botox
הספריה המשפטית
שותפויות שותפות רשומה, שותפות בלתי-רשומה - דין והלכה

הפרקים שבספר:

סעיף 63 - מעמדו של שותף מוגבל (סעיף 58(1)(2)), סעיף 64 - סייגים לפירוק שותפות מוגבלת (סעיף 58(3)(4) לנוסח הישן)

סעיף 63 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 קובע כלהלן:

"63. מעמדו של שותף מוגבל
(א) שותף מוגבל לא ישתתף בניהול עסקי השותפות ואין כוחו יפה לחייב את השותפות, אולם רשאי הוא בכל עת, בעצמו או על-ידי שלוחו, לעיין בפנקסי השותפות, לבחון מצבה וסיכוייה ולהתייעץ בעניין זה עם השותפים.
(ב) שותף מוגבל אינו רשאי, במשך קיומה של השותפות, למשוך או לקבל, במישרין או בעקיפין, שום חלק מהשקעתו, ואם עשה כן, יהא חב בחיוביה של השותפות כדי הסכומים שמשך או שקיבל.
(ג) שותף מוגבל המשתתף בניהול עסקי השותפות, יהא אחראי לכל חיוביה, כאילו היה שותף כללי, כל עוד הוא משתתף בניהולה.
(ד) בכפוף לתקנות השותפות המוגבלת -
(1) מותר לקבל אדם כשותף בלי הסכמתם של השותפים המוגבלים;
(2) אין שותף מוגבל יכול לפרק את השותפות במסירת הודעה על כוונתו זו;
(3) שותף מוגבל רשאי, בהסכמת השותפים הכלליים, להמחות את חלקו בשותפות, ומשהמחה כך יהיה הנמחה לשותף מוגבל עם כל הזכויות שהיו לממחה;
(4) הניח שותף מוגבל, שחלקו בשותפות ישועבד בשל חובותיו הפרטיים, אין שאר השותפים רשאים בגלל זאת לפרק את השותפות;
(5) חילוקי-דעות שנתגלעו בעניינים רגילים הנוגעים לשותפות יוכרעו ברוב דעות של השותפים הכלליים."

ב- ת"א 2332/06 {קל בניין בע"מ נ' גמול חברה להשקעות בע"מ, תק-מח 2012(1), 32509 (2012)}קובע בית-המשפט:

"אכן, ההלכה היא כי כאשר בעלי המניות או המנהלים מתעלמים בעצמם ממסך ההתאגדות, הדבר עשוי להוות עילה ל"הרמת מסך" (ראה: רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' ענבר, פ"ד נד(2), 712 (2000), בפסקה 6, שניתן לפני התיקון משנת 2005 לסעיף 6 לחוק החברות). יתר-על-כן, כאשר עסקינן בשותפות מוגבלת, קבע המחוקק במפורש כי: "שותף מוגבל המשתתף בניהול עסקי השותפות, יהא אחראי לכל חיוביה, כאילו היה שותף כללי, כל עוד הוא משתתף בניהולה" (סעיף 63(ג) לפקודת השותפויות)..." וממשיך ומסכם:
35. סיכומו-של-דבר: התובעת לא הראתה כי קיימת במקרה דנן עילה ל"הרמת מסך" ההתאגדות שבין תגא לבין הנתבעות. אין ממש בטענה בדבר שינוי בדיעבד של הקצאת הסיכונים בין השותפים של תגא לבין נושיה, והתובעת לא הצביעה על התנהגות פסולה כלשהי מצד הנתבעות בכל הנוגע לשותפותן בתגא, או על שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של תגא, אשר יכולות להצדיק את "הרמת המסך". עצם העובדה שתגא מומנה באמצעות הלוואות בעלים איננה מצדיקה "הרמת מסך" מלאה, והדחיית חוב אינה רלוונטית במקרה זה. התובעת לא הוכיחה גם את הטענה כי הנתבעים עצמם התעלמו ממסך ההתאגדות של תגא, או כי תגא שימשה אך ורק צינור לפעילותן של הנתבעות. כמו-כן, לא הוכח כי הנתבעות עצמן - להבדיל מתגא מנהלים הנמצאת בשליטתן - התערבו בניהול ענייניה של השותפות באופן המטיל עליהן אחריות לפי סעיף 63(ג) לפקודת השותפויות."

