botox
הספריה המשפטית
שאלות ותשובות בסדר דין אזרחי

הפרקים שבספר:

מומחים (תקנות 125 עד 137 לתקנות)

1. מיהו עד מומחה – תקנה 125 לתקסד"א
שאלה: מיהו עד מומחה?
תשובה: עד מומחה הוא מי שעדותו קבילה ורלבנטית למרות שאין ברשותו בהכרח מידע ישיר בדבר העובדות המרכזיות עליהן נסוב המשפט בו הוא נקרא להעיד.
נדגיש כי עד "מומחה" אשר בדרך זו או אחרת, אם תוך עיסוק במקצועו או בתור חובבן או בדרך אחרת, רכש מידע כללי בנושא מסויים - ייתכן ובית-המשפט יזמינו או יקבל את עדותו כעדות מומחה. בכך יוכל בית-המשפט להפיק תועלת מפרי ניסיונו של ה"מומחה" בבואו להחליט בנושא העומד בפניו {ראה למשל, ע"א 745/82 שחר נ' בור, פ"ד מ(2), 46 (1986)}.
ידע ניתן לרכוש לא רק בהשכלה אקדמאית או בהכשרה טכנית מיוחדת, אלא גם מתוך ניסיון ממשי בצירוף לימוד עצמי {ראה לעניין זה גם ע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4), 221 (1988); בש"א (יר') 4407/99 דסטיני השקעות (1993) בע"מ נ' הראל, תק-מח 2000(2), 29452 (2000); תא"מ (שלום אשד') 1019-09 חב' פירות דהן ובניו בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(4), 22839 (2010); ת"א (שלום חי') 9021/06 ברק דוד נ' אדהם שלבי, תק-של 2008(2), 12525 (2008)}.

שאלה: מהם סוגי העדים המומחים?
תשובה: קיימים שני סוגי עדים מומחים: האחד, המומחה במובן הקלאסי – אדם שהתמחה במדע או במקצוע בעל תואר ודיפלומה, שבתי-המשפט נזקקים לעדותם כאשר הם מחווים את דעתם בנושא שהוא בתחום מומחיותם המיוחדת. השני, אנשים אחרים שבדרך זו או אחרת רכשו מידע כללי בנושא מסויים ובית-המשפט סבור כי יוכל להפיק תועלת מדרך ניסיונם {ע"א 745/82 שחר נ' בור, פ"ד מ(2), 46 (1986); ת"א 2681/02 בנק לאומי נ' אלרם סוכנות לביטוח בע"מ, פדאור 04(20), 222 (2004)}.

שאלה: כיצד יש לנהוג על-מנת שחוות-דעת תתקבל כעדות מומחה?
תשובה: כדי שחוות-דעת תתקבל כעדות מומחה, יש להוכיח שלנותנה הידע הדרוש בתחום שעליו הוא מעיד {ת"א (יר') 262/94 לייזר נ' עיריית הרצליה, תק-מח 96(1), 1521 (1996)}.

2. סייג למינוי מומחה – מומחה שייעץ עצה – תקנה 126 לתקסד"א
שאלה: האם מומחה שייעץ וחיווה-דעתו, מטעם אחד הצדדים, יכול לשמש באותו עניין שבמחלוקת כמומחה מטעמו של בית-המשפט?
תשובה: תקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי מומחה שיעץ וחיווה-דעתו, מטעם אחד הצדדים, לא ישמש "באותו עניין" כמומחה מטעם בית-המשפט.
במצב דברים זה מתעורר חשש לניגוד עניינים העלול להתעורר בין שירות המומחה לבעל הדין לבין השירות אותו הוא מתבקש ליתן לבית-המשפט באותו עניין עצמו {רע"א 4483/98 שרון משה נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פדאור 98(4), 676 (1998); ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(4), 743, 818 (2010)}.

שאלה: האם יש מקום לפסול חוות-דעתו של מומחה מטעם בית-המשפט, בשל טענה כי "המומחה עובד דרך קבע" עם הצד שכנגד?
תשובה: לא {ראה א' ריבלין תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית, התש"ס-1999), 580}.
יתירה-מזאת, העובדה כי במסגרת עבודתו המקצועית הוא נוהג לתת חוות-דעת מקצועיות לסקטור אחד יותר מאשר לסקטור אחר אין בה כשהיא לעצמה כדי לפסול מיניה וביה את אמינותו כמומחה בלתי-תלוי המתמנה מטעם ערכאה שיפוטית.

3. הגשת חוות-דעת רפואית ופטור מהגשתה – תקנה 127 לתקסד"א
שאלה: מהו היחס בין הוראת תקנה 127 לתקסד"א לבין הוראת סעיף 24 לפקודת הראיות?
תשובה: למעשה, תקנה 127 לתקסד"א וסעיף 24 לפקודת הראיות קובעים את דרך הגשתה של חוות-דעת רפואית. המדובר בסעיפים הקשורים אחד לשני אך אינם חופפים זה את זה.
ניתן לומר כי תקנה 127 לתקסד"א הינה הוראה בדבר דרך הוכחה, ואילו סעיף 24 לפקודת הראיות הינו הוראה בדבר פרוצידורה.
תקנה 127 לתקסד"א קובעת את הצורך להגיש חוות-דעת בכדי להוכיח עניין של רפואה ואילו סעיף 24 קובע את הדרישות הפורמאליות של אותה חוות-דעת {בר"ע (ב"ש) 5243/96 מונדי בע"מ חברה קבלנית נ' עזאת, תק-מח 97(3), 856 (1997)}.
הן תקנה 127 לתקסד"א והן סעיף 24 לפקודת הראיות אינם קפדניים בדרישותיהם ומעניקים שיקול-דעת לבית-המשפט לסטות מן הכלל שמופיע בכל תקנה/סעיף, אם כי שיקול-הדעת השיפוטי אינו זהה בשני המקרים. סעיף 24 לפקודת הראיות מאפשר עריכת מסמכים הדומים לטפסים הנזכרים "ככל האפשר", ואילו תקנה 127 לתקסד"א קובעת, כי בית-המשפט או הרשם רשאים לפטור בעל דין מצירוף חוות-דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

שאלה: מה הדין כאשר בעל דין אינו נוהג כנדרש וכקבוע בתקנה 127 לתקסד"א?
תשובה: בעל דין שאיננו נוהג כנדרש בתקנה 127 לתקסד"א "לא ייזקק בית-המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו לעניין הנדון" כאמור בתקנה 137 לתקסד"א. נמצא, שכאשר עילת התביעה היא "עניין שברפואה" אין מנוס מצירוף תעודת רופא או חוות-דעת רפואית, בין אם המדובר בתביעה בהליך רגיל ובין אם המדובר בתביעה בהליך של סדר דין מקוצר {בש"א 131192/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי ביטון, פ"ד סב(3), 625 (2003); בש"א 2407/04 דקלה חברה לביטוח בע"מ נ' לאה בלנק, פדאור 04(19), 869 (2004)}.

שאלה: אימתי יפטור בית-המשפט בעל דין מהגשת חוות-דעת בעניין שברפואה?
תשובה: על-מנת שצד העותר לבית-משפט יזכה לפטור מהגשת חוות-דעת בעניין שברפואה, עליו לעמוד במבחן משולש: המבחן הראשון, הוא נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות-דעת בכוחות עצמו. המבחן השני, שהתביעה או ההגנה, בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה. המבחן השלישי, ראשית ראיה או ראיה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס אף שלא הוגשה חוות-דעת רפואית {בר"ע (ב"ש) 511/06 אמויאל נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.
שאלה: מהם אותם "טעמים מיוחדים" על-פי תקנה 127 לתקסד"א?
תשובה: ב- בר"ע (מחוזי חי') 1775/07 {חיים ענבל נ' דאנס נ' בר/צוות בראבו, תק-מח 2007(3), 912 (2007)} כב' השופט י' עמית הצביע על חמישה "כללי אצבע" שלטעמו, מן הראוי שבית-המשפט ישים אותם לנגד עיניו, בשעה שעושה שימוש בסמכותו למנות מומחה מטעם בית-המשפט, כאשר בעל הדין לא הגיש חוות-דעת רפואית מטעמו {ראה גם רע"א 7474/00 עיריית תל-אביב נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', פ"ד נו(2), 193 (2001); ת"א (שלום יר') 6086/09 אליהו אסרף נ' הראל חב' לביטוח בע"מ, תק-של 2009(4), 10472 (2009)}:
הראשון, החובה להגיש חוות-דעת בעניין שברפואה עם הגשת התביעה, מהווה מעין "מסננת" ראשונית למניעת הגשת תביעות סרק. בתביעת רשלנות רפואית, חוות-הדעת בשאלת האחריות והקשר הסיבתי, היא שמקימה את עילת התביעה, ואי-הגשת חוות-דעת מטעמו של התובע, מעוררת ספק לגבי עילת התביעה.
השני, כאשר על-פניו יש ספק ניכר בחוזקה של התביעה במישור האחריות, אין למהר ולהטיל על בעל הדין שכנגד, עלות נוספת בדמות שכר-טרחתו של המומחה מטעם בית-המשפט.
השלישי, חסימת דרכו של בעל דין מלהוכיח את תביעתו בשל חסרון כיס, משמעה פגיעה בזכות הגישה לערכאות. יחד-עם-זאת, להבדיל מפטור מאגרה שנעשה על חשבון המדינה, הפטור מהגשת חוות-דעת עשוי לבוא על חשבון הצד, ולכן על מבקש הפטור נטל הוכחה כבד להראות שאין באפשרותו לממן חוות-דעת מטעמו. במסגרת השיקול הכלכלי, יש לבחון את זהות בעל הדין שכנגד, אם מדובר ב"כיס עמוק", אם יש קושי לאתר מומחה בתחום מיוחד ועלות חוות-דעת כזו בשל נדירות התחום.
הרביעי, מינוי מומחה מטעם בית-המשפט עשוי לגרום לכך, שבמקום שהנפגע ייבדק על-ידי שלושה רופאים, הוא ייבדק פעם אחת בלבד, וכך ייחסך ממנו "התענוג" של בדיקות רפואיות, שלעיתים יש בהן כדי לגרום לנפגע מבוכה, אי-נוחות ואף סבל נפשי או גופני.
החמישי, נסיבות מיוחדות.

