botox
הספריה המשפטית
שותפויות שותפות רשומה, שותפות בלתי-רשומה - דין והלכה

הפרקים שבספר:

סעיף 6 - שותפות חייבת רישום שלא נרשמה (סעיף 6(5)(6) לנוסח הישן)

סעיף 6 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 קובע כלהלן:

"6. שותפות חייבת רישום שלא נרשמה
שותפות החייבת ברישום ולא נרשמה כדין, דינו של כל שותף - קנס 15 לירות לכל יום שבו נמשכת העבירה; אולם אי-רישומה של שותפות לא ישפיע בשיקול אם השותפות קיימת ואם לאו."

אי-רישום שותפות כמפורט בסעיף 6 איננו הופך חוזה להקמתה או לכינונה או לעצם קיומה כבלתי-חוקי {ה"מ 43/50 יוסף שהינו נ' אהרן מזרחי, פ"ד ד(1), 547 (1950); ע"א 30/53 מיכאל הרסי נ' לופו הרשקו, פ"ד ז' 1157 (1953)}.

ב- ת"א (עפ') 36136-07-11 {חסון פ.ע. מסחר (1997) בע"מ נ' מבדד חברת בניה, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.09.13)} תביעה הדנה בשאלה האם יש לקבל את תביעתו של נושה נגד השותפים בשותפות לא רשומה אשר טענו כי הם פרשו מן השותפות אגב פירוקה במועד קודם למועד יצירת החוב נשוא התובענה, כאשר אין מחלוקת כי לא ניתנה לנושה הודעה בכתב על פירוק השותפות.

סעיף 6 לפקודה קובע, כי "אי-רישומה של שותפות לא ישפיע בשיקול אם השותפות קיימת ואם לאו".

במקרה דנן, במצב שבו שותפות בלתי-רשומה מוקמת על-ידי מספר יחידים שהחליטו לחבור יחדיו, ולה סופקה סחורה על-ידי התובעת למשך שנים, על-מנת לפטור שותף יוצא מאחריות לחוב הנטען, יש להוכיח את המועד שבו יצא השותף מהשותפות כדי להוכיח כי מדובר בחוב שנוצר לאחר פרישתו או יציאתו מהשותפות, וכי במידה ומדובר בחוב שנוצר לפני יציאתו מהשותפות, הרי שעל-מנת שיהא ניתן לפטור אותו מתשלום יש להוכיח כי הוא הופטר מחובת תשלום, כמפורט למעלה.

במצב שבו מוכח, כי השותף בשותפות בלתי-רשומה אכן יצא מהשותפות במועד הקודם למועד יצירת החוב הנתבע, כאשר חרף יציאתו המשיכה הנושא ונותן עם השותפות בחיובו מכוח היותו שותף, עליו להוכיח כי לאותו נושא ונותן נודע לו על השינוי בהרכב של השותפות וחרף זאת הוא המשיך לחייב את השותף.

בית-המשפט קבע כי, כפי שטוען בא-כוח הנתבעים, שאלת היותה של שותפות בלתי-רשומה כאישיות משפטית נפרדת מהשותפים היא שאלה מורכבת שאין לגביה הכרעה ברורה בפסיקה ואף קיימת מחלוקת בעניינה בקרב המלומדים {ע"א 583/88 אלכסנדר ברנע נ' ארקיע קווי תעופה, פ"ד מה(5), 670 (1991)}.

ברם, אין לגזור מחוסר ההכרעה האמור מסקנה, ולפיה אין מקום להטלת חיוב אישי על הנתבעים 3 ו- 4 לחוב הנתבע. חוסר ההכרעה בשאלת מעמדה של שותפות בלתי-רשומה כאישיות משפטית נפרדת מחייב צירופם של השותפים היחידים כבעלי דין בכל הליך משפטי ביחס לשותפות בלתי-רשומה.

שותפויות בלתי-רשומות תובעות ונתבעות, אולם, ככלל, עם השותפות תובעים או נתבעים גם השותפים עצמם, ולפיכך לא נדרש בית-המשפט להכריע בדבר מעמדה של השותפות הלא רשומה כתובעת עצמאית, או לחילופין, הורה על צירוף השותפים כבעלי דין.

ב- ת"א (ת"א) 36374-11-10 {משה יוסף נ' יוסף נוה, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.10.12)} התובע 1 {להלן: "התובע"} הינו בעל השליטה בתובעות 3-2, ואילו הנתבע 1 {להלן: "הנתבע"} הינו בעל השליטה בנתבעת 2. בין התובע לבין הנתבע היכרות קודמת, והשניים ביצעו בעבר בשותפות מספר פרוייקטים.

הנתבע, המחזיק בסיווג מתאים, זכה במכרז שפורסם על-ידי משרד הביטחון לביצוע עבודות לקירוי טנקים בבסיס צבאי. הפרוייקט בוצע בשנת 2008 נסתיים זה מכבר, ותמורתו שולמה במלואה לידי הנתבעים. התובע נטל חלק, באופן כזה או אחר, בביצוע הפרוייקט, ועלתה שאלת מעמדו בפרוייקט בפני בית-המשפט.

