צווי הבאה וצווי מאסר

שאלה: אימתי ניתן להזמין את החייב לבירור?
תשובה: כאשר הומצאה לחייב אזהרה כאמור בסעיף 7(א) לחוק ההוצאה לפועל, רשאי רשם ההוצאה לפועל כעבור 30 ימים מיוזמתו או לבקשת הזוכה, להזמין את החייב לבירור, במועד שייקבע, בהתקיים אחד מאלה: החייב לא שילם את החוב הפסוק במלואו או בשיעורים או שהוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו כאמור בסעיף 7ג לחוק ההוצאה לפועל; החייב לא צירף לבקשתו לפי סעיף 7א לחוק ההוצאה לפועל את המסמכים הדרושים לפי אותו סעיף או לא המציא כל מסמך אחר שנדרש למסור לרשם ההוצאה לפועל {ראה סעיף 69יא(א) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: האם בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לקיים את הבירור ללא נוכחותו של הזוכה?
תשובה: רשם ההוצאה לפועל רשאי לקיים את הבירור אף שלא בנוכחותו. כאשר התקיים הבירור שלא בנוכחות הזוכה, רשאי הזוכה לבקש מרשם ההוצאה לפועל לקיים בירור נוסף בנוכחותו {ראה סעיף 69יא(ג) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: מה הדין כאשר הומצאה לחייב הזמנה לבירור והחייב לא התייצב במועד?
תשובה: כאשר הומצאה לחייב הזמנה לבירור ולא התייצב במועד יראו אותו כבעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו {ראה סעיף 69יא(ד) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: אימתי ניתן להורות על צו הבאה כנגד חייב?
תשובה: כאשר החייב לא הופיע לבירור שהוזמן אליו כאמור בסעיף 69יא(א) לחוק ההוצאה לפועל או לא התייצב לחקירת יכולת שהוזמן אליה לפי סעיף 67 לחוק ההוצאה לפועל, רשאי רשם ההוצאה לפועל, לבקשת הזוכה, להורות בצו הבאת החייב לפניו או לפני רשם הוצאה לפועל אחר ובלבד שחלפו חודשיים מיום שהומצאה לחייב בהמצאה מלאה אזהרה, הזמנה לבירור או הזמנה לחקירת יכולת, לפי המוקדם, והחייב הוזהר כי אם לא יתייצב לבירור או לחקירת יכולת כאמור יהיה ניתן לנקוט נגדו הליכי הבאה ומאסר {ראה סעיף 69יב(א) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: מהם הפרטים שיצויינו בצו ההבאה?
תשובה: בצו ההבאה יפורטו שם החייב, תמצית העובדות והטעמים המהווים יסוד למתן הצו ופרטים נוספים שייקבעו {ראה סעיף 69יב(ב) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: האם מחובתו של מנהל ההוצאה לפועל לשלוח לחייב התראה בטרם יבצע את צו ההבאה?
תשובה: כן. צו ההבאה לא יבוצע אלא לאחר שמנהל ההוצאה לפועל שלח לחייב בדואר התראה וחלפו 14 ימים מיום המצאתה. בהתראה יצויין כי רשם ההוצאה לפועל הורה על ההבאה וכי צו ההבאה יבוצע במועד שלא יקדם מ- 14 ימים מיום המצאת ההתראה אלא אם כן ייפרע החוב או תינתן החלטה אחרת בידי רשם ההוצאה לפועל {ראה סעיף 69יב(ב1) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: כיצד יבוצע צו ההבאה ומהם המועדים לפיהם יובא החייב בפני רשם ההוצאה לפועל?
תשובה: צו ההבאה יועבר לביצוע בידי משטרת ישראל, כאמור בפרק ז'4, והחייב יובא לפני רשם ההוצאה בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום 24 שעות משעה שנעצר על-פי הצו ובלבד שחייב שנעצר כאמור ולא הובא לפי רשם ההוצאה לפועל עד לצהרי ערב שבת או ערב יום מנוחה – ישוחרר והצו יבוצע שנית {ראה סעיף 69יב(ג) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: מה הדין כאשר החייב שוחרר בערבון כספי ולא התייצב כפי שהבטיח?