שאלה: כיצד על תובע לנהוג בבואו לבקש מבית-המשפט לפטור אותו מהגשת חוות-דעת מטעמו בשל חסרון כיס?
תשובה: על-מנת להוכיח מצב כלכלי אשר מונע מבעל דין הגשת חוות-דעת רפואית התומכת בתביעתו, ועל-מנת שהוכחה זו תהווה "טעם מיוחד" לפטור מחוות-דעת, חובה על בעל דין להתכבד ולהיכנס לפרטי מצבו הכלכלי {בש"א 23654/08 (מחוזי ת"א) אברהם גוזי נ' מרכז רפואי קפלן ואח', תק-מח 2009(1), 10220 (2009)}.
כך, למשל, חובה על התובע להמציא אישור מהמוסד לביטוח לאומי, המתייחס לגובה הקיצבה וכן הסיבה בגינה הוא מקבל קיצבה זו. חובה עליו להמציא אישורים רפואיים המוכיחים, ולו לכאורה, כי התובע אינו מסוגל לעבוד בשום עבודה.
כמו-כן, ובדומה לנדרש מהמבקש פטור מתשלום אגרת בית-משפט, חובה על התובע לפרט את מצבו הכלכלי, את חשבון הבנק שלו, העובדה האם יש או אין בבעלותו דירת מגורים או נכס אחר, האם ברשותו מכונית, טלפון סלולארי וכיוצא בזה {ראה גם ת"א (שלום חי') 2850-09-08 יואן סורינקה נ' שירותי בריאות כללית - המחלקה המשפטית, תק-של 2010(2), 78909 (2010)}.
על-אף האמור לעיל, נדגיש כי חסרון כיס בלבד אינו מהווה "טעם מיוחד" למינוי מומחה מטעם בית-המשפט. אם חסרון הכיס איננו משמעותי ולא מצטרף אליו טעם נוסף, מהותי, אין מקום לפטור מהגשת חוות-דעת שכן, להבדיל מפטור מאגרה שנעשה על חשבון המדינה, הפטור מחוות-דעת עשוי לבוא על חשבון הצד שכנגד. כל עוד קיימת מחלוקת אמיתית בשאלת החבות ואין טעם אחר המצטרף לחסרון הכיס, אין מקום לפטור את התובע מהגשת חוות-דעת ולמנות מומחה מטעם בית-המשפט {לעניין ה"טעם מיוחד" ראה גם ת"א (שלום הר') 37227-08-10 שלי תמיר נ' ד"ר דב קליין, תק-של 2010(4), 53231 (2010); בש"א 19856/05 גרפי תקווה נ' בית החולים רמב"ם, פדאור 05(30), 629 (2005); ת"א (מחוזי חי') 372/99 סבע גמילה נ' מדינת ישראל משרד הבריאות, תק-מח 2004(2), 1329 (2004); בש"א 3321/05 בית חולים העמק-עפולה נ' מלמן לוליטה, פדאור 05(24), 619 (2005); ת"א 24174/05 יאסו יאללו נ' "פליציה" 1999 בע"מ, פדאור 05(23), 848 (2005); ת"א 10029/03 גדי עמוס טהר שחר נ' משה יגלום, פדאור 05(23), 253 (2005); רע"א 8998/10 אלישע בע"מ נ' מחמוד זובידאת, תק-על 2011(1), 3546 (2011); ת"א (שלום ת"א) 40995-07-10 חיים אויגן נ' בית חולים לילדים - שניידר, תק-של 2011(1), 17114 (2011); ת"א (שלום חי') 12987-02-09 סיגלית לוגסי נ' שלג לבן (1986) בע"מ, תק-של 2010(2), 153819 (2010); בש"א (שלום אשד') 2591/07 שטרית דוד נ' המרכז הרפואי ע"ש ברזילי, תק-של 2008(3), 13927 (2008); ת"א (שלום חי') 17242/03 זוהיר רחייל נ' הכשרת היישוב, תק-של 2005(2), 26440, 26441 (2005)}.

4. בדיקה רפואית והגשת חוות-דעת מטעם בעל דין אחר – תקנה 128 לתקסד"א
שאלה: מה הדין כאשר בעל דין לא נענה לדרישה לעמוד לבדיקה רפואית מטעם בעל הדין האחר?
תשובה: אין כופין על תובע לעמוד לבדיקה רפואית, יהיו חומרתה או הסיכון הכרוך בביצועה, אשר יהיו. הזכות להתנגד לבדיקה רפואית נגזרת מתוך חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם". מכאן, שכל אדם בישראל נהנה מזכות יסוד לשלמות גופנית ולשמירת כבודו כאדם {בר"ע (חי') 277/96 לב נ' דשנים וחומרים כימיים בע"מ, תק-מח 96(2), 113 (1996)}.
זכותו של תובע להתנגד לבדיקה רפואית עולה גם מתקנה 137 לתקסד"א: רצה נבדק. רצה אינו נבדק.
אלא מאי, שסירוב אשר כזה עליו לגרור אחריו סנקציה. בעל דין שלא נענה לדרישה לעמוד לבדיקה רפואית מטעם בעל הדין האחר, או שלא נענה במידה מספקת, ואי-ההיענות היתה ללא הצדק סביר, לא יזקק בית-המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו לעניין הנדון {בר"ע (חי') 277/96 לב נ' דשנים וחומרים כימיים בע"מ, תק-מח 96(2), 113 (1996)}.

שאלה: מה פירוש הביטוי "ללא הצדק סביר"?
תשובה: אין לקבוע כלל חד-וחלק, על מי ומי נטל הראיה בנושא זה, שכן בהיות הדרישה לכאורה סבירה, על שני הצדדים לגלות נימוקיהם לכאן ולכאן. אלא שבסופו של דיון, יפעל הספק לטובת הנדרש להיבדק, וזאת נוכח התוצאה החמורה של חוסר אפשרות להיזקק לחוות-הדעת הרפואית, שהגיש הנפגע. תוצאה זו מחייבת, לפרש את המונח פירוש, הנוטה לטובתו של התובע {בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3), 449 (1981)}.
לא יפטרו תובע מבדיקה על-ידי רופא מטעם המשיב, מבלי שיטרח לתת כל הסבר או בהסתמך על טעם מופרך, ולו גם תוך הבעת נכונות להיבדק על-ידי כל רופא אחר. ברם, משנתן טעם, שיש בו מידה של סבירות, שוב אין להפעיל את הסנקציה, אלא אם יהא בסירובו משום חשש פגיעה בהכרעה צודקת של המשפט לגופו.
כך למשל, אם על תובע שנדרש להיבדק לנסוע מרחק ניכר מעיר לעיר, על הנתבע לטעון – ואם הטענה שנויה במחלוקת, אף להוכיח – שטלטול זה מוצדק הוא, כגון, שבעיר מגוריו של התובע אין מומחים ראויים לשמם או שהרופא מטעמו הוא מומחה בעל ידע או בעל כישורים מיוחדים, ועל-כן מוצדק להעדיפו על אחרים משום נדירות הפגיעה הנטענת או משום סיבוכה {לעניין "הצדק סביר" ראה גם בר"ע 305/80 שילה ואח' נ' רצקובסקי ואח', פ"ד לה(3), 5 (1981); ת"א (שלום יר') 19550/95 ישראל וינטר נ' אם החיטה בע"מ, תק-של 97(2), 3825 (1997)}.

שאלה: מהן הסנקציות העומדות לתובע-הנפגע המסרב לעמוד לבדיקה רפואית?
תשובה: הסנקציה הקבועה בתקנה 137 לתקסד"א אינה היחידה העומדת לו לתובע-הנפגע לרעתו. סירוב לעמוד לבדיקה רפואית שאין לה צידוק, עלול לפגום גם במהימנות תלונותיו של התובע. יש מבין חוות-הדעת הרפואיות, שהן מבוססות כולן או בחלקן במהימנות תלונותיו של התובע. אם תיפול התלונה משום שבית-המשפט אינו נותן בה אמון, תיפול גם חוות-הדעת הרפואית בעקבותיה {בר"ע (חי') 277/96 לב נ' דשנים וחומרים כימיים בע"מ, תק-מח 96(2), 113 (1996)}.

שאלה: האם סירוב להיבדק בבדיקה חודרנית, מכאיבה וכרוכה באי-נעימות ייחשב כ"הצדק סביר"?
תשובה: ב- ת"א (שלום ת"א) 15500/08 {פרידה יצחקי נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות, תק-של 2008(3), 15459 (2008)} קבע כב' השופט אברהם קסירר כי אין מקום להורות לתובעת לבצע את הבדיקה המבוקשת.
סירובה של התובעת לעבור בדיקה זהה שלישית שהינה בדיקה חודרנית, מכאיבה וכרוכה באי-נעימות, הינה בבחינת סירוב מוצדק בהתחשב בעובדה שקיימות בפני המומחה הרפואי מטעם הנתבעים תוצאות של שתי בדיקות זהות, שהאחרונה מהם עדכנית למדי והנתבעת או המומחה מטעמה לא יציג טיעונים ונימוקים מספקים מדוע אין די באותן בדיקות או מה פסול נמצא בהן.

5. חוות-דעת מומחה מטעם בעל דין בעניין שאינו רפואי – תקנה 129 לתקסד"א
שאלה: כיצד על בעל דין לנהוג כאשר הוא רוצה להביא עדות בעניין שבמומחיות, שאינו עניין שברפואה?
תשובה: על בעל הדין, כאמור בתקנה 129 לתקסד"א, להגיש לבית-המשפט חוות-דעת של מומחה לאותו עניין במועדים ובמספר העותקים שנקבעו לכך בתקנות סדרי הדין (עדות מומחים), התשט"ו-1954.

שאלה: אימתי תוגש חוות-הדעת?
תשובה: יש להגיש חוות-דעת מומחה לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו של בעל הדין שמעוניין בהגשת חוות-הדעת {רע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק הצפון אמריקה בע"מ, פדאור 05(23), 523 (2005)}.

שאלה: מה הדין לחוות-דעת המוגשת באיחור?
תשובה: כאשר חוות-דעת מוגשת באיחור ניכר בבחינת המועד שנקבע על-פי תקנה 129 לתקסד"א ואף באיחור מסויים, הרי משנמנע בא-כוח הנתבעת מלהעלות טענה בעניין זה, תתקבל חוות-דעת כראיה מטעם התובעים {ת"א 207166/02 שמחון יפה נ' כוכב העיר הרצליה בע"מ, פדאור 06(3), 328 (2006)}.


שאלה: אימתי תותר הגשת תגובה לחוות-דעת?
תשובה: הגשת תגובה לחוות-הדעת תותר במקרים בהם נתגלו לצד המבקש הגשתה עובדות חדשות, שלא ידע על קיומן בעת עריכת חוות-הדעת המקורית. לא תותר הגשת תגובה לחוות-דעתם של הצדדים האחרים כאשר המדובר רק בניסיון לבצע מקצה שיפורים בחוות-הדעת המקורית שהוגשה, לנוכח הראיות מטעם הנתבעים {בש"א 17554/05 לוי תולי נ' חיפה כימיקלים בע"מ, פדאור 06(4), 561 (2006); ראה גם רע"א (מחוזי חי') 3560-08 רפיק ג'בארין נ' א' בטון מואסי בע"מ, תק-מח 2008(4), 15494 (2008)}.

6. מומחה מטעם בית-משפט – תקנה 130 לתקסד"א
שאלה: מה היתרון במינוי מומחה מוסכם מטעם בית-המשפט?
תשובה: מינוי מומחה מוסכם ומקובל בין הצדדים נועד להקל על הדיון, ליעל אותו ולקצרו באופן משמעותי ובתי-משפט אף מעודדים את הצדדים המתדיינים להגיע להחלטה בדבר מינוי מומחה שכזה {ת"א (חי') 5771/96 קורקוס נ' שיכון ופיתוח, דינים שלום יא 172 (1998); ע"א 680/87 המגן חברה לביטוח נ' אליהו, פ"ד מו(4), 154 (1992)}.

שאלה: אימתי ימנה בית-המשפט מומחה מטעמו?
תשובה: בית-המשפט רשאי למנות מומחה לעניין שבמחלוקת בכל עת. אין מניעה למנות מומחה כזה בשלב של קדם משפט ובדרך-כלל אף רצוי לעשות כן. כמו-כן, אין מניעה למנות מומחה בטרם המציאו הצדדים חוות-דעת מטעמם ואין בכך כדי "ליצור" ראיות עבור התביעה שטרם הביאה כאלה {רע"א 7431/96 יפת השמש חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' אלוני רחמים, פ"ד נא(2), 574 (1997)}.
ניתן למנות מומחים אף לאחר הגשת הסיכומים, אם כי הגשת הבקשה האמורה בשלב זה, יש בה כדי להביא להתארכות הדיון בתובענה, ומחדלו של צד לבקש זאת צריך להביא לפסיקת הוצאות. ההוצאות ישקפו את הצורך בשמיעת ראיות מחדש, עיכוב נוסף הנובע מאפשרות של חקירת המומחה על-ידי הצדדים ובנוסף על כל אלה ההוצאות והטרחה שייגרמו עקב הצורך בהגשת השלמה לסיכומיהם שכבר הוגשו ואף הגשת סיכומים מחדש {ת"א (יר') 1498/96 מדינת ישראל – משרד הבריאות נ' וייס, תק-מח 99(3), 1822 (1999)}.