לטענת התובע, הוא והנתבע היו שותפים שווים בפרוייקט, ולאחר שזה נסתיים ותמורתו שולמה במלואה, יש לבצע התחשבנות ולחלוק ברווחים.

כראיה לכך נסמך התובע, בין היתר, על הסכם השותפות שנערך לבקשת הנתבע על-ידי עורך-דין משותף ונחתם על ידו, על השקעותיו הרבות בפרוייקט, על התשלום בסך 1,250,000 ש"ח שכבר קיבל מאת הנתבע, ועל עדויות אחרות מהן עולה קיומה של שותפות בין השניים.

הנתבע שאיננו מכחיש יחסי שותפות בעבר, כופר בקיומה של שותפות בכל הנוגע לפרוייקט הספציפי נושא התביעה. הנתבע נסמך בין היתר על אי-חתימתו על הסכם השותפות ועל אי-רישומה של השותפות. אין כל ממש בטענת הנתבע להעדרה של שותפות רק מחמת אי-רישומה.

סעיף 6 לפקודת השותפויות קובע "אי-רישומה של שותפות לא ישפיע בשיקול אם השותפות קיימת ואם לאו".

בית-המשפט עשוי לקבוע כי מדובר במערכת יחסים שהינה בגדר "שותפות" גם אם אינה רשומה.

אף לא קיימת חובה כי הסכם שותפות ביחס למיזם כלשהו ייערך בכתב, ואין מניעה להסיק קיומה של שותפות מאמירות בעל-פה ומהתנהגות הצדדים.

בית-המשפט קבע כי, התובע, באמצעות התובעות 3-2, והנתבע, באמצעות הנתבעת 2, פעלו כשותפים בפרוייקט שיזפון. משכך, ניתן בזאת הצו ההצהרתי המבוקש להוכחת קיומה של שותפות.

ב- ת"א (ת"א) 52769/05 {באבו סברי נ' מועלם זוהר, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.07.08)} הלווה התובע למנוח הלוואה לפי בקשתו. למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד התובע, המנוח לא החזיר לו את ההלוואה. כשלא נותרה לתובע ברירה, הוא הפקיד את השיק שנתן לו המנוח כביטחון להחזר ההלוואה. השיק חזר והתובע פתח תיק בהוצאה לפועל ושם נקבע הסדר להחזר ההלוואה בתשלומים.

לטענת התובע עסק המוסך {בו היו שותפים נתבעים 6-2 יחד עם המנוח} היה שותפות בלתי-רשומה, והנתבעים כשותפים שווים בעסק צריכים לשאת בחובותיו ובכללם בחוב הנ"ל. לחילופין, דורש התובע כי בנו של המנוח ויורשו היחיד, הנתבע 1 ישא בחוב זה עד לשווי העזבון.

השותפות לה טוען התובע אינה רשומה, כפי שנדרש בשותפות שנתכוננה לשם ניהול עסק, על-פי סעיף 4 לפקודת השותפויות. אולם, אי-רישומה של שותפות אינו בהכרח מעיד על חוסר תוקפה לפי סעיף 6 לפקודת השותפויות.

בית-המשפט קבע כי, נסיבות העניין מלמדות כי ההלוואה נלקחה לצורכי השותפות ובסמכות. השיק שהוא למעשה שיק ביטחון, נמשך מחשבונה העסקי של השותפות בו יש לכל אחד מהאחים זכות חתימה.

בהסדר התשלומים להחזרת ההלוואה, ניתנו אומנם שיקים פרטיים של המנוח, אך זאת מאחר וחשבון העסק הוגבל עקב קשיים כלכליים ולא נותר אלא לפצל פעילותו למספר חשבונות פרטיים.

סעיף 14 לפקודת השותפויות קובע: "כל שותף הוא שלוח של השותפות ושל שאר שותפיו לכל עניין של עסקי השותפות; ופעולותיו של כל שותף כשהוא עושה בדרך הרגילה עסק מן הסוג שעושה השותפות שהוא חבר בה, יחייבו את השותפות ואת שותפיו, זולת אם למעשה אין לו הרשאה לפעול בשם השותפות באותו עסק והאדם שעמו נשא ונתן יודע שאין לשותף הרשאה לכך, או שאינו יודע, או אינו מאמין, שהוא שותף".

במקרה דנן, למרות שלנתבעים זכות חתימה בחשבון העסקי הם השאירו את כל העניינים הכספיים לטיפולו של המנוח. הדבר נבע מהאמון הרב ומהסתמכות הנתבעים על בקיאותו של המנוח בנושא הכספי. התובע ציין במפורש כי המנוח פנה אליו כדי לקבל הלוואה לשם הרחבת העסק המשותף. בית-המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעים לשלם ביחד ולחוד לתובע.