תשובה: כאשר החייב שוחרר בערבון כספי ולא התייצב כפי שהבטיח, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על חילוט הערבון והעברתו לחשבון תיק ההוצאה לפועל {ראה סעיף 69יב(ה) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: מהם סמכויותיו של רשם ההוצאה לפועל במעמד הבירור?
תשובה: במעמד הבירור או ההבאה יברר רשם ההוצאה לפועל, ככל הניתן בנסיבות העניין, את יכולת החייב ורשאי הוא לתת כל צו או החלטה שייראו לו בנסיבות העניין, ובכלל זה רשאי רשם ההוצאה לפועל לתת או לשנות צו תשלומים; להכריז על החייב כמוגבל באמצעים; להזמין את החייב לחקירת יכולת במעמד הזוכה ולכוף התייצבותו לחקירה כאמור; לתת צו להמצאת מסמכים או להתייצבות החייב לפניו או לפני רשם הוצאה לפועל אחר – במועד אחר; לדרוש מסירת מידע על החייב, בהתאם להוראות סעיף 7ב לחוק ההוצאה לפועל, ולעניין זה אין צורך במשלוח התראה לחייב לפי הוראות אותו סעיף.

שאלה: אימתי יוצא צו מאסר נגד החייב?
תשובה: רשם ההוצאה לפועל רשאי, לבקשת זוכה, לתת צו מאסר נגד חייב, בין אם הוכרז מוגבל באמצעים ובין אם לאו, אם שוכנע, לאחר שהחייב הובא לפניו על-פי צו הבאה לפי סעיף 69יב או בא לפניו בדרך אחרת והוא בירר את יכולתו, כי לחייב יכולת לשלם את החוב והוא אינו משלמו בלא הסבר סביר ובלבד שטרם חלפו שישה חודשים מיום שהובא לפני רשם ההוצאה לפועל והוא בירר את יכולתו כאמור {ראה סעיף 70(א)(1) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: מהי תקופת המקסימום למאסרו של החייב?
תשובה: תקופת המאסר לא תעלה על שבעה ימים.

שאלה: מה הדין כאשר החייב לא משתף פעולה במתכוון?
תשובה: רשם ההוצאה לפועל רשאי לתת צו מאסר כאמור בסעיף 70(א)(1) לחוק ההוצאה לפועל, אף אם לא שוכנע כי לחייב יכולת לשלם את החוב, אם ניסה לברר את יכולתו כאמור באותה פסקה, אך הדבר לא התאפשר בשל אי-שיתוף פעולה מכוון מצידו של החייב {ראה סעיף 70(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: האם בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל ליתן צו מאסר כנגד חייב שחובו אינו עולה על 1,500 ₪?
תשובה: לא. צו מאסר לא יינתן אלא נגד חייב שחובו הפסוק או חובותיו הפסוקים במצטבר עולים על 2,000 ₪ {ראה סעיף 70(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: מהם השיקולים שעל רשם ההוצאה לפועל לשקול בבואו לאסור את החייב?
תשובה: רשם ההוצאה לפועל לא יורה על מאסר החייב אלא אם כן שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, בהתחשב בפגיעה בחייב וכי נוכח הליכים אחרים שננקטו לשם גביית החוב, לרבות הליכים לקבלת מידע על החייב, ככל הנדרש, והגבלות אחרות שהוטלו עליו לפי פרק ו'1, אין הליכים אחרים שפגיעתם בחייב פחותה ויש בהם כדי להביא לתשלום החוב {ראה סעיף 70(ג) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: אימתי ייכנס צו המאסר לתוקפו?
תשובה: נתן רשם ההוצאה לפועל צו מאסר לפי סעיף 70(א) לחוק ההוצאה לפועל, לא ייכנס הצו לתוקף אלא לאחר שמנהל ההוצאה פועל שלח לחייב בדואר התראה וחלפו 14 ימים מיום המצאת ההתראה. בהתראה יצויין כי רשם ההוצאה לפועל הורה על מאסרו וכי צו המאסר יבוצע במועד שלא יקדם מ- 14 ימים מיום המצאת ההתראה אלא-אם-כן ייפרע החוב או תינתן החלטה אחרת על-ידי רשם ההוצאה לפועל וכי החייב רשאי לבקש השהיה של ביצוע צו המאסר לתקופה של 30 ימים שתאפשר לו למנות לעצמו עורך-דין {ראה סעיף 70(ה) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: מה הדין לצו מאסר שניתן במעמד החייב?
