פוליסה (סעיף 2 לחוק)

1. כללי
סעיף 2 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"2. פוליסה (תיקון: התשמ"ד)
(א) נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן - פוליסה), זולת אם נהוג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה.
(ב) כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח יראו כמוסכמים בין הצדדים את התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח, כפי שהוגשו למפקח על הביטוח לפי סעיף 16 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981, או כפי שהוגשו או שהותרו, לפי העניין, לפי סעיף 40 לחוק האמור, זולת אם הוסכם בין הצדדים על סטיה מאותם תנאים."

סעיף 2 לחוק חוזה הביטוח, קובע כי כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח, ייראו כמוסכמים בין הצדדים את התנאים הנהוגים אצל אותו מבטח, כפי שהוגשו למפקח על הביטוח. כלומר, החוק משמיענו כי חוזה ביטוח מתקיים גם אם המבטח לא שלח את הפוליסה למבוטח {ת"א (שלום ת"א) 21086/06 כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' ג'קי ליין לוגיסטיקה בע"מ, תק-של 2008(2), 15711, 15714 (2008)}.

ב- ת"א (שלום חי') 3577-06 {אמל אבו אל זלף נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(1), 9591, 9595 (2010)} קבע בית-המשפט כי המבטחת הוציאה פוליסה רק לגורר, אך כאמור משנכרת חוזה הביטוח עת חתם התובע על הצעות לביטוח הגורר והגרור אין בעובדה שלא הוצאה פוליסה לגרור כדי לשנות את המסקנה. במקרה זה תחולנה הוראות סעיף 2(ב) לחוק חוזה הביטוח ויש לראות בתוכן ההצעה כחוזה ביטוח.

2. חובת תום-הלב
סעיף 39 לחוק החוזים, קובע שעל כל צד לחוזה לקיים אותו בדרך מקובלת ובתום-לב. החיוב והזכות, אותם יש לקיים ובהם יש להשתמש בתום-לב ובדרך מקובלת, כוללים בראש ובראשונה חיובים, שמקורם בלשון החוזה, וזכויות, הבאות מתוכו.

אך אין הוראת סעיף 39 לחוק החוזים מוגבלת לכך. יש והחוזה שותק בעניין פלוני, ועניין זה מוסדר על-ידי חקיקה משלימה, כגון, חובת הקיום בבינוניות מקום שהחוזה מטיל חיוב למתן נכס ולא הוסכם על הסוג או הטיב {ראה סעיף 45 לחוק החוזים}.

אף חובות וזכויות אלה יש לבצע בדרך מקובלת ובתום-לב. אך למעלה מזאת, לעיתים מעניק הדין - ולא החוזה - כוח לבעל חוזה לפעול בעניין החוזה, כגון הזכויות הניתנות לצד לחוזה לבטלו בשל פגם שנפל בו או בשל הפרה שהתרחשה בו. אף זכויות אלה יש להפעיל בדרך מקובלת ובתום-לב.
סעיף 39 לחוק החוזים עשוי להטיל על בעלי החוזה חובות נוספות, שזכרן אינו בא בחוזה עצמו, אך המתבקשות מהצורך להביא להגשמת החוזה בדרך מקובלת ובתום-לב. חובות אלה יכול שיהיו חובות נלוות, כגון חובת השמירה, ויכול שיהיו אף חובות עצמאיות, כגון חובת גילוי ומסירת ידיעות וחשבונות או חובת הדרכה באשר לשימוש בנכס.

סעיף 39 לחוק החוזים אינו כולל כל הוראה באשר לתוצאות נובעות מתוך כך, שבעל חוזה אינו מקיים את החוזה בתום-לב ובדרך מקובלת. אין משמעות הדבר, כי זו חובה מוסרית בלבד, שאין לה נפקות משפטית.

היעדר הוראה באשר לתוצאות הנובעות מאי-קיום החובה האמורה בסעיף 39 לחוק החוזים, מקורו בעובדה, שתוצאות אלה אינן אחידות, אלא הן משתנות לפי ההקשר בו מתעוררת השאלה.

לעיתים תוצאת אי-קיום החובה היא בתשלום פיצויים או במתן אכיפה. לעיתים התוצאה היא בשלילת פיצויים או אכיפה מהצד המפר. לעיתים תוצאת ההפרה היא במתן כוח לבעל החוזה האחר לפעול פעולות מסויימות בתחום החוזה, שאחרת היו נחשבות להפרה, או שלילת כוח, הנתון לבעל החוזה המפר על-פי הוראות החוזה. לעיתים התוצאה אינה אלא זו, שהפעולה, שבוצעה תוך הפרת החובה, אינה משתכללת ואינה תופסת.

