל אביב-יפו תהיה סמכות השיפוט הייחודית לדון בכל מחלוקת ו/או סכסוך שיתגלעו בין הצדדים ו/או כל עניין אחר הנוגע להסכם ו/או הנובע ממנו".
בית-המשפט במקרה דנן קבע כי, אומנם אין מופיעות בסעיף הנ"ל המילים "אך ורק" או "בלבד", ברם אין בדבר לשלול את היותה של התניה, תניה ייחודית שכן, הצדדים ציינו מפורשות כי לבתי-המשפט בתל אביב תהיה הסמכות הייחודית.
עוד נקבע כי נוסח התניה החוזית מלמד, כי המדובר בהסכם שיפוט ייחודי המקנה סמכות מקומית לבתי-המשפט במחוז תל אביב. המילה "ייחודית", מקורה מן המילה "יחיד" או "אחד". מכאן, שהצדדים הסכימו על מקום שיפוט מסויים ולא אחר כמצוות תקנה 5 לתקסד"א, הנוקטת אף היא במילים "מקום שיפוט ייחודי".
ב- ת"א (טב') 18335-10-10 {ויויאן רומנו נ' אמפא מליבו, שותפות מוגבלת, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} ההתניה נוסחה כדלקמן: "בית-המשפט המוסמך בלעדית לדון בכל עניין הנוגע להסכם זה או הנובע הימנו הינו בית-המשפט בתל-אביב".
בית-המשפט קבע כי מאחר ונקבעה בהסכם תניית שיפוט מקומית ייחודית, ובהישען על הוראות תקנה 5 לתקסד"א, הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית-המשפט השלום בתל-אביב {ראה גם תא"מ (צפ') 13585-06-09 אלון חברת הדלק לישראל בע"מ נ' רינה שוכר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

שאלה: בהתנגשות בין תקנה 3 לתקסד"א ותקנה 5 לתקסד"א – מי גוברת?
תשובה: תקנה 5 לתקסד"א גוברת {רע"א 2339/92 עמידר החברה הלאומית לשיכון נ' זוהר חי, פ"ד מו(3), 777 (1992); בש"א 9810/03 לנגהם יזמים בע"מ נ' כרסנטי זיו, פדאור 04(24), 780 (2004); ת"ת (רמ') 13317-02-12 סייקלין בע"מ נ' דניאל אוחנה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

שאלה: מהו מקום שיפוט בלתי-סביר?
תשובה: מקום שיפוט הוא בלתי-סביר כאשר יש בו כדי להרתיע בעל דין מלממש את זכויותיו בנסיבות העניין. אין לקבל את המבחן הגורף של אי-נוחות כדי לגרום למקום שיפוט להיות "בלתי-סביר" {בר"ע (ב"ש) 16/90 דרעד בע"מ נ' שחר שמואל, פ"מ התש"ן(ג), 133}.

שאלה: מהי ההבחנה בין הסכם שיפוט המוסיף חלופת איזור שיפוט לבין הסכם שיפוט ייחודי הקובע רק מקום שיפוט אחד ויחיד לדון בתובענה?
תשובה: במקרה של הסכם שיפוט המוסיף חלופות שיפוט, רשאי נשיא בית-המשפט העליון להעביר את הדיון מבית-המשפט שעליו הוסכם לבית-משפט אחר, אך הנימוקים לשימוש בסמכות זו חייבם להיות כבדי משקל {ב"ש 422/81 יוסף רובין ובניו, חברה לבניין בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לו(4), 639 (1982)}.

שאלה: בין בעלי הדין נחתם הסכם מכר למכירת דירה. בהסכם זה הסכימו בעלי הדין לקבוע מקום שיפוט אחד ויחיד בכול הסכסוכים שהתגלעו ביניהם עקב מכירת הדירה. נשאלת השאלה האם צד יכול להשתחרר מתניית שיפוט שהסכים לה בחוזה על-ידי הגשת תובענה בעילת נזיקין?
תשובה: לא {ראה לעניין זה גם ע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' הסנה חב' ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד יט(2), 159 (1965); בש"א 9810/03 לנגהם יזמים בע"מ נ' כרסנטי זיו, פדאור 04(24), 780 (2004)}.

שאלה: כיצד ינהג בית-המשפט לאחר שקבע כי התביעה המונחת בפניו דינה להתברר באיזור שיפוט אחר?
תשובה: בית-המשפט ישתמש בסמכותו לפי סעיף 79(א) לחוק בתי-המשפט, ויורה על העברת התובענה לדיון בפני בית-המשפט המוסמך {ראה למשל ת"א (טב') 22065-09-11 שלמה אורן מנשה נ' דורטל אילת (1998) בע"מ (בפירוק), פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); תא"ק (טב') 11786-11-11 בשארה אליאס נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); תא"ק (טב') 14456-10-11 ראובן כהן נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"ת (צפ') 3253-06-11 י' את א' ברמן בע"מ נ' עמותת צדקה וחסד, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); תא"ק (כ"ס) 39575-06-11 ולדימיר מרקולוב נ' בנק אוצר החיל סניף פתח תקווה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

שאלה: מה הדין כאשר לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי?
תשובה: במקרה זה, יכול שתוגש התובענה לבית-המשפט שבאותו מקום או לבית-משפט אחר לפי תקנות 3 או 4 לתקסד"א {ראה גם תקנה 5 סיפא לתקסד"א; רת"ק (מרכז) 17033-05-11 טרבלסי שיווק (1995) בע"מ נ' הילה כץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.