צו הריסה מינהלי (סעיף 238א לחוק)

סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"238א. צו הריסה מינהלי (תיקונים: התשמ"א, התשמ"ח, התשנ"ד, התשנ"ה, התשס"ד (2))
(א) הוקם בניין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בניין כאמור, רשאי יושב ראש הוועדה המקומית לצוות בכתב שהבניין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הוועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך, המציין כי -
(1) לפי ידיעתו הוקם הבניין ללא היתר או שהבניין חורג ובמה הוא חורג;
(2) לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבניין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר;
(3) ביום הגשת התצהיר, אין הבניין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים; לצו כאמור ייקרא "צו הריסה מינהלי".
(ב) הייתה הוועדה המקומית מועצת רשות מקומית כאמור בסעיף 18 ונתמנה לאותה רשות מקומית יועץ משפטי, לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא לאחר התייעצות עמו; הייתה הוועדה המקומית ועדה למרחב תכנון מקומי כאמור בסעיף 19, לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא לאחר התייעצות עם ראש הרשות המקומית שבתחומה מצוי הבניין החורג.
(ב1)
(1) ליושב ראש ועדה מחוזית או למי שהוא הסמיכו לכך יהיו הסמכויות הנתונות ליושב ראש ועדה מקומית ולמתכנן מחוז או למי שהוא הסמיך לכך יהיו הסמכויות הנתונות למהנדס ועדה מקומית לעניין מתן צווי הריסה מינהליים בתחום המחוז ובתחום מרחב תכנון מחוזי לפי סעיף 12, בשינויים המחוייבים;
(2) לא יתן יושב ראש ועדה מחוזית צו הריסה מינהלי ולא יורה ליושב ראש ועדה מקומית ליתן צו הריסה כאמור בפסקה (3), אלא לאחר התייעצות עם נציג שר המשפטים בוועדה המחוזית;
(3) לא יפעיל יושב ראש ועדה מחוזית סמכותו כאמור בפסקה (1), לגבי בניה בתחום שאיננו מרחב תכנון מחוזי כאמור, אלא לאחר שהודיע על-כך לשר הפנים ודרש בכתב מיושב ראש הוועדה המקומית ליתן צו הריסה מינהלי לגבי אותה בניה, ויושב ראש הוועדה המקומית לא עשה כן תוך שבעה ימים מיום המצאת ההודעה לוועדה; או, אם נתן צו, הצו לא בוצע תוך ארבעה עשר ימים מיום נתינתו, זולת אם נמנע ביצועו על-פי החלטה של בית-משפט; תקופות אלה לא יבואו במניין שלושים הימים האמורים בסעיף-קטן (ט);
(4) יושב ראש ועדה מקומית שקיבל הוראה כאמור בפסקה (3) פטור מחובת התייעצות עם היועץ המשפטי של הרשות כאמור בסעיף-קטן (ב), ובמרחב תכנון מקומי כאמור בסעיף 19, פטור הוא מחובת התייעצות עם ראש הרשות המקומית שבתחומה מצוי הבניין החורג, אולם חובה עליו להודיעו לפני מתן צו ההריסה המינהלי על הוראה שקיבל כאמור.
(ג) צו הריסה מינהלי יחול גם על כל תוספת בניה ללא היתר שנתווספה לבניין אחרי מתן הצו, ולא יהא צורך במתן צו נוסף לגבי תוספת בניה כאמור.
(ד) בצו הריסה מינהלי יפורטו -
(1) המקרקעין שעליהם הוא חל;
(2) העובדה שהבניה, או החלק ממנה שיפורט, בוצעו ללא היתר, או מה הן ההפרות של תנאי ההיתר או העובדות האחרות שבגללן הבניין הוא חורג;
(3) הבניין או החלק ממנו שהצו מסמיך להרסו, לפרקו או לסלקו;
(4) תוכן סעיפים-קטנים (ג), (ו), (ז) ו- (ח).
(ה) צו הריסה מינהלי יודבק על קיר חיצון של הבניין, ובהיעדר קיר חיצון - על מקום אחר הנראה לעין במקרקעין; בשעת ההדבקה יירשמו בגוף הצו המודבק היום והשעה של ההדבקה.
(ו) צו הריסה מינהלי יהיה ניתן לביצוע -
(1) אם הוקם בניין ללא היתר - בתום 24 שעות משעת הדבקתו;
(2) בכל מקרה אחר - בתום 72 שעות משעת הדבקתו.
(ז) (1) הרואה עצמו נפגע על-ידי צו הריסה מינהלי רשאי לבקש מבית-המשפט את ביטולו, אולם הגשת הבקשה לא תתלה את תקפו של הצו אלא-אם-כן נתן בית-המשפט צו זמני לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המינהלי; בית-המשפט רשאי לתת צו זמני כאמור במעמד צד אחד אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ובלבד שתקפו לא יעלה על 15 ימים, ואולם רשאי בית-המשפט, לאחר שקיים דיון במעמר הצדדים, להאריך את תוקפו של הצו הזמני כאמור לתקופות נוספות;
(2) לעניין ערעור על החלטת בית-המשפט בבקשה כאמור בפסקה (1) דינה כדין צו לפי סעיף 250.
(ח) לא יבטל בית-המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.
(ט) בכפוף לאמור בסעיף-קטן (ב3) (1) לא יבוצע צו הריסה מינהלי אם חלפו שלושים ימים מיום הגשת התצהיר כאמור בסעיף-קטן (א) או מיום מתן ההחלטה של בית-המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו, אם ניתנה החלטה כאמור, הכל לפי המאוחר, ורשאי בית-המשפט להאריך את תקופת 30 הימים, אם ראה כי מן הנכון לעשות כן.
(י) יושב ראש הוועדה המקומית יודיע על מתן צו הריסה מינהלי, בעיריה – לוועדת-המשנה כאמור בסעיף 18(ד), ובכל מקרה אחר - לוועדה המקומית; יושב ראש הוועדה המחוזית יודיע על מתן צו הריסה מינהלי לוועדה המחוזית; ההודעה תינתן בישיבה הראשונה של ועדות אלו לאחר מתן הצו.
(יא) בביצוע צו הריסה מינהלי רשאים הוועדה המקומית, עובדיה ושליחיה שהסמיכה לכך, לפעול, אף ללא צו של בית-משפט, על-פי הסמכויות כאמור בסעיף 211; ובתחום המחוז יהיו לוועדה המחוזית כל הסמכויות האמורות, בשינויים המחוייבים.
(יב) ביצועו של צו הריסה מינהלי אינו פוטר מאחריות פלילית לעבירה לפי חוק זה.
(יג) בוצעו הריסה, פירוק או סילוק של בניין על-פי צו שניתן או בוצע שלא בהתאם לסעיף זה, או שנתברר שהוצא לבניין היתר כדין או שהבניין לא היה בניין חורג, לפי העניין, יהא הנפגע מביצועו זכאי למלוא הפיצויים מאת הוועדה המקומית או המחוזית, לפי העניין; באין הסכמה על חוקיות הבניה או על שיעור הפיצויים, רשאי הנפגע לתבוע פיצויים בבית-המשפט המוסמך בדרך של המרצת פתיחה."

ב- עפ"א (מחוזי ת"א) 44881-07-11 {עלי כבוב נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו, תק-מח 2011(4), 5193, 5195 (2011)} קבע בית-המשפט:

"6. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת טענותיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים הבאים:

א) צו ההריסה המינהלי הוצא מכוח סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

על-מנת להוציא צו שכזה, יש צורך בקיומם של שלושה תנאים:

(1) הצו יהיה מכוון כנגד מבנה.

(2) נקיטת כל הצעדים שנקבעו בסעיף 238א לחוק.

(3) ביצוע הצו מוצדק בנסיבות ולא נגוע בפגם המצדיק ביטול מעשה מינהלי כגון: חוסר תום-לב, שרירותיות ועוד.

סעיף 238א נועד לשמש אמצעי יעיל בידי הרשות המקומית לפעולה כנגד בניה בלתי-חוקית בעודה באיבה.
ראה לעניין זה: רע"פ 5584/03 מאיר פינטו ואח' נ' עיריית חיפה ואח', פ"ד מט(3), 577 (2004) וכן עע"מ 3518/02 רמזי יוסף רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(1), 196 (2002) (להלן: "עניין רמזי").

סעיף 238א לחוק מתייחס לשתי עילות לביטול צו ההריסה המינהלי.

מדובר בעילות מצומצמות וצרות בהיקפם. בית-המשפט לא שם עצמו במקומה של הרשות המינהלית ואינו מחליף את שיקול-דעתה אלא בוחן ובודק את סבירות קבלת ההחלטה והאם היא מבוססת על תשתית ראייתית סבירה.

ככל שההחלטה מצויה במתחם הסבירות ומבוססת על תשתית ראייתית סבירה, לא יתערב בה בית-המשפט.

על-פי סעיף 238א(ח) לחוק קיימות שתי עילות ביטול בפני בית-משפט לעניינים מקומיים בנוגע לצו ההריסה המינהלי:

א) התנאי של היעדר השלמת הבניה.

ב) התנאי של היעדר איכלוס.

ההלכה הפסוקה הרחיבה את סמכות בית-המשפט לבקר ולהתערב בצו ההריסה המינהלי, אם נפל בו פגם הנוגע לשיקול-דעת הרשות המינהלית, כאשר תוצאותיו של אותו פגם הוא בטלות מעיקרה של אותו צו.