לאור הנ"ל, הטיל המחוקק חובה על המבטחת לשלוח למבוטח את פוליסת הביטוח. אי-משלוח פוליסת הביטוח מהווה הפרה של חובת תום-הלב. התרופה להפרת הוראת סעיף 39 לחוק החוזים תלויה בתוצאות ההפרה.

כך לדוגמה, כאשר תוצאות ההפרה הינן אי-יכולת המבוטח להגיש את תביעתו במועד, אזי, התרופה להפרה היא מניעת המבטחת מהעלאת טענה של התיישנות תביעת המבוטח בגין הנזק שנגרם לו, ולחילופין, פסיקת פיצוי למבוטח בגובה הפיצוי שהיה מקבל אילו לא הפרה המבטחת את חובתה זו {בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תק-על 80(3), 987 (1980); ראה גם ת"א (שלום רמ') 1640-08 אבידן אורה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2011(3), 20870, 20877 (2011)}.

3. המצאת הפוליסה ונטל ההוכחה
המצאת הפוליסה, כפי שקבוע בסעיף 2 לחוק חוזה הביטוח, הינה חובה מהותית ותכליתה להבטיח יכולת המבוטח לעמוד על זכויותיו וחובותיו - הן נקיטת צעדים בכל הקשור לשמירה על נושא הביטוח והקפדה על הוראות המבטחת והן מימוש זכויותיו בעת קרות מקרה הביטוח.

הפקת פוליסת ביטוח על-ידי המבטח, היא מעשה שנעשה על-ידי המבטח לאחר שחוזה הביטוח כבר נכרת. חוזה ביטוח ככל חוזה אחר, נכרת בדרך של הצעה וקיבול.

בגין הפרת חובת המבטח להמציא למבוטח פוליסת ביטוח, דהיינו - "מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם", קבע המחוקק סנקציה הקבועה בסעיף 2(ב) לחוק חוזה הביטוח.

נדגיש כי על-פי סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, החובה למסור את פוליסת הביטוח חלה על המבטח, ועליו למסור את פוליסת הביטוח למבוטח. אם בוחר המבטח למסור למבוטח את פוליסת הביטוח באמצעות צד שלישי כגון: סוכן הביטוח שתיווך בביטוח - לא יצא המבטח ידי חובתו לפי סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח {ע"א (מחוזי חי') 3733/06 איילון חברה לביטוח בע"מ ע"א 3733/06 נ' אלמאזה חלבי ע"א 3733/06, תק-מח 2007(4), 13173, 13176 (2007)}.

לעניין האחרון נעיר כי בסימן ו' לפרק א' לחוק חוזה הביטוח, המסדיר את מעמדו של סוכן הביטוח {סעיפים 32 עד 36 לחוק חוזה הביטוח}, אין הוראה לפיה סוכן הביטוח הוא שלוחו של המבטח לצורך מסירת מסמכים והודעות מאת המבטח למבוטח {וזאת להבדיל מהוראת סעיף 35 לחוק חוזה הביטוח, המורה, כי "לעניין מתן הודעות של המבוטח ושל המוטב למבטח נחשב סוכן הביטוח שתיווך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח"}.

סעיף 2(א) לחוק חוזה ביטוח, מטיל על המבטחת את החובה למסור למבוטח את הפוליסה, המפרטת את זכויות הצדדים וחיוביהם. משמדובר בחובה שבחוק - על המבטחת הנטל להוכיח כי מסרה את הפוליסה למבוטח.

לפיכך, ולאור לשון הוראת סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, על המבטחת להוכיח שהמציאה את פוליסת הביטוח למבוטח ושזו אכן הגיעה אל המבוטח הספציפי {ת"א (מחוזי יר') 6181-04 יוזמה ותשואה חברה לשירותים בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2010(2), 21555 (2010)}.

הנטל להוכיח מסירת הפוליסה למבוטח, מוטל על המבטחת. אין מדובר בנטל כבד ודי היה שהמבטחת תראה כי שלחה למבוטח את הפוליסה, בסמוך לאחר הוצאתה, בדואר רשום או למצער בדואר רגיל {ת"א (שלום ת"א) 35997-08 הנרי בן דוד נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2011(1), 14956 (2011)}.
ב- ת"א (שלום פ"ת) 1359-04-08 {מרסל כצמן רטנר נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2011(2), 111191, 111195 (2011)} קבע בית-המשפט כי הנתבעת לא הביאה כל ראיה, ואף לא ראשית ראיה, בדבר משלוח הפוליסה לתובעת סמוך לאחר כריתת חוזה הביטוח. משכך, יש לקבל את גרסת התובעת בדבר קבלת הפוליסה רק לאחר הפריצה, וזאת בחלוף מספר שבועות ממועד רכישת הפוליסה.

