עיקול מיטלטלין

שאלה: מהו מהותו של עיקול בהליכי הוצאה לפועל?
תשובה: עיקול בהליכי הוצאה לפועל מוטל על נכס. "נכס" כולל מיטלטלין, מקרקעין, ועל-פי סעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל "לרבות זכות קיימת או עתידה". עיקול נכס כמשמעותו בחוק ההוצאה לפועל מניח קיומו של חוב פסוק לטובת הזוכה.
הוא נועד להשיג שתי מטרות: האחת - להוות מחסום בפני עשיית דיספוזיציות סותרות בנכס נשוא העיקול; השניה - לאפשר את מימושו המהיר של העיקול על דרך מכירת הנכס לצורך פרעון החוב הפסוק. העיקול אמנם אינו מקנה לזוכה זכות מהותית בנכס המעוקל, אך משמעותו היא "שימת יד" של בית-המשפט או לשכת ההוצאה לפועל על נכס מסויים כסעד דיוני שנועד לאפשר הליכי הוצאה לפועל ומימוש נכסים לצורך פרעון חובות החייב {ע"א 743/81 בנק ברקליס דיסקונט נ' רוזנבוים, פ"ד לט(1) 12, 17 (1985); ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי נ' ולך, פ"ד מג(2) 864, 872 (1989); ד' בר אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהד' 5) 302}. אשר למטרה השניה, קובע סעיף 21 לחוק ההוצאה לפועל ביחס למיטלטלין כי "רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול מיטלטלין של החייב ומכירתם או על מימושם בדרך אחרת". לעניין מקרקעין קובע סעיף 34 כי ניתן לעקל את מקרקעי החייב, ועל-פי סעיף 36, אם עברו שלושים יום מיום רישום העיקול והחייב לא שילם את החוב הפסוק, רשאי רשם ההוצאה לפועל, לפי בקשת הזוכה, לצוות על מכירתם של המעוקלים. מכאן, כי ביסוד מוסד העיקול בהוצאה לפועל טמונה ההנחה כי הנכס המעוקל - בין מיטלטלין ובין מקרקעין - ניתן למימוש יעיל תוך פרק זמן סביר לצורך גביית חובו הפסוק של החייב, ומימוש זה בכל מקרה אינו מותנה בהסכמתו של החייב {ע"א 3553/00 יששכר אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ, תק-על 03(1), 609, 614 (2003)}.

שאלה: על מי רובץ נטל ההוכחה באשר לבעלות במיטלטלין?
תשובה: הוכחת הבעלות במיטלטלין אשר תתמוך במתן סעד של עיקול המיטלטלין לטובת הזוכה, צריך שתיבחן לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן השפעת חוק היסוד מצאה את ביטויה גם באשר לסעד העיקול הפוגע בזכויות חוקיות הנצורות בו ובעיקר בזכות הקניין.
הדרישה באשר לאיכותן וטיבן של הראיות התומכות בתובענה ומבססות את עילתה ואת עילת העיקול הוחמרה לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
כיום, חובה על בתי-המשפט להקפיד באיכות הראיות ובכמותן בטרם יקבע כי הוכחה לפניו הזכות הנטענת {ראה גם בר"ע (חי') 226/99 הואנג מן לי נ' דבורה קינרייך, תק-מח 99(3) 3597 (1999); בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3), 479 (1994); רע"א 5242/95 סוגנל שירותי אלקטרוניקה בע"מ נ' דנקאר בע"מ, תק-על 95(3), 786 (1995)}.

שאלה: מה דין מכירת מיטלטלין בנכס שיש לפנותו?
תשובה: ניתן למכור רק מיטלטלין שעוקלו כדין. מיטלטלין אשר נמצאו בנכס שיש לפנותו לא ניתן למכרם, אלא אם יעוקלו {בר"ע (י-ם) 3011/97 יוסף ואילה דיין נ' בירו, תק-מח 97(1), 1643 (1997)}.

שאלה: מה דין כניסה לחצרים של החייב לצורך ביצוע עיקול?
תשובה: לפי סעיף 21(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל רשאי רשם ההוצאה לפועל, על-פי בקשת הזוכה, לצוות על עיקול מיטלטלין של החייב ומשציווה כך, רשאי מוציא לפועל - "להיכנס לחצרים שאינם מוחזקים בידי החייב ולעקל מיטלטלי החייב, ובלבד שימסור תחילה למחזיק החצרים הודעה על הצו ועל כוונתו להיכנס אליהם, זולת אם רשם ההוצאה לפועל סבור שמתן הודעה מוקדמת עלול לסכל את העיקול". עוד נאמר בתקנה 39(א) לתקנות כי "בקשה לעיקול בחצרים שאינם מוחזקים בידי החייב בלי לתת הודעה מוקדמת למחזיק החצרים, תהא בצירוף תצהיר שבו המבקש מאמת כי לפי מיטב ידיעתו נמצאים או עלולים להימצא באותם חצרים מיטלטלי החייב, את מקור ידיעתו וכן את הסיבות שבגללן יש לבצע את העיקול בלי לתת הודעה מוקדמת למחזיק החצרים" {בר"ע (ב"ש) 85/90 א.ו. שמשונית בע"מ נ' בנק הפועלים, תק-מח 90(4), 65 (1990)}.

שאלה: בידי מי הסמכות לעכב מימוש עיקול?
תשובה: בסמכות רשם ההוצאה לפועל לעכב מימוש עיקול עד לחלקו של הסכום עליו הוטל העיקול וזאת לדוגמה עקב מצב הבריאות של החייב. ב- בר"ע (חי') 1779/98 {בנק הפועלים בע"מ נ' גזיאל פליקס, תק-מח 99(2), 1008 (1999)} קבע כב' השופט ס' ג'ובראן כי "המשיב נמצא במצב בריאותי וכלכלי קשה, שכן המשיב הינו נכה בשיעור 58% והוא מובטל מאז קרות התאונה, בנוסף לכך לא כל הסכום שנפסק לזכותו יישאר בידיו, שכן לאחר שרשם ההוצאה לפועל הורה על העברת סך של 50,000 ש"ח למבקש, נשאר למשיב סכום כסף אשר נועד לתשלום חובותיו, וכן לכיסוי הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין, וכן למחייתו."
שאלה: מה דינו של עיקול חשבון בנק דביטורי?
תשובה: כשבנק מקבל צו עיקול לחשבון עובר ושב דביטורי, אין עליו להבין אלא כל מה שאדם בר-דעת יבין, דהיינו, שהכוונה היא לעיקול של מה שמגיע ללקוחו של הבנק על-פי אותו חשבון שמנהל הבנק. אין הצו מתייחס לכל כספים אחרים, המגיעים - אם מגיעים - לחברה מהבנק, או לזכויות אחרות העומדות לה - אם עומדות - כלפי הבנק.
כשבאים לפרש צו עיקול, מן הראוי ליתן לו פירוש דווקני, ואין לייחס למוציא הצו כוונה להחילו מעבר למה שנחזה על פניו, שהרי הסנקציה, לה צפוי בנק, במקרה שלא ימלא את האמור בצו על-פי לשונו, היא גם אזרחית {כפי האמור בסעיף 48 לחוק} וגם פלילית {ראה סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977}.
במקרה שהצו סובל פירוש, כפי שניתן לו על-ידי הבנק - ולו מחמת אי-בהירות או קיום ספק סביר באשר לתוכנו - זכאי הבנק ליהנות מאי-בהירות וספק אלה.
הואיל ובחשבון עובר ושב יכול צד לתבוע ממשנהו רק את היתרה של חשבון זה, אם היא לזכותו, ולא כל פריט מפריטי החשבון - הרי כל עוד חשבונו של לקוח הבנק הוא בחובה, אין ללקוח זכות לקבלת כסף כלשהו מהבנק, וממילא אין עומדת לזכותו כל יתרת סכום כסף, אותה יוכל נושהו של הלקוח לעקל.
יוצא, שכשענה הבנק, כפי שענה ללשכת ההוצאה לפועל, ונמנע מלהעביר כספים, נהג כדין: על-פי יתרת החשבון שעוקל, במשך כל התקופה הרלוואנטית לא עמדו לזכות החברה כל כספים בחשבון, הבנק לא היה חייב לה דבר, ועל-כן, עומד לבנק "הצדק סביר", במובן סעיף 48 לחוק, לאי-העברת כספים על-פי צו העיקול.
המחוקק ראה את המצב המשפטי כך, שכל עוד חשבון לקוח בבנק עומד בחובה, אין עיקול תופס לגביו, ומצב זה, שיש בו לפגוע באפשרויות העיקול, ביקש המחוקק לתקן, ככל שנוגע הדבר לגביית כספים על-פי פקודת המיסים (גביה) בלבד {ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2), 673 (1983)}.

