התאבדות האדם שחייו מבוטחים (סעיף 50 לחוק)

סעיף לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"50. התאבדות האדם שחייו מבוטחים
בביטוח חיים מגיעים תגמולי הביטוח גם אם האדם שחייו מבוטחים התאבד כעבור שנה או יותר מכריתת החוזה."

ב- ע"א (מחוזי חי') 4550/07 {שמחה כהן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2009(4), 5028, 5032 (2009)} קבע בית-משפט כי בית-משפט קמא קבע, שאין לסעיף 50 לחוק חוזה הביטוח תחולה על העניין שלפנינו, שכן חוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים היה חוזה לביטוח תאונות ולא חוזה לביטוח חיים. על-פי סעיף 41 לחוק חוזה הביטוח, מקרה הביטוח בביטוח חיים "הוא מותו של המבוטח או של זולתו או הגיעם לגיל מסויים או מקרה אחר בחייהם למעט תאונה, מחלה ונכות."

במקרה דנן, מקרה הביטוח על-פי פוליסת הביטוח הוא "חבלה גופנית כתוצאה מאירוע פתאומי בלתי-צפוי מראש". מקרה הביטוח הוא איפוא אירוע תאונתי שאירע למבוטח, בה בשעה שעל-פי הממצאים העובדתיים, המנוח קפץ אל מותו בכוונת מכוון.

על-כן, לא התקיים מקרה הביטוח שהוגדר בפוליסת הביטוח כאירוע אשר יזכה את המנוח או את שאריו בתגמולי הביטוח.

גם סעיף 50 לחוק חוזה הביטוח לא יסייע למערערת, שכן צדק בית-המשפט קמא בקביעתו, שהפוליסה, על-פי מקרה הביטוח שהוגדר בה, אינה פוליסה לביטוח חיים אלא פוליסה לביטוח תאונות, והפרק הרלבנטי החל עליה הוא פרק ג' לסימן ג' לחוק חוזה הביטוח, שכותרתו "ביטוח תאונה, מחלה ונכות".

בסעיף 54(ב) לחוק חוזה ביטוח נקבע, שסעיפים שונים מפרק ביטוח החיים יחולו אף על ביטוח תאונה, מחלה ונכות, ואולם, סעיף 50 לחוק חוזה הביטוח, הוא הסעיף שעניינו תשלום תגמולי ביטוח במקרה של התאבדות, לא נמנה עליהם.

על-כן, סבר בית-המשפט, שאף בעניין זה אין מקום להתערב בקביעתו של בית-המשפט קמא.

ב- רע"א 833/09 {יונונה יצחקוב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2009(2), 4623 (2009)} נפסק מפי כב' השופטת ע' ארבל:

"1. המבקשת ובעלה המנוח (להלן: המנוח) חתמו ביום 22.4.96 על חוזה מכר לרכישת דירה. לצורך מימון הרכישה נטלו בני הזוג משכנתא במסגרתה חתמו על טופס הצטרפות לביטוח חיים אצל המשיבה 1 (להלן: המשיבה) לפיו התחייבה המשיבה לשלם לבנק את מלוא יתרת חוב ההלוואה במקרה של פטירת אחד מבני הזוג. ביום 19.1.97 נפטר המנוח בהיותו בן 26 שנים בלבד.

2. לאחר מותו של המנוח פנתה המבקשת למשיבה לקבלת תגמולי הביטוח. המשיבה דחתה את הבקשה בטענה שהמנוח שלח יד בנפשו תוך שנה מעריכת הביטוח, ולפיכך היא פטורה מתשלום תגמולי הביטוח לפי סעיף 50 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 ובהתאם לטופס ההצטרפות לביטוח החיים. לפיכך הגישה המבקש תביעה לבית-משפט השלום בטענה כי המנוח לא שלח יד בנפשו.

3. בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ש' אלמגור - ס"נ) בחן באופן מפורט את השאלה העובדתית וקבע כי המנוח התאבד על-ידי נטילת כדורי קלורוקווין וזאת עקב מצוקה כלכלית קשה. קביעה זאת נעשתה על בסיס עדותו של רופא ניידת טיפול נמרץ באשר לדבריה של המבקשת מיד לאחר האירוע; הודעתה של המבקשת במשטרה; וראיות רפואיות שונות הכוללות תוצאות בדיקה פתולוגית וטוקסיקולוגית. באשר לנטל ההוכחה קבע בית-המשפט כי הנטל מוטל על כתפי המשיבה להוכיח כי המנוח התאבד, וכי נטל זה הינו במידה של מאזן הסתברויות כנדרש במשפט האזרחי. בית-המשפט קבע כי מצירוף הראיות בתיק הוכח במידה הדרושה, ואף מעבר לכך כי המנוח התאבד.