ראה לעניין זה למשל: עניין רמזי בסעיף 28 לפסק-הדין.
על-פי סעיף 238א לחוק, ניתן להוציא צו ובלבד שהוגש תצהיר חתום על-ידי מהנדס או אדריכל כפי שנקבע ולפיו הבניה לא הסתיימה או שנסתיימה לפני לא יותר מ- 60 יום וכן אין מדובר במבנה מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על 30 יום."

ב- בב"נ (שלום עכ') 49579-10-10 {ניקוי הגליל 91 בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון עכו, תק-של 2011(4), 6262, 6264 (2011)} קבע בית-המשפט:

"5. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם נסיבות המקרה עומדות בתנאים שמציב סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

6. סעיף 238א(ח) קובע כדלהלן:

'לא יבטל ולא יתלה בית-המשפט צו הריסה מינהלי, אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.'

למעשה קובע סעיף שני תנאים בגינם יכול בית-המשפט להתערב בצו המינהלי. האחד, כאשר הוכח לו כי הבניה בוצעה כדין. השני, כי הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. באשר לאפשרות הראשונה, הרי שאין מחלוקת שהמבנים הקיימים לא קיבלו היתר בניה, גם אם יש מחלוקת בין הצדדים האם ניתן לקבל היתר בניה שכזה. הדיון אם כן מתמקד בתנאי השני.

7. האם הצו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת? טוענת המבקשת כי הצו אינו נדרש מאחר וקיימת עובדה מוגמרת, המבנים קיימים וכל אשר נותר במועד הדיון היה להפעיל את המנגנון המחובר למיכל המים. המשיבה טוענת לעומתה, כי תנאי הסעיף לא מתקיימים.

8. מהי עובדה מוגמרת - ניתן ללמוד את התשובה מסעיף-קטן 238א(א)(2) ו- (3) לחוק. סעיפים אלה קובעים למעשה כי יש לראות במבנים כעובדה מוגמרת, אם הסתיימה הבניה יותר מ- 60 יום לפני יום הגשת תצהיר המהנדס שעל בסיסו ניתן הצו או שהמבנה מאוכלס יותר מ- 30 יום לפני מועד זה.

9. באשר למיכל המים, הכורך יחד עמו את משטח הבטון שמתחתיו, הרי שעל-פי טענות המבקשת, הצורך בבנייתו יתעורר בחודש אוגוסט 2010, לאחר ביקורת שערך מערך כיבוי האש. משמע רק לאחר-מכן החלו בבנייתו. הביקורת התקופתית צורפה כנספח ב' לבקשה ונושאת את התאריך 01.8.2010. צו ההריסה המינהלי ניתן ביום 06.10.2010. משמעות הדבר אם כן כי בניית מבנים אלו לא הסתיימה בתקופה קודמת ל- 60 יום לפני הגשת תצהיר המהנדס שעל בסיסו ניתן הצו. עוד יש לציין כי ביום הדיון בבית-המשפט גם אז טען ב"כ המבקשת כי טרם הופעל המיכל למטרה לה נועד. לפיכך גם אין לראות במיכל כמי שאוכלס באותה עת.

10. לאור האמור לעיל, הרי שלא נתקיימו התנאים המנויים בסעיף 238א(ח) לבטול הצו המינהלי, ככל שמדובר במיכל ובמשטח הבטון עליו הוא עומד, משטח בטון נוסף בעלת משאבה וצנרת מים, הכל מנגנונים אשר נבנו כטענת המבקשת על-פי דרישות מערך כיבוי האש.

11. באשר למבנה השירותים וסככת הפח, הרי שלא נטען כלל על-ידי המבקשת מתי הוצבו. משהוכח כי הם הוצבו ללא היתר, הרי שהנטל להוכיח כי התקיימו התנאים המנויים בסעיף 238א(ח) לגביהם מוטל על כתפי המבקשת. לעניין זה ראה לדוגמה רע"פ 1088/86 סברי חסן מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2), 417 (1990).

משלא הוצגו בפני בית-המשפט טענות עובדתיות באשר למועד הקמת מבנה השירותים וסככת הפח, הרי שהמבקשת לא עמדה בנטל זה ולא קמה עילה לבטול הצו המינהלי.

12. לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

מדובר במבנים הנדרשים לצורך תפעול עסקה של המבקשת ומדובר במבנה אשר על-פי הנטען עלה מחיר יקר. מאחר ועל-פי טענות המשיבה מדובר באיזור אשר אמורה להתקבל לגביו תוכנית המייעדת אותו למגורים שכן תוכנית קודמת פקעה, אך היום אין עדיין תוכנית כזו ואין מגורים במקום, מוצאת אני כי האיזון הראוי הוא לעכב בשלב זה כניסת צו המינהלי לתוקפו למשך מספר חודשים. תקופה זו תקבע על-ידי בשים-לב למשך הזמן בו התנהל תיק זה. אעיר לעניין זה בדבר יכולתו של בית-המשפט לשקול גם שיקולים מחוץ להוראות סעיף 238א ובכלל זה שיקולי מידתיות הבאים במקרה זה לידי ביטוי במועד כניסת הצו לתוקפו, הנני מפנה ל- עע"מ 3518/02 רמזי יוסף רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נז(1), 196 (2002)."

ב- בב"נ (שלום נצ') 57030-05-11 {הרב יואב אברהם נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מרום הגליל, תק-של 2011(3), 20769, 20776 (2011)} קבע בית-המשפט:

"32. כפי שנקבע ב- ע"א 26102-05-10 (שלום חי') טובי נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון, תק-של 2010(2), 138999 (2010) תכליתו של סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, אשר מכוחו מוצאים צווי הריסה מינהליים על-ידי יושבי ראש ועדות התכנון והבניה הינה, מתן מענה מיידי ויעיל למיגורה של תופעת הבניה הבלתי-חוקית, תוך שמירה על שלטון החוק בכלל ועל דיני התכנון והבניה בפרט.

צווי הריסה מינהליים נועדו לסלק על אתר בניה בלתי-חוקית, בעודה בחיתוליה, כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח.

33. העילות, איפוא, לביטולו של צו הריסה מינהלי, הינן מצומצמות וצרות בהיקפן. סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה קובע את העילות להתערבות בית-המשפט בכל הנוגע לביטולו או להתלייתו של צו הריסה מינהלי. הוראת סעיף 238א(ח) קובעת איפוא שתי עילות לביטול צו כאמור. האחת, אם הבניה "בוצעה כדין", והשנייה, אם הוכח "שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". כבר נפסק לא אחת, כי התשובה לשאלה, האם ביצועו של צו הריסה מינהלי "אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת", נבחנת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בסעיפים 238א(א)(2) ו- (3) לחוק התכנון והבניה. קרי, האם מדובר בבניה שנסתיימה מעל 60 יום לפני מועד הגשת התצהיר ליו"ר הוועדה המקומית, או בבניה שאוכלסה מעל 30 יום לפני אותו מועד. ראה בעניין זה, ר"ע 352-03 לוין נ' ראש עיריית ירושלים; כן ראה ע"פ (יר') 58/83 יוסף לוין נ' ראש עיריית ירושלים; כן ראה ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד מ(2), 445, 447 (1986); כן ראה רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית ת"א יפו, פ"ד נא(4), 625, 638 (1997). כן ראה רע"פ 9174/08 גבריאל פרץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב (פורסם בנבו (2008)).

יודגש, כי צו הריסה מינהלי אינו צו המופנה כלפי אנשים, אלא מכוון כנגד מבנה שהוקם שלא כדין.
34. בנוסף לשתי העילות האמורות לביטולו של צו הריסה מינהלי לפי סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, לבית-המשפט סמכות ביקורת והתערבות בצו הריסה מינהלי, אם נפל בו פגם שעניינו היעדרו של יסוד מן היסודות החוקיים שיש בהם כדי להקנות לו תוקף. ראה בעניין זה רע"פ 47/92 אבו טיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד מו(1), 699 (1992) וכן רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2), 397, 404 (1994). כן מורה ההלכה הפסוקה, כי בית-המשפט מוסמך לבטל צו הריסה מינהלי אם נפלו בו "פגמים חמורים שיש בהם כדי להביא להצהרה על בטלות הצו מעיקרו". ראה בעניין זה עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(1), 196 (2002). עוד הודגש בפסיקה, כי על רקע תכליתו של סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, עילות הביקורת השיפוטית מצומצמות ואף "יש להיזהר שלא לשים את הסמכות להוציא צו הריסה מינהלי בסד, באופן שישבש את האפשרות להילחם בבניה הבלתי-חוקית". ראה בעניין זה רע"פ 6034/99 כהן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נד(1), 438, 447 (2000). כן נפסק, כי הטוען לפגם בצו הריסה, עליו חובת ההוכחה וזאת מכוח חזקת תקינות המעשה המינהלי. ראה בעניין זה רע"פ 1088/86 סברי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2), 417 (1990); כן ראה רע"פ 7478/07 בלילטי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים."

ב- תו"ב (מקומיים ר"ג) 31150-01-11 {מדינת ישראל נ' אריה הראל, תק-של 2011(3), 32640 (2011)} קבע בית-המשפט:

"1. בפניי בקשה להארכת מועד לביצועו של צו הריסה מינהלי על-פי סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה. הצו ניתן ביום 23.12.10, הודבק על הקיר של המבנה ביום 26.6.10 ומאז לא קויים בין היתר בשל העובדה שהעיריה פנתה לתחנת המשטרה שהנכס לא נמצא בתחום סמכותה.

