צווי הריסה בראי חוק התכנון והבניה
הפרקים שבספר:
- מבוא
- הגדרות
- עונשין (סעיף 204 לחוק)
- אמצעים נוספים (סעיף 205 לחוק)
- צו בית-המשפט - חובה (סעיף 206 לחוק)
- מועד לביצוע הצו (סעיף 207 לחוק)
- ביצוע צו (סעיף 207א לחוק)
- מעצר הנשפט עד ביצוע הצו (סעיף 207ב לחוק)
- שמירת דינים (סעיף 207ג לחוק)
- האחראי לעבודה ולשימוש הטעונים היתר (סעיף 208 לחוק)
- אחריות פלילית של בעל המקרקעין או של המחזיק (סעיף 209 לחוק)
- עבירה לפי פרק ה'1 (סעיף 209א לחוק)
- אי-קיום צו בית-המשפט (סעיף 210 לחוק)
- סמכות מוסד התכנון (סעיף 211 לחוק)
- הריסה ללא הרשעה וביצוע על-ידי הוועדה המקומית (סעיפים 212 ו- 213 לחוק)
- הודעה כוזבת (סעיף 214 לחוק)
- ביטול עקב הודעה כוזבת (סעיף 215 לחוק)
- ביטול עקב מתן פרטים בלתי-נכונים (סעיף 216 לחוק)
- מניעת מילוי תפקיד (סעיף 217 לחוק)
- חיוב בתשלום אגרה (סעיף 218 לחוק)
- קנס או תביעה לגביית רווחים מבניה בלתי-חוקית (סעיף 219 לחוק)
- דיור חלוף (סעיף 220 לחוק)
- רישום בפנקסי מקרקעין (סעיף 221 לחוק)
- גביית הקנס הנוסף (סעיף 222 לחוק)
- תשלום קנסות (סעיף 223 לחוק)
- הפסקת ביניים מינהלית (סעיף 224 לחוק)
- הפסקת בניה על-ידי קצין משטרה והג"א (סעיף 225 לחוק)
- מסירת צו הפסקה לבעל מקרקעין (סעיף 225א לחוק)
- בקשת אישור צו הפסקה מינהלי (סעיף 226 לחוק)
- אישור צו הפסקה מינהלי (סעיף 227 לחוק)
- סירוב לאשר צו הפסקה מינהלי (סעיף 228 לחוק)
- ערעור בענייני צו הפסקה מינהלי (סעיף 229 לחוק)
- תוכן צו הפסקה מינהלי (סעיף 230 לחוק)
- הריסת תוספת הבניה אחרי צו הפסקה מינהלי (סעיף 231 לחוק)
- ביצוע הריסה מינהלית (סעיף 232 לחוק)
- הריסה אינה פוטרת מאחריות פלילית (סעיף 233 לחוק)
- שמירת סמכויות (סעיף 234 לחוק)
- תקפו של צו הפסקה מינהלי (סעיף 235 לחוק)
- בקשת ביטול צו הפסקה מינהלי (סעיף 236 לחוק)
- אי-קיום צו הפסקה מינהלי (סעיף 237 לחוק)
- נזיקין (סעיף 238 לחוק)
- צו הריסה מינהלי (סעיף 238א לחוק)
- צו הפסקה שיפוטי ואי-קיום צו הפסקה שיפוטי (סעיפים 239 ו- 240 לחוק)
- הריסה על אי-קיום צו ביניים (סעיף 241 לחוק)
- ביצוע צו הריסה שיפוטי (סעיף 242 לחוק)
- צו הריסה שיפוטי - מתי (סעיף 243 לחוק)
- דיון בצו הריסה שיפוטי (סעיף 244 לחוק)
- גביית הוצאות (סעיף 245 לחוק)
- צו זמני למניעת פעולות (סעיף 246 לחוק)
- כפיית צו מניעת פעולות (סעיף 247 לחוק)
- שמירת סמכויות (סעיף 248 לחוק)
- אי-קיום צו מניעת פעולות (סעיף 249 לחוק)
- ערעור על צווים (סעיף 250 לחוק)
- זכות הערעור שמורה (סעיף 251 לחוק)
- היתר שהושג בטענות שווא (סעיף 252 לחוק)
- אחריות של תאגיד (סעיף 253 לחוק)
- זכות מעצר (סעיף 254 לחוק)
- בזיון בית-המשפט (סעיף 255 לחוק)
ערעור על צווים (סעיף 250 לחוק)
סעיף 250 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:"250. ערעור על צווים
בעל דין בבית-המשפט, בעל מקרקעין שהם נושא ההליכים בבית-המשפט או - בהליכים לפי סעיף 212 - גם שוכרם של המקרקעין לתקופה כל שהיא, הרואים את עצמם נפגעים על-ידי צו בית-המשפט לפי פרק זה או על-ידי אי-מתן צו כאמור, רשאים, בדרך ובמועד שמערערים על פסק-דין של בית-המשפט בפלילים, לערער על הצו או על דחיית הבקשה למתן הצו, הכל לפי העניין, לפני בית-המשפט המחוזי, והוא רשאי לקבל את הערעור או לדחותו או להחזיר את הדיון לבית-המשפט שעל החלטתו מערערים, או לתת כל צו שבית-המשפט כאמור היה רשאי לתתו."
