botox
הספריה המשפטית
שאלות ותשובות בסדר דין אזרחי

הפרקים שבספר:

עילות, תביעות ואיחודן (תקנות 44 עד 48 לתקנות)

1. תובענה תכיל מלוא הסעד; מי שלא תבע סעד אחד מרבים - תקנות 44 ו- 45 לתקסד"א
שאלה: מהו הרעיון העומד בבסיס תקנות 44 ו- 45 לתקסד"א?
תשובה: הרעיון הוא שלא יהא זה מן הדין להטריד את הנתבע ואת בתי-המשפט בתביעות שונות בשל עילה אחת {ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד יז(4), 2617 (1964); ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2), 561 (1968)}.

שאלה: מדוע חשוב לדעת האם מסכת עובדות מסויימת הולידה שתי עילות תביעה או רק עילה אחת המזכה את התובע במיני סעד שונים?
תשובה: לשאלה זו חשיבות רבה, שכן התובע יוכל במקרה הראשון לשוב ולהגיש תביעה אחרי שהגיש את תביעתו הראשונה, ובמקרה השני אינו יכול לעשות כן, אלא אם קיבל רשות מבית-המשפט בהתאם לתקנה 45 לתקסד"א. אך דא עקא, זה אחד המקרים בהם אומנם העיקרון ברור, אך השימוש בו אינו כל כך פשוט {י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 170; ע"א 9542/04 רותם חברה לביטוח בע"מ (בניהול מורשה) נ' דורי נחום, תק-על 2005(1) 5078 (2995)}.

שאלה: מהו הדין כאשר עסקינן בעילת תביעה אחת?
תשובה: כאשר עסקינן בעילת תביעה אחת - אין לפצלה למספר תביעות ויש "למצות את כל הסעדים בהליך אחד, לגבי כל סעד וסעד הקשורים בו" {א' גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית), 100}.

שאלה: כאשר עסקינן בעילת תביעה אחת, האם ניתן לתבוע חלק מן הנזק כתביעה אחת ואת יתרת הנזק בתביעה שניה?
תשובה: לא. התובע לא יכול לעשות כן וזאת לאור האיסור הקבוע בתקנה 44 לתקסד"א הקובע כי תביעה תכלול את מלוא הסעדים שכן אחרת ייחשב התובע כמי שוויתר על תביעתו לחלק הנותר. כלומר, אם התובע אינו ממצה את זכותו למלוא הסעד, רואים אותו כמוותר על היתרה והוא מנוע מלתבוע את החלק הנותר במועד מאוחר יותר בתביעה נפרדת {ת"א (ת"א) 19200-12-10 יחזקאל חזקיהו בנימיני נ' נמרי שאול, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

שאלה: מהו משמעות המונח "עילה"?
תשובה: לצורך הבחינה האם הסעדים נובעים מאותה עילה יש לבחון את המונח "עילה". ככלל, המונח "עילה" הינו רחב וחורג ממשמעותו הרגילה, כשהשיקול הוא "שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה" {א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית), 102}.
המבחן הקובע באשר להגדרת "עילה" הוא "כל אשר בלשון בני אדם נחשב לסיבה הדומיננטית של התביעה או התביעות שהוגשו" {ע"א 447/68 הופמן נ' מיכאלי-לויטל, פ"ד כג(2), 52, 55 (1969); ע"א 512/08 שופרסל בע"מ נ' מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ, טרם פורסם (2011); ת"צ (מרכז) 21567-02-11 איל גולדנברג נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
משמעות מונח זה לצרכי תקנה אחת אינה זהה בהכרח לצורכי תקנה אחרת" {ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד יז 2617}. להגדרת המונח יש חשיבות, מאחר שאם יקבע כי התביעה השניה מבוססת על עילה השונה מהעילה הראשונה, אין צורך במקרה כזה להצטייד בהיתר לפיצול סעדים {ע"א (חי') 14134-03-11 מרדכי אשכנזי נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
נדגיש כי שאלת עילת התביעה נלמדת מהאמור בכתב התביעה ומהאופן בו הוא מנוסח. אין בשלב זה נכנסים לעובי הקורה של בדיקת הטענות העובדתיות והאם הן נכונות {ת"א (אשד') 54081-05-11 אלטרנטויה קוגזיל נ' דוד בוטראשוילי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

שאלה: האם קיים הכרח כי תהיה זהות מוחלטת בין העניינים הנדונים בשתי התביעות לצורך זהות העילות?
תשובה: לא, אין הכרח {ע"א 259/83 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ, פ"ד לט(4) 141, 146 (1985)}.

