אחריות של תאגיד (סעיף 253 לחוק)

סעיף 253 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"253. אחריות של תאגיד
נעברה עבירה לפי פרק זה על-ידי תאגיד -
(1) רשאי בית-המשפט להטיל עליו קנס שלא יעלה על כפל שיעור הקנס שהיה רשאי להטילו אילולא סעיף זה;
(2) יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף - למעט שותף מוגבל - או פקיד באותו תאגיד ואחראי לעניין הנדון, אם לא הוכיחו שהעבירה נעברה שלא בידיעתם או שנקטו כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה."

ב- ע"פ 3027/90 {חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4), 364 (1991)} קבע בית-המשפט:

"11. אכן, נקודת המוצא של המשפט הישראלי הינה, כי תאגיד נושא באחריות פלילית אישית. עקרונית, כל עבירה פלילית, אשר האינטרסים המוגנים על-ידה עשויים להיפגע על-ידי התאגיד מטילה אחריות פלילית אישית על התאגיד. ביטוי לכך ניתן בפקודת הפרשנות (נוסח חדש) ובחוק הפרשנות, התשמ"א-1981. חוק הפרשנות קובע כי:
'מקום שמדובר באדם - אף בחבר-בני-אדם במשמע, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד.'

על בסיס הוראה זו - וההוראה הדומה לה בפקודת הפרשנות - נפסק לא אחת כי התאגיד אחראי אישית בפלילים (ראה בג"צ 125/50 קבוצת החוגים בית-השיטה נ' בית-הדין למניעת הפקעת שערים וספסרות בחיפה, פ"ד ה 113 (1950)). בדומה, עשוי התאגיד להינות מכל אותן הגנות ומכל אותן הוראות שהפעלתן מעוגנת בתכונות אנושיות. כמובן, אין מקום להטיל אחריות פלילית אישית על תאגיד בגין העבירה של ביגמיה. הטעם לכך הוא שהעבירה מגינה על מכלול אינטרסים אשר התאגיד נעדר אותם. כמי שחסר ישות אנושית, אין הנישואין או הגירושין או ההולדה רלבנטיים לעניין התאגיד. לעומת-זאת אין מניעה לאחריות פלילית אישית של תאגיד כמסייע לביצוע עבירת הביגמיה. מספר סנקציות פליליות לא ניתנות להפעלה כלפי תאגיד. כך, למשל, אין לאסור תאגיד. לעומת-זאת, עונש הקנס הוא טבעי וראוי לתאגיד.

12. מן הראוי לציין כי בצד האחריות האישית של התאגיד בפלילים, קיימת האחריות האישית של בני האדם הפועלים בתאגיד. אחריות אישית זו של בני האדם הפועלים בתאגיד - בין שהם אורגנים ובין שאינם אורגנים - עומדת על רגליה היא. האחריות האישית של התאגיד לחוד ואחריות הפועלים בשמו לחוד. התאגיד עשוי להיות אחראי אישית בפלילים, למרות שהפועלים בשמו אינם אחראים אישית בפלילים. הפועלים בשם התאגיד עשויים להיות אחראים אישית בפלילים מבלי שהתאגיד יהיה אחראי אישית בפלילים. עצם העובדה שפלוני פועל כאורגן של תאגיד אינה משחררת אותו מאחריות פלילית לה היה נתון לולא פעל כאורגן.

'האורגן המבצע נושא תמיד באחריות, וכי העובדה, שהשתמש בחברה כמכשיר, לא תעמוד לו כהגנה בפני התביעה' (כב' השופטת מ' בן-פורת ב- ע"פ 137/79 גלנט נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3), 746, 748 (1981)). אכן, האחריות הפלילית נקבעת על-פי הנורמה הפלילית. התאגיד אחראי בפלילים אישית אם הוא מקיים - בסיוע תורת האורגנים - את היסודות הנדרשים לשם גיבוש האחריות על-פי אותה נורמה. בני האדם הפועלים בתאגיד אחראים בפלילים אישית אם הם מקיימים את יסודותיה של הנורמה. על-כן עשוי התאגיד להימצא אחראי בפלילים אישית - באמצעות תורת האורגנים - לביצועה של עבירה פלונית (הדורשת יסוד נסיבתי מסויים), ואילו האורגנים יימצאו אחראים בפלילים אישית לביצועה של עבירה אלמונית, אך לא לביצועה של עבירה פלונית, שכן הם נעדרים אותו יסוד נסיבתי.

