botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק חוזה הביטוח

הפרקים שבספר:

ביטוח יתר (סעיף 58 לחוק)

סעיף 58 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"58. ביטוח יתר
עלה סכום הביטוח, בעת כריתת החוזה או לאחר-מכן, באופן בלתי-סביר על שוויו של הנכס המבוטח, רשאי כל צד, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכום הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו יפחת סכום הביטוח ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה."

סעיף 58 לחוק חוזה הביטוח, מאפשר לדרוש הפחתת סכום הביטוח, עד לשווי הנכס {ת"א (שלום ת"א) 88907/96 משה ארצי נ' אילון חב' לביטוח בע"מ, תק-של 2002(1), 15639, 15649 (2002)}.

המדיניות השיפוטית הראויה היא שלא להתיר לחברות הביטוח לפתוח דיון שתכליתו להראות כי שווי הנכס בעת שנעשה הביטוח, לא היה כפי שנקוב בפוליסה, וסבורים אנו כי חזקה היא שהשווי מבוטא על-ידי סכום הביטוח. חברת הביטוח גבתה את דמי הפרמיה על-פי סכום הביטוח, ומנועה היא עתה מלטעון אחרת. חוק חוזה הביטוח מאפשר לכל צד לדרוש את הפחתת סכום הביטוח בתוך תקופת הביטוח, אם הוא סבור כי שווי הנכס המבוטח נופל באופן בלתי-סביר מסכום הביטוח {כאמור בסעיף 58 לחוק חוזה הביטוח}. אך במה דברים אמורים - כל עוד לא ארע מקרה הביטוח, ואין הדעת סובלת שתיתכן דרישה להתאמת סכום הביטוח לאחר שאירע מקרה הביטוח {דברי ד' מ' ששון דיני ביטוח (הוצאת שוקן, התשמ"ט), 155}.

זאת ועוד. ההתאמה האמורה בסעיף 58 לחוק חוזה הביטוח, אילו נעשתה בשעתה, הייתה גוררת אחריה ממילא, גם הפחתה מתאימה של דמי הביטוח, ואין להתיר מצב בו לא עשתה חברת הביטוח שימוש בזכותה על-פי סעיף זה טרם קרות אירוע הביטוח, ואף-על-פי-כן תוכל לאחר מעשה, לטעון כי שווי הנכס היה, כבר בעת שבוטח, נמוך מסכום הביטוח שעל פיו גבתה את דמי הביטוח.

כאשר חברת הביטוח לא דרשה, לפני קרות אירוע הביטוח, את התאמת סכום הביטוח לשווי הנכס, אין לאפשר לה לסתור את החזקה ששווי הנכס בעת שבוטח, מבוטא בסכום בו נקבה היא עצמה, ושעל פיו נקבעו דמי הביטוח {ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1), 756 (1992)}.

נוסיף ונציין כי פרשנות שונה תהיה בלתי-סבירה ובלתי-מציאותית שכן, לא מקובל לדרוש ממבוטח הכנת חוות-דעת על שוויו של רכב בטרם נגנב, לדוגמה. במידה ומבטחות סבורות שיש מקום לדרישה כזו, עליהן לדרוש ולהתנות בעת עריכת הביטוח כי תעשה שומה של הרכב, כשם שנערך דו"ח סוקר בביטוחי דירות או רכוש אחרים {ת"א (שלום ת"א) 66877/95 ק.מ. לכל מוצרי בשר בע"מ נ' רוזנטל שמואל, תק-של 99(2), 495, 507 (1999)}.

במקרה של ביטוח יתר, על הנתבעת להראות כי ערכו של הרכב פחת במהלך התקופה בין כריתת חוזה הביטוח לבין קרות מקרה הביטוח כדי לסתור החזקה לפיה סכום הביטוח משקף שווי הנכס המבוטח בעת כריתת החוזה {ת"ק (תביעות קטנות עכ') 951/97 עלאק אסמהאן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-של 98(2), 6557, 6559 (1998)}.

כאשר נקבע ערך מוסכם של הנכס על חברת הביטוח רובץ הנטל להראות כי ערכו של הנכס המבוטח פחת במהלך התקופה שבין חתימת הפוליסה ובין קרות מקרה הביטוח, ולהוכיח את השיעור המדוייק של ירידת הערך. אם אין ביד חברת הביטוח להרים את הנטל האמור, אמת-המידה היחידה לשווי הנכס המבוטח הינה, סכום הביטוח המוסכם, ונוכח זאת קבע בית-המשפט בפרשת כלל כי המבוטח אכן היה זכאי לתגמולי ביטוח בגובה סכום הביטוח {ע"א 195/89 שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' ניסן יאיר, פ"ד מו(5), 673 (1992)}.

ב- ע"א 4114/90 {אברהם בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1), 415 (1993)} קבע בית-המשפט כי אומנם, סעיף 58 לחוק חוזה הביטוח, אינו חל במקרה של ביטוח אחריות, אך הרציונאל העומד בבסיס פסק-הדין ב- ע"א 196/88 כאמור לעיל, בדבר חבותו של המבטח לפי הכתוב בפוליסת הביטוח, וכפי שזו משתקפת בתשלומי הפרמיה אותם משלם המבוטח, נכון גם לעניין זה.

אמון הציבור כלפי מוסד הביטוח נעוץ, בין היתר, בנכונותו של המבטח לשלם את סכומי הביטוח כאשר מתרחש אירוע הביטוח - ואין לאפשר לו לחזור בו ולנסות להיחלץ מהתחייבויותיו בעזרת פרשנות מצמצמת מדי.