שאלה: מהו הדין באשר להפרה שאירעה לאחר הגשת התביעה הראשונה?
תשובה: הפרה זו מהווה עילה חדשה אשר בגינה זכאי התובע לתבוע. במקרה זה, אין התובע זקוק לרשות לפיצול סעדים {ע"א 830/86 ס.א.ר. חרושת דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון, פ"ד מב(4), 805; ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם, פ"ד מב(1), 541 (1988)}.

שאלה: כיצד על מבקש פיצול הסעדים לנהוג?
תשובה: על המבקש פיצול סעדים הנטל להראות לבית-המשפט "טעם מוצדק" המחייב פיצול סעדים. הבעת רצון לבקש פיצול סעדים בצורה סתמית ולאקונית בכתב הטענות בלבד, תביא לדחיית בקשה כזו {ע"א 2821/90 אמיר שומרוני נ' אליעזר רוזנבלום ואח', פ"ד מז(1), 201 (1993)}.

שאלה: מהי המטרה העומדת בבסיסה של תקנה 45 לתקסד"א?
תשובה: מטרתה של תקנה 45 לתקסד"א היא למנוע במקרים ראויים, על-ידי מתן רשות לפיצול הסעדים, בטענה של מעשה-בית-דין הנובעת ממיצוי העילה בה נתבע רק אחד או חלק מהסעדים שנצמחו מאותה עילה.

שאלה: מהו המועד להגשת בקשה לפיצול סעדים?
תשובה: בית-המשפט רשאי להתיר פיצול הסעדים כל עוד לא נסתיים הדיון בתביעה הראשונה {בר"ע 235/72 בירנבאום נ' עזבון המנוח יעקב לוין ואח', פ"ד כז(1), 156 (1973)}, אך לא לאחר מכן. כל עוד לא נסתיים הדיון בתביעה הראשונה אין תקנה 45 לתקסד"א מונעת הגשת תובענה בשל אותה עילה בה נתבע סעד אחר {ע"א 384/88 דוד מרגלית נ' זלמן כהן, פ"ד מז(2), 617 (1993)}.

שאלה: מתי מותר לתובע, אשר הורשה לפצל את הסעדים שבתביעתו, לתבוע את הסעדים המפוצלים?
תשובה: ב- ע"א 615/84 {אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם, פ"ד מב(1), 541 (1988)} התעוררה שאלה זו. בית-המשפט קבע:
"ממה נפשך: אם יזכה המשיב בערעורו ב- ע"א 108/84, וייקבע על-ידי בית-המשפט לערעורים שלא נכרת כל חוזה מחייב בין הצדדים, כי אז יש בכך ממילא כדי לסכל את התביעה לפיצויים בשל הפרת ההסכם הנטען. שמיעת התביעה, נשוא הערעור דנן, תהיה אז מיותרת.
מאידך גיסא, אם תזכה המערערת בערעורה ב- ע"א 119/84, וייקבע, כי יש לאכוף את ביצוע החוזה, אזי תהיה גם לפסק-דין כזה השפעה מכרעת על תביעת הסעד בתיק שלפנינו. אומנם טוענת המערערת, כי גם במקרה כזה תוכל היא לתבוע פיצויים, בנוסף לאכיפת ההסכם, אך ברור שתביעה כזו תלבש אז צורה אחרת, ותהיה בהכרח מצומצמת יותר מתביעת הפיצויים במקרה שלא יינתן צו לאכיפת ההסכם. רק אם שני הערעורים הנ"ל יידחו, יהיה מקום לשמוע את התביעה הנדונה במלוא היקפה".