בהקשר לאחריות זו של הפועלים בתאגיד יש לציין כי בעיות מעניינות מתעוררות באשר לשאלה אם ניתן לקבוע יחסי שותפות בין התאגיד לבין אורגן מקום שהמחשבה הפלילית והיסוד האקטיבי בהתנהגות התאגיד מקורה באותו אורגן עצמו. כך, למשל, מקום שתאגיד מבצע - באמצעות תורת האורגנים - עבירה פלונית, כלום ניתן לראות באורגנים כמי שמסייעים לביצוע העבירה (ראה ע"פ 137/69 הנ"ל וביקורתו של פלר, שם, 716); זאת ועוד: במקום שמוטלת אחריות אישית על הפועלים בתאגיד עשויה להתעורר השאלה, אם אין מקום להטיל אחריות פלילית שילוחית על התאגיד (ראה ע"פ 129/54 גולדשטיין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י' 505 (1956); ע"פ 325/64 היועץ המשפטי לממשלה נ' ירקוני, פ"ד יח(4), 7 (1964); ע"פ 378/73 ברק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לג(1), 438 (1979); ע"פ 95/80 שטרנשוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1), 661 (1980). לעניין האחריות השילוחית השאלה הינה כפולה: ראשית, האם הפועל בשם החברה ביצע עבירה המטילה עליו אחריות פלילית אישית, והאם ביצע זאת במהלך עבודתו או שליחותו למען התאגיד; שנית, האם העבירה שבגינה הוטלה על העובד או השלוח של התאגיד אחריות פלילית-אישית היא מסוג העבירות המטילות אחריות שילוחית על התאגיד (ראה ע"פ 232/62 הנ"ל). שאלה שנייה זו עומדת תמיד בפני עצמה (בין אם המעביד הוא תאגיד ובין אם הוא בשר ודם), שכן בתחום הפלילי - להבדיל מדיני הנזיקין (ראה סעיפים 13 ו- 14 לפקודת הנזיקין) - אינו קיים עיקרון כללי לפיו מוטלת אחריות פלילית שילוחית על התאגיד. העיקרון הכללי הינו כי אחריות פלילית שילוחית קיימת רק במקום שהדין הפלילי הספציפי קבע במפורש קיומה של אחריות פלילית שילוחית, או שאחריות פלילית שילוחית - אף שלא נקבעה במפורש - מתבקשת מפירושה של לשון החוק על רקע תכליתו. לעניין זה 'עלינו לבחון את דבר החקיקה הנדון ואת תכליתו, על-מנת לגלות את כוונת המחוקק, ואם טובת הציבור דורשת את קביעת האחריות השילוחית, נהיה נוטים להנחה שבכך רצה המחוקק, אם כי לא אמר זאת במלים מפורשות' (כב' השופט מ' לנדוי, ב- ע"פ 232/62 הנ"ל, 1910; ע"פ 378/78 הנ"ל, 444).

13. במספר הולך וגובר של מקרים קובע המחוקק הישראלי הוראות מיוחדות בדבר אחריות-פלילית-אישית של נושאי תפקידים בכירים בחברה (נכנה זאת "עבירות נושאי משרה"). המבנה הטיפוסי של עבירות נושאי משרה הוא זה, לפיו בצד האחריות של התאגיד בפלילים קיימת גם אחריות של נושאי משרד מסויימים (ראה פלר, שם, 709, המביא רשימה ארוכה של דברי חקיקה בהן מצויות הוראות ברוח זו). דוגמא לסוג מקרים זה עשוי לשמש סעיף 253 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 הקובעת כי אם נעברה עבירה על-ידי תאגיד:

'(2) יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף - למעט שותף מוגבל - או פקיד באותו תאגיד ואחראי לעניין הנדון, אם לא הוכיחו שהעבירה נעברה שלא בידיעתם או שנקטו בכל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה.'