ב- ת"א (שלום ת"א) 35997-08 {הנרי בן דוד נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2011(1), 14956, 14960 (2011)} נדונה השאלה האם הפוליסה נמסרה לתובע עובר לאירוע הגניבה?

בית-המשפט קבע כי הנטל להוכיח מסירת הפוליסה למבוטח, מוטל על המבטחת-הנתבעת. אין מדובר בנטל כבד ודי היה שהנתבעת תראה כי שלחה לתובע את הפוליסה, בסמוך לאחר הוצאתה, בדואר רשום או למצער בדואר רגיל - וזאת לא הוכח.

לצורך הוכחת מסירת הפוליסה, אין די בעדות לגבי נהלים כלליים הנהוגים בעניין זה ויש להוכיח מסירת הפוליסה למבוטח הספציפי. במקרה דנן, הנתבעים לא עמדו בנטל זה ומשעדותו של התובע כי לא קיבל את הפוליסה לשנת הביטוח הרלבנטית - לא נסתרה, ראה בית-המשפט לנכון לקבל את גרסתו של התובע כי הפוליסה לא נמסרה לו טרם הגניבה.

ב- ת"א (שלום צפ') 1750-06 {שחר מנשה נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(1), 18739, 18742 (2009)} קבע בית-המשפט כי הטענה לפיה סוכן הביטוח שלח את הפוליסה בדואר רגיל, כטענתו, לידי התובעים ובכך יצא הוא כביכול ידי חובתו - לא הוכחה באופן פוזיטיבי.
לעניין זה יש לזכור כי, סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח מחייב את המבטח למסור למבוטח פוליסה. נטל ההוכחה כי נמסרה פוליסה למבוטח הוא על המבטח ועל המבטח להוכיח זאת באופן פוזיטיבי, דבר שלא נעשה כאן. אומנם סוכן הביטוח טען כי חוזה פוליסת הביטוח נשלח בדואר ואולם לא הובאה כל ראיה חיצונית התומכת בכך.

4. מהן תוצאות אי-מסירת הפוליסה לידי המבוטח?
ראוי לציין כי בחוק חוזה ביטוח עצמו לא נקבעה סנקציה הנובעת מהפרת החובה למסור את הפוליסה למבוטח.

העובדה שהפוליסה לא הייתה מצויה בידי המבוטח עד קרות האירוע הביטוחי מהווה כשלעצמה הפרה של סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, ומונעת את הישענותה של החברה המבטחת על הסייגים המופיעים בה {ע"א 4819/92 כרמי עוזי נ' ישר מנשה (המשיב והמערער בערעור שכנגד), פ"ד מט(2), 749 (1995); ת"א (שלום פ"ת) 7209/03 מטר בהג'את נ' כהן שנדור, תק-של 2005(4), 21006, 21009 (2005); ת"א (שלום אשד') 1435/96 דנן דן נ' הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ, תק-של 98(3), 1256, 1259 (1998)}.

יחד-עם-זאת, ב- ת"א (מחוזי יר') 6181-04 יוזמה ותשואה חברה לשירותים בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2010(2), 21555 (2010)} קבע בית-המשפט כי במרוצת השנים נקבעו סייגים לסנקציה זו, אשר בהתקיימם אי-המצאת הפוליסה למבוטח לא תשלול מהמבטחת הסתמכות על החריגים לפוליסה. בין עיקר הסייגים ניתן למנות שלושה:

האחד, ידיעת המבוטח על אודות התנאים או החריגים לכיסוי;
השני, שלילת הקשר הסיבתי בין אי-המצאת הפוליסה לגרימת הנזק למבוטח;

השלישי, חובתו המקבילה של המבוטח לוודא כי הפוליסה מצויה בידו ולהתריע בפני המבטח על אי-קבלתה.

משהפרה המבטחת את החובה המוטלת עליה להמציא פוליסת הביטוח למבוטח, רובץ נטל ההוכחה על כתפי המבטחת להוכיח התקיימם של הסייגים דלעיל. כלומר, על המבטחת הנטל להוכיח כי חרף מחדלהו באי-המצאת פוליסת הביטוח, כמתחייב על-פי דין, רשאית היא להסתמך על תנאים וחריגים לפוליסה, מכוחם נשלל הכיסוי הביטוחי.

לאור הנסיבות המיוחדות המאפיינות את ההתקשרות בחוזה הביטוח, אין מנוס מקביעת אמות-מידה בסיסיות שרק בהתקיימן תוכל החברה המבטחת להישען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה.

אם חברת הביטוח לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על ידה, לא תוכל מאוחר יותר שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי. חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת לעצמה יחד-עם-זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא.

חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת-ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים וכי במקרים שבהם לא התקיימו לא יוכל להינות מגיבוש זכותו לשיפוי.