תשובה: על-אף האמור בסעיף 70(ה) לחוק ההוצאה לפועל ובמקרה ורשם ההוצאה לפועל נתן צו מאסר כנגד החייב ובמעמדו, לא תישלח לחייב התראה והמאסר ייכנס לתוקף בתום 14 ימים מיום מתן הצו {ראה סעיף 70(ו) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: מהם המקרים בהם לא יינתן צו הבאה או צו מאסר?
תשובה: כאשר חייב קטין או פסול דין; כאשר היה החייב בן זוגו של הזוכה או אחר מצאצאיו או הוריו, זולת אם פסק-הדין הוא למזונות כאמור בסעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל.

שאלה: מה הדין לגבי תקופות מצטברות של מאסר?
תשובה: חייב שניתנו נגדו מספר צווי מאסר, שסך כל תקופות המאסר על פיהם עולה על 30 ימים, ישוחרר מן המאסר כעבור 30 ימים, ולא ייאסר שוב לריצוי יתרת תקופות המאסר על-פי הצווים האמורים או צווים נוספים, אלא כעבור 30 ימים מיום שחרורו {ראה סעיף 72א לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: האם ניתן לאסור את החייב בשנית בעד אותו חוב?
תשובה: חייב שנאסר בשל אי-תשלום חוב או שיעור כלשהו והשלים את תקופת המאסר הקבועה בצו המאסר, לא ייאסר שנית בשל אותו חוב או שיעור {ראה סעיף 73 לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: מה הדין למאסר החייב בשל חוב בעד מזונות?
תשובה: כאשר נבע החוב הפסוק ממזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו, לילדו הקטין או הנכה או להורו, רשאי רשם ההוצאה לפועל לתת, לפי בקשת הזוכה, צו מאסר נגד החייב, לתקופה שלא תעלה על 21 ימים אך מבלי להיזקק לחקירת יכולת או לתצהיר כאמור בסעיף 68 לחוק ההוצאה לפועל.

שאלה: אימתי יבוצע צו מאסר שהוצע בשל חוב בעד מזונות?
תשובה: צו המאסר שניתן כאמור בסעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל, לא יבוצע אלא לאחר שנשלחה לחייב התראה.

שאלה: אימתי יובא חייב שנאסר בשל חוב בעד מזונות בפני רשם ההוצאה לפועל?
תשובה: חייב שנאסר יובא בפני רשם ההוצאה לפועל בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום 48 שעות ממועד מאסרו. נדגיש כי רשם ההוצאה לפועל רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו ולאחר שנתן לחייב הזדמנות לטעון טענותיו בפניו, לבטל את צו המאסר או לקצר את תקופת המאסר, בתנאים שייראו לו, ולתת כל החלטה אחרת שתיראה לו בנסיבות העניין {ראה סעיף 74(ד) לחוק ההוצאה לפועל}.

שאלה: מהן השאלות שמתעוררות בהפעלתו של סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל?
תשובה: הפעלתו של סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל מעוררת שלוש שאלות {רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו ואח', תק-על 01(1), 1440 (2001)}:
ראשית, היש תחולה לסעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל במקרה שבו לא נקבעו שיעורים לתשלום המזונות בפסק-הדין. לשון אחר, האין לומר כי סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל הקובע כי "הוראות סעיף-קטן (ד) יחולו" - חל רק במקום שפסק-הדין למזונות עצמו קובע שיעורים לתשלום המזונות.
שנית, האם הטעמים המיוחדים המונחים ביסוד הוראת סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל חלים רק לעניין שיקוליו של רשם ההוצאה לפועל, או שמא חלים הם גם לעניין שיקוליו של בית-המשפט שאליו הופנו הצדדים על-ידי רשם ההוצאה לפועל.