שאלה: מהו ההבדל בין תקנה 44 ל- 45 לתקסד"א?
תשובה: לפי תקנה 45 לתקסד"א, אין אפשרות להרשות פיצול סעד אחד בשל אותה עילה לחלקיו, שכן תקנה זו דנה במתן היתר לפיצול בין סעדים שונים. לעומת זאת, תקנה 44 לתקסד"א מחייבת הכללתו בתובענה של מלוא הסעד שהתובע זכאי לו {ע"א 532/86 המועצה לייצור ושיווק של פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלעי בע"מ ואח', פ"ד מג(1), 252 (1989); בש"א (ת"א-יפו) 185134/05 אברהם אלון ואח' נ' מדינת ישראל, תק-של 2006(1), 10896 (2006)}.

שאלה: מהו הדין כאשר הסעד המתבקש בתביעה הוא סעד הצהרתי? האם יש כלל צורך בהיתר לפיצול סעדים?
תשובה: התשובה לשאלה זו אינה אחידה. יש הסוברים כי אין בסעד הצהרתי שניתן כדי למנוע הגשת תביעה לסעד כספי על-פי אותה עילה. ב- ע"א 466/89 {צברי נ' מסוארי, פ"ד מה(1), 177, 184 (1990)} קבע בית-המשפט כי "סעד הצהרתי שניתן אינו מונע הגשת תביעה לסעד אופרטיבי המוגשת על-ידי אותה עילה, ללא צורך בצו לפיצול הסעדים".
כלומר, הזוכה בסעד הצהרתי רשאי לתבוע גם סעד אופרטיבי הנובע מאותה עילה ואין לו צורך בהיתר לפיצול סעדים {ראה למשל ע"א 3790/02 אשורי נ' אביזאדה, פ"ד נז(4), 337 (2002); ע"א 4646/90 בר חן נ' שמעון, פ"ד מו(5), 798 (1992); ת"א (נצ') 22062-03-11 ד"ר ואסף ח'אטר נ' טאהר אבו סאלח, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
לעומת זאת, ב- ע"א 734/83 {חברת חשמל נ' דוידוביץ', פ"ד לח(1), 613, 620 (1984)} קבע בית-המשפט כי "מי שמבקש סעד של צו מניעה, מחד גיסא, ושל פיצויים מאידך גיסא, אף-על-פי שמקורם באותה עילה, אינו יכול לעשות כן, אלא אם קיבל לכך רשות של בית-המשפט" {ראה גם ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם, פ"ד מב(1), 541 (1988)}.

שאלה: האם ניתן לוותר על חלק מהסעד כדי לקנות סמכות עניינית?
תשובה: כן {רע"א 1146/91 נועם אורים נ' ורמיג בע"מ (בפירוק מרצון), פ"ד מה(3), 410 (1991)}.

שאלה: אימתי לא יזדקק בעל הדין את רשותו של בית-המשפט כדי להגיש תביעה נפרדת?
תשובה: כשקיימות מספר עילות תביעה שכל אחת מהן מצמיחה סעד נפרד – בעל הדין לא זקוק לרשות בית-המשפט כדי להגיש תביעה נפרדת בגין כל אחת מעילות אלו {ר"ע 236/84 אשתר נ' נפתלי, פ"ד לח(2) 665 (1984); ת"א (ת"א) 24349-08 אהרוני משה נ' יהודה בן משה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

