botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק חוזה הביטוח

הפרקים שבספר:

חובה להבליט הגבלות (סעיף 3 לחוק)

סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"3. חובה להבליט הגבלות
תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם."

תקנה 3 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה), התש"ם-1980 קובעת כדלקמן:

"3. חובה להבליט הגבלות
סייג לחבות המבטח או להיקף הכיסוי יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו או יובלטו במיוחד על-ידי שימוש באותיות שונות או בצבע שונה."

חובת תום-הלב, המוטלת ברגיל ביחסים חוזיים, מתחדדת מקום בו מדובר בחברת ביטוח. כידוע, על המבטחת מוטלת חובה מיוחדת, להבליט בפוליסה הגבלות וסייגים לחבותה {סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח}.

הרציונאל לחובה זו נעוץ בהגנת האינטרס הצרכני ובאינטרס היעילות הכלכלית. בפן הצרכני, הבאת מידע שלם ומלא בפני הצרכן תאפשר לו לכלכל את המשך צעדיו, ולבחור באופן מודע בין מסלולי ביטוח חלופיים. בפן היעילות הכלכלית, שקיפות המגבלות תורמת לעסקה מודעת ויעילה.

חוזה ביטוח שתנאיו מעורפלים ואינם נהירים למבוטח צפוי לגרוע מן התועלת שהוא ציפה לקבל. הוא עלול לשבש את מאזן העלות-מול-תועלת העומד ביסוד החוזה.

על הרקע הזה, הנטל להבליט הגבלות בחוזה הביטוח פורש על דרך ההרחבה {ת"א (שלום ר"ל) 3832/04 חביב אשר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2007(3), 3582, 3585 (2007)}.

חובת המבטח להדגיש ולהבליט הגבלות וסייגים לחבותו חולשת על כל שלב כריתת חוזה הביטוח. מבטח אינו יכול לצאת ידי חובת הגילוי, אם לא טרח להדגיש בפני המבוטח את מגבלות הכיסוי הביטוחי בטרם נכרת החוזה.

אינטרס המבוטח הוא, לדעת ולהבין את הסייגים לחבות המבטח, בטרם ניקשר בחוזה. על-כן נוטים בתי-המשפט לפרש את המונח "פוליסה" שבסעיף 3 לחוק על דרך ההרחבה, באופן המחייב את המבטח להציג את פרטי הסייגים בשלב המשא ומתן ולפני שנכרת החוזה {ראה למשל ת"א (יר') 1001/87 חברת מפעלי מתכת נ' "סהר" חברה לביטוח, תק-מח 90(2), 659 (1990); ת"א (פ"ת) 1989/90 אופיר נ' יערי, דינים שלום, כרך ח' 822 (1990)}.

סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, קובע כי יש להבליט הגבלות שהן בגדר תנאי או סייג לחבות. בהקשר זה נקבע כי החובה החלה על חברת הביטוח, לציין באופן מפורש את הסייגים לחבותה, נובעת, בראש ובראשונה, מחובת תום-הלב במהלך משא ומתן לקראת כריתת חוזה {ראה סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי)}.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט א' ברק ב- ע"א 420/83 {אשור נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד(2), 627 (1990)} לפיהם "יש לשקול, אם לא מן הראוי הוא להטיל על חברת הביטוח את החובה שתעמיד את המבוטח על-כך, שאין בידו כיסוי 'מלא'. לכאורה, נראה כי דרישת תום-הלב הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) מחייבת זאת. הלכה פסוקה היא, כי חברת הביטוח, שאינה מקבלת במלואה את הצעת המבוטח, חייבת להעמידו על-כך".

חובת הגילוי הורחבה במסגרת הפסיקה ונקבע כי בנוסף לחובת הגילוי, כוללת החובה גם חובת הווידוא, כלומר, לא די בכך שחברת הביטוח פירטה את הסייג, אלא, שעליה לוודא כי המבוטח מודע ומבין את הסייג כאמור.

לאור הנסיבות המיוחדות המאפיינות את ההתקשרות בחוזה הביטוח, אין מנוס מקביעת אמות-מידה בסיסיות שרק בהתקיימן תוכל החברה המבטחת להישען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה.

אם החברה המבטחת לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על ידה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי.


חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד-עם-זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא.

חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת-ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים בהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי {ע"א 4819/92 כרמי עוזי נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2), 749 (1995)}.

