עיקול בידי צד שלישי

שאלה: מה דין הטלת עיקול בידי צד שלישי על-פי סעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל ותקנות 79-71 לתקנות ההוצאה לפועל?
תשובה: משבאים לדון במעמדו וחובותיו של צד שלישי שקיבל צו עיקול והתנהגותו על-פי הצו, יש לחזור ולהעמיד את הסוגיה של בחינת התנהגותו זו באספקלריית האיזונים פרי המגמה שנולדה עם חקיקת חוקי היסוד לסוגיהם. בעיקר עולה וצפה השאלה במקרים בהם נדרש צד ג' לשלם את החוב הפסוק, לאור סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל {רע"א 5222/93 גוש 1992 בניין בע"מ נ' חברה חלקה 168 בגוש, תק-על 94(2), 1458, 1459 (1994)}.
עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו עלה משקלה הנורמטיבי של זכות הקניין לדרגה של זכות יסוד. הקביעה בסעיף 3 לחוק האמור ש "אין פוגעים בקניינו של אדם" הינה בעלת משקל גם שאנו באים לפרש הוראות דין קיימות; לפיכך גם לו היינו סבורים שיש פנים לכאן או לכאן לפתרון השאלה שלפנינו, מן הדין הוא שנפרש את הוראת חוק ההוצאה לפועל הרלבנטית באופן שזכות הקניין של הצד השלישי לא תיפגע.
"מיום שנכנס לתוקפו חוק היסוד, חבים אנו בכיבוד זכויותיהם של הצדדים השלישיים יותר משחבנו כלפיהם בעבר. כך יהיה עלינו לצמצם, ככל הנראה, את הפעילות כלפי מכירת מעוקלים הנמצאים בבעלות משותפת של החייב ואדם אחר. כן יהיה עלינו להימנע יותר מאשר בעבר מפגיעה בקניינו ובפרטיותו של הצד השלישי, מכיוון שאין הוא חב דבר בתיק ההוצאה לפועל, וחיובו יגובש (אם בכלל) רק לאחר הליך משפטי ראוי, בו ישוכנע רשם ההוצאה לפועל כי נתמלאו התנאים לחיובו לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל" {דברי ד' בר אופיר במאמרו "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ודיני ההוצאה לפועל", המשפט ג (1996) 84-71}.