שאלה: אימתי בית-המשפט לא ייעתר לבקשה לפיצול סעדים?
תשובה: כאשר הבקשה אינה מפרטת מהם הסעדים והנזקים העתידיים העלולים להיגרם ומדוע לא ניתן להעריך אותם נכון ליום הבקשה, למשל {ת"א (נצ') 38595-02-11 רפקור חברה לקירור ראש פינה בע"מ נ' רשות שדות התעופה - רש"ת, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
ב- ת"א (עפ') 40803-08-11 {רחמים חיים נ' קובי דוד, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} קבע בית-המשפט כי "עיון בתביעה מעלה כי התובע עותר לפיצוי בגין פגיעה בשם טוב, בחופש העיסוק ובפרנסתו. במסגרת הבקשה דנן אין הוא עותר לסעדים בגין נזקים אחרים, אלא הוא חוזר על טענותיו כי באלה ניזוק ועל אלה יש לפצותו, אולם אומדנם טרם הושלם. בנסיבות העניין צודקים המשיבים כי המדובר בפיצול סעד אחד לסעדי-משנה, בבחינת מקצתם יתבע כעת ומקצתם בשלב מאוחר יותר. פיצול כזה יביא בהכרח לכפל פיצוי ולכך אין המבקש רשאי לעתור. אציין כי אף אם היתה מתקבלת טענת המבקש ולפיה המדובר בסעד שונה, הרי שדין הבקשה היה להידחות מן הטעם שלא עלה בידיו להוכיח כי אכן יש מקום להתיר לו לפצל את סעדיו".

שאלה: מהו הדין באשר לתביעה לסילוק יד ממקרקעין ולתביעה לדמי שימוש ראויים?
תשובה: בכל הנוגע לסילוק יד ממקרקעין אין צורך בהיתר לפיצול סעדים כאשר בעל מקרקעין תובע בנפרד סילוק יד ודמי שימוש ראויים הואיל ומדובר בשתי עילות נפרדות {ת"א (אשד') 36519-01-12 איציק פוגל נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

2. איחוד עילות תובענה - תקנה 46 לתקסד"א
שאלה: מהו ההבדל בין תקנה 46 לתקסד"א לבין תקנות 44 ו- 45 לתקסד"א?
תשובה: תקנה 46 לתקסד"א חלה על עניין בו עילה אחת מעמידה שני מיני סעדים, כגון פיצויים וצו מניעה, ואילו מקום שהתובע תבע רק מקצת סכום הפיצוי בשל עילתו, חלות תקנות 44 ו- 45 לתקסד"א, ועם מיצוי זכות התביעה משתיקים תביעה נוספת.

שאלה: לפי תקנה 46(ג) לתקסד"א - כיצד תיקבע סמכותו של בית-המשפט?
תשובה: תקנה 46(ג) לתקסד"א קובעת כי כאשר אוחדו עילות, תיקבע סמכות בית-המשפט על-פי שווי כלל נושאי התובענה. נעיר כי תקנה זו תחול לא רק כאשר מדובר בצירוף עילות, אלא גם כאשר צורפו עילות עקב צירוף הצדדים.

שאלה: מהו הסייג הקבוע בתקנה 46(א) לתקסד"א?
תשובה: זהות בעלי הדין מספקת כדי להכשיר את איחוד העילות, והיא הנותנת, שהדיון בכל העילות יתנהל במשותף על-פי תקנה 46(א) לתקסד"א ואולם האיחוד מסוייג בסייג, שאין לצרף עילות, אלא-אם-כן היו נתונות לשיפוטו של אותו בית-משפט. המבחן הקובע הוא מבחן סכום התביעה או שוויים של כלל נושאי התובענה ביום הגשתה {ע"א 9/86 ליאונרד ג' ויין נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(4) 713 (1989)}.

3. תביעות של חליף או נגדו - תקנה 47 לתקסד"א
שאלה: מה הדין באשר לתביעות של חליף או נגדו?
תשובה: תקנה 47(א) לתקסד"א קובעת כי תביעה של אדם או נגדו בחזקת מנהל עזבון, נאמן או חליף אחר – אין לצרף אליה תביעה אישית שלו או נגדו, אלא ברשות בית-המשפט. תקנה 47(ב) לתקסד"א קובעת כי הוראת תקנה 47(א) לתקסד"א לא יחולו על תביעה של מנהל עזבון או נגדו אם התביעות האחרות נתעוררו לעניין אותו עזבון שלגביו הוא תובע או נתבע כאמור, או שהן תביעות שהוא זכאי להן או חב בהן יחד עם המנוח שאת עזבונו הוא מנהל {ראה לעניין זה גם ת"א (ת"א) 2298/90 מלכה כרמל נ' בנק המזרחי המאוחד, תק-מח 93(2) 924 (1993); ע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ ורדה שרייבר, פ"ד מז(2), 441 (1993)}.