שלישית, מהם השיקולים אשר על בית-המשפט לשקול - בין במסגרת הצורך לשקול "מטעמים מיוחדים" ובין ללא צורך זה - שעה שהוא בוחן את השאלה, אם להסכים לבקשת חייב במזונות לפרוס חובו על-ידי קבלים בשיעורים.
שאלה: האין להסיק כי סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל חל רק במקום שנקבעו שיעורים לתשלום המזונות בפסק-הדין?
תשובה: אכן, פירוש זה אפשרי הוא. עם זאת נראה כי הפירוש הנכון הינו כי הוראות סעיף 69(ד) לחוק ההוצאה לפועל - שלפיהן רשאי רשם ההוצאה לפועל להפנות את בעלי-הדין לבית-המשפט - יחולו גם על תשלומי מזונות שהצטברו בשל אי-פירעון במועד.
ביסוד עמדה זו עומד השיקול הענייני הזה: התכלית המונחת ביסוד הוראת סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל היתה לסייע לבן-הזוג שהצטבר נגדו חוב מזונות שלא נפרע במועדו.
נמצא, שמן הראוי הוא - לשם הגשמת התכלית המונחת ביסוד ההוראה - לפרוס את תחולתו של סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל הן על המקרה שבו פסק-הדין קבע שיעורים לתשלום המזונות והן על המקרה שבו פסק-הדין לא קבע שיעורים לתשלום המזונות.
אם לא כן, התוצאה שתתקבל - בשל הוראת סעיף 74(ב) לחוק ההוצאה לפועל - תהיה כי במקום שפסק-הדין לא קבע שיעורים לתשלום חוב המזונות שהצטבר, לא תהא כל אפשרות לקביעת שיעורים, ולא יהא מנוס ממאסר החייב.
כדי לסייע לחייב במזונות - וכדי למנוע הפליה בין חייב שפסק-הדין קבע שיעורים לתשלום תשלומי המזונות שהצטברו בשל אי-פירעון במועד, לבין חייב שפסק-הדין בעניינו לא קבע שיעורים לתשלום מזונות העבר - מן הראוי הוא לפרש את סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל, באופן שישתרע על כל סוגי פסקי-הדין (בין אלה שנקבעה בהם הוראה לתשלום לשיעורים ובין אלה שלא נקבעה בהם הוראה כאמור).
אכן, מה טעם יש לאפשר לרשם ההוצאה לפועל להפנות את בעלי-הדין לבית-המשפט לשנות שיעורים שקבע, אך למנוע ממנו האפשרות להפנות את בעלי-הדין לבית-המשפט כדי שזה יוכל לקבוע שיעורים גם אם אלה לא נקבעו בפסק-הדין המקורי? מדוע יוכל בית-משפט - בלא להידרש לשינוי נסיבות - לשנות שיעורים שקבע בפסק-הדין, אך תימנע ממנו האפשרות לקבוע שיעורים אם אלה לא היו בפסק-הדין במקור?
הנה-כי-כן, הגיונם של דברים ותכליתן של ההוראות מובילים למסקנה כי הוראת סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל משתרעת - כפי שהניחו רשם ההוצאה לפועל ושופטי בית-המשפט לענייני משפחה ובית-המשפט המחוזי - על תשלומי מזונות שהצטברו בשל אי-פירעון במועד, בין שפסק-הדין שהטיל את המזונות קבע שיעורים לתשלומם ובין שלאו.
במישור הפרשני נאמר, כי ההפניה בסעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל אל "הוראות" סעיף 69(ד) לחוק ההוצאה לפועל מכוונת אל ההיבט האופרטיבי של הוראה זו {"...להפנות את בעלי הדין לבית-המשפט כדי לבקש שינוי השיעורים שנקבעו"}, ולא אל התנאים המוקדמים הקבועים בסעיף 69(ד) לחוק ההוצאה לפועל {"נקבעו שיעורים בפסק-הדין.. ."}.

שאלה: מה משמעות המונח "מטעמים מיוחדים"?
תשובה: סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי ההוראות של סעיף 69(ד) לחוק ההוצאה לפועל יחולו על מזונות שהצטברו בשל אי-פירעון במועד "והכל מטעמים מיוחדים שיירשמו".
