botox
הספריה המשפטית
שאלות ותשובות בסדר דין אזרחי

הפרקים שבספר:

כתבי טענות – הוראות כלליות (תקנות 67 עד 90 לתקנות)

1. הגשת כתב טענות – תקנה 67 לתקסד"א
שאלה: כיצד תתבצע הגשת כתבי טענות לבית-המשפט?
תשובה: מחוקק-המשנה, קבע בהוראה דין מפורשת {תקנה 67 לתקסד"א}, ש"הגשתו של כתב טענות תהיה במסירה לבית-המשפט", והכול במטרה "לצרפו לתיק התובענה". המטרה אינה חלק מהמעשה הפיסי של "ההגשה", אלא מהווה היא היעד של "ההגשה", כפי שהתגבש בתודעתו של המגיש. כלומר, המטרה היא מעין "יסוד נפשי" אצל המגיש ואינה חלק ממעשה "ההגשה" עצמו.

שאלה: מהי הפרשנות הסבירה והתכליתית לתיבת המילים "מסירה לבית-המשפט", שבתקנה 67 לתקסד"א? האם מסירת כתב הגנה לפקיד הדואר של בית-המשפט היא בבחינת "מסירה לבית-המשפט", או שמא, רק בצירוף כתב ההגנה לתיק בית-המשפט ולאחר הטבעת חותמת "נתקבל" על גביו, יש משום "מסירה לבית-המשפט"?
תשובה: המשמעות המשפטית של דבר חקיקה היא אותה משמעות לשונית אשר מגשימה את תכליתו ומטרתו של דבר החקיקה, הגלומה בטקסט המשפטי. תכלית החקיקה היא "המטרות, הערכים, המדיניות, הפונקציות החברתיות והאינטרסים, אשר דבר חקיקה נועד להגשימם". שלושה הם מרכיבי הפרשנות המשפטית התכליתית: לשון הנורמה המשפטית, מטרתה ושיקול-דעת שיפוטי. יש לפרש נורמה משפטית לאור ההקשר שבו היא מופיעה ותוך התחשבות בסביבתה הסטטוטורית, שהרי "דיבור שבחקיקה הוא יצור החי בסביבתו". תכלית הנורמה המשפטית מושפעת מצרכי החברה ומדרישות המציאות. קיימת אינטראקציה בין לשון הנורמה המשפטית לתכליתה החקיקתית. באופן טבעי, לתחושתו הטבעית האינטואיטיבית של השופט הפרשן, חלק במלאכת הפרשנות.
בצד כללי הפרשנות, קיימות חזקות לצורכי פרשנות נורמה משפטית. חזקה, כי נורמה משפטית מתפרשת רק על הערכים הכלליים ועקרונות היסוד של השיטה המשפטית. חזקה על נורמה משפטית שהיא נועדה להגשים זכויות אדם, ודבר חקיקה הפוגע בזכויות אדם, יפורש באופן מצמצם ודווקני. פגיעה בזכויות יסוד תהיה רק מכוח הוראה מפורשת וחד-משמעית.
לעניין פרשנות הוראה בסדרי הדין, יש לזכור, כי "עליית כוחה של הפרוצידורה האזרחית כמכשיר חוקתי המאפשר לפרט למצות את זכות הגישה למערכת השיפוטית מחייבת גם מתן פרשנות לתקנות הדיוניות התואמות גישה זו".
המובן הלשוני של "מסירה", לעניין חפץ או מסמך, היא "העברה" או "נתינה" של החפץ או המסמך למשהו באופן ממשי. בתקנות 49 ו- 67 רישא לתקסד"א, מונחות שתי תכליות ספציפיות: האחת, תכלית טכנית, קביעת מועד לנתבע להגשת כתב ההגנה. בעניין זה, מדובר בכלל טכני בסדרי הדין; כתב ההגנה יוגש לבית-המשפט תוך המועד הנקוב בהזמנה לדין. השניה, וברמת הפשטה גבוהה, תכלית מהותית ועניינה מימוש זכות הגישה לבית-המשפט, הלכה למעשה, וזכות הטיעון במשפט עצמו. בתקנות אלה, ביקש מחוקק-המשנה להעניק לנתבע הזדמנות הוגנת ושוויונית לגשת לבית-המשפט ולהשמיע את דברו במשפט, בטרם תינתן ההכרעה השיפוטית בעניינו. בעניין אחרון זה, המדובר הוא, למעשה, בהוראות מהותיות שבסדרי הדין. הגבלת מועד הגשת כתב ההגנה, כפי שנקבע בתקנה 49 לתקנות, משקפת, למעשה, התוצאה המשוקללת מהאיזון הסביר והחוקתי שבין זכות הגישה לערכאות, מחד גיסא, לבין יציבות, וסדר בדיון האזרחי מאידך גיסא.
בצד תכלית ספציפית זו, מונחת גם תכלית כללית, המשקפת את הערכים הכלליים ועקרונות היסוד של השיטה. לענייננו, יש רלבנטיות לזכות הגישה לערכאות, בעלת הגנה חוקתית, ולעיקרון השוויון, והזכות לשוויון בין בעלי הדין.
לעניין עיקרון השוויון והזכות לשוויון, נפסק בהלכה, כי "אחד מערכי היסוד של שיטת המשפט שלנו הוא ערך השוויון והזכות לשוויון", עיקרון השוויון והזכות לשוויון מונחים ביסוד הנורמה המשפטית, כפי שמשתקפת מהוראות תקנות 49 ו- 67 רישא לתקנות. המדובר בשוויון בין בעלי הדין, בעניין הגשת כתבי הטענות לבית-המשפט.
לעניין מסירת כתב התביעה נקבע, כי: "תובענה שאין לגביה בתקנות אלה הוראה אחרת לעניין זה תיפתח במסירת כתב התביעה לבית-המשפט" {תקנה 8 לתקסד"א}. באותה דרך, קבע מחוקק-המשנה, כי "הגשתו של כתב טענות {ובכלל זה כתב הגנה במשמע} תהיה במסירה לבית-המשפט" {תקנה 67 רישא לתקסד"א}.
המועד הקובע להגשת כתב הגנה לבית-המשפט הוא מועד נתינתו למזכירות בית-המשפט, שהיא האורגן האדמיניסטרטיבי של בית-המשפט. משמעות משפטית זו, עולה בקנה אחד עם לשון תקנה 67 רישא לתקנות, ומגשימה את התכלית {הספציפית והכללית} של דבר החקיקה האמור.
מסקנה זו אף מגשימה את מטרתם העיקרית של סדרי הדין האזרחי והיא "להבטיח דיון מלא, יעיל, הוגן ושוויוני בתביעה ובהגנה ולמנוע העמדת מכשולים בלתי-ראויים מבעלי דין המבקשים לממש את זכויותיהם" {ש' לוין תורת הפרוצידורה האזרחית, שם, 103}.
היא מגשימה זכויות אדם, במיוחד זכות הגישה לערכאות. היא מקיימת גם את האינטרס הציבורי, בדבר מתן הזדמנות סבירה, הוגנת ושוויונית לבעל דין להופיע בבית-המשפט ולממש את זכות הטיעון בעניינו, עובר למתן ההכרעה השיפוטית. היא מונעת שרירות לב מצד מזכירות בית-המשפט. היא משרתת היטב את הצדק מחד והסדר והיציבות מאידך.

שאלה: מהו מועד הגשת מסמכים לבית-המשפט?
תשובה: מועד קבלתם במזכירות בית-המשפט {ב"ש 826/86 טל נ' טל, תק-על 86(3), 326 (1986)}.

שאלה: לאור הנ"ל, האם מועד משלוח הכתב לבית-המשפט הינו המועד הקובע להגשת כתב-בי-דין?
תשובה: לא. המועד הקובע להגשת כתב-בי-דין לבית-המשפט, אינו מועד משלוח הכתב לבית-המשפט, אלא מועד הגעתו בפועל למזכירות בית-המשפט {בש"א 1063/01 פרץ נ' מזכירות בית-המשפט העליון, תק-על 2001(1), 1894 (2001); ב"ש 40/80 אסרף נ' סולתם בע"מ, פ"ד לד(3), 137 (1980)}.

שאלה: האם מועד צירופו של הכתב לתיק בית-המשפט ולאחר הטבעת חותמת "נתקבל" יכולה להיות גם המועד למסירה?
תשובה: לא. מועד צירופו לתיק בית-המשפט ולאחר הטבעת חותמת "נתקבל" על גביו, אינה סבירה וחורגת היא ממתחם המשמעויות הלשוניות של הטקסט המשפטי ואף סותרת את תכלית דבר החקיקה. נקבע במפורש, כי ההגשה תהיה במסירה לבית-המשפט, ולא נקבע כי מועד או אופן ההגשה של כתב הגנה הוא בצירופו לתיק בית-המשפט, לא-כל-שכן לאחר הטבעת חותמת נתקבל על גביו.

