botox
הספריה המשפטית
צווי הריסה בראי חוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

הפסקת ביניים מינהלית (סעיף 224 לחוק)

סעיף 224 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"224. הפסקת ביניים מינהלית (תיקונים: התשל"ח, התשנ"ה, התשנ"ח, התשנ"ח(2))
היה ליושב ראש הוועדה המקומית, ובעיריה - גם ליושב ראש ועדת המשנה לתכנון ולבניה, או ליושב ראש הוועדה המחוזית או למתכנן המחוז או למהנדס העיר, ובאין מהנדס עיר - למהנדס שהוסמך לכך על-ידי יושב ראש הוועדה המחוזית או על-ידי יושב ראש הוועדה המקומית ובתחום גן לאומי או שמורת טבע כהגדרתם בחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998, גם למינהל כמשמעותו בחוק האמור, ובתחום גן לאומי או שמורת טבע כהגדרתם בחוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ב-1992, גם למינהל כמשמעותו בחוק האמור, יסוד סביר להניח כי מבצעים עבודת בניה בלי היתר לפי חוק זה או בסטיה מהיתר או מתכנית, הרי כל עוד לא הוגש לבית-המשפט כתב אישום בדבר העבירה שבבניה זאת או בקשה להפסיקה לפי סעיף 239, רשאי הוא לצוות בכתב לכל אדם הנראה לו אחראי לפי סעיף 208 לביצוע העבירה ולכל עובד בשירותו של אותו אדם, להפסיק מיד, את הבניה שנעשתה ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית (להלן - צו הפסקה מינהלי)."
ב- ב"ש (שלום אי') 2013/08 {ביג מרכזים מסחריים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אילת, תק-של 2008(4), 4780, 4786 (2008)} קבע בית-המשפט:

"סעיף 226 לחוק קובע כי צו הפסקה מינהלי בטל בתוך 30 יום מיום נתינתו, זולת אם לפני תום אותו מועד הוגשה לבית-המשפט בקשה לאישורו.

סעיף 227 לחוק קובע כי משאישר בית-משפט צו הפסקה מינהלי, רואים אותו מאותו יום ואילך כצו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 241 לחוק.

21. סעיף 239 לחוק הינו המקור הנורמאטיבי להוצאת צו הפסקה שיפוטי בנסיבות דומות לאמורות בסעיף 224 לחוק, וזו לשונו:

'צו הפסקה שיפוטי
(א) נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית-המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית-המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית-המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם — להפסיק את העבודה או את השימוש (להלן: צו הפסקה שיפוטי) ותקפו של הצו יהיה עד לביטולו או שינויו על-ידי בית-המשפט...'

22. סעיף 246 לחוק הינו המקור הנורמאטיבי למתן צו שיפוטי האוסר ביצוע פעולות הכנה לבניה או לשימוש ללא היתר או בסטיה מהיתר, וזו לשונו:

'צו זמני למניעת פעולות
נעשו במקום פלוני פעולות הכנה לבניה או לשימוש במקרקעין ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, רשאי בית-המשפט לפי בקשתם של יושב ראש הוועדה המחוזית או של יושב ראש הוועדה המקומית, ובעיריה - של יושב ראש ועדת המשנה לתכנון ולבניה, או של היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ליתן צו על כל אחד מהמנויים בסעיף 208 להימנע מפעולה באותו מקום, לרבות צו האוסר את השימוש במבנה או במקרקעין או צו לסגירת המבנה או המקום (להלן: "צו מניעת פעולות"); בית-המשפט רשאי לתת צו כאמור בכפוף לתנאים שימצא לנכון בנסיבות העניין.'

23. עניינם של סעיפים 224 ו - 239 הינו מצב דברים שונה מזה המהווה בסיס להפעלת סעיף 246 לחוק.

סעיפים 224 ו- 239 לחוק מניחים כנקודת מוצא, וכתנאי מוקדם להפעלת הסמכויות מכוחם, כי בוצעה עבירה ועניינם הפסקת העבודות או השימוש נשוא העבירה.

