אין חבות בלי חתימה, חתימה שזוייפה או שנחתמה שלא ברשות וחתימה בתוקף הרשאה

שאלה: מה דין סעיף 22 לפקודת השטרות?
תשובה: סעיף 22 לפקודת השטרות קובע מפורשות כי אין חבות בלי חתימה, ואין אדם חב בתור נושה או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה. יחד עם זאת, וכפי שנראה להלן, פקודת השטרות הוחלה על דיני השליחות על חתימת השטרות בסעיפים 24, 25 לפקודה הדנים בחתימה מתוקף הרשאה.
ב- ע"א (חי') 3599/06 {מיכאל צרפתי בנייה בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, תק-מח 2008(1), 15480 (2008)} טענה המערערת כי יש לדחות התביעה מחמת היעדר עילת תביעה, שכן, השיקים נרשמו לפקודת "צבע פלוס", שהינו גוף שאיננו אישיות משפטית. בית-המשפט דחה טענה זו.
לעניין זה יפים הם דברי המלומד י' זוסמן בספרו {דיני שטרות (מהדורה חמישית) סעיף 58} לפיהם, "ראובן כתב שטר לטובתו של שמעון. השם שמעון הוא שם מסחרי אשר לפיו מנהל לוי את עסקיו, וראובן התכוון לכך שלוי יגבה את השטר. אין זה נפרע בדוי, אלא שטר שנכתב לטובתו של אדם בשמו המסחרי. על-פי סעיף 22(ב) לפקודה, מותר לחתום על שטר בשם מסחרי, וממילא מותר גם לזכות אדם בשמו המסחרי. המושך התכוון לאדם מסויים והעובדה שלא תיאר אותו בשמו האמיתי אלא בשם בו נוהג הוא להשתמש לשם מסחר, אינה עושה את רישום הנפרע במסמך לבדותה" {ראה גם דברי כב' השופט מ' שמגר ב- ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5), 799 (1994)}.

שאלה: מה דין חתימה שזוייפה או שנחתמה שלא ברשות ועל מי רובץ נטל ההוכחה?
תשובה: כפירה מצד בעל-דין, באמיתות חתימותיו על גבי השטר, מקימה פלוגתה בין בעלי הדין שעניינה אמיתות ואותנטיות החתימות. במצב דברים זה נודעת חשיבות רבה לשאלה מי משני בעלי הדין נושא בנטל השכנוע.
ב- רע"א 3646/98 {כ.ו.ע. לבניין בע"מ נ' מס ערך מוסף, תק-על 2003(2), 3006 (2003)} בית-המשפט עמד על האבחנה הידועה בין "נטל השכנוע"' ו"נטל הבאת הראיות" לפיה "'נטל השכנוע' הוא נטל ראייתי מהותי המהווה חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל-דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי-עמידה בנטל זה, משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו. 'נטל הבאת הראיות' הוא נטל דיוני, הוא מהווה חלק מסדרי הדין. נטל זה הוא הנטל המוטל על בעל-דין להביא את ראיותיו כדי לעמוד ב'נטל השכנוע' במידה ונטל זה מוטל עליו, או כדי לשמוט את הבסיס מתחת לכוחן של טענות וראיות יריבו. נטל זה הוא נטל משני ועיקר קיומו הוא לצורכי הנטל העיקרי" {ראה גם ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.
על בית-המשפט לבחון, תחילה, אם על יסוד הראיות שהובאו על-ידי שני הצדדים, בהנחה שתימצאנה מהימנות, אפשר לקבוע ממצא כזה או אחר, כגון שחתימתו של המבקש על גבי השיקים אמיתית היא או שהיא מזוייפת.
רק אם יגיע בית-המשפט למסקנה, בתום שקילת כל חומר הראיות שהוצג בפניו, כי אין באפשרותו לקבוע ממצא לכאן או לכאן בשאלת אמיתות חתימות המבקש על גבי השיקים, יהא על בית-המשפט לחרוץ את גורל התביעה בהתאם לשאלת נטל השכנוע. במצב דברים זה, בעל-הדין עליו מוטל נטל השכנוע יצא נפסד ואילו יריבו ייהנה.