ב- ה"פ (ת"א-יפו) 948/07 {סינמה נאמנויות (1991) בעמ ואח' נ' סינמה נאמנויות השקעות בסרטים - שותפות מוגבלת, תק-מח 2007(4), 8533 (2007)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:
"פקודת השותפויות אינה מתווה כללים בנוגע לחלוקת הון מותרת בשותפות מוגבלת, ואולם סוגיה זו נדונה בהרחבה והוכרעה זה מכבר על-ידי בית-המשפט - בפסק-הדין שניתן על-ידי ביום 27.07.05 ב- ה"פ (מחוזי ת"א) 814/05 בעניין דלק קידוחים שותפות מוגבלת ו- ה"פ 812/05 (מחוזי ת"א) בעניין אבנר חיפושי נפט וגז שותפות מוגבלת, תק-מח 2005(3), 3447 (2005); (להלן: "פרשת דלק קידוחים").
בפרשת דלק קידוחים מצאתי כי מאחר שעל-פי סעיף 1(א) לפקודת השותפויות אחריותו של השותף המוגבל לחובותיה של השותפות המוגבלת מצטמצמת להון אשר הכניס לשותפות המוגבלת בשעת ההתקשרות בלבד, קיים דמיון בין אחריותו של בעל מניות בחברה בע"מ לבין אחריותו של שותף מוגבל בשותפות מוגבלת לחובותיהם של גופים אלה.
עוד הבהרתי באותה פרשה כי הרציונל שעומד בבסיס החיקוק הנוגע לחלוקת הון מותרת בחברה בע"מ כוחו יפה גם לבחינת האפשרות של חלוקת הון לשותף מוגבל בלא שיהיה בכך לעבור על האיסור בדבר משיכת השקעתו בשותפות המוגבלת:
'הגדרתה של חלוקת הון המופיעה בסעיף 1 לחוק החברות, הוא סעיף ההגדרות, הינה הגדרה רחבה המבקשת לכלול כל פעולה של העברת עושר מן החברה אל בעלי המניות, עכשווית או עתידית. סעיף 302 לחוק החברות קובע כי חלוקת הון כאמור היא מותרת אך ורק אם היא עומדת בשני מבחנים מצטברים: המבחן הראשון הוא 'מבחן הרווח' לפיו על החלוקה להתבצע מתוך סכומים בהון העצמי של החברה שמקורם ברווח הנקי שלה, או מתוך סכומים אחרים שאינם הון מניות או פרמיה. המבחן השני הוא 'מבחן הפרעון' לפיו אסור שהחלוקה תסכן את יכולת הפרעון של החברה. ד"ר א' חביב-סגל סוקרת את התובנות העומדות בבסיס ההסדר לחלוקת הון מותרת הקבוע בסעיף 302 לחוק החברות' (ראו א' חביב-סגל דיני חברות לאחר חוק החברות החדש, כרך ב', פרק ד' (2004) (להלן: 'חביב-סגל'), 93):
'ראשית, הסדר זה מבקש להבטיח כי החלוקה לבעלי המניות תתמצה בחלוקת רווחיה בלבד של החברה בע"מ, ומשכך ההסדר בא להגביל את יכולתם של בעלי המניות להשיב לכיסיהם הפרטיים מקורות הון שהשקיעו באישיות המשפטית של החברה (ראו חביב-סגל, שם, 87). מדיניות זו זהה למדיניות בענייננו, שכן סעיף 63(ב) לפקודת השותפויות נועד גם הוא למנוע מן השותף המוגבל להשיב לכיסו את שהשקיע בשותפות המוגבלת.
שנית, הסדר זה מתערב בקשייה הפיננסים של החברה בע"מ כבר בשלבים הקודמים לחדלות פרעון, קרי במצב שבו יורד שווי נכסיה אל מתחת לסכום של שווי ההתחייבויות הקבועות וההון המונפק. במצב זה, הנושים רשאים לאסור על החברה לערוך חלוקות הון כלשהן לבעלי המניות, עד אשר ייפרעו חובותיהם במלואם (ראו חביב-סגל, שם, 91). סעיף 63(ב) לפקודת השותפויות קובע כי מקום בו השותף המוגבל משך חלק מהשקעתו בשותפות המוגבלת הרי שהוא יחוב בחיוביה של השותפות כדי אותו הסכום שמשך. ניכר כי הוראה זו בדבר חיוב השותף המוגבל בחיובי השותפות המוגבלת כאמור, באה להבטיח גם כאן את יכולת פרעונם של נושיה מתוך הונה של השותפות המוגבלת.'
(ההדגשות אינן במקור- ע.ב.) (פרשת דלק קידוחים, שם, 3454).
בנסיבות אלה קבעתי בפרשת דלק קידוחים כי החקיקה בדבר חלוקת הון ראויה בחברה בע"מ היא בעלת אותה תכלית שביסוד האיסור החל על השותף המוגבל למשוך חלק מהונה של השותפות המוגבלת, וכי מטעם זה ראוי לאמץ את המבחנים הקבועים בסעיף 302 לחוק החברות גם לעניין סעיף 63(ב) לפקודת השותפויות.
טענות המבקשים
6. לטענתם של המבקשים לא ניתן לעשות היקש מהכללים החלים על חלוקת דיבידנדים בחברה בע"מ לעניין חלוקת רווחים בשותפות מוגבלת, מכיוון שהדין החל על אישיות משפטית מסוג חברה בע"מ שונה בתכלית מן הדין החל על אישיות משפטית מסוג שותפות. לשיטתם של המבקשים, ככל שהדבר נוגע לחלוקת רווחים בשותפות מוגבלת יש לעשות שימוש בכללים החלים על שותפות רגילה - מאחר שמדובר בגופים משפטיים בעלי אופי דומה אשר פעילותם מוסדרת בגדרי פקודת השותפויות.