כך, סעיף 224 מחייב כי יהיה יסוד סביר להניח כי מבצעים עבודות בניה בהיתר או בסטיה מהיתר או מתכנית.

24. גם שימוש ללא היתר מקים את הסמכות להוצאת צו הפסקה מינהלי מכוח סעיף 224.

זאת הואיל וסעיף 145(3) עניינו:
'כל עבודה אחרת בקרקע ובבניין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית.'

ואם אמרנו שכל חלקיו של סעיף 145 באים בגדרן של "עבודת בניה בלי היתר" האמורה בסעיף 224, הרי שגם שימוש במשמע, לאור 145(3).

25. ביחס לסעיף 224 מקובלת עלי הפרשנות המרחיבה כפי שנקבע ב- ע"פ (ב"ש) 1/98 המועצה האיזורית חבל אילות נ' שחרור אילת (2004) בע"מ, תק-מח 98(3), 2832 (1998):

'הסמכות האמורה היא למתן צו כאשר "מבצעים עבודת בניה בלי היתר". ברור שהדבר מתייחס לעבודות הטעונות היתר ואלו מפורטות בסעיף 145 לחוק על שלוש חלופותיו ואין כל מקום להניח שהמחוקק רצה לצמצם סמכות זו לחלופה אחת בלבד דבר המשמיט את היסוד מתחת למימוש וביצוע מטרתו היסודית של החוק שהיא למנוע ביצוע עבודות בניה, על כל סוגיהן, שלא על-פי החוק. גם העובדה שבסעיף 239 לחוק הדן בצו הפסקה שיפוטי השתמש המחוקק במטבע לשון שונה אין בה כדי לשלול את הפירוש המתחייב, הן לפי נוסח החוק והן לפי מטרת חקיקתו, לפיו הוענקה סמכות למתן צו הפסקה מינהלי, לפי סעיף 224 לחוק, לגבי כל אותן עבודות בניה הטעונות היתר לפי סעיף 145 לחוק על כל החלופות הנזכרות בו.'

26. האמור ב- ע"פ 1/98 הנ"ל, והפרשנות האמורה, אין בהם כדי להקים סמכות מקום שלא מבוצע שימוש בניגוד להיתר, אלא כל מה שמבוצע הינו עבודות הכנה לשימוש כאמור.

העובדה ש"שימוש" נכנס תחת כנפי סעיף 224, אין משמעותה כי גם "עבודות הכנה" לשימוש באות במסגרתו.

אני דוחה את פרשנות המשיבה בהקשר זה.

ביחס ל- ב"ש (חי') 4554/99 סלימן חלבי נ' היועמ"ש, תק-של 2000(1), 14954 (2000), אותו מביאה המשיבה כתימוכין לפרשנותה - אחזור על האמור לעיל כי העובדה שסעיף 239 לחוק מתייחס לכל חלופה מכוח סעיף 145 לחוק, אין בה, לפרשנותי, כדי לטשטש את ההבדלים המהותיים שבין סעיפים 224, 239 ו - 246 לחוק.

27. עבודת הכנה בלבד אינה מאפשרת הפעלת הסמכות להוצאת צו מינהלי. סעיף 224 לחוק דורש, במפורש, כי "מבצעים עבודת בניה בלי היתר..." כתנאי להפעלת הסמכות מכוחו.

28. סעיף 239 לחוק מציב כתנאי להפעלתו כי "נעשתה עבודה או השתמשו במקרקעין בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204". בדומה לסעיף 224 גם כאן התנאי הוא כי מדובר בעבודות או שימוש המהווים עבירה, והדבר אינו כולל עבודות הכנה.

29. עבודות הכנה לכשעצמן ייתכן ולא יעלו לכלל עבירה, ומשכך, לא ניתן להוציא צו הפסקה שיפוטי מכח סעיף 239 כמו גם לא צו הפסקה מינהלי, מקום שמדובר בעבודות הכנה בלבד.

30. גם ביחס לסעיף 239 יש לומר כי יש לפרשו באופן מרחיב דוגמת סעיף 224 במובן זה שכל עבירה משכללת את הסמכות להפעלתו. ואולם בכך לא סגי לצורך הפעלתו לעניין עבודות הכנה, שכן אלו לכשעצמן אינן עולות לכדי עבירה.