פקודת השטרות, פטרה את התובע מנטל השכנוע המוטל בדרך-כלל על בעל-דין המוציא מחברו. כך נעשה באמצעות יצירת חזקות שונות כגון חזקת התמורה, חזקת אחיזה כשורה. הכלל בתביעה על-פי שטר הוא כי הנתבע נחשב מוציא מחברו ועליו מוטל נטל השכנוע. אולם, לא מצאנו בפקודת השטרות חזקה בדבר אמיתות חתימה ולכן, כאשר הנתבע כופר בחתימתו, נטל הראיה רובץ על כתפיו של התובע {ראה לעניין זה ע"א 268/56 נוי ואח' נ' עיריית חד' ואח', פ"ד יב 353 (1958); ע"א 355/63 קרסניצקי ואח' נ' נאמן בפשיטת רגל של שאול וינרב ואח', פ"ד יח(4), 324 (1964); ע"א 232/77 רוזנברג נ' אברהמוף, פ"ד לב(2), 197 (1978)}.
העולה מן האמור, כי התובע, נושא בנטל השכנוע להראות כי החתימות המופיעות על גבי השיקים הן חתימותיו של הנתבע או שעניין לנו בחתימות שנכתבו בידי אדם אחר, בהרשאתו של הנתבע.
פרופ' ש' לרנר מבחין, בספרו {דיני שטרות, עמ' 411}, בין חתימה מזוייפת לבין חתימה בלא הרשאה. לגישתו, "זיוף מתרחש כאשר שמעון מציג עצמו בפני לוי כראובן, וחותם בשם זה על השטר, ואילו כאשר שמעון מציג עצמו כשלוחו של ראובן, חותם על השטר "ראובן" ומתברר לאחר מכן כי לא היתה לו הרשאה, זו חתימה בלא הרשאה".
בית-המשפט ב- בש"א (עכו) 4175/07 {רחום מרים ואח' נ' אחים רוזנברג בע"מ, תק-של 2008(1), 19107 (2008)} אימץ גישה זו וקבע כי "ישראל חתם על השיקים בחתימתו שלו והוא לא ביקש לחתום את חתימתה של מי מהמבקשות" ולכן, די בדברים אלה כדי לדחות את טענת הזיוף שהעלו המבקשות.
ב- ע"א (ת"א-יפו) 1494/06 {א.פ.א.י. אגודה שיתופית לפירות בע"מ נ' מוסרי (תחיה) סיגל ואח', תק-מח 2007(4), 9254 (2007)} קבע בית-המשפט כי "מעת שמוסרי הכחיש חתימתו, על המערערת הנטל להוכיח שאכן מדובר בחתימתו."
ב- ת"א (עכו) 2847/06 {נאטור עבד נ' אל סייר אסף, תק-של 2007(4), 4559 (2007)} קבע בית-המשפט כי "כאשר צד מכחיש את חתימתו על הצד השני נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה" {ראה גם ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240 (1993)}.
מכאן, כאשר הנתבע טוען טענת זיוף, על התובע החובה להוכיח שהנתבע חתם על השטר, שכן רק על-פי חתימתו האמיתית זכאי הוא להוציא מחברו {ראה גם בש"א (חי') 2638/06 חיים יונג נ' מ.ב.י. מעדני בשר יהודה בע"מ, תק-של 2006(1), 23723 (2006); ת"א (חד') 1769/04 עו"ד אגבריה ודיע נ' פרידמן אנג'לה, תק-של 2006(1), 4794 (2006); ת"א (חי') 4129/06 מחאג'נה שיש נמיר נ' שדות אייל ואח', תק-של 2007(2), 27828 (2007); בש"א (נת') 3436/06 עידן הטבע בע"מ נ' אמברוזיה- סופהרב בע"מ ואח', תק-של 2007(2), 219 (2007); ע"א 550/66 שטאובר נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד כב(1), 240 (1968); ת"א (ת"א-יפו) 60832/04 בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' זוהר (ארזי) לאה, תק-של 2006(3), 25832 (2006)}.