2. ב"כ המשיב והמשיב אשר אף הוא הופיע לדיון, ציינו כי אין טעם בבקשה מאחר והמשיב קיים את הצו ואין צורך עוד בקיומו על-ידי המבקשת. ב"כ המשיב הגיש לעיוני מכתב ממנהל מדור פיקוח עסקים מיום 28.6.11 שלפיו נערכה בדיקה ונמצא שהעסק הנ"ל אינו קיים והמבנים נהרסו ופונו.

3. ב"כ המבקשת אינה מסתפקת באישור זה וטוענת כי היא עומדת על קיומו של צו ההריסה המינהלי שניתן לפי חוק תכנון ובניה ולא לפי חוק רישוי עסקים. לטענתה, במידה ויוברר שאכן המבנים לא קיימים, הרי שממילא לא יהיה צורך במימוש הצו.

4. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ולאור עמדת המשיב שלפיה המבנים נהרסו, אינני רואה טעם שלא להיעתר לבקשה, ואני מורה על הארכת המועד לביצוע צו ההריסה המינהלי כמבוקש. הצו יבוצע תוך 30 ימים מהיום."

ב- בב"נ (מקומיים ר"ל) 20541-05-11 {יעקב אוסטרומסקי נ' מדינת ישראל, תק-של 2011(2), 174652, 174655 (2011)} קבע בית-המשפט:

"עיכוב ביצוע צו הריסה - כללי
16. ההלכות לעניין עיכוב ביצוע צו הריסה הן הלכות ידועות ומושרשות בפסיקה, ואחזור ואדגישן בתמצית.

17. צו מינהלי להריסת מבנה שהוקם ללא היתר, מהווה אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה. משניתן צו הריסה מינהלי, יש חשיבות לביצועו במסגרת המועד הקבוע בחוק, וככלל, אין לעכב את ביצוע ההריסה מעבר לפרק הזמן סביר הנדרש לבעל המבנה לבצע סידורים לפינוי המבנה לקראת הריסתו.

18. היקף סמכותו של בית-המשפט להורות על ביטול צו הריסה מינהלי הוא מצומצם ביותר, ומוגדר בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, כדלקמן:

'לא יבטל בית-המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.'

כלומר, בית-המשפט רשאי לבטל צו הריסה מינהלי או להתלותו, רק בהתקיים אחת משתי עילות: האחת, הוכח שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין, והשנייה, הוכח שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.

על בית-המשפט, המבקר צו הריסה מינהלי, לכבד את לשונו של סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, ולא להתערב בפגמים שאינם מנויים בסעיף, ובכפוף לכך שצו ההריסה לא נפגם בפגם חמור כל-כך העושה אותו בטל מעיקרו.

19. צמצום העילות לביטול צו ההריסה הינו על רקע התכלית של החוק, כפי שנפסק:

'ואולם בשל אופיין הייחודי של עבירות בניה - החשש להנצחתה של התנהגות עבריינית מקום שמבנה בלתי-חוקי ממשיך לעמוד על תילו - אין די בענישה הפלילית המקובלת. בנוסף לסנקציה הפלילית הרגילה, קיים צורך לסלק את הבניה הבלתי-חוקית, או, לחלופין להכשירה. לתכלית זו העניק החוק סמכויות לוועדה המקומית ולבתי-המשפט, לפעול נגד הבניה הבלתי-חוקית גופה... כזו היא הסמכות הנתונה ליושב -ראש ועדה מקומית בהוראת סעיף 238 א לחוק לצוות צו הריסה מינהלי... יושב ראש הוועדה רשאי להפעיל סמכותו זו בהתקיים תנאים מוקדמים אלה ואחרים, והצו מכונה צו הריסה מינהלי.
.....
ביקורת רחבת-אנפין על הליך הוצאתו של צו הריסה מינהלי - כמו היה זה הליך מינהלי מן המניין - עלולה הייתה לפגום במאוד ביעילותו של הצו ועלולים היינו למצוא עצמנו מקהים את חודו את כוחו של כלי חדש זה למלחמה בבניה הבלתי-חוקית... מן העבר האחר, לא ניתן היה להעלות על הדעת ויתור מכל-וכל על ביקורת שיפוטית. האיזון נמצא לו למחוקק בקיומה של ביקורת שיפוטית אך בצימצום עילות הביקורת.'
(רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3), 557 (2004)).

20. כפי שיובהר להלן, בענייננו לא מתקיים אף תנאי מהתנאים הקבועים בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה."

ב- בב"נ (שלום נת') 7075-10-10 {ועדה מקומית לתכנון ובניה שרונים נ' אביבה גרבי, תק-של 2010(4), 40518, 40519 (2010)} קבע בית-המשפט:

"נפסק לא אחת כי בית-המשפט מוסמך להאריך מועד לביצוע צו הריסה מינהלי גם לאחר חלוף התקופה ואפילו אם הבקשה הוגשה לאחר תום התקופה לביצוע הצו, בפרט כאשר הדבר נדרש, כבענייננו, לשם הגשמת תכליותיו של צו ההריסה המינהלי.
לעניין זה ראה פסק-דין בעניין ע"פ (יר') 2373/00 אנס עטון נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, תק-מח 2000(3), 10598 (2000) בו נקבע גם כי סיוע משטרה לשמירה ואבטחת שלום הציבור ובטחונו מצדיק העתרות לבקשה לפי סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

לעניין זה ראה גם ע"פ (יר') ד"ר חלוי פח'רי אסקאפי ואח' נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (נבו הוצאה לאור)."

ב- תו"ב (שלום נת') 6335-08 {איוב ג'בארה נ' ו. מח. לתכנון ובניה מרכז מחוז מרכז, תק-של 2009(2), 7344, 7345 (2009)} קבע בית-המשפט:

"עיינתי בבקשה באמור בה ובמצורף לה, בתגובת המשיבה שניתנה בכתב באמור בה ובמצורף לה, במוצגים שהוגשו על-ידי הצדדים ובסיכומי הצדדים בכתב.

אין חולק, וכך עולה בברור מחומר הראיות שבפני, שהבניה במקרקעין נשוא צו ההריסה המינהלי נבנתה ללא היתר בניה כדין.

סעיף 328א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע את המסגרת לבחינת תוקפו של צו הריסה מינהלי ולשונו כדלקמן:

'(ח) לא יבטל ולא יתלה בית-המשפט צו הריסה מינהלי אלא-אם-כן הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין, או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.'

בית-המשפט יכול לבטל או להתלות את צו ההריסה המינהלי בהתקיים אחת מ - 2 העילות:

1. הוכח שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין.

2. הוכח שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.

המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות של בית-המשפט בביקורתו על הצד בשני טעמים בלבד, ורק אם מתקיים האחד מבין השניים יפעיל בית-המשפט את שיקול-דעתו לבטל או להתלות את הצו.

כפי שנפסק לא אחת העילות לביטולו של צו הריסה מינהלי הינן מצומצמות ביותר וזאת על רקע תכליתו של סעיף 238א לחוק.

אין אלא להביא בעניין זה דברים שנאמרו על-ידי כב' השופט מ' חשין ב-רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3), 557 (2004): "ביקורת רחבת-ענפין על הליך הוצאתו של צו הריסה מינהלי - כמו היה זה הליך מינהלי מן המניין - עלולה הייתה לפגום במאוד ביעילותו של הצו ועלולים היינו למצוא עצמנו מקהים את חודו ואת כוחו של כלי חדש זה למלחמה בבניה הבלתי-חוקית (ראו, למשל: מאמרו של יאיר הורביץ "אכיפת חוקי התכנון והבניה – צווי הריסה" הפרקליט לז (התשמ"ז), 387 פסקה 18 שם 398 - 399). מן העבר האחר, לא ניתן היה להעלות על הדעת ויתור מכל וכל על ביקורת שיפוטית.

האיזון נמצא לו למחוקק בקיומה של ביקורת שיפוטית אך בצימצום עילות הביקורת".

בית-המשפט אינו נכנס בנעלי הרשות המינהלית, והיקף הביקורת המינהלית מצומצמת לדלת אמות הקבועות בחוק (עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית ירושלים, פ"ד נז(1), 196 (2002)).

(ראה גם רע"פ 5086/97 בן חור ואח' נ' עיריית תל אביב-יפו ואח', פ"ד נא(4), 625 (1997) וכן רע"פ 6034/99 כהן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נ(1), 438, 447 (2000)).

בענייננו, אין ולא מתקיים אף תנאי מהתנאים הקבועים בסעיף 238א(ח) לחוק ואין כל עילה לביטול צו ההריסה המינהלי שהוצא כדין לבניה נשוא הצו.

1. לא הוכח ולא נטען כי הבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין: מחומר הראיות עולה בברור כי בתאריך 20.1.08 גילה מפקח הבניה יואב אשל, המשמש כמפקח בוועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז המרכז (להלן: "מפקח הבניה") את הבניה שנבנתה על המקרקעין נשוא הדיון שהיא תוספת בניה (למחסן חקלאי) מעץ עם גג רעפים ורצפת בטון בשטח של כ- 80 מ"ר כשמבנה זה הוא בשלבי בניה, בנייתו טרם הושלמה כאשר המבנה אינו מאוכלס ואין היתר בניה לבנייתו, ונבנה הוא כאמור ללא היתר ובניגוד להוראות התכנית החלה על המקרקעין. המבנה צולם על-ידי המפקח, וכך גם באותו מועד בתאריך 20.1.08, הדביק המפקח התראה על גבי המבנה (ראה צלומים מסומנים א' שצורפו לתגובת המשיבה בכתב לבקשה וכן עותק מפה בצרוף תשריט המבנה - מוצגים ב/1 ו- ב/2 שהם נספחים לתגובת המשיבה בכתב לבקשה).