31. המשיבה מביאה לתמיכה בגישתה הפרשנית את רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3), 577 (2004) ו- ב"ש 1051/05 חב' א.ש. תעשיות אקולוגיה ישראל (2000) בע"מ נ' עיריית חדרה, תק-של 2005(4), 1508 (2005). לא מצאתי בהם תימוכין לפרשנות המשיבה.

ביחס ל- ב"ש 1456/08 עיריית אשקלון נ' מרדו טל, תק-של 2008(3), 1541 (2008), שם מדובר היה בשימוש שכבר בוצע והצו נועד למניעת המשכתו - מה שאין כן בעניננו. אין מחלוקת כי אין כרגע שימוש בפועל בסטיה מהיתר או תכנית, אלא עבודות הכנה בלבד.

32. הפרשנות האמורה בדבר היעדר הסמכות למתן צו מינהלי מכוח סעיף 224 לחוק כמו גם צו שיפוטי מכוח סעיף 239 לחוק, מעוגנת בלשון הברורה של החוק, בפרשנות התכליתית של הוראות חוק אלו, ובעובדה שלצורך מתן צווים מקום שמדובר בעבודות הכנה קיים סעיף 246 לחוק.

תכליתם של סעיפים 224 ו - 239 לחוק הינה אכן כטענת המשיבה מתן כלי בידי הרשויות למלחמה בעבירות הבניה. אולם כל כלי משפטי יש להפעיל במסגרת הסמכויות לשמן ניתן ובגדר לשון החוק המתיר הפעלתן ופרשנותו התכליתית.

אין לפרוץ, במסגרת הרצון להילחם בנגע כזה או אחר, את מסגרת הסמכויות שנקבעה בחוק ולהקנות לעיריה סמכויות בבחינת יש מאין.

33. המקור הנורמאטיבי להפסקת ביצוע עבודות אשר הן לכשעצמן אינן בגדר עבירה, מצוי בסעיף 246 לחוק. המחוקק הבחין הבחן היטב בין עבודות הכנה לבין ביצועה של עבירה. את הסמכות למתן צו הפסקת עבודות הכנה, אשר אינן עולות לכדי עבירה, ייחד המחוקק לבית-המשפט בלבד, במסגרת סעיף 246 לחוק.

לא בכדי נקבעה בסעיף 246, ובו בלבד, הסמכות להפסקת עבודות הכנה, אשר אינן עולות לגדר עבירה. מדובר בסעד אשר מתייחס לפעולות אשר הינן פעולות מותרות אשר עצם ביצוען לא מקים עבירה. אם רצה המחוקק ליתן סמכות מינהלית למניעת פעולות שאינן לכשעצמן בגדר עבירה, לרשות מינהלית, היה הדבר בא לידי ביטוי בחוק.

ודוק, אין עסקינן במסגרת סעיף 246 בפעולות העולות לכדי ניסיון לביצוע עבירה, אלא בפעולות הכנה בלבד שאינן עבירה.

ראה לעניין זה ע"פ 54/83 סופיה לוי ואהרון לוי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה "המרכז", פ"מ תשמ"ד(א), 77, 84-83:

