צו מניעה קבוע

1. מהותו של צו המניעה הקבוע ומטרתו
סעיף 75 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 קובע כדלקמן:

"סימן ז': הוראות כלליות
75. סמכות כללית לתת סעד
כל בית-משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק-דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו."

צו מניעה קבוע הוא תרופה שיסודה בדיני יושר. כאשר מבקשים ליתן צו מניעה קבוע על יסוד זכות קניינית אין לבית-המשפט שיקול-דעת נרחב הנתון לו בתביעה פוססורית {ע"א 389/64 שמעון קרוינסקי נ' אליעזר גולדשטיין, פ"ד יט(1), 225 (1965)}.

צו מניעה משתייך לקבוצת הסעדים שמקורם בדיני היושר, וככזה, הוא סעד הנתון לשיקול-דעת שיפוטי.

מטרתו של צו המניעה היא בראש ובראשונה להגן על זכות חוקית. משהוכחה זכות שכזו שנפגעה או שעלולה להיפגע, ישקול בית-המשפט את הנסיבות ויחליט האם הציווי הכרחי לצורך ההגנה על הזכות והאם הצדק דורש את הענקתו.

בגדר שיקול-הדעת יביא בית-המשפט בחשבון את השיקולים המשפיעים על הצדק, או למצער, העוול שייעשה אם יינתן או אם לא יינתן הצו המבוקש, ובכללם: שיהוי, מאזן הנוחות, נקיון כפיים, התנהגות בעלי הדין וכיו"ב.
כמו-כן, בהפעלת שיקול-דעתו, על בית-המשפט להתחשב באינטרסים והערכים הבאים לידי התנגשות בתביעה לצו מניעה, במידת הפגיעה בהם אם יינתן הציווי מזה, ובמידת הפגיעה בהם אם לאו יינתן, מזה {ת"א (ת"א-יפו) 2826/98 תנה תעשיות (1991) בע"מ נ' מי זך טכנולוגיות מים בע"מ, תק-מח 2005(2), 5727 (2005)}.

הסעד של צו מניעה מכוון לסייע בידי תובע כדי לממש את הזכות החקוית והסובסטנטיבית שבידו {ע"א 123/50 באורנפרויד נ' נחום דרזנר, פ"ד ה' 1559 (1951)} גם כאשר מבסס התובע תביעתו של החוק הרי אם נדרש סעד שביושר כגון צו מניעה קבוע, רשאי בית-המשפט להחיל שיקולים שביושר.

ביסוד התביעה לצו מניעה קבוע מונח הרעיון של מניעה המחייב במקרה המתאים את מתן הצו לא רק לשם מניעת נזק שכבר התחיל אלא גם את מניעתו של נזק בטרם התחיל. אין מקום למתן צו מניעה כאשר הזכות שעליה בא הצו להגן עשויה להסתיים תוך זמן קצר {ע"א 131/60 אלדר בע"מ נ' רוזנשטיין, פ"ד טו 1417 (1961)}.

2. התנאים והעקרונות למתן צו מניעה קבוע
2.1 הוכחת נזק שאינו ניתן לתיקון או פיצוי כספי
סעד של צו מניעה מכוון לסייע בידי תובע כדי לממש את הזכות החוקית או הסוסטנטיבית המצויה בידו. בית-המשפט מתחשב בגורם המוכיח כי חיוב הנתבע בתשלום פיצויים לא יהיה במסיבות העניין הנדון תרופה מתאימה שיהא בה כד לספק את זכותו החוקית של התובע, כגון במקרה של הטרדה מתמדת.

אם הפגיעה בזכות החוקית היא חד-פעמית ומוגמרת ינהג בדרך-כלל בית-המשפט בהשתמשו בשיקול-דעתו לסרב להוציא את צו המניעה משום שבדרך-כלל יתן החיוב הכספי סיפוק מלא ומתאים לתובע. אולם אם בפיצוי לא יהיה משום כפרה על הנזק שנגרם כנ"ל, יהיה צו המניעה המכוון להפסקת הנזק- מוצדק {ע"א 123/50 באותפרויד נ' דרזנר, פ"ד ה' 1559 (1951)} אין לתת גושפנקא להפרה נמשכת של זכות קניינית תמורת פיצוי כספי {ע"א 524/63 גולדמן נ' אלגרבלי, פ"ד יח(3), 74 (1964)}.