האם טעמים מיוחדים אלה צריכים לעמוד לנגד עיניו של רשם ההוצאה לפועל? או אולי נגד עיניו של בית-המשפט הדן בבקשה בעניין השיעורים של תשלומי המזונות שהצטברו? או אולי נגד עיני רשם ההוצאה לפועל ובית-המשפט גם יחד?
התשובות לשאלות אלה פשוטות. הטעמים המיוחדים שיירשמו הם טעמיו של רשם ההוצאה לפועל. אין אלה טעמיו של בית-המשפט. טעמיו של רשם ההוצאה לפועל על שום מה? על שום המבנה הפנימי של סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל ויחסו לסעיף 69(ד) לחוק ההוצאה לפועל.
סעיף-קטן (ד) קובע כי הפניה של יושב רשם ההוצאה לפועל לבית-המשפט נעשית "אם ראה הצדקה לכך". תחת "הצדקה" זו באה בסעיף-קטן (ה) הדרישה של "מטעמים מיוחדים שיירשמו".
אכן, אין זה סביר להניח כי אין כל הגבלה על כוחו של רשם ההוצאה לפועל להפנות את הצדדים לבית-המשפט, ואין כל סיבה שלא להניח כי הטעמים המיוחדים צריכים להירשם על-ידי רשם ההוצאה לפועל.
דרישה זו - של "טעמים מיוחדים" שירשום רשם ההוצאה לפועל - עולה גם מן העובדה כי ההפניה לבית-המשפט אינה מצריכה הוכחת שינוי נסיבות מצידו של החייב, ועל-כן ברור כי אין היא עניין שבשיגרה. אך מדוע לא נפרש את ההוראה כמכוונת את הדרישה של טעמים מיוחדים הן ליושב רשם ההוצאה לפועל והן לבית-המשפט? התשובה לכך היא זו: חוק ההוצאה לפועל אינו דן - אלא במקרים חריגים ביותר {ראו סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל} - בסמכותו של בית-המשפט.
חוק ההוצאה לפועל דן בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל. אכן, כשם שסעיף-קטן (ד) לא עוסק בסמכותו של בית-המשפט לשנות, "אם ראה הצדקה לכך", שיעורים שנקבעו בפסק-דין, וכל עיסוקו אינו אלא בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל להפנות בעלי-דין "אם ראה הצדקה לכך... לבית-המשפט", כך סעיף-קטן (ה) לא עוסק בסמכותו של בית-המשפט "מטעמים מיוחדים שיירשמו" לקבוע שיעורים לתשלומי מזונות שהצטברו בשל אי-פירעון במועד, וכל עיסוקו אינו אלא בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל להפנות בעלי-דין "מטעמים מיוחדים שיירשמו" לבית-המשפט.

שאלה: מתי איפוא יתקיימו אותם "טעמים מיוחדים" שאותם דורש חוק ההוצאה לפועל להפעלת סמכותו של רשם ההוצאה לפועל על-פי סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל?
תשובה: "טעמים מיוחדים" מתקיימים בכל מקרה שבו מוכח להנחת-דעתו של רשם ההוצאה לפועל כי בלא קביעת שיעורים לחוב המזונות לא יוכל החייב לקיים את עצמו.
במצב דברים זה יוכל רשם ההוצאה לפועל להפנות את בעלי-הדין לבית-המשפט כדי לבקש קביעת תשלום חוב המזונות לשיעורים. בצדק ציין המשנה לנשיא אלון כי "...מטרתם של הליכי ההוצאה לפועל היא לממש את פסק-דינו של בית-המשפט על-ידי ירידה לנכסי החייב, ולא על-ידי ירידה לחייו של החייב."
מסקנה זו מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד חוק ההוצאה לפועל. תכלית זו מורכבת, כמקובל, מהתכלית הספציפית המיוחדת לחוק ההוצאה לפועל ומהתכלית הכללית החלה על כל דברי החקיקה כולם {בג"צ 953/87 פורז נ' ראש עיריית ת"א-יפו, פ"ד מב(2), 309 (1988); ע"א 105/92 ראם מהנדסים קבלנים בע"מ נ' עיריית נצרת עילית, פ"ד מז(5), 189 (1993)}.