4. ערעורה של המבקשת על פסק-הדין נדחה על-ידי בית-המשפט המחוזי (כב' השופטים י' שנלר, ק' ורדי, ו- כב' השופטת ר' לבהר שרון). בית-המשפט ציין כי המחלוקת בין הצדדים הינה עובדתית גרידא ולפיכך אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאיו של בית-המשפט קמא. מעבר לדרוש התייחס בית-המשפט לטענותיה העובדתיות של המבקשת לגופן ודחה אותן. באשר לרמת ההוכחה המוטלת על המשיבה קבע בית-המשפט כי מדובר במידת הוכחה אזרחית אם כי בשל אופי הטענה על המשיבה להציג ראיות כבדות משקל על-מנת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה. בית-המשפט קבע כי המשיבה הרימה את הרף וכי אף אם היה נדרש נטל הוכחה מוגבר הייתה עומדת בו המשיבה.

5. מכאן הבקשה שבפני. טענתה המרכזית של המבקשת נוגעת לנטל ההוכחה הנדרש בתביעה מעין זו. לטענתה במקרים מעין אלו, בהם על חברת הביטוח להוכיח שמבוטח התאבד, יש ליצור דרגת הוכחה שלישית, שתהווה דרגת ביניים בין נטל ההוכחה הפלילי לנטל ההוכחה האזרחי. דרגה זו, לטענתה, נדרשת כאשר מועלות טענות מרמה או טענות המייחסות לאדם ביצוע עבירה פלילית במסגרת עניין אזרחי. לחלופין טוענת המבקשת כי גם אם תיקבע רמת הוכחה אזרחית הרי שיש לדון בשאלה מהי כמות הראיות הנדרשת ומהי עוצמת הראיות הנדרשת להוכחת טענת ההתאבדות.

6. לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. נטל ההוכחה לביסוס טענת ההתאבדות במסגרת עניין אזרחי נידונה לא אחת על-ידי בית-משפט זה. נקבע כי רף ההוכחה הנדרש הינו רף ההוכחה כבכל משפט אזרחי, דהיינו רף של מאזן הסתברויות. עם-זאת, בשל מהותה וחומרתה של הטענה הראיות הנדרשות להוכחתה יהיו דווקניות יותר מבמקרה הרגיל (ע"א 8313/06 אברהם נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2009(19, 4427 (2009), פסקה 6; ע"א 2976/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' לידאווי, פ"ד נו(6), 874 (2002); רע"א 1520/06 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' גרברניק, תק-על 2006(3), 382 (2006)). ואמנם, הערכאות דלמטה הציבו הלכות אלו לנגד עיניהן בבוחנן את הראיות שהוצגו להוכחת טענת התאבדותו של המנוח. יתירה-מכך, הערכאות דלמטה ציינו כי ראיות אלו היו אף עומדות ברף הוכחה גבוה יותר מהרף האזרחי אם אכן היה נדרש כזה. משכך, אין מקום להתערב בפסק-הדין קמא. יתר טענותיה של המבקשת הינן טענות בנוגע לממצאים עובדתיים אשר קיבלו מענה מפורט ומבוסס הן על-ידי בית-משפט השלום והן על-ידי בית-המשפט המחוזי. טענות מסוג זה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (בע"מ 6633/05 חסיד נ' חסיד, תק-על 2005(4), 1505 (2005)).

עם-זאת, אצטרף להמלצת בית-המשפט המחוזי למשיב 2 לנהוג ברגישות כלפי המבקשת ומשפחתה בשל הנסיבות הקשות והטרגיות אליהן נקלעה, ולסייע לה להתארגן ולמצוא קורת גג חלופית בטרם תמומש המשכנתא. כמו-כן הייתי ממליצה למבקשת לפנות לקבלת סיוע משירותי הרווחה. הבקשה אם-כן נדחית."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

התאבדות האדם שחייו מבוטחים (סעיף 50 לחוק)