הכלל הבסיסי בעניינים, בהם הפגיעה היא בזכות הקניין של הזולת, הובא ב- ע"א 281/61 שלוסר נ' כ"ץ, פ"ד טו 2329, 2333 (1961), לאמור:

"אין אדם יכול לדרוש זכות הנאה כל-שהיא מרכושו של הזולת רק מפני שנוח לו הדבר, או מפני שהוא זקוק לזה ולזולת אין הדבר גורם כל נזק שהוא - אפילו מצבו הקשה של האדם הזה עשוי לעורר אהדה אליו מצד בני-אדם. אין לזהות שיקולים מוסריים עם שיקולים שביושר במשמעות המשפטית, דבר התלוי ברצונו הטוב של הזולת אין לכפות עליו 'רצון טוב' זה על-ידי החלת שיקולים שביושר. עוד לא שמענו על הלכה מעין זו."

אולם בשורה של פסקי-דין קבע בית-משפט זה, כי העיקרון, לפיו נדחה הסעד שביושר מפני הזכות הקניינית, אינו מוחלט. ב- ע"א 233/53 {טהראני נ' גרינברג, פ"ד ט 1983, 1285 (1955)} לא סייג אמנם הנשיא אולשן את תחום שיקול-הדעת שיש לבית-המשפט ואמר, כי "בוודאי שבית-המשפט רשאי להחיל שיקולים מבחינת עקרונות היושר", ועם ניסוח כללי זה לא היה שלם כב' השופט לנדוי (כתוארו אז) ב- ע"א 416/62 ניסים לוי נ' יצחק לוי, פ"ד יז 861, 865 (1963), אם כי היה שותף להחלטה שב- ע"א 233/53 הנ"ל. אולם בהמשך התפתחותה של הפסיקה בנושא הנדון לא זו בלבד שהודגש, כי כאשר מתבקש בית-המשפט לתת תרופה, שיסודה בדיני היושר, על יסוד זכות קניינית, אין לבית-המשפט אותו שיקול-דעת רחב, הנתון לו בתביעה פוססורית (ע"א 389/64 קרזינסקי נ' גולשטיין, פ"ד יט 225, 229 (1965); ע"א 153/67 "שלב" נ' נוה הררי מואב, פ"ד כא(1), 617, 620 (1967)), אלא כפי שאמר השופט י' כהן (כתוארו אז) ב- ע"א 749/76 יוסף נ' בכר, פ"ד לב(3), 617, 623 (1978), שיקול-דעת זה הוא מצומצם למדיי, אם כי "עדיין רשאי בית-המשפט לסרב לתת צו-מניעה, כאשר הנזק הוא פעוט וניתן לפצות בנקל את התובע בתשלום פיצויים ובמקרים מיוחדים אחרים כאשר קיימים טעמים חשובים במיוחד שלא לתת צו מניעה" (ההדגשות שלי - א' ג') (ע"א 93/81 אהרן אליאס ואח' נ' יוחנן שיפר ו- 2 אח', פ"ד לז(2), 444 (1983)}.

2.2 מאזן הנוחות
בטרם יינתן צו-מניעה צריך לערוך את מאזן הנתונים הכלכליים ולתת משקל ראוי לציפיות בדבר מהות הנזקים הכספיים שינבעו, על-פי ההסתברות הכלכלית, מהטלת איסורים והגבלות על הגורם הפוגע, האחראי למטרד. במילים אחרות, מתבקשת כאן הערכה כספית של הנזק הנגרם לנפגע והצבתה מול הנזק הכספי, הצפוי לפוגע, כדי שתופעל אמת-המידה של הכדאיות הכלכלית הכוללת.

על-ידי איתור נקודת הכובד הכלכלית והכרעה על-פיה מונעים לפי דעה זו, בין היתר, את המבוי הסתום שנוצר, כאשר הפתרון התיאורטי הבלעדי למחלוקת יימצא בהעברת הנכס מן הנפגע לפוגע, מבלי שניתן לכפות תוצאה כזאת בדרך משפטית {ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ, פ"ד ל(3), 785 (1976)}.

ב- ת"א 32732-01-10 {צמח אהרוני נ' פז חברת הנפט בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.07.14)} דחה בית-המשפט את התביעה לצו מניעה קבוע בקבעו כדלקמן:

"הסעד העיקרי הנדרש על-ידי התובעים בכתב התביעה הינו מתן צו מניעה קבוע האוסר על פז להפעיל את תחנת התדלוק ו/או את חנות הנוחות אשר נמצאת בשטח התחנה. אמנם, קבעתי לעיל, כי הרעש הרב אשר יוצרת תחנת התדלוק מהווה מטרד, כהגדרתו בסעיף 44(א) לפקודת הנזיקין.
עם-זאת, לאחר שעיינתי במכלול הראיות והטיעונים שהובאו בפני, אני מוצאת כי אין מקום להיעתר לבקשת התובעים למתן צו מניעה קבוע האוסר על פז להפעיל את תחנת התדלוק.
כאמור, תחנת התדלוק פועלת על-פי היתר כדין משנת 1962.
סגירת תחנת הדלק, גם בנסיבות שתוארו בפסק-דין זה לעיל באופן חד-צדדי, עשויה להוות פגיעה שאינה מידתית בזכויות הנתבעת. יש לאפשר לנתבעת שהות להעתיק את תחנת הדלק לאזור מסחרי שלא יפגע בבריאות המצויים בסמוך לו.
על-מנת שהדבר יעשה בצורה ראויה ומידתית אינני רואה מקום למתן צו מניעה קבוע במעמד פסק-דין זה, אולם הנתבעת תשקול בינה לבין עצמה האם ראוי להמשיך להפעיל את תחנת הדלק באזור מגורים, הגורם סבל כה קשה למתגוררים בצמידות אליה.
במקביל, תרופתם של התובעים תהא קבלת פיצוי הולם על נזקיהם.
הן נזקי העבר והן נזקי ההווה.
יודגש, כי אין בכך כדי לפגוע בזכות התובעים לשוב ולתבוע בעתיד.
לחילופין, ביקשו התובעים כי ייפסקו להם פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם.
משקבעתי כי מיקום תחנת התדלוק גרם למטרדי רעש וריח ולפגיעה באיכות חייהם של התובעים, יש לכמת את המשמעויות הכספיות מבחינת זכאות התובעים לפיצוי."

2.3 אפשרות כפיית הצו
"תנאי הכרחי למתן צו מניעה הוא האפשרות לכפות על הצד המסרב את מילויו שהרי בלעדי זה לא יהיה הצו יעיל ..." {ד"ר פנחס נרקיס בספרו צווי מניעה, 248(כ); ע"א 280/57 יוסף חכמוב נ' יוסף שמידט, פ"ד יב 59 (1958)}.

סעד של צו מניעה לא ינתן במקרה בו תהא הכבדה יתירה על הנתבע. אין להיזקק בשלב ערעור לטענת הכבדה יתירה מחמת הסעד שניתן אם לא נטענה טענה זו בכתב ההגנה {ע"א 233/53 טהראני נ' גרינברג, פ"ד ט 283 (1955)}.

2.4 אי-קיומו של שיהוי או איחור בהגשת התביעה
הלכה פסוקה היא שתובע המשהה את הגשת תביעתו אינו מפקיר בדרך-כלל על-ידי השיהוי את זכותו לדרוש את הצו. המצב שונה כאשר בזמן שהתובע משהה את תביעתו שינה הנתבע את מצבו לרעה עד כדי כך שלא יהא זה הוגן לתת את הצו ועל-ידי כך לגרום נזק רב לנתבע {ת"א 231/51 זליבנסקי נ' זליבנסקי, פ"מ ג(1), 343 (1951)}.

המתנה זמן רב יחסית בפניה לבית-המשפט לאחר מתן התראה, יוצרת אצל הצד השני את הרושם כי התובע זנח את תביעתו והוא עשוי להשקיע השקעות על סמך הנחה זו {ת"א (חי') 1352/98 פסיפס אלוני נ' ש.ד. שטרן יבוא ושווק, תק-מח 2000(1), 1574 (2000)}.

ב- ת"א (ת"א-יפו) 10083/05 {שלום סגל נ' עזבון הרב אליעזר ארנסטר - עיכוב הליכים ואח', תק-של 2007(1), 30096 (2007)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"כאשר עסקינן בזכויות קנייניות, אין מקום לייחס משקל של ממש לטענת שיהוי.
כפי שנפסק ב- ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3), 366, 381-380 (2000):
'אך העיון בפסיקה מעלה, כי המקרים בהם נכון היה בית-המשפט לבחון טענת שיהוי עסקו בתביעות למימוש זכויות אובליגטוריות, להבדיל מתביעות למימוש זכויות קנייניות.'
ראה גם ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(5), 433, 449-448 (2003):
'ככל שמדובר בתביעת זכות בעלת משקל רב יותר, כך יירתע בית-המשפט מחסימתה בטענת שיהוי. כך, למשל, בחן בית-המשפט את השאלה האם ראוי לחסום תביעה למימוש זכות קניינית בטענת שיהוי, וזאת בהבדל מתביעה למימוש זכות אובליגטורית ...'

2.5 על התובע להיות נקי כפיים בבקשו את הסעד
לא יושיט בית-המשפט סעד מן היושר לאדם שמצא לנכון לעשות דין לעצמו {ת"א 717/53 יצחק אברהם נ' אליהו קוטו, פ"מ י"ג 33}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו מניעה קבוע