שאלה: מה קובעות תקנות ההוצאה לפועל בדבר סדרי הדין בביצוע הליכי עיקול?
תשובה: תקנות ההוצאה לפועל בדבר סדרי הדין בביצוע הליכי העיקול חולשות על כל תהליך העיקול עד למכירת המיטלטלין. קיימת חשיבות רבה בשימת-לב מירבית לדיוקם של הפרטים המופיעים בצו העיקול כמו גם בדרך לנקיטת ההליך הלכה למעשה.
קיימת חשיבות בהקפדה על קיומם של הליכי ההוצאה לפועל בדייקנות ובזהירות. לפי סעיף 21(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל רשאי רשם ההוצאה לפועל, על-פי בקשת הזוכה, לצוות על עיקול מיטלטלין של החייב.
ב- בר"ע 85/90 {א.ו. שמשונית בע"מ בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 90(4), 65 (1990)} נקבע כי במצב דברים זה הקנתה ההחלטה למוציא לפועל סמכות לבצע עיקול בחצריה של החייבת, אך לא בחצרים אחרים. לפיכך מותר היה לבצע את העיקול רק במשרדיה של החייבת בקומה ב' ואסור היה לבצעו בחצריה של המבקשת, המצויים כאמור באותה כתובת בקומת הקרקע.
לא למותר לחזור ולעמוד כאן על חשיבות ההקפדה על קיומם של הליכי ההוצאה לפועל בדייקנות ובזהירות, לפי החוק והתקנות.
חובה זאת מוטלת בעיקר על הזוכה שעליו להקפיד על ציון מדוייק של כתובת המקום שבה נמצאים מיטלטלי החייב שעיקולם נתבקש. אם נמצאים מיטלטלי החייב בחצרים שאינם מוחזקים בידיו על הזוכה לציין זאת בבקשת העיקול בפירוש; אם הוא מבקש כי העיקול יבוצע שם בלי לתת הודעה מוקדמת למחזיק החצרים עליו לצרף תצהיר כמצוות התקנות.
זאת ועוד. אם סברה המשיבה שהמיטלטלין שבחצריה של המבקשת שייכים לחייבת - בהסתמך על כך שהמבקשת מנוהלת על-ידי אשתו של מנהל החייבת - היה עליה לטעון זאת בפירוש ובדרך הראויה. התרשמויותיו של עורך-דין המשיבה, או של המעקלים מטעמה, בשעה שבאו לחצריה של המבקשת, אינן יכולות לבוא במקום סדרי הדין שנקבעו למצבים כאלה. התוצאה היא שעיקול המיטלטלין והוצאתם נעשו ללא סמכות.

שאלה: מתי יש להשתמש בהרמת מסך ההתאגדות?
תשובה: בית-המשפט לא ירשה את ניצולו לרעה את עיקרון האישיות המשפטית לשם הברחת נכסים. ב- ע"א (חי') 4128/96 {הנסיכה מפרץ חיפה בע"מ נ' אלבז פרלה, תק-מח 97(3), 308 (1997)} קבע בית-המשפט כי "אין חולק כי במקרה שבו מנוצל עיקרון האישיות המשפטית של חברה, למטרת תרמית מסוג כלשהו, יתעלם בית-המשפט ממסך ההתאגדות, אם וכאשר תביא התעלמותו לביטול תוצאות התרמית."
ב- ה"פ (י-ם) 688/97 {ש' יוסף בע"מ נ' חוסן פהימה ואח', תק-של 97(2), 1860 (1997)}
קבע בית-המשפט כי על-פי הראיות שהוצגו בפניו, אין מנוס מהקביעה כי המבקשת הוכיחה את טענתה לפיה המעוקלים הם בבעלותה. המבקשת הציגה את מסמכי הרכישה של המעוקלים שנערכו על שמה ואת העתקי השיקים שהיא עצמה הוציאה לצורך רכישתם. חלק מהפריטים נרכשו עוד בשנים 1995-1994.
אכן, מתברר כי המבקשת והחייבת הן חברות שלובות, שבעל המניות העיקרי בהן הוא אותו אדם, ואף ניהלו עסקיהן מאותו המשרד, אך אין די בנתונים אלה כשלעצמם כדי להוות משקל נגד למשקלן של הראיות המצביעות על כך כי מדובר ברכושה של המבקשת בלבד.
יתירה מזאת, לא הובאה כל ראיה על קנוניה בין המבקשת לבין החייבת או על ביצוע מעשי מרמה לצורך התחמקות מתשלום חובה של החייבת לנושיה. פעילותן של מספר חברות מאותו המשרד היא עניין שכיח שאינו מצביע, בהיעדר נתונים נוספים, על כך כי כל החברות שותפות בבעלות בציוד המשרדי שבאותו משרד, גם אם קיימת זהות בין בעלי המניות של אותן חברות.