שאלה: מה דין עיקול כלל נכסי החייב על-פי סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל?
תשובה: הוראת סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל הינה הוראה מפורשת של החוק ואין להרחיב את תחולתה. משמעות הוראה זו היא, שכאשר צד שלישי מקבל צו עיקול מההוצאה לפועל, הרי כל סכום כספי שמגיע מהצד השלישי לחייב, ביום קבלת צו העיקול, ובמשך 3 חודשים לאחר מכן, על הצד השלישי להעבירם ללשכת ההוצאה לפועל. כל סכום שהצד השלישי יהיה חייב לחייב בתקופה שהיא מעבר ל-3 חודשים, לאחר קבלת צו העיקול, איננו נתפס בצו העיקול. מטרת הוראה זו היתה לא להכביד על הצד השלישי, ולא לקשור אותו לתקופות ארוכות לחיובים, כלפי הזוכה בהוצאה לפועל, כאשר הצד השלישי איננו חייב באופן אישי לזוכה מאומה {ע"א (ב"ש) 1325/98 מנורה חברה לביטוח נ' קוטב חברה לסחר ושירותים, תק-מח 00(2), 242, 245 (2000)}.
לאור הרציונאל של הוראה זו כאמור, היינו, לא להכביד על הצד השלישי שאינו חייב אישית מאומה לזוכה, לא נמצאה כל סיבה מדוע לא להחיל את ההוראה הזו, כאשר העיקול על כלל נכסי החייב המצויים בידי צד שלישי, ניתן על-ידי בית-משפט כחלק מפסק-דינו; שכן גם בעיקול שניתן כאמור על-ידי בית-משפט, קיים אותו אינטרס, היינו, להגן על זכויותיו של הצד השלישי.
הליך של עיקול בידי צד שלישי, מטרתו לתפוס כספים המגיעים לחייב מצד שלישי ולמנוע מהצד השלישי לפרוע את חובו לחייב, בשעה שהחייב חייב כספים לזוכה בתיק ההוצאה לפועל.
אין מטרת הליך זה לחייב צד שלישי בתשלומים לזוכה בתיק ההוצאה לפועל, כשהצד השלישי איננו חייב מאומה לחייב.
רואים אנו, על-פי נוסחו של סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל, כי המחוקק ביטא את רצונו בצורה הברורה ביותר, כי העיקול יחול רק על נכסים שהצד השלישי מחזיק והם שייכים לחייב. כמובן, שנכסים לעניין זה, כוללים גם כספים.
כמו-כן ברור, שעל-פי לשון החוק, גם אם הנכסים או הכספים יגיעו לצד השלישי תוך 90 יום, מיום המצאת צו העיקול והם שייכים לחייב, העיקול תופס אותם נכסים. אולם, בשום פנים ואופן, החוק אינו קובע כי הצד השלישי חייב לשלם לזוכה גם כספים שאינם שייכים לחייב.
סעיף 44(ג) לחוק ההוצאה לפועל, מחייב את הצד השלישי להודיע למוציא לפועל תוך 10 ימים, מיום שיקבל נכס מנכסי החייב, במשך שלושה חודשים מיום קבלת צו העיקול, מהם נכס מנכסי החייב שהגיעו לידיו.
הסנקציה החמורה ביותר, שניתן להפעיל, כנגד הצד השלישי, היינו, לחייבו בתשלום החוב הפסוק לזוכה בתיק ההוצאה לפועל, ניתנת להפעלה, רק במקרה, שהצד השלישי החזיק בנכסים או היה חייב כספים לחייב במועד קבלת צו העיקול והפר את צו העיקול, בכך שלא העביר את הכספים למוציא לפועל אלא העבירם לחייב או הוציאם מידו.
"חשוב שנדגיש כי המצאת צו העיקול לצד השלישי, כשלעצמה, ואי-מתן הודעה מתאימה מטעמו, איננה יוצרת חזקה שהמעוקלים נשוא צו העיקול מצויים ברשותו של הצד השלישי. החובה המותנית, אשר נזכרת בסעיף 48(א), איננה מתעוררת אלא לאחר שהזוכה הוכיח, בין על דרך של חקירה ובין על דרך של הבאת ראיות, שבידי הצד השלישי אכן מצויים הנכסים נשוא צו העיקול, או שהיו מצויים בידו" {דברי ד' בר אופיר בספרו הוצאה לפועל, עמ' 454}.
כלומר, אין מענישים את הצד השלישי, רק משום שהשיב תשובה לא מסוייגת, בעקבות צו העיקול, אלא מחייבים אותו בתשלום החוב הפסוק, רק אם הוא מחזיק בכספים ששייכים לחייב.
אם ברור שהצד השלישי אינו מחזיק נכסים או כספים כלשהם של החייב וגם לא החזיק בנכסים כאלה, מיום קבלת צו העיקול ובמשך שלושה חודשים לאחר מכן, אין מחייבים אותו בתשלום החוב של החייב היות וחוב זה איננו של הצד השלישי. כל פירוש אחר של החוק, סותר את כוונת המחוקק בנושא זה.

שאלה: מהי משמעותה של הוראת סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל?
תשובה: משמעותה של הוראת סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל הינה כי כאשר צד שלישי מקבל צו עיקול, הרי כל סכום כספי שמגיע מהצד השלישי לחייב, ביום קבלת צו העיקול, ובמשך 3 חודשים לאחר מכן, על הצד השלישי להעבירם ללשכת ההוצאה לפועל; כאשר מטרתה של הוראה זו היא לא להכביד על הצד השלישי ולא לקשור אותו לתקופות ארוכות לחיובים, כלפי הזוכה בהוצאה לפועל, כאשר הצד השלישי איננו חייב באופן אישי לזוכה מאומה.
לאור הרציונאל של הוראה זו כאמור, היינו לא להכביד על הצד השלישי שאינו חייב אישית מאומה לזוכה, אין כל סיבה מדוע לא להחיל את הוראה זו כאשר העיקול על כלל נכסי החייב המצויים בידי צד שלישי ניתן על-ידי בית-משפט כחלק מפסק-דינו; שכן גם בעיקול שניתן כאמור על-ידי בית-משפט קיים אותו אינטרס, היינו להגן על זכויותיו של הצד השלישי.
מסקנה זו מתחזקת עוד יותר לאור חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר העלה את משקלה הנורמטיבי של זכות הקניין לדרגה של זכות יסוד. שכן הקביעה בסעיף 3 לחוק היסוד ש "אין פוגעים בקניינו של אדם" הינה בעלת משקל גם שאנו באים לפרש הוראות דין קיימות; לפיכך, גם לו היינו סבורים שיש פנים לכאן ולכאן לפתרון השאלה שלפנינו בעניין תחולתה של ההגבלה של 3 החודשים על עיקול שהטיל בית-משפט, מן הדין הוא שנפרש את הוראת חוק ההוצאה לפועל הרלוונטית, היינו סעיף 44(א) לחוק ההוצאה לפועל, באופן שזכות הקניין של הצד השלישי לא תיפגע.
הפרשנות האמורה של סעיף 44(א) לחוק ההוצאה לפועל תואמת גם את הוראות תקנה 375 לתקנות סדר הדין האזרחי שמחילה את הוראות חוק ההוצאה לפועל על ביצוע עיקולים המוטלים על-ידי בית-המשפט.
יש לציין כי אין תקנה זו מוגבלת לעיקולים זמניים שהוטלו על -ידי בית-משפט אלא שהיא חלה גם על עיקול סופי שהטיל בית-משפט {ע"א (חי') 1297/00 צים חברת השיט נ' יקותיאל שור, תק-מח 01(1) 1570 (2001)}.