שאלה: מהי המשמעות להטבעת חותמת "נתקבל" של בית-המשפט?
תשובה: אישור קבלת כתב טענות, דרך הטבעת חותמת "נתקבל", של בית-המשפט, מהווה למעשה דרך אחת ממספר דרכים להוכחת הגשת כתב הטענות לבית-המשפט, ואין הוא בבחינת ההגשה עצמה, העובדה מושא ההוכחה {לעניין זה ראה גם בש"א (נצ') 1848/04 עקיבא יוקב נ' טארק אבו אחמד, פורסם באתר האינטרנט נבו (2004)}.

2. צורת כתב טענות – תקנה 68 לתקסד"א
שאלה: מהי צורת כתב טענות?
תשובה: תקנה 68 לתקסד"א מסדירה באופן ברור כיצד יוגש כתב טענות לבית-המשפט {עת"מ (ת"א) 2606-08 הוועדה המקומית לתכנון ובניה - מחוז ת"א נ' נירה בולדה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010); ת"א (רמ') 4263-07 א.א. סוכנויות גז בע"מ נ' ביה"ח גריאטרי סיעודי "פולק" בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010); ע"א (ת"א) 2210-09 שאשא אריה (אניס) נ' מרכז הפלדות א.ה. בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

שאלה: האם ניתן להגיש לבית-המשפט תצהירים שהוגשו לבית-המשפט ושנכתבו בכתב יד ובעודם גם מעוטרים בקשקושים ומחיקות?
תשובה: לא {ת"א (יר') 6645/07 שרה כהן נ' יוסף אוחיון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

שאלה: האם ניתן להגיש בקשת הרשות להגן והתצהיר בכתב יד?
תשובה: לא {תא"ק (כ"ס) 48800-09-11 יהודית קרניול נ' מינהל מקרקעי ישראל ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

3. התנגדות טכנית – תקנה 69 לתקסד"א
שאלה: האם ניתן לעורר התנגדות טכנית לכתבי הטענות על יסוד פגם שבצורה?
תשובה: לא {ראה תקנה 69 לתקסד"א; בש"א (ת"א) 184364/06 שבג מאיר נ' בנק לאומי סניף ככר המדינה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

שאלה: האם ניתן להחיל את הוראת תקנה 69 לתקסד"א במסגרת הדין הפלילי?
תשובה: ב- ע"פ 1166/98 {אמיתי טלמור נ' מדינת ישראל, פדאור 99(4), 436 (1999)} קבע בית-המשפט:
"6. המערער רגיל להגיש לבית-המשפט בקשות בכתב יד. כתב ידו בקושי ניתן לקריאה המערער מרבה לנקוט בשיטה מוזרה שלפיה מוגשים מסמכים שאינם מקוריים, צילומים של מסמכים ושל בקשות, ולעיתים על בקשות אלה תוספות בכתב יד במקור. לעיתים הצילום ממוזער. הכל בכתב יד צפוף למדי, וקשה לקריאה. בקשותיו רבות מספור, חוזרות על עצמן והן מוגשות, בין אם הן נחוצות ובין אם אינן נחוצות. נראה מן המכלול, שהכול נעשה על-מנת לשבש, להאריך ולהקשות על ההליך המתנהל נגדו, וכמעט כל שופט הדן בעניינו הוא מבקש לפסול...
יחד-עם-זה, לפי סעיף 69 של התקנות "אין לעורר התנגדות טכנית לכתב טענות על יסוד פגם שבצורה.
לא מצאתי הוראה דומה בחוק סדר הדין הפלילי או בתקנותיו. סעיף 3 של חוק סדר הדין הפלילי קובע כי "בכל עניין של סדר הדין שאין עליו הוראה בחיקוק, ינהג בית-המשפט בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק". לעיתים, מה שקבוע בדין לגבי הליכים אזרחיים, יפה כוחו גם לגבי הליכים פליליים."

שאלה: האם במשפט הפלילי ניתן להגיש מסמכים הכתובים בכתב יד?
תשובה: כשבפלילים עסקינן, אין הכרח כי המסמכים יוגשו כשהם מודפסים, וניתן להגיש עתירות ופניות לבית-המשפט גם בכתב יד {ראה לעניין זה גם בש"פ 939/98 מנואל כץ נ' מדינת ישראל, פדאור 98(1), 422 (1998); ע"פ 4726/90 שמואל שילון נ' מדינת ישראל, תק-על 90(3), 1016 (1990)}.

שאלה: מהו הדין כאשר בעל דין לא עמד בהוראת התקנה הנ"ל?
תשובה: ב- בש"א 1314/97 {אמיתי טלמור נ' לאה טלמור, תק-על 97(2), 103 (1997)} ביקש המערער להגיש ערעור לבית-המשפט העליון, לא שילם אגרת ערעור ולא הגיש את בקשתו בצורה ובאופן הקבועים בדין. ניתנה לו אורכה להשלים את ערעורו. הוא בחר שלא לעשות כן.
כב' השופט א' ברק ציין כי בית-המשפט "לא ימהר לסגור את דלתותיו בפני מתדיין שאינו בקי בסדר הדין או שמטעמים אחרים אינו מצליח לעמוד בדרישות הדיוניות הקבועות בדין... אלא שהמבקש בחר שלא לנהוג לפי המוצע לו אלא להתנגח ולנהל את ההליך לשיטתו. במסגרת זאת הוסיף טענות בכתב יד, חלקן בדף מצולם וחלקן בכתב יד, וצרף תצלומים ממוזערים של מסמכים שונים...".
עוד נקבע כי:
"7. בפנינו, המשיך המערער בשיטתו שלא להגיש מסמכים מקוריים, קריאים, אשר נערכו לצורך הדיון שבו מדובר. הערעור הוגש לבית-משפט זה ביום 10.12.98. כותרת הערעור היא בכתב יד, השאר מהווה העתק פוטוסטטי של מסמך קודם. מהיכן שאוב המסמך? עיון בתיק בית-המשפט לעניינים מקומיים מראה שביום 18.11.98 הוגש לו העתק מצולם של מסמך כלשהו. העתק זה צולם על-ידי המערער, בעת הצילום כוסתה הכותרת, נכתבה כותרת חדשה והמסמך המעובד בצורה זאת, כשכל שאר תוכנו זהה למסמך ישן שהוגש לבית-המשפט לעניינים מקומיים, מהווה כתב ערעור בענייננו.
אף בהיעדר הוראה בדין, אינני סבור שזוהי דרך קבילה להגיש ערעור לבית-משפט זה. כתב ערעור צריך להיות, מעצם טבעו, מסמך מקורי הנערך לצורך הגשת ערעור. מסמך מקורי כזה אין בענייננו.
8. המערער חזר על טענותיו שבערעור בדיון בפנינו ביום 24.6.99. לאחר פרק זמן נ' שאלנו אותו, אם יסכים לסכם בכתב. הוא הסכים לכך ונרשם בפרוטוקול: 'לשאלת בית-המשפט אם אוכל לסכם והסיכומים יודפסו – אני משיב כי אשתדל'. הוחלט כי המערער יסכם בכתב תוך 30 יום מן המועד הנ"ל, יגיש העתק סיכומיו לבא-כוח המשיבה, גם המשיבה תוכל לסכם תוך 30 ימים ותגיש העתק סיכומיה למערער וכי 'לאחר מכן תינתן אפשרות תגובה למערער תוך 10 ימים מיום קבלת סיכומי המשיבה. הסיכומים יוגשו בדפוס קריא (ההדגשה לא במקור – ש.ב.). תקופת הפגרה לא תפסיק את מירוץ הימים. התיק יובא לעיונו של בית-המשפט ביום 5.9.99'.
9. כאמור, הורינו שהסיכומים יוגשו בדפוס קריא. נקצב מועד של 30 יום למערער להגיש את סיכומיו. הורינו כי ימי הפגרה יובאו בחשבון. היה על המערער להגיש את הסיכומים עד ליום 25.7.99 (בהתחשב בכך שביום 24.7.99 היתה שבת), הוא לא עמד בכך, לא ביקש ארכה והגיש את סיכומיו רק ביום 27.7.99.
ומהם סיכומים אלה? הם לא הודפסו בדפוס קריא כפי שהורינו. הסיכומים מהווים העתק פוטוסטטי של מסמכים שמקורם אינו ידוע לנו. כתב היד בקושי קריא. הצילום הוקטן ולעיתים נקטעו חלקי שורות. חלק מהסיכומים הוא העתק פוטוסטטי נוסף של "כתב הערעור", צילום שבקושי קריא. לערעור מצורף צילום בלתי-קריא בחלקו של החלטת כב' השופט שאנן מיום 3.12.98. לערעור מצורפים העתקים ממוזערים של אישורים רפואיים שונים, בלא שהמערער קיבל רשות לצרף ראיות חדשות.
10. לא מדובר במקרה דנן במי שאינו יכול לעמוד בהוראת בית-המשפט להגיש סיכומים בדפוס קריא, אלא במי שאינו רוצה, במופגן, לעמוד בכך. המערער ממשיך בשיטתו: לנגח ולפסול ללא לאות על ימין ועל שמאל, ללא כבוד לזולתו, לא סיבה וללא הצדקה, תוך שאין בטענותיו מאומה, וכל מטרתו להכשיל ולסרבל את הדיונים. גם טענותיו לפסילת כב' השופט שאנן, נדחו על-ידי בית-המשפט העליון אשר קבע (ע"פ 6623/98 טלמור נ' מדינת ישראל, תק-על 99(1), 405 (1999)) כי 'אין בהתבטאויותיו של השופט כדי להביא לפסילתו. אלה הן התבטאויות שהן טבעיות למשפט, ובין אם הן מבוססות ובין אם לאו – ובעניין זה איני נוקט כל עמדה – אין בהן כדי לבסס עילת פסילה'.
11. על-אף כל האמור עיינתי בסיכומיו של המערער. אין בהם כל ממש. צדק כב' השופט שאנן כשלא נעתר לבקשתו לדחות את הדיון, בקשה שלא היה לה כל בסיס והיוותה, כך עולה ממכלול הנתונים שבפני, ככל הנראה, חלק משיטתו של המערער להתחמק מן הדיון המשפטי בעניינו ולהכשילו.
על סמך הראיות שהיו בפניו, יכול היה בית-המשפט לעניינים מקומיים להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בשלושת התיקים דלעיל. אין סיבה להתערב במסקנות הערכאה הראשונה."