שאלה: מה דינה של בקשה לביטול עיקול מיטלטלין והחזרתם לחייב, בהיעדר תגובת הצד האחר?
תשובה: ב- בר"ע (חי') 1380/98 {עמידר חברה לשיכון נ' פלורי לביא, תק-מח 99(2), 2474 (1999)}קבע בית-המשפט כי לרשם ההוצאה לפועל אכן יש את הסמכות לבטל הליך ולהורות על החזרת המצב לקדמותו כפי שהיה לפני ביצועו, רק כאשר פסק-הדין בוטל או שונה לאחר שביצועו התחיל או הושלם מכוח סעיף 18(א) לחוק ההוצאה לפועל, אך כאן, לא בוטל או שונה פסק-הדין, מה שמוביל למסקנה כי רשם ההוצאה לפועל חרג מסמכותו במקרה הזה. יתרה מזאת, על-פי סעיף 27(א) לחוק ההוצאה לפועל, אם ציווה רשם ההוצאה לפועל על עיקול מיטלטלין, של החייב ומכירתם, בסמכותו להורות רק על השהיית מכירתם לזמן מוגבל ולא להחזרת אותם מיטלטלין שעוקלו.
רשם ההוצאה לפועל חרג מסמכותו בהחליטו לעכב באופן גורף את ההליכים נגד המשיבה, שכן אין בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב כללי של הליכי ההוצאה לפועל אלא רק להשהייתו של הליך מסויים. המשיבה לא המציאה ערובה כלשהי ורשם ההוצאה לפועל לא נתן כל פטור ממתן ערובה כעולה מהחלטתו.
החייבת לא הגישה בקשה לרשם ההוצאה לפועל להשהיית ההליכים וכאמור לא המציאה ערובה כמתבקש, ורשם ההוצאה לפועל לא פטר אותה ממתן ערובה זו.

שאלה: מה קובעת תקנה 38 לתקנות ההוצאה לפועל?
תשובה: תקנה 38 לתקנות ההוצאה לפועל קובעת את תוכנו של צו העיקול, וסמכותו של מנהל לשכת ההוצאה לפועל כמבצע צו העיקול, וכן את הדרך לביצועו של צו העיקול.

שאלה: מה קובעת תקנה 39 לחוק ההוצאה לפעול?
תשובה: תקנה 39 לתקנות ההוצאה לפועל מחייבת הגשת בקשה נתמכת בתצהיר כאשר הזוכה מעוניין בביצוע עיקול בחצרים שאינם של החייב. על הבקשה לענות על כל מרכיבי התקנה ולהיות נתמכת בתצהיר של המבקש. קיימת חשיבות מירבית בקיום דווקני של התקנה על כל התנאים המפורטים בה. הליך המבוצע שלא על-פי התקנה בטל ומבוטל.

שאלה: מה קובעת תקנה 40 לתקנות ההוצאה לפועל?
תשובה: תקנות 40 עד 44 לתקנות ההוצאה לפועל מפרטות רשימת סמכויות ודרכי פעולה של מנהל לשכת ההוצאה לפועל בבואו לבצע צו עיקול על-פי החלטת רשם הוצאה לפועל. התקנה מקנה למנהל לשכת ההוצאה לפועל או מי שהוטל עליו תפקיד על-ידי ההוצאה לפועל, שיקול-דעת בביצוע צו העיקול ובכלל זאת שיקול-הדעת של השארת המעוקלים במקום הימצאם.
שאלה: מה מידת הכוח שניתן להפעיל בביצוע הליכי ההוצאה לפועל?
תשובה: במידה שיש בתקנה 27(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, כדי להרשות פריצות או שימוש אחר בכוח מעבר למידה הסבירה ושלא בשעת הצורך, סותרת היא את החוק ואין לה תוקף; חובה מוטלת על בתי-המשפט לדאוג לכך, כמיטב יכולתם, שביצוע הליכי ההוצאה לפועל לא יהא עוד כרוך בסכנת נפשות {ע"פ 416/75 מדינת ישראל נ' שמשון נוריאני, פ"ד ל(1), 677 (1975)}.
בית-המשפט קבע כי לפי סעיף 23 לחוק ההוצאה לפועל, רשאי מנהל לשכת ההוצאה לפועל להשאיר את המעוקלים במקום הימצאם או להעבירם למקום אחר, "בתנאים שקבע"; כלומר, מוסמך הוא להשאיר את המעוקלים במקום הימצאם לעת עתה, בתנאי שיהא רשאי להוציאם ולהעבירם למקום אחר כל אימת שירצה.

שאלה: מה מהותו של דו"ח עיקול?
תשובה: דו"ח עיקול הינו "תעודה ציבורית" העומדת בחזקתה כל עוד לא נסתרה {בר"ע (חי') 1348/98 שוורץ יצחק נ' בן-הרוש ראובן ואח', תק-מח 99(2), 1408 (1999); ע"פ 416/75 מדינת ישראל נ' שמשון נוריאני, פ"ד ל(1), 677, 681 (1975)}.

שאלה: האם ריבית או פירות אחרים ייחשבו גם הם למעוקלים?
תשובה: תקנה 47 לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי במקרה ונשאו המעוקלים ריבית או פירות אחרים, ייחשבו גם הם למעוקלים, בתוקף אותו צו עיקול.

שאלה: האם בסמכותו של מנהל לשכת ההוצאה לפועל לבדוק המעוקלים שעוקלו?
תשובה: כן. תקנה 48 לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי כאשר עוקלו מיטלטלין, רשאי מנהל לשכת ההוצאהלפועל בכל עת להיכנס לחצרים ולפתוח כלים שבהם הם נמצאים כדי לבדקם.

שאלה: מה דינם של מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול על-פי סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל ותקנה 50 לתקנות ההוצאה לפועל?
תשובה: תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל הוסיף נכסים שאינם ניתנים לעיקול כגון ציוד רפואי ותרופות {סעיף 22(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל}.
כמו כן, סעיף 22(א)(7) לחוק ההוצאה לפועל, שנוסף בתיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל, קובע כי המיטלטלין הבאים, אינם ניתנים לעיקול והמתוארים בתוספת חמישית לחוק ההוצאה לפועל. ואלה הם: מחשב אישי ומדפסת למעט מערכת מחשבים; מכשיר טלויזיה או מכשיר רדיו, לפי בחירת החייב; מכשיר טלפון נייח או טלפון נייד; מכונת כביסה.
בשים-לב, כי סעיף 22(ה) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי רשם ההוצאה לפועל רשאי, מיוזמתו או על-פי בקשה, לקבוע כי אין לעקל מיטלטלין מסויימים, אף אם אינם מנויים בסעיף 22(א) לחוק, וכל זאת אם מצא רשם ההוצאה לפועל כי התמורה הצפויה ממכירתם איננה מצדיקה את הפגיעה החמורה שתיגרם עקב עיקולם לחייב או לבני משפחתו הגרים עמו.

שאלה: מהו נכס הניתן לעיקול?
תשובה: "נכס", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל. אין מדובר ב"צפיה" שאינה ניתנת לעיקול, אלא אם כן עילתה כבר נתגבשה השאלה מתי הופכת צפיה לנכס שאפשר לממשו אינה נקיה מספקות ותלויה בנסיבות המקרה; אף האבחנה עצמה בין צפיה לנכס מעוררת קשיים ניכרים וראויה היא לבדיקה חוזרת {ע"א 3553/00 יששכר אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ, תק-על 03(1), 609 (2003)}.
חוב או זכות שבידי אדם אחר ואשר זמן פרעונם טרם הגיע, רק חוב או זכות במשמע שעילתם כבר באה לעולם. הזכות לשכר עבודה, אף אם זמן פרעונו של השכר הוא רק לאחר עשיית העבודה לעתיד לבוא, ניתנת לעיקול, אם כבר קיים חוזה עבודה אשר ממנו צומחת ועל פיו כבר קיימת הזכות. הוא הדין בזכות למזונות, המשתלמים רק כעבור זמן. מה שאין כן לגבי זכויות או חובות שעילתם תלויה בחוזה או התקשרות אחרת אשר טרם נעשו: "התקוה או הציפיה שיווצר חוב בעתיד עקב חוזה שאולי ייעשה... אך טרם נעשה, אינה ניתנת לעיקול" {זוסמן, על סדרי הדין האזרחי (מהדורה ג'), סעיף 465, עמ' 428}.
הזכות לדמי מפתח תקום למבקשים אם ייעשו חוזים להעברת דירותיהם או להחזרתן לבעלי ביתם; כל עוד לא נעשו חוזים אלה והם יושבים לבטח בדירותיהם, הרי הזכות לדמי מפתח אינה אלא "תקוה או ציפיה" בעלמא, "זכות" שלא באה עוד לעולם – וזכות עתידה מעין זו אינה ניתנת לעיקול {בר"ע 232/75 יוסף ו-עמרם אטבה נ' דן רצבי, פ"ד ל(1), 477 (1975)}.