שאלה: האם היעדר תגובה של הצד השלישי איננה מצדיקה חיוב הצד השלישי בחוב הפסוק, בהיעדר הוכחה פוזיטיבית שהצד השלישי מחזיק ברכוש או בכספים המגיעים לחייב?
תשובה: כאשר דנים בתיק הוצאה לפועל בין זוכה לחייב, ההנחה היא שהחייב חייב את מלוא סכום החוב, על-פי תיק ההוצאה לפועל שכן התיק נפתח על-פי פסק-דין שניתן על-ידי בית-המשפט המוסמך. אין הדבר כך כאשר מדובר ביחסים בין זוכה בתיק הוצאה לפועל לבין צד ג', שאצלו הוטל עיקול על חובות או נכסים שהוא מחזיק, המגיעים לחייב.
צד ג' איננו החייב בתיק ההוצאה לפועל, ולא ניתן נגדו כל פסק-דין, ואין לצאת מתוך הנחה שרק משום שהזוכה ביקש וקיבל צו עיקול, חייב צד ג' בסכום החוב.
לפיכך, לפני שמחייבים צד ג' בתשלום חוב שהחייב חייב לזוכה, יש לבדוק היטב אם אומנם מוצדק לחייב את צד ג' בתשלום זה.
נדגיש כי ניתן יהיה לחייב צד שלישי בתשלום החוב או בתשלום שוויו של הנכס המעוקל, רק במקרה שהנכס נמצא בידיו של הצד השלישי בפועל ממש, ואין הוא מוסר אותו {רע"א 5211/97 חיטים מכון תערובת בע"מ נ' טנא ואח', תק-על 98(1), 668 (1998); רע"א 5222/93 גוש 1992 בניין בע"מ נ' חברה חלקה 168 בגוש 6181 בע"מ, תק-על 94(2), 458 (1994)}.
סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי החיוב המותנה הכלול בו, קם כאשר הצד השלישי "לא עשה כאמור בסעיף 47" לחוק ההוצאה לפועל וסעיף 47 הנ"ל קובע, כאמור, כי הצד השלישי חייב למסור לידי המוציא לפועל "את הנכסים המעוקלים" או לשלם את "החובות"; ופשיטא הוא שמי שמבקש סעד בגדר סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל שומה עליו להוכיח תחילה כי קיימים "נכסים מעוקלים" או כי קיימים "חובות". נדגיש כי, אין כל הוראה בחוק ההוצאה לפועל הקובעת כי עצם העובדה שהצד השלישי לא הגיב על צו העיקול שהומצא לו, יש בה כדי לחייב אותו בתשלום החוב הפסוק.
הפרשנות האמורה של סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל תואמת, בשינויים המחוייבים, גם את ההסדר הדיוני הקיים לגבי עיקולים זמניים ופרשנות הקובעת שעצם אי-מתן תשובה על-ידי הצד השלישי לצו העיקול שהומצא לו, אינה מטילה עליו חבות, תואמת את הוראת תקנה 369(א) לתקסד"א, שעל-פיה אי-מתן תגובה על-ידי ה"מחזיק", שהומצא לו עותק צו העיקול, עדיין אין בה כדי להחיב את המחזיק בתשלום כלשהו, כל עוד לא נקט התובע בהליכים המתאימים המנויים בתקנות {ע"א (ב"ש) 1325/98 מנורה חברה לביטוח נ' קוטב חברה לסחר ושירותים, תק-מח 00(2), 242 (2000)}.