לסיכום נדגיש כי טענה בדבר זיוף החתימה או חתימה בלא הרשעה, הינה טענת הגנה מובהקת כנגד שטר שכאמור העיקרון הבסיסי בדיני שטרות הוא כי חבות שיטרית איננה ליכולה לקום בלא חתימה. כמו-כן, טענה זו, יש לפרט בבקשת רשות להתגונן, כדבעי.

שאלה: מהן הנקודות שעל בית-המשפט לשקול בבואו להכריע בטענת זיוף?
תשובה: ככלל, טענת זיוף הינה טענת הגנה חזקה, שכן בהיעדר חתימה, אין חבות כאמור בסעיף 22 לפקודת השטרות. יחד עם זאת, טענת זיוף איננה "מילת קסם" אשר די בה בהעלאתה על-מנת לזכות את המבקש בקבלת ההתנגדות.
טענה זו איננה עומדת בחלל ריק, אלא יש לבחון אותה תוך התייחסות למכלול הראיות שנפרסו בפני בית-המשפט, לרבות ובמיוחד, גרסת המבקש עצמו {ראה ע"א 469/87 בורלא ואח' נ' טפחות בנק למשכנתאות בע"מ, פ"ד מג(3), 113 (1989); בש"א (ת"א-יפו) 177114/04 בן-צבי יוסף נ' ייני עירית, תק-של 2005(2), 24654 (2005)}.
ובמילים אחרות, את טענת הזיוף או חתימה בלא הרשאה, ניתן בנקל להעלות ולדבוק בה לכל אורך ההליך המשפטי. לכן, מתבקשת זהירות מצד בית-המשפט עת מתבררת התנגדות בטענות כאמור, ואין מקום להתעלם מנסיבות מחשידות האופפות את המקרה.
על-כן, על בית-המשפט ליתן דעתו לנקודות הבאות, בטרם יקבל את טענת הזיוף או חתימה בלא הרשאה: האם המבקש העיד באופן ברור וחד-משמעי לעניין הזיוף או היעדר הרשאה; האם המבקש הגיש תלונה במשטרה כנגד הזיוף ובאם לא הגיש מהי הסיבה; האם התקבל הרושם, כי לאחר החקירה הנגדית, חזר בו המבקש מטענת הזיוף; כאשר עסקינן בחתימה בצירוף חותמת החברה – על המבקש ליתן הסבר מניח את הדעת לכך שחותמת החברה מתנוססת על פני השטר; האם יש דמיון לחתימת המבקש על תצהירו לבין החתימה על פני השטר; ניסיונו של המבקש ליצור עמימות בכל הנוגע לזהותו של החתום על השיק; העלאת טענה ולו גם לחילופין כי בשטרות ביטחון עסקינן, יש בה כדי ליצור סתירה פנימית בגרסת המבקש, שכן זו איננה יכולה לחיות בצל טענת הזיוף; האם השיק הוחזר מסיבה "אין כיסוי מספיק" או "ניתנה הוראת ביטול {בש"א (ת"א-יפו) 170152/07 עזבון גדיאל דונר, על-ידי מנהלת העזבון ואח' נ' ת.א.מ.מ. שיווק ומסחר בע"מ, תק-של 2007(4), 2868 (2007)}.
חיזוק לדברים אלה, ניתן למצוא ב- בש"א (ת"א-יפו) 170152/07 {עזבון גדיאל דונר, על-ידי מנהלת העזבון ואח' נ' ת.א.מ.מ. שיווק ומסחר בע"מ, תק-של 2007(4), 2868 (2007)}. שם קבע בית-המשפט כי "נהוג להחשיב את הטענה כי החתימה אינה של המושך כטענה קלה המצדיקה קבלת התנגדות וזאת נוכח העובדה כי הנטל להוכיח את החבות השיטרית הנובעת מהחתימה מוטל על האוחז."

שאלה: האם על בעל דין המעלה טענת זיוף, להתכבד ולפרט הטענה?
תשובה: בעל-דין המעלה טענת זיוף להתכבד ולפרט את הטענה ואת הנסיבות בהן זוייפה החתימה שכן, בית-המשפט לא יקבל טענת זיוף, באם הועלתה בצורה סתמית, ללא כל פירוט, ללא כל הסבר הכיצד יצאו מרשותו השיקים והגיעו לידי המשיב {ראה בש"א (שלום ת"א) 159482/04 מאס נ' שחף טקס בע"מ (טרם פורסם, 2004)}.