שאלה: מהן המטרות של סעיפי הפטור?
תשובה: המטרה התחיקתית של כל סעיפי הפטור היתה לפטור מעיקול רק מיטלטלין החיוניים לחייב והנחוצים לשימושו האישי. סעיף 22(א) לחוק ההוצאה לפועל, בנוסחו המקורי פטר מעיקול ארבע קטיגוריות של מיטלטלין: צרכי אוכל כדי מחיית החייב ובני משפחתו הגרים עימו, לתקופה של שלושים יום (פסקה (1)); מערכות בגדים, מיטות ומיטלטלין אחרים שהם צרכים חיוניים לחייב ולבני משפחתו הגרים עימו (פסקה (2)); דברים הדרושים כתשמישי קדושה לחייב ולבני משפחתו הגרים עימו (פסקה (3)) וכלים, מכשירים, מיטלטלין אחרים ובעלי חיים שבלעדיהם אין החייב יכול להתקיים ובלבד ששוויים אינו עולה על סכום שנקבע בתקנות. בשנת התשל"ה הוספה לסעיף האמור פסקה (5) בה נאמר: "(5) כלים, מכשירים, מכונות, מיטלטלין אחרים ובעלי חיים, השייכים לנכה והנחוצים לו לשימושו האישי בגלל נכותו;".
חוק ההוצאה לפועל, אשר בא במקומו של חוק ההוצאה לפועל הזמני העותומני, והוראות חוק נוספת שהתייחסו להוצאתם לפועל של פסקי-דין, נועד בעיקרו ומעצם טיבו להעמיד לרשותו של הציבור מנגנון, שבאמצעותו יוכל בעל דין שזכה בערכאות לממש את פסקי-הדין שניתנו לטובתו על-ידי בתי-המשפט כנגד מי שחוייב בדין.
מנגנון זה ראוי לו שיהיה יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפה, כשנגד עיניו של המוציא לפועל, בראש ובראשונה - הזוכה, שחשוב הוא שיבוא עד מהרה, למימוש זכויותיו כנגד החייב.
אכן, כך בנוי החוק, זו תכליתו ולמימוש תכלית זו נקבעו רוב רובן של ההוראות וההסדרים המפורטים בחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו.
עם זאת ראה המחוקק נגד עיניו גם את החייב הנדרש למלא אחר פסק-דין, אך בשל מצבו הסוציאלי מתקשה הוא לעשות כן. כמו-כן ביקש המחוקק שלא לגרום לכך שבהפעלת מנגנון הגביה לטובת הזוכה, יהפוך החייב לחסר כל ונטל על החברה {ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברהם פישמן, פ"ד מא(1), 369 (1987)}.

שאלה: מהם נכסים פטורי עיקול על-פי ההלכה הפסוקה?
תשובה: ציפיה שיופקדו כספים בחשבון החייבת בעתיד, אינה ניתנת לעיקול {ע"א (חי') 4050/97 בנק לאומי לישראל נ' ס.מ.ק עאבד בע"מ, תק-מח 97(3), 535 (1997)}; זכותו של יורש בנכס מסויים מנכסי העזבון אינה ניתנת לעיקול, כל עוד לא חולק העזבון, משמע, המדובר בעיקול על זכות שטרם באה לעולם {ע"א 110/89 הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקאי נ' ישראל גלבוע, פ"ד מו(3), 638 (1992)}; משנעשה צו עיקול סופי לאחר שצד זכה בתביעתו העיקרית ולא הוגש על פסק-הדין ערעור, אין תקומה עוד על חלקו של יורש בפני עיקול כל עוד לא חולקה הירושה {המ' (נצ') 1735/98 איאד אבו זהיה נ' ראיף אניס חנות, תק-מח 99(1), 3422 (1999)}; אין מקום להטיל עיקולים על מחצית מחלקו של הבעל בבתי המגורים, כאשר אלה רשומים ממילא בלשכת רישום המקרקעין על-שם שני בני הזוג {רע"א 4135/90, 4078 נחום פלג נ' פנינה פלג, פ"ד מה(2), 111 (1991)}; דמי מפתח עתידיים של דירות מגורים איננה ניתנת לעיקול. כחריג לעיקרון זה, דמי מפתח עתידיים של בתי-עסק ניתנים לעיקול משום האפשרות הגדולה יותר למימושם {רע"א 134/88 חסיד לוי נ' יוסף כקשור, פ"ד מב(4), 198 (1988); ע"א 200/69 ברר נ' כונס הכנסים, פ"ד כג(1), 763 (1969)}; כל עוד לא נעשה חוזה להעברת דירה, הרי הזכות לדמי מפתח אינה אלא תקווה או ציפיה בעלמא, ואין זו זכות הניתנת לעיקול {בר"ע 232/75 יוסף ועמרם אטבה נ' דן רצבי, פ"ד ל(1), 477 (1975)}; ניתן לשעבד זכות לדיירות מוגנת, ועיקול פירושו הוא שדמי המפתח אשר ישולמו אם וכאשר יפונה המושכר, ישמשו מקור לפרעון החוב המובטח על-ידי השיעבוד; זכות הניתנת לשיעבוד היא גם בת-עיקול {ר"ע 416/86ב אבנר דנוך נ' נעמי עמר ואח', פ"ד מ(3), 775 (1986)}; נכסי האישה וזכויות הבעל בהם "נשרו" מענייני הנישואין, ושוב אין להכניסם אל תחת כנפי ענייני הנישואין בדלת האחורית של הטלת עיקול {בג"צ 185/72 ליסה גור נ' בית-הדין הרבני האיזורי ואח', פ"ד כו(2), 765 (1972); בג"צ 202/57 אסתר סידיס נ' הנשיא וחברי בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד יב 1528 (1958)}; לדייר מוגן לא ניתנת זכות בת-עיקול לדמי מפתח, כל עוד לא עשה חוזה להעברת המושכר לאחר {ע"א 342/79 יפה בלסקי נ' אמריקן ישראל הולדינגס בע"מ, פ"ד לה(2), 729 (1981)}.
ב- בר"ע (י-ם) 3264/97 {מלי (מזל) סיטון נ' אירנה גוליצקי ואח', תק-מח 97(3), 2149 (1997)} קבע בית-המשפט כי אין לעקל כספי סיוע לצורך שכר דירה, הניתנים לאוכלוסיה נזקקת שכן, המדינה מבקשת לסייע לדלי אמצעים, למען לא יישארו ללא קורת גג, אולם אין היא מכוונת לסייע להם לסילוק חובותיהם. אם כספי הסיוע יחולטו לטובת חובות הנזקק, פשיטא שתכלית הסיוע תסוכל, הלה ישוב להישאר ללא מקום מגורים, ואף אם יזכה שוב לסיוע, למען לא ידור ברחובות, יחולט גם הסכום הנוסף לטובת הנושים וחוזר חלילה, עד שהציבור יכסה את כל חובותיו או אם יופסק הסיוע, יוותר הלה חסר דיור, לו ולבני משפחתו. תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת, עת אין לשלול מאדם חסר אמצעים את הזכות המינימאלית לקורת גג, בזמן שהציבור - באמצעות רשויות הסעד והרווחה - סבור שראוי ונכון לסייע לו בדבר, אולם לא לשם סילוק חובותיו ושיפור מצבו הכלכלי. יש להבחין, אם כן, בין סיוע כללי לאדם, לבין סיוע נקודתי לנושא מסויים, שאין נעוצה בו כוונה של קיפוח הנושים.