ב- ת"א (שלום יר') 4698-09 {יונתן צימבליסטה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, תק-של 2010(2), 49073, 49078 (2010)} קבע בית-המשפט:
"הסדר זה חל רק על מי שהוא בעל המקרקעין ובכך הוא מהווה הסדר שלילי כלפי כל מי שאינו בעל המקרקעין. כך שאף אם אדם ניזוק מצו שניתן במסגרת הליכים פלילים לפי חוק התכנון והבניה, הרי שאין לו דרך לתקוף צו כאמור, אלא אם הוא בעל המקרקעין. איש מהתובעים אינו טוען לבעלות על "בית יהונתן", ולמעשה בכל ההליכים הקודמים שאלת הבעלות על המקרקעין נשארה לוטה בערפל. מכאן שאין התובעים יכולים לתבוע מכוח סעיף 250 לחוק התכנון והבניה."
ב- ע"פ (מחוזי יר') 4809/09 {אבו תורקי יעקוב נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, תק-מח 2010(1), 2612, 2613 (2010)} קבע בית-המשפט:
"3. בנוסף, ב"כ המערער העלה טענה מקדמית לפיה ערעור זה צריך להתברר לפני מותב שלושה ולא לפני שופט אחד, זאת מאחר, שלטענתו, 'הוראת סעיף 55 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 הדנה בסמכות בית-משפט לעניינים מקומיים, קובעת, בסעיף-קטן (א), כי בית-משפט לעניינים מקומיים ידון בעבירות לפי... חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965...', ולטענתו, צו הריסה מינהלי אינו בא בגדר סעיף זה.
דין טענה זו להידחות: הוראת סעיף 250 לחוק התכנון והבניה קובעת ...
המערער הינו בעל דין ובעל מקרקעין שהיו נושא ההליכים בבית-משפט לעניינים מקומיים, והוא רואה עצמו נפגע על-ידי אי-מתן צו של בית-משפט לעניינים מקומיים, זאת לאחר שבית-משפט קמא דחה בקשתו לביטול צו הריסה מינהלי. על-כן, הוא רשאי לערער על החלטת בית-משפט קמא 'בדרך... שמערערים על פסק-דין של בית-המשפט בפלילים...', כאמור בסעיף 250. דרך זו של ערעור קבועה בחוק בתי-המשפט לפיה, כאמור בסעיף 37(ב)(8), ידון בית-משפט מחוזי, בשופט אחד, בערעורים על פסקי-דין בעניינים שבית-משפט מוסמך לדון בהם לפי סעיף 55 לחוק. הוראת סעיף 55 לחוק בתי-המשפט מתייחסת לסמכות בית-משפט לעניינים מקומיים לדון בעבירות שעל-פי חוק התכנון והבניה, וסעיף 250 לחוק מתייחס לדרך בה מערערים. דרך זו קבועה, כדרך המלך, בהוראת סעיף 37(ב)(8) לחוק בתי-המשפט. דרך זו מתיישבת עם המטרה התכליתית שעמדה ביסוד חקיקת סעיף 37(ב)(8) לחוק בתי-המשפט שעיקרה דיון בערעור לפני שופט אחד על החלטות בית-משפט לעניינים מקומיים. יצויין, כהערת אגב, כי דרך זו, שנהגה בפועל מאז תיקון החוק, זכתה לאישורו המשתמע של בית-המשפט העליון, שעה שדן בבקשות רשות ערעור שבאו לפניו בסוגיה זו לאחר שהערעור נדון לפני שופט אחד של בית-המשפט המחוזי."
ב- ת"פ (מקומיים חי') 747/00 {מדינת ישראל נ' טוכנר יוסף (הנאשם), תק-של 2006(1), 12329, 12333 (2006)} קבע בית-המשפט:
"30. פרשנותו של סעיף 250 לחוק התכנון והבניה, ושל יתר סעיפים הרלבנטיים לענייננו, כמפורט בהחלטה זו, אינם מאפשרים ביטול או שינוי גזר דין חלוט, לבטח לא על-ידי אותה ערכאה שנתנה אותו, ולטעמי - אף לא על-ידי ערכאת הערעור. ייתכן ופתרון הבעיה יהא בבג"צ, אך אל לי להרחיק לכת ולהתערב בשיקולי ערכאה גבוהה זו."