botox
הספריה המשפטית
שאלות ותשובות בסדר דין אזרחי

הפרקים שבספר:

תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים (תקנה 17 לתקנות)

שאלה: מהו המועד להגשת תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים?
תשובה: כתב התביעה יוגש בתוך 90 ימים לאחר שפסק-הדין בפלילים הפך לחלוט.

שאלה: לאיזה מוטב יוגש כתב התביעה?
תשובה: תביעה כאמור תוגש למותב ששמע את התיק הפלילי.

שאלה: מהם המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה הנ"ל?
תשובה: העתק מפסק-הדין שלפיו הורשע הנתבע והעתק מכתב האישום {ראה תקנה 17(א) לתקסד"א}.

שאלה: מהו הדין כאשר תובע הגיש את תביעתו לאחר שעברו ה- 90 ימים מאז שפסק-הדין בפלילי הפך לחלוט?
תשובה: במקרה כזה תידחה תביעתו {ת"א (ת"א) 52483/06 תמר שרעבי נ' ירון טביב, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); ת"א (יר') 27501-12-10 פלונית פלונית נ' עומר קרוט, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

שאלה: כיצד על בעל הדין לנהוג בבואו להגיש תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים כאשר איחר את המועד של ה- 90 יום?
תשובה: במקרה זה על התובע למחוק את כותרת התביעה {"תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים"} ועם מחיקת הכותרת עסקינן בתביעה נזיקית לפיצוי המתלונן בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בגלל המעשים שביצע בו הנתבע שבביצועם הורשע {ראה למשל ת"א (ת"א) 47089-11-10 א.ה נ' י.א, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"א (יר') 18700/08 יהושע אלטשולר נ' רוג'ה דביקו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

שאלה: האם יש בסעיף 77 לחוק בתי-המשפט כדי להקים עילת תביעה עצמאית לנפגע?
תשובה: ב- ת"א (חי') 814-08 {סילימור ע"ש ציקי בהט ז"ל בע"מ נ' ג'מאל מחאג'נה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע בית-המשפט כי סעיף 77 לחוק בתי-המשפט אינו אלא מסגרת דיונית מקוצרת לתביעה, אולם אין בו כדי להקים עילת תביעה עצמאית לנפגע. כל הטוען כי נפגע עקב מעשה העבירה צריך להצביע על קיומה של עילת תביעה המוכרת בדין ולכלול את פרטי עילתו בכתב התביעה. הואיל ואין בסעיף 77 לחוק בתי-משפט כדי להקים עילה עצמאית לתובעת יש לבחון האם עומדת לה עילת תביעה על-פי הדין הכללי.

שאלה: האם בתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים ניתן להגיש אורכה להגשת התביעה ובהסתמך למשל על הוראת תקנה 529 לתקסד"א?
תשובה: כן {ראה למשל בש"א (ק"ג) 432/09 אברהם יצחקי נ' גז יגל, חב' להפצת גז בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

שאלה: מהי מטרתו של סעיף 77 לחוק בתי-המשפט?
תשובה: בסעיף זה מוצעת דרך נוספת, שיש בה למנוע כפילות הליכים ולחסוך בזמנו של בית-המשפט, והיא – לאפשר העברת תביעה אזרחית, שנתגבשה תוך ההליכים במשפט פלילי, לשופט שפסק במשפט הפלילי וקבע את המסקנות שבו.
התובע האזרחי אינו צד להליך הפלילי ואינו רשאי להתערב בו, ואילו הריכוז המבוקש מושג: השופט הבקי בעניין, שקבע את העובדות והסיק את המסקנות, הוא שיפסוק גם בשאלת האחריות לנזק, כשהעניין כולו טרם נשכח ואינו מצריך בירור חדש.
כדי להשיג את התוצאה המבוקשת, יש להתעלם משאלת עצם סמכותה העניינית של הערכאה שדנה בפלילים לדון בתביעה האזרחית, שאם זכות הצירוף תהיה מותנית בסמכות העניינית, ספק אם נמצאנו מועילים. לכן, מוצע שהשופט שגזר את הדין יהיה מוסמך לדון בתביעה האזרחית, גם אם אינה בסמכות הערכאה שבה הוא יושב {ראה הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"ב-1972, 267}.
מכאן, שסעיף זה לא בא לשרת דווקא את עניינו של התובע שנפגע על-ידי מעשה העבירה שבגינו הורשע הנתבע, אלא – ואולי, בעיקר – לשרת את עניינו של בית-המשפט על-ידי מניעת התדיינויות ועל-ידי חיסכון בזמן. לצורך מטרה זאת, אף שינה המחוקק מכללי הסמכות העניינית והסמיך בפירוש את בית-המשפט המחוזי, הדן בתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, לחרוג מגבולות סמכותו הרגילה {ת"א (ת"א) 2043/07 סטניסלב דוידוב נ' פרחי דורון בן ויטלי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.