שאלה: מהו הדין כאשר בעל דין חרג מהיקף הסיכומים שהקציב בית-המשפט?
תשובה: ב- ת"א (ת"א) 61574/05 {עידוד בע"מ נ' גבריאלי ולדימיר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)} קבע בית-המשפט כי "לעניין טענת הנתבע בסיכומי התשובה כי התובעת חרגה מהיקף הסיכומים אעיר כי ראיתי למחול על הסטיות הקטנות שהיו דו-כיווניות, כגון מבחינת גודל הגופן והשוליים, ועל-כן לא גרמו לחריגה משוקללת מהותית. בטענה בדבר אי-חלוקתו של הטקסט יש ממש, אולם נזכור גם את ההסתייגות מטענות בענייני צורה (תקנה 69 בתקנות סדר הדין האזרחי). על כגון דא ייאמר: "אין לו אלא תרעומת"".


שאלה: האם ניתן לעורר פגם באשר לאי-צירוף תצהיר?
תשובה: כן. תקנה 69 לתקסד"א עניינה פגמים שבצורה כגון אלה הנזכרים בתקנה הנ"ל. אי-צירוף תצהיר אינו פגם שבצורה אלא פגם פרוצידוראלי שחשיבותו רבה {בש"א (ב"ש) 4414/04 אלחדיף אבי בנין והשקעות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2004)}.

4. סימון כתב טענות – תקנה 70 לתקסד"א
שאלה: כיצד יורה בית-המשפט במקרה והוגשה לו בקשה שאינה חתומה על-ידי המבקש או על-ידי בא-כוחו והתצהיר שצורף לה אינו מאושר על-ידי עורך-הדין?
תשובה: בית-המשפט יעניק למבקש אורכה לתקן הליקויים ויתרה בו שאם לא יעשה כן תימחק הבקשה {פש"ר (חי') 27434-06-11 יהושע קסלסי נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

שאלה: כיצד יוגש כתב טענות על-פי תקנה 70 לתקסד"א?
תשובה: בהתאם לתקנה 70 לתקסד"א, נקבע, בין היתר, שכתב טענות המוגש לבית-המשפט יוכתר בשמו המתאים ויסומן במספר התיק של התובענה ובתאריך הגשתו {ראה למשל בש"א (ת"א) 184364/06 שבג מאיר נ' בנק לאומי סניף ככר המדינה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

5. כתב טענות יפרש עובדות מהותיות בלבד ולא ראיות – תקנה 71 לתקסד"א
שאלה: מה המשמעות של "הרצאת העובדות המהותיות" שבתקנה 71 לתקסד"א?
תשובה: הרצאת עובדות מהותיות משמעה הרצאת עובדות שהן ליבת עילת התביעה.

שאלה: מה הדין כאשר תובע לא ציין עובדה מהותית שכזו?
תשובה: במקרה שכזה, התובע מסתכן במצבים בהם יאבד את עילתו או את האפשרות לנקוט למשל, הליכי המצאה לחו"ל {לעניין זה ראה למשל {בש"א 111674/04EASTERN CANADA TOWING LTD נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ, פדאור 06(3), 620 (2006)}.

שאלה: מהו היקף המסמכים שעל תובע, בהליך של סדר דין מקוצר, לצרף לכתב תביעתו?
תשובה: בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל התובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הגישה היא מקילה. בשלב מקדמי זה, של הגשת של תביעת הבנק נגד הלקוח, מדובר בדרישה מינימאלית של פירוט ודי בצירוף ההסכמים הרלבנטיים ופירוט היתרה הסופית, לצורך קיום התנאי בדבר "ראשית ראיה בכתב". אין חובה על התובע לצרף את כל ספריו וחשבונותיו שיפרטו כיצד חושב הסכום אותו הוא תובע {ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5), 133 (1992); ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3), 188 (1991); בר"ע 1515/02 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מסגריית מנחם עבודות מתכת בע"מ, פדאור 03(7), 493 (2003)}.
שאלה: האם גם על כתב תשובה להכיל עובדות מהותיות בלבד?
תשובה: כן {ת"א 606/93 MAST HOLDING COEP LTD נ' עמנואל דותן, פדאור 99(4), 734 (1999)}.

שאלה: כיצד על בעל דין לנהוג בבואו לנסח כתב תביעה?
תשובה: בבוא בעל דין לנסח את כתב טענותיו, מוטל עליו לעשות פעולה של מיון ולהבדיל בין ה"עובדות המהותיות" מצד אחד, שרק אותן הוא חייב לכלול בכתב הטענות, לבין ה"הראיות הבאות להוכיח אותן" מצד שני, לבין טענות משפטיות, שאותן אין הוא חייב לכלול בכתב הטענות אך מותר לו להסתמך עליהן, כאמור בתקנה 74(ב) לתקסד"א.
כתב טענות חייב להיות ממוקד, מבליט בתמצית את הטענות העובדתיות שבעל הדין מעלה, קל לקריאה וקל למצוא בו את הטענות העובדתיות שבעל הדין מבקש להעלות {תא"מ (ת"א) 13265-10-09 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
בהתאם לתקנה 9(5) לתקסד"א, דרך המלך היא ניסוח כתב תביעה תמציתי ובו העובדות העיקריות המהוות את עילת התביעה. אין על התובע לפרט בכתב התביעה את כל המעשים או המחדלים המיוחסים לנתבע, ועליו לפרט כללית את טענותיו ולא את הראיות {ראה גם ת"א (אשד') 1394/06 עו"ד יעקב פרידמן כונס נכסים לזכויות יוסף בן ישי - ב"כ עו"ד ישראל בודה נ' רחל בן ישי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); בש"א (יר') 553-03 מדינת ישראל נ' פאולה נבילי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.
הקו המנחה בסדרי הדין על-פי כתבי הטענות הוא, כי העימות בין כתב התביעה לבין כתב ההגנה מגבש את הפלוגתאות. ככל שכתבי הטענות יהיו כלליים יותר, כך יגדל מספר הפלוגתאות, יסתבך הדיון ויימשכו ההליכים מעל למידה הראויה. הדרך הראויה היא, להגיש כתבי טענות מפורטים, באופן שהשאלות השנויות במחלוקת תתגבשנה באופן מדוייק יותר {ת"א (עפ') 17144-07-09 מייסא זועבי נ' נטע קדשאי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

שאלה: מהי "עובדה מהותית", מהי "ראיה" ומהי "שאלה שבדין"?
תשובה: התשובה לשאלה זו, עשויה להשתנות ממקרה למקרה, וההבחנה בין שלושה מושגים אלה איננה אלא עניין שבדרגה {ת"א (נצ') 6120-06 בסאם סלטי נ' בראנסה וליד, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

שאלה: מהי ההבחנה בין מסמך מהותי לבין מסמך שאינו מהותי?
תשובה: יש להבחין בין מסמך שאינו מהותי לתביעה, ומשמש אך ורק כראיה לאמור בה, לבין מסמך שמלבד היותו ראיה לתביעה הוא גם מסמך מהותי לתביעה {כגון החוזה שעל קיומו מתבססת תביעה על הפרת חוזה, או השטר שעליו מתבססת תביעה שטרית} ועל-כן חובה לצרפו לכתב התביעה {ת"א (מרכז) 45398-05-10 המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון נ' אביב פתרונות מתקדמים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010); ע"א 127/60 "שרונה" מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' שמואל וצפורה שיינברג, פ"ד יד(1), 32 (1960)}.
ההבדל בין מסמך מהותי, אותו יש לצרף לפי תקנה 75 לתקסד"א, ובין ראיה, אותה אסור לצרף, טמון באופיו של המסמך בו מדובר. כאשר "המסמך אינו משמש לראיה בלבד, אלא הוא גופו מהווה חלק של עילת התביעה, בהיותו אחת העובדות שהעמידו את העילה, מביאים את המסמך כשאר חלקי העילה בכתב התביעה" {י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 174 ואילך; ראה גם בש"א (יר') 9720/08 הופמן שלמה נ' יוטבת ריול, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.
יודגש, כי מרבית הפסיקה העוסקת בסוגיה זו, עוסקת במקרים בהם הנתבע טען כי בכתב התביעה נפל פגם בשל אי צירופו של מסמך שחובה היה לצרפו לכתב התביעה, מאחר והמסמך אינו רק בעל ערך ראייתי, אלא גם מהווה מסמך מהותי שהינו חלק מעילת התביעה {ראה למשל רע"א 685/81 ליסנסס ואח' נ' בורכרד ליינס בע"מ, פ"ד לח(3), 421 (1984)}.