'נעשו במקום פלוני פעולות הכנה לבניה או לשימוש במקרקעין ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, רשאי בית-המשפט... ליתן צו... להימנע מפעולה" וגו'. הנה-כי-כן פה, להבדיל מאשר בכל הסעיפים האחרים המקנים סמכות לתת צווים בין שיפוטיים ובין מינהליים, העילה להוצאת צו איננה עבירה בכלל. עבירה, כידוע, היא לרבות נסיון, שהרי נסיון אף הוא עבירה בפני עצמה לפי מה שהיום מצוי בחלק הכללי של חוק העונשין, התשל"ז. לעומת-זאת "הכנה" היא כידוע שלב קודם לניסיון; שלב אשר אפילו לכלל ניסיון לא הגיע. שלב אשר איננו עבירה בכלל (למעט באותם המקרים המיוחדים שבהם המחוקק הפך לעבירה פעילה אשר לפי טיבה הייתה נחשבת הכנה גרידא). העילה אשר בה יכול סעיף 246 להסתפק היא "פעולות הכנה" (לבניה או לשימוש וגו'), להבדיל מפעולה העולה כדי עבירה. ופעולת ההכנה הנדונה, אשר איננה עבירה בטרם ניתן הצו, איננה הופכת עבירה על-ידי מתן הצו. כל אשר מחוקק סעיף 246 עשה, הוא להעניק לבית-המשפט סמכות להוציא צו כאשר הוא משתכנע שבפניו מקרה אשר בו עושה פעולות ההכנה לא יעצר בהן מעצמו להמתין עד אשר ישיג היתר, אלא יגלוש אל עבר פעולה שהיא כבר בגדר עבירה.'

34. הוראות סעיפים 224, 239 ו - 246 אינן מוציאות או סותרות האחת את רעותה, והוראות סעיף 246 אינן נכללות ונבלעות בהוראות סעיפים 239 או אף 224 כפי שפרשנות המשיבה תובילנו.

הוראות סעיפים 224, 239 ו - 246 לחוק דרות בהרמוניה זו לצד זו, הן אינן מסיגות זו את גבולה של זו, וכל אחת מהן עניינה מצב דברים שונה, פעולות שונות וסמכות שונה.

35. ב- ע"פ 54/83 דלעיל ניתח בית-המשפט המחוזי את ההבדלים והיחס בין סעיפים 239 ל - 246 לחוק, ואיבחן את סעיף 246 מתחולת הלכת ע"פ 279/72 הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה נ' וינר ואח', פ"ד כז(2), 661 (1973). בית-המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי ההליך מכח סעיף 246 לחוק הינו הליך אזרחי במהותו. ראה לעניין זה גם ב"ש 3382/03 עודד פאר נ' יו"ר הוועדה לתכנון ובניה קריית אונו, תק-של 2003(4), 348 (2003), הנסמך על מסקנה זו.

לאחר שניתן פסק-הדין ב- ע"פ 54/83 הנ"ל תוקנו התקנות, וכעת תקנה 5 לתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים על-פי המבקש בלבד) מאפשרת מתן צו על-פי המבקש בלבד ותקנה 6 - הגשת בקשה לביטולו. ולפיכך, לאור הרציונאל לפסק-הדין ייתכן ויש לבחון שוב אם מדובר בהליך אזרחי אם לאו, על כל המשתמע מכך.

מובן כי ככל שהמסקנה היא שגם כעת ההליך מכוח סעיף 246 הינו אזרחי במהותו, כפי מסקנת ע"פ 54/83 הנ"ל, הרי שהדבר מחזק את הפרשנות לפיה יש להבחין בין הסמכויות השונות אשר הוקנו במסגרת הסעיפים שצוטטו לעיל, שכן לטיב ההליך וסיווגו נפקות לכשעצמה."

ב- ב"ש (שלום ק"ג) 1058/08 {מדינת ישראל/רשות שמורות הטבע נ' חג'ג' יוסף, תק-של 2008(3), 2856, 2857 (2008)} קבע בית-המשפט:

"4. סעיף 224 לחוק התכנון והבניה מסמיך, בין היתר, את רשות הגנים הלאומים להוציא צו הפסקה מינהלי נגד מי שמבצע עבודת בניה בלי היתר או בסטיה הימנו."

ב- ע"פ (מחוזי מר') 3394-09-07 {פהמי לדאוי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז המרכז, תק-מח 2008(1), 15944, 15951 (2008)} קבע בית-המשפט:

"אמת, הפרה של צו הפסקה מינהלי יכולה להוביל, בהתאם להוראת סעיף 231 לחוק התכנון, להריסה של תוספת הבניה לאחר הוצאת צו ההפסקה המניהלי. בצו שהוצא כאמור ירשם במפורש שהו מוצא מכוח סעיף 231 והוא מתנהל על-פי הוראות החוק הרלוונטיות סעיפים 224- 231 לחוק התכנון והבניה."

