botox
הספריה המשפטית
צווי הריסה בראי חוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

צו בית-המשפט - חובה (סעיף 206 לחוק)

סעיף 206 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"206. צו בית-המשפט - חובה
הורשע אדם על עבירה בבניין לפי סעיף 204 ובתחילת ההליכים נגדו לפי אותו סעיף טרם נסתיימה הקמתו של אותו בניין, או שנסתיימה תוך שישה חודשים שלפני תחילת ההליכים, ייתן בית-המשפט צו כאמור בסעיף 205, זולת אם הראה הנשפט טעם משכנע מדוע לא יינתן הצו."

סעיפים 205 ו- 206 לחוק התכנון והבניה, נותנים סמכות בידי בית-משפט לצוות על הריסת בניין או חלק מבניין לאחר הרשעתו של אדם בעבירה של בניה ללא היתר {ע"פ (מחוזי מר') 2451-09-07 גופטן אל-וחואח נ' עירית לוד, תק-מח 2007(4), 16351, 16359 (2007)}.

מתן הצו, במקרים אליהם מתייחס סעיף 206 לחוק התכנון והבניה, אינו בגדר שיקול-דעתו הבלתי-מוגבל של בית-המשפט, מבחינת רוצה בית-המשפט - נותנו ואם אין הוא רוצה, אינו נותנו.

סעיף 206 לחוק התכנון והבניה קובע את הכלל הגדול והוא, כי צו הריסה חייב להינתן, בדרך-כלל, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות, שיש בהן כדי לשכנע את בית-המשפט, כי מן הראוי לנקוט באמת-מידה יוצאת דופן, ולא לפעול על-פי הקו המנחה שמצא ביטויו המפורש גם בכותרת השוליים של סעיף 206 לחוק התכנון והבניה.

יש לשים-לב לכך, כי הסיפא לסעיף 206 לחוק התכנון והבניה אינו מתייחס רק לקיומו של "טעם" בעלמא אלא מוסיף את שם התואר "משכנע", וגם בכך יש כדי להוסיף נופך, מבחינת המשקל של הטעם, שיש בו כדי להצדיק את הסטיה מן הכלל.

הטעם המונח ביסודה של הנוקשות הלכאורית, העולה מן האמור בסעיף 206 לחוק התכנון והבניה, טמון באופיו של העניין, המדובר בבניה שלא כדין והענישה עצמה.

יתרה-מזאת, אף ללא בדיקת הזיקה בין המעשה האסור לבין הענישה, יש בהשארתה של הבניה הבלתי-חוקית על כנה משום הנצחה של פעולה בלתי-חוקית. אין אות וסימן לכך, שאיסורי החוק גוברים על המעשה הבלתי-חוקי אלא-אם-כן נוקטים צעדים כדי לסלק את תוצאותיו של המעשה הבלתי-חוקי.
רעיונות אלה הם שמצאו ביטוי בכלל שהותווה בכותרת השוליים של סעיף 206 לחוק התכנון והבניה ובנוסחו של הסעיף.

דומה הדבר, במידת מה, לנושא אחר מתחום דיני העונשין, כלומר, למאסר על-תנאי המופעל, שם ביקש המחוקק לקיים את התוצאה המרתיעה על-ידי קביעת הסדר המונע הבלעה של העונש המותנה, שהופעל בעונש החדש שנגזר בעטיה של העבירה הנוספת. לכן נקבע בחוק העונשין, כי להבדיל מן הכלל החל על ריצוי עונשי מאסר בנסיבות רגילות, יצטבר המאסר על-תנאי שהופעל, אלא אם בית-המשפט ציווה מטעמים שיירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות.

אך מובן, שניתן להביא דוגמאות נוספות לקביעתה של מערכת הוראות שנועדה לכבול את שיקול-דעתו של בית-המשפט ולהתוות עבורו קו עקרוני, אשר כל סטיה ממנו מותנית בקיומן של נסיבות מיוחדות.

מן האמור לעיל עולה, כי הכלל אשר צריך להיות נקוט בידי בית-המשפט, המרשיע בעבירה על סעיף 204 לחוק התכנון והבניה בנסיבות בהן דן סעיף 206 לחוק התכנון והבניה, הוא צירופו של צו ההריסה, כדי למנוע הנצחתו של המעשה הבלתי-חוקי.

ואולם, כפי שמציין סעיף 206 לחוק התכנון והבניה, המחוקק הותיר את האפשרות הפתוחה, שיובא לפני בית-המשפט "טעם משכנע" בעטיו יימנע בית-המשפט ממתן צו הריסה.

"טעם משכנע", כאמור, צריך להיות מפורט בפסק-דינו של בית-המשפט שהרשיע בעבירה על סעיף 204 לחוק התכנון והבניה בנסיבות שתוארו בסעיף 206 לחוק התכנון והבניה. כלומר, בית-המשפט צריך להבהיר מהו הטעם שישכנע אותו לסטות מן הכלל הקבוע בסעיף 206 רישא לחוק התכנון והבניה.

לשם הדגמה בלבד, מה יכולות להיות נסיבות כאלה?

אם פלוני בנה, למשל, ללא רישיון והורשע בדינו, אך לאחר מעשה השיג רישיון או אם לאחר מעשה שונתה התוכנית החלה על העניין והשגתו של רישיון הפכה לאפשרית, הרי יוכל בית-המשפט לשקול נתונים חדשים אלה כאשר הוא בא לבחון אם קיימות נסיבות המצדיקות הפעלת סמכותו לפי הסיפא לסעיף 206 לחוק התכנון והבניה {ר"ע 279/84 "נטף" אגודה שיתופית להתיישבות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(2), 557 (1984)}.

יחד-עם-זאת, נדגיש ונציין כי כל מקרה חייב להיבחן על-פי נסיבותיו, ואלה כוללות, בין היתר, גם את השאלה, מהי מידת תום-הלב של מי שהורשע ומהי סבירותם של הסיכויים שיינתן לו רישיון, למשל.

הנוקשות הנדרשת לפי סעיף 206 לחוק התכנון והבניה, יועדה להבטיח את החזרת המצב לקדמותו על-ידי צו הריסה כאשר הבניה נעשתה לא כדין, היות והענישה בלבד אינה יכולה להחזיר את המצב לקדמותו {ראה גם ר"ע 279/84 "נטף" אגודה שיתופית להתיישבות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(2), 557 (1984); ד"נ 12/81 שפירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו, 659; ע"פ (מחוזי ת"א) 1533/92 מדינת ישראל נ' ליטמנוביץ מרים, תק-מח 93(1), 1161 (1993)}.