שאלה: מהם הנכסים הפטורים מעיקול מכוח הוראת הדין?
תשובה: ראה סעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958; חוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982; סעיף 19 לחוק עיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר, התשל"ב-1972; סעיף 16 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל-1970; סעיף 18 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972; סעיף 11 לחוק נכי רדיפות הנאצים, התש"ז-1957; סעיף 11 לחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996; סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.

שאלה: מה דינו של סעיף 50(א)(1) לחוק ההוצאה לפועל לעניין נכסים פטורים מכוח הדין?
תשובה: ב- ע"א 711/84 {בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברהם פישמן ואח', פ"ד מא(1), 369 (1987)} קבע בית-המשפט, בקבלו את הערעור, כי חוק ההוצאה לפועל נועד בעיקרו ומעצם טיבו להעמיד לרשותו של הציבור מנגנון, שבאמצעותו יוכל בעל דין שזכה בערכאות לממש את פסקי-הדין שניתנו לטובתו על-ידי בתי-המשפט כנגד מי שחוייב בדין.
מנגנון זה ראוי לו שיהיה יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית, כשנגד עיניו של המוציא לפועל, בראש ובראשונה - הזוכה, שחשוב הוא שיבוא עד מהרה, למימוש זכויותיו כנגד החייב.
עם זאת ראה המחוקק נגד עיניו גם את החייב הנדרש למלא אחר פסק-דין, אך בשל מצבו הסוציאלי מתקשה הוא לעשות כן. המחוקק ביקש שלא לגרום לכך שבהפעלת מנגנון הגביה לטובת הזוכה, יהפוך החייב לחסר כל ונטל על החברה. מכאן מספר הוראות, שבסיסן הרעיוני הוא סוציאלי במהותו, אשר נקבעו אף הן בחוק הנ"ל ועניינן התחשבות במצב החייב. למשל, פרק ב' בנושא עיקול מיטלטלין. על-פי סעיף 21 לחוק וסעיפים נוספים שבפרק זה, רשאי רשם ההוצאה לפועל לצוות על עיקול מיטלטליו של החייב, להיכנס לחצריו של זה, להוציא את המיטלטלין ובהמשך למכרם לצורך מימוש החוב.
אולם, מיד לצד סעיף זה בא סעיף 22 הקובע אילו מיטלטלין אין מעקלים אותם.
כך, למשל, גם בעיקול נכסי החייב אצל צד שלישי. על-פי סעיף 43 רשאי רשם ההוצאה לפועל לצוות על עיקול כלל נכסי החייב או על עיקול נכס מסויים מנכסיו, הנמצאים בידי צד ג'. אך, כבעיקול מיטלטלין אצל החייב, כן גם כאן ראה המחוקק לקבוע את ההוראה שבסעיף 50(א) לחוק ההוצאה לפועל המפרטת אילו הם הנכסים שבידי צד ג' שאין לעקלם או שעיקול כללי על נכסי החייב אינו תופס לגביהם. סעיף זה מתכוון, בין היתר, לסכומי מינימום מסויימים שבידי הצד השלישי המהווים חלק מתוך שכרו של החייב - שכר המגיע לו ממעבידו ובסכום שהוא הכרחי וחיוני למחייתו, לבל יסבול חלילה מחסור וחרפת רעב.
לאור תכלית החוק, יש לקרוא ולפרש את סעיף 50(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל. אין מחלוקת על כך, כי אין מעקלים שכרו של עובד בשכר אשר פרושה עליו הגנת חוק הגנת השכר.
על-פי סעיף 8(א) לחוק הגנת השכר, סכום מסויים משכר העבודה של העובד אינו ניתן לעיקול, להעברה או לשיעבוד בכל דרך אחרת. לפיכך, אילו היה החייב עובדו של המערער ואילו היו הכספים שעיקולם נדרש מאת המערער בגדר שכר שהמערער חייב בתשלומו לחייב, בהיותו מעבידו, כי אז סכום זה, בגבולות שנקבעו בחוק, לא היה ניתן לעיקול. המערער היה צודק אז באי-העברת סכום זה למשרד ההוצאה לפועל, כפי שנדרש.
נשאלת השאלה מדוע ישפר חלקו של עובד בשכר משל אזרח העומד ברשות עצמו ומשתכר כעצמאי. הרי ראינו כי המחוקק ביקש מטעמים סוציאליים נאותים למנוע מצב שחייב, אשר מצווה אמנם למלא אחר פסק-דין שניתן נגדו, יגיע לכדי מחסור עד שלא יוכל לקיים את עצמו ואת בני ביתו ברמה המינימלית הנדרשת. המחוקק ביקש להעמיד במישור אחד את החייב שהוא עובד בשכר שכספיו לא יעוקלו משום שהם שכר המגיע לו ממעבידו, וזאת מכוח הוראות חוק הגנת השכר, ואת אותו אדם המתפרנס בכוחות עצמו, שחוק הגנת השכר אינו פורש הגנתו עליו. במטרה זו נקבעה ההוראה שבסעיף 50(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל.
מסקנה זו עולה ומתבקשת מהוראת סעיף 50 לחוק בכללותה, היא עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק ומגשימה את תכליתו, והיא תואמת את דברי ההסבר לחוק.
לפיכך, יש לומר כי דין אחד לעובד בשכר שנכס משלו (שכרו) אין לעקלו מכוח סעיף 50(א)(1) לחוק ועובד עצמאי שכספים מסויימים המגיעים לו מצד שלישי, לא יעוקלו מכוח סעיף 50(א)(3) לחוק.