ב- ב"ש (שלום עכ') 4284/06 {חאג' אשרף נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - גבעת אלונים שפרעם, תק-של 2006(3), 18756 (2006)} קבע בית-המשפט:

"1. בשנת 2000 או בסמוך לכך הגישו המבקש ושלשה אחרים (להלן: "המבקשים") בקשה לקבלת היתר בניה לבניית תחנת תדלוק ומבנים נלווים (חנות לצרכי רכב, בית אוכל, משרדים ושירותים) בגוש 10267, חלקה 23, שבאדמות שפרעם (להלן: "תחנת הדלק").

2. בישיבתה מיום 14.4.03 אישרה מליאת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "גבעת אלונים" (להלן: "המשיבה") את הבקשה בתנאים. הודעה על אישור הבקשה נשלחה אל המבקשים ביום 16.04.03. בהודעה פורטו גם התנאים לקבלת ההיתר. אחד התנאים היה המצאת אישור של מע"צ.

3. בתאריך 25.02.04, לאחר שלכאורה מולאו התנאים, ניתן היתר הבניה לבניית תחנת הדלק (להלן: "היתר הבניה").

4. בחודש ינואר 2006 התחיל המבקש בעבודות הבניה, בהתאם להיתר הבניה שקיבל.

5. ביום 05.07.06 ניתן על-ידי מהנדס המשיבה צו הפסקה מינהלי (להלן: "צו ההפסקה") המצווה על המבקשים ו/או על כל הפועל בשמם להפסיק את עבודות הבניה. הוצאת צו ההפסקה, שנעשתה מכח הוראות סעיף 224 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), נומקה בכך שעבודות הבניה מבוצעות "למרות תנאי מע"ץ שאסור להתחיל עבודות בניה בטרם יבוצעו עבודות סלילה לדרך האיזורית מס' 781".

6. בפניי בקשת המבקש לבטל את צו ההפסקה. לכאורה, לצורך ההכרעה בבקשה שבפניי שומה עליי לבדוק האם הייתה הצדקה להוציא את צו ההפסקה מהנימוק שצויין בצו ההפסקה. כתבתי לכאורה, שכן במהלך הדיון עלתה עילה נוספת להוצאת צו ההפסקה, אף כי זו לא צויינה בצו ההפסקה, והיא שתוקף היתר הבניה פג ולכן מדובר בעבודות בניה המתבצעות ללא היתר. הנה-כי-כן, ישנם שני טעמים - האחד שצויין בצו ההפסקה והשני שעלה במהלך הדיון - המצדיקים, לדעת המשיבה, את הוצאת צו ההפסקה. אדון להלן בכל אחד מהטעמים בנפרד.

7. אי-קיום התנאי של מע"צ
כאמור, אחד התנאים שהיה על המבקשים למלא כדי לקבל את היתר הבניה היה להמציא "אישור מ.ע.צ". אישור של מ.ע.צ. נשלח אל המשיבה ביום 4.3.03 וזו לשון האישור:

'מ.ע.צ אינה מתנגדת להוצאת היתר בניה בתנאי שעל דף ההיתר יצויין בבירור כי התחלת בניה בפועל למתקני ולמבני התחנה בכפוף ולאחר סלילת הדרך האיזורית מס' 781 במתכונת משופרת ולאחר פתיחת תנועה בכביש המשופר.'

למרות התנאי אותו ציינה מ.ע.צ. במפורש במכתב מיום 4.3.03 (להלן: "התנאי של מ.ע.צ"), לא טרחה המשיבה לציין על גבי היתר הבניה כי אין להתחיל בפועל בעבודות הבניה לפני שהדרך האיזורית מס' 781 תיסלל ותיפתח לתנועה.

מהוראות סעיף 224 לחוק התכנון והבניה עולה כי תנאי מוקדם להוצאת צו הפסקה מינהלי הוא שיש למוציא הצו "יסוד סביר להניח כי מבצעים עבודות בניה בלי היתר לפי חוק זה (חוק התכנון והבניה - מ.א.) או בסטיה מהיתר או מתכנית".