כאמור, חובת הגילוי המוטלת על חברת הביטוח נושאת אופי אקטיבי. זוהי חובה ליידע ולוודא את דבר הידיעה. בידי חברת הביטוח עומדים האמצעים לוודא את ידיעת המבוטח. כך, למשל, יכול סוכן הביטוח לדרוש מן המבוטח להציג קבלות בגין התקנת המיגון; כך ניתן לבדוק אם המבוטח נרשם בחברה המפעילה את מערכת איתוראן {לדוגמה}; כך גם ניתן לדרוש מן המבוטח לאשר בכתב, כי עיין בפוליסה וכי הוא ער לדרישת המיגון החדשה {ת"א (שלום ר"ל) 1723/99 מגדל שרותי מימון בע"מ נ' בנזון ליזה, תק-של 2004(3), 15978, 15984 (2004)}.

יחד-עם-זאת, אין עוררין כי אל מול חובת הגילוי של התנאים כאמור, חלה גם חובת המבוטח לקרוא את הפוליסה אשר נשלחה אליו ובמידה והמבוטח לא יעשה כן, אזי, ניתן יהיה לקבוע כי המבוטח התרשל עת לא קרא כלל את תנאי הפוליסה והסתמך באופן מוחלט על המצג אשר הוצג לו על-ידי החברה המבטחת. במקרה שכזה ניתן יהיה אף לקבוע רשלנות תורמת של המבוטח {ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 15147-10-10 יוסף גונדה נ' הראל חברה לביטוח, תק-של 2011(3), 2627, 2630 (2011)}.
כלומר, לצד חובתה של חברת הביטוח, עומדת חובתו של המבוטח לעיין בפוליסה שנשלחה לו. אכן, "זהירות סבירה מצד אדם המקבל לידיו פוליסת ביטוח היא לטרוח ולעיין בה" {ע"א 682/82 בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3), 589 (1983)}. גם מקום בו אין המבוטח מקבל את הפוליסה לידיו, הרי שמוטל עליו, כמבוטח סביר, לדרוש מחברת הביטוח לשלוח לו את הפוליסה החלה בתקופת הביטוח החדשה, ולעקוב אחר קבלתה לידיו.

חובה עצמאית זו של המבוטח אינה מאיינת את חובת המבטח, לוודא באופן פעיל את ידיעת המבוטח. יחד-עם-זאת, וכאמור לעיל, חובה זו מטילה עליו "אשם תורם" במובנו החוזי. משמעותה של דוקטרינת האשם התורם היא חלוקת האחריות בין המבטחת למבוטח. אופן החלוקה נגזר מהשוואה בין מידת התרשלותה של המבטחת למידת התרשלותו של המבוטח.

מטרת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח היא להעמיד את המבוטח ברורות על גבולות הכיסוי שהוא רוכש. על-מנת שהמבטח יקיים את הוראות הסעיף, עומדות בפניו שתי חלופות - מיקום התנאי או הסייג "בסמוך לנושא שהם נוגעים לו" או "הבלטה מיוחדת" בפוליסה.

סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, נועד לאלץ חברות ביטוח לעצב חוזי פוליסת ביטוח באופן שתניות החריגה "יהבהבו" לעיני המבוטח הקורא אותן ואלו יהיו מפורשות וברורות. על-כן, אין המבטח רשאי להסתמך על תנאי או סייג שאינו מתקיים על-פי הוראותיו החד-משמעיות של הסעיף וכל תניה שאינה מקיימת את הוראות הסעיף - חסר תוקף ועל אחת כמה, כאשר לאותו תנאי אין כל זכר בפוליסה.

נעיר כי חברת ביטוח לא יכולה להסתמך על רמיזות להגבלת חבותה ו/או על הסקת מסקנות מעצם הגדרת מקרה הביטוח ו/או נושאי הביטוח על-פי כתב השירות.

חברת הביטוח חייבת לגלות למבוטח את מלוא פרטי הביטוח, לרבות סייגי הביטוח, על-מנת לאפשר למבוטח לקבל החלטה מושכלת בבוא היום גם בעת הפעלת פוליסת הביטוח {ת"ק (תביעות קטנות חי') 21095-02-10 שושנה פריד נ' חברת דרכים שירותי רכב וגרירה בע"מ, תק-של 2010(3), 9335, 9339 (2010)}.