שאלה: מהי הסנקציה שניתן להפעיל כנגד צד שלישי?
תשובה: הסנקציה החמורה ביותר, שניתן להפעיל כנגד צד שלישי, היא לחייבו בתשלום החוב הפסוק לזוכה בתיק ההוצאה לפועל. סנקציה זו ניתנת להפעלה, רק במקרה שהצד השלישי החזיק בנכסים או היה חייב כספים לחייב במועד קבלת צו העיקול והפר את צו העיקול בכך שלא העביר את הכספים ללשכת ההוצאה לפועל אלא העבירם לחייב או הוציאם מידו {רע"א 5211/97 חיטים מכון תערובת בע"מ נ' טנא אגודה שיתופית ואח', פ"ד נב(1), 644, 648 (1998); ע"א 1106/02 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' משעלי דבורה בנק דיסקונט, פדאור 2003(6), 820 (2003)}.

שאלה: מה מהותה של טענת "הצדק סביר" ומתי ניתן לא לפעול על-פי צו עיקול?
תשובה: העיקרון הבסיסי העומד ביסוד טענת "הצדק סביר" הינו כי אמנם, נטל השכנוע בהליכי חיוב על-פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל הוא על המבקש שעותר לפי סעיף זה לרשם ההוצאה לפועל לחייב את הצד השלישי בתשלום החוב הפסוק, כאשר אותו צד שלישי לא מילא אחר הצו למסירת המעוקלים ולא העבירם אל המוציא לפועל.
אולם לאחר שהובאו הראיות הללו - מוטל על הצד השלישי נטל השכנוע להוכחת "הצדק סביר" שמנע ממנו את העברת הנכס המעוקל של המוציא לפועל. חובת שכנוע זו מעוגנת בעיקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת.
כאשר הצד השלישי מתחבט בשאלה הקשורה ב"התנגשות זכויות", הצד יכול לפנות לרשם ההוצאהלפועל בבקשה למתן הוראות או לחלופין בטען ביניים לבית-המשפט ואזי בכל מקרה היה "יוצא מן התמונה" ופורק מעליו כל סיכון. אולם כאשר מכל האפשרויות צד בוחר דווקא להתעלם כליל מצו העיקול ולפעול כאילו לא בא זה כלל לעולם, הרי במצב דברים זה אין לראות "הצדק סביר" כלשהו להתנהגותו.
בפסיקה נדונו מספר מקרים בעייתיים מבחינת הצד השלישי אשר לא תמיד שחררו את הצד השלישי מחיובו בתשלום. למשל, כאשר הצד השלישי טוען לאי-ידיעה, חרף הוכחה שקיבל את הצו {ע"א (ב"ש) 2058/96 גיאת שושנה נ' טי.בי.טי בנייה, תק-מח 96(3), 598 (1996); ע"א 568/85 בנק הפועלים (שווצריה) נ' חברה לנאמנות בע"מ, פ"ד מב(4), 507 (1989); פרופ' לרנר דיני חיובים, בעריכת פרופ' פרידמן, 142; ע"א 599/89 בנק המזרחי בע"מ נ' חגי פאר, פ"ד מה(4), 870 (1991)}.