שאלה: מה מעמדו של המוסד לביטוח לאומי במימוש פסק המזונות?
תשובה: סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל כלל אינו חל כשהנושה הוא המוסד לביטוח לאומי לפי חוק המזונות. זאת, על-אף שקיימת היתה טענת המוסד בדבר כוונת המחוקק לתת עדיפות לחיובי המזונות לעומת חיובים אחרים וגם לטעות ה"הפליה" בין חייבים שהנושה שלהם הוא הזכאי המקורי לפי פסק-הדין לבין חייבים שהמוסד הוא שמבקש לממש נגדם את פסק-הדין, וכאמור, גם בחקירת יכולת שתיערך לחייב במקרה האחרון, יהיה רשם ההוצאה לפועל קשור במימצאים לגבי יכולתו של החייב ביום מתן פסק-הדין.
הטעם הוא שבמקבילית הכוחות בין צורכי הזכאים לחירותו של החייב, הנוטה לטובת הזכאים המבקשים הם עצמם לממש את פסק-הדין שניתן לזכותם, משתנה המאזן כשהמוסד הפך לנושה, שאין כל סיבה להעדיף את צורכי הגביה שלו על פני שיקולים הכרוכים בחירותו של החייב.
לפיכך, מחייבת פרשנותו הנכונה של סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל לקבוע שעניינו אך בזכות אישית של קרובי החייב הנזכרים בו ושהוא חל רק כשהנושה הוא "בן זוגו, ילדו הקטין או הנכה או הורו" של החייב ולא כשמדובר במוסד לביטוח לאומי.
ודוק, בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 70 לחוק ההוצאה לפועל יוכל המוסד לביטוח לאומי לבקש צווי מאסר נגד החייב כמו כל נושה אחר {רע"א 4445/96 שאול בר-נוי נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נא(4), 571 (1996)}.
חוק המזונות (הבטחת תשלום) קובע בסעיף 14(א) שבו כי "המוסד יגבה מהחייב כל סכום שמגיע או הגיע ממנו לזוכה על-פי פסק-הדין למזונות". בסעיף 14(ב) נקבע כי "פסק-הדין למזונות יבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל כאילו ניתן לזכות המוסד". מכאן שהמוסד לביטוח לאומי עומד בנעלי הזוכה במזונות על-פי פסק-הדין וזכויותיו של הזוכה בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק-הדין למזונות, עברו אליו.
עוד יצויין, כי סעיף 74א לחוק ההוצאה לפועל, קובע כי "תיק" כמובנו בפרק ז'3 לחוק ההוצאה לפועל הדן באיחוד תיקים, הינו תיק הוצאה לפועל, למעט תיק מזונות.
לאמור, המחוקק ביקש לקבוע מעמד מיוחד לחיוב במזונות ולהליכי ההוצאה לפועל בהתייחס לחיוב במזונות, כלומר לפסק-דין בו חוייב החייב במזונות. אכן, נתן המחוקק לתיק מזונות מעמד מיוחד אף לעניין הוצאת צו מאסר. בעוד אשר בהתייחס לתיקי הוצאה לפועל שאינם תיק "מזונות" נקבע כי על רשם ההוצאה לפועל לערוך חקירת יכולת לפני שיורה על הוצאת צו מאסר כנגד החייב לא כך נקבע בהתייחס לתיק מזונות.
בגינו אין לערוך חקירת יכולת לחייב לפני הוצאת צו מאסר. אחד הנימוקים לכך הוא כי בית-המשפט בפוסקו חיוב המזונות ערך למעשה חקירת יכולת למחוייב במזונות.
לסיכום, האם שעה שהמוסד לביטוח לאומי הוא שגובה את דמי המזונות, יש מקום ליתן פרשנות שונה להוראות המיוחדות בהן נקט המחוקק ביחס לחוב מזונות מכוח מהותו של החיוב, ואשר לפיה יש לשים דגש על זהות הזוכה, גובה החוב שהוא המוסד לביטוח לאומי, ולא הפרט - בן המשפחה הנזקק?