שאלה: אילו קשיים נובעים מפירוש סעיף 50(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל?
תשובה: נובע מהפירוש האמור, כי סעיף 50(א)(3) לחוק מעניק הגנה לחייב לא רק לגבי סכום בגובה של "מינימום השכר" על-פי חוק הגנת השכר המצוי בשליטתו של "צד שלישי" אחד, אלא שכל "צד שלישי" חייב לשמור על אותו סכום מתוך כספי החייב הנמצאים ברשותו, ושאסור לו להעביר סכום זה אל משרד ההוצאה לפועל. משמע, שאם חייב מחזיק בחשבונות בבנקים שונים, אזי יזכה לאותו פטור מעיקול אפקטיבי לגבי כל אחד מאותם חשבונות. זאת ועוד: אין פקידי הבנק, אשר בו ישנו לחייב חשבון, יכולים לדעת, אם בעל החשבון איננו עובד שכיר אצל מעביד, אשר גם מחובתו לפרוש את הגנתו על ה"שכר המינימאלי". משמע שהעובד השכיר זוכה להגנה על-פי סעיף 50(א) גם לגבי הסכום המתאים מתוך שכר עבודתו, וגם לגבי כל אחד מחשבונותיו בבנקים. אין להניח, שבמסגרת כוונתו להשיג מטרה אנושית-סוציאלית, רצה המחוקק להבטיח לחייב הגנה מרחיקת לכת שכזאת.
סעיף 8(א) לחוק הגנת השכר (וסעיף 50(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל המפנה אליו) קובע את מינימום השכר או הכספים המוגנים בפני עיקול, על-פי הרכב משפחתו של החייב. מצבו המשפחתי של חייב שהוא "עובד" ידוע בדרך-כלל למעבידו, ובהתאם לכך יכול המעביד לחשב את שכר העבודה המוגן של עובדו. לעומת זאת, המידע בדבר מצבו המשפחתי של חייב אינו נמצא תמיד בידי הצד השלישי, ובענייננו, בידי הבנק שבו מתנהל חשבונו של החייב.
נראה לפיכך, כי על המחוקק או מחוקק-המשנה לתת את דעתם על הקשיים הנ"ל ולמצבים המגוונים העשויים להתעורר בחיי הכלכלה היום-יומיים, ולקבוע הסדרים נאותים, אשר מגמתם מחד לשמור על המטרה הסוציאלית שסעיף 50(א) לחוק הנ"ל בא להבטיחה, ומאידך גיסא לוודא שרצונו הלגיטימי של בעל החוב לגבות את הכסף המגיע לו מהחייב בדרך נוחה ואפקטיבית לא יסוכל ויושם לאל.

שאלה: האם כשמדובר בנכה, אין לפטור מעיקול מכונית נכים יקרת ערך השייכת לו, אם אפשר להתאים לצרכיו החיוניים כנכה מכונית זולה יותר?
תשובה: ב- ע"א 2886/92 {כתבי שלמה נ' אלגוב יפתח, תק-על 93(2), 1971 (1993)} המערער הוא נכה צה"ל ובבעלותו מכונית נכים מסוג מרצדס. במסגרת הליכי הוצאה לפועל שהתנהלו כנגד המערער עוקלה המכונית ונתמנה כונס נכסים לצורך מכירתה. בקשתו של המבקש לביטול העיקול נדחתה בלשכת ההוצאה לפועל. בינתיים שולם החוב ותיק ההוצאה לפועל נסגר אך קיימת מחלוקת בין בעלי הדין לגבי הוצאות האחסנה שהוצאו על-ידי הכונס.
לעניין זה נתבקש בית-המשפט המחוזי על-ידי המערער, בגדר בקשת רשות לערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל, להחליט בעניין חוקיות העיקול. בית-המשפט המחוזי נמנע מלהחליט בשאלת הוצאות האחסנה וגם סירב להתייחס לשאלה האם יכול המערער כנכה להסתפק בהחזקת מכונית זולה יותר בבעלותו; עם זאת, הוא סבר שהעניין טעון בירור ו"אין ספק שבזמן מימוש במסגרת הוצאה לפועל יהיה על רשם ההוצאה לפועל לגרום לכך שהמבקש לא יישאר ללא רכב".
שאלה זו נתעוררה לאחר שהמשיב ביקש לברר את האפשרות שמא יוכל המערער להסתפק במכונית זולה יותר מהמכונית בה הוא מחזיק. משום כך נדחתה הבקשה לרשות לערער. בערעור זה עולה השאלה, האם רשאי רשם ההוצאה לפועל לבחון בגדר בקשה למתן צו עיקול או למינוי כונס נכסים את מידת נחיצותה של המכונית נשוא העיקול לנכה, ואם קיימת אפשרות שהנכה יסתפק במכונית זולה יותר.
בית-המשפט קבע כי אין חולקין על כך שמיטלטלין הפטור מעיקול גם פטור ממכירתו על-ידי כונס נכסים. הלכה פסוקה היא, שיש בהליכי ההוצאה לפועל כדי לאזן בין אינטרס הנושה לממש פסק-דין שניתן לטובתו לבין אינטרס הציבור שלא יהפוך החייב לחסר כל ולנטל על החברה, ומכאן הפטורים שנקבעו בדין על עיקול מיטלטלין. המטרה התחיקתית של כל סעיפי הפטור היתה לפטור מעיקול רק מיטלטלין החיוניים לחייב. בסעיף 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל, דייק המחוקק וכלל בגדר הפטור רק מיטלטלין הנחוצים לחייב לשימושו האישי; אפילו נותר בעניין זה ספק, ברור מתולדות החקיקה שחברי הכנסת שאפו להחיל את הפטורים הכלולים בסעיף 22, רק לצרכים חיוניים של החייב. הרעיון האמור הוא בעל תחולה אוניברסלית. אכן, גם כשמדובר בנכה אין לפטור מעיקול מכונית נכים יקרת ערך השייכת לו אם אפשר להתאים לצרכיו החיוניים כנכה מכונית זולה יותר. במקרה דנן לא חיווה בית-המשפט המחוזי את דעתו אם אפשר היה להמיר את העיקול על המכונית נשוא הערעור בעיקול על מכונית אחרת, אלא קבע שהעניין טעון בירור. במסקנתו זו אין כל פגם. הערעור נדחה.

שאלה: האם קיימת אפשרות לעקל פיצויי פיטורים?
תשובה: לאור לשונו החד-משמעית של סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, אין כספי פיצויים ניתנים לעיקול אלא בנסיבות שתוארו בסעיף 26(א)(1) סיפא לחוק פיצויי פיטורים {ב"ש (חי') 1090/96 ירון אורון נ' אסתר אורון, תק-מח 96(3), 1128 (1996)}.
ב- בר"ע (חי') 1378/97 {עויסאת עסאם נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 98(2), 548 (1998)} קבע כב' השופט ס' ג'ובראן כי מטרת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים היא למנוע מצב שכספים מופקדים יעוקלו על-ידי נושים של המעביד ובכך לא יוותרו כספים לשלם לעובדים כשיסיימו את עבודתם אצלו. לו רצה המחוקק להגן על הכספים מפני עיקול מצד נושי העובד {עיקול שאינו אפשרי כאשר הכספים מופקדים, שאז הכסף עדין אינו מגיע לעובד, שזכאי לכספים רק עם פיטוריו} היה קובע שפיצויי פיטורים באשר הם מוגנים מעיקול. לפיכך, קבע כי החלטתו של רשם ההוצאה לפועל מנומקת ומבוססת היטב, וכי אין מקום להתערב בה.
נדגיש כי סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים נועד להגן על כספים שהפקיד המעביד למטרת תשלום פיצויי פיטורים לעובדים, מפני נושיו של המעביד, ולחסום את הדרך בפניהם מלשים ידיהם על כספים אלה, והוא לא נועד להגן על העובדים מנושיהם הם.