שאלה: מהו הדין בהסכמת הצדדים למינוי מומחה מוסכם?
תשובה: משנתמנה מומחה בהסכמה, מתפרשת הסכמת הצדדים כוויתור על העדת המומחים מטעמם. לא כך, כאשר המינוי נעשה שלא בהסכמה, שאז זכותו של כל צד להביא כראיה את המומחה מטעמו {רע"א 3112/93 עזבון וולף נ' מושב גן השומרון, פ"ד מח(5), 397 (1994); ע"א 2688/95 פנחס נ' כרם מהנדסים, פ"ד נ(5), 742 (1997)}.

שאלה: אימתי יסטה בית-המשפט מחוות-דעתו של מומחה בית-המשפט?
תשובה: ככלל, הנטיה היא שלא לסטות מחוות-דעתו של מומחה מטעם בית-המשפט, בהיעדר טעות בולטת {ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על-שם חיים שיבא, פ"ד נו(2), 936, 949 (2002)}.
משממנה בית-המשפט מומחה על-מנת שחוות-דעתו תספק לבית-משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית-המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא-אם-כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.
אכן, עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית-המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול-דעתו של בית-המשפט. אך כאמור לא יטה בית-המשפט לסטות מחוות-דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן {ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' אברהם מזרחי, פ"ד לט(4), 185, 189 (1985); ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1), 133, 139 (1987); ע"א 821/88 א. לוי קבלני בניין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2), 771, 779 (1990); ע"א 605/88 תבורי בע"מ נ' מעינות הגליל המערבי בע"מ, פ"ד מה(2), 1, 11 (1991); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, דינים טו 560 (1990); ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4), 563 (1998)}.

שאלה: האם לצדדים שמורה הזכות לחקור את מומחה בית-המשפט?
תשובה: כן. בין אם מומחה בית-המשפט התמנה בהסכמה ובין אם לאו, שמורה לצדדים הזכות לחקור אותו על-מנת לנסות לקעקע את מסקנותיו.
נעיר כי מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית-המשפט. בית-המשפט הוא המכריע בסופו-של-דבר על-פי מכלול הראיות שבפניו, לרבות מסקנות המומחה מטעמו, ורשאי בית-המשפט לדחות מסקנתו של המומחה או לבור חלקים מחוות-דעתו {ע"א 974/91 עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5), 104 (1997); ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5), 170 (1993); ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח(2), 583 (2004); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים, פ"ד מז(3), 240 (1993); ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג', פ"ד נ(1), 499 (1996); ת"א 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ, פדאור 06(4), 138 (2006)}.
גם אם מומחה לא מונה בהסכמה, נטיית בתי-המשפט הנה להעדיף את חוות-הדעת של מומחה מטעמו על פני זו של מומחים "מטעם", שכן חזקה עליו כי פעל באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים.

שאלה: אימתי לא יהיה מקום למנות מומחה מכוח הוראת תקנה 130 לתקסד"א?
תשובה: בנסיבות בהן נטל ההוכחה הוא על כתפי התובע והוא עומד על זכותו הדיונית להביא את ראיותיו לרבות עדויות מומחים, אין מקום להפעיל את הסמכות המוקנית לבית-המשפט מכוח תקנה 130 לתקסד"א לשם מינוי מומחה מטעמו {ה"פ 224/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, פדאור 05(15), 572 (2005)}.

שאלה: מה הדין כאשר צד למשפט פנה למומחה בית-המשפט?
תשובה: פניה ישירה של אחד הצדדים למומחה תביא לביטול חוות-הדעת ולפסילתו של המומחה מטעם בית-המשפט מלכהן בתפקיד, גם אם זו נעשתה לאחר שזה נתן את חוות-דעתו, על-מנת שישלים אותה, והיענותו של המומחה לפניה ישירה זו {ע"א 409/84 מדינת ישראל נ' עורך-דין ד"ר שגב, פ"ד מ(3), 706 (1986)}.

שאלה: מהי מטרתה של תקנה 130(ג) לתקסד"א?
תשובה: תקנה הנ"ל נועדה לצמצם את כמות חוות-הדעת העומדות בפני בית-המשפט ולהותיר בידיו חוות-דעת אחת של מומחה אובייקטיבי מטעם בית-המשפט, וזאת - כדי להקל על ההכרעה. תקנה הנ"ל נועדה לייעל את הליכי המשפט ולחסוך בזמן שיפוטי {ע"א 8950/07 עיריית נצרת המערערים ב- ע"א 8950/07 והמשיבים ב- ע"א 10477/07 נ' ג'ריס כרדוש המשיבים ב- ע"א 8950/07 והמערערים ב- ע"א 10477/07, תק-על 2010(4), 1739 (2010)}.
אין בתקנה 130(ג) לתקסד"א כל הגבלה האוסרת על העברת חוות-דעת מטעם בעלי הדין לעיונו של המומחה שמונה מטעם בית-המשפט בהסכמת הצדדים. ניתן ואף רצוי הוא להעביר לעיון המומחה חוות-דעת מטעם בעל דין, וכן כל מסמך רלבנטי אחר.
7. הודעה על רצון לחקור מומחה שהגיש חוות-דעת – תקנה 130א לתקסד"א; חקירה בעל-פה – סעיף 26 לפקודת הראיות
שאלה: כיצד על בעל הדין לנהוג כאשר הוא מעוניין לחקור את המומחה?
תשובה: תקנה 130א לתקסד"א, שנכנסה לתוקף בשנת תשס"ה, קובעת שאם בעל דין מעוניין לחקור מומחה עליו להודיע על-כך לבית-המשפט ולשאר בעלי הדין במאוחר מבין השניים: 30 יום לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או שבעה ימים לאחר קבלת חוות-דעתו.

שאלה: האם ניתן להודיע על רצון לחקור המומחה במסגרת תצהיר שניתן לבית-המשפט?
תשובה: כן {תא"מ (שלום חי') 19168-03-10 קשר ליס א קאר (1988) בע"מ נ' סימון ברהום, תק-של 2011(1), 46451, 46455 (2011)}.

שאלה: האם ניתן לקיים את חקירתו של המומחה חרף העובדה כי בעל דין לא הודיע כי ברצונו לחקור את האחרון?
תשובה: כן, ואולם במקרה שכזה ניתן יהיה להיעתר לבקשה לחקור את המומחה בכפוף לתשלום הוצאות משפט {ת"א (שלום יר') 18430-08 אריק פנחס נ' עופר כהן, תק-של 2010(2), 82735 (2010); ת"א (שלום ת"א) 16718/07 {קווים תחבורה ציבורית בע"מ (ונתבע שכנגד) נ' כהן חללה אברהם (התובע שכנגד) ואח', תק-של 2008(1), 20546 (2008)}.

שאלה: מה הדין כאשר צד למשפט לא ביקש לחקור את המומחה של הצד שכנגד?
תשובה: במקרה שכזה בית-המשפט יקבל את חוות-הדעת שכן האחרונה לא נסתרה {ראה לעניין זה גם ת"א (שלום ת"א) 66833/07 {אלדן השכרת רכב 1965 בע"מ נ' אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, תק-של 2009(2), 3109, 3112 (2009); ת"א (שלום ת"א) 34752/08 {הראל - חברה לבטוח בע"מ נ' שי רז, תק-של 2009(1), 26253, 26257 (2009)}.
י' קדמי גורס בספרו {על הראיות, חלק שני, 828}, כי הימנעות מחקירה נגדית של עושה התעודה "מחזקת" את כוחה הראייתי ואפשר שבית-המשפט יראה בכך אות וסימן "לאימוץ" תוכנה של התעודה על-ידי היריב. ברם, בית-המשפט לא יהיה כבול לתוכנה של התעודה, אפילו ימנע היריב מחקירה נגדית של העושה.

שאלה: מהו הדין באשר לשליחת שאלות הבהרה לידי המומחה כדי להחליף את חקירתו בבית-המשפט?
תשובה: על-פי הוראת סעיף 26 לפקודת הראיות, זכות החקירה של המומחה אינה נשללת, רק משום שעומדת לבעל הדין דרך נוספת על-פי התקנות, והיא הפניית שאלות הבהרה למומחה. רשותו של בעל דין להזמין מומחה לחקירה אינה קשורה בהפניה קודמת של שאלות הבהרה אליו.
רשות כאמור עומדת כאופציה עצמאית לבעל הדין, ללא קשר להפניית שאלות הבהרה למומחה הרפואי. "שאלות הבהרה" כשמן כן הן: הן מיועדות להבהיר דברים שנאמרו בחוות-הדעת. כך, למשל, אם מומחה קובע דרגת נכות באחוז מסויים, ללא שציין או פרט מה הפגם שמצא אצל הנבדק - יש מקום לבקשו שיבהיר, על-סמך מה קבע את שקבע. ובדומה לזה קביעות שבחוות-הדעת שמבקשים להבהירן, וניתן לעשות כן על-ידי שאלות המופנות בכתב אל המומחה.
"חקירה" של המומחה, לעומת זאת, מיועדת לחקור גם, למשל, על מידת האובייקטיביות שלו או על קשריו עם מי מהצדדים. היא מיועדת גם להוכחת חוסר מיומנותו או מהימנותו וכן להצגת עובדות לפניו וחקירתו בעניינים אחרים, אשר אינם בגדר הבהרה לחוות-דעתו. אם ברצון בעל דין לחקור את המומחה חקירה כזו, שאין בינה לבין הבהרה ולא כלום, מה טעם והיגיון שחקירה כזו תותנה בהפניה תחילה של שאלות הבהרה למומחה?

שאלה: האם זכות החקירה – מוחלטת?
תשובה: זכות לחקירה היא מוחלטת ואין לבית-המשפט כל שיקול-דעת באשר למניעת החקירה. גם העמדת שאלות בכתב אינה יכולה לשמש תחליף לחקירה זו, אלא אם הדבר נעשה בהסכמת בעלי הדין {ע"א 228/81 יובל חברה לביטוח בע"מ נ' פומס, פ"ד לה(4), 640 (1981)}.
הסייג היחיד, שנקבע בפסיקה לחובת בית-המשפט להיעתר לבקשת בעל דין לחקור בחקירה שכנגד, הוא, כשברור מראש שהחקירה מכוונת להציל מפיו דברים שאינם רלוונטיים לנשוא הדיון או אשר לא יוכלו להשפיע, בלאו הכי, על תוצאתו. לפיכך, בטרם יורה בית-המשפט על הזמנת המומחה לחקירה הנגדית, רשאי הוא לברר מהם נושאיה ומהו פשרה, כדי לבדוק אם היא אכן דרושה לעניין. אולם השימוש בסמכות להגביל או לאסור חקירת עד צריך להיעשות בזהירות רבה ובמקרים נדירים בלבד {ע"א 654/83 מוסקוביץ נ' אברבנאל, פ"ד לח(4), 131 (1984); בג"צ 1199/92 לוסקי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5), 734 (1993)}. כלומר, אם נתברר לבית-המשפט שבקשתו של בעל דין לחקור מומחה או רופא בבית-המשפט באה לשם קנטור או מתוך קלות דעת, רשאי הוא להטיל על המבקש את הוצאות החקירה.
אם הותר לבעל דין לחקור חקירה נגדית, אולם מתברר בסופו-של-דבר, כי החקירה הנגדית היתה שלא לצורך, רשאי בית-המשפט לחייב את בעל הדין, שהזמין את המומחה לחקירה, בהוצאות הולמות {בג"צ 1199/92 לוסקי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5), 734 (1993)}.