בתאריך 13.5.08 ערך המפקח סיור נוסף במבנה שנבנה על המקרקעין וצילם אותו.

(תצלומי המבנה מיום 13.5.08 הינם מוצגים ג/1 ו- ג/2 נספחים לתגובת המשיבה בכתב) לבקשה.

ביום 1.6.08 הוצא צו הפסקה מינהלי לגבי הבניה נשוא הדיון.

בתאריך זה (1.6.08) ערך המפקח סיור נוסף במבנה שנבנה על המקרקעין ואף צילם שוב את המבנה.

צו ההפסקה המינהלי נמסר לידי המבקש ביום 2.6.08 (תצלום המבנה כפי שצולם ביום 1.6.08 בצירוף עותק מצו ההפסקה המינהלי צורפו כנספחים ד/1 ו- ד/2 לתגובת המשיבה בכתב לבקשה).

ביום 20.7.08 הוצא צו ההריסה המינהלי על-ידי יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז אשר הודבק ביום 20.7.08 על-ידי מפקח הבניה על גבי המבנה נשוא צו ההריסה המינהלי כפי שציין זאת מפקח הבניה בתצהירו שצורף לתגובת המשיבה בכתב לבקשה וכפי שלמדים מתצלומים שערך מפקח הבניה מוצגים ה/1, ה/2, ה/3 נספחים לתגובת המשיבה בכתב.

כל אלו לא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על-ידי המבקש אשר אינו חולק בבקשתו על-כך שאין בידו היתר כדין לבניה נשוא צו ההריסה המינהלי.

קובעת אני כי צו ההריסה המינהלי הוצא כדין למבנה שנבנה על-ידי המבקש על המקרקעין ללא היתר כדין הכל כמפורט בתצהירו של מתכנן המחוז עופר גרידינגר.

2. לא הוכח כי ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת: במועד מתן התצהיר התומך בצו ההריסה המינהלי טרם הסתיימה בניית המבנה נשוא צו ההריסה המינהלי והמבנה נשוא הצו לא היה מאוכלס כמפורט בתצהיר מתכנן המחוז.

בתאריך 1.7.08 חתם מתכנן המחוז בוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז עופר גרידינגר על תצהיר בהתאם להוראות סעיף 238א(ב1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 לשם מתן צו הריסה מינהלי על-ידי הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז (תצהיר מתכנן המחוז צורף כנספח ו' לתגובת המשיבה בכתב).

במועד מתן התצהיר התומך בצו ההריסה המינהלי על-ידי מתכנן המחוז עופר גרידינגר טרם הסתיימה בניית המבנה נשוא צו ההריסה המינהלי, והמבנה נשוא צו ההריסה המינהלי לא היה מאוכלס (כמפורט בתצהיר מתכנן המחוז) וכך גם לא היה היתר כדין לבניה נשוא צו ההריסה המינהלי (ראה: ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ואח', פ"ד לח(1), 494 (1984)).

בתאריך 1.7.08 פנה הממונה על המחוז, ד"ר שוקי אמרני, אל נציג שר המשפטים בוועדה המחוזית, לקבל את חוות-דעתו לגבי הוצאתו של צו ההריסה המינהלי למבנה שנבנה על המקרקעין נשוא הדיון וזאת בהתאם לסעיף 238א(ב1)(2) לחוק התכנון והבניה.

על גבי פנייתו של ד"ר שוקי אמרני הממונה על המחוז ניתנה תשובתו של נציג שר המשפטים בוועדה, לפיה אין מניעה להוצאת צו ההריסה המינהלי (צורף כנספח ז' לתגובת המשיבה בכתב).

בתאריך 6.7.08 הוצא בעניין זה מכתב אל שר הפנים וכן הודע בכתב ליו"ר הוועדה המקומית ביום 6.7.08 לפעול בעניין הוצאת צו הריסה מינהלי להריסת המבנה שנבנה על המקרקעין, לפי סעיף 238א(ב1)(3) - כמפורט בנספחים ח/1 ו- ח/2 שצורפו לתגובת המשיבה בכתב.

בתאריך 20.7.08 הוצא צו ההריסה המינהלי על-ידי יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז כנדרש על-פי סעיף 238א לחוק למבנה נשוא צו ההריסה המינהלי שנבנה ללא היתר כדין (נספח ט' לתגובת המשיבה בכתב).

כפי שנפסק לא אחת הרי שהמבחן של השלמת הבניה ואיכלוס המבנה מתייחס לתקופות של 60 יום (בעניין הבניה) ו- 30 יום (בעניין האיכלוס) בזיקה למועד הגשת תצהיר המהנדס ליו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז עובר למתן צו ההריסה המינהלי (ראה רע"פ 4330/05 איברהים אל עורקבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו (2005)); ו- ע"פ (מחוזי יר') 2043/08 נהיל ג'ומעה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים, תק-מח 2008(2), 236 (2008)).

בענייננו, במועד הגשת תצהיר המתכנן ליו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז, טרם הושלמה מלאכת הבניה נשוא צו ההריסה המינהלי וממילא גם לא הייתה הבניה מאוכלסת.

הבניה נשוא צו ההריסה המינהלי לא הושלמה למועד הגשת התצהיר ובוודאי לא הושלמה מעבר לתקופת 60 הימים שטרם הגשת תצהיר המתכנן כהוראת הסעיף שבחוק, דבר העולה גם מתצהיר מפקח הבניה יואב אשל ותמונות הבניה שנבנתה במקרקעין נשוא הדיון אותן צילם מפקח הבניה בביקוריו במקרקעין המלמדים כולם כי עבודות הבניה נשוא צו ההריסה המינהלי נמשכו והיו בעיצומן במהלך ביקורי מפקח הבניה, עבודות בניה שבוצעו ללא היתר כדין ועל-כך אין חולק.

משכך הדבר ברור כי לא הוכח שהצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת.

המבקש לא הוכיח כי הבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין, ואף לא הוכיח שבצוע הצו אינו נדרש לשם מניעת עובדה מוגמרת למועד הגשת תצהיר מתכנן המחוז או בכלל.

טענת המבקש לפיה כביכול נפל פגם בהוצאת צו ההריסה המינהלי שכן לא קויימה ההתייעצות הנדרשת בחוק - אין בה ממש דינה להידחות וכך אני מורה.

בענייננו הוכח כי קויימה חובת ההתייעצות כדין, הכל כפי שפורט בהחלטתי לעיל בהרחבה. מודגש בזאת כי נפסק לא אחת שמי שמבקש לבטל צו הריסה מינהלי בטענה שלא קויימה חובת התייעצות כדין - עליו הראיה (ראה ע"פ (ת"א-יפו) 80173/00 עיריית פתח תקווה נ' קורפלי בע"מ, תק-מח 2001(1), 134, 141 (2001)).

בענייננו נטענה טענת המבקש באופן סתמי ומבלי שיהיה לטענתו בסיס כלשהו ומשכך לא הרים המבקש את נטל הראיה המוטל עליו.

כך גם נדחית טענת המבקש לפיה יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז אינו מוסמך להוציא צו הריסה מינהלי בטייבה מהטעם שהסמכויות בענייני תכנון ובניה ניתנו לטענת המבקש לנאמן עיריית טייבה עו"ד אבנר כהן ו/או ליו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה.
אין בה בטענה זו ממש. הגורם האחראי העוסק בענייני התכנון והבניה במרחב התכנון של העיר טייבה היא הוועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה, והעומד בראשה למועד הרלוונטי בענייננו - מר יוסף ברון שמונה על-ידי משרד הפנים - הוא ולא אחר. (ראה כתב המינוי של יוסף ברון - נספח י' לתגובת המשיבה בכתב).

סמכויות עו"ד אבנר כהן - הנאמן שמונה לעיריית טייבה הינן לצורך הליכים כספיים בלבד הנוגעים לתיפקודה של העיר טייבה וזאת להבדיל מהליכים תכנוניים הקשורים לוועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה (ראה נספחים י', י"א(1), י"א(2) לתגובת המשיבה בכתב).

באשר לטענת המבקש לפיה הסמכות להוצאת צווי הריסה מינהלים נתונה בידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה בלבד ולא לוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז - אף טענה זו דינה להידחות וכך אני מורה.

מהוראות סעיף 238א(ב1)(1) לחוק התכנון והבניה עולה כי ליו"ר הוועדה המחוזית הסמכויות הנתונות ליו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה להוצאת צווי הריסה מינהליים

ובכפוף לשלושה תנאים שנקבעו בסעיף זה ואלה מולאו במלואם:

תנאי אחד: התייעצות עם נציג שר המשפטים בוועדה המחוזית; תנאי שני: קודם למתן הצו הודיע יושב ראש הוועדה המחוזית על-כך לשר הפנים; תנאי שלישי: יושב ראש הוועדה המחוזית דרש בכתב מיושב ראש הוועדה המקומית ליתן צו הריסה מינהלי לגבי הבניה כאן, ויושב ראש הוועדה המקומית לא עשה כן תוך 7 ימים מיום המצאת ההודעה.
בענייננו כפי שעולה מחומר הראיות שנסקר בהרחבה, ולא נסתר בראיה ממשית כלשהי על-ידי המבקש, מילא יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה את כל התנאים הנדרשים להוצאת צו הריסה מינהלי כדין.