שאלה: האם חובה על תובע לצרף לכתב טענותיו ראיות בדבר הוכחת הסכום הנטען על ידו?
תשובה: לא. ב- בש"א (יר') 10620/09 {סלעד בע"מ נ' קבוצת אשטרום בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע בית-המשפט כי המשיבים צודקים בטענה כי המבקשים לא פירטו ולו במקצת כיצד הגיעו לסכומים הנטענים על ידם בתביעתם והדעת נותנת שלסכומים בסדר גודל זה יש תיעוד רלוונטי ולו בהנהלת החשבונות של המבקשת.
יחד-עם-זאת, נקבע כי התובע אינו צריך לצרף לתביעתו את הראיות או אסמכתאות לגבי הוכחת הסכום הנטען על ידו, ועליו לצרף אך את המסמכים המהותיים עליהם הוא מסמיך את תביעתו לפי תקנה 71 לתקסד"א.
נעיר כי שונה המצב שעה שאותו תובע מבקש פטור מתשלום האגרה, שאז עליו לשכנע את בית-המשפט כבר בתחילת ההליך בדבר צדקת תביעתו {בש"א (מחוזי חי') 7938/03 עופר שירותי שאיבת בטון בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2004)}.

שאלה: האם קיימת חובה לציין בכתב התביעה מסקנות משפטיות?
תשובה: לא. אין חובה לציין בכתב תביעה מסקנות משפטיות, אלא רק "את הרצאת העובדות המהותיות" {ת"א (ת"א) 2112/06 טייג דב נ' בר דוד אביבה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

שאלה: האם אי-צירוף מסמך מהותי, כשלעצמו, מביא מיניה וביה לדחייתה של תביעה?
תשובה: לא. תקנה 71 לתקסד"א, קובעת, שעל כתב התביעה לפרש "עובדות מהותיות בלבד ולא ראיות" ולכלול "את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו, לפי העניין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן".
מלשון תקנה הנ"ל, אנו למדים כי אין חובה לפרט בגוף הטענות של כתב התביעה את הראיות הבאות להוכיח אותן, ואין התייחסות לעניין צירוף המסמכים לכתב הטענות.
מכאן, אין תקנה 71 לתקסד"א פוטרת את בעל הדין מחובת צירוף המסמכים הקבועה בתקנה 75 לתקסד"א, ובמיוחד כאשר תקנה 75 לתקסד"א מאוחרת לתקנה 71 לתקסד"א מבחינת סדרן בתקנות.
ב- ע"א (חי') 622-08 {מגדל חברה לביטוח נ' פרקליטות מחוז חיפה-אזרחי, תק-מח 2009(2), 2146 (2009)} קבע בית-המשפט כי "אי-צירוף מסמך מהותי, כשלעצמו, אינו מביא מיניה וביה לדחייתה של תביעה. אפילו כאשר דרישת הכתב היא מהותית, כמו בעסקת מקרקעין או התחייבות ליתן מתנה, או כאשר המסמך יוצר את הזכות המהותית, כמו צוואה, הכירה הפסיקה בכך שניתן להוכיח את תכנו של המסמך שאבד בראיות חיצוניות, במסגרת החריג לכלל הראיה הטובה ביותר" {ראה גם ע"א 455/85 קצין התגמולים נ' כספי, פ"ד מב(1), 177 (1988); ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, טרם פורסם (2001); ע"א 989/03 א' חוטר-ישי - משרד עורכי-דין נ' חיננזון, פ"ד נט(4), 796 (2005); ת"א (נצ') 19110-01-09 יעקב אסייג נ' אילן גניש, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.


שאלה: מהו היחס בין תקנה 75 לתקסד"א לבין הליכי גילוי ועיון במסמכים הקבועים בתקנות 112 עד 118 לתקסד"א?
תשובה: לעניין היחס בין תקנה 75 לתקסד"א להליכי גילוי ועיון במסמכים הקבועים בתקנות 112 עד 118 לתקסד"א כבר נאמר כי אין חפיפה בין השניים, שהרי אין בעל הדין שהגיש את כתב הטענות חייב לצרף לכתב הטענות מסמכים שברשותו ואשר עשויים לסייע לצד שכנגד {רע"א 8278/08 מדינת ישראל נ' יגאל לסרי, תק-על 2008(4), 2347 (2008)}.

שאלה: מהו היקף החובה שבתקנה 75 לתקסד"א?
תשובה: דומה שמיותר להקדיש משאבים לשאלה מה בדיוק היקף החובה לפי תקנה 75 לתקסד"א כאשר ממילא יידרשו בעלי הדין לגילוי מקיף לאחר שיושלם השלב של הגשת כתבי הטענות {רע"א 8278/08 מדינת ישראל נ' יגאל לסרי, תק-על 2008(4), 2347 (2008); בש"א (ראשל"צ) 5208/08 אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזיכרון יעקב בע"מ נ' Shiran Inc U.S. A, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

6. הסתמכות על עובדות שונות – תקנה 72 לתקסד"א
שאלה: האם ניתן להעלות בכתב התביעה חלופות עובדתיות?
תשובה: לא קיימת האפשרות להעלות חלופות עובדתיות שונות, לפיהן, למשל, היתה אופציה בעל-פה, אבל אם לא אזי, בכל זאת יש להיענות לתביעת התובעים מכוח קיומה של האופציה בכתב שאת קיומה שללו {ת"א 1156/02 נחמיה (רוני) חקקיאן נ' דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון) בע"מ, פדאור 04(9), 831 (2004); ראה גם ת"ט (טב') 30897-05-11 נאסר זרעיני נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); ת"א (ת"א) 17711-08-10 דניאל בן שלמה נ' מירס תקשורת בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

שאלה: האם בעל דין שטען בהליך אחד טענה עובדתית יכול בהליך אחר להתכחש לטענתו בהליך הראשון?
תשובה: תקנה 72 לתקסד"א מהווה את אחת הדוגמאות ליישום עיקרון ה"השתק השיפוטי" שקנה לו אחיזה איתנה בפסיקת בתי-המשפט. בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר {שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין} ולטעון טענה הפוכה {רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ ואח' נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ ואח', תק-על 2005(1), 2711 (2005); ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A ואח', פ"ד מח(4), 133, 194 (1994); בש"א 6930/03 נאורם שותפות ימור נ' בנק דיסקונט, פדאור 04(12), 263 (2004); רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' פרידמן ואח', פ"ד נ(5), 418 (1997); ע"א 594/80 אליאב נ' הסנה, פ"ד לו(3), 543, 551 (1982); ע"א 4631/90 ג'ול נ' ג'ול, פ"ד מט(5), 659 (1996)}.

שאלה: אימתי יכולה להתעורר הטענה בדבר השתק שיפוטי?
תשובה: הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים.

שאלה: מהי התכלית העומדת מאחורי ההשתק השיפוטי?
תשובה: התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט {רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ ואח' נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ ואח', תק-על 2005(1), 2711, 2714 (2005); בש"א 17554/05 לוי תולי נ' חיפה כימיקלים בע"מ, פדאור 06(4), 561 (2006)}.

שאלה: האם הטענה כי "אני בעלים של מחצית דירה" והטענה כי "אני הבעלים של הדירה בשלמותה" יכולות לדור זו עם זו בכפיפה אחת?
תשובה: לא {ה"פ (ת"א) 38548-12-10 עו"ד גיורא רובננקו בתפקידו כמנהל המיוחד כונס הנכסים הרשמי על נכסי המשיב 2 נ' רות קוזי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

שאלה: האם ניתן להעלות טענות משפטיות חלופות?
תשובה: כן {רע"א 256/10 ארקדי גאידמק נ' יוסף טרוים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

7. נימוק הגנה חדש – תקנה 73 לתקסד"א
שאלה: האם ניתן להוסיף נימוק הגנה חדש?
תשובה: ב- המ' 201/53 {פרוינד נ' כרמי, פ"ד ח(1), 73 (1954)} קבע בית-המשפט כי "מן הראוי להנהיג בישראל את העיקרון האנגלי, הקובע כי גם אחרי הגשת כתב הגנה ובכלל זה גם תביעה שכנגד, רשאי בית-המשפט, אם הוא מוצא זאת לצודק, להרשות הוספת נימוק הגנה חדש, או עילת תביעה נגדית חדשה, אם כי נולדו אחרי הגשת ההגנה".

