botox
הספריה המשפטית
שותפויות שותפות רשומה, שותפות בלתי-רשומה - דין והלכה

הפרקים שבספר:

סעיף 28 - שינוי הרכב מבטל ערבות (סעיף 26 לנוסח הישן)

סעיף 28 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975 קובע כלהלן:

"28. שינוי הרכב מבטל ערבות
ערבות מתמדת לעסקאותיה של שותפות, שניתנה לשותפות או לצד שלישי, וחל שינוי בהרכבה של השותפות הנערבת, או של השותפות שלעסקאותיה ניתנת הערבות - מתבטלת הערבות לכל עסקה שלאחר השינוי כאמור, והוא אם אין הסכם על היפוכו-של-דבר."

ב- ת"א (ת"א-יפו) 24201-01-10 {עירוני טקסטיל - תעשיות בע"מ ואח' נ' רחמון לוז ואח', תק-של 2012(1), 20437 (2012)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"התובעת הפנתה לסעיף 28 לפקודת השותפויות ולסעיף 48 לפקודה, וטוענת כי מאחר והנתבעים לא הודיעו לתובעת על השינוי בשותפות והיא לא ידעה ולא יכלה לדעת על השינויים בשותפות, הרי שחל סעיף 48 לפקודת השותפויות וערבות הנתבע לא פקעה.
12. סעיף 48 לפקודת השותפויות קובע כך:
'(א) הנושא ונותן עם שותפות לאחר שחל שינוי בהרכבה, רשאי - כל עוד לא נודע לו השינוי - לראות את כל השותפים לכאורה של השותפות הישנה כאילו הם עדיין שותפים בה.
(ב) מודעה ברשומות על שינוי בהרכב השותפות תשמש הודעה לכל אדם.'
13. סעיף 28 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), תשל"ה-1975 קובע כדלקמן:
'ערבות מתמדת לעסקאותיה של שותפות, שניתנה לשותפות או לצד שלישי, וחל שינוי בהרכבה של השותפות הנערבת, או של השותפות שלעסקאותיה ניתנת הערבות - מתבטלת הערבות לכל עסקה שלאחר השינוי כאמור, והוא אם אין הסכם על היפוכו-של-דבר.'
14. אני מקבלת את טענת התובעת, אשר יש לה סימוכין גם בפסיקה של בית-משפט שלום: "עינינו הרואות אם כן, ששילובן של שתי הוראות אלה מביא לתוצאה הבאה: שינוי בהרכב השותפות מביא לפקיעתה של ערבות שנתן השותף לחובות השותפות, ואולם כל עוד אין צד שלישי הנושא ונותן עם השותפות יודע על שינוי זה - רשאי הוא לראות את השותף שיצא כשותף קיים." (בש"א (ראשל"צ) 5745/04 נתנלוב נ' תעשיות שמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.02.05).
15. מכאן משקבעתי כי התובעת לא ידעה על שינוי מבנה השותפים הרי שהתובעת זכאית היתה לראות בנתבע שותף קיים ולכן ערבותו לתובעות להן ערב עומדת."

ב- בש"א (ת"א-יפו) 24165/00 {פרוסט אברהם ואח' נ' בנק המזרחי סניף כפר סבא, תק-מח 2002(4), 20161 (2002)} נדחתה טענה בדבר ביטול שטר ערבות:

"בטלות מסמך הערבות לאור הוראות פקודת השותפויות
12. המבקשים טוענים, כי המבקשים היו שותפים בשותפות במקורה, אולם בשנת 1994, במסגרת הכנת הקבוצה להנפקה בבורסה לניירות ערך בתל אביב, סוכם, כי המבקשים יעבירו את חלקיהם בשותפות לחברת פרוסט שיווק בע"מ (להלן: "פרוסט שיווק").
פרוסט שיווק החזיקה לאחר הקמתה ב- 99% מהשותפות והמבקשים עצמם, אשר חדלו להיות שותפים בשותפות, החזיקו באופן סמלי, בשליש האחוז כל אחד משיקולי מס בלבד.
עוד טוענים המבקשים, כי על-פי דרישת בנק הפועלים נקבע בסוף שנת 1996, כי השותפות, שאינה ניתנת לשיעבוד, תעביר את פעילותה לחברות, על-פי ההתחייבות בטיוטת תשקיף החברה שנמסרה לבנק במהלך סוף שנת 1996 והודעה על השינוי נמסרה לרשם השותפויות.
לטענתם, מטעמים טכניים פורסמה ההודעה רק ביום 10.04.97 ולכן החל מיום זה, אין המבקשים שותפים בשותפות.
המבקשים טוענים, כי לאור השינויים בהרכב השותפות ועל יסוד הוראת סעיף 28 לפקודת השותפויות (נוסח חדש) תשל"ה-1975 (להלן: "פקודת השותפויות"), פקעה ערבותם.
13. סעיף 28 לפקודת השותפויות קובע:
'ערבות מתמדת לעיסקותיה של שותפות, שניתנה לשותפות או לצד שלישי וחל שינוי בהרכבה של השותפות הנערבת, או של השותפות שלעיסקותיה ניתנה הערבות - מתבטלת הערבות לכל עסקה שלאחר השינוי כאמור, והוא אם אין הסכם על היפוכו-של-דבר.'
הנה-כי-כן, על-פי הוראת סעיף 28 לפקודת השותפויות, שינוי בהרכב השותפות, מפקיע את ערבויות השותפים לשותפות, זולת אם קיים הסכם על היפוכו-של-דבר.
והנה, בסעיף 11 לכתב הערבות נאמר:
'במקרה שאנו או אחד מאיתנו או הלקוח הוא גוף משפטי, מאוגד או בלתי-מאוגד, או נאמן, או מבצע צוואה או מנהל עזבון, או בעלי חשבון משותף בבנק, או ארגון או גוף כלשהו המהווה צירוף כלשהו של גופים, לא יפגעו התחייבויותינו על-פי ערבות זו מכל שנוי בשם, במבנה, או בהרכב שלנו או של הלקוח.'
האמור בסעיף זה, הינו בגדר "הסכם על היפוכו-של-דבר" כמשמעו בסעיף 28 לפקודת השותפויות ואין למבקשים כל הגנה הנובעת מהשינוי בהרכבה של השותפות."

ב- ת"א (ת"א-יפו) 65689/04 {הבר משה ואח' נ' י.ח. דמרי ייזום והשקעות (1998) בע"מ, תק-של 2007(1), 17804 (2007)} היו העובדות הבאות:

ביום 30.12.99 התקשרו התובעים בהסכם {להלן: "ההסכם"} עם שותפות לא רשומה בשם "שותפות מגדל פלורנטין" {להלן: "השותפות"} לרכישת זכויות בדירה אשר תיבנה ברח' העלייה 62 תל אביב - הידועה גם כגוש 7084 חלקות 183, 184 {להלן: "הדירה"}.

הנתבעת, חברת י.ח. דמרי בע"מ היתה ביום חתימת ההסכם, אחת מיחידי השותפות.

להבטחת התשלומים שנתנו התובעים בידי השותפות- המוכרת, ניתנה להם ערבות בנקאית צמודה.

ביום 28.02.01 נערך הסכם בין יחידי השותפות לפיו חדלה הנתבעת להיות שותפה בה. התובעים לא נטלו חלק בהסכם זה.

ב- 17.09.02 ניתן כנגד אחת מיחידי השותפות הנותרים - נגה תעשיות בע"מ, צו הקפאת הליכים. באותה עת כבר התקבל היתר הבניה לבניין ברח' העלייה 62, {04.07.01}, אולם בנייתו טרם החלה.

התובעים דרשו ביטול העסקה וחילוט הערבות הבנקאית {בניגוד ובשונה מעמדת רוכשים אחרים אשר המתינו עד שהמנהל המיוחד שמונה לפרוייקט סיים את הבניה}.

הואיל והדרישה לחילוט נתקלה בהתנגדות בנק המזרחי, ממנו נמשכה הערבות, נאלצו התובעים לנקוט בהליכים משפטיים כנגד הבנק, וביום 17.02.04 ניתנה החלטת כב' השופטת אלשיך {בש"א 21905/03 בתיק פש"ר 001896/02} כי התובעים זכאים לחלט ערבויות חוק המכר.

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת הפורשת מהשותפות, ועילתה - הפיצוי המוסכם בגן איחור במסירה ונזקים נוספים שנגרמו לתובעים עקב כריתת ההסכם וביטולו. לטענתם, יש להשיב להם גם את המקדמה ששילמו, לשאת במימון עלויות הערבויות הבנקאיות והמשכנתא ששילמו במקביל, ולהחזיר להם שכ"ט עו"ד ששולם לשותפות בעת עריכת ההסכם.