שאלה: כיצד ניתן לדעת כי בעל דין ויתר על חקירתו הנגדית?
תשובה: בעל דין רשאי לוותר על זכותו לחקירה נגדית. ויתור זה יכול שיהא מפורש ויכול שישתמע מדבריו ומהתנהגותו. כן אין ללמוד על כוונת ויתור מחוסר תגובה של בא-כוח בעל הדין על הצהרת בא-כוח בעל הדין שמטעמו העיד המומחה, כי פרט לעדות בעל הדין עצמו נסתיימה פרשת ראיותיו {ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה(2), 209 (1980)}.
על המבקש לחקור להודיע מבעוד מועד לפני הדיון לבעל הדין שכנגד על רצונו לחקור את המצהיר או את נותן חוות-הדעת ולבקש את התייצבותו בשעת הדיון, שאם לא עשה כן, ייראה כמי שוויתר על החקירה. על אחת כמה וכמה אם הודיע מי שזכותו לחקור לצד שכנגד לפני הדיון, כי אין ברצונו לחקור את המומחה {ע"א 654/83 מוסקוביץ נ' אברבנאל, פ"ד לח(4), 131 (1984)}.

שאלה: אימתי יש להימנע מחקירת המומחה?
תשובה: ייתכן שבעל דין נמנע מלחקור את המומחה מטעם יריבו מאחר שהמומחה בחוות-דעתו לא ביסס דבר רלוונטי נגדו ולפיכך כלל לא היה טעם לחוקרו, מה גם שבמהלך החקירה שכנגד עלול היה המומחה לתקן או להשלים את שהחסיר. יש גם לזכור שהימנעות מחקירה שכנגד יכולה להיות תוצאת הסכם בין הצדדים ובמקרה זה בוודאי שאין ליתן משקל-יתר להימנעות מחקירת המומחה {א' יואל עדות מומחים (עבודת גמר, 1986), 58}.

שאלה: מדוע אין לשלול את זכות החקירה של מומחה בית-המשפט?
תשובה: שלילת זכות החקירה הנגדית תהפוך את המומחה לפוסק, דבר שעומד בסתירה מוחלטת לכוונת המחוקק ואינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק והתקנות {ת"א (ב"ש) 529/81 מועלם נ' אקר, פ"מ מד(ג), 217}. בעלי דין רשאים, איפוא, לחקור גם מומחה מטעם בית-משפט, וברגיל, ייעתר בית-המשפט לבקשת בעל דין לעשות כן.

שאלה: אילו כללים יחולו בחקירתו של מומחה מטעמו של בית-המשפט?
תשובה: כאשר מומחה מטעם בית-המשפט נחקר בעל-פה בבית-המשפט, על-ידי מי מהצדדים - החקירה מתנהלת לפי הכללים החלים על חקירה נגדית {בג"צ 1199/92 לוסקי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5), 734 (1993)}.
מאחר שהוראות סעיף 26(א) לפקודת הראיות חלות גם על חוות-דעת של מומחה שמונה על-ידי בית-המשפט, הרי שיש לציין כי החקירה הנגדית על-פי סעיף הנ"ל אינה רק זכותו של בעל הדין, אלא חובתו של בית-המשפט.
לבית-המשפט אין שיקול-דעת והוא חייב להיעתר לבקשה אשר כזו. ואולם בפועל, מן הראוי להשתדל לצמצם ככל הניתן בחקירות נגדיות של מומחים שמונו על-ידי בית-המשפט, להפנות תחילה את בעלי הדין לשאלות הבהרה בכתב ולהיזקק לחקירה נגדית רק במקרים המצדיקים זאת {ת"א (ב"ש) 529/81 מועלם נ' אקר, פ"מ מד(ג), 217}.

שאלה: האם ניתן לחקור מומחה שהוסכם על הצדדים?
תשובה: כן. ואולם, הזכות לחקירה נגדית תלויה בשאלה האם בתנאי המינוי התכוונו הצדדים לשלול את האפשרות של חקירת המומחה {ע"א 31/82 כהן נ' מזרחי, פ"ד לט(1), 160 (1985)}.
בהיעדר תניה השוללת את החקירה, הרי שניתן לבצע חקירה נגדית כדי להעמיד במבחן את נכונות חוות-הדעת, או להביא עדות חיצונית כי חוות-הדעת ניתנה שלא בתום-לב או שהושגה באמצעים בלתי-כשרים. כן ניתן להתיר חקירה כדי להראות שהחוקר טעה טעות גסה {בר"ע (יר') 7/78 תמיר נ' דיליאן, פ"מ לט(ב), 424}.
שאלה: מהי החשיבות בקיום החקירה הנגדית?
תשובה: אין צורך להרבות דברים על חשיבותה של חקירה נגדית ככלי שיש בו לסייע לבית-המשפט לגלות את האמת. חשיבותה של החקירה הנגדית לנגד עיני בית-המשפט היא, בין היתר, בכך שבית-המשפט יוכל להתרשם מהעד ותינתן אפשרות לחקור את העד בשאלות הנובעות מתשובותיו, שאז יכולה להיות חשיבות מכרעת להתרשמות, הן מהידע והן מהמהימנות של העד {רע"א 2065/94 מדינת ישראל נ' שטרית, תק-על 94(2), 1838 (1994)}.

שאלה: האם יש בשאלות ההבהרה שהוצגו למומחה, משום מיצוי או ויתור על זכות החקירה הנגדית?
תשובה: אין בשאלות ההבהרה שהוצגו למומחה, משום מיצוי או ויתור על הזכות החקירה הנגדית. שאלות ההבהרה, כשמן כן הן, נועדו להבהיר את האמור בחוות-הדעת. לעומת זאת, החקירה הנגדית, מטרתה לסתור את המסקנות העולות מחוות-הדעת. ולא הרי אלה כהרי זו. ברי, איפוא, כי שאלות ההבהרה אינן יכולות לבוא תחת החקירה הנגדית {רע"א 1017/01 אלבטרוניקס בע"מ נ' בר, תק-על 2001(2), 1077 (2001)}.

שאלה: כיצד לנהוג בחקירת עד מומחה?
תשובה: על עד המומחה לדבר בשפה ברורה ופשוטה המובנת לכל, קרי, לבית-המשפט ולחוקר. במקרה והעד המומחה עובר לדבר בשפה המקצועית, על החוקר לעוצרו ולגרום לו, על-ידי שאלות, לדבר בשפה פשוטה ומובנת כאמור.
חשוב להסביר לעד המומחה, בטרם חקירתו, כי ימנע מסיפורים ודוגמאות שלא לעניין ויתמקד בתשובות קצרות וחד-משמעיות.
לעיתים תכופות, בתי-המשפט מתירים לעד המומחה לדבר ארוכות וללא הפרעה. מנהג זה פסול ויש להפסיקו. כאשר המומחה מעיד ארוכות וללא הפרעה, הוא עלול לסטות מהעיקר ולהציג בפני השופט עיסה שלמה שלא ברור מתוכה מה העיקר ומה הטפל בעדותו.
חשוב מאוד להדריך את המומחה כי יעיד על פרטים החשובים לתביעה בתמצית ויאריך קמעא בדברים העיקריים והחשובים.

שאלה: מה הדין כאשר לא ניתן לקיים חקירה נגדית מחמת מותו של העד?
תשובה: במקרה ו"נבצר מן היריב לקיים חקירה שכנגד מסיבה אובייקטיבית, שאינה תלויה בהתנהגות העד או בהתנהגותו של בעל דין המעוניין בכך שהעד לא ייחקר נגדית - למשל: משום שלאחר מתן העדות בחקירה הראשית העד נפטר או שלא יכול היה להמתין ועזב את הארץ, או שרק לאחר שסיים מתן עדותו נתגלה חומר ראיה המחייב חקירה נגדית - העדות שנמסרה על-ידי העד בחקירה הראשית לא "תימחק" ומשקלה הראייתי ייקבע על-ידי בית-המשפט בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל מקרה. ויודגש: והכול בכפוף לכך שאכן מדובר בסיבה "אובייקטיבית" ושהעד או הצד המבקש לקבל את החקירה הראשית ללא חקירה שכנגד - אינם אחראים לאי-היכולת לקיים את החקירה שכנגד" {י' קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שלישי (התשס"ג-2003), 1145}.

8. שכרו של המומחה – תקנה 131 לתקסד"א
שאלה: מי הגורם האחראי על קביעת שכרו של מומחה בית-המשפט?
תשובה: קביעת שכר-טרחתו של המומחה, שמונה על-ידי בית-המשפט, נתונה לסמכותו ולשיקול-דעתו של בית-המשפט {ראה תקנה 131(א) לתקסד"א}.

שאלה: מהם השיקולים בבואו של בית-המשפט להכריע בשאלת שכרו של מומחה בית-המשפט?
תשובה: במסגרת שיקול-הדעת, שוקל בית-המשפט גם את הטרחה הכרוכה במתן מענה לשאלות הבהרה. גם אם טרחה זו לא נלקחה בחשבון בעת קביעת שכר-הטרחה בגין חוות-הדעת עצמה, רשאי בית-המשפט לשקול אותה לאחר-מכן, ולפסוק שכר-טרחה נוסף בגינה {ע"א 1684/98 נחום פרמינגר מהנדס נ' אזולאי איציק ואח', פדאור 99(1), 641 (1999)}.
כן רשאי בית-המשפט לבחון למשל, האם היקף העבודה שהושקע על-ידי המומחה היה סביר ביחס לסוגיה שהונחה לפתחו {ע"א 453/81 יהודה קלוזנר נ' עמל הנגב בע"מ, פ"ד לו(4), 225 (1982); רע"א 6049/09 חברת דואר ישראל בע"מ נ' מופיד חמוד, תק-על 2010(3), 4361 (2010)}.

שאלה: האם בסמכותו של בית-המשפט לקבוע מי יישא בשכר-טרחתו של מומחה בית-המשפט?
תשובה: כן. בית-המשפט אף מוסמך להורות לבעלי הדין, או חלק מהם, לשאת בשכרו של המומחה שמונה. כלומר, לבית-המשפט אשר מינה את המומחה נתון שיקול-דעת לקבוע מהו השכר הראוי בנסיבות העניין ומי יישא בו.
בית-המשפט יכול לאחר המינוי גם לשנות את הנטל בעקבות שינוי נסיבות או עובדות חדשות שלא היו ידועות לו בעת החלטתו בדבר נשיאת שכר המומחה.

שאלה: האם שכרו של המומחה מהווה חלק מ"הוצאות המשפט"?
תשובה: כן. תשלום שכר המומחה מהווה חלק מ"הוצאות המשפט", לגביהן פוסק בית-המשפט בסופו של הליך. כלל נקוט הוא, כי ראוי שבעל דין אשר זכה בהליך לא ייצא בחסרון-כיס מבחינת ההוצאות שהוציא {ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1), 391 (2005)}.