נקבע בבית-המשפט העליון כי "במקבילית הכוחות בין צרכי הזכאים וחירותו של החייב, הנוטה לטובת הזכאים, המבקשים הם עצמם לממש את פסק-הדין שניתן לזכותם, משתנה המאזן כשהמוסד הפך לנושה, שאין כל סיבה להעדיף את צרכי הגביה שלו על פני שיקולים הכרוכים בחירותו של החייב".
לאמור, כאשר עומדים זה מול זה חירותו של אדם מול גבייתו של מוסד, הכף תיטה לטובת חירותו של אדם ולא יוצא צו מאסר ללא חקירת יכולתו של החייב ואולם, כאשר חירותו של האדם עומדת מול זכותו האישית של בן משפחתו - הקרוב הזקוק למזונותיו, תיטה הכף לטובת הנזקק למזונות.
ומשכך חוזרת השאלה, האם יש לאבחן בין המוסד לביטוח לאומי, כגובה בהוצאהלפועל, לבין הזוכה האישי במזונות על-פי פסק-דין כגובה בהליכי הוצאהלפועל, אף בהתייחס להליך של איחוד תיקים.
יש להעדיף את הגישה הרואה בחוב מזונות ומימושו על-ידי הביטוח לאומי כחוב בעל מיוחדות השונה ממימוש חוב המזונות בדרך-כלל. זאת מן הנימוקים הבאים:
א. העיקרון הכללי הוא שחוב מזונות שונה מחוב אחר שכן במהותו הוא חיוב הבא לאפשר לבן המשפחה הקרוב כלכלה ולו מינימאלית בסיסית ומניעת חוסר כל ממנו. אכן, חיוב זה נחלש כאשר המוסד לביטוח לאומי עומד במקום הנזקק בגביית החיוב. וכשמנגד עומדת על הפרק שלילת חירותו של החייב על-ידי מתן צו מאסר לצורך גביית החיוב, גובר כאמור הצורך במניעת פגיעה בחירות. עם זאת נראה מתוך היבט של מדיניות משפטית כי אין להחליש את ההתייחסות המיוחדת לתיק מזונות ביד קלה, ויש לעשות כן במשורה.
ב. הגדרת "תיק" בסעיף 74א לחוק ההוצאה לפועל החלה על פרק ז' לחוק, המדבר באיחוד תיקים, מוציאה מהגדרת "תיק" "תיק מזונות". כלומר על-פי לשון החוק אין לצרף לתיק איחוד, תיק מזונות.
ג. אכן עשויה לעלות הטענה שאי-הכללת תיק מזונות בתיק איחוד, תגרום לאפליה בין נושים, בין המוסד לביטוח לאומי ונושים אחרים, טענה שאכן נכונה ואולם האפליה נדרשת נוכח מהותו של החיוב.
ד. התוצאה של הכללת תיק המזונות, כשהגובה הוא המוסד לביטוח לאומי בתיק איחוד, תגרום לכך שבפועל ישא הציבור בחובות החייב לנושים אחרים שהרי על-ידי הקצבת תשלום נמוך לכל אחד מהנושים, כולל המוסד לביטוח לאומי, החוב לביטוח לאומי לא ישולם שכן כפי שיובהר להלן החוב הולך ותופח נוכח מהותו והיותו חוב שוטף חודשי, בנוסף על חוב העבר, אם קיים.
ה. בחוקקו את חוק המזונות (הבטחת תשלום) התכוון המחוקק להסיר מבני המשפחה הקרובים דאגה יומיומית לקיומם ולמחסורם, אולם לא היתה כוונה לשחרר את החייב מחיובו או להטיל חיוב המזונות על כלל הציבור.
ו. עלולה להיווצר קנוניה בין זוכה במזונות לבין החייב שהוא בן משפחה לפיה הזוכה לא יפעל בהליכי גביה בעצמו, תיקי החייב יאוחדו לרבות חיוב המזונות, החייב יחוייב בתשלום נמוך למזונות במסגרת תיקי האיחוד, שעה שהזוכה יקבל את מלוא הסכום בו חוייב החייב בפסק-הדין למזונות או על-פי הגובה המקסימאלי הקבוע בחוק.