שאלה: מהן הדרכים להוכחת אמיתות החתימה?
תשובה: ב- ע"א 5293/90 {בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3), 240 (1993)} עמד כב' השופט מ' שמגר על שלוש דרכי הוכחה מקובלות לשם עמידה בנטל השכנוע להראות כי החתימה על השטר הינה אמיתית ואותנטית. וכדבריו "קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה - היינו עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה ... . השניה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן ... והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון.... המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם כדי להרים את הנטל האמור."
על-אף האמור לעיל, בית-המשפט, בבואו לבדוק את אמיתות החתימה, לא מוגבל לדרכי ההוכחה שלעיל. על בית-המשפט לקבוע את ממצאיו, ככל שניתן הדבר, על-פי מכלול הראיות שהובאו בפניו, כשמהימנות הראיות ומשקלן הראייתי נתונים לשיקול דעתו.

שאלה: מה הדין לאי-צירוף חוות דעת גרפולוג?
תשובה: ב- ת"א (ת"א-יפו) 185797/02 {בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' א.ד. ליין חשמל בע"מ, תק-של 2007(3), 2538 (2007)} קבע בית-המשפט כי בנוסף ל"מחדלים" נוספים "הבנק לא הגיש חוות-דעת של מומחה לזיהוי כתבי-יד, על-אף האפשרות שחוות הדעת יכלה להכריע (באופן כזה או אחר) את המחלוקת שניטשה בין הצדדים לגבי אמיתות חתימות מנהל הנתבעת המופיעות על גבי השיקים." ו"משלא הגיש התובע חוות-דעת של מומחה לזיהוי כתבי יד, אין לו אלא להלין על עצמו. אל לו לצפות שבית-המשפט יעשה את מלאכתו."
ב- ת"א (ת"א-יפו) 58861/99 {הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' סייברדיין אפיקים פיננסיים בע"מ - (ניתן פסק-דין) ואח', תק-של 2002(4), 4138 (2002)} קבע כב' השופט אטדגי יונה כי "כאשר מכחיש הנתבע, כי החתימות שעל השטר מחייבות אותו, מוטלת על התובע החובה להוכיח כי אכן הנתבע נתחייב בחתימות שעל השטר" {ראה גם ע"א 268/56 נוי ואח' נ' עיריית חדרה ואח', פ"ד יב(1), 353 (1958)}.
שאלה: האם מחובתו של בית-המשפט ליתן רשות להגן כאשר מועלית טענת זיוף?
תשובה: אין ספק, כי כדי לבדוק את אמיתותה של החתימה, על בית-המשפט להעביר את הדיון בבקשת הרשות להתגונן לדיון בפסים רגילים, שכן בדיון בבקשת רשות להתגונן נשאלת השאלה האם יש למבקש הגנה ולו בדוחק, ואין נכנסים לעובי הקורה ביחסים בין הצדדים.
זאת ועוד. בפרשת הבנק הבינלאומי שלעיל נקבע כי "לבית-המשפט בעניין זה אין כלים משלו להגיע למסקנה נכונה, ולדעתו בנדון אין יתרון על כל דעה אחרת של "אדם מהשוק". למרות זאת, עיינתי בחתימות ובדקתי את הסימנים שנתנו הצדדים, וכל שאוכל לומר הוא, כי ישנם קווים משותפים לחתימות שבמחלוקת ולחתימות המאומתות, כפי שיש קווים מבדילים לשתי הקבוצות. במילים אחרות, למיטב שיפוטי הלא מקצועי בנדון: החתימות דומות, אך לא זהות."

שאלה: מה הדין אשר ליחסים בין שולח לשלוח לעניין טענת חתימה בהרשאה?
תשובה: ככל שמערכת היחסים בין השולח לשלוח הינה מערכת הדוקה יותר, הרי שהמצג המועבר אל צדדים שלישיים הינו, על פניו, מצג של הרשאה.