צו ההריסה המינהלי הוצא על-ידי יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז בהתאם להוראות החוק ולאחר ביצוע מדוקדק של כל התנאים הדרושים להוצאתו.

המבקש בנה את הבניה נשוא צו ההריסה המינהלי ללא היתר בניה כדין בקרקע חקלאית מוכרזת ועל-כך אין חולק, וכדין פעל יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז מתוקף סמכותו ובהתאם להוראות החוק בהוצאת צו ההריסה המינהלי.

אוסיף ואומר כי אף טענת המבקש לפיה לא קיבל את צו ההריסה המינהלי ומשכך יש לבטל את הצו דינה להידחות וכך אני מורה.

מחומר הראיות עולה ברורות כי לאחר שמפקח הבניה גילה ביום 1.6.08 בביקורו במקרקעין את המבנה שנבנה על המקרקעין נשוא הדיון ללא היתר בניה כדין, הוצא מיד באותו יום צו הפסקה מינהלי למבנה וביום 2.6.08 כעולה מנספח ד'2 (שצורף לתגובת המשיבה) ומתצהיר מפקח הבניה, מסר מפקח הבניה את צו ההפסקה המינהלי למבקש וזה סרב לחתום על קבלתו.

ביום 20.7.08 הוציא יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז את צו ההריסה המינהלי כנגד המבנה שבנייתו נמשכה ללא היתר כדין, צו ההריסה המינהלי הודבק על-ידי מפקח הבניה מטעם המשיבה על גבי קירו החיצון של המבנה ביום 20.7.08 שעה 13:25 כעולה מן הצו עצמו כשהדבקת הצו תועדה בתצלומים ובתצהיר מפקח הבניה (מוצגים ה/1, ה/2, ה/3 שצורפו לתגובת המשיבה בכתב).

בהתאם להוראות סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 "'צו הריסה מינהלי יודבק על קיר חיצון של הבניין, ובהיעדר קיר חיצון - על מקום אחר הנראה לעין במקרקעין; בשעת ההדבקה יירשמו בגוף הצו המודבק היום והשעה של ההדבקה'.

המשיבה קיימה את האמור בסעיף 238א לחוק התכנון והבניה ככתבן וכלשונן.

עוד ייאמר כי צו הריסה מינהלי על-פי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה אינו צו המופנה כנגד אנשים, כפי שנקבע לא אחת, אלא מכוון כנגד בניין חורג.

המחוקק אינו מחייב בפניה לאישיות משפטית מסויימת ככל שנוגע הדבר לצו הריסה מינהלי, שכן הדגש מונח על הנכס גופו, המיועד להריסה, וראה לעניין זה ע"פ (יר') 2043/08 נהיל ג'ומעה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים (פורסם בנבו (2008)) בו נקבע בין השאר "יודגש, כי צו הריסה מינהלי אינו צו המופנה כלפי אנשים, אלא מכוון כנגד מבנה שהוקם שלא כדין והוא, איפוא, בבחינת צו IN REM כלפי הנכס עצמו (רע"פ 5341/06 צלאח נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, תק-על 2006(4), 527 (19.10.06); רע"פ 918/07 חלואני נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, תק-על 2007(1), 1797 (8.2.07) - (ההדגשה שלי - א.ט.).

אף טענת המבקש לבטול צו ההריסה המינהלי מהטעם שצו ההריסה המינהלי הוצא בחוסר סבירות אין בה ממש דינה להידחות וכך אני מורה.
לא רק שטענה זו נטענה בעלמא ללא כל תשתית ראייתית וללא כל ביסוס עובדתי, אלא כפי שנפסק לא אחת הרי שצו הריסה מינהלי הוא מכשיר, אשר מכוחו מסורה לרשויות התכנון והבניה האפשרות למנוע הפרות בניה ולעוצרן על אתר ובטרם יבשילו לכלל מעשה גמור.

ייעוד צו ההריסה המינהלי הוא לבער תופעת הבניה הבלתי-חוקית ולתכלית זו צויידה הרשות באותן סמכויות שהחוק הורה עליהן.

המשיבה, כפי שעולה מחומר הראיות פעלה ופועלת כנדרש בחוק כמיטב יכולתה לאיתור ולאכיפת חוקי התכנון והבניה ועושה כנדרש על-פי החוק למיגור עבירות בניה.

כך גם נקבע לא אחת שגם אם ישנם אחרים הבונים ללא היתר בניה הרי שאין בכך כדי להצדיק בניה ללא היתר בניה ויש לנקוט בכל ההליכים על-פי חוקי התכנון והבניה כנגד מי שמבצע בניה בלתי-חוקית שהרי כנגד כל מפירי חוקי התכנון והבניה פועל החוק למניעת תופעת הבניה הבלתי-חוקית.

כך גם נדחית טענת המבקש בדבר נזקים כלכליים שיגרמו לו אם יבוצע צו ההריסה המינהלי.

לולא בנה המבקש תוך הצבת עובדה בשטח ותוך התעלמות מהחוק הדורש קודם לכל הצטיידות בהיתר בניה כדין, לא היה מצוי הוא כיום במצב בו מצוי הוא ואין לו לפיכך אלא להלין על עצמו.

כב' השופט י' טירקל ב- רע"פ 6076/02 ירדנה שמר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה (תק-על 2002(3), 2904 (2002)) ציין: 'הליך של צו הריסה מינהלי ראוי לו שיהיה אמצעי מהיר ויעיל המאפשר תגובה על אתר לבניה בלתי-חוקית'. כך גם ב- רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ת"א יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2), 403, 404-397 (1994) נאמר: 'הפיקוח על הבניה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק ומקימים בניינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית... משום כך יש צידוק וצורך במכונה יעילה למלחמה בבניה שלא כחוק. צו ההריסה המינהלי נועד להיות מכונה כזאת, אך די שחלק אחד של המכונה יעלה חלודה כדי שהמכונה כולה תושבת'. (ראה בעניין זה גם רע"פ 6876/05 אבי נגר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ת"א (פורסם בנבו (2005)). ב- ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2), 625, 627 (2003) נקבע לעניין זה כדלקמן: 'צו הריסה מינהלי מיועד מעצם טבעו לשמש מענה מיידי ויעיל לבניה בלתי-חוקית ולמנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח אשר יקשה לשנותן. תכליתו של צו ההריסה היא למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן. מכיוון שתכליתו של צו ההריסה המינהלי היא לסלק בניה בלתי-חוקית מעל פני השטח על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות, יש לבצע כפי שנקבע בפסיקה את צו ההריסה המינהלי בטרם יממש המבקש את מטרתו וישלים את ביצוע מעשי העבירה במקרקעין. צו ההריסה המינהלי נועד כדי לתת מענה מעשי, מהיר, יעיל ומרתיע לבניה הבלתי-חוקית וכל-יכול לסייע לרשויות - ולמערכת שלטון החוק כולה - לעמוד בפרץ הבניה הבלתי-חוקית'.

ב- רע"פ 6875/05 נגר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א (פורסם בנבו) נאמר: "כמו-כן, בית-משפט זה, כבר קבע, כי תכליתו של צו הריסה המינהלי הוא סילוק בניה בלתי-חוקית מעל פני השטח 'על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות' (ראו: ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה פ"ד מ(2), 445, 447 (1986). כידוע צו הריסה מינהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה (ראו: רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2), 397, 404 (1994); רע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים (לא פורסם); רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (לא פורסם)".

ב- רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3), 577 (2004) נאמר: 'סעיף 238א לחוק נולד, איפוא מתוך צורך דוחק ליצירתו של כלי אכיפה יעיל, מהיר ואפקטיבי אשר גם אם לא ימנע לחלוטין את תופעת הבניה הבלתי-חוקית למצער יהיה בו כדי להביא לצמצום מימדיה על דרך הרתעתם של עבריינים בכוח ועל דרך מניעתם של עבריינים בפועל ליהנות מפרי עוולתם. וזו היא אומנם תכליתה העיקרית של הוראת סעיף 238א של החוק: ליתן בידי הוועדה המקומית כלי יעיל וקל למיגורה של הבניה הבלתי-חוקית בעוד היא בחיתוליה'.

יפים אף לענייננו הדברים כפי שנאמרו ב- עת"מ 1112/03 ישראל טוויטו ואח' נ' עיריית ת"א ואח', תק-מח (2003(2), 2562 (2003) 'אינטרס בעל משקל מהותי באיזון האינטרסים הוא אינטרס שלטון החוק. במדינת חוק אין אדם יכול לעשות דין לעצמו, גם אם מצבו עגום ואף אם טענותיו צודקות. אין להשלים עם פגיעה מתמשכת בחוק'.

כך גם נאמרו בעניין זה ב- רע"פ 1520/01 שוויצר ואח' נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ואח', פ"ד נו(3), 595 (2002) הדברים הבאים:

'... מצוקתם של הנאשמים מובנית היא... ואולם אין מנוס מן התוצאה שאליה הגענו. אין להשלים עם הזלזול בחוקי התכנון והבניה ובהליכים הנדרשים על פיהם - זלזול שהפך כמעט לנורמה מקובלת בחברתנו. הגנת הסביבה ושמירה על נכסי נוף השייכים לציבור הינם ערכים חשובים הראויים לכיבוד. דיני התכנון נמנים עם הכלי שיצר המחוקק כדי להבטיח את ההגנה על ערכים אלה; על-כן, ועקב עוצמתם של האינטרסים העומדים מנגד, מצווים מוסדות התכנון למלא את חובתם ולשמש כבלם אל מול הפרות החוק.'