למעלה מן הצורך נציין כי אין די מבחינת המבטח בהבלטת סייגים בפוליסה לצורך עמידה בחובותיו. על המבטח להביא את הסייגים והתנאים המוקדמים לידיעת המבוטח כבר בשלב מוקדם של הצעת הביטוח ולוודא שזה האחרון ער להם.

העיקרון העומד מאחורי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח והוא בא לידי ביטוי גם בכותרת השוליים של הסעיף הוא עקרון ההבלטה. משמעותו, כאשר חברת הביטוח מבקשת לסייג חבות מסויימת שלה על-פי הפוליסה, עליה לעשות זאת בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים ושתהיה ברורה לחלוטין למבוטח.

דברים אלה, ככל שאינם עולים במפורש מסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, נקבעו בפסיקת בית-המשפט, הדורש מהמבטחת לא רק להבליט את התנאים המסייגים אלא גם להסבירם למבוטח ולוודא שהם ידועים לו {ראה למשל ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מנשה ישר, פ"ד מט(2), 749 (1995); ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ואח', פדאור 06(3), 850 (2006); ת"א (שלום ת"א) 25096-07 מונסניור בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(2), 69274, 69276 (2010)}.

על-פי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, המבחן לעמידה בדרישת הסעיף הנ"ל הוא מבחן התוצאה ולא מבחן הדרך, משמע שאדם סביר המעיין במסמך יוכל ללמוד על נקלה על קיום החריג או התנאי לחבות {ע"א (מחוזי מר') 4087-08-07 יובל מיזלין נ' פז פרחים (1996) בע"מ, תק-מח 2008(4), 6871, 6879 (2008)}.

למעשה סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח מציב שני תנאים. האחד, הסייג מופיע בסמוך לתיאור הכיסוי. השני, כותרת הסעיף מובלטת בהבלטה מיוחדת. ונדגיש כי אין המדובר בתנאים מצטברים ודי בקיום אחד התנאים כדי החריג לפוליסה יחול {ע"א 4819/92 אליהו נ' ישר, פ"ד מט(2), 749 (1995); ת"א (שלום יר') 10447/07 ריאד עלי גאנם נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(1), 26352, 26355 (2010)}.

שתי החלופות המנויות בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח צריכות להיקרא כמכוונות לאותה מטרה: מניעת הבלעה של תנאי או סייג.

חוק חוזה הביטוח מתנה הכרה בסייג לחבות בכך שתקויים הוראתו של סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. על-פי סעיף הנ"ל סייג לחבות או התנאתה תלויים בהופעת הסיווג או ההתניה סמוך לנושא הנדון {הנושא המסווג או המותנה} או הבלטה מיוחדת שלו.

סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח משתלב בתכלית הכללית של החוק שהיא ההגנה על אינטרס המבוטח. הסעיף אינו מאפשר למבטח להגניב לפוליסה תניות המסייגות את החבות. החוק מטיל נטל על המבטח כדי להעלות את ההסתברות שהמבוטח ידע את הסייגים לחבות {רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח(4), 70 (1994)}.

תכליתו של סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח הינה להסב את תשומת-ליבו של המבוטח אל הגבלות החבות של המבטחת. הדבר ניבט מכותרתו של הסעיף, מתוכנו ומדברי ההסבר שליוו את הליך החקיקה לפיהם "סעיף זה משלים את הסעיף הקודם ובא להגן על המבוטח בפני הגבלות נסתרות של חבות המבטח" {ראה הצעת חוק הביטוח, 22}.

לתשומת-ליבנו כי על-אף התניות בפוליסה המחריגות כיסוי ביטוחי במקרים מסויימים, יפרש בית-המשפט את החוזה דווקא באופן המיטיב עם המבוטח שכן, יש להגשים את תכליתו של החוזה תוך הגנה על הצד החלש, כאשר חברת הביטוח נתפסת כגורם "החזק", "המנסח" ובעל האמצעים לבחירת הפוליסה הנכונה או הלא נכונה למבוטח, ובכך לפטור עצמה מחבותה כלפיו {ת"א (שלום טב') 2671/04 עבד אל חלים אבראהים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2006(4), 2248, 2253 (2006)}.