ז. מצב זה של הכללת תיק מזונות בתיק איחוד עלול לגרום לכך שחייבים במזונות ימנעו מתשלום המזונות, ביודעם שהמוסד לביטוח לאומי ישלם דמי-מזונות לבני משפחתם ואילו החייב יחוייב בתשלום נמוך, במסגרת תשלומי תיק האיחוד.
ח. ספק אם תהיה זו מדיניות נכונה לגרום להצטברות הולכת וגוברת של חובו של החייב במזונות למימדים אדירים שכן בניגוד לחובות אחרים, אשר ככלל הם ידועים וקבועים וההתייחסות אליהם במסגרת איחוד התיקים היא כאל סכום קבוע וידוע, חוב המזונות הולך וגדל שכן ברגיל החיוב, לבד מחוב העבר, הוא חודשי שוטף ונצבר עד הגיע כל ילד מילדי החייב לגיל 18, ובאשר לאישה כל עוד הם נשואים, כך שהחוב תופח והולך.
ט. איחוד התיקים מטרתו שהחייב יוכל לעמוד בכלל חובותיו ולהשיבם בתוך תקופה מסויימת ואף נקבעו בעיקרון תקופות לעמידה בתשלום החיובים בסעיפים 69ג ו- 69ז(ב) לחוק ההוצאה לפועל, הן באשר לחייב שהוכרז מוגבל באמצעים והן באשר לחייב שלא הוכרז כמוגבל באמצעים ואולם כאמור, חוב המזונות הוא חוב מצטבר תופח והולך, ומשכך הרעיון של תשלום נמוך משך תקופה מסויימת לכיסוי החוב אינו מתאים לחוב מזונות.
יודגש, כי יש לחייב אפשרות לפנות לרשם ההוצאה לפועל בבקשה להפנות עניינו לבית-המשפט לצורך תשלום חוב מזונות לשיעורים, כך שייקל עליו תשלום חוב המזונות שהצטבר. בנוסף יש לזכור, כי לפני בית-המשפט בקובעו בפסק-דינו את החיוב במזונות, יכול היה ומן הסתם נהג כך החייב, לפרוס חובותיו הנוספים ובית-המשפט לקחם בחשבון עת קבע גובה המזונות.
כאמור, אכן בהיות המוסד לביטוח לאומי הגובה, נחלשים הנימוקים לפיהם יש מעמד מיוחד לחיוב במזונות, עם זאת אין מקום לשלול ולעקר לחלוטין מעמד מיוחד זה, זאת על-מנת שלא להטיל חיוב המזונות על כלל הציבור, ומשכך יש לקבוע איזון בין האינטרסים הנוגדים תוך מגמה להשאיר המיוחדות של חיוב המזונות על כנו {תמ"ש (י-ם) 28031/99 ב. מ. נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-מש 05(4), 72 (2005)}.

שאלה: האם ניתן לאחד תיק המוסד לביטוח לאומי במסגרת שאר התיקים?
תשובה: תמ"ש 7955/98 {המוסד לביטוח לאומי נ' ד' ד', פדאור 04(26), 388 (2004)} קבע כב' השופט בן ציון גרינברגר כי מתן אפשרות לאיחוד תיק המוסד לביטוח לאומי במסגרת שאר התיקים של המשיב יחטא למטרה זו, ותגרום להטבה לא מוצדקת במצבו של המשיב ולהתעשרות בלתי-הוגנת של נושי החייב האחרים על חשבון המערער, קרי: על חשבון משלם המיסים והקופה הציבורית.
המסקנה היא, איפוא, כי למעט הוצאת פקודות מאסר נגד החייב, אזי אין לתת ביטוי לסברוגציה של המוסד לביטוח לאומי במקום הזכאים, יעמדו לרשותו של המוסד לביטוח לאומי כל יתר היתרונות בהליכי גביה הניתנים לזכאים למזונות בחוק הוצאה לפועל, כולל שריון תיק המזונות בפני איחוד עם יתר תיקי החייב.
לבסוף נקבע כי תיק המוסד לביטוח לאומי לגביית חוב המזונות נגד המשיב לא יאוחד במסגרת איחוד התיקים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צווי הבאה וצווי מאסר