צווי הריסה בראי חוק התכנון והבניה
הפרקים שבספר:
- מבוא
- הגדרות
- עונשין (סעיף 204 לחוק)
- אמצעים נוספים (סעיף 205 לחוק)
- צו בית-המשפט - חובה (סעיף 206 לחוק)
- מועד לביצוע הצו (סעיף 207 לחוק)
- ביצוע צו (סעיף 207א לחוק)
- מעצר הנשפט עד ביצוע הצו (סעיף 207ב לחוק)
- שמירת דינים (סעיף 207ג לחוק)
- האחראי לעבודה ולשימוש הטעונים היתר (סעיף 208 לחוק)
- אחריות פלילית של בעל המקרקעין או של המחזיק (סעיף 209 לחוק)
- עבירה לפי פרק ה'1 (סעיף 209א לחוק)
- אי-קיום צו בית-המשפט (סעיף 210 לחוק)
- סמכות מוסד התכנון (סעיף 211 לחוק)
- הריסה ללא הרשעה וביצוע על-ידי הוועדה המקומית (סעיפים 212 ו- 213 לחוק)
- הודעה כוזבת (סעיף 214 לחוק)
- ביטול עקב הודעה כוזבת (סעיף 215 לחוק)
- ביטול עקב מתן פרטים בלתי-נכונים (סעיף 216 לחוק)
- מניעת מילוי תפקיד (סעיף 217 לחוק)
- חיוב בתשלום אגרה (סעיף 218 לחוק)
- קנס או תביעה לגביית רווחים מבניה בלתי-חוקית (סעיף 219 לחוק)
- דיור חלוף (סעיף 220 לחוק)
- רישום בפנקסי מקרקעין (סעיף 221 לחוק)
- גביית הקנס הנוסף (סעיף 222 לחוק)
- תשלום קנסות (סעיף 223 לחוק)
- הפסקת ביניים מינהלית (סעיף 224 לחוק)
- הפסקת בניה על-ידי קצין משטרה והג"א (סעיף 225 לחוק)
- מסירת צו הפסקה לבעל מקרקעין (סעיף 225א לחוק)
- בקשת אישור צו הפסקה מינהלי (סעיף 226 לחוק)
- אישור צו הפסקה מינהלי (סעיף 227 לחוק)
- סירוב לאשר צו הפסקה מינהלי (סעיף 228 לחוק)
- ערעור בענייני צו הפסקה מינהלי (סעיף 229 לחוק)
- תוכן צו הפסקה מינהלי (סעיף 230 לחוק)
- הריסת תוספת הבניה אחרי צו הפסקה מינהלי (סעיף 231 לחוק)
- ביצוע הריסה מינהלית (סעיף 232 לחוק)
- הריסה אינה פוטרת מאחריות פלילית (סעיף 233 לחוק)
- שמירת סמכויות (סעיף 234 לחוק)
- תקפו של צו הפסקה מינהלי (סעיף 235 לחוק)
- בקשת ביטול צו הפסקה מינהלי (סעיף 236 לחוק)
- אי-קיום צו הפסקה מינהלי (סעיף 237 לחוק)
- נזיקין (סעיף 238 לחוק)
- צו הריסה מינהלי (סעיף 238א לחוק)
- צו הפסקה שיפוטי ואי-קיום צו הפסקה שיפוטי (סעיפים 239 ו- 240 לחוק)
- הריסה על אי-קיום צו ביניים (סעיף 241 לחוק)
- ביצוע צו הריסה שיפוטי (סעיף 242 לחוק)
- צו הריסה שיפוטי - מתי (סעיף 243 לחוק)
- דיון בצו הריסה שיפוטי (סעיף 244 לחוק)
- גביית הוצאות (סעיף 245 לחוק)
- צו זמני למניעת פעולות (סעיף 246 לחוק)
- כפיית צו מניעת פעולות (סעיף 247 לחוק)
- שמירת סמכויות (סעיף 248 לחוק)
- אי-קיום צו מניעת פעולות (סעיף 249 לחוק)
- ערעור על צווים (סעיף 250 לחוק)
- זכות הערעור שמורה (סעיף 251 לחוק)
- היתר שהושג בטענות שווא (סעיף 252 לחוק)
- אחריות של תאגיד (סעיף 253 לחוק)
- זכות מעצר (סעיף 254 לחוק)
- בזיון בית-המשפט (סעיף 255 לחוק)
עבירה לפי פרק ה'1 (סעיף 209א לחוק)
סעיף 209א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:"209א. עבירה לפי פרק ה'1 (תיקונים: התשמ"א, התשנ"ה)
(א) מי שאינו מקיים הוראה שניתנה לו כאמור בסעיף 158(ג) בתוך המועד שנקבע בהוראה, דינו - מאסר שנה, ואם נמשכה העבירה אחרי תום המועד שנקבע כאמור, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל יום של עבירה.
