botox
הספריה המשפטית
שותפויות שותפות רשומה, שותפות בלתי-רשומה - דין והלכה

הפרקים שבספר:

סעיף 29 - חובת שותף כלפי רעהו (סעיף 27 לנוסח הישן)

סעיף 29 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 קובע כלהלן:

"29. חובת שותף כלפי רעהו
חובתם של שותפים היא לנהל את עסקי השותפות לתועלת המשותפת, להיות ישרים ונאמנים איש עם רעהו ולמסור לכל שותף או לבא-כוחו חשבונות נכונים ומידע שלם בכל עניין הנוגע לשותפות."

בהתאם לסעיף 29 של פקודת השותפויות על כל שותף למסור לשותפו או לבא-כוחו חשבונות נכונים וידיעות שלמות, מכל דבר הנוגע לפירמה ואין לומר כי שותף אינו חייב להגיש חשבון לשותפו, אלא אם הוכח כי הוא בעצמו ניהל את הספרים והיה הקופאי של השותפות.

חובת הגשת החשבון נובעת מיחסי האמון בין שותפים ולא מתפקידם כקופאים וכד' {ת"א 977/53 חדד ואח' נ' קהא ואח', פ"מ י' 311, 314 (1953)} על חובה לפי סעיף זה מתווספת חובה מיוחדת שחב שותף ליורשי ושתפו שנפטר {ע"א 634/76 עזבון המנוח משה גרליץ ז"ל נ' שבתאי אהרון, פ"ד לג(1), 253 (1979)}.

סעיף זה איננו כולל את כל החובות שחב שותף לרעהו, אין בו, ואף לא בפקודת השותפויות כולה, כל התייחסות לאחריות של שותף כלפי רעהו בנזיקין. אחריות זו נדונה במסגרת פקודת הנזיקין, ושתיקתו של המחוקק בנושא זה בפקודת השותפויות אין בה כדי לגרוע מהוראותיה של פקודת הנזיקין לעניין זה. החובות המנויות בפקודת הנזיקין מתקיימות בצדן של חובות הנאמנות והיושר, המוטלות על-ידי סעיף 29 הנ"ל לפקודת השותפות. אין האחד מוציא את השני.

מצב דומה קיים בעניין יחסי שליחות: אף כאן חב שלוח לשולחו הן חובת נאמנות, כפי שהיא מוטלת עליו בחוק השליחות, התשכ"ה-1965, והן החובות המנויות בפקודת הנזיקין {ראה א' ברק חוק השליחות, תשכ"ה-1965 - פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, התשל"ה), 382-381}. בהיותו שותף שלוח של השותפות ושל שאר שותפיו {ראה סעיף 14 לפקודת השותפויות}, חלה עליו חבות כפולה זו.

בין שותפים קיימים יחסי "רעות" ו"קרבה", והתוצאה היא, ששותף צריך לראות מראש, שהתרשלותו עלולה, במהלך הרגיל של הדברים, לפגוע בשותפיו {ראה סעיף 36 לפקודת הנזיקין}.

בהתקיים חובה זו מוטלת על השותף חובה שלא להתרשל, דהיינו, שלא לעשות מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לעשות מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות {סעיף 35 לפקודת הנזיקין; ע"א 682/87 הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק אקרמן, פ"ד מג(2), 825 (1989); ראה גם ת"א (ת"א-יפו) 122284/01 טורג'מן מיכאל נ' בנק אגוד סניף אשדוד ואח', תק-של 2005(4), 10836 (2005)}.

ב- ח"ד (ת"א-יפו) 42/04 {רשות השיפוט נ' אילנה מזרחי - עוד זוהר ואח', תק-של 2005(3), 9926 (2005)} נדחתה מסירת מסמכי שותפות לאחרים. בית-המשפט קבע כדלקמן:

"טענתו הנוספת של עורך-דין נחושתן, שמכוח העובדה שהמשיב עצמו זכאי היה לקבל את המסמכים מהבנק ויכול היה להעבירם למבקשת, גם היא נשמעת היגיונית ומסברת את האוזן אך גם זאת לכאורה בלבד וגם דינה להידחות.
זכותו של שותף לקבל את מסמכי השותפות מעוגנת בסעיף 29 לפקודת השותפויות. עומד בבסיס זכות זו הצורך להבטיח שקיפות, גילוי נאות בין השותפים בשותפות. אין לשותף זכות לחשוף את סודותיה של השותפות ולהעבירם לאחרים גם כשהמידע בחזקתו.
הפקדת סודות עסקיים של השותפות בידי כל אחד מיחידיה, לא כוללת הסכמה מכללא בלתי-מסוייגת לחשיפת המידע כי אם להיפך. הפקדת המידע מחייבת נאמנות ושמירה על סודיות כל עוד לא ניתנה הסכמת השותפים לחשיפה.
9. בא-כוח המבקשת מודע לחובת הדיסקרטיות שבה מחוייב המשיב והמונעת ממנו למסור סודות השותפות לקידום ענייניו הפרטיים, ולכן הוא טוען שהסכמת המשיב ניתנה "בדרך העסקים הרגילה של השותפות".
בסעיף 16 לסיכומיו הוא נדרש למהות המונח "עשיית עסק בדרך הרגילה", תוך הפנייה לתקדים שיצא לפני שנות דור מבית-המשפט העליון בישראל, ע"א 10/62 סבן נ' צ'רקוב, פ"ד טז 1282 (1962), הנסמך על פסק-דין אמריקאי משנת 1953. נפסק שם שהמבחן לקביעת "מהלך העסקים הרגיל" של השותפות הוא מבחן סובייקטיבי.
רוצה לומר: הסכמת שותף תחייב את השותפות רק במקרה שאדם מן החוץ, שאיתו נשא ונתן אחד השותפים היה רשאי באופן סביר להניח שהעסקה/ההסכמה נעשית במהלך העסקים הרגיל. המבחן ישים עד היום ונכון גם למקרה דנן.
בענייננו הצהרת המשיב שהסכמתו לגילוי ניתנת In his capacity as a principal an owner of nakash brothers realty", לא עומדת בפני עצמה ואין לנתקה מהעובדה שהיא הסכמה לצורך משפט הגירושין.
כל אדם מן החוץ המודע לעובדה שההסכמה היא במסגרת סכסוך גירושין בין שותף לאשתו, לא רשאי להניח שדי בהסכמת שותף יחידי זה לחייב את השותפות, ובאופן סביר חובה עליו להניח שיש צורך בהסכמה מפורשת של שאר השותפים.
אם כך הדבר לגבי אדם מן החוץ, כך הוא מכוח קל וחומר לגבי המבקשת - אשת המשיב - צד למשפט הגירושין. ככזו לא תשמע המבקשת בטענה שהסכמת המשיב ניתנה מסגרת פעילותה השוטפת של השותפות ובמהלך עסקיה הרגיל. כך הוא הדין בישראל וחזקת שוויון הדינים לה טוען בא-כוח המבקשת מביאה למסקנה שכך הוא הדין במשפט האמריקאי.
במיוחד שכך נקבע בפסקי-דין, עליהם נסמך בא-כוח המבקשת - ע"א 10/62 הנ"ל ו- ת"א (ת"א) 1230/99 מפעלי קרור רמלה נ' מנהל מקרקעי ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.09.01) שם נקבע: "המשפט האמריקאי גורס שמעשה של שותף אשר לכאורה איננו בתחום עיסקי השותפות בדרך הרגילה מחייב הסכמתם של יתר השותפים."
(המובאות שם)
10. לא הובהר לי מדוע השותפות ויחידיה לא זומנו לבית-המשפט בניו יורק ועמדתם להוצאת הצווים לא היתה בפני בית-המשפט שם קודם ל- 10.08.04, שאז הוחלט על משלוח הבקשה לישראל.
גם אם אקבל הטענה, שמכוח הקרבה המשפחתית והעסקית בין המשיב לשותפיו בשותפות, ידעו האחרונים על משפט הגירושין, אין די בזימונו של המשיב לדיון ובקבלת הסכמתו בלבד לגילוי. הזימון, שנשלח למשיב איננו זימונם של השותפות ושאר השותפים.