(ראה גם דברים שנאמרו בעניין זה ב- עת"מ (מחוזי יר') חמדאן ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח').

לעניין עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי - לא מצאתי מקום אף להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי שבענייננו.

אף שמתנהלים הליכים תכנוניים הרי שקבלת ההיתר לבניה נשוא צו ההריסה המינהלי אינה נמצאת כלל בהישג-יד מיידי ואין מקום לכן, כפי שנפסק לא אחת, שבית-משפט יעכב ביצוע צו הריסה מינהלי שלא נמצא פגם בחוקיותו רק כדי לאפשר למבקש להתחיל ולטפל בהליכי רישוי, ולקוות לקבלת היתר בניה, אם בכלל.

בית-משפט מוסמך לעכב ביצוע צו הריסה מינהלי אך השימוש בסמכות זו צריך להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן כשקבלת היתר בניה הינה בהישג-יד מיידי.

בענייננו אין המקרה חריג ויוצא דופן ואין לעכב ביצוע צו ההריסה המינהלי.

המבקש מציין שמתנהלים הליכים תכנוניים הכוללים את איזור העיר טייבה אשר מקדמים את אפשרות הכשרת הבניה נשוא צו ההריסה המינהלי כך שלטענתו בעתיד הנראה לעין ניתן יהיה לטעמו להכשיר הבניה נשוא צו ההריסה המינהלי.

מחומר הראיות למדים ברורות כי קבלת היתר לבניה נשוא צו ההריסה המינהלי, אינה בהישג-יד מיידי ואין לדעת אם בכלל יינתן היתר לבניה זו נשוא צו ההריסה המינהלי.

משכך הדבר, כאמור, אין המקרה שבפני חריג ויוצא דופן ואין לעכב ביצוע צו ההריסה המינהלי.

לסיכום, בנסיבות אלו שבהן צו ההריסה המינהלי ניתן כדין ואף אחת מהעילות לביטולו איננה מתקיימת - הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי ו/או עיכובו נדחית."

ב- ב"ש (שלום רח') 2174/07 {דמארי אליהו נ' יוסף שבו - יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה בנס ציונה, תק-של 2008(1), 11938, 11941 (2008)} קבע בית-המשפט:

"9. לשונו של סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") ברורה וחד-משמעית, ואינה מותירה מרחב גדול לשיקול-דעת של בית-המשפט. למעשה, בית-המשפט איננו רשאי להיעתר לבקשה לביטול צו הריסה, אלא-אם-כן יוכח, שהבניה בוצעה כדין, או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. בענייננו, המבקש מבסס טענתו כי יש בידיו היתר בניה כחוק, על היתר שניתן לו לפני למעלה משלושים שנה (!!!), למבנה שנהרס. ניתנת האמת להיאמר - מוטב לה, לטענה זו לוּ לא הייתה נטענת כלל. ברור, כי לא ניתן לבנות בניה חדשה, על-פי היתר שניתן לפני זמן כה רב. שכן, ככלל, לפי תקנה 20(ב) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו, ואגרות), התש"ל-1970 'תוקפו של היתר הוא לשלוש שנים מיום הוצאתו...'". ברור לחלוטין, שאותו היתר שעליו מתבסס המבקש הוא כזה שכבר מוצה. שכן, הוא בנה את המבנה שנהרס על פיו, ולפיכך אין הוא יכול לשוב ולבנות על-פי אותו היתר, ולא-כל-שכן, כאשר ההיתר פקע, שכן התקופה שעברה מיום מתן ההיתר ועד יום הבניה היא כפולה של עשר מתקופת תוקפו של ההיתר. זאת ועוד, זמן רב לאחר שהוצא ההיתר נכנסה לתוקף תב"ע חדשה, שכל היתר בניה שינתן לצורך ביצוע הבניה נשוא הבקשה, צריך כמובן להתאים לה ולהינתן על פיה, מה שאין כך במקרה דנן. משמע, שהבניה במקרה דנן לא בוצעה על-פי היתר שניתן כדין. בנוסף, גם אין בידי גם לקבל את טענת המבקש, לפיה הוצאת היתר מחודש מצויה בהישג-ידו. שכן, לפי העדויות שבאו בפניי, ואשר עמדנו עליהן לעיל, קיים ספק רב, האם ניתן לקבל היתר בניה בכלל, ואם כן, הדבר כרוך בביצוע מספר הליכים ושלבים שעלולים להימשך שנים רבות. זאת, בשים-לב לכך, שהמבקש כלל לא יכול להגיש בקשה להיתר כעת, שכן התוכנית שהגיש טרם אושרה, ולטענת המשיבים היא חורגת מהתב"ע. ברור, שבהיעדר היתר בניה, ובמקרה דנן, גם בהיעדר הגשת בקשה להיתר בניה, לא יכול המבקש להוכיח ולשכנע שהבניה בוצעה כדין."

ב- ע"פ (מחוזי ב"ש) 4552/07 {טרק סלימאן נ' משרד הפנים - הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, תק-מח 2007(4), 15051, 15052 (2007)} קבע בית-המשפט:

"4. זכותם של המערערים כנפגעים
סעיף 238א(ז)(1) לחוק התכנון והבניה קובע כי:

'הרואה עצמו נפגע על-ידי צו הריסה מינהלי רשאי לבקש מבית-המשפט את ביטולו...'

למעמדו של "הרואה עצמו נפגע" נתן את הדעת בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט א' רובינשטיין ב- ע"פ 3249/05 בר יוסף נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה, תק-על 2005(2), 920 (17.4.05), אשר קבע בזו הלשון:

'קשה להלום, כי הפתח פתוח לכל אדם, ותהא זיקתו לנכס זיקה שאיננה כדין, ואף המנוגדת לדין, לבוא בשערי בית-המשפט לעניין הצו. אכן, לכאורה נראית שובת לב הטענה, כי אם באורח זה או אחר יכול המערער לבוא בגדרי מי שניתן להאשימו בעבירות בניה ללא היתר וכיוצא בזה לפי החוק, הריהו בגדר מי שרואה עצמו נפגע. יש לפרש הוראות חוק אלה לפי תכליתן הפשוטה והברורה. ההוראות העונשיות שבסעיף 208 וכן 204 באות כדי להרתיע עוברי עבירה פוטנציאליים, כדי שיידעו שלא רק בעל המקרקעין אלא משתמשים בפועל, מבצעי עבודות, אחראים להן וכיוצא בזה צפויים לעונשים אם יעברו עבירות תכנון ובניה. המאטריה של צו הריסה מינהלי היא שונה; הניתן לומר שיפלוש אדם לנכס, או אף יקבל "רשות" שלא כדין מן המחזיק (השוכר, למשל, כבענייננו) יבנה שלא כדין, ואחר כך יבוא אל הרשויות, כשאלה מבקשות להרוס, ויאמר 'אשרי, רואה אני את עצמי נפגע' לפי סעיף 238א (ז)? לעניין זה "רואה עצמו נפגע" משמעו, בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע - וזכויות כאלה יכול שיהיו - למשל - של בעלי קרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להיפגע מהריסה וכיוצא בזה. נזכור גם, כי המחוקק ציין מפורשות בסעיף 238א(ז) כי הגשת בקשה לביטול אינה מתלה את תוקפו של הצו, שכן הדעת נותנת כי ידע המחוקק, שהתליה כשיגרה תעשה פלסתר את הרעיון של צווי ההריסה המינהליים. איני סבור כי ההיקש בין המואשמים האפשריים לפי סעיף 208, למשל, לבין "הרואה עצמו נפגע" לפי סעיף 238א(ז) הוא תקף, בוודאי לא משל היו תאומים זהים.'

רוצה לומר כי הרואה עצמו נפגע על-ידי צו הריסה מינהלי חייב להוכיח כי קיימת לו זכות כלשהי בקרקע עליה נבנה המבנה ופולש לא יוכל להנות מהכרה במעמד של נפגע, לצורך עניין זה.

במקרה דנן, לא הוכיחו המערערים כל זכות במקרקעין ולא שכנעוני בקיומה של טעות בקביעתו זו של בית-משפט קמא. טענתם של המערערים כי יש לראות בתזכיר תביעתם לבעלות משום זכות לכאורית במקרקעין, אף היא דינה להידחות מאחר ולא ניתן ללמוד מתזכיר התביעה כי מדובר במקרקעין נשוא הצווים.

למותר לציין כי אין לראות בתזכיר תביעות בעלות כדי ראיה להוכחת זכות במקרקעין כמובנה בחוק.

בנסיבות אלו, מקובלת עלי קביעתו של בית-משפט קמא כי המערערים לא הוכיחו זכות ולו גם לכאורית במקרקעין ואין לראותם כמי שקמה להם הזכות לבקש את ביטול הצווים."

ב- ב"ש (שלום חד') 2712/04 {אנקווה נסים נ' מדינת ישראל - הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה, תק-של 2004(3), 7586, 7588 (2004)} קבע בית-המשפט:

"דיון והכרעה
27. סמכות בית-המשפט לביקורת שיפוטית על צווי הריסה מינהליים נקבעה בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה הקובע:

'לא יבטל ולא יתלה בית-המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה, שבגללה ניתן הצו, בוצעה כדין, או שביצוע הצו אינו דרוש לכם מניעת עובדה מוגמרת.'