שאלה: מהו "נימוק הגנה"?
תשובה: "נימוק הגנה" משמעותו כל עובדה המתעוררת בשלב של החלפת כתבי הטענות. תקנה 73 לתקסד"א אינה מחייבת קבלת רשותו של בית-המשפט לכך. הסייג הינו "הכול לפי העניין", כלומר, כאן נקבע תחום התערבותו של בית-המשפט שתוכנו הינו בלתי-מוגבל וקשור לכל דבר שעלול לפגוע בהליך השיפוטי או בבעל הדין ולהפר את שוויון ההזדמנות וזכות הטיעון והתשובה {ראה לעניין זה גם ת"א (ת"א) 26571-05-10 אורי שמחי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

8. הוראת דין – תקנה 74 לתקסד"א
שאלה: אימתי קיימת חובה לפרט הוראת דין?
תשובה: ככלל, תקנות סדר הדין האזרחי אינן מחייבות לפרט הוראת דין, למעט במקרה של טיעון להפרת חובה חקוקה וכמצוות תקנה 74 לתקסד"א {ת"א 179333/02 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מושכל אהרון, פדאור 05(11), 860 (2005); ת"א (מחוזי ב"ש) 3054/98 יורם קלינברגר נ' בלארט ישראל בע"מ ואח', תק-מח 2001(2), 15052 (2001); ע"א 590/88 אברהם רובינשטיין ושות' חברה נ' אבשלום פישר, פ"ד מד(1), 730, 735-734 (1990); ע"א 33/49 אליקים נ' אליעזרוב, פ"ד ג(1), 193, 195 (1950); ת"א 1107/00 עמית תעשיה מקומית בע"מ נ' סוכנות ימית ישראלית סקנדינבית בע"מ, פדאור 05(2), 398 (2005); ת"א 3096/99 ג'מיל עבדאללה אטריק נ' החברה לתפעול החוף השקט, פדאור 04(17), 681 (2004); ת"א 8804/96 החברה המרכזית לשקילה בע"מ נ' ארנון רונן, פדאור 04(3), 883 (2004); ה"פ 162/02 שפיר מנחם נ' חיו חמו ויליאם, פדאור 04(5), 180 (2004); ע"א 767/77 בן חיים נ' כהן, פ"ד לד(1), 564, 573 (1979)}.

שאלה: האם הכרח לציין מפורשות את הוראת הדין בעילת הרשלנות?
תשובה: על-פי הוראת תקנה 74(ב) לתקסד"א - אין הכרח לציין הוראת דין כזו {בר"ע 718/05 ח'יר חלבי, מסעדת אל ח'יר נ' לימור בלול, פדאור 05(12), 587 (2005); ת"א 31742/01 אודי אברהם נ' אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בע"מ, פדאור 03(8), 170 (2003)}.

שאלה: האם אי-ציון הוראת החוק בכתב התביעה מונע הסתמכות על הוראות החוק שלא אוזכרה?
תשובה: לא. בכתב התביעה צריך התובע לציין את העובדות המגבשות את עילת התביעה ואת הסעד המבוקש והוא אינו חייב להציג את העילה המשפטית שעליה הוא מבסס את תביעתו (ראו: ע"א 11900/05 אלומות חולון בע"מ נ' לחם חי בע"מ, תק-על 2007(2), 4446 (2007); ע"א 6157/08 איסמאעיל נ' הלון מילאדי ואח', תק-על 2011(3), 3506 (2011); ת"א (פ"ת) 3910-07 שלמה שושן נ' קריס עציון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); ע"א (ת"א) 5156-12-09 יעקב אדלר נ' שלמה פסקין, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); ת"ק (יר') 47122-03-10 רג'ב ציאם נ' עמותת שחייני ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"א (חי') 787-02-10 עטיה עשמאווי נ' אמיל אליארוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ע"א 6157/08 חלפו איסמעיל נ' הלון מילאדי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

9. רשימת מסמכים ותוכנם – תקנה 75 לתקסד"א
שאלה: מהי המגמה שבחקיקת תקנה 75 לתקסד"א?
תשובה: המגמה החדשה היא לעודד בעלי דין להקפיד להעלות כבר בכתבי טענותיהם המקוריים גרסה ברורה ומלאה. אם לא ינהגו כך, וירצו לסטות מכתבי טענותיהם או להבהירם, יהיה עליהם לצרף תצהיר לתמיכה בעובדות הנוספות והם ייחשפו לחקירה נגדית וניתן יהיה להפיק ממנה מסקנות אופרטיביות בדבר מהימנותם {דברי ד' שוורץ בספרו סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות (התשס"ז), 261}.
כלומר, בצד המגמה להרחיב את כתבי הטענות, יש להקפיד, לשם יעילות הדיון, שאלה לא יהיו מכבידים ומסורבלים ושינוסחו כך, שהטענות העובדתיות הנטענות יהיו ברורות ומפורשות. ניסוח כזה של כתב טענות יכול להביא אף לייעול ההליך השיפוטי, באשר כבר בשלב ראשוני זה של ההליך, מצויה בפני הצד שכנגד, כמו גם בפני בית-המשפט, הרצאה ברורה ומקיפה של טענות התובע {רע"א 9288/07 גאזי איוב נ' שפיגל צבי, תק-על 2007(4), 1680 (2007); ת"א (חי') 29222-06-11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חד - אסף פלדה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

שאלה: מהו הדין כאשר לא צורפו הסכמי רישיון שנחתמו לתביעה שעילתה היא הפרת זכות היוצרים שבאה בכוחם של הסכמי הרישיון כאמור?
תשובה: ראוי היה כי הסכמי הרישיון יצורפו לכתב התביעה. בית-המשפט ב- ת"א (עפ') 49493-10-10 {שופן ישראל נ' צ'רלטון בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} קבע כי "בשים-לב להלכה הנוהגת ומשהוגשו המסמכים כעת והינם מצויים לפני בית-המשפט כמו גם לפני המבקש, סבורני כי בכך, במיוחד בשלב המקדמי של התביעה בו אנו מצויים, יש כדי לרפא את הפגם שנפל בכתב התביעה החסר ולקבוע כי אין מקום מטעם זה לבדו למחוק את התביעה" {ראה גם ת"א (ת"א) 1968-09 דריה תקשורת בע"מ נ' יוניסל פתרונות סלולרים מתקדמים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

שאלה: מהו דין מסמכים המאשרים רישום מקרקעין?
תשובה: ב- ת"א (יר') 8229/06 {חדר עבדאללה ג'ראשי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}, בקבלו את הבקשה לסילוק על-הסף, קבע בית-המשפט:
"15. בצדק טוענת הנתבעת, כי עולה ממסמכי התביעה שחלק מן המקרקעין רשומים, אולם התובע לא ציין היכן רשומים מקרקעין אלה במרשם המוסמך, ולא צרף רישום זה לתביעתו. באחד מן המסמכים המצורפים כנספח כ"ב לכתב התביעה, מכתב מיום 2.7.06 מהמרכז למיפוי ישראל למודד מטעם התובע, מנויים 6 תצ"רים שהוגשו על-ידי גורמים אחרים, חלקם כבר אושרו ככשרים לרישום, ובצד אחד מהם רשומה הערה כי הוא נרשם בינתיים. נעלה מכל ספק כי המדובר במסמך מהותי לתביעה, וחובה היתה על התובע לצרפו אליה (תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי). מעבר לכך, אם אכן, כעולה מן המסמכים האמורים, קיימים רישומים בפנקסי המקרקעין הרשמיים, הרי שבעלי הקרקע הרשומים, שבעלותם סותרת את בעלותו הנטענת של התובע, הם בעלי דינו. אלא שהתובע לא פנה לרשם המקרקעין ביחס למקרקעין אלה, ולא ביקש לברר האם קיימים רישומים אחרים של המקרקעין נשוא התביעה או חלקם, ומי הם בעליהם או יורשיהם. ממילא לא צורפו אלה לכתב התביעה, על-אף שצירופם מתחייב."