לטענת ב"כ המשיבה, למרות העובדה שהמשיבה לא טרחה לציין על גבי היתר הבניה את התנאי של מ.ע.צ., התנאי של מ.ע.צ. הינו חלק בלתי נפרד מהיתר הבניה עצמו.

אם אמנם צודק ב"כ המשיבה בטענתו הנ"ל, אזי ברור שביצוע עבודות הבניה בטרם מולא התנאי של מ.ע.צ., היינו בטרם נסללה הדרך האיזורית מס' 781 ונפתחה לתנועה, הינו בעצם ביצוע עבודות בניה בסטיה מן ההיתר, מה שמקנה סמכות להוציא צו הפסקה מינהלי מכוח הוראות סעיף 224 לחוק התכנון והבניה.

דא הקא, שאין אני מסכים עם ב"כ המשיבה. משהמשיבה לא טרחה להתנות, בהיתר הבניה, את התחלת עבודות הבניה בסלילת הדרך הנ"ל ופתיחתה ומשאישור מ.ע.צ. מיום 4.3.03 לא צורף כנספח להיתר הבניה, אין התנאי של מ.ע.צ. מהווה חלק מהיתר הבניה. לכן אין באי-מילויו על-ידי המבקשים משום ביצוע עבודות בניה בסטיה מההיתר. העובדה שהמבקשים או מי מהם ידעו על קיומו של התנאי של מ.ע.צ. אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו, שכן לאור העובדה שהדבר אינו מהווה סטיה מתכנית המתאר הנוגעת לעניין (תכנית ג/4880), המשיבה הייתה רשאית ליתן את ההיתר מבלי לכלול בו את התנאי של מ.ע.צ. המבקשים לא היו אמורים לנחש שאי-הכללת התנאי של מ.ע.צ. בגוף היתר הבניה, הוא תוצאה של טעות או שכחה של המשיבה.

אני קובע איפוא שעל-פי היתר הבניה היו המבקשים רשאים להתחיל בעבודות הבניה גם ללא קיום התנאי של מ.ע.צ.
אגב, אני סבור שגם מבחינה עניינית לא היה מקום להתנות את תחילת עבודות הבניה בסלילת הדרך האיזורית 781 ופתיחתה לתנועה. תנאי זה היה צריך להתנות כתנאי לתחילת הפעלתה של תחנת הדלק ולא לבנייתה של תחנת הדלק, שכן כל עוד תחנת הדלק אינה פועלת, אין כל צורך בקיומה של אותר דרך. את הפעלת תחנת הדלק בטרם נסללה דרך 781 ונפתחה לתנועה, ניתן יהיה למנוע לאור האמור בהיתר הבניה כי "אישור טופס '4' מותנה במליאת כל תנאי המוסדות המוסמכים" ואין חולקין שמ.ע.צ. הינו אחד "המוסדות המוסמכים" שאת תנאיו צריך למלא.

8. פקיעת תוקפו של היתר הבניה
כאמור, אין לטענה זו כל זכר בצו ההפסקה. הוצאת צו ההפסקה נומקה אך ורק באי-מילוי התנאי של מ.ע.צ. נשאלת השאלה האם ניתן להוסיף טענה זו, כנימוק להוצאת צו ההפסקה, בדיעבד.

לאחר ששקלתי בעניין הגעתי למסקנה שניתן לעשות כן, זאת לאור העובדה שהעובדות הצריכות לביסוס טענה זו עולות מהבקשה עצמה. משבחר המבקש לציין בבקשתו שהיתר הבניה ניתן ביום 25.2.04 (סעיף 2 לבקשה), וכי הוא התחיל בבניית תחנת הדלק בחודש 1/06, פתח הוא את הדרך להעלאת הטענה שבמועד תחילת העבודות פקע תוקפו של ההיתר.

הטענה כי תוקפו של היתר הבניה פקע, מבוססת על הוראות תקנה 20(ג) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאים ואגרות), התש"ל-1970 (להלן: "התקנות"), הקובעת לאמור כי "לא הוחל בעבודה או בשימוש בתוך שנה מיום הוצאת ההיתר, בטל ההיתר".