היקף הביקורית השיפוטית על צווי הריסה מינהליים נדונה בפסיקה בהזדמנויות שונות מיום שתוקן סעיף 238 לחוק התכנון והבניה בתיקון מס' 12 מיום 3.11.80, וכך ב- בר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד מ(2), 445 (1986) נקבע כך:

'סעיף 238א הקנה זכות ערעור לבית-המשפט. אולם המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות של בית-המשפט. בית-המשפט אינו שב ובוחן את השאלה הרחבה, שעמדה בעיקרה לפני הרשות המינהלית ואינו נכנס בנעליה. הוא גם אינו בגדר רשות שיפוטית הבוחנת למשל אקט עונשי, והיכולה לדוגמה לתת את דעתה לנסיבות אישיות חדשות. בית-המשפט הוגבל מבחינת הטעמים שבעטיים הוא יכול לבטל או אפילו להתלות את צו ההריסה המינהלי לשניים בלבד, ואם מתקיים האחד מן השניים, קמה לבית-המשפט הסמכות להפעיל את שיקול-דעתו ולבטל או להתלות את הצו.'

28. עילה נוספת הצטרפה לשתי העילות הקבועות בחוק, והיא כשצו ההריסה נמצא פגום בפגם חמור העושה את הצו לבטל מעיקרו.

נכון הוא שמעורבות בית-המשפט על יסוד טענה של חוסר סמכות, שלכאורה אין היא מתיישבת עם הלשון של סעיף 238א(ח), ניתן להסביר בשתי דרכים: ראשית, מן הצד העקרוני, אם צו ההריסה פגום בפגם חמור עד כדי כך שיש לראותו כבטל מעיקרו, אין הסדר משפטי המאפשר לבית-המשפט להתעלם מן הפגם, ולהשאיר את המעשה על כנו, כביכול, עם גושפנקא של בית-המשפט, כך לדוגמה, אם צו ההריסה המינהלי הוצא לא על-ידי יו"ר הוועדה המקומית כנדרש על-פי החוק, אלא בידי פקיד מפקידיה, חזקה היא על המחוקק שלא נתכוון לאפשר הוצאת צווים כאלה, ואף לא נתכוון למנוע בעד בית-המשפט, אם הובא בפניו צו כזה, לומר שאין זה צו הריסה מינהלי כלל ועיקר.

אין הדברים אמורים בפגם של מה בכך. אף אין הדברים אמורים בהכרח בפגם שניתן לסווגו כפגם של חוסר סמכות או פגם של חריגה מסמכות.

וכך הובאו הדברים מפיו של כב' השופט י' זמיר ב- רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א-יפו נ' רפאל עורקבי, פ"ד מח(2), 397 (1994).

'הכלל הוא שבית-המשפט המבקר צו הריסה מינהלי יכבד את לשונו של סעיף 238א(ח) חוק ולא יתערב בפגמים שאינם מנויים באותו סעיף, כלל זה כפוף לחריג אחד: שצו ההריסה המינהלי נפגם בפגם חמור כל-כך העושה את הצו בטל מעיקרו.'

29. הקביעה של בית-המשפט בדבר היקף העילות לביטול צו ההריסה המינהלי, שלכל הדעת הינו סעד דרסטי וקיצוני, וזאת על-מנת להילחם בתופעת הבניה הבלתי-חוקית, חזרה בפסיקה של בית-המשפט העליון גם ב- רע"פ 5086/97 אזולאי בן חור 121 ואח' נ' עירית תל אביב, פ"ד נא(4), 625 (1997); שקבע את היקף הביקורת השיפוטית על צוי ההריסה המינהליים, וכך קבע כב' השופט י' זמיר:

'הסמכות של יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה להוציא צו הריסה מינהלי לפי סעיף 238א נותרה רחבה, ומסגרת העילות שבידי בית-המשפט לבטל או להתלות צו כזה לפי סעיף 238א(ח) נותרה צרה: אך זוהי מצוות המחוקק שראה צורך לתקן את חוק התכנון והבניה בחוק התכנון והבניה (תיקון מס' 12), התשמ"א-1980, ולהוסיף את האמצעי של צו ההריסה המינהלי, שהוא ללא ספק אמצעי דרסטי. המחוקק ראה צורך באמצעי זה כדי להתמודד ביעילות עם רעה חולה שפקדה את המדינה, היא התופעה של בניה בלתי-חוקית.'

30. הלכה זו של "פרץ" "עורקבי" ו"בן חור" נותרה על כנה עד לשנת 2002, עד למתן פסק-הדין של כב' השופטים א' גרוניס, ד' בייניש והנשיא א' ברק ב- עע"מ 3518/02 רמזי יוסף רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, תק-על 2002(3), 9 (2002) הידוע "כהלכת ג'רבי", שם בית-המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים, דחה את עתירתו של המערער להצהרה בדבר בטלותו של צו הריסה מינהלי, שהוציא המשיב ביום 21.10.99 לגבי בית שנבנה על-ידי המערער בשכונת חור אל טבל בבית חנינא שבירושלים, ובערעור על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, סקר בית-המשפט את הסוגיה של סמכות יו"ר הוועדה המקומית להוציא צוי הריסה מינהליים ופגמים העלולים להתגלות במהלך קבלת ההחלטה, בדבר הוצאתו של צו הריסה מינהלי וקבע בית-המשפט שאין ספק שלמרות העילות המוגבלות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, הרי פגמים פרוצדורליים לרבות בדבר מעמדו של החותם על הצו ומעמדו של חותם התצהיר וחובת ההתייעצות, שנחשבים לפגמים פרוצדורליים שיש בהם כדי להפוך את הצו לבטל מעיקרו, וקובע כב' השופט א' גרוניס:

'בנוסף לפגמים הפרוצדורליים ניתן להציג פגמים אפשריים אחרים, הנוגעים לשיקול-הדעת של הרשות המוסמכת, כאשר הנחתנו היא שמבחינה פונקציונאלית אכן ההחלטה בסמכותה, וכי אין היא נגועה בפגמים פרוצדוראליים. הפגמים העיקריים הנוגעים לשיקול-הדעת עצמו הם שיקולים זרים, חוסר סבירות, היעדר מידתיות ואפליה. אף פגמים מעין אלה, אינם מופיעים בסעיף 238א(ח), האם בית-משפט השלום רשאי לדון באלה?'

כב' השופט א' גרוניס בפסק-דינו בעניין רג'בי, מצטט הלכות שנפסקו בבית-המשפט העליון בסוגיה זו, לרבות ע"א 463/65 טירת הכרך בע"מ נ' ועדת השומה שליד עיריית נתניה, פ"ד כ(2), 234 (1966), ששם נתעוררה שאלה דומה לזו בה עסקינן, אף שם מדובר היה בחוק שהגדיר עילות תקיפה מסויימות לגבי החלטה מינהלית כלשהי, הוחלט ברוב דעות, כי חרף הגבלתן של העילות נתונה לטריבונל הרשאי לדון באותן עילות היכולות לדון בשאלות של סמכות, אף אם אינן כלולות בגדר העילות בהן נקב המחוקק.

בעקבות פסק-הדין "טירת הכרך" נעשה ניסיון לתקוף צו הריסה מינהלי, ב- בג"צ 699/88 חשאן נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה-מחוז חיפה (לא פורסם) ושם קבע כב' השופט ש' לוין כי:

'גם כאשר המחוקק הגביל את עילות הערעור על אקט מינהלי בבית-המשפט לעילות מוגדרות, עדיין אין בכך כדי למנוע העלאתן בפני בית-משפט השלום של טענות הנוגעות לשורש הסמכות לקיים את אותו האקט.'

לסיכום דבריו קובע כב' השופט א' גרוניס בסיום חוות-דעתו, כי חרף ההוראה של המחוקק בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, בדבר הגבלת עילות התקיפה של החלטת רשות המינהלית, הכירה הפסיקה בסמכותו של בית-המשפט השלום להפעיל ביקורת שיפוטית על צווי הריסה מינהליים, כאשר הטענה היא טענה של חוסר סמכות, או כאשר מדובר בפגם חמור שתוצאתו היא בטלות מעיקרא של הצו.

ההכרה בסמכות הרחבה מאפשרת לנפגע להשיג בפני בית-משפט השלום על צו הריסה מינהלי, אף כאשר מדובר בפגמים הנוגעים לשיקול-הדעת של הרשות המינהלית שהוציאה את הצו, בתנאי שהתוצאה של הפגם הינה בטלות מעיקרא.

המצב המשפטי המתואר לעיל, נכון היה לפני הקמתם של בתי-המשפט לעניינים מינהליים, ונכון הוא אף לאחר שאלה החלו לפעול.

בפרשת רג'בי, הוסיפה כב' השופטת ד' בייניש דברים לחוות-דעתו של כב' השופט א' גרוניס לאמר:
'... בית-משפט השלום ידון בכל טענה התוקפת את צו ההריסה המינהלי מתוך מודעות לכך שסמכות הביקורת המסורה לו היא צרה, וכי היקף התערבותו בהיעדר העילות המנויות בסעיף 238א(ח) הוא צר ומוגבל לאותם פגמים חמורים העלולים להביא את בית-המשפט בסופו של ההליך להצהרה על בטלות צו ההריסה.'