לא מקובלת עלי הטענה שהשותפות ואחיו של המשיב חייבים היו בנקיטת יוזמה עצמאית, ומתוך אחריות לאינטרסים ושמירה עליהם, הם היו מחוייבים לפנות לבית-המשפט בניו יורק בבקשה להצטרף לדיון שם, כפי שעשו כאן, והימנעותם מעשות כן כובלת אותם להסכמת המשיב. למבקשת עניין במסמכי השותפות, היענות לבקשתה פוגעת באינטרסים של השותפות לכן עליה - על המבקשת - חובה לכלול את כל בעלי העניין שהם הצדדים האמיתיים להליך.
11. בהקשר זה מוצאת אני להוסיף שגם אם אקבל, לצורך הויכוח, את הטענה, שהפסיביות של השותפות ויחידיה בנקיטת יוזמה להצטרף להליך בניו יורק תוכננה על-ידי המשיב ואחיו, אין בפסיביות זו לאיין את העובדה הבסיסית שכיום מתבקש בית-משפט זה להורות על ביצוע צו שיש בו לפגוע בשותפות ויחידיה מבלי שהיתה להם הזדמנות (להוציא את המשיב) להביא עמדתם בפני בית-המשפט קודם למתן הצו.
12. התחשבות בעמדת השותפות ויחידיה, שקילה ואיזון בין האינטרסים השונים, מחוייבים, במקרה זה, לנוכח האפשרות להתנגשות בין האינטרס של המשיב כצד למשפט הגירושין לאינטרס של כשותף בשותפות.
בהחלט יתכן, שכדי להדוף דרישותיה של המבקשת במשפט הגירושין, מעוניין המשיב באמת ובתמים בגילוי המסמכים גם במחיר פגיעה באינטרסים של שותפיו ולמרות התנגדותם.
13. הדין והפסיקה הישראלים אינם סובלים חשיפת חומר פרטי מוגן של צד זר להתדיינות, כל עוד לא הביע עמדתו. ראו לעניין זה פסק-הדין ב- ע"מ 3542/04 סלס נ' סלס, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.06.05) בו נפסק מפי כב' השופטת פרוקצ'יה, שמידע כלכלי הנוגע לצד זר להתדיינות, ייחשף במקרים נדירים בלבד ורק לאחר שמיעת תגובתו, בין בכתב ובין על דרך הזמנתו להעיד ובטרם יינתן צו לחשיפת המידע המוגן.
בענייננו, כאמור לעיל, אין מחלוקת שהשותפות ויחידה לא זומנו והצו ניתן ללא קבלת עמדתם. בא-כוח המבקשת לא ידע, ומשכך גם לא יכול היה להסביר מדוע עורכי דינה של המבקשת בארה"ב נמנעו מלהזמין את השותפות והשותפים לדיון.
כשם שלא קיבלתי טענתו שעל השותפות ויחידיה היה לנקוט הליכים להצטרף לדיון בארה"ב, לא מוקבל עליי הטענה שהיה עליהם לפנות לבית-המשפט בניו יורק בבקשה לבטל את הצו.
בארה"ב הצו איננו אופרטיבי ואין בו להוות סיכון ממשי לפגיעה בזכויותיהם. המסמכים נמצאים בישראל והמבקשת יודעת שהם מוחזקים בבנק דיסקונט. לאחר שביקשה לחייב את הבנק לחשוף אותם, הופך הצו למעשי וממשי באופן שאילץ את השותפות ושותפיה בנקיטת לפנות בבקשה לצרפם להליך שבפניי.
14. לסיכום - מכיוון שהדין בישראל איננו מתיר חשיפת חומר פרטי מוגן של צד זר להתדיינות כל עוד לא הביע עמדתו. לאחר שעיינתי במסמכי הבנק ונחה דעתי שהמסמכים הם מסמכיה העסקיים של השותפות וקשורים לפעילותה המסחרית בהעדר הסכמה מפורשת אינני מוצאת שיש לחייב את הבנק בגילויים, וזאת למרות שהמשיב הוא שותף בשותפות ואחיהם של השותפים בה.
השותפות, אחיו של המשיב והערבים, הם זרים למשפט הגירושין שבין המשיב למבקשת. הסכמת המשיב איננה הסכמה בגדר עסקיה של השותפות והיא לא מחייבת אותה. העובדה שלמשיב זכות לקבל את המסמכים והמידע, לא פוטרת אותו מחובת הסודיות שהוא חב כלפיה ואיננה מסמיכה אותו לחשוף את המידע לזרים.
15. סוף דבר - בהעדר החלטה שיפוטית שיצאה מלפני בית-משפט בניו יורק לאחר ששמע עמדת השותפות ויחידיה, אין לבצע בישראל צו שיש בו לפגוע בזכויותיהם, אשר-על-כן אני דוחה את הבקשה."

