botox
הספריה המשפטית
שותפויות שותפות רשומה, שותפות בלתי-רשומה - דין והלכה

הפרקים שבספר:

סעיף 34 - זכויותיהם וחובותיהם של השותפים (סעיף 31 לנוסח הישן)

סעיף 34 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 קובע כלהלן:

"34. זכויותיהם וחובותיהם של השותפים
זכויות השותפים בנכסי השותפות וזכויותיהם וחובותיהם כלפי השותפות ייקבעו, בכפוף להסכם מפורש או משתמע שבין השותפים, לפי הוראות אלה:
(1) שותף זכאי לחלק בהון העסק וברווחיו, וחב להשתתף בכיסוי הפסדי הון או הפסדים אחרים של השותפות, בשיעור יחסי לסכום ההון שהסכים לחתום עליו; שותף שלא הסכים לחתום על הון, יהא חלקו ברווחים וחבותו להפסדים של השותפות כשיעור חלקו וחבותו של השותף שהסכים לחתום על סכום ההון הקטן ביותר;
(2) השותפות תשפה כל שותף בעד תשלומים ששילם ובעד חבויות אישיות שחב בהן בניהול הרגיל והנכון של עסקי השותפות או בשל דבר שהיה הכרח לעשותו לשם קיום עסקיה או רכושה של השותפות;
(3) שותף ששילם למען השותפות תשלום או מקדמה למעלה מסכום ההון שהסכים לחתום עליו, יהיה זכאי לריבית 3 מתאריך התשלום או המקדמה, בשיעור הקבוע לעניין זה לפי החוק;
(4) אין שותף זכאי לריבית על סכום ההון שחתם עליו לפני שנתבררו הרווחים;
(5) כל שותף רשאי להשתתף בניהול עסקי השותפות;
(6) אין שותף זכאי לשכר בעד עבודתו בעסקי השותפות;
(7) לא יתקבל שותף לשותפות בלי הסכמת כל השותפים הקיימים;
(8) חילוקי-דעות שיתגלעו בעניינים רגילים הקשורים בעסקי השותפות יוכרעו ברוב של השותפים, אך אין לעשות שינוי במהותם של עסקי השותפות בלי הסכמת כל השותפים הקיימים;
(9) פנקסי השותפות יהיו שמורים במקום עסקי השותפות, או במקום הראשי אם יש יותר ממקום אחד, וכל שותף יוכל, בכל שעה שיראה מתאימה, לגשת אליהם, לבדוק אותם ולהעתיק מהם."

סעיף 34 לפקודה מלמד מהם "זכויותיהם וחובותיהם של שותפים":

"זכויות השותפים בנכסי השותפות וזכויותיהם וחובותיהם כלפי השותפות ייקבעו, בכפוף להסכם מפור שאו משתמע שבין השותפות, לפי הוראות אלה:
(1) (...)
(5) כל שותף רשאי להשתתף בניהול עסקי השותפות; (...)"

הפסיקה פירשה את הוראת הסעיף וקבעה כי שותף רשאי, אך אינו חייב להשתתף בניהול עסקי השותפות {ראה: ת"א (ת"א) 1083/06 עו"ד צדקיהו הרמולין נ' עו"ד שרגא פ. בירן ואח', תק-מח 2009(3), 11572 (2009)}.

בפרשת חיים פורת שניתנה על-ידי בית-המשפט העליון, נקבע כי:

"הקו האופייני המציין את קיומה של שותפות הוא "סרך היחד" (...) לעולם צריך שיהא קיים רצון מיוחד של "ויעשו כולם אגודה אחת {ע"א 135/67 פקיד השומה ת"א 3 נ' חיים פורת, עו"ד, פ"ד כא(2), 411 (1967); ת"א (ת"א-יפו) 1012-07 ביגון יואב ואח' נ' שגיא הירש ואח', תק-מח 2012(2), 12581 (2012)}."

ב- ע"מ (ב"ש) 2136-02-10 {פארן מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח' נ' פקיד שומה באר שבע, תק-מח 2011(4), 16558 (2011)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"אין חולק כי משטר המס בשותפות הינו של הרמת מסך מעל השותפות תוך התייחסות לכל שותף, על-פי חלקו, כנישום ישיר ונפרד ביחס לחלקו בהכנסות השותפות והפסדיה (וזאת בכפוף לחריגים אלה ואחרים שנקבעו בפסיקה ושאינם מעניינו של ערעור זה). משטר מיסוי זה של השותפות עולה בקנה אחד עם העיקרון הכללי בדבר הרמת המסך שבין השותפות לשותפים כמפורט בסעיף 34 לפקודת השותפויות (נוסח חדש) התשל"ה-1975."

ב- ת"א (חי') 10185-98 {סיאט כרמל סחר יבוא ויצוא בע"מ נ' אריאלה אפפל ואח', תק-של 2010(2), 135856 (2010)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"אפפל ממשיכים וטוענים כי בועז היה זכאי, כמוהו כקדוש, לשכר עבודה כולל בסכום של 25,333 דולר. טענה זו נדחית על-ידי. היא סותרת את האמור בסעיף 34(6) לפקודת השותפויות לפיו "אין שותף זכאי לשכר בעד עבודתו בעסקי השותפות". לנוכח זאת הסכימו השותפים, ובאורח מפורש, כי קדוש לעומת יתר השותפים יהא זכאי לשכר. אילו סבורים היו השותפים כי אף בועז זכאי לשכר, פשיטא היו מתנים זאת באותו מעמד."