כב' הנשיא א' ברק, אשר הצטרף לפסק-דין כב' השופט א' גרוניס, ולהערותיה של כב' השופטת ד' בייניש, הוסיף וקבע:

'על רקע זה אנו קובעים היום כי בית-המשפט לעניינים מקומיים יכול לדון בכל טענה התוקפת את צו ההריסה המינהלי המצביעה על "פגמים חמורים העלולים להביא את בית-המשפט בסופו של ההליך להצהרה על בטלות צו ההריסה" (כאמור בפסק-דינה של חברתי כב' השופטת ד' בייניש). אימוץ מבחנים אחרים המבדילים באופן דק בין בטלות הצו מעיקרו לבין נפסדותו עלול להוליך לקשיים מעשיים ניכרים, ולפגיעה בתכלית הרחבת סמכותו של בית-המשפט לעניינים מקומיים עליה עמדנו לעיל. יחד-עם-זאת, חשוב יהיה להדגיש כי פסק-דיננו מתייחס למצבים בהם עולות טענות כנגד צו הריסה מינהלי קונקרטי. במקרים בהם הטענה הינה כללית כנגד מדיניות רשויות התכנון במקום, המקום הנאות להעלותה הוא בית-המשפט לעניינים מינהליים, שהוא בית-המשפט המוסמך לדון בטענות אלו.'

להמחשת עיקרון ההבחנה בין היקף הביקורת השיפוטית של בית-משפט השלום, כבית-משפט לעניינים מקומיים, לבין היקף הביקורת של בית-המשפט לעניינים מינהליים, מעלה כב' הנשיא א' ברק דוגמה ספציפית לאמר:

'כך, למשל, טענה מצד המתגורר באיזור מסויים, כי אין רשויות התכנון אוכפות את החוק, ואינן מוציאות צווי הריסה כנדרש, יש להעלות בפני בית-המשפט לעניינים מינהליים (ראו בג"צ 8071/01 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(1), 121 (2002). אולם, אם בעל בית שהוצא נגדו צו הריסה מינהלי טוען כי יש לבטל את צו ההריסה מטעמים שבאכיפה סלקטיבית, יש להעלות הטענה בפני בית-המשפט לעניינים מקומיים, המוסמך לדון באותם פגמים חמורים העלולים להביא את בית-המשפט בסופו של ההליך להצהרה על בטלות צו ההריסה.'

31. אכן, בפסיקה מוצאים אנו דוגמאות שונות בהן נדונו טענות כנגד צו הריסה מינהלי, אף שהן לא באו בגדר העילות המוגבלות והמצומצמות שבסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, והכל במסלול שתחילתו בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוגשה לבית-משפט השלום; כגון אי-קיום חובת התייעצות (ע"פ 22/89 עזבה נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(2), 592 (1989); רע"פ 3454/97 דעייף נ' ד"ר חיים קופלמן, פ"ד נג(5), 49 (1999); רע"פ 6034/99 כהן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים, פ"ד נד(1), 438 (2000)); היעדר תצהיר שנעשה על-ידי מהנדס מוסמך או פגם אחר בתצהיר (רע"פ 5171/91 אלראי נ' סמיפור, פ"ד מו(1), 380 (1991); רע"פ 47/92 אבו טיר נ' יו"ר הוועדה המקומית ירושלים, פ"ד מו(1), 699 (1992); רע"פ 5635/93, רע"פ 387/99 כלפו נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה לודים (לא פורסם); אי-קיום הדרישה שהבניין בו מדובר אינו מאוכלס, או שתקופת האיכלוס אינה עולה על 30 יום (ע"פ 89/89 ישראלי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב-יפו, פ"ד מה(2), 617 (1991)).

המסקנה מכל המקובץ לעיל, כי בית-משפט זה אינו נעדר סמכות לדון בכל טענה התוקפת את צו ההריסה המינהלי, המצביעה על פגמים חמורים העלולים להביא את בית-המשפט, בסופו של ההליך, להצהרה בדבר בטלותו של צו ההריסה, ואין הביקורת המשפטית של בית-משפט זה מוגבלת רק לשתי העילות הקבועות בסעיף 238 א (ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965."

ב- ב"ש (שלום ב"ש) 5872/03 {אבולקיעאן (אבו קיעאן) סלאמי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז דרום, תק-של 2004(2), 15061, 15062 (2004)} קבע בית-המשפט:

"ב. המסגרת הנורמטיבית
1. הביקורת השיפוטית על צו הריסה מינהלי הוסדרה במסגרת סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") כדלקמן:

'לא יבטל ולא יתלה בית-המשפט צו הריסה מינהלי, אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.'

2. בר"ע 273/86 חנניה פרץ נגד יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד מ(2), 445, 447 (1986), נידונה שאלת היקף הביקורת השיפוטית לפי סעיף זה, ושם נקבעה מפי כב' הנשיא מ' שמגר מסגרת צרה כדלקמן:

'סעיף 238א הקנה זכות ערעור לבית-המשפט. אולם המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות של בית-המשפט. בית-המשפט אינו שב ובוחן את השאלה בהרחבה שעמדה בעיקרה לפני הרשות המינהלית ואינו נכנס בנעליה. הוא גם אינו בגדר רשות שיפוטית הבוחנת, למשל, אקט עונשי והיכולה לדוגמה, לתת את דעתה לנסיבות אישיות חדשות. בית-המשפט הוגבל מבחינת הטעמים שבעטיים הוא יכול לבטל או אפילו להתלות את צו ההריסה המינהלי לשניים בלבד ואם מתקיים האחד מן השניים, קמה לבית-המשפט הסמכות להפעיל את שיקול-דעתו ולבטל או לדחות את הצו.'

3. ב- רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2), 397 (1994) הרחיב כב' השופט י' זמיר סמכות זו וקבע כדלקמן:

'הכלל הוא שבית-המשפט, המבקר צו הריסה מינהלי, יכבד את לשונו של סעיף 238א(ח) ולא יתערב בפגמים שאינם מנויים באותו סעיף... כלל זה כפוף לחריג אחד: שצו ההריסה נפגם בפגם חמור כל-כך העושה את הצו לבטל מעיקרו" (ראה גם בג"צ 699/88 חשאן נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה (לא פורסם); רע"פ 47/92 טיר נ' יו"ר הוועדה המקומית ירושלים, פ"ד מו(1), 699, 701 (1992)).

על הלכה זו חזר כב' השופט י' זמיר גם ב- רע"פ 5086/97 בן חור ואח' נ' עיריית תל אביב, פ"ד נא(4), 625 (1997).

4. סמכותו של בית-המשפט לדון בעתירה לביטול צו הריסה מינהלי או להתלייתו ושיקול-דעתו הם איפוא, צרים ומוגבלים למקרה, שבו הוכח, שהבניה בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. עם-זאת קבע בית-המשפט העליון ב- עע"מ 3518/02 רמזי נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נז(1), 196 (2002), כי סמכותו של בית-משפט השלום לדון בעתירה לביטול צו ההריסה המינהלי אינה מתמצית רק בעילות הנ"ל, אלא סמכות זו משתרעת גם על פגמים שיכולים להתרחש בפעולתה של הרשות המינהלית שהוציאה את צו ההריסה. לעניין זה קובע כב' השופט א' גרוניס, כי הנפגע מצו הריסה מינהלי רשאי להעלות בפני בית-משפט השלום עילות או פגמים נוספים על אלה שבסעיף 238א(ח) ובלבד שהמדובר בפגמים חמורים העושים את הצו לבטל מעיקרו.

5. בנסיבות אלה יש מקום איפוא לבדוק האם נפגם צו ההריסה המינהלי בפגם חמור כל-כך העושה את הצו לבטל מעיקרו, ואולם קודם לכן, נעיר עניין נוסף והוא מטרת הצו.

ג. מטרת הצו
ב- ר"ע 273/86 חנניה פרץ הנ"ל, בעמ' 447 - 448 קבע כב' הנשיא מ' שמגר:

'הסמכות המינהלית נתווספה כדי לאפשר תגובה על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות, בהסתמך על-כך שההליכים המשפטיים הרגילים דורשים, לא אחת, זמן לא מועט, וכי גם קיימות דרכים, שאין תמיד אפשרות מעשית לחסמן, כדי למשוך הליכים באופן מלאכותי. על-כן הוספה הסמכות להורות על פעולה מינהלית, הבאה למנוע על אתר עובדה מוגמרת...

הן לאור האופי המניעתי של הצו, והן לאור משמעותו של המושג "עובדות מוגמרות", הרי בין אם הדברים בראשיתם ובין אם הם בסופם, יכולה להתגבש המסקנה כי מתן הצו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.'

ב- רע"פ 5086/97 בן חור הנ"ל נידונה בהרחבה סוגיה זו ושם הוסיף כב' השופט י' זמיר את הדברים הבאים:
'הלשון והתכלית של החוק... מחייבים לאמר כי זריזים בהפרת החוק, אינם נשכרים. זריזות בהקמת בניין בניגוד לחוק אינה מקנה חסינות מפני צו הריסה מינהלי. סעיף 238א(א) מקנה את הסמכות להוציא צו כזה, בלשון מפורשת, לא רק אם הוחל בהקמת בניין והקמתו טרם נסתיימה, אלא גם אם הבניין הוקם, ובלבד שהקמתו לא נסתיימה יותר משישים יום לפני שהוגש על-כך תצהיר חתום בידי מהנדס מוסמך...'."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו הריסה מינהלי (סעיף 238א לחוק)