(ב) נעברה עבירה לפי פרק ה'1 בידי תאגיד -
(1) רשאי בית-המשפט להטיל עליו קנס שלא יעלה על כפל שיעור הקנס שהיה רשאי להטיל על-פי סעיף-קטן (א);
(2) יאשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף - למעט שותף מוגבל - או פקיד באותו תאגיד ואחראי לעניין הנדון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת ביצוע ההוראה."
ב- עפ"א (מחוזי ת"א) 80365/05 {טיפ טופ מרקט בע"מ נ' עיריית תל-אביב יפו, תק-מח 2006(4), 11241, 11244 (2006)} קבע בית-המשפט:
"במהלך הדיון בערעור, בית-המשפט מיוזמתו "הניח" בפני הצדדים שאלה והיא, האם נכון היה שבית-משפט קמא ירשיע את המערערת 4, תאגיד, מבלי שיורשע "אדם במהלך מילוי תפקידו בתאגיד" (סעיף 23(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין").
בית-המשפט אפשר לבאי-כוח הצדדים להתייחס לסוגיה זאת בנפרד ובכתב, בשל ההפתעה שבהעלתה והם אכן ניצלו זכות זאת והוגשו סיכומים בכתב בעניין.
סעיף 209א(ב)(2) לחוק התכנון והבניה מטיל אחריות מקום ועבירה לפי פרק ה'1 לחוק נעברת בידי תאגיד גם על-ידי "כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף... או פקיד באותו תאגיד ואחראי לעניין הנדון ..." אלא שעסקינן לא בבחינת החלת אחריות מהתאגיד אל בעל תפקיד בשר ודם שבו - אלא בשאלה, איך ניתן להטיל אחריות על התאגיד גופו.
סעיף 23(א)(1) לחוק העונשין קובע, כי כשעסקינן בעבירות של אחריות קפידה (לית מאן דפליג שהעבירות בהן הואשמו המערערים בענייננו הן מסוג זה) תאגיד יישא באחריות פלילית "כשהעבירה נעברה על-ידי אדם במהלך מילוי תפקידו בתאגיד".
החלק הכללי של חוק העונשין (כפי שחוקק בתיקון 39 לחוק), באין הוראה לסתור, חל כמובן גם על עבירות על-פי חוק התכנון והבניה (סעיף 34כג לחוק העונשין), אין כידוע, בחוק התכנון והבניה הוראה המוציאה הדין הכללי בעניין זה, מתחולה על עבירות חוק התכנון והבניה.
בכתב האישום המתוקן, בסעיף 2 לעובדותיו, נאמר כי הנאשם 5 היה מנהלה הפעיל של הנאשמת מס' 4 במועד ביצוע העבירה. בישיבת יום 9.5.05 בבית-משפט קמא עת חזר בו מכפירתו וכתב האישום נגדו בוטל, הצהיר עמוס שר שהוא מנהל בתאגיד (המערערת 4). בעדותו (פרוטוקול ישיבת 23.5.05) העיד, כי הוא מנהל פעיל בה וכי במסגרת תפקידו בתאגיד הגיע למקום הבניה ועסק בעניין. (ראה עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 28, לדוגמה).
אומנם בית-משפט קמא, לא דן כלל בשאלת הרשעתה של המערערת 4, למרות שכתב האישום נגד מנהלה הפעיל בוטל ולא קבע בהכרעת דינו האם, אף מבלי שהיה נאשם, עבר את העבירה ובמהלך מילוי תפקידו בתאגיד, אבל בהרשעתם של המערערים 3-1 לאחר שמיעת ראיות, יחד עם ההוראה שבסעיף 208(א)(3) לחוק התכנון והבניה, הוכח כי אכן עשה זאת. סעיף 23(א)(1) לחוק העונשין, אינו קובע שיש צורך שאדם יורשע בביצוע עבירה לצורך קביעת אחריות התאגיד. די שיקבע "שעבר את העבירה".
בית-משפט קמא אמנם "דילג" על שלב זה ובחן את קיומה של ההגנה לפי סעיף 208(א) לתאגיד דרך התנהגותו של שר, אך בקביעותיו בהכרעת הדין יש די להרשעת התאגיד בפריזמת סעיף 23(א)(1) לחוק העונשין."