שאלה: האם קיימת חפיפה בין הוראת תקנה 75 לתקסד"א לבין הוראת תקנה 112 עד 118 לתקסד"א?
תשובה: רע"א 8278/08 {מדינת ישראל - משטרת ישראל נ' יגאל לסרי ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)} קבע בית-המשפט:
"הדרישה שבתקנה 75 בנוסחה דהיום (בעקבות תיקונה בשנת 2006: ק"ת 6490, התשס"ו (14.6.2006), עמ' 834) מטילה חובה מקיפה יותר מאשר בעבר על בעל דין. לא רק שחובה לצרף כל מסמך מהותי, כפי שהיה בעבר, אלא חובה לצרף כל מסמך שבעל הדין מסתמך עליו בכתב הטענות. [...] התיקון של תקנה 75 גרם לכך שבמידה מסוימת נשתבשה ההפרדה בין שלב כתבי הטענות לבין השלב של הליכים מקדמיים וקדם משפט (ראו, דודי שוורץ סדר דין אזרחי (2007), 323). מכל מקום, ברור שאין חפיפה בין החובה שבתקנה 75 לצרף כל מסמך עליו מסתמך בעל דין בכתב הטענות לבין הליכי הגילוי והעיון שבתקנות 118-112 לתקנות סד"א. אף אם נפרש את החובה לצרף מסמכים שבתקנה 75 בצורה מרחיבה, הרי אין בעל הדין שהגיש את כתב הטענות חייב כיום לצרף לכתב הטענות מסמכים שברשותו ובשליטתו ואשר עשויים לסייע לצד שכנגד. לעומת זאת, חובת הגילוי כאשר ניתן צו-גילוי לפי תקנה 112 לתקנות סד"א משתרעת לא רק על מסמכים שעשויים לסייע לבעל הדין שהצו ניתן נגדו, אלא גם על מסמכים שעשויים לעזור לצד שכנגד (ראו, למשל, ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מט(1), 450, 458 (1995)). ההבדל בין חובת הצירוף שבתקנה 75 לבין חובת הגילוי מכוח צו שיפוטי לפי תקנה 112 מביא לכך שגם אם בעל דין מקיים במלואה את הדרישה שבתקנה 75, לא ייתר הדבר את הצורך בהליכי גילוי ועיון" {ראה גם ת"א (חי') 16947-10-10 מאפיית אלנח'יל בע"מ נ' אחמד ניגם, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.
ב- ת"א (חד') 8569-10-09 {חיים דסה נ' דבורה דש, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע בית-המשפט:
"9. ראוי להפנות לתקנה 71, לפיה אין חובה לצרף כל ראיה הבאה להוכיח את האמור בכתבי הטענות. יש ליישב איפוא בין הוראות תקנה 71 לבין הוראות תקנה 75. אינני מקבל את הגישה הגורסת כי תקנה 71 חלה על ראיות למעט מסמכים. לשיטתי, ניתן ליישב בין הוראות תקנה 71 לבין הוראות תקנה 75 הנ"ל על-ידי אימוץ הגישה, כי חובת הגילוי האמורה בתקנה 75 נוגעת למסמכים מהותיים עליהם נסמכת התביעה (כגון הסכם וכו') או על מסמכים שהוזכרו בכתב הטענות. לשון אחרת - התקנה חלה על מסמכים מהותיים או על מסמכים אשר בעל הדין הסתמך עליהם במסגרת הרצאת הטיעון בכתב טענותיו. אינני סבור, כי על בעל הדין לצרף כל מסמך שיש בכוונתו להגישו כראיה בבוא היום. פרשנות מרחיבה כזו, לפיה התקנה חלה על כל מסמך שבכוונת התובע להסתמך עליו בניהול תביעתו או להגישו כראיה אינה הולמת את לשון התקנה, אינה מתיישבת עם הוראות תקנה 71 ומבטלת כל הבדל בין תקנות 118-112 לתקנות לבין תקנה 75. המשמעות של פרשנות מרחיבה אותה מבקשת המבקשת לאמץ היא, שעם הגשת התביעה, על התובע לערוך תצהיר גילוי למסמכים רחב לרבות לגבי הראיות שבכוונת התובע להגיש. אינני סבור כי זו היא כוונת התקנה. בנוסף, קבלת הגישה המרחיבה, לה טוען המבקש ולפיה מוסמך בית-המשפט ליתן צו לתובע לגלות כל מסמך שבכוונתו להסתמך עליו תגרום לכך שבתי-המשפט יעסקו בשלב מקדמי, עוד לפני שהוגש כתב ההגנה ולפני שנפרשו בפניהם כל השאלות שבמחלוקת, בבחינת השאלה האם מסמך פלוני הוא מסמך שראוי היה לגלותו בכתב התביעה. הדבר אך יכביד על ניהול ההליך, יגרום לדחיית מועד הגשת כתבי הגנה ואף להכרעות בשאלות כגון אם במסמך פלוני יש כדי לסייע לצד שכנגד, כל זאת בטרם הוגש כתב ההגנה ובטרם עמד בית-המשפט על המחלוקת בין הצדדים."

שאלה: מהו דין הסכם שנחתם עם בנק?
תשובה: ב- תא"ק (חי') 18786-07-09 {כוכב ברקת בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע בית-המשפט:
"4. די באשר נאמר לעיל כדי להראות שההסכם הינו בהחלט מסמך מהותי, רלבנטי ביותר להערכת התובענה ולדיון בה. בנסיבות אלה ראוי היה שהבנק יצרפו לתובענה, או לפחות יציין את קיומו בכתב התובענה או, למצער, ברשימה המצורפת אליו (כמצוות תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984)."

שאלה: מהו הדין באשר להסכם שכירות בתביעה לפינוי?
תשובה: מסמך זה הינו מסמך מהותי ויש לצרפו לכתב התביעה {ת"א (יר') 8762-07 הנהלת הווקף המוסלמי נ' עיריית ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.
ב- בש"א 856/07 {ר.ד. דור בע"מ נ' צרלטון בע"מ, תק-של 2007(1), 30312 (2007)} הסביר בית-המשפט את משמעות תקנה 75 לתקסד"א, תוך הדגמתה בהתייחס לפינוי דייר ממקרקעין והבהיר, כי על-מנת להוכיח את הזכות הלכאורית להגיש התביעה, יש להמציא נסח רישום מקרקעין ו/או את ההסכם שנעשה עם הדייר. עוד נקבע, כי גם אם המסמך המעיד על ההסכם בין הצדדים צורף באיחור, די בכך כדי לקבוע שהפגם רופא וכי אין באי צירופו מלכתחילה, משום עילה למחיקת התביעה {ראה גם תא"ק (צפ') 9128-09-08 תומר סרור נ' ס. בני הגליל (1991) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

שאלה: האם הסכם שכירות שבעקבותיו הוגשו שיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל – הינו מסמך מהותי שתובע חייב לצרפו לבקשה לביצוע שטר?
תשובה: ב- ת"ט (יר') 11744-11-10 {ישראל פור נ' עופר בן נון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע בית-המשפט כי "בנסיבות אלה קשרו התובעים את עסקת היסוד אל העילה השיטרית וכעת תביעתם הינה למעשה תביעה חוזית, להבדיל מתביעה שטרית. התובעים לא צירפו לתביעתם את החוזה המהווה את עילת התביעה השיטרית, ולפיכך נוכח אופן ניסוח התביעה נמצאת התביעה חסרה מסמך מהותי אותו היה על התובעים לצרף לה, הוא הסכם השכירות. ראו: תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984."

שאלה: מהו דין קלטת וידאו, קלטת שמע ותמליל שלא אוזכרו בכתב התביעה?
תשובה: ב- ת"א (ב"ש) 2930-08 {עו"ד פיני ברזילי נ' עו"ד גדעון פנר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} עסקינן בבקשת הנתבע לפיה הוא מתנגד להגשת קלטת וידאו, קלטת שמע ותמליל שכן אלה לא אוזכרו בכתב התביעה ואף לא צורפו אליו בניגוד לקבוע בתקנה 75 לתקסד"א.
בית-המשפט, בדחותו את טענת הנתבע קבע כי תקנה 75 לתקסד"א איננה מהווה הליך של "גילוי מסמכים". המסמכים שיש לגלותם בכתבי הטענות ולפי תקנה 75 הם רק מסמכים שעליהם מסתמכים בכתב הטענות בכלל, ובמסמכים המהותיים בפרט" ולפיכך, לא היתה חובה לחשוף את קיומה של הקלטת במסגרת כתב התביעה.

שאלה: מהו דינם של מסמכים רפואיים בתביעה על-פי חוק חוזה הביטוח?
תשובה: ב- תא"ק (חי') 46920-02-10 {קלרה ניניו ז''ל נ' דקלה חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע בית-המשפט:
"טענות התובע אינן ממין העניין. לכתב התביעה לא צורף כל מסמך רפואי המעיד על מצבה הסיעודי של המנוחה המזכה אותה, כנטען, בהגדרה ''מבוטח סיעודי''. גם אם תאמר כי אין חובה לצרף חוות-דעת רפואית, הרי בוודאי ובוודאי יש מקום לצרף לכתב התביעה תיעוד רפואי של המנוחה ולא להסתפק באמרת התובע כי המנוחה היתה במצב סיעודי במועדים הרלוונטיים לתביעה. עסקינן במסמכים מהותיים אשר בהתאם לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ''ד-1984, יש לצרפם לכתב התביעה."