המייחד הוראות אלה הוא שתנאי לאחריותו של נושא המשרה הוא שהתאגיד עצמו יהא אחראי ('נעברה עבירה על-ידי התאגיד, יואשם בעבירה גם').

אם התאגיד אינו אחראי, גם נושא המשרה אינו אחראי. ודוק: לשם גיבוש אחריותו הפלילית של נושא המשרה אין צורך להרשיע את התאגיד בהליך פלילי וממילא אין צורך להעמידו לדין. התנאי הנדרש הוא כי במישור הנורמטיבי מוטלת אחריות פלילית על התאגיד (ראה ע"פ 78/71 אייזן נ' מדינת ישראל, פ"מ ע"ט 303 ,298) בצדק ציין פרופ' פלר כי:

'לפי לשון זו של החוק, נקודת המוצא היא שהתאגיד עבר את העבירה, כתנאי מוקדם. ואילו רק עקב כך יישא באחריות פלילית עליה גם מי שכלול בהמשך, בפירוט בעלי התפקידים השונים, ולא רק התאגיד.' (שם, 712)

לפנינו מעין אחריות שילוחית של נושאי המשרה לאחריות הפלילית של התאגיד. ודוק: אם התאגיד אינו אחראי, עשוי אותו נושא משרה להיות אחראי אישית בפלילים אם הוא מקיים את יסודותיה של נורמה פלילית רלבנטית. ההוראות המיוחדות בעניין אחריות נושאי משרה אינן מעניקות חסינות לנושאי המשרה. נהפוך הוא: הן מרחיבות את אחריותו, ומטילות עליו אחריות גם במקום שלולא הוראות אלה הוא לא היה אחראי אישית בפלילים (ראה ע"פ 137/79 הנ"ל, 752). נמצא, כי העבירות של נושאי משרה הם מקור עצמאי לאחריותו הפלילית האישית של נושא המשרה.

אפילו נושא המשרה אינו אחראי מכל מקור אחר - כלומר, הוא לא קיים אם היסודות של עבירה פלונית - תוטל עליו אחריות פלילית אישית אם הוא נופל לגדר התנאים הקבועים בעבירות נושאי המשרה.

14. המייחד את עבירות נושאי המשרה הוא, שנושא המשרה אינו נושא באחריות פלילית אם מוכח כי הוא לא ידע על דבר ביצוע העבירה או שהוא נקט באמצעים סבירים לשמירת הוראות החוק. נמצא, כי מבחינת אחריותו של נושא המשרה, אחריותו שלו אינה אחריות מוחלטת. זו אחריות המבוססת על יסוד נפשי. עם-זאת, היסוד הנפשי הנדרש אצל נושא המשרה והיסוד הנפשי הנדרש - במקום שהוא נדרש - לעניין אחריות התאגיד עצמו, אינם בהכרח זהים. היסוד הנפשי הנדרש אצל התאגיד מוגדר בעבירות השונות, ואילו היסוד הנפשי הנדרש אצל נושא המשרה מוגדר בהוראת הדין הקובעת את העבירה של נושא המשרה. שתי ההגדרות אינן בהכרח זהות. כך, למשל, יתכן והעבירה שנעברה על-ידי התאגיד דורשת כוונה מיוחדת. לעומת-זאת, לעניין אחריותו של נושאי המשרה די במצב נפשי של מודעות. בדומה, התאגיד עשוי להיות אחראי באחריות מוחלטת בלא שנתקיים כלל יסוד נפשי אצל התאגיד (כלומר, אצל האורגן המוסמך) ואילו נושא המשרה לא יהיה אחראי אם לא מתקיים אצלו היסוד הנפשי (מודעות לביצוע עבירה) הנדרש על-ידי ההוראה המגדירה את עבירת נושא המשרה. אכן, מבחינתה של העבירה הספציפית שהתאגיד (בעזרת תורת האורגנים) עבר, ניתן לומר שהאחריות של נושא המשרה היא מעין שילוחית ומוחלטת. אפילו אין לנושא המשרה היסוד הנפשי של מחשבה פלילית, הנדרש על-ידי אותה עבירה ספציפית, וחרף העובדה שהוא עצמו לא ביצע את היסוד העובדתי שבעבירה, הוא עשוי להמצא אחראי בגין עבירה של נושא המשרה, ובלבד שהתקיים אצלו מצב נפשי של מודעות לעבירת התאגיד או בהתרשלות באי מניעת העבירה. מכאן מתבקשת גם מסקנה נוספת. האחריות הפלילית האישית של התאגיד מתגבשת בשל מילוי הוראות הנורמה הפלילית הרלבנטית. לשם-כך יהא צורך, לרוב, ביישום תורת האורגנים, לפיה "נייחס" לתאגיד מחשבות ופעולות של אורגנים המשמשים בו. נראה כי לא חייבת להיות זהות פרסונלית בין האורגנים שמחשבתם ופעולתם מיוחסת לתאגיד על-פי תורת האורגנים, לבין נושאי המשרה עליהם מוטלת אחריות על-פי ההוראות בעניין עבירות נושאי המשרה. על-כן ייתכן ותאגיד יישא באחריות פלילית-אישית בגין עבירה מסויימת, תוך שייחסו לו מחשבות או פעולות של אורגן אלמוני.