כך לדוגמה, כאשר דנים בחוזה לביטוח רכוש והחברה המבטחת מסייגת את חיובה בהתקנת מערכת מיגון מסויימת, הרי שהיא מבקשת את קיומו של התנאי כדי לצמצם את הסיכון שהיא נטלה על עצמה במסגרת העסקה הביטוחית. כך שגם אם הטילה את המלאכה על המבוטח, וגם אם ניסחה את הפוליסה באופן המסייג את חבותה בקיום התנאי, היא הנושאת באחריות להבאת קיומו של התנאי לתשומת-ליבו של המבוטח.

טענה נפוצה בפי המבטחת הינה כי נציג המבטחת שוחח עם המבוטח טלפונית וכי פרטי הפוליסה והחריגים לה, הוסברו היטב למבוטח. יחד-עם-זאת, ולמרות העלאת טענה זו, נמנעת המבטחת מלהזמין את הנציג ששוחח עם המבוטח תוך הסתפקות בתשובה לאקונית לפיה המבוטח ידע בדיוק מהם תנאי הפוליסה.

לעניות דעתנו, יש לדחות טענות מאין אלה שכן על-מנת לבסס את הטענה כי תנאי הפוליסה הובאו לידיעתו של המבוטח על המבטחת להמציא לבית-המשפט ראיות {כגון: עדות הנציג ששוחח עם המבוטח בטלפון; הצגת הקלטה של השיחה בין נציג המבטחת לבין המבוטח}.

יש באי-הבאת ראיות כאמור, משום פעולה כנגד המבטחת, שכן הלכה ידועה היא שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית-המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו.

ב- ת"א (שלום ת"א) 35997-08 {הנרי בן דוד נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2011(1), 14956, 14960 (2011)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, אין לשלול מהמבטחת את האפשרות להסתמך על החריג המוציא גניבה בידי עובד, מגדר הכיסוי הביטוחי, בשל אי-מסירת הפוליסה למבוטח.

אין מדובר בשנת הביטוח הראשונה אלא בפוליסה שחודשה לאחר שהתובע היה מבוטח אצל הנתבעת, באמצעות סוכן הביטוח, החל משנת 2003. התובע הודה הן בתצהירו והן בעדותו כי קיבל את הפוליסות הקודמות.

החריג האמור מופיע בכל אחת משלוש הפוליסות הקודמות, לשנים 2003 עד 2005 וזאת במובלט ובמודגש, אלא שהתובע העיד על עצמו כי לא קרא את הפוליסות ועל-כן לא ידע שאין כיסוי לגניבה בידי עובד.

התובע מבקש להצדיק אי-קריאת הפוליסות, באומרו: "אני אדם פשוט למדתי בתיכון מקצועי 11.5 שנים ואינני יודע לקרוא פוליסות ואני לא מבין אותן" – לא היה בידי בית-המשפט לקבל טענה זו שכן על אדם המתקשר בהסכם לרבות הסכם ביטוח, לקרוא את ההסכם על-מנת להבין את תנאיו.

התובע אינו אומר שאינו יודע קרוא וכתוב וגם אם הינו בעל השכלה בסיסית בלבד, הרי שהחריג מובלט במסגרת ומנוסח בלשון פשוטה וברורה שאינה דורשת הבנה מיוחדת בביטוח או בקריאת פוליסות.

חזקה על התובע שהינו בעל מספר מוניות, שותף בתחנת מוניות ומעסיק נהגים שכירים, כי אם היה טורח לעיין בפוליסה ולקרוא את תנאיה, היה מבין את החריג המנוסח בלשון בני אדם פשוטה.

בנסיבות אלה, כאשר החריג המוציא מגדר הכיסוי הביטוחי גניבה בידי עובד, נכלל בפוליסות שהוצאו בשלוש השנים שקדמו לשנת הביטוח הרלבנטית ומשהתובע הודה בקבלתן של הפוליסות הקודמות, הרי שלו היה טורח לעיין בפוליסות, היה מבין ויודע כי אין כיסוי לגניבה בידי עובד. לא זו אף זו, התובע העיד על עצמו שאינו קורא את הפוליסות. בנסיבות אלה נראה כי סביר יותר להניח שלא היה קורא גם את הפוליסה לשנת הביטוח הרלבנטית, במידה וזו הייתה נמסרת לידיו.

לסיכום, ונוכח העובדה שהתובע קיבל את הפוליסות לשנים הקודמות, בהן נכלל החריג של גניבה בידי עובד, באותיות מובלטות ומודגשות, אך הודה כי לא קרא את הפוליסות, בית-המשפט לא סבר כי מחדלם של הנתבעים להוכיח כי הפוליסה לשנת הביטוח הרלבנטית, נמסרה לידי התובע, מוביל למסקנה כי המבטחת מנועה מלהסתמך על החריג האמור.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פוליסה (סעיף 2 לחוק)