כלומר, מצג על-פיו כל אחד מהצדדים, לכאורה, פועל במסגרת הרשאת הצד האחר. זו גם הסיבה "שכוחו של כל שותף לחייב את השותפות" כאמור בסעיף 14 לפקודת השותפויות, שהרי עצם ההתקשרות העסקית כשותפות יוצרת מצג הרשאה אלא אם כן הצד השלישי יודע על היעדר ההרשאה.
הוא הדין גם בקרב בני-זוג. קרבת היתר בין השולח (בן הזוג האחד) והשלוח (בן הזוג האחר) מהווים ראיה לקיום הרשאה, כאשר הצד השלישי יודע על הסטטוס המשותף להם.
מן האמור עולה, קרבה יתרה בין השולח והשלוח עשויים להוות ראיה לקיום שליחות אולם, אין הדבר מהווה ראיה מכרעת וסופית.
פקודת השטרות, לא מכירה בשליחות נסתרת ועל-כן, אם שלוח מבצע פעולה שיטרית, במסגרת הרשאת שולח, אך חותם את שמו בלבד, הרי שאין הפעולה מחייבת את השולח בחבות שיטרית אלא את השלוח בלבד. בכפוף להאמור וככל שלא נקבעו הוראות אחרות בפקודות השטרות, חלים דיני השליחות הכלליים גם על דיני השטרות.
בהתחשב בכלל הקבוע בסעיף 22 לפקודת השטרות ובעיקרון השקיפות בדיני השטרות, המחייב ששטר יכלול את כל הפרטים הנוגעים להתחייבות, הוחלו דיני השליחות.
סעיף 25 לפקודת השטרות בא למעשה להפחית את אי-הוודאות שנוצרת עקב חדירת דיני השליחות לתחום השטרות, שכן המחוקק דרש כי קיומה של השליחות יעלה מתוך השטר עצמו ולכן חייב את השלוח לציין את דבר השליחות על פני השטר.
משמעות הדברים היא, כי שלוח שחתם על שטר את שמו בלבד (חתימה "ערומה") ולא ציין כי הוא עושה זאת במקום השלוח, הוא ייחוב אישית בשטר והשולח יוצא פטור. יוער כי העיקרון העומד מאחורי קביעה כאמור, הינו כי הזכויות על-פי השטר צריכות להיקבע על-פי חזות השטר.
ובשים-לב, להלכה החדשה שנקבעה ב- ע"א 4294/90 {עזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ ואח', פ"ד נ(1), 453 (1996)} באשר לדרישה שבסעיף 25 לפקודה, המחייבת ציון השליחות על גבי השיק. דרישה זו פורשה כדרישה ליברלית, כך שאם בנסיבות מתאימות יש בסיס לקביעה כי השיק נחתם בהרשאתו של בעל החשבון, ניתן יהא לחייב את השולח, אף אם דבר השליחות לא צויין על גבי השיק ובלבד שדבר השליחות נתגלה על פני השיק כולו ולאו דווקא בצמוד לחתימה.
ובמילים אחרות, על-פי הלכת רינסקי אין לפרש את סעיף 25 לפקודת השטרות פירוש מילולי וצר. במידה וניתן ללמוד מחזות השטר כולו על כך שמדובר בהרשאה, אזי יש לחייב את השולח וזאת אף אם לא ניתן ללמוד זאת מן החתימה עצמה. קרי, אין הקפדה צורנית על אופן החתימה דווקא.
כדי שחתימתו של השלוח תחייב את השולח, על המשיבה להוכיח כי החתימה היתה בתוקף הרשאה וכי חתימתו של השלוח מחייבת את השולח. ובמילים אחרות, על המשיבה להוכיח כי השלוח היה מורשה לחתום על השיקים בשם השולח, וכי השלוח לא חרג מההרשאה שניתנה לו וכי חתימתו של השלוח מחייבת את השולח {בש"א (עכו) 4175/07 רחום מרים ואח' נ' אחים רוזנברג בע"מ, תק-של 2008(1), 19107 (2008)}.
על-פי סעיף 25 לפקודת השטרות, על-מנת שהמבקש יהיה פטור מחבות אישית, על-פי חתימתו על השיק, עליו להראות ולהוכיח שהוא חתם עליו בתור מושך "בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג."