שאלה: האם צו עיקול שהוטל על קרן תגמולין אינו תופס לגבי המוטב לקרן לאחר פטירת החבר גם אם המוטב אינו יורש הנפטר?
תשובה: ב- ת"ח 2/3/28 {כהן ציון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-גל 98(4), 6 (1998)} נפסק מפי המשקם עורך-דין י' יולוס כי משפקעה זכותו של החייב, עם מותו, לקבל הכספים שהופקדו בקופת התגמולים ומשמורה סעיף 147 לחוק הירושה כי כספים אלו אינם נכנסים בגדר העזבון - ובכך נמנעת תחולה של חובות העזבון על אותם כספים - הרי שהבנק שוב אינו יכול לגבות את חובו מתוך כספים אלו והעיקול שהוטל אינו יכול לשנות תוצאה זו. במילים אחרות העיקול אינו יכול להוביל לתוצאה לפיה, למרות שאין תחולה של חובות העזבון על הכספים האמורים והכספים אינם בגדר העזבון, יוכל הבנק להיפרע מכספים אלו. אם תאמר כך הרי שהוקנתה הלכה למעשה למעקל זכות מהותית בנכס, מה שאין כן. בנסיבות אלו בית-המשפט סבר כי יש מקום לבטל את צו העיקול.

שאלה: האם ניתן לעקל מיטלטלין הנדרשים לצורך עבודתו של תאגיד?
תשובה: הפטורים הקובעים בסעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל אינם נוגעים כלל בתאגיד. כלומר, הוראות סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל אינן חלות על תאגיד {בר"ע (נצ') 1243/04 רחובות הצפון בניין ופיתוח בע"מ נ' מוטל מירון בע"מ, תק-מח 05(1), 4015 (2005)}.

שאלה: כיצד על זוכה לנהוג במכירת מעוקלים על-פי סעיף 27 לחוק ההוצאה לפועל?
תשובה: לאור האמור בסעיף 27 לחוק ההוצאה לפועל היה על זוכה לדאוג למכירת משכון תוך 14 יום מיום שהגיע לידיו. כאשר צד לא דאג למכירת המשכון תוך 14 יום מיום שנתפס - כפי שמורה סעיף 27 לחוק ההוצאה לפועל הנ"ל - חטא. וגם אם לא ניתן היה לעמוד במועד שצויין בסעיף 27 - חטא בכך שלא מכר את המשכון בזמן סביר כמצוות סעיף 41 לחוק החוזים.
בנוסף למתחייב מהוראות סעיף 27 לחוק ההוצאה לפועל ומסעיף 41 לחוק החוזים, ניתן ללמוד מפסיקת בתי-המשפט בעניינים אחרים, דומים, שעל צד כזה להזדרז ולמכור את המשכון בזמן סביר ולא להמתין 15 חודשים לדוגמה.
כאשר צד כאמור לא התנהג בתום-לב וגם לא בדרך מקובלת למימוש המשכון ובכך הפר את הוראת סעיף 39 לחוק החוזים, התשל"ג-1973, רואים אותו כצד לחוזה: ש"לא קיים חיובו כלל" {ע"א (ב"ש) 54/95 בנק המזרחי המאוחד נ' חוצבי אילת, תק-מח 95(3), 1532 (1995)}.
תקנות ההוצאה לפועל מקיימות מנגנון סטטוטורי למימוש נכסים הקיים בתחום ההוצאה לפועל. בתחום המיטלטלין, מכירות תקנות ההוצאה לפועל, שתי שיטות מכירה:
המכירה הפומבית והמכרז. המכירה הפומבית נעשית באמצעות פרסום מוקדם לציבור (תקנה 54 לתקנות ההוצאה לפועל). לפני מועד המכירה נערכת שומה של ערך המיטלטלין, ובמעמד המכירה מכריז מנהל המכירות על מחיר המיטלטלין לפי השומה והם נמכרים למרבה במחיר, ובלבד שהמחיר המוצע לא יפחת ממחיר השומה (תקנה 55 לתקנות ההוצאה לפועל). אם היתה ההצעה הגבוהה ביותר נמוכה ממחיר השומה, תועבר ההצעה לאישור רשם ההוצאה לפועל. עד שלא אישר רשם ההוצאה לפועל את המכירה לפי ההצעה האמורה, אם נמצא מי שהצעתו עולה על אותה הצעה, ייתן המציע ערבון, ומנהל המכירות יזמין את שני המציעים לצורך תחרות ביניהם (תקנה 56 לתקנות ההוצאה לפועל). הקונה במכירה פומבית מקבל ממנהל המכירות אישור על מכירת המיטלטלין (תקנה 60 לתקנות ההוצאה לפועל). אם המיטלטלין הם נכסים שערכם קבוע בשוק, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות במקום המכירה הפומבית על מכירתם לפי ערכם בשוק (תקנה 57 לתקנות ההוצאה לפועל).
אשר לשיטת מכירת מיטלטלין במכרז קובעות תקנות ההוצאה לפועל את הכללים האלה: מופצת בציבור חוברת מכרזים ובה פירוט המיטלטלין העומדים למכירה. הצעות מוגשות במעטפות סגורות ובסודיות (תקנה 61ה לתקנות ההוצאה לפועל). נערכת שמאות לגבי כל פריט והשומה נשמרת בסודיות. במועד שנקבע נפתחת תיבת המכרזים, ההצעות נבדקות מבחינת התאמתן לשומה, ובעל ההצעה הגבוהה ביותר מוכרז קונה של אותו פריט, ובלבד שהצעתו אינה נופלת מהערכת השומה. אם היתה ההצעה הגבוהה ביותר פחותה מסכום השומה, מוצאים המיטלטלין למכירה חוזרת עד למקסימום של שלוש מכירות, אך ניתן גם לאשר מכירה של הצעה נמוכה מהשומה. כאשר שילם קונה את כל הסכום המגיע ממנו, נמסרים לו המיטלטלין וניתן לו אישור מכירה (תקנה 61ה לתקנות ההוצאה לפועל).
בית-המשפט אף הרחיק לכת בגישתו המגוננת על הקונה בנוקטו את הדעה כי בהליכי הוצאה לפועל, אם חייב פורע חוב לנושה בכל עת שהיא עד להעברת רישום הנכס על-שם הקונה, הרי גם אז, לאחר מתן הכרזת הקונה, לא יהיה בכך כדי לבטל את מכירת הנכס לו. הנימוק הוא בכך כי הדבר עלול להסב נזקים כבדים לקונה שלא באשמתו, ופירוש אחר עלול להביא לידי כך כי "כל אדם השומר נפשו יתרחק מהשתתפות במכירות בהוצאה לפועל, ובסופו של דבר יסבלו מכך החייבים, שנכסיהם יימכרו במחירים ירודים, בהיעדר חוג קונים מתאים" {ע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ, פ"ד כו(1), 793 (1972); ע"א 569/71 סודאי נ' עודה, פ"ד כו(2), 281 (1972)}.