אם אמנם פקע תוקפו של היתר הבניה, עבודות הבניה נשוא צו ההפסקה מבוצעות, לכאורה, ללא היתר ולכן ניתן להוציא צו הפסקה מינהלי לביצוען, זאת מכוח הוראות סעיף 224 לחוק התכנון והבניה.

חרף האמור לעיל אני סבור שלא היה מקום, בנסיבות המקרה שבפניי, להוציא את צו ההפסקה מן הטעם שהעבודות מבוצעות ללא היתר. להלן הנימוקים לכך:

תקנה 20א לתקנות קובעת לאמור כי:

'(א) מוסד תכנון יחדש את תוקפו של היתר, לבקשת בעל ההיתר או בעל זכות בנכס במקרים אלה:
(1)...
(2) ההיתר פקע לפי הוראות תקנה 20(ג) או (ד) .
(ב) לא יחודש תוקפו של היתר אם קיימת מניעה בדין לחידושו...'

מלשון תקנה 20א עולה כי כאשר מוגשת בקשה לחידוש תוקפו של היתר, שתוקפו פקע בשל העובדה שלא התחילו בביצוע עבודות הבניה תוך שנה מיום הוצאת ההיתר, חובה על הוועדה לחדש את ההיתר, אלא-אם-כן קיימת "מניעה בדין לחידושו".

במקרה שבפניי אמנם לא הוגשה בקשה פורמאלית לחידוש תוקפו של היתר הבניה, אולם אני סבור שמהעובדה שהמשיבה, באמצעות נציגיה, איפשרה למבקש ושותפיו להתחיל בעבודות הבניה בחודש ינואר 2006 ואף ערכה ביקורת בשטח בתחילת עבודות החפירה על-מנת לבדוק אם העבודות מבוצעות בהתאם להיתר הבניה והרשתה לו להמשיך בעבודות משנוכחה שהן מבוצעות על-פי היתר הבניה, למרות שבאותה עת פקע כבר תוקפו של ההיתר, ניתן להסיק שהמשיבה חידשה דה פקטו את תוקפו של היתר הבניה.

בכל מקרה, אין חולקין שאם המבקש היה מגיש בקשה לחידוש תוקפו של היתר הבניה הייתה המשיבה חייבת לחדש אותו, שכן אין במקרה זה "מניעה בדין לחידושו".

משזה המצב, ניתן לקבוע שבמקרה זה לא היה למהנדס הוועדה, החתום על צו ההפסקה, יסוד סביר להניח שהעבודות מבוצעות ללא היתר.

9. סיכומו של דבר, אני נעתר לבקשה ומורה על ביטולו של צו ההפסקה נשוא הבקשה."

ב- ב"ש (שלום נה') 2287/04 {ערן הרפז נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז הצפון, תק-של 2004(4), 28881, 28883 (2004)} קבע בית-המשפט:

"צו הפסקה מינהלי ניתן מכוח הסמכות המוקנית בסעיף 224 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ותוכנו של הצו נקבע על-פי סעיף 230 לחוק כאשר יש לפרט בצו המוצא את המקרקעין שעליהם הוא חל, את העובדה שהעבודה בוצעה ללא היתר או תוך הפרת היתר או בניגוד לתכנית תקפה, את היקף תחולת הצו ביחס לעבודה שבוצעה ואת הזכות לבקש ביטול הצו בערכאות במועד הקבוע בחוק.

כל הנתונים הנ"ל מצויים בצו ההפסקה המינהלי ואינני מוצא ממש בטענת המבקש לפיה יש לקבוע שתיאור המקרקעין לוקה בחסר או כי מדובר בפעולת בניה שאינה מצריכה היתר. בנסיבות דנן לא היה כל מקום לספק בעניין זהות המקרקעין ומקום הבניה, המבקש ביצע פעולות בניה בתחום מוגדר, הצו נמסר לידיו והוא התייחס לכלל הפעולות שבוצעו ועל-כן ידוע היה היטב למבקש במה דברים אמורים."