נטל ההוכחה

ב- ע"ב (חי') 2053/00 {קינן רונן נ' יששכר בובליל ואח', תק-עב 2005(3), 2982 (2005)} אומר בית-המשפט לעניין נטל ההוכחה:

"נפסק כי באותם מקרים שבהם כינו שניים את שביניהם אחרת מיחסי עובד-מעביד, "נטל השכנוע" הוא על מי שטוען כי על-אף הכתוב - היחסים הם יחסי עובד-מעביד" (ראה: דב"ע נב/7-3 גיורא שמיס ואח' -THE ECONOMIST NEWSPAPER LIMITED, פד"ע כו, 321; דב"ע לו/3-48 גינצבורג - ניסן השקעות וסוכנויות בע"מ, פד"ע ח' 151, 160; וראה גם בג"צ 319/78 שמן תעשיות בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד(2), 75, 80 (1979)).
25. בענייננו, גם שאר סעיפי ההסכם קובעים תנאים מהותיים, באשר לאותו עסק שיוקם, אשר אינם מתיישבים עם מהותם של יחסי עובד ומעביד.
כך, סעיף 2 להסכם קובע כי ההשקעות הראשוניות ימומנו על-ידי ר-בובליל וינוכו מהכנסות עתידיות ראשוניות, סעיף 3 קובע כי התובע יהיה אחראי לנושא הטיפול השוטף בלקוחות, כאשר מנגד סעיף 4 קובע כי ר-בובליל תיתן את כל הנושא של שירות משרדי + עזרה בשיווק.
סעיף 5 להסכם צופה פני עתיד, ודן במקרים של פירוק השותפות תוך ציון כי במידה ואחד הצדדים יפר את ההסכם (לפני שמרוויחים את ההוצאות הראשוניות) העוזב מתחייב על ההוצאות הראשוניות, וסעיף 6 דן בזכות סרוב ראשונית לכל שותף לקניית החלק של האחר.
26. הסדר, בו תורם שותף אחד השקעה כספית ושותף אחר תורם השקעה בעבודה, הינו אחת מהצורות המקובלות של שותפות (ראה: דב"ע מג/74-3 חוטרמן - מוצרים כימיים בע"מ, עבודה ארצי יז(2), 58; ע"א 693,682/87 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק אקרמן, פ"ד מג(2), 825 (1989); ע"א 532/83 יהודה סיני השקעות בע"מ ואח' נ' ישראל ויהודית פישל ואח', פ"ד מ(4), 319 (1986); דב"ע נא/5-2 וילס ורהייס נ' פיבר שמואלי, פד"ע כ"ג 133).
נזכיר, כי בענייננו, אין חולק בין הצדדים שהנתבעים 1 ו- 2 אינם בעלי ידע או נסיון בתחום החזרי המס, ולעומת-זאת התובע הוא בעל הידע הבלעדי והנסיון בתחום זה.
מנגד, הנתבעים הינם בעלי האמצעים הכספיים, בדמות אותה פלטפורמה עסקית של משרד ושירותי משרד הקיימים בידיהם במסגרת סוכנות הביטוח.
27. כאמור, הלכה פסוקה היא שתנאי לקיומם של יחסי עובד-מעביד הוא קיומה של התקשרות חוזית, שבמרכזה ביצוע עבודה, כמטרה בפני עצמה, ולא תוצאה נלווית להשגת מטרה אחרת (ראה: דב"ע לד/60-3 עזבון בלה ורי המנוח - ליאורווי בע"מ, פד"ע כרך ו', עמ' 10; דב"ע לה/12-2 עזבון המנוח שמואל נתן כהן ז"ל - אטי רוזנהאוזר, פד"ע י', 299).
יתרה-מכך, בלא קיומו של התנאי האמור אין מקום לבחון לאור המבחנים המקובלים על בית-דין זה אם היחסים שנוצרו הם אכן יחסי עובד ומעביד או יחסים אחרים, שבין אדם המבצע עבודה למען הזולת לבין מי שלמענו מבוצעת העבודה (ראה: דב"ע מג/74-3 חוטרמן לעיל).
28. על פניו, לאור מהות הסכם ההתקשרות, ואף אם נתעלם מן המונחים הסמנטיים בהם נקטו הצדדים, נחזה כי מבחינה מהותית מטרתה העיקרית של ההתקשרות בין הצדדים היתה להקים במשותף עסק של החזרי מס, ולא התקשרות לביצוע עבודה מצד התובע, כמטרה בפני עצמה, והשאלה היא איפוא, האם חרף מהותו ומטרתו הברורה של הסכם ההתקשרות בין הצדדים כפי שהיא עולה במפורש מן ההסכם - הוכיח התובע שהלכה למעשה נקשר בין הצדדים הסכם שונה לחלוטין, שמטרתו היא ביצוע עבודה כמטרה בפני עצמה."