שאלה: האם מוסמך רשם ההוצאה לפועל לבטל את החלטתו בדבר הכרזת הקונה, שניתנה לפי תקנה 55(ב) לתקנות ההוצאה לפועל ולפתוח את המכירה מחדש, באם הוצע לאחר מתן ההחלטה מחיר העולה על זה שהציע אותו הזוכה בתחרות?
תשובה: רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך להורות על מכירה חדשה אחרי שהחליט סופית להכריז מציע כקונה {ע"א 555/71 אסתר אמסטרדמר נ' יוסף מוסקוביץ, פ"ד כו(1), 793 (1972)}.

שאלה: האם תשלום החוב על-ידי החייב לנושה אחרי שניתנה החלטה בדבר הכרזת הקונה לפי תקנה 55(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, גורר אחריו הפסקת פעולות ההוצאה לפועל וכתוצאה מכך מתבטלת זכות הקונה לקבל את העברת המקרקעין?
תשובה: כל עוד המכירה לא הושלמה על-ידי העברת הנכס על-שם הקונה, הזכות בידי החייב לפרוע את חובו לנושה, ואם עשה כן מתבטלות פעולות ההוצאה לפועל. אומנם אין הוראה מפורשת בחוק ההוצאה לפועל ובתקנות ההוצאה לפועל כי תשלום החוב מפסיק את הליכי ההוצאה לפועל, אך דבר זה מובן מאליו, כמושכל ראשון. סימוכין לדעה זו מצאנו בסעיף 8(ב) לחוק ההוצאה לפועל, לפיו רשאי רשם ההוצאה לפועל לא לנקוט בהליך מסויים, אם ניתן לבצע את פסק-הדין בהליך חמור פחות.
כלומר, יש מסכות מכללא לרשם ההוצאה לפועל להפסיק כל הליך שטרם הגיע לסיומו אם החייב משלם את חובו וזאת גם בלי שתהיה כל הוראה מפורשת בחוק {ע"א 569/71 נעים סודאי נ' עבדול ג'וואד עודה, פ"ד כו(2), 281 (1972)}.

שאלה: מה דין ספק בבעלות במיטלטלין המעוקלים על-פי סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל?
תשובה: על המבקש סעד הצהרתי לשם הוכחת בעלותו ולשם סתירת החזקה הקבועה בסעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, רובץ נטל ההוכחה, ומשלא עשה כן, לא עמד במידת ההוכחה הדרושה.
הוראה זו מאפשרת לראות מיטלטלין שעוקלו כנכסי חייב, ונטל ההוכחה בעניין זה מועבר, כאמור בסעיף, בהתאם לנסיבות הספציפיות. באשר למכוניות, למשל, שלגביהן מתנהל רישום על-פי דין נקבע כי הרישום במרשם משרד הרישוי הוא דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי. מכאן נטען כי הנטל על החייב או על הבעלים הרשום. יש הסוברים כי יש להחיל את הדין בדומה למקרקעין אף על מיטלטלין. מכל מקום כשמתנהל מרשם אותות המירמה כפי שתוארו לעיל יפה כוחם גם כאן.
הפסיקה קובעת כי כאשר באים לתת פסק-דין הצהרתי יש לבדוק האם תובע הסעד מוכיח קיומם של התנאים הבאים:
א. כי בידו הזכות, שתינתן לו הצהרה כמבוקש, או כי נתקיים "מצב" שעליו הוא מבקש להצהיר.
ב. כי מן הראוי "לשריין" אותה זכות - או אותו מצב - על-ידי מתן פסק-דין שישתיק כפירה והכחשה בעתיד, עקב מעשה-בית-דין, שיווצר כתוצאה מפסק-הדין, ובלבד שאין נסיבות המניעות את בית-המשפט שלא להיעתר לו {ע"א 656/79 גרינפלד נ' קירשן ואח', פ"ד לו(2), 309, 316 (1982); ע"א 2447/93 מעיוף נ' אברהים ואח' פ"ד מח(5), 206, 210 (1994)}.
המגמה היא לתת סעד הצהרתי ביד נדיבה ככל האפשר ובלבד שהשאלה המוצגת אינה אקדמית גרידא, ולתובע יש עניין ממשי בפתרונה כדי להסדיר את היחסים בינו לבין הנתבע. בית-המשפט אף רשאי לתת סעד הצהרתי בנוסח שונה משנתבקש.
משרד רשום אצל רשם החברות אינו בהכרח ראיה למקום עסקיה של החברה. משרד רשום חשיבותו היא כמען למסירת דברי דואר, ובדרך-כלל הוא גם מקום עסקיה של החברה. בדרך-כלל אך לא תמיד.
כאשר צד מנסה לייחס לחשבונית המס להוכחת בעלותו במיטלטלין, על החשבונית להיות מפורטת דיה {המר' (י-ם) 830/96 ימית אבטחה וניהול נ' הארגון הארצי, תק-של 97(2), 100 (1997)}.

שאלה: מה דין חוזה למראית עין לפיו נרשם המבקש כמי שמבצע את הזמנת ורכישת מוצרי החשמל כשבפועל בוצעה הרכישה על-ידי הוריו וזאת על-מנת לאפשר להוריו של המבקש להימלט מנושים המבקשים לגבות את חובותיהם?
תשובה: ב- המ' (קריית גת) 569/96 {צחי אמסלם נ' שמיר חב' לביטוח בע"מ, תק-של 97(2), 1398 (1997)} קבעה כב' השופטת ר' ברקאי, בדחותה את התביעה, כי גם אם אכן נרכש הציוד החשמלי והוא נמצא בדירת הורי המבקש, הזמנת הציוד הנ"ל נעשתה על שמו של המבקש כחוזה למראית עין, ולו רק כדי לאפשר להוריו של המבקש להימלט מחובות הנושים. המבקש לא הציג בפני תלושי שכר עובר לרכישת המוצרים, היכולים ללמד על יכולתו הכלכלית לממן את רכישת המוצרים הנ"ל. המבקש ביצע רכישות אלו זמן קצר לאחר שחרורו מצה"ל וספק אם יכול היה לממן רכישות אלו בעצמו. המבקש אף הודה בפני בית-המשפט כי כל ציוד החשמלי לגביו מבקש הוא סעד הצהרתי משמש את הוריו בדירתם בקריית-גת, וכי כיום מתגורר הוא באילת בדירתו העומדת לרשותו על-ידי מעבידו. גם אם אכן רכש את מוצרי החשמל על פניו ביצע רכישה זו עבור הוריו ולשימושם האישי. המבקש הודה כי פרט לרכוש זה אין להוריו ציוד חשמלי נוסף ואין ספק כי נועד הוא לשימושם האישי בלבד.

שאלה: האם הרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי?
תשובה: ב- ת"א 21981/01 {פארס מרלין נ' שחאדה אליאס, פדאור 02(8), 365 (2002)} קבע כב' השופט י' וגנר כי הרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי אולם עם זאת בהתאם לסעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל על הנתבע 2 הטוען כי הרכב בבעלות הנתבע 1 הנטל עליו להראות זאת למרות הרישום האמור. במקרה הנדון, לא הצליח הנתבע 2 להרים את הנטל ולשכנע את בית-המשפט כי הבעלות ברכב עומדת בסתירה לרישום במשרד הרישוי וכי רכב זה שייך לנתבע 1.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עיקול מיטלטלין