שאלות ותשובות בסדר דין אזרחי
הפרקים שבספר:
- תובענה שאינה במקרקעין (תקנה 3 לתקנות)
- תובענה שבמקרקעין (תקנה 4 לתקנות)
- הסכם שיפוט (תקנה 5 לתקנות)
- מקום שיפוט במקרים אחרים (תקנה 6 לתקנות)
- בקשה להעברת עניין לבית-משפט אחר (תקנה 6א לתקנות)
- תובענות בנושא אחד בבתי-משפט אחדים (תקנה 7 לתקנות)
- פתיחת תובענה (תקנות 7א עד 7ג לתקנות)
- מסירת כתב תביעה (תקנה 8 לתקנות)
- פרטי כתב תביעה (תקנה 9 לתקנות)
- מען להמצאה (תקנה 10 לתקנות)
- בעלי דין נציגים ותובע נציג (תקנות 11 ו- 12 לתקנות)
- יש להראות עניינו של הנתבע (תקנה 13 לתקנות)
- הסעד המבוקש (תקנה 14 לתקנות)
- סעד לתביעות שונות (תקנה 15 לתקנות)
- הסכום שיש לפרשו (תקנה 16 לתקנות)
- תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים (תקנה 17 לתקנות)
- הזמנה לדין (תקנות 18 עד 20 לתקנות)
- צירוף תובעים (תקנה 21 לתקנות)
- צירוף נתבעים (תקנה 22 לתקנות)
- סייג לצירוף (תקנה 23 לתקנות)
- מחיקת בעלי דין והוספתם (תקנה 24 לתקנות)
- בקשה לשינוי בעל דין (תקנה 25 לתקנות)
- הנוהל בשינוי בעל דין (תקנה 26 לתקנות)
- פסק-דין לטובת מקצת מבעלי דין (תקנה 27 לתקנות)
- ייצוג בעלי דין (תקנות 28 עד 31 לתקנות)
- פסולי-דין (תקנות 32 עד 35 לתקנות)
- חילופי בעל דין (תקנות 36 עד 43 לתקנות)
- עילות, תביעות ואיחודן (תקנות 44 עד 48 לתקנות)
- כתב הגנה וכתבי טענות אחרים (תקנה 49 עד 66 לתקנות)
- כתבי טענות – הוראות כלליות (תקנות 67 עד 90 לתקנות)
- תיקון כתב טענות (תקנות 91 עד 96 לתקנות)
- פסק-דין בהיעדר הגנה (תקנות 97 ו- 98 לתקנות)
- פגישת מהו"ת לבחינת האפשרות ליישוב התובענה בגישור (תקנות 99א עד 99יא לתקנות)
- סילוק על-הסף (תקנות 100 ו- 101 לתקנות)
- הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים (תקנות 102 עד 122 לתקנות)
- חקירות, חשבונות ובדיקת נכסים (תקנות 123 ו- 124 לתקנות)
- מומחים (תקנות 125 עד 137 לתקנות)
- פלוגתאות (תקנה 138 ו- 139 לתקנות)
- קדם משפט (תקנות 140 עד 150 לתקנות)
- המועד לדיון (תקנות 151 עד 153 לתקנות)
- התייצבות וטיעון (תקנות 157 עד 161 לתקנות)
- עדות (תקנות 162 עד 177 לתקנות)
- הזמנת עדים (תקנות 178 עד 189 לתקנות)
- פסק-דין ופסיקתה (תקנות 190 עד 201 לתקנות)
- סדר דין מקוצר (תקנה 202 עד 214 לתקנות)
- תובענות בסדר דין מהיר (תקנות 214א עד 214טז לתקנות)
- תובענה ממוכנת (תקנות 215א עד 215ד לתקנות)
- כתב-בי-דין אלקטרוני (תקנות 215ה ו- 215ו לתקנות)
- תביעה לפינוי מושכר (תקנות 215ז עד 215יג לתקנות)
- צד שלישי (תקנות 216 עד 223 לתקנות)
- טען-ביניים (תקנות 224 עד 232 לתקנות)
- אבעיות (תקנות 234 עד 239 לתקנות)
- בקשות בכתב (תקנות 241 עד 246 לתקנות)
- המרצת פתיחה (תקנות 248 עד 258 לתקנות)
- תובענה בענייני משפחה
- סעד זמני (תקנות 360 עד 392 לתקנות)
- סדר הדין בבית-הדין המיוחד (תקנות 393 עד 396 לתקנות)
- סדר הדין בערעור (תקנות 397 עד 471 לתקנות)
- טענת פסלות לישב בדין (תקנות 471א עד 471ג לתקנות)
- עורכי-דין (תקנות 472 עד 474 לתקנות)
- המצאת כתבי-בי-דין (תקנות 475 עד 503 לתקנות)
- תשלום לקופת בית-המשפט וממנה (תקנות 504 עד 510 לתקנות)
- הוצאות המשפט וערובה לתשלומן (תקנות 511 עד 519 לתקנות)
- שונות (תקנה 520 עד 529 לתקנות)
הסכום שיש לפרשו (תקנה 16 לתקנות)
שאלה: מהם שלושת המצבים בהם דנה תקנה 16 לתקסד"א?תשובה: כאשר התביעה הינה לסכום כסף שניתן לקבעו במדוייק; כאשר התביעה הינה לבירור חשבונות או למתן חשבונות ניתן לקבוע סכום מוערך בלבד; כאשר התביעה הינה בשל עילות כמפורט בסעיף-קטן (ג) אין צורך באזכור גובה התביעה.