יוער כי בנוסף לשאלה מהם הכללים לביצוע חלוקת רווחים שאינה מהווה משיכת השקעתו של השותף המוגבל בשותפות המוגבלת שבה עסקינן, המבקשים מתייחסים לסוגיה אחרת שמעוררת הוראת סעיף 63(ב) לפקודת השותפויות - היא השאלה אם משיכת השקעתו של השותף המוגבל בשותפות המוגבלת היא אסורה, שמא מותרת אך מביאה לכך שהוא יחוב בחיוביה של השותפות עד לגובה הסכום שמשך. אלא שהדיון בסוגיה זו אינו ממין העניין בבקשה דנן, שכן כפי שהוברר השותף המוגבל מחוייב על-פי הוראות הסכם השותפות והסכם הנאמנות שלא לאשר חלוקת רווחים לשותפים במידה שחלוקה כאמור מהווה משיכת השקעתו של השותף המוגבל בשותפות המוגבלת, ועל-כן אין לי צורך לקבוע מסמרות בנושא.
דיון
7. דעתי היא כי אין ממש בטענותיהם של המבקשים בנוגע לכללים שיש להחילם בנוגע לחלוקת רווחים בשותפות מוגבלת, שאינה מהווה משיכת השקעתו של שותף מוגבל בשותפות, ואבאר.
כפי שכבר הוברר בפרשת דלק קידוחים, קיים דמיון בין אחריותו של בעל מניות בחברה בע"מ לבין אחריותו של שותף מוגבל בשותפות מוגבלת לחובותיהם של גופים אלה, והרציונל שעומד בבסיס החיקוק הנוגע לחלוקת הון מותרת בחברה בע"מ מתאים גם לחלוקת הון שאינה מהווה משיכת השקעתו של שותף מוגבל בשותפות המוגבלת. דמיון זה הוא בעל חשיבות מכרעת לצורך קביעת הכללים לחלוקת הון בשותפות מוגבלת, בעוד שהשוני שעליו מצביעים המבקשים בין הכללים שחלים על פעילותה של חברה בע"מ לבין הכללים שחלים על פעילותה של שותפות מוגבלת אינו רלוונטי כלל לעניין זה:
לטענתם של המבקשים, בחברה בע"מ קיים מסך שחוצץ בין בעלי המניות לבין נושי החברה, ואילו מסך מעין זה אינו קיים בשותפות מוגבלת מפני שהשותף הכללי אחראי כלפי הנושים לחובותיה של השותפות. ואולם, גם בשותפות מוגבלת קיים מסך אשר חוצץ בין השותף המוגבל לבין נושי השותפות, ובדיוק מסיבה זו קיים דמיון בין אחריותו של בעל מניות בחברה בע"מ לבין אחריותו של שותף מוגבל בשותפות מוגבלת. ויודגש: הכללים החלים על חלוקת רווחים בשותפות שאינה מוגבלת, שאליהם מפנים המבקשים, בוודאי שאינם יפים לענייננו, משום שפקודת השותפויות אינה מטילה הגבלה מכל סוג שהוא על חלוקת רווחים בשותפות "רגילה" - וזאת מאחר שהשותפים בשותפות מעין זו ממילא חבים יחד ולחוד בכל חובותיה; ועוד ייאמר לעניין זה - אם תתקבל גישת המבקשים, תימצא הוראת סעיף 63(ב) לפקודת השותפויות מיותרת.
המבקשים מוסיפים וטוענים, כי לשותף מוגבל אסור על-פי סעיף 63(א) לפקודת השותפויות להשתתף בניהולה של השותפות המוגבלת, אך אין מניעה כי בעלי מניות בחברה בע"מ יקחו חלק בניהולה; וכן מפנים המבקשים את תשומת הלב לכך שחברה בע"מ מהווה אישיות משפטית בפני עצמה לצרכי מס בעוד שבשותפות מוגבלת החובה לשלם מס מוטלת על השותפים - ואולם לא הוברר על-ידי המבקשים כיצד ההבדלים הנזכרים על ידם, שנוגעים לאופן הניהול והמיסוי של שני הגופים הללו, רלוונטיים לשאלת חלוקת הרווחים. אין ספק כי הבדלים בין הדין החל על שותפות מוגבלת לבין זה שחל על חברה בע"מ אכן קיימים, אך הדגש בענייננו הוא על הדמיון והרציונל המשותף העומד בבסיס ההגבלות על חלוקת הון - ואין לייחס חשיבות בהקשר זה לאופן המיסוי והניהול של חברה בע"מ לעומת שותפות.
סיכומו-של-דבר, איני רואה מקום לסטות מן המסקנה שאליה הגעתי בפרשת דלק קידוחים, שלפיה חלוקת רווחים בשותפות מוגבלת אינה מהווה משיכת השקעתו של השותף המוגבל בשותפות ככל שהיא עומדת במבחנים לחלוקת הון הקבועים בסעיף 302 לחוק החברות.
סוף דבר
8. אני מקבלת את הבקשה למתן הוראות על-פי סעיף 12(ג) לחוק הנאמנות, במובן זה שאני מתירה לשותף המוגבל להסכים לחלוקת רווחיה של השותפות המוגבלת לשנת 2006 במידה שחלוקה זו מקיימת את המבחנים הקבועים בסעיף 302 לחוק החברות לחלוקת הון מותרת.
עם-זאת, יש להבהיר כי אין בכוחן של הוראות אלה לשחרר את הנאמן מאחריותו כלפי בעלי יחידות ההשתתפות או נושי השותפות המוגבלת כאמור בסעיף 12 לחוק הנאמנות, אם יתברר בעתיד כי הסכים לביצוע חלוקת הרווחים אף-על-פי שזו לא עמדה במבחנים אלה; והוא הדין אף באשר למפקחים."

