botox
הספריה המשפטית
צווי הריסה בראי חוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

אי-קיום צו מניעת פעולות (סעיף 249 לחוק)

סעיף 249 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"249. אי-קיום צו מניעת פעולות (תיקונים: התשל"ח, התשנ"ה)
מי שאינו מקיים צו מניעת פעולות שהומצא לו, דינו - מאסר שנה, ואם נמשכה העבירה אחרי מסירת הצו, קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין לכל יום של עבירה."

ב- עפ"א (מחוזי ת"א) 80079/02 {רמי לוי נ' מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתכנון ולבניה לודים, תק-מח 2003(3), 3368, 3371 (2003)} קבע בית-המשפט:

'על-אף הקושי שהעלו המערערים בהקשר זה, אין אנו סבורים כי במקרה שלפנינו מהווה קיומה של ההוראה בסעיף 249 לחוק התכנון והבניה חלופה אקויולנטית להוראה בסעיף 6(1) לפקודה. המנגנון המופיע בסעיף 249 לחוק התכנון והבניה הינו מנגנון ענישתי מובהק, אשר קובע סף ענישתי עליון ברור ומוסדר. בעוד שמכח הסעיף ניתן להטיל עונש מאסר שהינו בבחינת "צופה פני עבר", דהיינו, מעניש את המפר על הפרת הצו עד אותו יום, הרי שרק על-ידי המנגנון הקבוע בפקודה ניתן יהיה להבטיח אכיפתו של הצו לעתיד. כבר נקבע כי להטלת עונש עתידי "על-תנאי" ערך מוסף על ענישה כללית חד-פעמית מאחר שבזו האחרונה אין לעיתים תמריץ המספיק להימנע מלהמרות הצו בעתיד. ואילו הטלת קנס ההולך וגדל בסכומו על-ידי הצטברותו, הוא אמצעי כפייה יעיל יותר לעיתים (כב' השופט א' ברק ב- ע"א 24/78 ויטקו כימיקלים בע"מ נ' סלמאן, פ"ד לג(3), 106 (1979). אשר-על-כן, לא ניתן לומר כי הפעלת המנגנון המופיע בחוק התכנון והבניה כמוה כפניה לפקודת ביזיון בית-המשפט. כל אחת מההוראות הללו משרתת מטרה אחרת ואין לומר כי קיומו של סעיף 249 לחוק מייתר את ההזדקקות לפקודה במקרים כגון אלו.'