חובתם של שותפים היא לנהל את עסקי השותפות לתועלת המשותפת, להיות ישרים ונאמנים איש עם רעהו ולמסור לכל שותף או לבא-כוחו חשבונות נכונים ומידע שלם בכל עניין הנוגע לשותפות חובה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בדיווח על פעולותיה הפיננסיות של השותפות: מי שחב חובת נאמנות לרעהו, כמו שותף המנהל את פעולות השותפות וחשבונותיה כלפי שותפיו האחרים, חייב להגיש לאלה להם חב הוא חובת נאמנות חשבונות מהימנים של השותפות. החובה היא לא להגיש חשבונות סתם אלא חשבונות אשר עליהם להיות מהימנים {ע"א 1842/90 אורי בר לב ואח' נ' פנינה (לוינזון) רפפורט, פ"ד מח(5), 221, 234-233 (1994)}.


ב- ע"א 1184/04 {גרשון קרויזר ואח' נ' אנטשיל שוורץ, תק-על 2007(2), 245 (2007)} נדונה סוגיית הפרת חובת נאמנות בשותפות.

בשנת 1995 נקשרה שותפות בין המערערים למשיב לצורך רכישת קרקעות באזור הכפרים שריפת ומלחה בירושלים. המשיב הזרים לשותפות כ- 428 אלף דולר. המשיב הגיש תביעה נגד שותפיו {המערערים} להשבת סכום השקעתו כשבפיו טענות שונות.

בית-משפט קמא קיבל את טענתו של המשיב כי המערערים הפרו חובות אמון ונאמנות כלפיו, כאשר העבירו לידי מוכרי הקרקע הפוטנציאליים סכומי כסף גדולים, בניגוד לתנאי ההסכמים ביניהם לבין המוכרים וללא ידיעתו.

באשר לטענת המשיבים כי המערער ידע על העברת הסכומים הנוספים, קבע בית-המשפט, כי מדובר בטענת הגנה שהנטל להוכחתה מוטל על המערערים, והם לא הרימו נטל זה. על בסיס הקביעה כי המערערים נהגו בחוסר אחריות, חוסר זהירות ובחוסר סבירות, פסק בית-המשפט כי על המערערים להשיב לתובע סכום של 391 אלף $. הערעור נדחה.

לא נפלה שגגה מטעם בית-משפט קמא כאשר בחן את סוגיית התשלומים הנוספים לגופה. הכלל הוא כי: "כאשר חורג בעל דין ממסגרת הפלוגתאות ללא מחאה מטעם הצד שכנגד, חל הכלל בדבר 'שינוי חזית', שלפיו רואים כאילו הוספו לדיון פלוגתאות או הורחבו פלוגתאות".

גם אם הטענה בדבר הפרת חובות הנאמנות טענה חדשה היא, גם אז יכול היה בית-המשפט להידרש לה, שכן אין מדובר בעילת תביעה חדשה, אלא במסקנה משפטית העולה ממסכת העובדות.

הטענה כי המערערים נהגו בחוסר תום-לב והפרו את חובת הנאמנות נמצאת בגדרה של התביעה שהגיש המשיב כנגד המערערים.
לטענת המערערים, גם תשלום שנעשה בחוסר סבירות אינו בהכרח פסול, ומשכך היה על המשיב להוכיח את טענת הפרת חובת הנאמנות. כל סוגיית נטל הראיה היא תיאורטית ואין לה משמעות, משום שבפועל קבע בית-המשפט כי מדובר בתשלומים לא סבירים, עליהם לא ידע המשיב ואותם לא אישר.

מכל מקום הטענה כי המשיב ידע על הפעולות וידיעתו הכשירה אותן, היא טענה המקדמת את עניינם של המערערים, שעל-כן, עליהם לשכנע את בית-המשפט בנכונותה.

לאותה מסקנה ניתן להגיע גם מכוח הכלל של הודאה והדחה. המערערים הודו שקיבלו את הכסף וכן שחרגו בתשלומים למוכרים. משום כך, הנטל עליהם להוכיח כי המשיב הסכים לכך. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בהתייחס להוראות פקודת השותפויות.