botox
הספריה המשפטית
צווי הריסה בראי חוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

ביטול עקב מתן פרטים בלתי-נכונים (סעיף 216 לחוק)

סעיף 216 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"216. ביטול עקב מתן פרטים בלתי-נכונים
(א) ניתן לאדם אישור או היתר לפי חוק זה על סמך פרטים בלתי-נכונים ולא חל על המקרה סעיף 215, רשאית הוועדה המקומית, לאחר שנתנה לאותו אדם הזדמנות להשמיע את טענותיו, לבטל את האישור או ההיתר, הכל לפי העניין, אולם כשהיה האישור או ההיתר לעניין בניה, לא תעשה כן אחרי שהחל אותו אדם בבניה.
(ב) דין החלטת הוועדה המקומית לבטל אישור או היתר כאמור כדין החלטת סירוב לעניין סעיף 152."

ב- עת"מ (מינהליים ת"א) 2687-09 {שפיר מבנים ונכסים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון, תק-מח 2010(3), 7932, 7943 (2010)} קבע בית-המשפט:

"סעיף נוסף אליו מתייחסים הצדדים בטענותיהם הינו סעיף 216 לחוק התכנון והבניה...

עינינו הרואות כי גם סעיף זה אינו חל במקרה שלפנינו, שכן לא נטענה כל טענה לפיה ההיתר ניתן על סמך פרטים שאינם נכונים.
ואמנם, גם המשיבות מסכימות כי המקרים המנויים בסעיף 152 ו- 216 אינם זהים למקרה שלפנינו. על-אף זאת הן סבורות כי לוועדת הערר סמכות לדון בערר על כל החלטה של הוועדה המקומית.

אינני מקבלת עמדה זו ובוודאי שאינני סבורה כי יש בה כדי למחוק את העתירה שהוגשה לבית-משפט זה על הסף.

הנחת הבסיס הינה כי הזכות לערור לוועדת ערר צריכה להיות מעוגנת בחוק, וכי אין לפלוני הזכות לערער על החלטה ללא שצויין הדבר מפורשות (ראו למשל את האמור בע"א 4843/91 אסם תעשיית מזון בע"מ נ' עלית תעשיות מזון ישראליות בע"מ, פ"ד מו(1), 878 (1994) ו- רע"א 292/93 אריה סרבוז ואח' נ' ע. אופק בע"מ, פ"ד מח(3), 177, 184-183 (1994)).

במקרה הנדון, מתייחס חוק התכנון והבניה מפורשות לאותם מקרים שבגינם ניתן לערור לוועדת הערר. קבלת הטענה לפיה זכות זו קיימת גם במקרים נוספים שאינם מפורטים תחטא ללשון החוק ולהנחות היסוד בנושא. הדברים נכונים עוד יותר במקרה שלפנינו מאחר שניסיונן של המשיבות לטעון כי קיימת לשפיר זכות ערר אינה משרתת את האינטרס הציבורי להעניק זכות ערר רחבה על החלטות מוסדות התכנון, אלא נובעת דווקא מתוך ניסיון לפגוע בהליכים אותם מנהלת שפיר.

אשר-על-כן גם דינה של טענה זו להידחות."

ב- בב"נ (שלום חי') 37733-04-10 {הוועדה המחוזית לתכנון ובניה/מדינת ישראל נ' בסאם מחאמיד, תק-של 2010(2), 72059, 72061 (2010)} קבע בית-המשפט:
"שנית, ההודעה בדבר התליית או ביטול תוקפו של ההיתר ניתנה על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה שבהחלט יש לה סמכות לבטל היתר שניתן, הכל בהתאם להוראת סעיף 216 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה")."

ב- עת"מ (מינהליים חי') 1245/03 {אוריה השקעות חדרה בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה, תק-מח 2005(1), 5134, 5142 (2005)} קבע בית-המשפט:

"ראשית, סעיף 216, כפי שאף מעידה כותרתו, הוא חלק מתוך הסדר חקיקה ספציפי הבא להסדיר את הסנקציות הראויות להינקט כנגד אדם המוסר פרטים כוזבים. עניננו שונה בכך שהוא נעוץ בהחלטה של הוועדה המקומית, אשר ניתנה שלא בהתאם להוראות הרלוונטיות בחוק התכנון והבניה. הלכה היא, שהיתר הניתן על-ידי ועדה מקומית, ללא אישור הוועדה המחוזית, מקום בו החוק מחייב אישור כזה, הרי הוא כחריגה מסמכות, ודין ההיתר להתבטל (עיינו בג"צ 3301/90 אלי זקן נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פ"ד מו(4), 675 , 683-682 (1992))."

ב- עפ"א (מחוזי ת"א) 80194/02 {בלורי בע"מ נ' מהנדס הוועדה המקומית רמת השרון, אדריכל אבנר גולן, תק-מח 2003(1), 5728, 5730 (2003)} קבע בית-המשפט:

"הצו שהוציא אדריכל גולן מהווה למעשה, אם גם לא פורמאלית, ביטול של היתרי הבניה שבידי המערערת, שעל פיהם בנו. שהרי אין מדובר בצו הפסקה לגבי עבודות שבוצעו בסטיה מהיתר בניה - כך שאפשר להמשיך את העבודות על-פי ההיתר - או בצו המתייחס לעבודות שכלל לא ניתן להן היתר. אין חולק, שלמהנדס רשות מקומית (המשמש כמזכיר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מכוח סעיף 20(ג) לחוק התכנון והבניה) - אין כל סמכות לבטל היתרי בניה שהוצאו על-ידי הוועדה המקומית. גם הסמכות לפי סעיף 216 לחוק התכנון והבניה, לבטל היתר בניה שהוצא על-סמך פרטים כוזבים, מסורה לוועדה המקומית עצמה, זו שהוציאה את ההיתר."