4. הפרדת הדיון - תקנה 48 לתקסד"א
שאלה: מהי הסמכות שנתונה לבית-המשפט לפי תקנה 48 לתקסד"א?
תשובה: תקנה הנ"ל מקנה לבית-המשפט סמכות נרחבת להורות על אופן ניהול הדיון, ולהתאימו לנסיבותיה הקונקרטיות של התביעה המובאת בפניו. בהפעילו סמכות זו, בית-המשפט מבקש למצוא מסגרת דיונית אשר תהא הוגנת ויעילה כאחד. בהיבט היעילות, עליה להביא למיצוי מירבי של הזמן והמשאבים המושקעים בניהולו של ההליך, על-ידי בית-המשפט ועל-ידי בעלי הדין כאחד. בהיבט ההגינות, עליה להבטיח כי תשומרנה זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין, וכי יינתן להם יומם בבית-המשפט, במובן המהותי והמלא של מושג זה.
ואולם, כאשר רואה בית-המשפט כי עשוי להיווצר ניגוד בין שיקולים אלה, וכי זכותו המהותית של בעל דין עלולה להיפגע כתוצאה משינוי סדרי הדיון, הרי שעליו להעדיף את שיקול ההגינות, ולהימנע מהפעלת הסמכות הקבועה בתקנה הנ"ל {רע"א 2301/01 פז חברת נפט בע"מ נ' משה רשקס ואח', פ"ד נה(4), 245 (2001); ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, פ"ד כ(3), 477 (1966)}.
אכן, ברירת המחדל הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי היא כי הדיון מנוהל בהתאם לכללי הפרוצידורה הרגילים, המבטאים את האיזון הראוי בין הגנה על זכויות מהותיות של בעלי הדין לבין הצורך המעשי לנהל את הדיון ביעילות.
בית-המשפט סוטה מברירת מחדל זו, רק לאחר שהשתכנע כי שינוי זה עשוי לייעלו מבלי לפגוע בהגינותו {רע"א 2301/01 פז חברת נפט בע"מ נ' משה רשקס ואח', פ"ד נה(4), 245 (2001)}.




שאלה: האם בסמכותו של בית-המשפט להורות על הפרדת הדיון אף מיוזמתו?
תשובה: כן. תקנה 48 לתקסד"א הדנה בהפרדת דיון בעילות שאוחדו בתובענה אחת מסמיכה את בית-המשפט גם מיוזמתו להורות על הפרדת הדיון בעילות השונות בכל דרך שתיראה לו. נעיר כי תכלית התקנות היא לתת בידי בית-המשפט סמכות לקבל החלטות שיש בהן כדי לפסוק ביעילות ובשלמות ולמנוע סירבול ותקלות העשויות לצמוח מאיחוד עילות, מצירוף צדדים, ובוודאי מצירוף תביעות {ת"א 29238/04 לוי שאול נ' לוי מאיר, פדאור 05(13), 213 (2005)}.

שאלה: מהו הדין באשר לתביעה לפיצויים בשל ליקויי בניה ותביעת לשון הרע שתוגשנה בתובענה אחת?
תשובה: בית-המשפט ייטה להפרידן, שכן יש בצירופן כדי לסרבל באופן לא סביר ושלא לצורך את ניהול התביעה על כל הכרוך בכך. תביעה בגין ליקויי בניה ותביעת לשון הרע, הן שתי תביעות שונות במהותן, ואופן בירורה של כל אחת מעילות אלו שונה בתכלית {ראה למשל ת"א (יר') 1136-10 יפת אלמו נ' ס.א.ד.ר חב' לעבודות בניין בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.