שאלה: על מי מהצדדים הנטל להוכיח קיומו או אי-קיומו של "הצדק סביר"?
תשובה: אומנם נטל השכנוע בהליכי חיוב על-פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל הוא על המבקש (המשיב בענייננו) שעותר לפי סעיף זה לרשם ההוצאה לפועל לחייב את הצד השלישי (הוא המערער בענייננו) בתשלום החוב הפסוק, כאשר אותו צד שלישי לא מילא אחר הצו למסירת המעוקלים ולא העבירם אל המוציא לפועל. אולם לאחר שהובאו הראיות הללו (והן בגדר עובדות מוסכמות בענייננו) - מוטל על הצד השלישי נטל השכנוע להוכחת "הצדק סביר" שמנע ממנו את העברת הנכס המעוקל של המוציא לפועל.
חובת שכנוע זו מעוגנת בעיקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת.
ה"מחסום המשפטי" ננעל, איפוא, על כספי השטר הנדון מרגע שהגיע צו העיקול אל משרדי המערער, שהרי אין ספק כי העברת הכספים לידי החייבים עצמם היא היא הפעולה שצו העיקול בא למנוע, ומכאן ש"אינה מתיישבת עם מהותו של סעד העיקול ותסכל את מטרתו".
לכאורה עמד לפנינו מקרה של התנגשות בין שני אינטרסים שכל אחד מהם מעוגן במערכת דינים שונה: מצד אחד החיוב לפרוע שטר, המעוגן בדיני השטרות, ומצד אחר החובה לציית לצו עיקול, המעוגנת בדיני ההוצאה לפועל. למעשה - מנטרל הדין את ההתנגשות האמורה על-ידי שהוא "ממזג" למעשה את שני החיובים אל תוך החיוב האחד - הוא החיוב לפעול על-פי צו העיקול. בעשותו כן, מילא, כמוסבר לעיל, הצד השלישי ("המחזיק") גם את חיובו למלא אחר חובת פרעון השטר.
במידה שמשתמעת מכך "העדפת" העיקול על פני השטר, הרי היא מוצדקת מטעמים של מדיניות ציבורית ושיפוטית. מטרת העיקול, הרי היא להבטיח פרעון החוב לידי הזוכה - המעקל, והחשש מפני סיכול מטרה זו הוא שמנחה את בתי-המשפט בבואם לפרש צווי עיקול ולקבוע את פעולתם.
צד יכול היה לפנות לרשם ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות או לחלופין בטען ביניים לבית-המשפט ואזי בכל מקרה היה "יוצא מן התמונה" ופורק מעליו כל סיכון. כפי שהראינו לעיל יכול היה בפשטות למלא אחר צו העיקול, מבלי להיות חשוף עוד לתביעה על-פי השטר. מכל האפשרויות כאשר צד בוחר דווקא להתעלם כליל מצו העיקול ולפעול כאילו לא בא זה כלל לעולם. נראה כי במצב דברים זה אין לראות "הצדק סביר" כלשהו להתנהגותו {ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך, פ"ד מג(2), 869 (1989)}.

שאלה: אימתי רואים צד שלישי, שבידיו נכס אשר עליו הוטל עיקול, כמי שהוציא את הנכס מתחת ידיו ללא "הצדק סביר"? האם תיוקה של הודעת העיקול וחוסר תשומת-לב, הינה "הצדק סביר"?
תשובה: עניין תיוקה של הודעת העיקול הוא עניין פנימי של הצד השלישי. משאישר הצד השלישי את קבלתה של הודעת העיקול כאשר זו נמסרה לו (ולא יכול להיות ספק כי חייב היה לאשר קבלתה כאשר נמסרה לו כדין), חייב היה גם לנקוט בצעדים המתחייבים מקבלת צו העיקול ולוודא שבפנקסים או בתיקים המנוהלים על ידיו ייעשה רישום מתאים או יתוייק מסמך מתאים או תיעשה פעולה אחרת מתאימה שיש בה כדי להבטיח את זכויותיו של הזוכה אשר דאג למסירתה לתעודתה של הודעת העיקול שניתנה כדין על-ידי רשם ההוצאה לפועל.
יודגש, כי אין בסעיף 46 לחוק ההוצאה לפועל כדי לפטור את הצד השלישי מן האחריות הנובעת ממסירתו לידיו של צו העיקול כאמור בדיני ההוצאה לפועל.
אחריותו של הצד השלישי נובעת ממסירתו לידיו של צו העיקול או בנוסח מלא יותר, מעצם מתן צו העיקול ומסירתו לידי הצד השלישי. אי-הזמנתו של הצד השלישי לחקירה אין בה כדי לגרוע מן החיוב הנובע מהוראותיהם של דיני ההוצאה לפועל.
האזרח אינו יוכל להתמודד עם הדרישה לפיה עליו להכיר את המבנה הפנימי ואת חלוקת תחומי האחריות בתוך משרדי עמידר. מבחינתו די בכך שמסר את ההודעה תמורת אישור חתום בכתובת הרשמית הנכונה של החברה. לא ייתכן שהבירוקרטיה כה תשתלט עלינו עד שנטיל על האזרח חיובים שאין הוא יכול לעמוד בהם הלכה למעשה.
הרשות הציבורית אינה יכולה לשאת באחריות הפחותה מזו בה היה נושא כל צד שלישי פרטי אשר היה מקבל הודעה על צו עיקול ואשר היה נושא באחריות שתחומיה ופעולותיה מותווים בסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, לו היה מוציא את הנכס מידיו ומעביר אותו לאחר בניגוד להוראותיו של צו העיקול.
אין הצדקה לכך שהמשיבים {ע"א 4/84 מאיר שטאל נ' עמידר בע"מ ואח', פ"ד מג(1), 265 (1986)} יהיו פטורים מאחריות שבשל היעדרם של סדרים או נהלים פנימיים ראויים במשרדיהם של המשיבים, או בשל כך שהמשיבים לא ידעו להבטיח כי צו של רשות שיפוטית אשר נמסר לידיהם ואשר קבלתו אושרה על-ידיהם, אכן יטופל בצורה הנאותה. רשויות אלה צריכות לשאת באחריות אשר סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל טבע אותה, כדי להבטיח שהזוכה לא יצא נפגע על-ידי אי-קיומו של צו העיקול {ראה גם ע"א 1796/90 יהושע פירר ואח' נ' מדינת ישראל (משרד הביטחון), פ"ד מו(3), 866 (1992)}.