שאלה: מה הדין כאשר צד למשפט אינו משלם למומחה בית-המשפט את חלקו וכפי שקבע בית-המשפט בהחלטתו בעניין זה?
תשובה: לבית-המשפט הסמכות להורות על מחיקת כתב טענות של צד שאינו מקיים את הוראת בית-המשפט. סמכות זו יש להפעיל בזהירות הראויה בהתחשב בזכות הגישה לערכאות.
אין ספק כי יש לשלם את שכרו של המומחה. מאידך, קשה התוצאה של מחיקת כתב הגנה, שמשמעה פסק-דין על-פי צד אחד. בית-המשפט אמון על איזון האינטרסים המתנגשים של הצדדים ועליו ליקח בחשבון את האינטרס הציבורי להבטיח תשלום שכרם של מומחים המתמנים על-ידי בית-המשפט {ת"א (שלום קר') 2731-05 מועצה מקומית גדידה - מכר נ' אחמד שיבל, תק-של 2010(3), 48222 (2010)}.
על-פי תקנה 131(ב) לתקסד"א, במקרה של אי-תשלום שכר המומחה, רשאי בית-המשפט למחוק את כתב הטענות של בעל הדין שלא עמד בחובת התשלום או לדחות את הדיון בתובענה למועד אחר "עד שיקיים את ההוראה".
אין ספק שהסנקציה היא סנקציה מרחיקת לכת, שיש לנקוט בה אך במקרים יוצאי דופן.
שכרו של מומחה הוא חלק מובנה מהתפקיד שהוא ממלא על-פי מינוי בית-משפט. מחוקק-המשנה ראה לנכון להבטיח את תשלום השכר בדרך היעילה ביותר ולא היסס מקביעת סנקציה חמורה מאין כמוה, המופעלת כלפי המלין את שכרו של מומחה בתקנה 131(ב) לתקסד"א.
נציין כי לאור האינטרס הציבורי להבטיח תשלום שכרם של מומחים המתמנים על-ידי בית-המשפט, קבע מחוקק-המשנה, כי במקרה בו בעל דין לא משלם למומחה את שכר-טרחתו למרות הוראת בית-המשפט, רשאי בית-המשפט לנקוט בסנקציה מרחיקת-לכת של מחיקת כתבי טענותיו {בדומה לסנקציה הקבועה בתקנה 122 לתקסד"א}. אם המדובר בתובע, תביעתו - תימחק, ואם הוא הנתבע - תימחק הגנתו והתביעה כנגדו תתקבל, מבלי שהמשפט התברר לגופו {בר"ע (מחוזי חי') 776/06 דורון רז, עו"ד נ' אילן פרוינד, תק-מח 2006(4), 5378 (2006)}.
מחיקת כתב טענות של בעל דין, עקב מחדלו לציית במועד לצו בית-המשפט, מהווה סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית-המשפט מלנקוט בה. אם תוקן המעוות ולו גם באיחור או נתבקשה אורכה לקיום הצו, יסתפק בית-המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות {בש"א (מחוזי נצ') 2577/08 קבוצת מתיישבי ברסלב (דיירי גוש 8-5) נ' ש.ב. סופר בע"מ, תק-מח 2009(1), 2635 (2009)}.
אך אם נוכח בית-המשפט, כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון, או עקב זלזולו בצו בית-המשפט, עשוי בית-המשפט למחוק את כתב טענותיו ובית-המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך {ראה למשל ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור ויצוא עצים בע"מ, פ"ד נו(4), 817 (2002); ע"א 3216/02 בן גוריון נ' לרר, פ"מ תשס"ב(ב), 473 (2002); בש"א 11106/02 סביון תעשיות (1978) בע"מ נ' סעדון יצחק, דינים מחוזי לג(3), 787 (2002); ת"א (שלום יר') 1101-10 דוד אברהם חכם נ' סמי חפצדי, תק-של 2010(3), 82188 (2010); ת"א (מחוזי מר') 5115-08-07 קרין משביץ נ' ישראל מייזנר, תק-מח 2010(2), 18658 (2010); ת"א (שלום ק"ג) 617/07 שריפי עוזי נ' שלמה אילן, תק-של 2009(1), 20390 (2009); ת"א (שלום יר') 7265/06 פלקה שטו נ' סאסי קבלני בניין, עפר וכבישים 1986 בע"מ, תק-של 2008(3), 16806 (2008); ת"א (שלום יר') 22187/98 טרה אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בנחלת יצחק בע"מ נ' ימין סמי, תק-של 2004(2), 19252 (2004); ת"א (שלום חי') 1930/04 שטרית חיים נ' סלע את שמואלי יזמות בע"מ, תק-של 2006(1), 29052 (2006)}.

9. סמכותו של מומחה רפואי וחובותיו – תקנה 132 לתקסד"א
שאלה: האם ניתן להעביר למומחה בית-המשפט חוות-דעת מטעם בעלי הדין?
תשובה: על-פי תקנה 132 לתקסד"א, עולה בבירור, כי ניתן להעביר למומחה מטעם בית-המשפט חוות-דעת מטעם בעלי דין.

שאלה: מה כולל בתוכו המונח "חוות-דעת" שבתקנה 132 לתקסד"א?
תשובה: במונח חוות-דעת יש לכלול לא רק את חוות-הדעת, אלא גם את המסמכים שעמדו לנגד עיניהם של המומחים מטעם בעלי הדין בעת מתן חוות-הדעת, שהרי כיצד ניתן לבחון את רצינות חוות-הדעת מבלי לבדוק את המסמכים שעמדו לנגד עיניו של המומחה בעת מתן חוות-דעתו?!
בלתי-מתקבל על-הדעת שמסמכים שעמדו לנגד עיניהם של המומחים מטעם שני הצדדים, לא יעמדו לנגד עיניו של המומחה מטעם בית-המשפט, מה גם, שבמרבית המקרים, אין מדובר במומחה מוסכם ולכן ייתכן מאוד שתשמענה עדויות המומחים מטעם הצדדים ומן הראוי שהחומר שעמד בפניהם יעמוד גם בפני המומחה מטעם בית-המשפט על-מנת שיוכל להתייחס אליו.

שאלה: האם ניתן להעביר למומחה בית-המשפט החלטות של המוסד לביטוח לאומי?
תשובה: אין הבדל בין חוות-דעת מטעם מי מבעלי הדין, שאין חולק שניתן להעבירה לעיון המומחה, לבין החלטות של המוסד לביטוח לאומי, מה גם שבמסמכי המוסד לביטוח לאומי קיימים חלקים שאינם יכולים להיחשב כחוות-דעת והכוונה למשל, לתלונות של הנפגע, ממצאים בדבר בדיקות וטיפולים שעבר הנפגע שבוודאי נופלים בגדרו של הביטוי "רשומה רפואית". לעניין זה ראה גם ת"א (שלום קר') 694/06 {סולומון דוד נ' דשנים וחומרים כימיים בע"מ, תק-של 2008(1), 8713 (2008)}, שם התיר בית-המשפט לצדדים להעביר למומחה מטעם בית-המשפט את ההחלטות והפרוטוקולים של המוסד לביטוח לאומי.
ב- ת"א (שלום נצ') 4654-07 {זידאני חוסיין נ' עיריית טמרה, תק-של 2008(4), 31199 (2008)} קבעה כב' השופטת עירית הוד כי מעיון בחוות-דעתו של ד"ר קליגמן, המומחה הרפואי מטעם המשיבות עולה, כי הפרוטוקולים של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי עמדו לנגד עיניו ועל-כן מהווים חלק מהתשתית שעמדה ביסוד חוות-הדעת מטעם הנתבעות.

שאלה: האם מומחה בית-המשפט רשאי לשוחח טלפונית עם המומחים מטעם בעלי הדין?
תשובה: ב- ת"א (שלום ת"א) 51155-08 {רפי בן לולו נ' נסי ניסן אברהם, תק-של 2010(2), 19182 (2010)} קבע כב' השופט ירון בשן כי למרות לשונה של תקנה 132 לתקסד"א, "שמיעת" דעתו של מומחה נעשית על-ידי עיון בחוות-דעתו ולא על-ידי שיחת טלפון אשר אינה מתועדת ואין בידי הצד שכנגד ובידי בית-המשפט לדעת אל נכון מה בדיוק נאמר בה. לאור זאת מונחה המומחה, ד"ר לין, להימנע משיחות בעל-פה עם המומחים מטעם הצדדים בנוגע לחוות-דעתם.

שאלה: האם ניתן להציג בפני מומחה בית-המשפט תיק משטרה?
תשובה: ב- ת"א (שלום נצ') 7614-07 {עזבון המנוח אופק ירדנאי ז"ל נ' אביטל בל, תק-של 2009(2), 39478 (2009)} הדגיש כב' השופט אברהים בולוס בהחלטתו כי הצדדים אינם רשאים להמציא למומחה תיעוד שאינו רפואי כגון תיק משטרה.

10. בקשת הוראות – תקנה 133 לתקסד"א
שאלה: האם בסמכותו של מומחה בית-המשפט לפנות לבית-המשפט בבקשה למתן הוראות?
תשובה: כן. על-פי תקנה 133 לתקסד"א רשאי מומחה שמונה על-ידי המשפט לפנות אליו, בכל עת, בבקשה למתן הוראות לעניין מילוי תפקידו. תקנה הנ"ל, מאפשרת למומחה מטעם בית-המשפט לפנות לבית-המשפט בכל עת. בנוסף, תקנה זו מאפשרת ניהול ההליך במהירות, שכן המומחה מטעם בית-המשפט אינו זקוק רשות כזו או אחרת של בעל דין ולמעשה יש למומחה מטעם בית-המשפט "דלת פתוחה" לבית-המשפט.

שאלה: אימתי המומחה מטעם בית-המשפט יעשה שימוש בתקנה 133 לתקסד"א?
תשובה: אנו סבורים כי במקרה, לדוגמה, וצד למשפט אינו משתף פעולה עם מומחה בית-המשפט, אזי בסמכותו של המומחה לפנות לבית-המשפט ולבקש מהאחרון הוראות כיצד למלא את תפקידו בלא שיתוף הפעולה של הצד ה"מסרב" כאמור.
דוגמה אחרת היא, כאשר בעל דין אינו משלם את שכר-טרחתו של מומחה בית-המשפט כפי שקבע בית-המשפט בהחלטתו למינוי המומחה. במקרה זה בסמכותו של המומחה לפנות לבית-המשפט בבקשה כדי שהאחרון יורה לו באם להמשיך את תפקידו וכיוצא בזה.

11. חוות-דעת מומחה שמינה בית-המשפט ושליחת שאלות הבהרה – תקנה 134 לתקסד"א
שאלה: אימתי על מומחה בית-המשפט להגיש את חוות-דעתו?
תשובה: תקנה 134 לתקסד"א קובעת, כי מומחה שמינהו בית-המשפט או הרשם יגיש לו את חוות-דעתו תוך שלושים ימים מיום מינויו, זולת אם הורה בית-המשפט או הרשם הוראה אחרת. חוות-הדעת תוגש במספר עותקים שיורה בית-המשפט או הרשם ובית-המשפט ימציא אותם לבעלי הדין. בעל דין רשאי לבקש בכתב, באמצעות בית-המשפט, הבהרות מהמומחה על חוות-דעתו.

שאלה: לאחר קבלת חוות-הדעת מטעמו של מומחה בית-המשפט, כיצד על בעל הדין לנהוג במקרה וחוות-הדעת כאמור אינה "נוחה" לו?
תשובה: חוות-דעת של מומחה אינה בבחינת אורים ותומים. גם מומחה מוסכם על-ידי בעלי הדין עשוי לטעות. לפיכך, בא הדין וקובע כי בעל דין שדעתו אינה נוחה מחוות-דעתו של מומחה רשאי לבקש ממנו, באמצעות בית-המשפט, הבהרות לחוות-הדעת {ראה תקנה 134(ג) לתקסד"א}.

שאלה: האם שאלות ההבהרה והתשובות להן מהוות כחלק בלתי-נפרד מחוות-הדעת?
תשובה: כן. שאלות הבהרה והתשובות עליהם, הינן חלק בלתי-נפרד מחוות-הדעת, וככאלה רשאי בית-המשפט לסמוך עליהן {ע"א 402/85 רחל מרקוביץ נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1), 133, 139 (1987)}.