ב- ה"פ (ת"א-יפו) 814/05 {דלק נאמנויות קידוחים בע"מ נ' אבנר נאמנויות בע"מ, תק-מח 2005(3), 3447 (2005)} קבע בית-המשפט כי ככלל, שותף מוגבל רשאי לקבל את חלקו היחסי ברווחי השותפות המוגבלת רק אם הדבר אינו מהווה בעקיפין משיכה של השקעתו בה. עם-זאת, הואיל והחוק אינו מבאר מהי חלוקת הון מותרת ומהי חלוקת הון העולה כדי משיכת השקעתו של השותף בשותפות המוגבלת, שומה על בית-המשפט להפעיל את שיקול-דעתו.
אחריותו של השותף המוגבל לחובותיה של השותפות המוגבלת מצטמצמת להון אשר הכניס לשותפות המוגבלת בשעת ההתקשרות בלבד. על-פי פקודת השותפויות מעמדו של שותף מוגבל בשותפות מוגבלת, לעניין אחריותו לחובותיה של הפירמה, דומה לאחריותו של בעל מניות בחברה בע"מ.
תכליות החקיקה בדבר חלוקת הון ראויה בחברה בע"מ - הגבלת יכולתם של בעלי המניות להשיב לכיסיהם הפרטיים מקורות הון שהשקיעו באישיות המשפטית של החברה, וכן הבטחת יכולת הפרעון של הנושים - זהות לאיסור החל על השותף המוגבל למשוך חלק מהונה של השותפות המוגבלת, ולכן ראוי לאמץ את המבחנים הקבועים בסעיף 302 לחוק החברות גם לעניין סעיף 63(ב) לפקודת השותפויות.
מכאן שעל הנאמן ליתן הסכמתו לחלוקת רווחיה של השותפות המוגבלת אך ורק אם התרשם כי החלוקה עומדת ב"מבחן הרווח" וב"מבחן הפרעון". בית-המשפט יתערב בבדיקת התקיימותם של מבחנים אלה רק מקום בו החלוקה האמורה אינה מקיימת את "מבחן הרווח", דבר שאינו מתקיים במקרה דנן.