שאלה: מהו הדין באשר לסכום שיש לפרשו?
תשובה: ב- ע"א 75/87 {איחסאן מחמד סעיד אלחמד נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4), 277 (1991)} נקבע כי עילת תביעה לגבי תשלומי העבר קמה למדינה עם כל תשלום ותשלום שהיא משלמת לנכה או לבן משפחת הנספה וכל תשלום מוליד עילת שיפוי חדשה, הניתנת למימוש על-ידי תביעה חדשה. כמו-כן נתונה למדינה אפשרות נוספת – הזכות להקדים ולתבוע מן המזיק, מראש, גם את תשלומי העתיד, וזאת בלא לפרש את הסכום המדוייק בהתאם לתקנה 16(ג) לתקסד"א. בדרך-כלל לא תתבע המדינה פיצוי בעבור תשלומיה העתידיים, אלא לאחר שלנכה זכאי נקבעה נכות צמיתה המגדירה את זכאותו לקבלת תגמולים לאורך ימים.
תקנה 16(ג) לתקסד"א חלה גם על תביעות שיפוי של המדינה בגין תשלום תגמולים עתידיים לנכים. אין מניעה שהמדינה תתבע ביחד עם תגמולי העבר גם את תגמולי העתיד, מבלי לפרש את הסכום המדוייק כאמור בתקנה 16(ב) הנ"ל {ע"א 340/86 מדינת ישראל נ' בולבול כדורי, פ"ד מג(4), 195 (1989)}.
ב- ע"א 389/81 {שמואל פבריקר נ' ברוך אליה, פ"ד לו(1), 697 (1982)} נדון מקרה בו המערער הגיש לבית-המשפט המחוזי תובענה נגד המשיבים לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו לו בתאונת דרכים. הוא לא פירש בכתב התביעה את הסכום הנתבע בגין נזק כללי. במהלך הקדם משפט קבע מומחה רפואי, שמונה על-ידי בית-המשפט, כי נכותו הצמיתה של המערער היא 5%. בית-המשפט המחוזי בסברו כי סך הפיצוי, שייפסק לבסוף למערער, לא יעלה על 75,000 שקל (סכום שהיה באותו עת גבול סמכותו העניינית של בית-המשפט השלום), הורה על העברת התיק לבית-משפט השלום. בית-המשפט קבע כי ההחלטה, לפני איזה בית-משפט תתברר התובענה, מסורה לתובע ולא לבית-המשפט. בית-המשפט המחוזי לא הוסמך לקבוע היעדר סמכותו לדון בתובענה על יסוד הערכה של סיכויה, אלא שהברירה נתונה בידי התובע.
שאלה: מהו הדין באשר לסכום משוער?
תשובה: ב- ע"א 4827/92 {סופר גז חברה ישראלית בע"מ נ' חב' מודיעין וסוכניות בע"מ, פ"ד מו(5), 580 (1992)} נכללה גם עתירה למתן חשבונות בכתב התביעה המתוקן, שהגישה המשיבה כנגד המבקשת. המבקשת עתרה למחיקת כתב התביעה המתוקן, בין השאר, על יסוד הנימוק שהמשיבה לא ציינה בכתב התביעה את הסכום הנתבע "לפי המשוער". כנדרש בתקסד"א – בית-משפט העליון קיבל את הבקשה וחייב את המשיבה לציין סכום משוער ולשלם אגרה בהתאם.
בית-המשפט קבע כי אם התובענה היא תביעה למתן חשבונות, על התובע להעריך את שווי תביעתו ולשלם את האגרה בהתאם, ואין לראות את ההליך לעניין אגרה כהליך ששוויו אינו ניתן לביטוי בכסף. במקרה שבו התובע לא פעל על-פי ההנחיה לעיל, אין צורך למחוק את התביעה אך יש לחייב את התובע לפרש בכתב התביעה את הסכום הנתבע לפי המשוער, ועל יסוד תקנה 16(ב) לתקסד"א יש לראות את הסכום המשוער כסכום שעליו יש לשלם את האגרה ולחייבו לשלם את האגרה לפי תקנות בית-המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987.