סעיף 25 לפקודת השטרות, מוסיף אפשרות נוספת והיא חתימת שלוח, שאיננו המושך, שתחייב את המושך אף שלא חתם בפועל על השיק וזאת בתנאי שהשלוח ציין במפורש על גבי השיק את דבר שליחותו וגילה את זהות שולחו.
שאלה: מהם התנאים הקבועים בסעיף 25 לפקודת השטרות שבהתקיימותם יהיה החתום על שטר פטור מחבות?
תשובה: התנאים הם: האחד, החותם הורשה לחתום על השטר בשם אחר. השני, החותם ציין על השטר את זהות השולח. השלישי, החותם ציין את העובדה שחתימתו היא במסגרת השליחות.

שאלה: מה הדין לעניין חתימה בשם החברה או מטעמה?
תשובה: לא אחת, מתעוררת השאלה האם חתימת המבקש על השיק היתה בשם החברה או מטעמה? במקרה והתשובה לשאלה - חיובית, המבקש יהא פטור מכל חבות על-פי השיק. לעומת זאת, במידה והתשובה לשאלה - שלילית, המבקש יהא חייב אישית על-פי השיק {ע"א 4294/90 עזבון המנוח חיה לאה רינסקי ז"ל נ' נחמני ושות' מימון בע"מ ואח', פ"ד נ(1), 453 (1996); וראה גם בש"א (קריות) 357/06 חמוד אחמד נ' שיח אחמד יוסף, תק-של 2007(2), 5199 (2007)}.

שאלה: מה הדין כאשר עסקינן בחשבון בנק משותף?
תשובה: הכלל הבסיסי בדיני שטרות הינו כי חבותו של אדם, קמה מכוח חתימתו על גבי שיק, כאמור בסעיף 22 לפקודת השטרות, אולם, אדם רשאי להרשות לאחר לחתום תחתיו, כאמור בסעיף 92(א) לפקודה. על-כן, נטל ההוכחה לקיום ההרשאה לפעול בחשבון הנתבע מוטל על כתפי התובע שכן מקום בו החתימה על השטר איננה חתימת הנתבע, על התובע מוטלת החובה להוכיח תקינותו של השטר.
ב- ע"א 690/98 {צדקה ציון נ' ד.ד.ד. חב' לעבודות עפר בע"מ, דינים מחוזי לב(3), 199} קבע בית-המשפט כי "העובדה ששם המערערות מופיע על גבי השיק לא יכולה להעיד אפילו כלפי צד ג' על גובה ההרשאה או על הרשאה לעניין הסכום. מה גם, ששני שמות השותפים על גבי טופס של שיק לא יכולים להעיד דווקא על הרשאה, אלא על פתיחת חשבון לצורכי נוחות או על הסדרים אחרים. ברגע שבית-המשפט מבחינה עובדתית קובע שיש חותם אחד על שיק וכשאדם נוסף ששמו מופיע על השיק לא חתם עליו בשום צורה שהיא, אז זכות התביעה השיטרית היא כלפי החותם בלבד, ולא מעבר לכך."
ב- ת"א (ת"א-יפו) 24338/05 {בנק דיסקונט בע"מ נ' קליינמן מנחם ואח', תק-של 2008(2), 7362 (2008)} עסקינן בחשבון בנק משותף של בני-זוג. הבעל לא חתום על השיק, אלא, האישה. משאלה העובדות, על התובע-הבנק להוכיח כי הבעל, אכן יחוייב מכוח שותפותו בחשבון עם האישה.
הבעל, טען, לכל אורך גרסתו כי אין לו כל קשר לעסק של אשתו וכי לא חתם על-אף שיק, לא בירר יתרה וכי היה רק ערב לחשבון.
כב' השופט מיכאל תמיר קבע כי "אין מחלוקת שהנתבעת חתומה על השיקים לבדה וכי אין זה המקרה בו חתמה הנתבעת 2 בהרשאה את שמו של הנתבע על השטר ואף אין זה המקרה בו חתמה הנתבעת תוך הוספת טקסט המלמד כי החתימה היא בתוקף היותה שלוחה של הנתבע, כמו-כן, אין גם טענה כי העסקה נעשתה עם הנתבע" ועל-כן, דחה את התובענה השיטרית כנגד הבעל.