שאלה: האם לאחר שהמשיבים הוכיחו, כי הכספים שהועברו לחייבת היו "נכסים מעוקלים", עובר הנטל אל המערער כי היה קיים "הצדק סביר" להעברתם בניגוד לצו העיקול?
תשובה: ב- ע"א (י-ם) 6006/05 {הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' דוד חסון ואח', תק-מח 05(2), 2690 (2005)} קבע בית-המשפט כי עצם הימצאותם של כספים בחשבונו של החייב, אשר לגביו ניתן צו עיקול, מספיק כדי להראות לכאורה כי הכספים נכללים בעיקול ואינם מוחרגים ממנו, ואם חפץ הצד השלישי לחלוק על מסקנה לכאורית זו ולהראות כי מתקיים לגבי הכספים החריג, עליו להגיש ראיות לסתור.
בית-המשפט הדגיש במקרה דנן כי המינימום הנדרש מהמערער בהקשר זה הוא לפרט בתצהיר מדוע פעל כפי שפעל. בהיעדר תצהיר נותרו כל טענותיו של המערער בבחינת טענות בעלמא וממילא שלא הוכח קיומו של "הצדק סביר".

שאלה: אימתי מתעוררת שאלת חיובו של צד שלישי בחוב הפסוק?
תשובה: שאלת חיובו של צד שלישי בחוב הפסוק אינה מתעוררת אלא לאחר שהזוכה הוכיח כי בידי הצד השלישי אכן מצויים הנכסים נשוא צו העיקול {ע"א (חי') 2626/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' בטון הצפון בע"מ ואח', תק-מח 05(1), 2611 (2005)}.

שאלה: מהם הנכסים שאינם ניתנים לעיקול בידי צד שלישי על-פי סעיף 50(א) לחוק ההוצאה לפועל?
תשובה: נכס שאינו ניתן לעיקול לפי כל דין; מזונות המגיעים מן הצד השלישי לחייב על-פי פסק-דין או על-פי הסכם שאושר על-ידי בית-משפט; כספים המגיעים לחייב שאינו עובד בשכר - כדי סכום שכר העבודה הפטור מעיקול; כספים המגיעים לחייב שהינו קיבוץ, כדי מכפלת הסכום של שכר העבודה הפטור מעיקול במספר החברים, אלא-אם-כן הורה רשם ההוצאה לפועל דרך חישוב אחרת, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, ובין היתר לאחר שהביא בחשבון את משכורות החברים שאינם עובדים בקיבוץ, ובלבד שהסכום הכולל לא יעלה על האמור בפסקה זו; כספים המגיעים חייב לפי סעיף 38(ב) או (ג) לחוק ההוצאה לפועל; כספים המגיעים לחייב ממשרד הבינוי והשיכון כמענק השתתפות בשכר דירה.

שאלה: מה משמעותו של פירעון החוב לגבי הצד השלישי על-פי סעיף 51 לחוק ההוצאה לפועל?
תשובה: מסירת נכס או תשלום חוב לידי המנהל לשכת הוצאה לפועל לפי צו עיקול בידי צד שלישי, פוטרים את הצד השלישי מאחריותו כלפי החייב.
שאלה: מה דין ביטול צו עיקול אצל צד שלישי על-פי סעיף 52 לחוק ההוצאה לפועל?
תשובה: הודיע הצד השלישי, בהודעה לפי הסעיפים 44 ו- 45 לחוק ההוצאה לפועל, שאין בידו נכסים של החייב ושלפי ידיעתו לא יגיעו לידו נכסים לאחר מתן הודעתו, רשאי רשם ההוצאה לפועל, לאחר שאימת את ההודעה, לבטל את העיקול בידי צד שלישי.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עיקול בידי צד שלישי