ב- תע"א (ת"א-יפו) 12135-09 {הר-זהב צילה נ' צפריר מגיד ואח', תק-עב 2012(4), 12039 (2012)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"נוסיף, סעיף 34(7) לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 (להלן: "פקודת השותפויות") קובע כי לא יתקבל שותף לשותפות בלי הסכמת כל השותפים הקיימים.
עולה מהראיות כי מר אמטו, שותפו של הנתבע, כלל לא היה מעורב בעניין ההבטחות לכאורה שניתנו לתובעת (ראו עדותו עמ' 18 לפרוטוקול), והתובעת אף מאשרת כי לא היה מעורב בכך (ראו עדותה- עמ' 9 לפרוטוקול). לכן, בכל מקרה לא נוצרו התנאים להפיכתה לשותפה, וחזקה על הנתבעת כי ידעה שאין כל תוקף משפטי מחייב לדברים."

ב- רע"א 3179/12 יוסי לנגוצקי ואח' נ' רציו חיפושי נפט - שותפות מוגבלת ואח', תק-על 2012(3), 2122 (2012)} נקבע:

"עיינתי בפסקי-הדין אליהם היפנו המבקשים ולא מצאתי כי הלכה זו, על-אף שנפסקה לפני שנים רבות, שונתה בבית-משפט זה. אכן, נפסק כי שותפים יכולים להיתבע בגין חוב של השותפות, הגם שמדובר באישיות משפטית נפרדת, אך זאת מכוח הוראה מפורשת בפקודה (ראו, למשל, ע"א 94/56 טננבוים נ' נחום, פ"ד י 1602 (1956)), ואין בכך כדי לשנות מהעיקרון שלפיו נכסי השותפות אינם נכסיהם של השותפים.
כזכור, המבקשים נסמכים על האמור בהוראת סעיף 34(1) לפקודה, אך לטעמי אין בהוראה האמורה כדי לסייע להם. הוראת סעיף 34(1) לפקודה עוסקת בזכותו של השותף לחלק בהון וברווחי העסק (במקור - "capital and profits of the business"), כאשר המונח "הון העסק" אינו זהה למונח "נכסי השותפות" ומתאר, ככלל, את סך ההשקעות שהשותפים השקיעו בשותפות או התחייבו להשקיע בה (Lindley & Banks On Partnership, 573 (19th ed. 2010)). אין ללמוד מההוראה הנ"ל על קיום זיקת בעלות עצמאית של כל שותף בנכסי השותפות. נהפוך הוא - הוראות הפקודה מבטאות במובהק את העיקרון שלפיו נכסי השותפות הם בבעלותה ולא בבעלות השותפים (ראו הוראת סעיף 31(א) לפקודה).
נמצא, כי הוראת סעיף 34 לפקודה אינה קובעת זכות ישירה ועצמאית של שותף בנכסי השותפות, באופן שנכסים אלה ייראו כנכסיו-שלו, אלא מסדירה את היקף זכות השותף בהון השותפות, ברווחיה ובחובותיה. כשמדובר בנכס של השותפות, שהיא בעלת אישיות משפטית נפרדת, לא ייתכן מצב שאחר ייחשב גם הוא כבעלים של אותו הנכס (אלא-אם-כן הוא בעלים במשותף בנכס זה, יחד עם השותפות, אך לא זו טענת המבקשים). בעלותה-שלה מוציאה את בעלות השותפים בנכסיה."

ב- ה"פ (ת"א-יפו) 814/05 {דלק נאמנויות קידוחים בע"מ נ' אבנר נאמנויות בע"מ, תק-מח 2005(3), 3447 (2005)} נקבע על-ידי בית-המשפט כי על-פי סעיף 63(ב) לפקודה, שותף מוגבל רשאי לקבל את חלקו היחסי ברווחי השותפות המוגבלת, רק אם הדבר אינו מהווה בעקיפין משיכה של השקעתו בה.

מאחר והחוק אינו מגדיר מהי חלוקת הון מותרת יש לפנות לפרשנות תכלית הוראת סעיף 63(ב) לפקודה.

אחריותו של השותף המוגבל לחובותיה של השותפות המוגבלת מצטמצמת להון אשר הכניס לשותפות המוגבלת, ודומה במעמדה לאחריותו של בעל מניות בחברה בע"מ; מכאן הדרך פתוחה לבחינת ההסדר הקבוע לעניין חלוקת הון מותרת, בחוק החברות.

הגדרתה של חלוקת הון המופיעה בסעיף 1 לחוק החברות, הינה הגדרה רחבה הכוללת כל פעולה של העברת עושר מן החברה לבעלי המניות, עכשווית או עתידית והיא מותרת, על-פי סעיף 302 לחוק החברות, רק אם היא מתבצעת מתוך סכומים שמקורם ברווח הנקי של החברה ואינה מסכנת את יכולת הפרעון שלה.

הסדר זה בא להגביל את יכולתם של בעלי המניות להשיב לכיסיהם הפרטיים מקורות הון שהשקיעו באישיות המשפטית של החברה, וכן להבטיח את יכולת פרעונם של נושיה מתוך הונה של החברה.

ניתן לקבוע כי החקיקה בדבר חלוקת הון ראויה בחברה בע"מ היא בעלת תכלית זהה לאיסור החל על השותף המוגבל למשוך חלק מהונה של השותפות המוגבלת, ולכן ראוי לאמץ את המבחנים הנ"ל גם לעניין סעיף 63(ב) לפקודה.