לעומת זאת, ב- בש"א (נת') 718/08 {קשאי גינט נ' זו ארץ בע"מ על-ידי מר עמוס מנהל המשיבה, תק-של 2008(2), 3857 (2008)} עסקינן בהתנגדות לביצוע שטר על סך 4,000 ₪ שנמשך מחשבון בנק משותף של בני-זוג. המבקשת-האישה, טענה כי איננה חתומה על השיק, אלא, בעלה הוא זה שחתם. טענה נוספת בפי האישה, כי לא ידועות לה נסיבות מסירת השיק וכי לא מסרה את השיק למשיבה.
בית-המשפט דחה טענה זו בהסתמך על העובדה כי מחקירתה של האישה עלה כי על-אף שהיא לא חתומה על השיק, היא הרשתה לבעלה למשוך שיקים ללא כל הגבלה.
ב- בש"א (עכו) 2646/07 {פחימה אילת אריה נ' אבו אלהיג'א מוחמד, תק-של 2007(3), 25281 (2007)} קבע בית-המשפט כי "טענת המבקשת כי אינה חתומה על השטר, טענה שאינה משוללת יסוד, לאור העובדה כי השיק חתום בחתימה אחת בלבד וכי החייב מס' 1 בתיק ההוצל"פ, גרושה של החייבת, לא הגיש התנגדות, הינה טענה טובה כנגד התביעה השיטרית". יתר על-כן, "העובדה כי מספר תעודת זהותה של המבקשת מוטבע על השיק כבעלים משותף של החשבון אין בה, כשלעצמה, כדי לחייבה על-פי השטר".
חיזוק לדברים אלה ניתן למצוא גם בדברי בית-המשפט ב- ע"א (חי') 1596/00 {מוטעי שושנה נ' גל חברה לדלק, תק-מח 2001(3), 3774 (2001)} לפיהם, "אין בעובדה ששם המערערת מופיע על גבי השיק כדי להקים חיוב שיטרי, שכן ציון שם המערערת מחויב מכוח סעיף 11(א), לחוק שיקים ללא כיסוי היות והחשבון שעליו נמשך השיק, משותף לבני-הזוג."

שאלה: מהם ה"נושאים" שעל תובע למלא בבקשה לביצוע?
תשובה: החובה לציין מדוע המבקש-נתבע, חב על-פי השטר {בש"א (י-ם) 1170/07 סמימיאן שמואל נ' האחים אגא (א.מ.) בע"מ, תק-של 2007(1), 2315 (2007)}; החובה לציין את דבר הרשאה {בש"א (י-ם) 7618/06 אליאספור רוני ואח' נ' רשת ש. דגן, תק-של 2007(2), 6958 (2007)}.

שאלה: האם אישור בדיעבד כמוהו כהרשאה מלכתחילה?
תשובה: כאמור בסעיף 22 לפקודת השטרות, "אין חבות בלי חתימה". המבקש להיפרע מכוחו של שטר, צריך להוכיח כי השטר נחתם על-ידי המושך או בהרשאתו, כאמור בסעיף 23 לפקודת השטרות.
סעיף 6(א) לחוק השליחות קובע כי "אישור בדיעבד כמוהו כהרשאה מלכתחילה". על-כן, מקום בו פלוני פעל בחזקת אדם אחר ללא הרשאה, "יכול אותו אחר. . . לאשר את הפעולה בדיעבד."
סעיף 3(א) לחוק השליחות קובע כי "אישור הפעולה" ייעשה באחת הדרכים בהן נוצרת שליחות מראש: "בהרשאה, בכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי."
דין כללי זה חל גם על משיכת שטרות {ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5), 799 (1994); ת"א (רשל"צ) 4506/05 דור חן מסחר בע"מ ואח' נ' ארביב מזל בנין, תק-של 2007(1), 4670 (2007)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

אין חבות בלי חתימה, חתימה שזוייפה או שנחתמה שלא ברשות וחתימה בתוקף הרשאה