הנתבעת הכחישה יריבותה המשפטית אל מול התובעים ושלחה הודעות צד ג' כנגד יתר יחידי השותפות בעת חתימת ההסכם, {צ.ג. תעשיות מזון בע"מ ואף סי פירסט סנצ'ורי פרודקט בע"מ} וכנגד קבוצת לב אופיר בע"מ, אשר רכשה את זכויותיהם והפכה, החל מיום 12.7.01 לבעלת 38.5% מהזכויות והחובות בשותפות, ביחד עם אשכול החברות הקורסות של נגה.

הצדדים ביקשו לפצל ולהכריע בגורלה של התובענה, על-פי התצהירים והסיכומים. כן הוסכם כי אם תחוייב הנתבעת בדין, ימתינו התובעים פרק זמן נוסף, להכרעה בהודעת הצד השלישי, קודם שיגבו החוב שיפסק. בית-המשפט קבע לעניין היריבות בין הצדדים כי לטענת הנתבעת, בשל פרישתה מהשותפות קודם שקמה חובת הפיצוי, אין היא חייבת בו.

סעיף 28 לפקודת השותפויות נושא הכותרת "אחריותו של שותף יוצא" וקובע כי "שותף הפורש משותפות לא יחדל בשל כך מהיות חב לחיוביה שנוצרו לפני פרישתו, אלא בהסכם מפורש או משתמע בינו לבין הנושים והשותפות בהרכבה החדש".

אין מחלוקת כי התובעים לא נתנו הסכמתם, כנושי השותפות, לפרישתה של הנתבעת ממנה.

סעיף 48 קובע כי "(א) הנושא ונותן עם שותפות לאחר שחל שינוי בהרכבה, רשאי - כל עוד לא נודע לו השינוי - לראות את כל השותפים לכאורה של השותפות הישנה כאילו הם עדיין שותפים בה". .

התובעים טענו כי עובדת פרישתה של הנתבעת מהשותפות התגלתה להם לאחר שהוגשה תביעה זו, במהלך גילוי המסמכים. אין מחלוקת כי כאשר קרסה נגה, התובעים קיבלו הודעת המנהל המיוחד על מינויו, באו עימו בדברים ואף שילמו לו. יחד-עם-זאת, בהיעדר ראיה לסתור הטענה כי חרף זאת לא ידעו על פרישת הנתבעת מהשותפות, אין הנתבעת יכולה לבסס הגנתה על ידיעה קונסטרוקטיבית כזו.

הכלל הוא כי: "כל שותף חב, יחד עם שאר השותפים ולחוד, בכל החיובים שהשותפות חבה בהם בהיותו שותף, לרבות בכל דבר שהשותפות חבה בו לפי סעיפים 18 ו- 19 בהיותו שותף, ואם נפטר השותף יהא עזבונו חב כאמור באותם חיובים במידה שעדיין לא סולקו". {סעיף 20}.

"...על-ידי פרישה מהשותפות, אין השותף יכול להימלט מחבותו לחיובים של הפירמה שנוצרו לפני פרישתו ואחריותו, כאמור, היא בלתי-מוגבלת. ברוב המקרים השותף הפורש עושה הסכם עם השותפים הנותרים, שלפיו מקבלים עצמם אלה האחרונים את האחריות לתשלום החובות של הפירמה, והם פוטרים אותו מחבותו זו.
אולם, כידוע, אין הסכם כזה מחייב את הנושים של הפירמה, וכלפיהם נושא גם הוא באחריות לקיום חיוביה, אלא שלפי סדרי הדין הקיימים, יכול השותף שפרש, אם ייתבע על-ידי הנושים, להוציא הודעת צד ג' נגד השותפים האחרים ולתבוע מהם שיפוי, מכוח ההסכם, על כל תשלום שיחוייב לשאת בו.
בסיפא של סעיף 27 הנ"ל נקבע שהשותף היצוא יהיה פטור לחלוטין מתשלום החובות של הפירמה, אם גם הנושים יצטרפו יחד עם השותפים הנותרים לאותו הסכם, ואין הכרח בהסכם מפורש דווקא ודי אם בהסכם משתמע..."
{ז' יהודאי דיני שותפויות בישראל תוך זיקה למשפט האנגלי והאמריקני (התשמ"ט-1988), 176-173}

המחבר יהודאי בוחן את המצב באנגליה ומוצא כי שם נעשתה אבחנה בין מצב שבו לא נכנס לפירמה שותף חלף השותף היוצא, לבין מצב בו נתקבל שותף חדש. לגבי שני המצבים ניתנו דוגמאות שתוצאת שניהם היא כי חבותו של השותף היוצא, עומדת לו.