זאת ועוד. הוראת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח מסדירה את אופן הרישום בפוליסה של הגבלה או חריג לכיסוי. הוראה זו לא באה להתנות על דיני החוזים אלא להוסיף עליהם. הוראה זו דנה בכל הגבלה או חריג לכיסוי לרבות הגבלה לחריג שהוסכם עליהם במפורש, ואין היא מחליפה את חובתה של חברת הביטוח להשיג הסכמה של המבוטח לשינוי שהיא מבקשת להכניס לפוליסה בהשוואה לכיסוי שביקש המבוטח {ת"א (שלום ר"ל) 7234/02 ענתבי קרמיקה בע"מ נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2004(4), 19217, 19219 (2004)}.
ב- ת"א (שלום ת"א) 35997-08 {הנרי בן דוד נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2011(1), שים-לב לחריג נוסף". בית-המשפט קבע כי בנסיבות אלה הנתבעת עמדה בחובתה על-פי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, להבליט את הסייג לחבות.

ב- ת"א (שלום ת"א) 49441-06 קליל עסקי רכב בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(3), 22024, 22028 (2009)} קבע בית-המשפט כי כאשר המחוקק חייב הבאת תנאי או סייג בסמוך לנושא שהוא נוגע לו, הוא לא נתכוון להבלעה של התניה בין מיגוון תנאים, אלא להצמדה בלעדית לנושא, המובא בנפרד, בצורה המאפשרת זיהויו.

ב- ת"א (שלום ת"א) 34983/06 {בלומברג רביצקי ירדן נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ, תק-של 2009(2), 37347, 37355 (2009)} טענה התובעת להפרת חובת הגילוי המוגברת המוטלת על הנתבעים כמבטחים, מכוח חוק חוזה הביטוח לרבות החובה להבליט סייגים לחבות המבטח.

בית-המשפט קבע כי בנסיבות העניין כאשר הכותרת "תקופת הביטוח" מופיעה באופן מודגש בפרק ההגדרות בכל אחת משתי הפוליסות וכשמדובר בתנאי מתנאי הפוליסה ולא בסייג או החרגה של חבות המבטח, הוא לא ראה לקבל הטענה כי המבטחת מנועה מלהסתמך על התנאי האמור, בשל הפרת החובה להבליט הגבלות כאמור בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח.

ב- ת"א (שלום פ"ת) 3061/02 {פרו-טאץ' בע"מ נ' הדר חברה לביטוח לביטוח בע"מ, תק-של 2006(4), 18570, 18573 (2006)} קבע בית-המשפט כי הוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח נועדו למנוע ממבטח להכניס לפוליסת הביטוח סייגים לחבותו, שאין המבטח יודע עליהם.
הוראות הסעיף הנ"ל נועדו לגרום לכך, שהסייגים לחבות המבוטח יובאו לידיעתו ולתודעתו של המבוטח.

נראה, כי במקרה זה יצאה הנתבעת ידי חובתה בעניין זה. ראשית, הסייג מופיע בפוליסה בסמוך לעניין אליו הוא נוגע, כאמור לעיל. שנית, דו"ח הסוקר ובו פירוט דרישות המיגון נמסר לתובעת, ועל-כך אין חולק. לבקשת התובעת אף ניאותה הנתבעת לוותר על אחת מדרישות המיגון המנויות בדו"ח, והדבר צויין במפורש ברשימת הפוליסה. ברור, איפוא, שהתובעת ידעה היטב על דרישות המיגון ועל הסייג שבפוליסה.

ניתן לסכם ולומר, כי משלא עמדה התובעת בדרישות המיגון של הנתבעת, אין כיסוי ביטוחי לאירוע הפריצה נשוא תיק זה.

ב- ת"א (שלום טב') 2883/04 {אירינה בויארר נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, תק-של 2006(4), 8352, 8353 (2006)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן בו מדובר בסעיף הגדרות ולא בסעיף סייגים, אין להחיל את סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, המטיל חובת הבלטה.

ב- ת"ק (תביעות קטנות ב"ש) 1988/05 {אלעביד עבדאלרחמאן נ' כלל חב' לביטוח, תק-של 2006(3), 13517, 13518 (2006)} קבע בית-המשפט כי הואיל ובסעיף 6.4 של כתב השירות לא קויימה הוראת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, הרי הנתבעת מס' 1 עמה נכרת חוזה הביטוח, אינה זכאית להסתמך על סעיף הנ"ל, והיא חייבת הייתה ליתן לתובע את שירות החלפת השמשה.