שאלה: מה מטרתן של שאלות ההבהרה?
תשובה: "שאלות הבהרה" כשמן כן הן. הן מיועדות להבהיר דברים שנאמרו בחוות-הדעת. כך, למשל, אם מומחה קובע דרגת נכות באחוז מסויים, ללא שיציין או יפרט מה הפגם שמצא אצל הנבדק - יש מקום לבקשו להבהיר על-סמך מה קבע מה שקבע. ובדומה לזה, קביעות שבחוות-הדעת שמבקשים להבהירן, וניתן לעשות כן על-ידי שאלות המופנות בכתב אל המומחה.
על שאלות ההבהרה להיות רלוונטיות ונובעות מחוות-הדעת, זאת להבדיל מחקירת המומחה, אל להן להיות טורדניות ואין לנסות באמצעותן לקעקע חוות-דעת המומחה, לרבות בחינת מידת מומחיותו של המומחה ומהימנותו {בש"א (יר') 4215/07 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' אסתר גודניאן, תק-מח 2007(1), 4386 (2007)}.
שאלות "הבהרה" שמטרתן בחינת מומחיותו של המומחה פסולות בתור שכאלה. כמו-כן, לא תותרנה שאלות הבהרה שהינן בעלות אופי קנטרני, טורדני או שמטרתן "שיג-ושיח" וניגוח חוות-הדעת המומחה, למרות שניתן לעשות כן במסגרת חקירת המומחה בבית-המשפט.
ניתן להציג למומחה במסגרת שאלות הבהרה כל שאלה שיש בה כדי להבהיר את האמור בחוות-הדעת, בבחינת השלמה לחוות-הדעת, ובלבד שהשאלות שתוצגנה נוגעות לחלק מהותי של חוות-הדעת ונובעות ממנה {בש"א (מחוזי ת"א) 15693/09 המרכז לבריאות העין בע"מ נ' אייל פריגת, תק-מח 2009(3), 12701 (2009)}.
מטרתן של שאלות ההבהרה הינה להבהיר סתומות בחוות-דעת המומחה, להסביר סתירה שבה, לסילוק דו-משמעויות בהבנה ולפרש מסקנות שלא פורשו די צרכן {ת"א (יר') 939/94 סמיר עודה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 96(1), 1108 (1996)}.

שאלה: מהו היקף השאלות ה"מותר" לשלוח למומחה בית-המשפט?
תשובה: ההלכה בנוגע להיקפן של שאלות ההבהרה אינה ברורה, והדעות בנדון חלוקות. מחד, הביע בית-המשפט את ההשקפה כי מפני ששאלות ההבהרה נועדו לייתר את הצורך בהזמנת המומחה לחקירה נגדית, רצוי שלא להגביל את מסגרתן. מאידך, סבר בית-המשפט כי קיימת סמכות בידיו לפסול שאלות הבהרה שחורגות מן ההיקף הראוי {לעניין זה ראה ת"א (שלום הר') 1472-08-09 רובי אסרף נ' תנועת בני עקיבא, תק-של 2010(4), 69543 (2010); ת"א (שלום רח') 1163-07 חברת אשל היאור בע"מ נ' חברת מרבד עבודות עפר בע"מ, תק-של 2010(3), 78009 (2010); בש"א (מחוזי-יר') 4215/07 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' אסתר גודניאן, תק-מח (2007(1), 4386 (2007); תא"מ (שלום יר') 7385-09 אחי, מהנדס קליין נ' סיגלית מתתיהו, תק-של 2010(3), 58075 (2010); בש"א (מחוזי ת"א) 15693/09 המרכז לבריאות העין בע"מ נ' אייל פריגת, תק-מח 2009(3), 12701 (2009); ת"א (שלום רח') 1291/06 אישח אהרון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2008(2), 22125 (2008)}.

שאלה: אימתי יבטל בית-המשפט את מינויו של מומחה בית-המשפט מטעמו?
תשובה: ב- בש"א (שלום חי') 2745/06 {א. סמארה חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' מנוף כרמל בע"מ, תק-של 2006(1), 32506 (2006)} קבעה כב' השופטת ב' טאובר כי מאחר ועל-פי הוראת תקנה 134 לתקסד"א אמור המומחה להמציא חוות-דעתו תוך 30 יום ומאחר והמומחה לא המציא חוות-דעתו תוך למעלה מ- 14 חודשים לאחר מינויו חרף האורכות שניתנו ואף לא טרח להשיב להחלטות בית-המשפט – אין מנוס מלהורות על ביטול מינויו של המומחה בתיק זה.

12. צירוף אסמכתאות לחוות-דעת מומחה – תקנה 134א לתקסד"א
שאלה: האם על המומחה לצרף לחוות-דעתו אסמכתאות אשר המומחה הסתמך עליהן?
תשובה: כן. על-פי תקנה 134א לתקסד"א, על מומחה שמונה על-ידי בעל דין או על-ידי בית-המשפט לצרף לחוות-הדעת המוגשת על ידו רשימת האסמכתאות אשר המומחה הסתמך עליהן בחוות-דעתו {ראה גם ת"א (שלום חי') 9929/01 עילית חברה לביטוח בע"מ נ' דב יוסף, תק-של 2007(1), 12415 (2007)}.

13. בדיקה רפואית נוספת – תקנה 135 לתקסד"א
שאלה: האם בסמכותו של בית-המשפט להורות על בדיקה רפואית נוספת ובעקבותיה להגיש אף חוות-דעת נוספת?
תשובה: כן. תקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כי "בית-המשפט או הרשם רשאי להורות למומחה רפואי לבדוק בדיקה נוספת מי שטעון בדיקה לפי סימן זה ולהגיש חוות-דעת נוספת; כן הוא רשאי להורות לבעל דין שיעמיד מי שטעון בדיקה כאמור לבדיקה נוספת בידי מומחה רפואי אחר".

14. תיקון כתב טענות עקב חוות-דעת מומחה – תקנה 136 לתקסד"א
שאלה: אימתי ניתן לתקן את כתבי הטענות?
תשובה: הרשות שניתנה לתיקון כתב תביעה לפי תקנה 136 לתקסד"א, יסודה בחוות-דעת מומחה שהומצאה מטעם בית-המשפט, ולא על-ידי צד כלשהו {ראה למשל ת"א (שלום יר') 10628/04 סוכר יוסף גורג נ' ארדן פרויקטים 1985 בע"מ, תק-של 2007(4), 1015 (2007); רע"א 9615/06 הלן קרפילובסקי נ' ישיבת נזר ישראל, תק-על 2007(1), 1434 (2007); ת"א (חי') 9761/05 סימני יפית נ' שירותי בריאות כללית, תק-של 2007(1), 21499 (2007)}.

שאלה: תוך כמה זמן על בעל הדין להגיש את כתב טענותיו המתוקן?
תשובה: לשון תקנה 136 לתקסד"א מדברת ברורות על-כך שהצד רשאי לתקן את כתב התביעה תוך 15 יום מהיום "שהומצאה לו חוות-דעתו של המומחה", והיא אינה חלה במקרה בו בעל הדין עצמו הוא ש"ממציא" את חוות-הדעת {ע"א 2585/89 קרטין נ' עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ, תק-מח 2001(1), 756 (2001); ת"א (שלום יר') 13962-07 יאיר בן דוד נ' ישראל בן אהרון, תק-של 2011(1), 20332 (2011)}.
נדגיש כי יש להגיש את כתב התביעה המתוקן בתוך 15 ימים ממועד המצאת חוות-דעת המומחה, ואין די בהגשת הודעה לבית-המשפט בתוך 15 הימים, ובה מודיע צד כי הוא מתקן את כתב הטענות.

שאלה: האם הזכות לתקן את כתב ההגנה על-ידי הנתבע טומנת בחובה גם את הזכות לתקן את ההגנה כולה?
תשובה: כן. הזכות לתקן את כתב ההגנה על-ידי הנתבע טומנת בחובה גם את הזכות לתקן את ההגנה כולה, וכוללת את הזכות אף להגיש תביעה-שכנגד והודעת צד שלישי. לפיכך, גם כשמדובר במשלוח הודעות צד ג', אין הנתבע מוגבל למשלוח הודעות הנובעות במישרין מהתיקון שנעשה בכתב התביעה {רע"א 507/97 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' סביון, פ"ד נא(2), 656 (1997)}.

שאלה: מדוע בעל הדין אינו זקוק לקבל רשות מבית-המשפט לתקן את כתב טענותיו?
תשובה: מתקין התקנות נתן דעתו למצב בו בעקבות קבלת חוות-דעת מומחה, ייתכן ויתעורר צורך בתיקון כתב התביעה, ועל-כן מצא לנכון לקבוע מתן רשות לתיקון האמור, אף ללא נטילת רשות בית-המשפט {ת"א 18923/00 בר-רומי נ' נאות דברת פיתוח ובניין בע"מ, פדאור 05(15), 347 (2005)}.

שאלה: האם כאשר בית-המשפט מורה על קבלת חוות-דעת נוספת, באפשרותו של בעל הדין לתקן את כתב טענותיו?
תשובה: לא. הגשת חוות-דעת נוספת של בעל דין בעקבות חוות-דעתו של מומחה בית-המשפט, אינה נופלת בגדרה של תקנה 136 לתקסד"א {בר"ע (מחוזי חי') 731/06 חישולי כרמל בע"מ נ' יוסי קריאף, תק-מח 2006(4), 7378 (2006); ת"א (שלום קר') 6752-02 סמיר משיעל נ' גסאן אליאס, תק-של 2010(3), 27928 (2010)}.

15. אי-קיום התקנות – תקנה 137 לתקסד"א
שאלה: מה הדין כאשר בעל דין לא צירף חוות-דעת מטעמו?
תשובה: הסנקציה בגין אי-צירוף חוות-דעת הינה מניעת בעל הדין להוכיח עניין שברפואה מטעמו {ראה תקנה 137(א) לתקסד"א} ואין דין התביעה להימחק על-הסף בגין מחדל זה {ת"א 19785/05 רקורד שיפר השירות בע"מ נ' רחל לוי, פדאור 05(11), 507 (2005); ת"א (שלום נצ') 7491-07 ג'מיל פרח בראנסה נ' כמאל רזק, תק-של 2008(4), 50200 (2008); ת"א (שלום חי') 9679-10-09 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מוריס לוי, תק-של 2010(3), 82636 (2010)}.


שאלה: מהו "הצדק סביר"?
תשובה: תקנה 137(ב) לתקסד"א קובעת, כי בית-המשפט לא יתיר עניין שברפואה מטעמו של בעל דין, אם הוא לא נענה כלל לדרישה להיבדק או לא במידה מספקת "ואי-היענות היתה ללא הצדק סביר".
תקנה הנ"ל דנה בסוגיה לפיה בעל דין אשר הגיש לבית-המשפט חוות-דעת רפואית מטעמו סירב להיבדק על-ידי מומחה רפואי מטעם הצד שכנגד, במקרה כזה בית-המשפט נדרש לקבוע באם הסירוב היה מוצדק אם לאו, קרי, קיים הצדק סביר אזי בית-המשפט יתיר את חוות-הדעת מטעמו אף-על-פי שלא נבדק על-ידי הצד שכנגד, אך אם ההצדק אינו סביר בית-המשפט לא יתיר שימוש בחוות-דעת מטעמו של אותו בעל דין.
בית-המשפט נדרש לדון בסוגיה זו מספר רב של פעמים וקבע, כי יש ליתן פירוש הנוטה לטובתו של התובע, הנדרש להיבדק, בכל הנוגע למהותו של ההצדק הסביר {ראה למשל, בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3), 449 (1981); ת"א (מחוזי יר') 5324/03 א' ס' נ' ד"ר גדעון מן, תק-מח 2010(3), 13143, 13226 (2010); ת"א (שלום נצ') 6301-07 מדינת ישראל נ' עבדאללה הנייה, תק-של 2009(3), 30509 (2009)}.