יש שהשותף הפורש איננו משתחרר מהחבות גם אם נתקבל שותף חדש לפירמה, וזאת משום שקבלתו של שותף חדש אין לה שום השפעה לגבי חבותו של השותף היוצא את הפירמה, אלא-אם-כן קיבל הנושה את חבותו של השותף הנכנס במקום זו של היוצא.

גם אם הפירמה החדשה שנוצרה עם כניסתו של השותף החדש, מאמצת את החוב הישן ומשלמת לנושה ריבית בגינו - זה לכאורה מצביע על הסכם בין השותפים, בינם לבין עצמם, ונושה אשר מאפשר לשותפים לקיים את ההסכם איננו שולל מעצמו את הזכות לדאוג לתשלום מאלה אשר באופן מקורי חבים כלפיו.

אין בשום פנים ואופן להסיק, שנושה אשר מסכים להסדר, שלפיו אדם חדש מקבל על עצמו חבות כלפיו, שולל על-ידי כך מעצמו את הזכות כלפי אדם אחר אשר באופן ברור נושא כבר בחבות כלפיו, וכל עוד אין לקבוע קיומו של התחליף לנשיאה באחריות, החבות הישנה בעינה נשארת.

לגבי המקרים שבהם שוחרר השותף היוצא מהחבות - הכלל המנחה הוא ששחרור כזה מותנה בתנאי שהנושה הסכים לכך במפורש, או שמהתנהגותו, תוך קיום קשריו עם השותפים הנותרים, ניתן להסיק מכללא שהוא אימץ אותם כבעלי החוב היחידים.

לדידי, נטל ההוכחה כי ניתנה הסכמה ל"שחרור" השותפה היוצאת מאחריות, הוטל לפתחה של האחרונה, אשר לא עמדה בו.

התובעים אף הפנו לסעיף 16.1 להסכם הקובע כי "המוכרת (השותפות) תהיה אדם או גוף משפטי זולתה, בתנאי שבמקרה של העברה כזו תישאר המוכרת אחראית למילוי התחייבויותיה על-פי ההסכם".
"אחד העקרונות היסודיים בדיני החוזים - אם לא היסודי שבהם - הוא עקרון חופש החוזים, המוצא את ביטויו בסעיפים 23 ו- 24 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, המעגנים את חופש ההתקשרות בחוזה ואת חופש עיצובו של החוזה בהתאם לרצון הצדדים (גבריאלה שלו דיני חוזים 24 (1995) ; אהרון ברק פרשנות במשפט כרך רביעי - פרשנות החוזה (2001), 78 (להלן: "פרשנות חוזה"); ד' פרידמן ונ' כהן חוזים, כרך א' (1991), 387 (להלן: "פרידמן כהן"); עוד ראו: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים, פ"ד מט(2), 265, 299 (1995) (להלן: "ע"א 4628/93"); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות ואח' נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.05.06) (להלן: "דנ"א 2045/05"); גבריאלה שלו, "מה נותר מחופש החוזים" משפטים יז 465, 468).
בכפיפה אחת עם הוראות אלה, דרות אף הוראות שפניהן אל קוטב אחר, הוא קוטב ההתערבות בחוזה, והן משקפות את התפיסה לפיה החירות החוזית, ככל חירות או זכות אחרת, אינה מוחלטת, אלא יש לאזנה אל מול עקרונות של צדק, הגינות ומוסר" (פרשנות חוזה הנ"ל, בעמ' 78; ד"נ 22/82 הנ"ל, בעמ' 486; רע"א 5248/90 אנטין נ' פרנקל, פ"ד מח(5), 139, 143 (1991)).

אין צורך להרחיב בדבר הדרך בה מפרש בית-המשפט את החוזה ובוחן אומד-דעתם של הצדדים, "שאינו אלא "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים" הנלמד מלשון החוזה - לה מוקנה מעמד מרכזי בתהליך הפרשני של החוזה - ומן הנסיבות החיצוני {ע"א 4628/93 הנ"ל, עמ' 311}.

לשונו של ההסכם אינה מותירה ספק ושוללת את טענת הנתבעת כי יש לדחות התביעה כנגדה הואיל ובמועד ההפרה כבר לא היתה צד לשותפות, שהרי התחייבות השותפות מתפרשת החל מנטילתה ועד לקיומה.

האחריות חלה על הנתבעת למרות שהעבירה זכותה וכי ההסכם אליו הגיעה עם יחידי השותפות אינו כובל אליו את התובעים משלא ניתנה הסכמתם לכך.