שאלה: מהי הסנקציה הקבועה בתקנה 75 לתקסד"א?
תשובה: בצידה של התקנה הנ"ל לא עומדת סנקציה כלשהיא, אך לתובע הזכות לדרוש מהצד שכנגד "גילוי מסמכים ספציפיים" {ת"א (ת"א) 42718-05 מחמוד קבלאן נ' א.ש מרחבים יזום ובניה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

שאלה: בתביעה לדמי תיווך - האם רישיון התיווך הינו מסמך מהותי שיש לצרפו לכתב התביעה?
תשובה: כן. רישיון תיווך הינו מסמך מהותי לתביעה אשר על התובע חלה חובה לצרפו לכתב התביעה בהתאם להוראת תקנה 75 לתקסד"א {בש"א (ת"א) 203993/09Crescent Heights LLc נ' נועם לנדאו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

10. טענת הודעה מהותית – תקנה 76 לתקסד"א
שאלה: כיצד יש לנהוג כאשר עסקינן בטענת הודעה מהותית?
תשובה: תקנה 76 לתקסד"א קובעת כי הטוען שנמסרה הודעה לאדם על עובדה פלונית או על עניין פלוני, והטענה היא מהותית במשפט, די לטוען שיטען אותה בחזקת עובדה. אך אם ניתנה ההודעה בכתב, יש לפרש את נוסח ההודעה בכתב הטענות או לצרפו אליו.

11. טענת כוונה או ידיעה – תקנה 77 לתקסד"א
שאלה: כיצד על בעל דין לנהוג בבואו לטעון כוונת מרמה או ידיעה?
תשובה: די לו לטוען כוונת מרמה או ידיעה, שיטען אותה בחזקת עובדה, ואין עליו לפרש את הנסיבות שמהן ניתן להסיקה. די לו, לכתב התביעה שהוא מעלה תשתית עובדתית לטענות ההונאה.

שאלה: האם חובה על בעל הדין לנקוב במילים המפורשות "תרמית" או "הטעיה"?
תשובה: לא. אין הכרח לנקוב במילים המפורשות "תרמית" או "הטעיה", אלא ניתן להסתפק בהרצאת העובדות המהותיות שעליהן מבוססת טענה זו {ע"א 760/77 בן-עמי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לג(3), 567 (1979)}.

12. טענה המצריכה פרטים – תקנה 78 לתקסד"א
שאלה: כיצד על בעל דין לנהוג בבואו להעלות טענות מרמה?
תשובה: על בעל הדין לטעון להן ולפרט את כל הפרטים הנוגעים בדבר {ע"א 4600/91 דבורה מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מח(3), 455 (1994); ע"א 6095/97 ישראל איטר בע"מ נ' בנק דיסקונט, פ"ד נו(4), 721 (2002); ת"א 19261/04 רילין פיתוח והשקעות בע"מ נ' סלפטר יעל וגדעון השקעות בע"מ, פדאור 04(17), 297 (2004); תא"מ (אש') 8040-11-10 הסעות מקסים בע"מ נ' חן הנגב הסעות וטיולים חג'בי נתן בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); תא"מ (ק"ש) 22536-01-10 חובב סלע נ' אלון כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); ת"א (ת"א) 29744-12-10 נתן יניב אופנהיים - ב"כ עו"ד דולפין מינצר-כרמון נ' רומי דניאלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ע"א 4004/90 אב. לוי קורפ בע"מ נ' פולירול בע"מ, פ"ד נ(1), 705 (1996); ה"פ (מרכז) 13366-11-09 יגאל צעירי נ' עיריית חולון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"א (מרכז) 7017-06-09 ציונה כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"א (מרכז) 4470-10-07 מאיר בנאי נ' אפרים יעקוביאן שוקראללה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

13. טענת קיום חוזה או קשר – תקנה 79 לתקסד"א
שאלה: כיצד יש לנהוג באשר לטענת קיום חוזה או קשר כאמור בתקנה 79 לתקסד"א?
תשובה: תקנה 79 לתקסד"א קובעת כי כל אימת שיש להסיק על קיום חוזה או קשר בין בעלי דין מתוך סדרת מכתבים או שיחות או מנסיבות אחרות – די לו לטוען שיטען קיום חוזה או קשר בחזקת עובדה ויסתמך על המכתבים, השיחות או הנסיבות הסתמכות כללית, בלי לפרטם. במידה ורצה הטעון להסתמך לחילופין על כמה חוזים או קשרים המשתמעים מנסיבות אלה, רשאי הוא לעשות כן.

14. תנאי מוקדם – תקנה 80 לתקסד"א
שאלה: האם חובה על בעל הדין לציין בכתב טענותיו כי תנאי מוקדם פלוני הדרוש לעניינו נתקיים?
תשובה: ישנן עילות תביעה שקיומן מותנה בהתקיימו של תנאי מוקדם. ואולם אין חובה, על-פי התקנה הנ"ל, לפרש תנאי מוקדם שכזה. יחד-עם-זאת, חובה כזו מטילה התקנה על מי שטוען שתנאי מוקדם לא התמלא {ראה גם ת"א (ת"א) 62512/07 טלי בסר נכסים והשקעות בע"מ נ' לחמוש בני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009); תא"ק (חי') 7977-96 החברה לניהול תחנות מרכזיות בחיפה בע"מ נ' אולמי אופיר בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008); ת"א (ת"א) 27799/07 בנק המזרחי סניף אשקלון נ' אלייב בנימין, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007); בר"ע (ב"ש) 723/05 מדינת ישראל נ' משה חביביאן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006); ת"א (ת"א) 56312/05 שפירא צבי נ' שופרסל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006); בש"א 320/06 אגודת מושב בית עזרא נ' פרץ אוהד, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006); 2651/05 האחים ישראל בע"מ נ' נציגות הבית בשד' בן גוריון 11 ו- 13 אשקלון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005); ע"א (יר') 5068/03 עיריית ירושלים נ' מיכה ואסתר שיקלר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.
כך למשל, קיימת חובה להעלות הטענה לפיה לא היה לתובע רישיון לעסוק בתיווך כמצוות חוק המתווכים {ע"א 2314/00 גוסטה פרנק נ' י.ה מקרקעין וניהול בע"מ, פדאור 01(6), 314 (2001)}.

15. חזקה שבדין – תקנה 81 לתקסד"א
שאלה: האם בעל דין חייב לטעון בכתב טענותיו עניין עובדתי שחזקה מן הדין שהוא לזכותו?
תשובה: לא {ראה גם ע"א (ת"א) 5156-12-09 יעקב אדלר נ' שלמה פסקין, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); תא"מ (ת"א) 210293/09 אלי כהן נ' קלוטילד כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010); ת"ת (יר') 42837-07-10 עיריית ירושלים נ' יהודה פנחס אמיניאן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

שאלה: האם בעל דין חייב לטעון בכתב טענותיו עניין עובדתי שחובת הראיה בו היא על בעל הדין שכנגד?
תשובה: לא.

שאלה: אימתי כן תהיה חובה על בעל הדין לטעון בכתב טענותיו עניין עובדתי שחזקה מן הדין שהוא לזכותו או שחובת הראיה בו היא על בעל הדין שכנגד?
תשובה: במקרה שאותו עניין עובדתי הוכחש תחילה במפורש.

16. זיהוי מקרקעין – תקנה 82 לתקסד"א
שאלה: מדוע קיימת חשיבות לזהות את המקרקעין נשוא כתב התביעה?
תשובה: אי-קיום האמור בתקנה 82 לתקסד"א עלול להביא לדיון משפטי עקר ולהליך מסורבל רצוף בטעויות ופגיעות בצדדים שלישיים חפים {תא"ק (ב"ש) 16965-02-10 יצחק לוי נ' מושב ניר חן יו"ר הוועד מר שוקי שלומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

שאלה: כיצד ינהג בית-המשפט כאשר התובע לא צירף לכתב תביעתו את מפת הקרקע למשל?
תשובה: בית-המשפט לא ידחה תביעה רק בשל מחדלו של התובע לצרף לכתב תביעתו את מפת הקרקע, וכי התגובה הנאותה על מחדל כזה היא במתן הזדמנות לתובע לתקן את הדרוש תוך חיובו בהוצאות {ע"א 515/86 עלי חליל חלבי נ' אחמד עבדאללה חלבי, פדאור 86(2), 405 (1986); ה"פ 10545/99 אבינועם לרנר נ' משה דולגין, פדאור 04(5), 435 (2004); ע"א 126/83 שיך סעד אלדין אלעלמי נ' הינד נג'ם אל חטיב ואח', פ"ד מ(1), 397 (1986); ת"א (ת"א) 13475-08 אריה אברמוביץ נ' דורני חנה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); ת"א (קצ') 512-04 הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים נ' מחמוד בן רשראש מוגרבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"א (יר') 12502-08 מוסא זרעי נ' החב' הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