במקביל תוטל אחריות פלילית על אורגן פלוני מכוח ההוראות בדבר עבירות של נושאי משרה. זאת ועוד: אין כל הכרח כי חוג האנשים המהווים אורגן לעניין האחריות הפלילית האישית של התאגיד יחפוף את נושאי המשרה המוגדרים בהוראת הסעיף הקובעת עבירה של נושא משרה.

הגדרת נושאי המשרה בעבירות של נושאי משרה היא לרוב אירגונית, ומתייחסת לשכבה העליונה של נושאי משרה בתאגיד. לעומת-זאת, חוג האנשים המהווים אורגן לעניין האחריות הפלילית האישית של התאגיד מוגדר מבחינה אירגונית ופונקציונלית גם יחד, כלומר, כל אלה שעל-פי הדין, מסמכי התאגיד או כל מקור נורמטיבי אחר, מן הראוי הוא לראות בפעולותיהם את פעולות החברה. על-כן עשוי תאגיד להמצא אחראי אישית בפלילים בעזרת תורת האורגנים, המייחסת לתאגיד פעולות ומחשבות של פלוני, למרות שפלוני זה אינו מופיע ברשימת נושאי המשרה האחראים אישית מקום שהתאגיד אחראי.

15. מהו הטעם להטלתה של אחריות פלילית כעין שילוחית זו על נושאי משרה? היש צידוק להטיל עליהם אחריות פלילית, למרות שבהתנהגותם הם לא קיימו יסודות של עבירה פלילית כלשהי (למעט העבירה המגדירה את האחריות של נושא המשרה)? נראה שעמדתו של המחוקק הינה, כי בהטלת אחריות פלילית כעין שילוחית בגין עבירת נושא משרה קודמו המטרות החברתיות שהחוק בו מצויה עבירת נושא המשרה בא להגשים. הטלת אחריות פלילית כעין שילוחית על נושאי המשרה נועדה להמריץ אותם לנקוט באמצעים נאותים ולהבטיח כי אמצעי זהירות יקויימו על-מנת למנוע ביצוע עבירות במסגרת התאגיד. היא גם באה להטיל אחריות על נושאי משרה בכירים אשר קיימת הסתברות גבוהה כי היו מעורבים בביצוע העבירות של התאגיד, אך לא ניתן להוכיח זאת. אחריות זו היא מוחלטת וכעין שילוחית, שכן נושא משרה המוכיח כי הוא לא ביצע את העבירה (לא באשר ליסוד העובדתי, ולא באשר ליסוד הנפשי) שבגינה נמצא התאגיד אחראי, אינו משתחרר מאחריותו. עצם ביצוע אותה עבירה הוא תנאי מספיק לאחריות נושא המשרה, אלא-אם-כן הוכח כי לא היה מודע לביצוע של אותה עבירה או לא התרשל באפשרו את ביצועה."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

אחריות של תאגיד (סעיף 253 לחוק)