ב- ת"א (יר') 5268/96 {מפעלי מתכת ש נ' גדעון אורן, תק-של 97(4), 396 (1997)} עלתה השאלה האם פירוק השותפות הביא אוטומטית לביטול ערבותו של הנתבע? בית-המשפט קבע:

"10. טענתו העיקרית של הנתבע 2 הינה כי ערבות נעשית בכתב, ובפנינו אין מסמך בכתב בו ערב הנתבע 2 לחובות הנתבעת 1, ערבותו של הנתבע 2 ניתנה לשותפות ולא לנתבעת 1. כיוון שנתבעת 1 היא שקיבלה את הסחורה היא החייבת, ולנתבעת 1 אין הוא ערב. בעצם טוען הנתבע 2 כי פירוק השותפות הביא אוטומטית לביטול ערבותו שלו.
11. איני יכול לקבל טענות הנתבע 2, וזאת מהטעמים הבאים:
א. ראוי לבחון את כל מהלך העניינים על-מנת לראות תמונה שלמה. הנתבע 2 התכוון מלכתחילה לערוב לקבלת ברזל עבור פרוייקט בניה. יומיים אחר-כך חל שינוי בהרכב השותפים והנתבעת 1 שהיתה חלק מהשותפות המשיכה בפרוייקט. הנתבע 2 לא ביטל את ערבותו, לא שלח מכתב, לא הודיע בעל-פה כי ערבותו בטלה, אך הנתבעת 1 המשיכה גם המשיכה לקבל סחורה בסכומים גבוהים ולתת צ'קים.
ב. הנתבע 2 ידע על ביטול הערבות של בן-בונן, לא ביטל את ערבותו, המשיך לקבל סחורה, ובכך עשה מצג ברור כלפי התובעת כי הוא ממשיך בפרוייקט, כי ערבותו קיימת, ומתן הצ'קים אף חיזק מצג זה.
ג. התובעת דרשה מלכתחילה ערבות אישית של מנהלים, הנתבע 2 ידע זאת והסכים לכך. לאחר השינוי שהיה מודע לו היטב, היה עליו להודיע במפורש כי גם ערבותו שלו בטלה וכי לא יהיה ערב. משלא עשה כן, נראה כי אי-השינוי במסמך הערבות בשם החייבת מהווה פגם טכני בלבד ולא פגם מהותי. הנתבע 2 נטפל לבעיות טכניות, התעלם מהסכמות ברורות המבוססות גם על ההגיון העסקי ותואמות את רוח העסקה וכוונת הצדדים, ומנסה לטעון טענות דווקניות שאין להן מקום.
ד. השינוי לא הביא ליצירת התחייבות אחרת, אלא לשינוי מסויים בהסכם.
ה. הנתבע 2 טוען שאין מסמך כתוב על ערבותו. הדבר אינו נכון: המסמך ת/5 חתום על ידו ושם הנתבעת 1 מופיע שם. כדי לשנות את חתימתו היה עליו לעשות אחת משניים: או להודיע על-כך בכתב או לא לקבל סחורה. הנתבע 2 לא עשה דברים אלה.
ו. בפנינו יש הסכם המבוסס על ת/5 שלא בוטל בכתב, קבלת סחורה ומסירת צ'קים. ההסכם נסוב על הערבות ושינוי הערבות. ההסכם נובע גם מהתנהגותו של הנתבע 2 שידע היטב על כל המהלכים, שינוי ההרכב, אך ניסה לאחר קבלת הסחורה וניצולה להיתפס לטענות טכניות.
ז. סעיף 28 לפקודת השותפויות קובע כי:
"ערבות מתמדת לעסקאותיה של שותפות שניתנה לשותפות או לצד שלישי, וחל שינוי בהרכבה של השותפות הנערבת או של השותפות שלעסקותיה ניתנה הערבות - מתבטלת הערבות לכל עסקה שלאחר השינוי האמור והוא אם אין הסכם על היפוכו-של-דבר."
בענייננו ניתנה ערבות, היה שינוי בהרכב השותפות, אך היה הסכם על היפוכו-של-דבר. במה דברים אמורים? בהסכמה כי שותף אחד יפרוש וערבותו תתבטל וכתב הערבות ימשיך לחייב את השותף האחר (נתבע 2). הוכח הסכם מפורש על-כך, הוכח הסכם בהתנהגות, הוכח קיומו של מסמך בכתב שלא בוטל והוכח כי הנתבע 2 עשה לתובעת מצג שוא כי ערבותו נמשכת."