17. שתיקה כהודיה – תקנה 83 לתקסד"א
שאלה: מה דין טענה שהועלתה בכתב התביעה ואולם לא הוכחשה בכתב ההגנה?
תשובה: תקנה 83 לתקסד"א דנה בכתב הגנה שאינו מכחיש במפורש את טענת התביעה. אם לגבי טענה שלא הוכחשה במפורש כך, לגבי טענה שהודו בה במפורש – על אחת כמה וכמה. טענות שבכתב התביעה שלא הוכחשו או שהודו בהן – התובע פטור מלהוכיחן {ת"א (ת"א) 40653-12-09 יובלים - נדל"ן וקמעונאות (2002) בע"מ נ' דלק נדל"ן בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"א (ת"א) 51068-07 אלעד אחרק נ' עיריית ראש העין, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010); ת"א (נצ') 7396-05 סיבוני מכלוף נ' סנד מוחמד שלבי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.
18. אין צורך בהכחשה לעניין דמי נזק – תקנה 84 לתקסד"א
שאלה: מהו הדין באשר להכחשת דמי הנזק?
תשובה: חרף הקבוע בתקנה 83 לתקסד"א, לעולם יראו את שיעור דמי הנזק כשנוי במחלוקת זולת אם הודו בו במפורש {ע"א 34/71 שמואל פרידמן נ' יעקב חן, פ"ד כו(1), 524 (1972); ת"א (ת"א) 5518-04-11 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' פז בתי זיקוק אשדוד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); ת"א (ת"א) 20672-01-11 משה דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ע"א 10278/09 יונתן אשכול נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה – רעננה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"א (ת"א) 30881-08 ד"ר יוסף מנקס נ' שירותי בריאות כללית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

שאלה: מהו הדין באשר לפיצויים מוסכמים?
תשובה: תובע, המבקש להסתמך על פיצויים מוסכמים, צריך לטעון את שיעור דמי הנזק המוסכמים ולהסתמך על ההסכמה החוזית, והנתבע, החולק על עצם ההסכמה או אשר מבקש לטעון כי נעדר יחס סביר לנזק, צריך לעשות זאת במפורש, והאמור בתקנה 84 לתקסד"א בדבר הכחשת דמי נזק לא יועיל לו שכן, הנטל מוטל על מי שמבקש להשתחרר מסעיף פיצויים מוסכמים, ועליו להעלות טענה זו במפורש {ע"א 630/84 רחמים בוקובזה נ' חיים רוזוליו, פ"ד לט(2), 584 (1985)}.



שאלה: מכוח תקנה 84 לתקסד"א האם קיים הצורך בחקירת עדי התובע בשאלת הנזק?
תשובה: מכוח תקנה זו לא ניתן לומר, שאין צורך בחקירת עדי התובע בשאלת הנזק. הימנעות מחקירה כאמור פועלת לרעת הנתבע {ראה למשל דברי בית-המשפט ב- ת"א (חי') 19351-07 אופרייט ליס בע"מ נ' המרכז מרכבי נוע בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

19. הכחשה מפורשת – תקנה 85 לתקסד"א
שאלה: מהי המטרה העומדת מאחורי תקנה 85 לתקסד"א?
תשובה: הוראות התקנה הינן ברורות וחד-משמעיות ומטרתן מניעת סרבולו של ההליך המשפטי על-מנת שהצדדים כמו גם בית-המשפט יעמדו בפני גרסה ברורה {ת"א 76997/04 קטן מאיר נ' בר-שי באפי, פדאור 05(17), 325 (2005)}. יש לצפות מבעל דין ליתן גרסה מפורטת בעניין עמדתו, תהא זו אשר תהא {ת"א (ת"א) 17005-03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ (סניף כפר סבא) נ' מרדכי נוימן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

20. הכחשה מלאה – תקנה 86 לתקסד"א
שאלה: כיצד על בעל הדין ליתן הכחשתו המלאה לטענה שהועלתה על-ידי בעל הדין שכנגד?
תשובה: בעל דין המכחיש בכתב טענותיו עובדה שבעל הדין שכנגד טוען לה בכתב טענותיו הוא, לא יעשה זאת על דרך ההתחמקות, אלא ישיב לגופו של עניין {ראה גם ע"א 283/88 המזרח שירות לביטוח בע"מ נ' חנוכה מומן, פ"ד מה(2), 777 (1991); תמ"ש 13952/01 ג' ע' על-ידי אמה ס' ח' נ' עזבון המנוח ג' ע', פדאור 05(12), 740 (2005)}.

21. הכחשת זכות בעל דין בחזקת נציג – תקנה 87 לתקסד"א
שאלה: מהי המטרה העומדת מאחורי תקנה 87 לתקסד"א?
תשובה: בדומה לכל התקנות הדנות בהכחשה המפורשת, אף תקנה זו לא באה, אלא לייעל את הדיון ולמנוע ניהולו של הליך סרק ומכביד. כך, למשל, נתבע החפץ לכפור בזכותו של תובע לתבוע כמנהל עזבון, חייב להעלות טענה זו במפורש בכתב ההגנה {ע"א 351/63 רחמים ויוסף לוי נ' דוד מזרחי, פ"ד יח 109, 113 (1963); תא"מ (חד') 6356-03-09 חברת עורכי-דין עזריאלנט לישראל נ' שושי מור, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"א (ת"א) 1634/01 כיי ברוס בע"מ בפירוק מרצון נ' אחים אקונין שותפות רשומה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006); בש"א (יר') 1674/92 יצחק לב נ' דוד שני ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (1992)}.

22. הכחשת חוזה – תקנה 88 לתקסד"א
שאלה: מה הדין באשר להכחשת חוזה?
תשובה: תקנה 88 לתקסד"א קובעת כי "היתה בכתב הטענות טענת חוזה – הכחשת סתם של החוזה בידי בעל הדין שכנגד, היא בלבד, פירושה הכחשת קיומו של חוזה מפורש או הכחשת העובדות שמכללן אפשר שישתמע קיומו, אך אין פירושה הכחשת חוקיותו של החוזה או דיותו מבחינה חוקית" {ראה גם ע"א 311/69 פרלמוט נ' חב' קולנוע זמיר, פ"ד כג(2), 190 (1969); ת"א 76997/04 קטן מאיר נ' בר-שי באפי, פדאור 05(17), 325 (2005); ע"א 4667/08 שלום הר עוז נ' סערת תוכנה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ע"א 2266/10 אילן כהן נ' נ.ז. השיק בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

23. יש לפרש כל טענה לסתור וכל טענה מפתיעה – תקנה 89 לתקסד"א
שאלה: מה דין טענה שיש בה כדי לסתור או כדי להפתיע את בעל הדין האחר?
תשובה: תקנה 89 לתקסד"א קובעת כי "הנתבע או התובע, לפי העניין, חייב להעלות בכתב טענותיו כל דבר הבא להראות שהתובענה או התביעה שכנגד אין לה על מה שתסמוך, או שהעסקה בטלה או ניתנת לביטול מבחינה חוקית וכן כל נימוק של הגנה או של תשובה, שיש בו – אם לא הועלה בכתב הטענות – כדי להפתיע את בעל הדין שכנגד או לעורר שאלות שבעובדה שאינן עולות מתוך כתבי הטענות הקודמים כגון תרמית, התיישנות, שחרור, תשלום, ביצוע או עובדות המגלות מעשה לא חוקי" {ראה לעניין זה ה"פ 648/99 מוסי רז נ' מפקד המנהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון, פדאור 00(5), 457 (2000); ע"א 554/84 החברה לשיכון עממי בע"מ נ' גבריאל מימון, פ"ד מ(2), 802, 810 (1986); ע"א 736/82 כפר חסידים, מושב עובדים דתי בע"מ נ' דוד אברהם, פ"ד לט(2), 490 (1985); ע"א 530/89 בנק דיסקונט נ' מרי נופי ואח', פ"ד מז(4), 116 (1993); ע"א 132/85 אמרופא א.ג. נ' ה.ש.י. המגדר – תעשיות פלדה בע"מ, פ"ד מא(4), 477 (1987); ע"א 685/81 ליסנסס וג'נרל חברה לביטוח בע"מ נ' בורכרד ליינס בע"מ, פ"ד לח(3), 421 (1984); ת"א (יר') 3402-09 קארשי אינטרנשיונל בע"מ נ' מרכז המתנות 2006 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); ת"א (יר') 12653-04-10 שמואל שם טוב נ' ג'מאל דעייס, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"א (ת"א) 56130-07 אקסטרא פלסטיק בע"מ נ' מאיר לומברוזו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"א (מרכז) 1724-09-07 אקווה מערכות בקרה בתשתיות זורמות בע"מ נ' המועצה המקומית תל-מונד, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

24. אי-הודיה במקום שחובה להודות – תקנה 90 לתקסד"א
שאלה: כיצד ינהג בית-המשפט במקום שהוא סבור כי היה על בעל הדין להודות בעובדה פלונית?
תשובה: תקנה 90 לתקסד"א קובעת כי "היה בית-המשפט סבור כי טענת עובדה שהוכחשה או שלא הודו בה, מן הראוי היה שיודו בה, רשאי הוא ליתן כל צו שייראה לו צודק בעניין הוצאות יתרות שנגרמו עקב ההכחשה או אי-ההודיה" {תמ"ש (נצ') 1820/06 ח.ש נ' מ.ש, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.