שאלה: כיצד עלינו לבחון את ה"הצדק הסביר"?
תשובה: ההצדק הסביר נבחן במבחן כפול. האחד, האם סביר סירובו של הנתבע והאם סירובו עלול לפגוע בהכרעה צודקת במשפטו. השני, המבחן האובייקטיבי - האם בנסיבות כל מקרה התנהגות בעל הדין הגונה וסבירה {ראה לעניין זה גם ת"א (שלום נת') 3850/00 ויינר יששכר נ' מפעלי ע' שנפ ושות' בע"מ, תק-של 2001(4), 7780 (2001)}.

16. פסילת חוות-דעת
שאלה: אימתי ייפסל המומחה או אמיתי תיפסל חוות-דעתו?
תשובה: הנחת היסוד ונקודת המוצא הינה שמומחה רפואי שמונה מטעם בית-המשפט, פועל ביושר ובניטרליות ואינו נוטה לצד כלשהו וכי מדובר בגורם חסר פניות ואובייקטיבי {ת"א (שלום ב"ש) 6218-06 יצחק ביטון נ' שירותי בריאות כללית, תק-של 2010(3), 28449 (2010)}.
פסילת מומחה הינו צעד חריג שאינו נעשה כדבר שבשגרה {רע"א 2273/99 ישראל ויצמן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, תק-על 99(2), 761 (1999); ת"א (חי') 1465/00 אפרת עמר נ' איילון חברה לביטוח, תק-מח 2002(3), 22758 (2002); ת"א (חי') 1144/95 בכרי נ' בכרי, תק-מח 2002(2), 1180 (2002)} וכי ביקורת על מסקנותיו הרפואיות של המומחה שהן למעשה טענות לעניין נכונותה ומשקלה של חוות-הדעת, אינן נימוק לפסילת מומחה או פסילת חוות-הדעת {בש"א (נצ') 1963/02 שיבלי עארף נ' כלל חברה לביטוח, תק-מח 2002(2), 4875 (2002); ת"א (יר') 1577/97 אחמד חזין נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2001(1), 11509 (2001); ת"א (שלום יר') 15466/06 רבקה מאי נ' "המרכז הרפואי "שערי צדק, תק-של 2009(2), 19835 (2009)}.
מקום בו ייקבע כי נפל פגם בחוות-דעת המומחה, אם בשל הישענותה על מצגים מטעם הנבדק או הסקת מסקנות שגויה, רשאי בית-המשפט לפסוק שלא בהתאם לחוות-הדעת {ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5), 170, 174 (1993)} ואין הדבר מביא לפסילת חוות-הדעת או למינוי מומחה אחר אלא מקום בו בית-המשפט מוצא כי אינו יכול לפסוק על בסיס המידע והטענות שהונחו בפניו {רע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4), 673, (2002); רע"א 4195/02 סהר נ' ליפשיץ, פ"ד נו(5), 774 (2002)}.
גם אם היה קיים ניגוד עניינים או קשר בין המומחה לבין אחד מבעלי הדין או באי-כוחו, הרי שאין הדבר מביא לפסילה. ההחלטה בעניין זה תלויה במספר משתנים, ובהם: טיב מערכת היחסים המקימה חשד לניגוד עניינים, תכיפות הקשר בין הצדדים, סמיכות הזמנים ונכונותם של כל המעורבים לחשוף את המידע הרלוונטי בפני בית-המשפט. גם המועד שבו מוגשת הבקשה לפסילת המומחה רלבנטי בכגון דא. לא ניתן להצביע מלכתחילה על שיקול אחד שיזכה תמיד לבכורה, ויש לבחון כל מקרה לגופו.
לא כל מקרה של סטיה בשגגה מהוראות התקנות צריך להביא לפסילתו של המומחה, וכי ניתן לרפא את הפגם במקרים המתאימים {ראה למשל רע"א 6116/97 דר' אברהם שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-על 97(3), 1051 (1997)}.
ב- רע"א 7714/05 {אלגרה כהן נ' רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה, תק-על 2006(1), 1736 (2006)} קבע כב' השופט א' ריבלין כי המומחה חיווה כאמור דעתו מבלי לבדוק שוב את המבקשת לאחר הטיפול הפסיכולוגי, כפי שסבר הוא עצמו שראוי היה לעשות. בית-משפט קמא ראה בכך פגם המצדיק את פסילת חוות-הדעת, ובמסקנה זו אין עילה להתערב.
כשממנה בית-המשפט חוקר או מומחה מטעמו, על-מנת שיערוך חשבונות וחקירות וימציא לו על-כך דין וחשבון או חוות-דעת, אין בעצם המינוי למנוע מהצדדים להביא ראיות אחרות שיש להם, אף באותם עניינים אשר מי שנתמנה כאמור נתבקש לחקור בהם {ע"א 332/80 דוד חיטרמן נ' מוצרים כימיים בע"מ, פ"ד לז(1), 401 (1983)}.
בכל הקשור לשיקולים שיביאו לפסילת מומחה, אין בהכרח דינו של מומחה מטעם בית-המשפט כדינו של מומחה שמונה מטעם הצדדים, ולכאורה ניתן להעלות על-הדעת פגמים שיביאו לפסילת חוות-דעת מומחה אובייקטיבי שמונה על-ידי בית-המשפט, אך לא יביאו בהכרח לפסילת חוות-דעת מומחה מטעם הצדדים, שכאמור, מלכתחילה נתפסת כמוטה, במידה כלשהי, לטובת צד זה או אחר.
יחד-עם-זאת, יש לזכור - אף פסילת חוות-דעת של מומחה שמונה מטעם בית-המשפט אינה כלל וכלל דבר של מה בכך. פסילתו של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית-המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות-דין או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום-לב {א' ריבלין תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, 577; רע"א 7265/95 שרון גלדשטיין נ' ג'נט בראל, פ"ד נ(3), 214 (1996)}.
כאמור, בין שאר השיקולים שמביא בית-המשפט, בבואו להחליט אם לפסול את חוות-דעתו של המומחה הרפואי, יהיה השיקול אם המסמכים נתבקשו על-ידי המומחה עצמו או הומצאו לו על-ידי אחד מבעלי הדין או אם פעל המומחה בתום-לב. לא בכל מקרה בו שוגה המומחה בקבלת מסמך אסור, יביא הדבר בהכרח לפסילתו.
ואם-כך לעניין מסמכים אליהם נחשף מומחה מטעם בית-המשפט לאחר מינוי ותוך כתיבת חוות-דעתו, על אחת כמה וכמה נכונים הדברים עת נחשף המומחה למסמך כלשהו שנים קודם שחיווה דעתו. כלומר, אותה התייעצות ראשונית לא תביא, אך בשל עצם התקיימותה בעבר, לפסילה מיידית. יש לבחון כאמור, ברמה העובדתית, את מהות החומר אליו נחשף המומחה {דברי כב' השופטת הילה גרסטל ב- ת"א (מחוזי מר') 4808-03-09 א.מ.י טכנולוגיות רפואיות בע"מ נ' תמרה מצגר, תק-מח 2010(1), 5840 (2010)}.

שאלה: האם פגם שנפל בחוות-הדעת {כגון עיון המומחה במסמכים פסולים} יביא לביטולה המוחלט של חוות-הדעת?
תשובה: לא. הכלל הוא כי "בדיעבד, משעיין כבר המומחה בחוות-הדעת או במסמכים הפסולים, לא יוחלף המומחה במומחה אחר אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שגרם לעיוות-דין" {א' ריבלין תאונת הדרכים (מהדורה שלישית), 579; ת"א (שלום יר') 4457/07 מוחמד ח'אלד מוהנא נ' מחאג'נה פלאח, תק-של 2010(1), 8914 (2010)}.

שאלה: האם קשרי עבודה קבועים ורצופים עם צד למשפט, הינה עילה לפסילת המומחה?
תשובה: תלוי. מקום שאין קשרי עבודה קבועים ורצופים, בין המומחה לחברת הביטוח {למשל}, אין להיתפס לחוות-דעת מקרית שניתנה לבקשת צד, כעילה לפסילת מומחה. במדינה קטנה כישראל, קשה יהיה למצוא מומחה אשר במועדים כלשהם, לא נתן חוות-דעת לתובעים, או לנתבעים, או על-פי מינויו של בית-משפט. תופעות אלה הן דבר יום-ביומו.
פסילת מומחים כאלה, כדבר שבשגרה, לא תאפשר מינוי מומחים מתאימים. אמת המבחן היא איפוא, האם מדובר בקשרי עבודה קבועים, בין מומחה לצד במשפט, או בפניה מקרית של צד לאותו מומחה בעבר {ראה גם ת"א (שלום ת"א) 36168-08 עופר בן אלי נ' הצדף עינוגי ים בע"מ, תק-של 2009(3), 22316 (2009); ת"א (שלום ק"ג) 506-05 נסים מדר נ' רפי בוקר, תק-של 2010(2), 59674, 59678 (2010)}.

17. חוות-דעת מומחה ותעודת רופא – סעיף 20 לפקודת הראיות
שאלה: מהי הדרך הראויה להגשת חוות-דעת מומחה בשאלה שבידיעה מקצועית?
תשובה: סעיף 20 לפקודת הראיות מתווה את הדרך הראויה להגשת חוות-דעת מומחה בשאלה שבידיעה מקצועית.
על חוות-דעת כזו לציין פרטי השכלתו ופרטי ניסיונו של המומחה ובהתאם לתקנות על חוות-דעת כזו להיות מוגשת מבעוד מועד לפני הדיון על-מנת שהצדדים יהיו ערוכים להתמודד משפטית עם אותה חוות-דעת {ת"א (שלום ת"א) 156802-09 שלמה מונסטרסקי נ' מפעלי תיירות עין גב, תק-של 2010(4), 118098, 118102 (2010)}.

שאלה: מה מטרתו של סעיף 20 לפקודת הראיות?
תשובה: סעיף 20 לפקודת הראיות נועד לאפשר הגשת חוות-דעת מומחה בכתב אף מבלי לחקרו על חוות-הדעת, וסעיף 26(א) לפקודת הראיות משלים הוראה זו בקובעו כי "הוראות סימן זה אינן גורעות מכוחו של בית-המשפט לצוות כי מומחה או רופא או עובד הציבור ייחקרו בבית-המשפט, ובית-המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על-כך".

שאלה: האם תסקיר המוגש על-ידי פקיד סעד הינו חוות-דעת כמשמעה בסעיף 20 לפקודת הראיות?
תשובה: לפקידי סעד יש מעמד מוכר ומוגדר בחיקוקים שונים ומוקנות להם סמכויות בתחומים רבים. תסקיר המוגש על-ידי פקיד סעד לבית-המשפט איננו, אומנם, בגדר חוות-דעת של מומחה, כמשמעה בסעיף 20 לפקודת הראיות, אך, על-פי הדין, עשוי פקיד הסעד ובדרך-כלל גם נדרש, לכלול בתסקירו גם את חוות-דעתו {תמ"ש (משפחה טב') 22602-09-10 אלמוני נ' פלונית, תק-מש 2011(4), 707, 712 (2011)}.