ב- ע"ב (ת"א-יפו) 7126/02 {אלדד רמי דרור נ' אליעזר לינביץ בע"מ ואח', תק-עב 2005(1), 2162 (2005)} נקבע לעניין נטל ההוכחה כדלקמן:

"לאור האמור ולאור הסכם השותפות שנחתם, שוכנענו כי התובע לא הרים את הנטל, ואף לא הוכיח כי היחסים בין הצדדים חרגו מיחסי שותפות והיו למעשה יחסי עובד-מעביד, אלא ההיפך הוא הנכון, עדויות התובע ותצהיריו כפי שהוגשו לבית-הדין מחזקים את גירסת הנתבעת כי היחסים בין הצדדים היו יחסי שותפות ולעניין שותף כבר נפסק:
'שותף בשותפות אינו יכול להיות עובד של השותפות ולעניין זה אין להבחין בין שותפות רשומה לבין שותפות בילתי רשומה עד כמה שמדובר על התכונות המשפטיות הקשורות עם קיומה העצמאי של השותפות כאישיות משפטית נפרדת.' (דב"ע שן/2-17 לביא נס נ' יוסף שאול, פד"ע כג 77; דב"ע נה/3-144 עמוס עמירה ובני רחמים נ' מועצה אזורית "תמר", לא פורסם; תא"ז ת"א 2630/63 משה ניניו נ' שותפות לוינשטיין את ניניו, פ"מ נו 362 (1967))
12. יתירה-מכך, ביסוס למסקנה כי הצדדים התכוונו להקים עסק משותף של שותפות ניתן ללמוד מהעובדה כי צד נהג "מנהג שותפים" (דב"ע נא/5-2 וילס ורהייס נ' פייבר שמואלי, פד"ע כג 133) בענייננו, התובע פעל באופן עצמאי לקידום החברה המשותפת, לפי עדותו:
'אני הכנתי את כל התשתית למוצרים, תשתית זה להתקשר ללקוחות פוטנציאלים כאן, להיות איתם בקשר ולהודיע להם על המוצרים, למדתי את המוצרים על בורים ואני מבהיר שאלה היו לקוחות שלי ולא של אליעזר לינביץ ואחר-כך נכנסתי ללקוחות של אליעזר לינביץ שהם רופאים ויטרנים (כך במקור) שמולם לא עבדתי באופן ישיר וגם למפיצי-משנה.'
(עמ' 2 שורות 17-13)
13. מהסכם השותפות שהוגש לבית-הדין וכן מהגרסאות שהעלו הצדדים עולה כי מטרת ההתקשרות היתה הקמת עסק משותף, כשכל אחד תורם את חלקו. אף התובע ראה את הדברים באופן כזה - ראיה מעדותו: "הפניה שלי היתה למר אמנון לינביץ בעת שהוא כבר ניהל רק בית מסחר לתרופות ולא עסק בהפצה ואני הצעתי שנקים חברה משותפת שאני מביא את החברות אני בקשר איתן ומכיר אותן כלכלית ועסקית והם נותנים את התשתית שלהם של אליעזר לינביץ על כל המשתמע מכך דהיינו השקעה, מוניטין, רקע". (ע' 2-1 שורות 15 ואילך).
14. התובע טוען כי היה עובד למעשה בשותפות, לעניין זה כבר נפסק: "העובדה שאחד המתקשרים חייב מכח הסכם גם בביצוע עבודה אינה גורעת מעיקר מטרת ההתקשרות - היינו "עסק משותף" - אלא נלווית לאותה מטרה עיקרית או פועל יוצא ממנה. מטרתה של התקשרות בין שנים לקיים עסק משותף, אינה חדלה להיות כזאת, עקב כך בלבד, שהאחד או גם השניים עובדים באותו עסק. לעניין זה אין חשיבות לשאלה, אם השותפות נרשמה או לא נרשמה, אם היא קמה או לא קמה. מטרת ההסכם היתה "עסק משותף". עסק משותף יכול להתקיים אף ללא שותפות רשומה" (לעניין זה ראו דב"ע מג/3-74 דוד חוטרמן נ' חב' מוצרים כימיים בע"מ, עבודה ארצי יז(2), 58).
כבר נפסק כי במקרה בו רוצה תובע להוכיח כי בנוסף לעבודתו כשותף בשותפות, היה גם עובד (במובן employee) אצל החברה, עליו להראות, כי מהתנהגות הצדדים נוצרו "יחסי עובד-מעביד" בינו לבין החברה, בנפרד מן היחסים שבין השותפות, או השותפים, לבין החברה.
אחת הדרכים להוכיח התקשרות נפרדת שכזאת היא להראות שהתובע הטוען שהוא עובד מילא בשביל החברה - הנתבעת תפקידים שאינם עולים מעצם חובתו כשותף בשותפות האמורה, להבדיל מעבודה "הנלווית ועולה מהיותו שותף בשותפות האמורה" (דב"ע מב/1-2 ישראל (סטרול) אידל נ' רויזמן חברה להובלה ואספקת חומרי בניין בע"מ, פד"ע יד, 181).
במקרה דנן, אין בתפקידים שמילא התובע שום מאפיין המוציא אותם מגדר עסקי השותפות ומכניס אותם לגדר עסקי החברה. במילים אחרות: לא ניתן להפריד בין תפקידו כשותף בחברה המשותפת לבין עבודה כביכול אצל החברה. כך אף עולה מדברי התובע: "כל הנושא של הפעילות המקצועית, ההדרכה לסוכנים של המפיצים, היתה שלי (עמ' 2 שורה 25 לפרוטוקול)."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

נטל ההוכחה