ב- ע"א 5194/95 {בזק גמישה נ' נפטא חיפושים שותפות מוגבלת, תק-על 96(2), 65 (1996)} המשיבה 1 היא שותפות מוגבלת בה שותפים המשיבה 2 כשותף כללי והמשיבה 3 כשותף מוגבל. השותף הכללי מופקד בלעדית על ניהול השותפות ואחריותו בלתי-מוגבלת. גיוס ההון נעשה באמצעות הנפקת יחידות השתתפות בזכויותיו של השותף המוגבל.

המערערים הם שניים מבעלי יחידות ההשתתפות. בעלי יחידות ההשתתפות בשותפות המוגבלת קיבלו באסיפה כללית החלטה לפרק את השותפות. עמדתו של השותף הכללי היתה כי אין ההחלטה חוקית ואין לה תוקף.

המערערים הגישו לבית-המשפט המחוזי תובענה להצהיר שהחלטת הפירוק מחייבת את השותף הכללי ואת השותף המוגבל. תובענת המערערים נדחתה על-הסף על-ידי השופט גורן מחמת השתק פלוגתא, שנוצר על-ידי החלטה שניתנה על-ידי השופט לויט בהליך הראשון.

בהליך הראשון השתתף עורך-דין יורם כהן, בא-כוח המערערים כאן, כשהוא מייצג 31 בעלי יחידות השתתפות שהגישו בקשה להצטרף לאותו הליך. התקיים שם דיון ענייני לגופן של הטענות שהועלו ובא-כוח המערערים טען בהרחבה לעניין שעמד על הפרק שם וחזר ועמד על הפרק בפני השופט גורן.

בסופו של דיון ניתנה על-ידי השופט לויט החלטה כי אין להורות על פירוק השותפות המוגבלת בניגוד לרצונו של השותף הכללי. אותה שאלה עצמה עמדה שוב לדיון בפני השופט גורן שקבע כי המקרה הוא מקרה מובהק של השתק פלוגתא. הערעור נדחה.
עניינם של מחזיקי יחידות ההשתפות היה מיוצג על-ידי המפקח, על-ידי הנאמן ועל-ידי עורך-דין יורם כהן שהשתתף בדיון בהליך הראשון וטען בהרחבה בשם מחזיקי יחידות ההשתפות. לפיכך, ככל שהדבר נוגע למחזיקי יחידות ההשתפות שבשמם הופיע עורך-דין יורם כהן, יש לראותם כמי שהיה להם יומם בבית-המשפט, גם אם לא צורפו לדיון כבעל דין פורמלי.

ככל שהדבר נוגע למחזיקי יחידות השתתפות נוספים, שהם המערערים, הרי האינטרס שלהם היה מיוצג באותו דיון בהיותו זהה לאינטרס של בעלי יחידות ההשתתפות שהיו מיוצגים בו. אין זו מדיניות ראוייה להרשות פיצול מלאכותי המאפשר לקבוצה גדולה של בעלי אינטרסים זהים, לפנות לביהמ"ש בתובענות של יחידים מתוך אותה קבוצה, ולנסות מזלם שוב ושוב.

סעיף 63(ד)(2) לפקודת השותפויות קובע כי "אין שותף מוגבל יכול לפרק את השותפות במסירת הודעה על כוונתו זו". סעיף 64(ב) לפקודה דן בסייגים לפרוק שותפות מוגבלת שהוחלט על פירוקה. ההוראות הן דיספוזיטיביות.

סעיף 16 להסכם לתיקון הסכם השותפות המוגבלת, קובע 5 מקרים שבכל אחד מהם תפורק השותפות המוגבלת. החלטת אסיפה של מחזיקי יחידות ההשתתפות בשותף המוגבל בדבר פירוק השותפות, אינה נמנית על המקרים בהם מתפרקת השותפות. לפיכך צדק השופט לויט בפסיקתו ונוצר השתק כאמור. ברם, ההשתק אינו שולל את האפשרות לפרק את השותפות באחת הדרכים המנויות בהסכם השותפות, או בצו בית-המשפט לפי פקודת השותפויות.

סעיף 64 - לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 - סייגים לפירוק שותפות מוגבלת, קובע כלהלן:

"64. סייגים לפירוק שותפות מוגבלת
(א) שותפות מוגבלת לא תפורק במותו של שותף מוגבל או כשהוכרז פושט רגל; נטרפה דעתו של שותף מוגבל לא ישמש הדבר עילה לפירוק על-פי צו בית-המשפט אלא אם אין דרך אחרת לברר מה חלקו בשותפות וכיצד לממש אותו.
(ב) הוחלט על פירוקה של שותפות מוגבלת, יפרקו השותפים הכלליים את עסקיה, זולת אם הורה בית-המשפט על דרך אחרת."