18. חזקת חתימה – סעיף 21 לפקודת הראיות
שאלה: מהי החזקה הקבועה בסעיף 21 לפקודת הראיות וכיצד ניתן להפריכה?
תשובה: קיימת חזקה שבחוק אשר ניתנת לסתירה על-ידי מי שהיא פועלת לחובתו, ברמת הוודאות המוטלת על התובע במשפט אזרחי, כי החתימה על התעודה אשר נעשתה בישראל היא נכונה וכל זאת בכפוף לכך שהתביעה, לדוגמה, תרים את הנטל להוכחת עובדות התשתית של החזקה שבחוק למעלה מכל ספק סביר.
ב- ת"פ (שלום רמ') 2775/01 {מדינת ישראל נ' רוסו פיוטר, תק-של 2003(1), 23798, 23799 (2003)} קבעה כב' השופטת ליאורה פרנקל כי במקרה דנן, אין בידי התביעה לזמן למתן עדות את עורך התעודה הרפואית הואיל ועל-פי רישומי התביעה הנ"ל עזב את הארץ.

19. חוות-דעת ותעודת רופא שנעשו מחוץ לישראל – סעיף 22 לפקודת הראיות
שאלה: מה הדין באשר להגשת חוות-דעת או תעודת רופא שנעשו מחוץ לישראל?
תשובה: לשונו של סעיף 22 לפקודת ראיות מלמדת כי ניתן גם ניתן להגיש כראיה במשפט חוות-דעת או תעודות רופא שנעשו מחוץ לישראל ובלבד שאושרו על-ידי נציג ישראלי, כאמור. ברי כי חוות-דעת או תעודות רופא מעין אלה, ייתכן ויוכנו על-ידי מומחים ששמותיהם אינם מופיעים בפנקס המומחים הרפואיים של מדינת ישראל והמחוקק הישראלי, בהיותו מודע לנקודה הזו, איפשר הגשתן כראיה בהליכים משפטיים {ת"א 13088/99 סראחין רבחי דאוד עבדאללה נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פדאור 02(11), 813 (2002)}.
יש להתייחס בכובד ראש לדרישות המחוקק המעוגנות בסעיף 22 לפקודת הראיות. ניתן להיווכח כי סעיף 22 לפקודת הראיות מעגן בתוכו תנאים מהותיים שיש בהם כדי להבטיח מהימנותן של חוות-דעת רפואית "זרות" באופן שיתאפשר לבתי-המשפט הישראליים לסמוך על האמור בהן.
קיום דרישות פרק ג' לפקודת הראיות, מהווה איזון להיתר הגשת חוות-דעת של מומחים זרים, שזהותם אינה ידועה לבית-המשפט.
ברור כי ייתכן וחוות-דעת או תעודות רופא יוכנו על-ידי מומחים ששמותיהם אינם מופיעים בפנקס המומחים הרפואיים של מדינת ישראל והמחוקק הישראלי איפשר את הגשת הראיות המבוקשות בכפוף לאישור הקונסולרי האמור {ראה גם בש"א (שלום יר') 2741/02 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' מחמד צאלח אל רשאיידה, תק-של 2002(2), 17636, 17637 (2002); ת"ק (תביעות קטנות רח') 1240/06 תמרי סימה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2007(2), 21399 (2007); ת"א (שלום יר') 3183/02 {טילמן דוד נ' מלון הולידי אין קראון פלאזה, תק-של 2006(1), 16202 (2006); ת"פ (מחוזי יר') 3150/02 {מדינת ישראל נ' מהדי (בן סלים) עבדאללה, תק-מח 2004(1), 4080 (2004)}.

20. תעודת עובד הציבור – סעיף 23 לפקודת הראיות
שאלה: מה משמעות הוראת סעיף 23 לפקודת הראיות?
תשובה: משמעותה של הוראה זו הנה, כי תעודת עובד הציבור מהווה תחליף לעדות ראשית.

שאלה: מהי מטרת הוראת סעיף 23 לפקודת הראיות?
תשובה: מטרת הוראה זו היא לחסוך בזמנם של עובדי הרשות הציבורית במקרים שבהם נדרשת עדותם בעניין פרטים המעוגנים במסמכים רשמיים, המגיעים אליהם בתוקף תפקידם {ת"פ (איזורי יר') 446-08 מדינת ישראל - משרד התמ"ת מחלקה משפטית - עו"ז - אחים עלי שקיראת בע"מ, תק-עב 2011(4), 6150, 6151 (2011)}.

שאלה: אימתי ניתן לקבל תעודת עובד ציבור כראיה?
תשובה: על-פי הוראת סעיף 23 לפקודת הראיות, ניתן לקבל תעודת עובד הציבור כראיה במידה ואין חשש לעיוות-דין {ת"א (שלום נצ') 1655-02-08 אחמד מועד נ' איליא נשאשיבי, תק-של 2011(2), 168327, 168328 (2011); תא"ק (שלום ת"א) 5916-04-09 בר טכנולוגיות (ד.ש.) בע"מ נ' החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ, תק-של 2010(3), 87058, 87063 (2010)}.

שאלה: מדוע נחוצה תעודת עובד ציבור?
תשובה: תעודת עובד ציבור נחוצה להוכחת עצם קיומו של רישום במסמך רשמי ולא כראיה לאמיתות תוכנו של אותו רישום. לפיכך, אין חשיבות לתאריך שבו נעשתה התעודה או לקביעה בידי מי נעשתה, ובלבד - "שתהא חתומה בידי עובד הציבור שעשה את הרישום או את המעשה או קיבל את הידיעה שנרשמה" {ת"פ (שלום יר') 4235/06 מדינת ישראל נ' עטון ריאד, תק-של 2009(1), 40661, 40663 (2009)}.

שאלה: האם ניתן בהסכמה להגיש תעודת עובד ציבור?
תשובה: כן. ב- חע"מ (שלום ב"ש) 146-05 {נואף אלשייך נ' מ.י. ו.מ. לתכנון ובניה שמעונים, תק-של 2011(1), 164510 (2011)} הסכים הסנגור כי במקום זימון העדים ניתן יהיה להסתפק בתעודת עובד ציבור על-פי סעיף 23 לפקודת הראיות.

21. צורת חוות-הדעת והגשתה – סעיפים 24 ו- 25 לפקודת הראיות
שאלה: כיצד ניתן להבחין בין חוות-דעת לבין "תעודת רופא"?
תשובה: המונח "תעודת רופא" וכן הטופס הרלבנטי בפקודת הראיות, מובילים למסקנה כי יש להגדיר את מהותה של "תעודת רופא", להבדיל מחוות-דעת, למסמך אשר מתאר ממצאים בעטיה של בדיקה. כאשר המסמך מכיל מסקנה, אין מדובר ב"תעודת רופא" אלא בחוות-דעת של מומחה {א' גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי (התשס"א), 210}.

שאלה: האם קביעות הוועדה של המוסד לביטוח לאומי מהוות חוות-דעת מומחה או תעודה רפואית?
תשובה: קביעות הוועדה של המוסד לביטוח לאומי אינן מהוות "חוות-דעת מומחה" או "תעודת רופא" לצורך תקנה 127 לתקסד"א {ראה למשל ת"א (ת"א) 1118/96, בש"א 35765/99 וקסלר נ' מולה, דינים מחוזי לב(3), 712}.
ב- ת"א (שלום חי') 154-10-09 {הראל חברה לביטוח בע"מ נ' שרון גרינברג, תק-של 2010(3), 45776 (2010)} קבע כב' השופט יחיאל ליפשיץ כי דו"ח המוסד לביטוח לאומי שצורף על-ידי המשיב אינו ממלא אחר דרישת הדין, אין הוא ערוך בהתאם לסעיף 24 לפקודת הראיות ואינו מהווה "תעודת רופא או חוות-דעת של מומחה" כאמור בתקנה 127 לתקסד"א.

שאלה: כיצד תיערך חוות-דעת או "תעודת רופא"?
תשובה: סעיף 24 לפקודת הראיות, קובע כי חוות-דעת ו"תעודת רופא" ייערכו לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה לפקודה או בדומה להם ככל האפשר. עמידה בנוסח הבסיסי האמור הינה תנאי לקבילותה של התעודה {ת"א (ב"ש) 3086/98 בנק הפועלים לישראל בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-מח 2000(1), 28808 (2000); ע"פ (ת"א-יפו) 70671/04 אלוש אופיר נ' פרקליטות מחוז המרכז, תק-מח 2005(2), 693 (2005)}.

שאלה: מהם הפרטים שצריכים להיות בטופס "תעודת רופא"?
תשובה: הרופא צריך לציין את שמו, מענו, מקום עבודתו, מספר רישיונו ופרטי השכלתו וניסיונו {ת"ק (תביעות קטנות רמ') 36544-03-10 אלה ברק נ' ד"ר רסיו טובי, תק-של 2010(3), 25989, 25990 (2010)}.
ב- ת"א (שלום ת"א) 96667-99 {מורד חלקי חילוף בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, תק-של 2010(4), 72672, 72679 (2010)} קבע כב' השופט מיכאל תמיר כי חוות-הדעת איננה כוללת פירוט כלשהו לגבי נסיונו המקצועי של המומחה, ומכאן שהיא אינה ערוכה כנדרש בסעיף 24 לפקודת הראיות.
ב- ת"צ (מחוזי חי') 4535-10-09 {ד"ר בוריס לזרב נ' בית יצחק-משק יצחק אזרד בע"מ, תק-מח 2010(2), 2783 (2010)} קבע כב' השופט יגאל גריל כי לא ניתן לראות בתצהירים כחוות-דעת מומחה, שכן הם אינם עונים מן הבחינה הצורנית על האופן בו יש לערוך חוות-דעת. כלומר, לא מצויינים בתצהירים פרטי השכלתו של המבקש, ניסיונו, מקום עבודתו, וכן לא מופיעה ההצהרה בנוסח הקבוע בתוספת הראשונה לפקודת הראיות, או בנוסח הדומה לו, כדרישת סעיף 25(ג) לפקודת הראיות.

שאלה: מהי החשיבות בחתימה על חוות-הדעת או "תעודת הרופא"?
תשובה: החשיבות שבכך היא, שהחותם יודע את האחריות המוטלת עליו, באם המסמך כולל דברים שאינם אמת {רע"א 2750/94 ע' עציוני ובניו בע"מ נ' מוסא אלי, תק-על 94(2), 1836 (1994)}.

שאלה: מהי החשיבות באזהרת החותם?
תשובה: נעיר כי לא מדובר בפן טכני בלבד אלא מדובר בפן מהותי, ואם לא עשה כן המומחה לא ניתן להגיש המסמך כראיה לבית-המשפט, כפי שלא ניתן יהיה לדוגמה להגיש עדות של עד בתצהיר מבלי שיוזהר בנוסח האזהרה כנדרש, כיוון שאחרת אין כל משמעות לתצהיר {ת"א (ב"ש) 3086/98 בנק הפועלים לישראל בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-מח 2000(1), 28808 (2000); ת"א (שלום חי') 10292/99 שם טוב ראובן נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, תק-של 2004(2), 1617, 1624 (2004)}.
ב- ת"א (שלום חי') 3578-02-09 {ליתם הנדסה בע"מ נ' באירס אחזקות והשקעות 2000 בע"מ, תק-של 2010(2), 74712 (2010)} קבעה כב' השופטת תמר נאות פרי כי מעיון בנספח "ד" לתצהיר עולה כי המסמך אינו עונה על דרישות סעיף 24 לפקודת הראיות, לרבות לאור העובדה שהוא אינו מכיל את ההצהרה - שהינה חלק מהותי מחוות-הדעת, לפיה החתום על חוות-הדעת מצהיר כי יודע שחוות-הדעת או התעודה יוגשו כראיה לבית-המשפט וכי דינה כדין עדות בשבועה בבית-המשפט. ללא החלק ההצהרתי אין המסמך קביל כראיה.